עצה טובה לכוונה בתפילה ע"פ רבינו נחל נובע מקור חכמה

במבי

משתמש ותיק
כותב ר' נחמן מברסלב בריש תורה ט' תהומות יכסימו (קיצור מוהר"ן)

כשאדם עמוד להתפלל אזי באים מחשבות זרות וקליפות ומסבבין אותו, ונשאר בחשך ואינו יכול להתפלל, ותכלית התקנה לזה שתראה שיצאו הדבורים מפיך באמת, ועל ידי התבה היוצאת מפיך באמת, היא תשים לך פתח בחשך שאתה נמוד בו, ותזכה להתפלל היטב.

וניסיתי להשתמש בעיצה זו מספר פעמים והיא עזרה לי מאד !




אגב כתוב איזהו חכם הלומד מכל אדם, ואפשר ללמוד (וחייבים ללמוד) מכל אחד כל אדם כל מגזר ואפילו גוי ואפי' מנמלה וא"כ גם לבוגר ישיבות ליטאיות כמוני מותר (ושוב "חובה") ללמוד מכולם.
אך מושכל ראשון הוא להסתכל על דוד המלך מה שהוא כותב ע"ע במדרש תהילים קיט'

snapshot.aspx
 

עט ברזל

משתמש רגיל
ובדומה כתב הנפש החיים דעיקר התפילה לכוון בתיבות עצמם שיעלו למעלה ויעשו פרי,ומלבד זאת כתב בעניין הנר"ן בתפילה,דהמעשה של תפילה הוא עקימת שפתיים,ולכן נדרש לעשותו כראוי,וכמה פעמים מדגיש הנפש החיים את עניין חיתוך השפתיים.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
במבי אמר:
כותב ר' נחמן מברסלב בריש תורה ט' תהומות יכסימו (קיצור מוהר"ן)

כשאדם עמוד להתפלל אזי באים מחשבות זרות וקליפות ומסבבין אותו, ונשאר בחשך ואינו יכול להתפלל, ותכלית התקנה לזה שתראה שיצאו הדבורים מפיך באמת, ועל ידי התבה היוצאת מפיך באמת, היא תשים לך פתח בחשך שאתה נמוד בו, ותזכה להתפלל היטב.

וניסיתי להשתמש בעיצה זו מספר פעמים והיא עזרה לי מאד !




אגב כתוב איזהו חכם הלומד מכל אדם, ואפשר ללמוד (וחייבים ללמוד) מכל אחד כל אדם כל מגזר ואפילו גוי ואפי' מנמלה וא"כ גם לבוגר ישיבות ליטאיות כמוני מותר (ושוב "חובה") ללמוד מכולם.
אך מושכל ראשון הוא להסתכל על דוד המלך מה שהוא כותב ע"ע במדרש תהילים קיט'

snapshot.aspx
ילמדנו רבנו עצה להוציא הדברים מפי באמת, כי מבחינת מדרגתי הקטנה והרחוקה מאוד מגדול העובדים בדורות האחרונים הננמ"ח זי"ע, זה תלי תניא בדלא תניא, וכמו עצה לסגור מינוס של 10,000, פשוט לקחת 100,000 ולהפריש מזה מעשר..
לאדם שקרן כמוני יותר קשה 'להוציא מפי הדיבורים באמת', מאשר לכוון.

לגבי המדרש תהלים, הרי זו מרגלית יקרה מאוד מאוד, והנה לנו דיבורים היוצאים באמת!

'אין אנו יודעים בתורה כלום!'

שווה להקלע לכפר נידח בסוף העולם, בשביל להיתקל במדרש כזה נפלא, קילורין לעינים, שפתיים יישק!!!

יישר כחך, ותתמיד להוסיף לנו עוד כהנה וכהנה ידיעות נפלאות.
 

המקים

משתמש חדש
עיין בספר ישרים דרכי ה' לרב יונתן אבר,
בנושא 'תפלה', ותמצא הרבה נחת.
 
יש עוד עצה של רביה"ק למחשבות זרות בתפילה ובכלל:
לא להתווכח עם המחשבות, לא לנסות לגרשם. להתנהג כאילו לא אכפת לך מהן.
פשוט להמשיך להתפלל אע"פ שהן שם.
היצר הרע בשלו ואתה בשלך, ממשיך להתפלל כאילו הוא לא פה.

מתוך תורה קנ"ה:
...וְזֶה בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם הַיְנוּ מַה שֶּׁאֵינוֹ יָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל שׁוּם בִּטּוּל וּבִלְבּוּל בַּעֲבוֹדָתוֹ רַק עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ זֶה בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר יָכוֹל לְבַלְבֵּל אוֹתוֹ כִּי לא אִכְפַּת לֵהּ שׁוּם דָּבָר רַק עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך...
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
יש עוד עצה של רביה"ק למחשבות זרות בתפילה ובכלל:
לא להתווכח עם המחשבות, לא לנסות לגרשם. להתנהג כאילו לא אכפת לך מהן.
פשוט להמשיך להתפלל אע"פ שהן שם.
היצר הרע בשלו ואתה בשלך, ממשיך להתפלל כאילו הוא לא פה.

מתוך תורה קנ"ה:
...וְזֶה בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם הַיְנוּ מַה שֶּׁאֵינוֹ יָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל שׁוּם בִּטּוּל וּבִלְבּוּל בַּעֲבוֹדָתוֹ רַק עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ זֶה בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר יָכוֹל לְבַלְבֵּל אוֹתוֹ כִּי לא אִכְפַּת לֵהּ שׁוּם דָּבָר רַק עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך...
רבנו היקר, יש הבדל בין אי יכולת לכוון, לבין מחשבות זרות.
מחשבות זרות מפריעות לי, אני מתפלל כמו שצריך והם מופיעות, ואז העצה לאחוז בעסק שאני עסוק בו ולהמשיך הלאה.
אולם כאשר אין יכולת לכוון, אין לאן ועם מה להמשיך, זה פשוט לגמור להגיד את המילים עד סוף השמו"ע ולגלות ששום כוונה לא רדפה אחריך...

- - -

האמת שעכשיו אני שם לב, שגם בהודעה של @במבי הראשונה, העסק שם הוא עם מחשבות זרות, וזה מתרץ לי איך 'דיבורים באמת' יכולים לעזור. אולם כאשר אנחנו נמצאים בבעיה לכוון [שזוהי הכותרת של ההודעה], כל הדברים הללו אין להם על מה לחול בכלל - לכאורה.
 

אח שלך

משתמש ותיק
לפני כל העצות.
יש כאלו שהסיבה האמיתית שלא מכוונים היא כי הנושא הנאמר פשוט לא מספיק מענין אותם.

ויבדוק כל אחד כמה שקלים/זמן/כח הוא מוכן באמת להשקיע בפועל כאן ועכשיו על איזה שיפור מסויים במצב של האומה בעניני תשובה, רפואה, גאולה, משפט, שכר לצדיקים, צמח דוד, בינה ודעת וכו'.

ואם תגיע למצב שבאמת זה אינטרס/אידיאולוגיה/חלום מתוק >שלך< ולא רק מס שפתים - אז מה אכפת לך רק לבקש בפיך שזה ישתפר.
וכך גם תרויח שזה מתקדם וגם תחסוך לשלם את מה שכבר הסכמת לשלם למענו.

וזה פשוט שאם הנך מתפלל זה סימן שאתה מאמין בכוחה של תפילה,
אז מ'כפת לך להזיז ענינים עם קצת שתדלנות?



ה'כוונה' זה פשוט להתכוונן על המטרה - שלך!

וזה פשוט לא מתחיל כשליבך מלא רק במטרות אחרות שונות ורק בהן.
ולא כשאתה בכלל בעל אינטרסים אחרים ממי שכתב את הנוסח שאותו אתה מדקלם.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
ה'קליפות' באות כי הראש לא נמצא בתפילה. מחשבותיו של אדם היכן שהוא נמצא.
ואין לכך שום עצה, אלא שיכין עצמו להתפלל במתינות ובכובד ראש, ושיתבונן מה הוא הולך לעשות כעת.
ועדיין עיון תפילה אדם אינו ניצול ממנו בכל יום.
 
אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש.
ומצד האדם בודאי שזה מועיל לכוונה וריכוז בתפילה.
אבל ה'קליפות' בכל מקרה באות... (מהיכי תיתי שלא?? הם כוחות חיצוניים עם רצונות משלהם)

ועי' מעשה מסוס לץ ופלומפ (בשיחות שאחרי המעשיות). https://www.breslev.org/breslev-articles/הסוס-והמשאבה/
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
ה'קליפות' באות כי הראש לא נמצא בתפילה.

לא כזה ברור.
גם אם הראש בתפילה, עדיין יש באדם כוחות שונים שמושכים לכיוונים אחרים ומלפפים אותו בשעת התפילה, כמו עברה המלפפת אדם בשעת הדין. [בפנימיות, זה שייך לסוגיא של נחש ועקרב, שבנחש לא יפסיק ובעקרב יפסיק. עיין גר"א בתיקונים, כמדומני תיקון כא].

התפילה היא הנסיון של האדם לחיות בעולם של הבו"ע, בעולם טהור בו הבו"ע מנהיג הכל והכל תלוי בו [לכאורה זה התרגום המעשי והמילולי של 'עומד לפני המלך']. וגם אם יש לי מהלך בזה, ואני מפעיל אותו כל שביכולתי, עדיין יש כל מיני התנגדויות שאני לא יכול לנהל אותם, אלא רק להתגונן מפניהם, ועל זה באו העצות הנ"ל. לכאורה.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
התבוננתי בצעירותי בישיבה הק' כמ"פ למרן הרב שך שהתפלל ברכות שקודם ק"ש ערבית במהירות גדולה (אך ק"ש לאט, והיה ממתין שיחשבו שמסיים, ואח"כ ממשיך), ותמהתי איך הוא מכוון בכלל. וכשעמדתי ע"ד הבנתי שמי שנמצא עם הקב"ה כל העת, לא צריך לצמצם עצמו, הוא כל הזמן שם.
זה לא יהיה תירוץ למי שמתפלל דקה וחצי שמ"ע, כדי שלא יבואו מחשבות זרות, כי הוא פשוט לא מתפלל.

ואם המדובר הוא על עבירה שמלפפת את האדם זה לא רק בתפילה אלא גם בתורה ובכל שעה ביום. וכתי' 'בכ"ע יהיו בגדיך לבנים'.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
המהרי"ל דיסקין כותב שאין ללמוד מאדם גדול המתפלל מהר דזהו מפני שהורגל בכוונה ומכוון מהר
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
ואם המדובר הוא על עבירה שמלפפת את האדם זה לא רק בתפילה אלא גם בתורה ובכל שעה ביום. וכתי' 'בכ"ע יהיו בגדיך לבנים'.

עדיין יש משהו מיוחד בתפילה.

תפילה נקראת 'עבודה שבלב', והיינו הנושא של תפילה היא העבודה להפנות ולפנות את הלב [מקום המחשבות - שנאמר 'רבות מחשבות בלב איש'] לבורא עולם, 'לכוון לבו למקום', וכל הנפש החיים שער ב' וג' סובב על זה. ושם כל טומאה, עבירה, או חיבור לעולם - פוגם. משא"כ בדברי תורה, שבמפורש נפסק בהם, 'פתח פיך ויאירו דבריך'.

לגבי מרן הרב שך, לא הבנתי את ההוכחה, הרי אנו דנים האם יש שתי סוגיות - א' כוונה, ב' שמירה ממחשבות זרות, ואין ספק שמי שחי עם בורא עולם, ובפרט שהוא שקוע בתורה כל היום, שני הדברים יותר פשוטים אצלו. [עכ"פ לא ברור לי באיזה מהם אני נחשב שבאתי לחדש, כוונה, או מחשבות זרות. כי לכאורה המתפלל מהר אין הבעיה של המהירות גורמת מחשבות זרות, אלא חוסר יכולת לכוון].

ולדעתי הדברים די פשוטים, הבעיה הראשונה שאין לנו [אני מדבר על עצמי ועל כל מי שמזדהה איתי] שום מהלך בתפילה, כל מילה מפתיעה אותנו מחדש, ורוב הנושאים בשמו"ע זרים לנו ורחוקים מלבנו, ממילא יש לנו בעיה לכוון.
גם אחרי שאדם מכוון, יש לו בעיה, שיש כל מיני דחפים וכוחות שלא מעוניינים בקדושה, ומושכים אותו שוב למבט הרגיל והשטחי על העולם. וזה עיקר העבודה של התפילה [לפחות איך שנראה מדברי הנפש החיים]. כמובן שמי שיש לו בעיה עם כוונה באופן כללי, קשה לו לאבחן בתוך הבלבול השורר בתפילה, מה שייך לחוסר כוונה ומה למחשבות זרות, אולם באמת שניהם קיימים.

ופשוט שכאשר אני אומר עבירה, זה היה משל, כי בתפילה זה לא רק עבירה, אלא כל חיבור לעולם באופן שזר להשגחה, מושך אותנו מהתפילה.

עוד אומר, שיתכן שבספרים כאשר כותבים 'כוונה' ביחס לתפילה, עיקר מגמתם לבעיה של מחשבות זרות. אבל עדיין נראה לי מגוחך שמי שנופל לשמו"ע לא מוכן, בלי להרגע לפני, ובלי לסדר לעצמו את המחשבות, מצפה שיהיה לו כוונה בתפילה על ידי סגולות ועצות.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
זה לשון הנפש החיים שער ב, א.

מ"ש בכל לבבכם על ענין התפלה, הוא פשוט ומבואר כוונת הכתוב לב' ענינים.

הא' - היינו לפנות לבו מטרדת המחשבות. ולהטותה אל הכוונה השלימה לתיבות התפלה בלבב שלם ומעומקא דלבא. כמאמרם ז"ל בברייתא ר"פ אין עומדין המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים שנאמר תכין לבם גו' וכדמשמע להו נמי התם מקראי דחנה וחנה היא מדברת על לבה מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו... והיינו בכל לבבכם שתתמלא כל הלב רק בכונת תיבות התפלה. שאם יעלה בלבו איזה מחשבה אחרת הרי הלב חלוקה בב' מחשבות:

והב' - היינו גם לשרש מלבו בעבודת התפלה תענוגי העולם והנאותיו מכל וכל. ואיך להסתכל כלפי מעלה ברוממות הבורא יתברך. כמו שאמרו (יבמות ק"ה ב') המתפלל צריך שיתן לבו למעלה. עד שיהא כל כח לבו משוכה רק למעלה להתענג על ה' לבד בתיבות התפלה. עכ"ל.

ושם הוא מציין לעיין ברבנו יונה בברכות. וז"ל.
כדי שיכוונו לבם למקום. י"מ כדי שיפנו טרדת המחשבות ויכוונו באמירת התפלה ואין זה נראה למורי הרב נר"ו דא"כ לא היה לו לומר למקום אלא לתפלתם דהא חזינן לקמן כשהזכיר כונה לענין אמירת התפלה לא אמר למקום אלא המתפלל צריך שיכוין את לבו סימן לדבר תכין לבם תקשיב אזנך אלא ודאי כך הוא הפי' כדי שיכוונו שיהיה לבם שלם בעבודת המקום ויבטלו מלבם תענוגי העולם הזה והנאותיהם כי כשיטהרו לבם מהבלי העולם הזה ויהיה כוונתם ברוממות השם תהיה תפלתם רצויה ומקובלת לפני המקום ועל כוונה זו נאמר תכין לבם תקשיב אזנך ומה שאמר תכין לבם מפני שכוונת טהרת הלב מעבירות ומתענוגי העוה"ז צריכה סיוע מהמקום כענין שנאמר ותוכן לבות ה' וכתיב והכן לבבם אליך ועל זה אמר תסייע אותם ותכין לבם שיהיה טהור כדי שתקשיב תפלתם תדע שכן הוא עיקר פירוש הדבר מדאמרי' לקמן סימן לדבר תכין לבם תקשיב אזנך ולמה אמר סימן והלא ראיה ברורה הוי אלא מפני שעיקר הפסוק לא בא על כוונת אמירת התפלה אלא על כוונת טהרת הלב כשהזכיר אותו לשם בכוונת אמירת התפלה אמר סימן לדבר:
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אודות מש"כ הנפה"ח, אין שייכות ולא תסייע העצה שבראש האשכול להוציא את המילים מהפה. אלא צריך סייעתא סגולית מבורא עולם.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
במבי אמר:
מי אמר שחייבים תמיד להתפלל 7 דקות?
מי שתפילתו שבלונית אכן מימיו לא התפלל, לא משנה מידת אורכה.
אבל גדולי עולם לא התפללו שמ"ע פחות מ-9-10 דקות (גם הגאונים החריפים וזכי המחשבה והרעיון).
תפילה בראש וראשונה היא עמידה לפני המלך באימה וכבוד, ולשון תחנונים ולא מכונה שמדברת במהירות.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
אודות מש"כ הנפה"ח, אין שייכות ולא תסייע העצה שבראש האשכול להוציא את המילים מהפה. אלא צריך סייעתא סגולית מבורא עולם.

הבאתי את הנפש החיים להראות שיש שתי סוגיות בתפילה. ולדעתי הסוגיא של מחשבות 'זרות' שמועיל להם 'סגולות' שייכות בעיקר לענין השני. והעצה בתחילת האשכול נראית לטעמי יותר סגולית מאשר טכנית. אפשר להתווכח. [גם אם זה שייך לענין הראשון, מדובר כמובן באחד שנערך לתפילה והשתמש בכל הכלים שיש בידו כדי לכוון, ואז באות מחשבות ומטרידות אותו, אולם קשה להגדיר אחד שמתפלל בלא כוונה ומחפש עצה איך לכוון שהמצב שלו זה מחשבות מטרידות].

עכ"פ גם הענין השני זה 'סוגיא', וזה לא חד וחלק, כי אע"פ שרבנו יונה אומר שצריך סייעתא דשמיא, עדיין זה תלוי בעבודה של האדם, כמבואר גם אצלו וגם אצל הנפה"ח, שהרי זה חלק מהוראת הפסוק - 'בכל לבבכם', וכן מהוראת המשנה - 'לכוון לבו למקום', וא"כ לא יפלא אם יהיה גם עצות בגבול שבין הטכני והסגולי לענינים אלו.
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
במבי אמר:
מי אמר שחייבים תמיד להתפלל 7 דקות?
מי שתפילתו שבלונית אכן מימיו לא התפלל, לא משנה מידת אורכה.
אבל גדולי עולם לא התפללו שמ"ע פחות מ-9-10 דקות (גם הגאונים החריפים וזכי המחשבה והרעיון).
תפילה בראש וראשונה היא עמידה לפני המלך באימה וכבוד, ולשון תחנונים ולא מכונה שמדברת במהירות.

9 10 דקות זה נקרא להאריך.
7-8 דקות למי שמדבר בנחת עם כוונה למה שאומר (לא לעצור ולחשוב פירושים) זה תפילה מכובדת מאוד.

וראינו גם גדולי עולם שהתפללו מהר מזה.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
הרקע לדברי הם מדברי הגר"א בתיקונים תיקון כא.

ואצטט מה שנוגע לענין [נט.].

'ועליה איתמר אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אבל עקרב פוסק'.

וכתב שם הגר"א -

עיין מה שבארנו לעיל, ואמר אפילו נחש כו' רוצה לומר אפילו רדוף אחר התאוות, והרהורי התאוות רודפין אותו, מכל מקום לא יתבטל מהתפלה, אבל עקרב וכו'.

וההבדל בין נחש לעקרב כתב לעיל מב.

אפילו נחש כרוך על עקבו - בשביל עוונות של המתפלל. לא יפסיק וכו' - הענין כי כל זמן שמאמין באחדותו יתברך אפילו עובר כמה עבירות אינו מומר לכל התורה ואף על פי שחטא ישראל הוא .. וזה הוא סטרא דנחש - בשאר עבירות, אבל עקרב ... הוא הכופר בעקר - אותיות עקרב.

ומזה שמדבר על מחשבות של 'עוונות ותאוות', ולא על סתם הטרדות כמו 'חובות וצרות', זה אומר שיש כוחות מיוחדים שמתנגדים לתפילה שהם לא סתם בלבול, אלא התנגדות בעצם. [לא שאני מבין את הסוגיא בפנימיות, אולם עכ"פ את הכיוון רואים].

אגב, במשנה, ההוראה של אפילו נחש וכו' מובא אחרי הדין הנ"ל של חסידים הראשונים, ועפ"ז ניתן לפרש, שאע"פ שאמרנו שצריך לפנות את הלב מתאוות ועברות, כמ"ש רבנו יונה שם, עדיין אם בפועל יש בעיה עם זה לא יפסיק רק בעקרב.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
9 10 דקות זה נקרא להאריך.
7-8 דקות למי שמדבר בנחת עם כוונה למה שאומר (לא לעצור ולחשוב פירושים) זה תפילה מכובדת מאוד.
וראינו גם גדולי עולם שהתפללו מהר מזה.
אני לא ראיתי.

 
 

שמעיה

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
גבריאל פולארד אמר:
9 10 דקות זה נקרא להאריך.
7-8 דקות למי שמדבר בנחת עם כוונה למה שאומר (לא לעצור ולחשוב פירושים) זה תפילה מכובדת מאוד.
וראינו גם גדולי עולם שהתפללו מהר מזה.
אני לא ראיתי.

אכן. כי מי שאתה לא ראית אינו מוגדר כ'גדולי עולם'. גדולי עולם שעל כבודם צריך להקפיד, יש רק ממגזר וחוג מסוים.
 

שרביה

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
ה'קליפות' באות כי הראש לא נמצא בתפילה. מחשבותיו של אדם היכן שהוא נמצא.
ואין לכך שום עצה, אלא שיכין עצמו להתפלל במתינות ובכובד ראש, ושיתבונן מה הוא הולך לעשות כעת.
ועדיין עיון תפילה אדם אינו ניצול ממנו בכל יום.

ואכן כבר אמר א' הצדיקים מהדורות הקודמים לאדם שבא לבקש עיצה למחשבות זרות בתפילה וענה לו כי א' שאינו יושב ומכין עצמו לתפילה ובפרט אם מסתובב בשוק קודם התפילה וכן עושה כל צרכיו וכו' אין אלו מחשבות זרות שאינם זרות אצלו שזה דבר טבעי שבאו אליו שהם אלו מחשבותיו הרגילות, אלא מחשבות זרות הכוונה שישב קודם התפילה והכין עצמו לדבר לפני הקב"ה וזיכך מחשבותיו ועכ"ז באו אליו מחשבות שאינם מעניין התפילה אלו הם מחשבות זרות שכנכר נחשבו אצלו.
 

שרביה

משתמש ותיק
בספה"ק תניא כבר האריך בנושא זה
וז"ל:
פרק כ"ו: אך העצבות ממילי דשמיא צריך לשית עצות בנפשו לפטר ממנה אין צריך לומר בשעת עבודה שצריך לעבוד ה' בשמחה ובטוב לבב אלא אפילו מי שהוא בעל עסקים ודרך ארץ אם נופל לו עצב ודאגה ממילי דשמיא בשעת עסקיו בידוע שהוא תחבולת היצר כדי להפילו אח"כ בתאוות ח"ו כנודע שאל"כ מאין באה לו עצבות אמיתית מחמת אהבת ה' או יראתו באמצע עסקיו. והנה בין שנפלה לו העצבות בשעת עבודה בת"ת או בתפלה ובין שנפלה לו שלא בשעת עבודה זאת ישים אל לבו כי אין הזמן גרמא כעת לעצבות אמיתית אפי' לדאגת עונות חמורים ח"ו. רק לזאת צריך קביעות עתים ושעת הכושר בישוב הדעת להתבונן בגדול' ה' אשר חטא לו כדי שע"י זה יהיה לבו נשבר באמת במרירות אמיתית וכמבואר עת זו במ"א ושם נתבאר ג"כ כי מיד אחר שנשבר לבו בעתים קבועים ההם אזי יסיר העצב מלבו לגמרי ויאמין אמונה שלימה כי ה' העביר חטאתו ורב לסלוח וזו היא השמחה האמיתית בה' הבאה אחר העצב כנ"ל.
פרק כ"ח: ואפילו אם נופלים לו הרהורי תאוות ושאר מחשבות זרות בשעת העבודה בתורה או בתפלה בכוונה אל ישית לב אליהן אלא יסיח דעתו מהן כרגע. וגם אל יהי שוטה לעסוק בהעלאת המדות של המחשבה זרה כנודע כי לא נאמרו דברים ההם אלא לצדיקים שאין נופלים להם מחשבות זרות שלהם כ"א משל אחרים. אבל מי שנופל לו משלו מבחי' הרע שבלבו בחלל השמאלי איך יעלהו למעלה והוא עצמו מקושר למטה: אך אעפ"כ אל יפול לבו בקרבו להיות מזה עצב נבזה בשעת העבודה שצריך להיות בשמחה רבה אלא אדרבה יתחזק יותר ויוסיף אומץ בכל כחו בכוונת התפלה בחדוה ושמחה יתירה בשומו אל לבו כי נפילת המחשבה זרה היא מהקליפה שבחלל השמאלי העושה מלחמה בבינוני עם נפש אלהית שבו. ונודע דרך הנלחמים וכן הנאבקים יחד כשאחד מתגבר אזי השני מתאמץ להתגבר ג"כ בכל מאמצי כחו. ולכן כשנפש האלהית מתאמצת ומתגברת להתפלל אזי גם הקליפה מתגברת כנגדה לבלבלה ולהפילה במחשב' זרה שלה ולא כטעות העולם שטועים להוכיח מנפילת המחשבה זרה מכלל שאין תפלתם כלום שאילו התפלל כראוי ונכון לא היו נופלים לו מחשבות זרות. והאמת היה כדבריהם אם היתה נפש אחת לבדה היא המתפללת והיא המחשבת ומהרהרת המחשבות זרות. אבל באמת לאמיתו הן שתי נפשות הנלחמו' זו עם זו במוחו של אדם כל אחת חפצה ורצונה למשול בו ולהיות המוח ממולא ממנה לבדה. וכל הרהורי תורה ויראת שמים מנפש האלהית וכל מילי דעלמא מנפש הבהמית רק שהאלהית מלובשת בה. והוא כמשל אדם המתפלל בכוונ' ועומד לנגדו עו"ג רשע ומשיח ומדבר עמו כדי לבלבלו שזאת עצתו בודאי שלא להשיב לו מטוב ועד רע ולעשות עצמו כחרש לא ישמע ולקיים מה שכתו' אל תען כסיל באולתו פן תשוה לו גם אתה כך אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה כי המתאבק עם מנוול מתנוול ג"כ רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורי' שנפלו לו ויסירם מדעתו ויוסיף אומץ בכח כוונתו ואם יקשה לו להסירם מדעתו מפני שטורדים דעתו מאד בחזקה אזי ישפיל נפשו לה' ויתחנן לו ית' במחשבתו לרחם עליו ברחמיו המרובים כרחם אב על בנים הנמשכים ממוחו וככה ירחם ה' על נפשו הנמשכת מאתו ית' להצילה ממים הזדונים ולמענו יעשה כי חלק ה' ממש עמו:


ועיי"ש באריכות בפרק כט והלאה מה לעשות לא למחשבות זרות אלא מי שליבו אטום כאבן ואינו מצליח להתפלל כהוגן.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
שאר לעמו אמר:
גבריאל פולארד אמר:
9 10 דקות זה נקרא להאריך.
7-8 דקות למי שמדבר בנחת עם כוונה למה שאומר (לא לעצור ולחשוב פירושים) זה תפילה מכובדת מאוד.
וראינו גם גדולי עולם שהתפללו מהר מזה.
אני לא ראיתי.

אכן. כי מי שאתה לא ראית אינו מוגדר כ'גדולי עולם'. גדולי עולם שעל כבודם צריך להקפיד, יש רק ממגזר וחוג מסוים.
הערה קטנונית זו גם לא מתאימה לכ', וגם איננה במקומה. אני מניח שכוונתי הובנה היטב, ומשער כי אם אישית אינך יודע, כאשר תחקור, תגיע לאותה ידיעה.
 

שמעיה

משתמש ותיק
כתמיד, ביקורת כלפי אחרים ושונים, בוגרת ומתאימה. ביקורת כלפי צרות מוח ונקודת מבט מצומצמת על העולם - קטנונית ולא מתאימה.
הצלחה וברכה.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
צרפתי מאמר יפה מכאן כדאי במקור לראות את הטבלאות ברור

טיב התפילה וקצב התפילה


מחבר: דוד רוזנצוויג

בשדה חמ"ד , גיליון 3, 1998 
 
אחת הסוגיות החשובות ביותר העומדות לפנינו כמורים ומחנכים היא להקנות לתלמידינו הרגלים של כובד ראש בשעת התפילה, תשומת לב לתוכן הפסוקים והמשפטים וחשיבות עליונה לצורה שבה נערכת התפילה. בין אלה, קצב התפילה הוא גורם בעל חשיבות עיקרית הקובע את היחס למעמד כולו.

 
הטור באו"ח סימן נ"א עוסק בהלכות פסוקי דזמרה. הבית יוסף שם כותב:

"כתוב בספר ארחות חיים בשם ה"ר נתן: אותם בני אדם שאומרים פסוקים במרוצה כשיש שם מנין לא יאות עבדין שמקצרים שבחו של מקום בשביל שאלת צרכם.

היש מושל שיתרצה בכך?".

וכך אכן נפסק בשו"ע שם הלכה ח'. וכתב על כך במשנה ברורה ס"ק כ':

"שלא ידלג שום תיבה ולא יבליעם, אלא יוציא מפיו כאילו מונה מעות."

ענין שבחו של מקום מוזכר בטור שם בקשר לאמירת פרק קמ"ה בתהלים הפותח ב"תהלה לדוד":

"ויותר יכוון בפסוק 'פותח את ידך'...שמזכיר בו שבחו של מקום שמשגיח על בריותיו ומפרנסן".

ומוסיף הטור:

"ונהגו לומר קודם לכן 'אשרי יושבי ביתך' משום דילפינן מינה שצריך אדם לישב שעה אחת קודם שיתפלל."

מדברי הארחות חיים שציטט הב"י משמע שכל פסוקי דזמרה הם שבחו של מקום, ואכן הרב חיים דוד הלוי שליט"א בספרו "מקור חיים" (חלק א' עמ' 174) מסביר כך את אמירת כל פרקי התהלים שבפסוקי דזמרה עד לשיא של 'כל הנשמה תהלל י-ה'. כמו כן הוא מבהיר שעצם אמירתם היא כהקדמה לעיקר ויש בזה הגשמת המטרה של שהות שעה להתבוננות והכנה נפשית לקראת העיקר שהוא קריאת שמע ותפילת שמונה עשרה.

 
מקל וחומר נוכל ללמוד שאם היחס אל ה"הקדמה" הוא יחס של כובד ראש כה רב, עד שקצב האמירה "כאילו מונה מעות", על אחת כמה וכמה חשובים כובד הראש והמתינות בשעת אמירת ה"עיקר". וכך נפסק בשו"ע או"ח סימן ס"א סעיף א':

"יקרא ק"ש בכוונה, באימה, ביראה, ברתת ובזיע."

והמשנב"ר מרחיב על פי הפרישה שם:

"שלא תקרא ק"ש בחטיפה ובמרוצה ובעירבוב דברים, אלא במתון, מלה במלה ובהפסק בין דבר לדבר כאדם הקורא ציווי המלך שקורא במתון גדול כל ציווי וציווי בפני עצמו להבינו על תכונתו."

וכן בסימן צ"ח, העוסק בתפילת העמידה, סעיף ג':

"יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח, ובנחת, ולא תיראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה."

כבר הערתי (בשדה חמד, תשנ"ז גליון 2 עמ' 61) על תפילה מתוך שיגרה שהיא מביאה לשיבושי לשון רבים ולעתים קשים מאד. תפילה שאין בה שיתוף המוח והלב היא מה שנקרא במסכת אבות פרק ב' 'תפילת קבע':

"ר' שמעון אומר: ...כשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום."

ובמסכת ברכות דף כ"ט עמ' ב' מוגדרת תפילת קבע כך:

"א"ר יעקב בר אידי א"ר אושעיא: כל שתפילתו דומה עליו כמשאוי."

וכך נפסק להלכה כפי שהבאנו מסימן צ"ח.

 
כשהתפילה היא נטל ומשאוי יש לזה השלכה ברורה על קצב התפילה. 'כמשא' הוא ניגודו הגמור של 'בנחת'. אמנם בסיפורי חסידים על התורה שליקט הרב זוין, בעמ' 452, מסופר על שיחה בין החוזה מלובלין ליהודי הקדוש מפשיסחה הסותרת לכאורה את דברינו, וכדאי להביאה כאן.

היהודי נשאל: יהודי חביבי, למה הוא "חוטף" תיבות התפילה?

והוא משיב: מפני שהתיבות חביבות ועריבות עלי מאד, עד שחשקה נפשי למהר ולבלוע אותן.

אמר לו החוזה: ואנו כלום אין אנו חושקים בתיבות התפילה?

והשיב היהודי: תיבות התפילה של הרבי הן רשפי אש, וקשה לחטפן.

מי יוכל לעמוד בסוד גדולים ולומר על עצמו שהוא עומד במדרגה גבוהה זו, ומה גם שהרמ"א פוסק להיפך. בשו"ע או"ח סימן ק"א סעיף א' נפסק שיש לכוון לכל הפחות בברכת אבות שבשמונה עשרה, ואם לא כיוון יחזור ויתפלל. וכותב הרמ"א:

"והאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוון, אם כן למה יחזור?"

ודוגמה נוספת מן המשנה. ברכות פרק ב' משנה ח': חתן אם רצה לקרות ק"ש לילה ראשון קורא.

רע"ב בפירושו מעיר:

"וחזינן לקצת רבותינו שאמרו דהאידנא כל אדם יקרא ק"ש בלילה הראשון שכיון שבדורות הללו אין מכוונים כל כך בשאר הימים, אם לא יקרא בלילה ראשון מיחזי יותר כיוהרא שמראה עצמו שהוא מכוון בכל שעה."

אם כך, אם ננהג כדרכו של היהודי הקדוש, נמצאנו קרחים מכאן ומכאן: גם התפללנו במרוצה ובודאי חטפנו והבלענו הברות ומילים רבות, וגם לא כיווננו כראוי .

דברים אלה הם 'מודעא רבה' למורים קצרי רוח המנסים לזרז את התפילה כשהיא נמשכת, לדעתם, "על חשבון" השיעור הראשון, ובעצם יוצא שכרם בהפסד.

 
 
בירור קצב התפילה
על מנת להמחיש לעצמנו מה ראוי להיחשב קצב סביר של תפילה, לקחנו את סידור 'רינת ישראל'- נוסח ספרד (אשכנזי - לא עדות המזרח), וספרנו את מלות תפילת שחרית החל מ'הודו לה' כי טוב', עד סוף 'עלינו לשבח'. משך התפילה יכול להשתנות בהתאם לחזן, למנין ולמקרה. חילקנו את התפילה לקטעים וחישבנו עבור זמנים שונים כמה מילים אומר המתפלל בממוצעבמשך שניה אחת. לשם פירוט חילקנו את התפילה לקטעים וכל אחד יכול לבדוק את עצמו ואת תלמידיו

 
נתונים:

פסוקי דזמרה כוללים                                                     2050 מילים

ק"ש עם חצי קדיש וברכו שלפניה                                   1040 מילים

שמונה עשרה בלחש                                                     770 מילים

חזרת הש"ץ עם קדושה וברכת כהנים                             850 מילים

תחנון בימים א,ג,ד,ו                                                        500 מילים

אשרי ובא לציון, קדיש שלם                                              640 מילים

אין כא-לוקינו, עלינו לשבח, כולל קדיש שאחריהם               860 מילים

שיר של יום (ממוצע) וקדיש                                              כ- 200 מילים

 

סה"כ                                                                            כ- 6910 מילים.

 
 
*כל המספרים מעוגלים לעשרות שלמות.

 
בנתונים הללו נלקחו בחשבון כל 'ברוך הוא וברוך שמו' וכל 'אמן' שהציבור עונה, והקטעים המתאימים בקדושה ובברכת כהנים וכד' נימנו פעמיים.

 

בחינת הנתונים:

בטבלאות הבאות הצגנו קצב התפילה עבור נתוני זמן משתנים. בטור הימני, משך הזמן שקטע התפילה המדובר יכול להאמר, ובטור השני מספר המילים בשניה על פי הזמן הנתון. בכל טבלה הובלט הקצב הנראה לנו נורמלי אם כי לא בהכרח מתון. כל הזמנים שבטבלאות הם זמנים שנתקלנו בהם מנסיוננו האישי, ולאו דווקא בבית הספר.

 

( הערת @במבי )עקב אי יכולת העתקת טבלאות מהאתר ביאור המובא לקמן הוא שאם התפילה אורכת 25 דקות מופיע בטור הבא שיצא שאמרו 4.61 מילים בשנייה וכו'




טבלה מס' 1:

סה"כ כל מלות התפילה 6910 בקירוב.

 
זמן תפילה אפשרי בדקות 
25.0 
27.5
30.0
32.5
35.0
37.5
40.0
42.5
45.0
 

 
מס' מילים ממוצע בשניה
 
4.61
4.19
3.84
3.54
3.29
3.07
2.88
2.71
2.56
 

 
לקח רב נוכל ללמוד אם נפרט ונערוך טבלאות דומות לקטעים נפרדים מן התפילה.

 
טבלה מס' 2:

פסוקי דזמרה. כיון שבד"כ הש"ץ מתחלף לקראת ברכת 'ישתבח', החסרנו כ – 65 מלות הברכה מתוך ה - 2050 שבנתונים, כלומר מדובר ב - 1985 מילים.

 
זמן תפילה אפשרי בדקות 
7
8
9
10
11
12
13
 

 
מס' מילים בשניה

4.73
4.14
3.68
3.31
3.01
2.76
2.54
 

 
 
טבלה מס' 3:

קדיש וברכו וק"ש. 1040 מילים.

 
זמן תפילה אפשרי בדקות 
4
4.5
5
5.5
6
6.5
7
 

 
מס' מילים בשניה

4.34
3.86
3.47
3.15
2.89
2.67
2.48
 

 
 
טבלה מס' 4:

תפילת שמונה עשרה בלחש, כ- 770 מילים.

 
זמן תפילה אפשרי בדקות 
2.5!
3
3.5
4
4.5
5
5.5
 

 
מס' מילים בשניה

5.14
4.29
3.68
3.22
2.86
2.57
2.34
 
 
טבלה מס' 5:

חזרת הש"ץ. כ- 850 מילים.

 
זמן תפילה אפשרי בדקות 
3
3.5
4
4.5
5
5.5
6
 

 
מס' מילים בשניה
 
4.72
4.05
3.54
3.15
2.83
2.58
2.36
 

 
 
טבלה מס' 6:

שאר התפילה. כ - 2200 מילים.

 
זמן תפילה אפשרי בדקות 
8
9
10
11
12
13
14
15
 

 
מס' מילים בשניה

4.58
4.07
3.67
3.33
3.06
2.82
2.62
2.44
 

 
בתחנון של ימי ב',ה' יש עוד כ - 750 מילים, אבל נוספת כאן קריאת התורה שמשתנה מאד מידי שבוע, לכן ויתרתי על הטיפול בזה. לעומת זאת מצאתי לנכון לצרף כאן את חשבון הזמן לפסוקי דזמרה של שבת ויו"ט שאורכם קבוע, כי בחלק גדול מבתי הספר שלנו התלמידים נמצאים בפנימיות ואופי התפילה של שבת הוא חלק מן החינוך שאנחנו מקנים.

 
החל מ'שוכן עד' השירה והנגינה מופנמים היטב, אבל מה המצב עד לכאן?

 
טבלה מס' 7:

פסוקי דזמרה של שבת עד 'שוכן עד'. כ- 3830 מילים.

 
זמן תפילה אפשרי בדקות 
13
15
17
19
21
23
25
 

 
מס' מילים בשניה
4.92
4.26
3.76
3.36
3.04
2.78
2.56
 

 
 
ניתוח התוצאות:

עם השלמת הטבלאות, ניצבת לפנינו השאלה הבסיסית מהו הקצב הנחשב כמתון. כשננסה להתחקות אחרי קצב הדיבור של אדם נמצא שיש לזה הגדרה בהלכה. ההגדרה מסתתרת בתוך הזמן של "תוך כדי דיבור". הזמן הזה מוזכר בקשר לענינים שונים , כגון תפילה, עדות, נדרים ועוד. יש בגמרא כמה הגדרות לזמן הזה (כגון ב"ק ע"ג:, ועיין במסורת הש"ס בעמ' א' שם). בעקרון זה הזמן המספיק לשאילת שלום של תלמיד לרבו במילים "שלום עליך רבי" או "שלום עליך רבי ומורי". רש"י ותוס' במסכת נזיר דף כ': ד"ה 'יתיב רשב"ל' מרחיבים את ההגדרה:

"בכדי שאילת תלמיד לרבו דאית ביה ג' תיבות".

שתי ההגדרות האלה נמצאות במשנה ברורה, למשל בסימן רו' ס"ק יב' ובסימן תפז' ס"ק ד'.

 
שאילת שלום זו חייבת להיות בנחת, כדברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק ה' הלכה ה':

"ואומר לו ביראה וכבוד: שלום עליך רבי". ובעקבותיו פוסק כך השו"ע ביו"ד סימן רמב' סעיף טז'.

לא מצאתי מי שיקצוב זמן זה על פי השעון. אדרבה, הרב עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת 'יחווה דעת' חלק ב' סימן כז' כותב בפירוש "ואין הכל בקיאין בשיעור זה". ונראה, אולי, שכל אדם נבדק על פי אופן דיבורו האישי. רק במקום אחד, בקיצור שולחן ערוך, הוצאת 'אורות חיים' , ירושלים תשמ"ט, מצאתי בין ההגדרות שבעמוד האחרון שבספר את ההגדרה הבאה:

כדי דיבור -- ג' התיבות "שלום עליך מורי ורבי" = 2-3 שניות.

וי"א ג' תיבות כלשהן, וי"א ד' תיבות.

 

על פי הגדרת זמן זו, הקצב הגבוה הוא כארבע תיבות בשתי שניות שהן כשתי מילים בשניה ותפילת שחרית המכילה כ - 6900 מילים צריכה להימשך כמעט שעה. הקצב הנמוך הוא כשלש תיבות בשלש שניות שהן כמלה אחת בשניה, כלומר זמן תפילה כפול.

 

מחמת הקושי בהגדרה זו, הושבתי מספר תלמידים עם שעוני עצר וביקשתי מכל אחד שיאמר "אשרי" בקצב דיבור נורמלי, ישמיע לאזנו, יטעים את המילים ולא יבלע הברות. מדרך הטבע הפיזור היה רב, אבל הרוב הגדול, למעט חריגים, אמרו בקצב של 2.7 -3.4 מילים בשניה. [אמנם נכון שאי אפשר להשוות בין אמירה של שלש מילים לתפילה ארוכה שיש בה בדרך הטבע עיכובים קצרים שאינם קיימים במשפט אחד, אבל ההשוואה הזאת נותנת לנו הערכה כל שהיא לתרבות התפילה שלנו]. בחרנו את נקודת האמצע של הנתון האחרון והדגשנו את השורה שמתחת לממוצע זה. כל מה שמשורה זו ומטה ייחשב כקצב מתון, ובלבד שלא נפריז עד מידת "כמה ארכן הוא זה".(ברכות דף לד').

 
במקרה אחר העמדתי תלמיד ובקשתי ממנו שיחזור על "עלינו לשבח". כיון שלא נתתי הוראות מיוחדות, הוא מלמל את הקטע כהרגלו. אח"כ ביקשתיו שיחזור שוב, אבל הפעם בקול רם לפני כל הכיתה. התוצאה היתה, שעם כל מאמציו בפעם השניה, הזמן היה ארוך פי שלשה. את החילוק הזה למדתי מהלכות ק"ש שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו (שו"ע או"ח סימן סב' סעיף ג'), ונראה לי שזה המפתח. עלינו להשקיע מאמצים רבים שכל התפילה תיאמר במידה של משמיע לאזנו, ולא רק קריאת שמע, ואם נזכה יברך ה' פעלנו ותלמידינו יתרגלו שתפילתם תהיה תחנונים ולא קבע.

 
 
חלק עליון תַחתִית