ספר חמדת ימים

שלומי טויסיג

משתמש ותיק
פותח הנושא
תשובה מבעל אפרקסתא דעניא
שלי"ת לכבוד אור הנערב ..
....
....
עדיין נשאר בלי פתרון ... שערי תירוצים בודאי לא ננעלו ... ב"ה כבר יצא הספק מלבי, וגם תלי"ת יש בידי כולו וגם אשר המציא לי כ"ק שליט"א לסתום פיות המשטינים.
ולא אכחד אדוני תחת לשוני, אשר פעמים עלה על רוחי קושיא גדולה לאלוקים אשר צדיק לא איתצד בלעדי השגחתו יתברך, למה יעשה ה' ככה לאיש נורא וקדוש כבעל חמדת הימים, אשר כל ימיו ולאחר מותו הפליג להשיב לב ישראל לאביהם שבשמים, ואיככה אוכל וראה שיהיה קדוש כזה לבוז וקלון ושיחה נמבזה בפי הבריות.
ובדלות שכלי אמרתי, אולי מפני שברוב דביקותו מחזותו עילאה, הרבה מאוד לדבר קשות על עם ה' אלה, דלא ניחא למרייהו למימר עלייהו הכי כמ"ש ... , ועיין בלשונו הקדוש מה שכתב בדבר ראובן שאחר המעשה .. כו' יע"ש, ומי לנו גדול מאליהו, והרבה כיוצא בזה, ויש לומר לולי דבריו שלקח בזה אפופסין שלו (שטר חוב ופסק דין שלו – לשון מדרש בעשרות מקומות) עד שבלי ספק בהשגחת כבוד השי"ת לאמר די והותר, ונתת שמחה בלבי, כי ראה ראיתי בספרו של כה"ג מ' בשם הגאון מהר"ח פלאג'י ז"ל שהוגד לו דהרה"ג ר' חיד"א ז"ל היה ניצוץ הרב חמדת הימים, דבא לתקן במה שדיבר בתורף הלשון קטגוריא כו', ולכך לא תמצא בכל תוכחת מוסר של החיד"א ז"ל שמץ מנהו, - ותעלוזנה כליותי שיש בזה כמין חיזוק לסברתי הנ"ל, ואולי ישמע חכם ויוסיף לקח.
... היה לתרץ מ"ש (מה שהעיר) מה שלא הביאו בספר שם הגדולים, ולא ארהיב בנפשי לדבר בזה בביאור, ואולי אזכה לשמש בזה לקח מפי אדוני, וישמח לבי. – ובקיצור אומר, אשר לולא לא היה לי שיח ושיג עם ישיבת שער השמים אלא בשביל זה דיינו! גם בספר שער המלך העלהו בדרשותיו, ה"ה הגה"ג היה מרבני ... דק"ק ווילקאטש ז"ל הביא ספר חמדת הימים (כעת איני זוכר באיזה דרשה), והגאון הקדוש בעל ישמח משה על ימים נוראים הרבה להביא הקדמות מספר שער המלך הנ"ל, וגם ספר שער המלך לא הובא בספר שם הגדולים אע"פ שהיה קודם להרב חיד"א זמן רב, אולי נפש כה"ק יודעת גם סיבת זה דברי.
ועתה הנני עוד בבקשה גדולה לפני כה"ג אחרי בקשת מחכת"ה על טרחתו, הנה בעת שהיה איזה סכסוך בישיבת "תורת חיים" על דבר בחירת ראש ישיבה, בא אלי אז גליון גדול נדפס, פסק מאת גדולי ירושלים וגדולי ארץ רוסיא, ושמה איפסק הילכתא, דכל דין ודברים כפי שיפסקו הבי"ד ? מחו"ץ? התומכים את הישיבה כן יקום, עי' חתם סופר או"ח סי' ר"ד, והנה הגליון הנ"ל נאבד מאתי, והינו כעת נחוץ לי מאוד מאוד ואין, כי עד עתה אין לי שום שיח ושיג עם הישיבה הנ"ל, וגם לא אדע את כתובתם, לכן עתירתי שטוחה לפני כה"ק שליט"א לעשות עמי לטובה אות להמציא עבורי הפסק הנ"ל ולשלחו אלי, ובעה"י ידי נטויה לשלם טרחתו, וגם עבור ספרו היקר אצלי בתודה רבה, ובתמיכת ישיבת שער השמים בכלל, רק כעת הנני טרוד מאוד והנני עומד על התנועה לנסוע מביתי, ?ואכפול? בקשתי שישתדל ע"י עור"צ כדי שיהיה הגליון הנ"ל בידי עוד על ימי חול המועד פסח הבא עלינו לטובה, ויבא שכרו מן השמים, ודרך אגב אם יש את נפשו הטהורה ירשום לי איזה ספרים נחוצים למתחילים בחכמת הקבלה, ואת סדרם במוקדם ובמאוחר, כדי להגדיל תורה ולהאדירה.
הצעיר הכותב בחפזון נמרץ, ודוש"ת באה"ר ועצומה, ומצפה לישועה ולרפואה.
דוד שפערבער
 

נפתולי

משתמש ותיק
מי שיש לו את התוכנה החינמית "תורת אמת" יש שם ספר "מבוא שערי חמדה" ובו אריכות גדולה לזהות המחבר של חמדת ימים.
אם יש צורך אוכל להעלות לפה את הקובץ
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
מלבד המאמרים המחקריים, שהם בדרך כלל מתמקדים בהיבטים מסוימים, יש באוצר החכמה שלשה חיבורים מרכזיים על הספר.

אחד - הנ"ל, 'שערי חמדה', שמודפס בתור מבוא להדפסה החדשה של חמדת ימים.
השני - 'אוצר חמדת ימים' - של קוסובסקי.

שניהם מהללים ומשבחים את הספר.

השלישי - אר"ש חמדה.
המשמש כקטגור.

לא קראתי את זה לאחרונה, אולם הרושם שזכור לי מלפני כמה שנים, שאין שום השוואה בין רמת 'אר"ש חמדה' במחקרו והוכחותיו הניצחות,
לבין הקודמים אליו, שרוב ההוכחות שלהם הם מיניה וביה מתוך הספר, ואינם מתקרבים לרמתו של הנ"ל.

אודה למי שיעבור על הדברים, ויעדכן את הרושם.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
עוד דבר אחד.

יש שני טיעונים מרכזיים על הספר הנ"ל.

א. זיוף וגניבה [משהו כעין 'מקור ברוך', אלא שבכל מקום צריך לדעת מהו הזיוף ומה רוצים לשווק איתו].
ב. שבתאות.

והנה, בנוגע לשבתאות, כידוע לא כל ספר שיש בו מוטיבים שבתאיים נפסל מעל שולחן הקודש, כך היא המציאות, ולא כאן המקום לברר את הסיבה.
אולם זכור לי שהטיעון לזיוף בתוספת השבתאות, מעלה כוונות אחרות לחלוטין בכל האיסוף הזה, וזה מה שהופך אותו לשלילי בעצם.
וזהו דבר שצריך להיות נידון לגופו, האם אכן זה כך, או שבסופו של דבר הספר השיג מטרה קדושה עכ"פ.
 

בן אבנר

משתמש ותיק
עמנואל אמר:
יצויין שבקונטרס זה הוא מכבד הרבה את חכמי הספרדים שבא איתם במגע פא"פ או בכתובים, אך במקום אחר הוא שפך אש וגופרית על חכמי הספרדים על כך שאחזו מהספר של הגאון הקדוש בעל חמדת ימים שנטען שיש בו יסודות שבתאיים.
צ"ל שאחזו מהספר השבתאי חמדת ימים,
איני מכיר אחד שקרא את הקונטרס "אר"ש חמדה" [אהרונוב, נמצא באוצה"ח], ונשאר בדעתו שהספר אינו שבתאי.
 
 

אברך

משתמש ותיק
בן אבנר אמר:
עמנואל אמר:
יצויין שבקונטרס זה הוא מכבד הרבה את חכמי הספרדים שבא איתם במגע פא"פ או בכתובים, אך במקום אחר הוא שפך אש וגופרית על חכמי הספרדים על כך שאחזו מהספר של הגאון הקדוש בעל חמדת ימים שנטען שיש בו יסודות שבתאיים.
צ"ל שאחזו מהספר השבתאי חמדת ימים,
איני מכיר אחד שקרא את הקונטרס "אר"ש חמדה" [אהרונוב, נמצא באוצה"ח], ונשאר בדעתו שהספר אינו שבתאי.
מאידך בהקדמת החמ"י שהו"ל הרב קוסובסקי, מאריך להוכיח ההיפך.
 
 

בן אבנר

משתמש ותיק
אברך אמר:
בן אבנר אמר:
עמנואל אמר:
יצויין שבקונטרס זה הוא מכבד הרבה את חכמי הספרדים שבא איתם במגע פא"פ או בכתובים, אך במקום אחר הוא שפך אש וגופרית על חכמי הספרדים על כך שאחזו מהספר של הגאון הקדוש בעל חמדת ימים שנטען שיש בו יסודות שבתאיים.
צ"ל שאחזו מהספר השבתאי חמדת ימים,
איני מכיר אחד שקרא את הקונטרס "אר"ש חמדה" [אהרונוב, נמצא באוצה"ח], ונשאר בדעתו שהספר אינו שבתאי.
מאידך בהקדמת החמ"י שהו"ל הרב קוסובסקי, מאריך להוכיח ההיפך.
בגיבובי שטויות (סליחה על המילים).
ונסה לקרא את אר"ש חמדה ותראה שהוא עונה על כל בדל טענה של קוסובסקי.
 
 

גבורות שמשון

משתמש ותיק
שלומי טויסיג אמר:
תשובה מבעל אפרקסתא דעניא
שלי"ת לכבוד אור הנערב ..
....
....
עדיין נשאר בלי פתרון ... שערי תירוצים בודאי לא ננעלו ... ב"ה כבר יצא הספק מלבי, וגם תלי"ת יש בידי כולו וגם אשר המציא לי כ"ק שליט"א לסתום פיות המשטינים.
כ"ק שליט"א???
מי הוא זה ואיזה הוא?
 

דגש קל

משתמש רגיל
מזה כמה שנים יצא לאור בבני ברק ספר חמדת ימים מחדש שם בהקדמה הוא רוצה להביא קווים לדמותו של המחבר (ואף מוכיח שתפלת השל"ה הידועה של ער"ח סיון מגיע ממנו - השל"ה הקדוש עצמו מביא את זה מקדוש אחד) נראה לי בשם "רבי יהודה הלוי".
 

בשלמא

משתמש ותיק
דגש קל אמר:
מזה כמה שנים יצא לאור בבני ברק ספר חמדת ימים מחדש שם בהקדמה הוא רוצה להביא קווים לדמותו של המחבר (ואף מוכיח שתפלת השל"ה הידועה של ער"ח סיון מגיע ממנו - השל"ה הקדוש עצמו מביא את זה מקדוש אחד).
ומה נעשה שהחמדת ימים העתיק ללא ספק  מהשל"ה ואפילו מחידושי הקיצור של"ה
 
 

גבורות שמשון

משתמש ותיק
דגש קל אמר:
מזה כמה שנים יצא לאור בבני ברק ספר חמדת ימים מחדש שם בהקדמה הוא רוצה להביא קווים לדמותו של המחבר (ואף מוכיח שתפלת השל"ה הידועה של ער"ח סיון מגיע ממנו - השל"ה הקדוש עצמו מביא את זה מקדוש אחד) נראה לי בשם "רבי יהודה הלוי".
אם אני לא טועה ספר חמדת הימים נדפס בשנת תצ"א,
שזה יותר ממאה שנה אחרי פטירת השל"ה הקדוש.
 
 

דגש קל

משתמש רגיל
גבורות שמשון אמר:
דגש קל אמר:
מזה כמה שנים יצא לאור בבני ברק ספר חמדת ימים מחדש שם בהקדמה הוא רוצה להביא קווים לדמותו של המחבר (ואף מוכיח שתפלת השל"ה הידועה של ער"ח סיון מגיע ממנו - השל"ה הקדוש עצמו מביא את זה מקדוש אחד) נראה לי בשם "רבי יהודה הלוי".
אם אני לא טועה ספר חמדת הימים נדפס בשנת תצ"א,
שזה יותר ממאה שנה אחרי פטירת השל"ה הקדוש.
לא בדקתי את זה אבל זה לא סתירה מכיון שיכול להיות שאז הוציאו את זה להו"ל.
 
 

חידוד

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
עוד דבר אחד.

יש שני טיעונים מרכזיים על הספר הנ"ל.

א. זיוף וגניבה [משהו כעין 'מקור ברוך', אלא שבכל מקום צריך לדעת מהו הזיוף ומה רוצים לשווק איתו].
ב. שבתאות.

והנה, בנוגע לשבתאות, כידוע לא כל ספר שיש בו מוטיבים שבתאיים נפסל מעל שולחן הקודש, כך היא המציאות, ולא כאן המקום לברר את הסיבה.
אולם זכור לי שהטיעון לזיוף בתוספת השבתאות, מעלה כוונות אחרות לחלוטין בכל האיסוף הזה, וזה מה שהופך אותו לשלילי בעצם.
וזהו דבר שצריך להיות נידון לגופו, האם אכן זה כך, או שבסופו של דבר הספר השיג מטרה קדושה עכ"פ.
ליתר דיוק די ברור שבחמדת ימים יש ליקוט של דברים ממקורות רבים, כמו"כ ברור שיש שם דברים ממקורות שבתאיים.
השאלה היא אם המלקט עצמו היה שבתאי, או שלא הבחין מה הוא מלקט, או שבעצמו לא היה שבתאי אבל לא אחז שכל מה שממקור שבתאי הוא פסול, (כדעת מהר"ח פלאג'י למשל לגבי החמ"י עצמו שאחז שהמחבר היה נתן העזתי ואעפ"כ, וכמדומה שאחז שנתן עצמו היה גברא רבא למרות טעויותיו).

הנקודה היא שאם זה ליקוט יתכן בהחלט שרוב הספר או עכ"פ חלקו הוא ללא פגם, רק אם המלקט עצמו היה שבתאי יש לחוש לכל דבר שלא נמצא מקורו טהור.

בנוגע לזהות המחבר/מלקט י"א שהמבלה"ד הוא המחבר וע"ז לא זכור לי שראיתי הוכחות.

 
 

בשלמא

משתמש ותיק
פופולארי אמר:
היעב"ץ מכנה את הספר 'חמדת הימים אשר במדבר'.
וזה לשונו המלא (עם הכתיב הנכון) 
והנה ראיתי בספר מירס קראו מחברו חמדת הַיֵּמִם (אשר במדבר, ארש ציה וצלמות). 

ובמקום אחר הרחיב בזה:
ספר הזכרון משה ליפשיץ.PNG
 

אהרן פישר

משתמש ותיק
אם אני נהנה מהספר עלי לעשות תשובה?
כמדו' הביאו בהקדמה כמה גדולים שאחזו ממנו,
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
חידוד אמר:
ליתר דיוק די ברור שבחמדת ימים יש ליקוט של דברים ממקורות רבים, כמו"כ ברור שיש שם דברים ממקורות שבתאיים.

הדבר שבכל אופן הופך אותו למוזר ושונה מסתם מלקט, היותו מייחס לעצמו את רוב הליקוטים שהוא מלקט, וזה דבר שאומר דרשני
 

חידוד

משתמש ותיק
מומלץ במיוחד המאמר בקובץ עץ חיים שפורך לחלוטין את הייחוס לרבי בנימין הלוי עד בלי השאיר לו שריד.
(למיטב זכרוני כעת לא קראתי).
 

מבט

משתמש רשום
חידוד אמר:
מומלץ במיוחד המאמר בקובץ עץ חיים שפורך לחלוטין את הייחוס לרבי בנימין הלוי עד בלי השאיר לו שריד.
(למיטב זכרוני כעת לא קראתי).
מבוא שערי חמדה מעמיד דברים על דיוקם ההיסטורי עד דוק, מי שיש בו סבלנות די בכדי לקרוא את כולו יבין כי כל גדולי ישראל ציטטו ולמדו בספר (ובאוצר חמדת ימים מביא צילומים להוציא מן המפקפקים שאין הספרים תחת ידם) ובמתק מחקרו פורך היסטורית את כל הטענות והחששות ומוכיח מעל לכל ספק כי מחברו הוא ר' בנימין לוי (שכן היה דרכו בהפצת ספריו בעילו"ש). חלק מן הטענות המובאות נגד הטענה שחיברו המקובל ר' בנימין הלוי הינן מחוסר ידע או משמועות. ולקורא ינעם.
רשימת המנהגים והתפילות שנכנסו לעם ישראל מספר זה הינה ארוכה מאד ומובאת שם בפרוטרוט.
באשר לטענות על העתקת קטעים מאוחרים, תי' על כן המו"ל הגאון ר' ישראל יעקב אלגאזי בעל שלמי ציבור ושלמי חגיגה בהקדמתו שהיה התכריך שהגיע לידו משובש פנים ואחור, וכ' שם שתיקן והוסיף למען ירוץ בו הקורא, לכן נמצאים בעיקר בנידונים הלכתיים ציטוטים עניניים מרבותיו של מהריי"א כגון פר"ח וכנה"ג וכדו'
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
מבט אמר:
חידוד אמר:
מומלץ במיוחד המאמר בקובץ עץ חיים שפורך לחלוטין את הייחוס לרבי בנימין הלוי עד בלי השאיר לו שריד.
(למיטב זכרוני כעת לא קראתי).
באשר לטענות על העתקת קטעים מאוחרים, תי' על כן המו"ל הגאון ר' ישראל יעקב אלגאזי בעל שלמי ציבור ושלמי חגיגה בהקדמתו שהיה התכריך שהגיע לידו משובש פנים ואחור, וכ' שם שתיקן והוסיף למען ירוץ בו הקורא, לכן נמצאים בעיקר בנידונים הלכתיים ציטוטים עניניים מרבותיו של מהריי"א כגון פר"ח וכנה"ג וכדו'
ליודע את האמת כבר אין מן הצורך להשיב.
אבל למה למען ה' ההעתקות מהספרות המאוחרת והמוקדמת פר"ח קשל"ה כלי יקר שלמי ציבור מנות הלוי  מסורסות מעוותות ומשופצות ומיוחסות למורו ורבו ולא לבעלי השמועה?

שערי חמדה בכותרות המשנה שלו עשה ממש צחוק מהספר:
מיהו הדורש בעל חמדת הימים מורו ורבו או העוללות אפרים?

תוכחה שדרש המחבר בקהילתו מספר "עוללות אפרים":
נד) ואנכי דרשתי ברבים על זה ופי אמלא תוכחות על אלו ועל כיוצא באלו המתפרצות בעם ככל חוקות בנות הערלים ויתר מעשה תעתועים אשר אני הגבר ראה בעני עמי אשר אין דורש ואין מבקש להרים מכשול מדרך רבת בני עמינו והדורשים לסקל המסילה מדרך בני עמי להשיבם מן הדרך המעוקלת יהיה ללעג וקלס בינותם, ואדרבא אם לא יחניף להם לאמר כשורה עשיתם ואין כאן עון אשר חטא אז אין לו תקומה מפני הקמים עליו כי יקומו בהם עדי שקר ויפח חמס לאמר אדרבא שהחכמה ההיא מן הבוחרים ארחות עקלקלות ויבזוהו בעיני ההמון עד שכל דבריו הנכוחים אינן נשמעין להם ולזולתם כי יאמרו לו טול קורה וכו':
כי על כן בדור תהפוכות הצנועים מושכים את ידיהם מלהאיר מתורתם בראש כל חוצות כי הוא מן הנמנע להשיב רבים מעון בהיות שדרך כל איש ישר בעיניו, ואם יבא איזה מוכיח לאמר לרשע מדוע אתה עובר את מצות המלך ה' צבאות, עד מהרה ירוץ דברו לאמר הלא בדרך כבושה אני מהלך כי גם אחרים ראיתי עושים כן ותולה עצמו במקולקלים כמותו, וראש כל הפרצה הוא שדרך כל ישר בעיניו, לכל איש מראה מ"ט פנים טהור על השרץ שבידו המטמא והמדמע קדש בחול ועל כל פנים הוא מורה היתר לעצמו מכמה צדדים עד אשר ישוב החמס להיות משפט אמת וישר:
תוכחה שדרש מורו של המחבר למקילים, מספר "עוללות אפרים":
נה)מורי ז"ל היה דורש בזה אותה שאמרו פ"ק דערובין, תנא תלמיד ותיק היה ביבנה והיה מטהר שרץ בק"ן פנים אמר רבא אני אדון ואטהרנו כו', והקשו התוספות מאי חריפות הוא זה לטהר השרץ שהתורה טמאתו בהדיא, ותירץ שם:
והוא היה אומר, שתלמיד ותיק זה היה מוכיח את הדור בזה המראים פנים של היתר על כל מעשיהם ואינם רואים חובה לעצמם כלל כי בכל מעשה או פעולה שיצרם מתאוה לה יעשוה מיד ויורו היתר לעצמם פעמים או שלש עד שיהיה בעיניהם כהיתר ממש, והוכיחם תלמיד זה לאמר כי לא יפה הם עושים שהרי השרץ הכל מודים בו שטמא טמא יקרא ואף על פי כן אוכל לטהרו בק"ן פנים, קל וחומר שיש כח ביד שכלו של אדם לטהר כל מעשה רע ולהיות מורה היתר לעצמו:
ומזה ילמוד כל משכיל שלא לסמוך על חכמתו אף אם נראה לו קצת היתר, מכל מקום לא יסמוך על שיקול דעתו ולא על רוב חכמתו ולא יעשה כי אם משפט כתוב בפירוש, וזהו שאמר רבא אני אדון ואטהרנו וממני יראה כל משכיל כי מרוב חורפא רוב חורבא שיכול האדם לשבש כל כשרון המעשה, ובסבה זו אין דברי תוכחות עלי עון נשמעים בדורינו:
מוסרי נר חנוכה שדרש המחבר בקהילתו מספר "עוללות אפרים":
נו) ובשבת חנוכה דרשתי בקהל עדתי כל דיני חנוכה ברמז על נר מצוה ותורה אור, ודרשתי על זה רמז נכון על  ודרשתי על זה רמז נכון על אשר אמרו שבדורות הראשונים היו מניחין הנרות מבחוץ ובדורות הללו אין מניחים אותם כי אם מבפנים להיכר אנשי ביתו, והוכחתים בשבט פי על כי קנא קנאתי בהוללים העוזבים אורחות יושר ללכת בדרכי חשך אשר בדורות הללו ולא שמעו ולא הטו את אזנם למוכיחים בעם, ואמרתי שזה רמז נפלא בדין זה אשר חכמים הגידו אם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס:
נז) ולפיכך יצדק הרמז הדין ברמזו לאמר, כי בדורות הראשונים שהיתה התורה חביבה עליהם לפיכך היו מניחים נר מצוה ותורה אור מבחוץ כמה דאמר יפוצו מעיינותיך חוצה, אך בדורות הללו שהתורה מתמעטת וללומדיה אין דורש ואין מבקש וחכמי הדור אין להם יכולת להשיב כל איש מדרכו הרעה ויהיו מלעיבים במלאך אלהים, המשכילים בעת ההיא ימשכו ידיהם מלהאיר תורתם בראש כל חוצות ומניח נר מצותו בביתו ודיו להשיב מעון את אנשי ביתו לבד על פיו יסעו ויחנו, וזהו שאמרו ועכשיו מניחו על שולחנו ודיו רמז נפלא לכינוס התורה אור בדור שאינה חביבה עליו כאמור:
נח) והאיש הירא אפילו עני המתפרנס מן הצדקה ימכור כסותו ליקח נר חנוכה, ודרך חיים תוכחות מוסר ולהחליף לבוש חיצון זה במלבוש פנימי נפשו הרמה, ואשר אמרו זמן הדלקתן עד שתכלה רגל מן השוק, רמז לנר ה' נשמת אדם שעיקר דליקת הנר ההוא יהיה אחרי כלות ימי חלדו דהיינו כלית הרגל מן השוק כי עולם הזה נמשל לשוק כמו שנאמר וסבבו בשוק הסופדים, כי אז כמו חלב ודשן תשבע נפשו לאור החיים לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו:
פלאי פלאים המחבר מעתיק קטעים קטעים בשינוי לשון ומליצה מספר עוללות אפרים, ומחלק שלל, קטע אחד מייחס לעצמו וקטע אחד למורו, ושוב עוד קטע לעצמו.
 
חלק עליון תַחתִית