הענין מבואר כמה פעמים בספר מאור עינים. אני מעתיק כאן חלק מדבריו ומומלץ לעיין וללמוד כל דבריו.
ראה בפרשת לך לך שכותב: והנה אודיעך דבר גדול בענין זה, הלא תדע אם אירע באיזה זמן שמרגיש האדם בנפשו שנפל בזמן ההוא ברוע המדות ח"ו, וביחוד אם נפל ברוע האהבה ובפרט תאוות המשגל אפילו בהיתר, ידע נאמנה שרוצין להגביהו למעלה במדריגה עליונה עם המדות המוטבעין בקרבו, ולפתוח לבבו לאהבתו יתברך שיזכה לבחינת נתינת התורה מלמעלה... וקודם ההגבהה היא ההשפלה... כן בכל אדם הוא, ועל ידי שנופל למקום האהבה רעה וירא ה' שם בעמדו במדריגה הנ"ל ומתחזק בהתעוררות אהבה רעה לנצח היצר הרע מלעשות רצונו למלאות תאוותו, ואוהב באותו התעוררות האהבה להבורא יתברך ברוך הוא כאמור למעלה, ואף אם צריך לקיים העונה האמורה בתורה לא יהא רק לאהבת הבורא יתברך כשאר כל המצוות ציצית ותפילין שלא יהא חילוק ביניהם כלל ושלא יעשה למלאות תאותו, ואם יעשה כן אזי מתעלה בזה למדריגה גדולה ומעלה בזה כל האהבות נפולין שירד לשם להעלותן לראש הכל לעולם האהבה, ועולה בזה למדריגה עליונה, וכמו שכתוב למעלה באברהם על ידי ירידתו למצרים בזה זכה לגדר ואגדלה שמך, כך הוא בכל אדם ובכל זמן ועל ידי זה זוכה לבחינת נתינת התורה כאמור למעלה וכמבואר למעלה בירידת יעקב אבינו עליו למצרים עם השבטים שהיה אנוס על פי הדבור שהיא נתינת התורה לישראל שלא היו ראוין לקבל התורה בלתי ירידה זו כאמור, וכן בכל אדם ובכל זמן.
וראה גם בדבריו בפרשת ואתחנן: ואם יש לו דעת, אזי אפילו בשעה שנתעורר בו המדה של האהבה שמתחיל לאהוב איזה תענוג גשמי, יחשוב הלא זאת המדה הוא משורש המדות של התורה ומדות העליונות, אלא שנתצמצם בתוכי עם ביאת נשמתי לגופי לסייעני בעבודתו יתברך שמו למען אתנהג בהם כל הנהגותי בעבודתו יתברך שמו, כי בלתי המדות אי אפשר להתחיל שום עבודה אליו יתברך, כי עבודת השם הוא דוקא בדחילו ורחימו שהן אהבה ויראה ובהתקשרות ובניצוח וכיוצא בשאר המדות כנודע, וכהיום אשתמש בזאת המדה של הבורא יתברך להכעיס ח"ו ולעבור רצונו, ואדרבה עכשיו שנתעוררה בו זאת האהבה אפילו נתעוררה האהבה לעבירה ח"ו על כל פנים מאחר שנתעוררה בו ונתפתחה זאת המדה אז נקל לו לאחוז בה ולהתחיל לאהוב הבורא ב"ה, ובודאי יחדל מלעבור על רצונו, ועל ידי זה יקשר את עצמו עם זאת המדה בשרשו ויעשה על פי השורש שהוא על פי התורה, וכן בכל תענוגי עולם הזה ההכרחים כמו אכילה ושתיה ושאר תענוגים הכרחים, שאז בהתעורר בו התענוג והאהבה אזי לא יהא מופסק אז מאהבת הבורא ב"ה באופן שיכניס זאת האהבה רק בתענוג ההוא, כי אדרבה אז נקל לו לאחוז בזה המדה לעשות זה התענוג למען אהבתו יתברך לאהוב אז הבורא יתברך, ונמצא כל מעשיו לשם שמים והבן, כי מי שיש לו דעת יכול לכלכל דבריו במשפט לעשות כן בכל עת שיתעורר בו איזה מדה מהמדות המוטבעין בו וכמאמר הבעש"ט נבג"מ על פסוק (שיר השירים ז', ז') מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים גו' שמה יפה ומה נעים הוא שבכל התענוגים הוא האהבה העליונה, שעל ידי התעוררות זאת התענוג בטבעו יקל לו לאהוב אז הבורא ב"ה, כי בלאו הכי קשה לפתוח זאת המדה להתחיל לאהבו יתברך, ועל ידי התענוגים שנתעוררה בו זאת האהבה יקל לו והבן. ובודאי כל זה שמתאוה האדם לאיזה תענוג ונתעורר בטבעו מדת האהבה לאותו התענוג שהוא אהבה נפולה ממקור האהבה העליונה, ידע נאמנה שזה הוא סיוע העליון מן הבורא ב"ה, בכדי שיקל לו לאחוז אז באהבתו יתברך כי יודע הוא יתברך שבלעדי זה לא יתעורר בתוכו המדה, וכשאין לו דעת הנ"ל אזי נמשך אחר אותו התענוג ומפיל עוד המדה למטה ח"ו. ולפעמים כשנתעוררה בו איזה אהבה רעה ח"ו שמתאוה לעשות איזה עבירה ואינו יכול להוציא מחשבתו הרעה מכח אל הפועל מחמת שמזדמן לו איזה מניעה, זה גם כן הוא סיוע העליון יתברך שמו, בראותו שאין לו דעת זה שיגביה האהבה הנפולה לשרשה לאחוז באהבתו יתברך, ואדרבה רוצה להמשיך אחר אותו הרע אזי כביכול מצמצם עוד כבודו יתברך להזמין לו אותן מניעות להיות לפחות בשב ואל תעשה והלואי שלא יזיק עוד אחרי שלא יועיל לעשות ככוונתו יתברך. וההיקש בכל שאר המדות כגון שנופלת עליו איזה יראה חיצונית ומתעוררת בטבעו ונפתחת מדת היראה שהכונה הוא לסייעו לאחוז ביראת הבורא ב"ה, וממילא כשבא לירא מפניו יתברך על ידי אותה היראה חיצונית ועושה כוונת הבורא ב"ה אזי ממילא נתעלה אותה היראה למעלה והחיצונית של אותה היראה שהוא ותו הדבר שהיה מתיירא ממנו נופל למטה ונתבטל שלא יהא לו עוד אותה היראה שהיה ירא מתחלה כגון מאיזה שררה או מבעלי חובות רעים כנודע זה במקום אחר באריכות. וכמו כן בכל המדות כגון התפארות רעה ח"ו וכיוצא, הכל הוא סיוע העליון למען השיבו אל אביו שבשמים לפתוח לו המדה, ועל ידי זה הוא עושה נחת גדול לבורא ב"ה שמעלה דברים נפולין ממקור הקדושה למקומם ומגדל כבודו יתברך:
