תן כבוד לעמך, כבודם של ישראל, מי הם ישראל ומה הקריטריונים?

בן של רב

משתמש ותיק
הבטחת אליהו הנביא:
כל ת"ח שמיצר ומתאנח על כבודו של הקב"ה וכבודה של ירושלים וכבודם של ישראל = זוכה לרוח הקודש בדבריו (הובא במס"י חסידות)

והנה ברור מהתורה ומהנביאים ומהכתובים -
שכל התפילות והבקשות שלנו הן לא רק על כבוד שמים - אלא גם על כבודם של ישראל.
וכפי שיראה המעיין היטב בספר "סידור תפילת כל פה"
וכן בספר תהלים ושאר ספרים חשובים כל חד וחד בסגנונו הוא.

וכנראה יש כאן צווי דינים.
1. יש בזה גם כבוד האב במה שבניו מכובדים.
2. סתם כך הוא חפץ בכבודם - כי הוא פשוט אוהב אותם...

והנה בימינו יש הרבה ענינים מוזרים של כבודם של ישראל שצריך בירור אם אכן זה כבוד לישראל.
למשל - אליפות ישראל בגארנישט ובנערשקייט ובשטותים מיט לאקשן...
האם זה כבודם של ישראל - מאחר שסו"ס גם הם וגם הגויים עסוקים בהבלים וזה המדד אצלם לכבוד?

משל אחר: המלחמה בין עשהאל ואבנר (במלכים איפשהו) התחילה לכאורה מתחרות בין הנערים שישחקו לפנינו - מי המכובד מביניהם בגבורה פיזית.
האם יש טעם להתפאר בגבורה כזו כשהיא לא באה כנגד עכו"ם אלא לגבור על יהודי אחר.
ונפק"מ שאם אני רוצה רוח הקודש אני אמור להצטער על ההשפלה של כל חד מינייהו שמפסיד במלחמת הכבוד הזו.
ומה הדין כשזה כן כנגד העכו"ם, האם יש מקום לרצות לשאוף ולהשתוקק לכבוד כזה?
כמו למשל אחד מני אלף: "פן תעלוזנה בנות הערלים".




שאלה גדולה נוספת הכוללת בתוכה אלפי שאלות פרטיות מעשיות:
האם יש להצטער/לשמוח על כבודם/בזיונם של ישראל כשהם עצמם לא מספיק סגורים על עצמם כמה הם מדינה יהודית וכמה דמוקרטית?

כי אם רק מדינה יהודית = כבודם כבודו "ובכן תן כבוד לעמך" .
ואם רק מדינה דמוקרטית = הרי כבר נאמר: "ראה כל גאה והשפילהו והכניעהו" וכו',
כי כידוע כל החפצא של 'דמוקרטית' מול 'יהודית' היא ממש מרידה רח"ל

ומאידך הנה אביה מלך יהודה השפיל וקנטר את אבים מלך ישראל על אודות עגלי הזהב שבמלכותו ולכן נפל במלחמה מולו.
ואומרים חז"ל שאבים ניצח למרות רשעותו רק בגלל שהקב"ה ראה איך הוא מושפל!
אם כן כבודו של ה' נרמס על ידיו ית' עד לעפר כדי לתת כבוד לעוברי רצונו שהושפלו על עניני דת.
ומאידך מי שנושא דגל התורה כאביה מלך יהודה ובסה"כ אמר לו בלעג אני בא אליך בשם ה' ואתה עם עגלי זהב - נפל מולו במלחמה רק בגלל שביזהו!
כי כנראה אחרי הכל יש כאן כבודם של ישראל.

אתמהה! וכי מלך רשע זה ראוי שיקראוהו ישראל?
וצריך עיון גדול עצום ורב.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
השאלה הגדולה אם כבודם של מומרים להכעיס ולתאבון
שאין להם שום זיק ליהדות
וכמעט שום ידיעה על היהדות
אם זהו כבודם של ישראל שאנו מייחלים לו
[ואל תתחיל לצעוק אחז מנשה]
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש ווילנא אמר:
השאלה הגדולה אם כבודם של מומרים להכעיס ולתאבון
שאין להם שום זיק ליהדות
וכמעט שום ידיעה על היהדות
אם זהו כבודם של ישראל שאנו מייחלים לו
[ואל תתחיל לצעוק אחז מנשה]
למה לי לצעוק.
כבר צעקתי בשאלתי לעיל...

ואני עדיין צועק (בחיוך רחב מאוזן לאוזן)
שזו בדיוק השאלה - האם יש הבדל או שהם כמו הם נחשבים חילונים כמו פעם...
ואם יש הבדל - אז יש כאן שתי שאלות:
מה הדין באלו של פעם ומה הדין באלו של היום.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
העיקר לא לזנוח את הרגש הישר והטבעי של יראי ד'
[וכמו שאמר החזו"א שזה הרוח הקודש של דוריינו]
והרגש המוסכם של יראי ד' לא שמח בשמחתם בסגנון שאתה מדבר עליו
מעורר אצלו תיעוב עד כדי בחילה 

 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
הבטחת אליהו הנביא:
כל ת"ח שמיצר ומתאנח על כבודו של הקב"ה וכבודה של ירושלים וכבודם של ישראל = זוכה לרוח הקודש בדבריו (הובא במס"י חסידות)

והנה ברור מהתורה ומהנביאים ומהכתובים -
שכל התפילות והבקשות שלנו הן לא רק על כבוד שמים - אלא גם על כבודם של ישראל.
וכפי שיראה המעיין היטב בספר "סידור תפילת כל פה"
וכן בספר תהלים ושאר ספרים חשובים כל חד וחד בסגנונו הוא.

וכנראה יש כאן צווי דינים.
1. יש בזה גם כבוד האב במה שבניו מכובדים.
2. סתם כך הוא חפץ בכבודם - כי הוא פשוט אוהב אותם...

והנה בימינו יש הרבה ענינים מוזרים של כבודם של ישראל שצריך בירור אם אכן זה כבוד לישראל.
למשל - אליפות ישראל בגארנישט ובנערשקייט ובשטותים מיט לאקשן...
האם זה כבודם של ישראל - מאחר שסו"ס גם הם וגם הגויים עסוקים בהבלים וזה המדד אצלם לכבוד?

משל אחר: המלחמה בין עשהאל ואבנר (במלכים איפשהו) התחילה לכאורה מתחרות בין הנערים שישחקו לפנינו - מי המכובד מביניהם בגבורה פיזית.
האם יש טעם להתפאר בגבורה כזו כשהיא לא באה כנגד עכו"ם אלא לגבור על יהודי אחר.
ונפק"מ שאם אני רוצה רוח הקודש אני אמור להצטער על ההשפלה של כל חד מינייהו שמפסיד במלחמת הכבוד הזו.
ומה הדין כשזה כן כנגד העכו"ם, האם יש מקום לרצות לשאוף ולהשתוקק לכבוד כזה?
כמו למשל אחד מני אלף: "פן תעלוזנה בנות הערלים".




שאלה גדולה נוספת הכוללת בתוכה אלפי שאלות פרטיות מעשיות:
האם יש להצטער/לשמוח על כבודם/בזיונם של ישראל כשהם עצמם לא מספיק סגורים על עצמם כמה הם מדינה יהודית וכמה דמוקרטית?

כי אם רק מדינה יהודית = כבודם כבודו "ובכן תן כבוד לעמך" .
ואם רק מדינה דמוקרטית = הרי כבר נאמר: "ראה כל גאה והשפילהו והכניעהו" וכו',
כי כידוע כל החפצא של 'דמוקרטית' מול 'יהודית' היא ממש מרידה רח"ל

ומאידך הנה אביה מלך יהודה השפיל וקנטר את אבים מלך ישראל על אודות עגלי הזהב שבמלכותו ולכן נפל במלחמה מולו.
ואומרים חז"ל שאבים ניצח למרות רשעותו רק בגלל שהקב"ה ראה איך הוא מושפל!
אם כן כבודו של ה' נרמס על ידיו ית' עד לעפר כדי לתת כבוד לעוברי רצונו שהושפלו על עניני דת.
ומאידך מי שנושא דגל התורה כאביה מלך יהודה ובסה"כ אמר לו בלעג אני בא אליך בשם ה' ואתה עם עגלי זהב - נפל מולו במלחמה רק בגלל שביזהו!
כי כנראה אחרי הכל יש כאן כבודם של ישראל.

אתמהה! וכי מלך רשע זה ראוי שיקראוהו ישראל?
וצריך עיון גדול עצום ורב.
השאלה מאביה וירבעם היא שאלה טובה, אך המעיין במפרשים יראה שני ביאורים בענין:
בתלמוד ירושלמי יבמות טז,ג הגירסא "שחישד (כלו' ביזה) את ירבעם ברבים" וביאר בקרבן העדה שאע"פ שרשע היה היה לו לנהוג כבוד במלכות ולא לבזותו ברבים, כמו שמצינו אצל משה ופרעה. ובבראשית רבה סה,כ הגירסא "על שחסדם ברבים" ופירש בעץ יוסף שהיה צריך לנהוג כבוד בציבור (כנראה על אותו הדרך של כבוד במלכות), ועוד פירש שהיו בהם רבים שלא הלכו אחרי העגלים והוא ביזה את כולם כאילו כולם עבדו ע"ז.
ולענ"ד אפשר להוסיף שמובא בירושלמי ובמדרש שם שלדעת רבנן עונשו של אביה היה משום שבאת לידו ע"ז ולא ביערה, שהרי כבש את בית אל ולא ביער את הע"ז. ולפי"ז אפשר שמחמת זה היה עליו תביעה שביזה את ירבעם או את ישראל על שעבדו ע"ז, שהרי המוכיח שנכשל באותו דבר שעליו הוכיח נענש על התוכחה שלו, כיון שמראה שלא היה לשם שמים אלא רק כדי לבזות את חבירו.
 
 

דורדיא

משתמש ותיק
הרב @בן של רב
למה אתה מטריד אותנו בשאלות שאין לנו מושג בהם כלום?

נמשיך אנו להתעסק בפלפולים אשר לא ייצא לנו מהם שום הלכה,
נמשיך להתעסק ב"השקופה"

בזה אנו מבינים.

הנח לנו!!
 

אלי מאירי

משתמש ותיק
דורדיא אמר:
הרב @בן של רב
למה אתה מטריד אותנו בשאלות שאין לנו מושג בהם כלום?

נמשיך אנו להתעסק בפלפולים אשר לא ייצא לנו מהם שום הלכה,
נמשיך להתעסק ב"השקופה"

בזה אנו מבינים.

הנח לנו!!
נכון!
למה להטריד אותנו בשאלות שלא התעסקו כל גדו"י בעבר ובהווה ובעתיד,
אנחנו מתעסקים בלימוד, בפלפול, למעשה ושלא למעשה,
בשביל זה באנו לעולם.
אנחנו צריכים לעשות את מה שהקב"ה ציווה עלינו וזהו.

ואם יש לך צד שזה מוסיף לקב"ה כבוד, שיערב לך.
 
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש כאן מחלוקת רצינית בין @דורדיא שכתב בציניות וסרקזם.
ובעצם התכוין בדיוק להיפך - שזה דוקא כן חשוב עד מאוד להתבונן נכוחה בתורה ובעולם ולברר את המבט הנכון של התורה על העולם בכל המצבים שלו גם כשהם נעימים לנו וגם כשהם לא.

לבין @אלי מאירי שחלק על עצם הנושא והוא סבור בוודאות גמורה שאף אחד מגדולי ישראל בעבר בהווה ובעתיד לא התעסק עם הנסיון המעשי לתרגם את הדברים הכי עיקריים בערכינו/מחשבותינו/רגשותינו/תפיסת עולמנו/הזדהותינו - לשפת המציאות המציאותית.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אלי מאירי אמר:
דורדיא אמר:
הרב @בן של רב
למה אתה מטריד אותנו בשאלות שאין לנו מושג בהם כלום?

נמשיך אנו להתעסק בפלפולים אשר לא ייצא לנו מהם שום הלכה,
נמשיך להתעסק ב"השקופה"

בזה אנו מבינים.

הנח לנו!!
נכון!
למה להטריד אותנו בשאלות שלא התעסקו כל גדו"י בעבר ובהווה ובעתיד,
אנחנו מתעסקים בלימוד, בפלפול, למעשה ושלא למעשה,
בשביל זה באנו לעולם.
אנחנו צריכים לעשות את מה שהקב"ה ציווה עלינו וזהו.

ואם יש לך צד שזה מוסיף לקב"ה כבוד, שיערב לך.
לא הבנתי למה השאלה שלו היא לא לימוד תורה. הוא מנסה להבין האם מהנ"ך יש ראיה שהקב"ה חס על כבודן של ישראל אף בנוגע לרשעותן. מהו תלמוד תורה אם לא זה?
 
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאלה חדשה שהיא >אולי< אותה שאלה - אבל היא מרחיקת לכת באופן מרחיק לכת.

בפרשת מסעי יש מצוה מיוחדת של נתינת כבוד לכל עיר של הלויים בארץ ישראל.

המצוה בפרק לה והיא נקראת "מגרש".

דהיינו שיש להשאיר מסביב לכל עיר המיוחדת ללויים אלפיים אמה.
אלף הפנימיים למגרש ואלף החיצוניים לשדות וכרמים (סוטה כז:)

וכמו שכותב רש"י כאן הענין של המגרש הריק הוא "להיות לנוי לעיר".


ומעתה שאלה גדולה יש לי לשאול:
האם כבוד עיר הלויים הוא כמו כבוד האברכים בדורנו?
(כי הם כיום ממלאי מקום שבט לוי כדכ' הרמב"ם: ולא שבט לוי בלבד).

דהיינו: הרי ברור שאין כל כללי הכבוד והנוי קבועים לגמרי בלא שום שינוי
אלא כמאמר העוילם: על טעם וריח (ונוי וכבוד) אין להתווכח, ומאידך ברור שיש דברים שלא משתנים.

וממילא זו השאלה:
האם להלכה ולמעשה עלינו לדרוש לעת מצוא בהסכמים קואליציוניים את החזרת דין "מגרש" מסביב לעיר ק"ס וכל עיר של אברכים כיו"ב.
או שהפעם באמת הגזמתי...

ואם אכן כמו תמיד הגזמתי אז אנא תשימו אצבע על הנקודה/הנקודות של הטעות, ואסכם שוב שיהיה ברור יותר:

1. האם >כשיתאפשר מבחינה פוליטית< יש להשתדל לחדש חוק לתת שטח לצורך עיר ללויים בחינם כפי היכולת.

2. האם יש לתת שטחים בחינם גם לאברכים או לא.

3. האם יש כיום דין דאורייתא שהעיר הזו של האברכים או לפחות של הלויים תהיה יפה.
[בין אם הסעיפים הקודמים נכונים או לא]

4. אם עד עכשיו לא לגמרי טעיתי - האם ניתן לדון מחדש בהלכות יופי הללו ולקבוע על פי הנורמות המקובלות בזה בימינו ולהתייעץ עם אדריכלים וכו'.
או שעצם הרעיון זהו עקירת הדת וכו' וכו'.

5. האם מותר ומצוה וחובה להגיד בפה מלא וללא היסוס ש"אנחנו בגלות הערב רב ואסור לחשוב על זה בכלל כי זה מחזק את הרעיון הציוני"...
 

שניאור

משתמש ותיק
אם תהיה לנו עיר שאפשר לגור בה אך ורק אברכי כוללים נצטרך אולי לחשוב על זה, כל זמן שאין כזה דבר (ולא ק"ס היא לא עיר של רק אברכים גם אם הם הרוב, וגם בזה אני לא כ"כ בטוח) אין שום צורך לדון בזה.
אם תהיה לנו כזאת עיר נצטרך לדון האם זה משום כבוד ללויים שהם אלו שהקב"ה בחר בהם שלא יהיה להם חלק ונחלה, ואז אין לזה שום קשר לאברכים ופשוט, או שהדין הוא משום שהם המובחרים שבעם.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
שאלה חדשה שהיא >אולי< אותה שאלה - אבל היא מרחיקת לכת באופן מרחיק לכת.

בפרשת מסעי יש מצוה מיוחדת של נתינת כבוד לכל עיר של הלויים בארץ ישראל.

המצוה בפרק לה והיא נקראת "מגרש".

דהיינו שיש להשאיר מסביב לכל עיר המיוחדת ללויים אלפיים אמה.
אלף הפנימיים למגרש ואלף החיצוניים לשדות וכרמים (סוטה כז:)

וכמו שכותב רש"י כאן הענין של המגרש הריק הוא "להיות לנוי לעיר".


ומעתה שאלה גדולה יש לי לשאול:
האם כבוד עיר הלויים הוא כמו כבוד האברכים בדורנו?
(כי הם כיום ממלאי מקום שבט לוי כדכ' הרמב"ם: ולא שבט לוי בלבד).

דהיינו: הרי ברור שאין כל כללי הכבוד והנוי קבועים לגמרי בלא שום שינוי
אלא כמאמר העוילם: על טעם וריח (ונוי וכבוד) אין להתווכח, ומאידך ברור שיש דברים שלא משתנים.

וממילא זו השאלה:
האם להלכה ולמעשה עלינו לדרוש לעת מצוא בהסכמים קואליציוניים את החזרת דין "מגרש" מסביב לעיר ק"ס וכל עיר של אברכים כיו"ב.
או שהפעם באמת הגזמתי...

ואם אכן כמו תמיד הגזמתי אז אנא תשימו אצבע על הנקודה/הנקודות של הטעות, ואסכם שוב שיהיה ברור יותר:

1. האם >כשיתאפשר מבחינה פוליטית< יש להשתדל לחדש חוק לתת שטח לצורך עיר ללויים בחינם כפי היכולת.

2. האם יש לתת שטחים בחינם גם לאברכים או לא.

3. האם יש כיום דין דאורייתא שהעיר הזו של האברכים או לפחות של הלויים תהיה יפה.
[בין אם הסעיפים הקודמים נכונים או לא]

4. אם עד עכשיו לא לגמרי טעיתי - האם ניתן לדון מחדש בהלכות יופי הללו ולקבוע על פי הנורמות המקובלות בזה בימינו ולהתייעץ עם אדריכלים וכו'.
או שעצם הרעיון זהו עקירת הדת וכו' וכו'.

5. האם מותר ומצוה וחובה להגיד בפה מלא וללא היסוס ש"אנחנו בגלות הערב רב ואסור לחשוב על זה בכלל כי זה מחזק את הרעיון הציוני"...

אם נמשיך בקו של השאלה, האם יש דין לתת לאברך עליה של שני במקום לוי? והאם יכול לגאול את בית עיר חומה שלו מתי שירצה? והאם נותנים לו מעשר ראשון, ופטור מפדיון הבן?


(נ.ב. ברמב"ם כתוב "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה'" וכו'. אם כן, לא כל אברך נכנס אוטומטית להגדרת "שבט לוי" אלא דווקא מי שעשה כן מחמת נדיבות לבו והבנת מדעו, ולא מחמת מקובלות חברתית וכדומה).
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
מבקש אמת אמר:
בן של רב אמר:
שאלה חדשה שהיא >אולי< אותה שאלה - אבל היא מרחיקת לכת באופן מרחיק לכת.

בפרשת מסעי יש מצוה מיוחדת של נתינת כבוד לכל עיר של הלויים בארץ ישראל.

המצוה בפרק לה והיא נקראת "מגרש".

דהיינו שיש להשאיר מסביב לכל עיר המיוחדת ללויים אלפיים אמה.
אלף הפנימיים למגרש ואלף החיצוניים לשדות וכרמים (סוטה כז:)

וכמו שכותב רש"י כאן הענין של המגרש הריק הוא "להיות לנוי לעיר".


ומעתה שאלה גדולה יש לי לשאול:
האם כבוד עיר הלויים הוא כמו כבוד האברכים בדורנו?
(כי הם כיום ממלאי מקום שבט לוי כדכ' הרמב"ם: ולא שבט לוי בלבד).

דהיינו: הרי ברור שאין כל כללי הכבוד והנוי קבועים לגמרי בלא שום שינוי
אלא כמאמר העוילם: על טעם וריח (ונוי וכבוד) אין להתווכח, ומאידך ברור שיש דברים שלא משתנים.

וממילא זו השאלה:
האם להלכה ולמעשה עלינו לדרוש לעת מצוא בהסכמים קואליציוניים את החזרת דין "מגרש" מסביב לעיר ק"ס וכל עיר של אברכים כיו"ב.
או שהפעם באמת הגזמתי...

ואם אכן כמו תמיד הגזמתי אז אנא תשימו אצבע על הנקודה/הנקודות של הטעות, ואסכם שוב שיהיה ברור יותר:

1. האם >כשיתאפשר מבחינה פוליטית< יש להשתדל לחדש חוק לתת שטח לצורך עיר ללויים בחינם כפי היכולת.

2. האם יש לתת שטחים בחינם גם לאברכים או לא.

3. האם יש כיום דין דאורייתא שהעיר הזו של האברכים או לפחות של הלויים תהיה יפה.
[בין אם הסעיפים הקודמים נכונים או לא]

4. אם עד עכשיו לא לגמרי טעיתי - האם ניתן לדון מחדש בהלכות יופי הללו ולקבוע על פי הנורמות המקובלות בזה בימינו ולהתייעץ עם אדריכלים וכו'.
או שעצם הרעיון זהו עקירת הדת וכו' וכו'.

5. האם מותר ומצוה וחובה להגיד בפה מלא וללא היסוס ש"אנחנו בגלות הערב רב ואסור לחשוב על זה בכלל כי זה מחזק את הרעיון הציוני"...

אם נמשיך בקו של השאלה, האם יש דין לתת לאברך עליה של שני במקום לוי? והאם יכול לגאול את בית עיר חומה שלו מתי שירצה? והאם נותנים לו מעשר ראשון, ופטור מפדיון הבן?


(

לגבי קריאת התורה - רב קרי בכהני!
גם מעשר ראשון אכן נלקח מהלויים כשלא החזיקו בתורת ה' וניתן רק לכהנים.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
מבקש אמת אמר:
בן של רב אמר:
שאלה חדשה שהיא >אולי< אותה שאלה - אבל היא מרחיקת לכת באופן מרחיק לכת.

בפרשת מסעי יש מצוה מיוחדת של נתינת כבוד לכל עיר של הלויים בארץ ישראל.

המצוה בפרק לה והיא נקראת "מגרש".

דהיינו שיש להשאיר מסביב לכל עיר המיוחדת ללויים אלפיים אמה.
אלף הפנימיים למגרש ואלף החיצוניים לשדות וכרמים (סוטה כז:)

וכמו שכותב רש"י כאן הענין של המגרש הריק הוא "להיות לנוי לעיר".


ומעתה שאלה גדולה יש לי לשאול:
האם כבוד עיר הלויים הוא כמו כבוד האברכים בדורנו?
(כי הם כיום ממלאי מקום שבט לוי כדכ' הרמב"ם: ולא שבט לוי בלבד).

דהיינו: הרי ברור שאין כל כללי הכבוד והנוי קבועים לגמרי בלא שום שינוי
אלא כמאמר העוילם: על טעם וריח (ונוי וכבוד) אין להתווכח, ומאידך ברור שיש דברים שלא משתנים.

וממילא זו השאלה:
האם להלכה ולמעשה עלינו לדרוש לעת מצוא בהסכמים קואליציוניים את החזרת דין "מגרש" מסביב לעיר ק"ס וכל עיר של אברכים כיו"ב.
או שהפעם באמת הגזמתי...

ואם אכן כמו תמיד הגזמתי אז אנא תשימו אצבע על הנקודה/הנקודות של הטעות, ואסכם שוב שיהיה ברור יותר:

1. האם >כשיתאפשר מבחינה פוליטית< יש להשתדל לחדש חוק לתת שטח לצורך עיר ללויים בחינם כפי היכולת.

2. האם יש לתת שטחים בחינם גם לאברכים או לא.

3. האם יש כיום דין דאורייתא שהעיר הזו של האברכים או לפחות של הלויים תהיה יפה.
[בין אם הסעיפים הקודמים נכונים או לא]

4. אם עד עכשיו לא לגמרי טעיתי - האם ניתן לדון מחדש בהלכות יופי הללו ולקבוע על פי הנורמות המקובלות בזה בימינו ולהתייעץ עם אדריכלים וכו'.
או שעצם הרעיון זהו עקירת הדת וכו' וכו'.

5. האם מותר ומצוה וחובה להגיד בפה מלא וללא היסוס ש"אנחנו בגלות הערב רב ואסור לחשוב על זה בכלל כי זה מחזק את הרעיון הציוני"...

אם נמשיך בקו של השאלה, האם יש דין לתת לאברך עליה של שני במקום לוי? והאם יכול לגאול את בית עיר חומה שלו מתי שירצה? והאם נותנים לו מעשר ראשון, ופטור מפדיון הבן?


(

לגבי קריאת התורה - רב קרי בכהני!
גם מעשר ראשון אכן נלקח מהלויים כשלא החזיקו בתורת ה' וניתן רק לכהנים.

הרמב"ם בסוף מקואות כותב שתיקון המידות הרעות הוא כמו טבילה במקוה ליטהר מטומאה. אם כן, מי שעובד לתקן מידותיו צריך לוודא שאין לו חציצה על גופו? ומי שתיקן מידותיו באופן חלקי לא עשה כלום כמו מי שטבל חצי גופו במקוה?
יש להפריד בין עניני מוסר ואגדה להלכה. הדימוי של מילתא למילתא בעניני דרוש הוא רק לרעיון שבו, לא לפרטים הטכניים.
 

יוספזון

משתמש ותיק
הרב בן של רב...
אתה אוהב להעלות נושאים מעניינים שמשום מה היה גנוז אלפי שנים עד שבאת ונתעוררת להאיר את עינינו.
הבה גם נדון בסוגיא נוספת, שבטח תאהב את זה. וזוהי סוגית 'באבוד רשעים רינה' שנאמרה על 'יהודים' 'בניו של מקום' 'כבודן של ישראל' הללו שנכשלו בעבירה של חילול שבת וכדו', והתריעו בהם עדים והרגו אותם בבית דין. והקרובים באים ולובשים לבנים ולא מתאבלים, וכל זאת למה?? כי 'באבוד רשעים רנה' כך נאמר בגמ' סנהדרין, ולמרות שכל המומתים מתודים וזוכים לחיי העולם הבא. בכל זאת 'באבוד רשעים רנה'. ואיה כבודם של ישראל?
הבה ננסה ללבן את הסוגיא הזאת ביתר שאת. ההלכה קובעת כי גוי דינו לא מורידין ולא מעלין, אבל 'יהודי' כבודן של ישראל. שהוא 'מין' דהיינו בעל דעות כוזבות. דינו 'מורידין ולא מעלין'...
ויתר על כן, ישנם יהודים, שאסור להצילם בשבת. כי הם 'יצאו מכלל ישראל' אינם נחשבים יותר כיהודים, פתם פת עכו"ם יינם יין נסך, ובנותיהם אסורות לנו...

ולקינוח. אצטרף לדעתך, ואכן, ישנם יהודים שונים שהולכים יד ביד עם הערבים. ובוכים על דמם של מחבלים שנשפך, וזה כואב להם עד עמקי נשמותיהם. אני מקוה שזוהי גם 'מכבודם של ישראל' שהם יצליחו, ולא יתאבלו על דם מחבלים. לפחות כמו אלו שמתבזים בדוגמאות שהבאת...
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
יוספזון אמר:
הרב בן של רב...
אתה אוהב להעלות נושאים מעניינים שמשום מה היה גנוז אלפי שנים עד שבאת ונתעוררת להאיר את עינינו.
הבה גם נדון בסוגיא נוספת, שבטח תאהב את זה. וזוהי סוגית 'באבוד רשעים רינה' שנאמרה על 'יהודים' 'בניו של מקום' 'כבודן של ישראל' הללו שנכשלו בעבירה של חילול שבת וכדו', והתריעו בהם עדים והרגו אותם בבית דין. והקרובים באים ולובשים לבנים ולא מתאבלים, וכל זאת למה?? כי 'באבוד רשעים רנה' כך נאמר בגמ' סנהדרין, ולמרות שכל המומתים מתודים וזוכים לחיי העולם הבא. בכל זאת 'באבוד רשעים רנה'. ואיה כבודם של ישראל?
הבה ננסה ללבן את הסוגיא הזאת ביתר שאת. ההלכה קובעת כי גוי דינו לא מורידין ולא מעלין, אבל 'יהודי' כבודן של ישראל. שהוא 'מין' דהיינו בעל דעות כוזבות. דינו 'מורידין ולא מעלין'...
ויתר על כן, ישנם יהודים, שאסור להצילם בשבת. כי הם 'יצאו מכלל ישראל' אינם נחשבים יותר כיהודים, פתם פת עכו"ם יינם יין נסך, ובנותיהם אסורות לנו...

ולקינוח. אצטרף לדעתך, ואכן, ישנם יהודים שונים שהולכים יד ביד עם הערבים. ובוכים על דמם של מחבלים שנשפך, וזה כואב להם עד עמקי נשמותיהם. אני מקוה שזוהי גם 'מכבודם של ישראל' שהם יצליחו, ולא יתאבלו על דם מחבלים. לפחות כמו אלו שמתבזים בדוגמאות שהבאת...
אולי לא שמת לב אבל רוב ככל התורה שבידינו נתחדשה ע"י מישהו איפשהו מתישהו, ולאו דוקא הכל בכל מכל הלכה למשה מסיני...
וכמובן פשוט וברור שהכל מתפתח ונבנה רק ע"פ היסודות הראשונים.

אני רק מוודא שאתה מכיר את כל מה שדומה לכעין זה:

המקום מצטער על דמן של רשעים שנשפך.

ואהבת לרעך כמוך - ברור לו מיתה יפה.

דברי החזו"א הנודעים על תינוקות שנשבו בימינו.

דברי הגרי"ג אידלשטיין והגר"ד לנדו שהרחיבו דין זה להלכה על נושרים.

יתמו חטאים ולא חוטאים.

הקנאות של החתול כנגד העכבר ולעומתו הקנאות של עקרת הבית.

ועוד ועוד.

העיקר:
התורה הקדושה לא סובלת בשום אופן את העובדה שמשתמשים בה כדי להצדיק מחנה מסויים ולתקוף את רעהו וכו' -
אם לצורך כך מדגישים ומנפחים משהו (אמיתי!) עוד ועוד
ובאופן שעולה ועולה מדור לדור עד כדי שמוחקים ומאבדים חלקים אחרים בתורה בטעות ושגגה או בכונה טהורה.

גם אם "זדים הליצוני עד מאוד" - לצד אחד.
אעפ"כ "מתורתך לא נטיתי" לצד השני שכנגדו.
(מהגרי"פ גולדווסר)
 

יוספזון

משתמש ותיק
היות ולרוב, או שאין לי כח להכנס לויכוחים, או שאותם הדברים נאמרו ונשנו פעם אחר פעם, והתשובה הישנה כבר נמצאת בגניזה באשכול שנמחקה. לכן תשואות חן חן לאחד מחברי הפורם החשובים ששלח לי באישי את הקישור לאתר עם הרבה מאוד חומר בנושא זו. והדורש האמיתי והמבקש את האמת יעיין שם ויונעם לו.
הנה הקישור: https://www.yhe.center/
יש לציין שיש שם קישורים להרבה ספרים וקונטרסים שיצאו לאור במשך השנים.
 

יוספזון

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
יוספזון אמר:
הרב בן של רב...
אתה אוהב להעלות נושאים מעניינים שמשום מה היה גנוז אלפי שנים עד שבאת ונתעוררת להאיר את עינינו.
הבה גם נדון בסוגיא נוספת, שבטח תאהב את זה. וזוהי סוגית 'באבוד רשעים רינה' שנאמרה על 'יהודים' 'בניו של מקום' 'כבודן של ישראל' הללו שנכשלו בעבירה של חילול שבת וכדו', והתריעו בהם עדים והרגו אותם בבית דין. והקרובים באים ולובשים לבנים ולא מתאבלים, וכל זאת למה?? כי 'באבוד רשעים רנה' כך נאמר בגמ' סנהדרין, ולמרות שכל המומתים מתודים וזוכים לחיי העולם הבא. בכל זאת 'באבוד רשעים רנה'. ואיה כבודם של ישראל?
הבה ננסה ללבן את הסוגיא הזאת ביתר שאת. ההלכה קובעת כי גוי דינו לא מורידין ולא מעלין, אבל 'יהודי' כבודן של ישראל. שהוא 'מין' דהיינו בעל דעות כוזבות. דינו 'מורידין ולא מעלין'...
ויתר על כן, ישנם יהודים, שאסור להצילם בשבת. כי הם 'יצאו מכלל ישראל' אינם נחשבים יותר כיהודים, פתם פת עכו"ם יינם יין נסך, ובנותיהם אסורות לנו...

ולקינוח. אצטרף לדעתך, ואכן, ישנם יהודים שונים שהולכים יד ביד עם הערבים. ובוכים על דמם של מחבלים שנשפך, וזה כואב להם עד עמקי נשמותיהם. אני מקוה שזוהי גם 'מכבודם של ישראל' שהם יצליחו, ולא יתאבלו על דם מחבלים. לפחות כמו אלו שמתבזים בדוגמאות שהבאת...
אולי לא שמת לב אבל רוב ככל התורה שבידינו נתחדשה ע"י מישהו איפשהו מתישהו, ולאו דוקא הכל בכל מכל הלכה למשה מסיני...
וכמובן פשוט וברור שהכל מתפתח ונבנה רק ע"פ היסודות הראשונים.

אני רק מוודא שאתה מכיר את כל מה שדומה לכעין זה:

המקום מצטער על דמן של רשעים שנשפך.

ואהבת לרעך כמוך - ברור לו מיתה יפה.

דברי החזו"א הנודעים על תינוקות שנשבו בימינו.

דברי הגרי"ג אידלשטיין והגר"ד לנדו שהרחיבו דין זה להלכה על נושרים.

יתמו חטאים ולא חוטאים.

הקנאות של החתול כנגד העכבר ולעומתו הקנאות של עקרת הבית.

ועוד ועוד.

העיקר:
התורה הקדושה לא סובלת בשום אופן את העובדה שמשתמשים בה כדי להצדיק מחנה מסויים ולתקוף את רעהו וכו' -
אם לצורך כך מדגישים ומנפחים משהו (אמיתי!) עוד ועוד
ובאופן שעולה ועולה מדור לדור עד כדי שמוחקים ומאבדים חלקים אחרים בתורה בטעות ושגגה או בכונה טהורה.

גם אם "זדים הליצוני עד מאוד" - לצד אחד.
אעפ"כ "מתורתך לא נטיתי" לצד השני שכנגדו.
(מהגרי"פ גולדווסר)
בהחלט! אבל כשמעלים סוגיא מסויימת ורוצים לפרק ולתרץ, לבנות ולסתור, יש להביא את כל ההבטים באותה סוגיא. לכן, את החלק הראשון כבר הבאת אתה, אני בס"ה באתי להשלים את החלק השני, ומנאי ומנך תסתיים שמעתתא ומנאי ומנך יתקלס  עילאי.
וגם אתה צודק שהכל נתחדש, דוגמת מה שחידשו הכותים על יונה בראש הר גריזים, או חזונו של הרצל לקבץ נידחנו באוגנדה. וכן הלאה. חידושים נפלאים שטרם שזפתם עין...
(הערת אגב: האם דברי הגריג"א והגר"ד יכוונו גם לאלו מהנטורי קרתא שהולכים עם הערבים כתינוקות שנשבו (כך חנכו אותם) וכן על אלו שזורקים אבנים ומציתים פחים בככר העיר? או שזוהי פריביליגיה המיועדת אך ורק למי לנואף וכופר שפרק לגמרי עול תורה ומצוות שמביא אתו את החטא הקשורה בו ככלב לקדש את בית הוריו...)

גם אם "זדים הליצוני עד מאוד" - לצד אחד.
אעפ"כ "מתורתך לא נטיתי" לצד השני שכנגדו.
(מהגרי"פ גולדווסר)
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יוספזון אמר:
בן של רב אמר:

(הערת אגב: האם דברי הגריג"א והגר"ד יכוונו גם לאלו מהנטורי קרתא שהולכים עם הערבים כתינוקות שנשבו (כך חנכו אותם) וכן על אלו שזורקים אבנים ומציתים פחים בככר העיר? או שזוהי פריביליגיה המיועדת אך ורק למי לנואף וכופר שפרק לגמרי עול תורה ומצוות שמביא אתו את החטא הקשורה בו ככלב לקדש את בית הוריו...)
שאלה טובה. לכאורה גם מי שנתגדל ונתחנך ללכת עם הערבים או לזרוק אבנים ולהצית פחים הוא בכלל תינוק שנשבה. ולפי כיוון זה כנראה גם המחבלים המתאבדים וה"היטלר יונגד" הם בגדר "תינוקות שנשבו".
אך נראה שבכל זאת יש חילוק בינם לבין נואף וכופר, והוא שאלימות השחתה ורצח הם דברים שמנוגדים למצפון ולהגיון האנושי, וכל בר דעת בעולם מבין שהעולם אינו יכול להתנהל בצורה כזו, וממילא מי שנוהג כן בכל זאת מסתבר שאינו רק בגלל חינוכו אלא גם בגלל מידותיו הרעות, ועל חלק זה אינו תינוק שנשבה ויש עליו תביעה. משא"כ ניאוף, כפירה והמסתעף אינם דברים שמזיקים להתנהלות התקינה של העולם, ועפ"י התפיסה האנושית הבסיסית (לא עפ"י התורה) אינם אלא דבר שבין האדם לעצמו, וממילא אף שהמעיין ומהרהר בדברים יראה שהכפירה היא הבל מ"מ קשה לבוא אל אדם ממוצע שלא עיין בדבר בטענה, אחר שנתחנך מנערותו על ברכי תפיסה זו.
 
 

יוספזון

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
יוספזון אמר:
בן של רב אמר:

(הערת אגב: האם דברי הגריג"א והגר"ד יכוונו גם לאלו מהנטורי קרתא שהולכים עם הערבים כתינוקות שנשבו (כך חנכו אותם) וכן על אלו שזורקים אבנים ומציתים פחים בככר העיר? או שזוהי פריביליגיה המיועדת אך ורק למי לנואף וכופר שפרק לגמרי עול תורה ומצוות שמביא אתו את החטא הקשורה בו ככלב לקדש את בית הוריו...)
שאלה טובה. לכאורה גם מי שנתגדל ונתחנך ללכת עם הערבים או לזרוק אבנים ולהצית פחים הוא בכלל תינוק שנשבה. ולפי כיוון זה כנראה גם המחבלים המתאבדים וה"היטלר יונגד" הם בגדר "תינוקות שנשבו".
אך נראה שבכל זאת יש חילוק בינם לבין נואף וכופר, והוא שאלימות השחתה ורצח הם דברים שמנוגדים למצפון ולהגיון האנושי, וכל בר דעת בעולם מבין שהעולם אינו יכול להתנהל בצורה כזו, וממילא מי שנוהג כן בכל זאת מסתבר שאינו רק בגלל חינוכו אלא גם בגלל מידותיו הרעות, ועל חלק זה אינו תינוק שנשבה ויש עליו תביעה. משא"כ ניאוף, כפירה והמסתעף אינם דברים שמזיקים להתנהלות התקינה של העולם, ועפ"י התפיסה האנושית הבסיסית (לא עפ"י התורה) אינם אלא דבר שבין האדם לעצמו, וממילא אף שהמעיין ומהרהר בדברים יראה שהכפירה היא הבל מ"מ קשה לבוא אל אדם ממוצע שלא עיין בדבר בטענה, אחר שנתחנך מנערותו על ברכי תפיסה זו.
בדברים אחרים אתה אומר, שמה שהנורמה קובעת, זה מסלקת אפשרות של התגוננות בתחום 'תינוקות שנשבו', אם כן אתה משמיט את הקרקע מתחת לכל התינוקות שנשבו, כי כל אחד כהיום יודע על יהדות וכמעט שלא תמצא מי שלא יודע היטב על היהדות ושזה נכון, אך לא לכל אחד יש כח להכנס לזה ולקבל עליו עול תורה,
האמת, הזדעזעתי עד עומק נשמתי. ניאוף הוא מסדרי בראשית? ניאוף הינו דבר מקובל? יש לי חדשות בשבילך, השחתה ורצח כהיום ברחוב זה מאוד מאוד מקובל. (שלא לדבר שבאותם 'תינוקות שנשבו' עליהם אנו דנים ברוב המקרים יש גם וגם - סמים, ועבירות חמורות, אלימות וכל המסתעף) לך לרחוב הערבי, שהם נתח נכבד מהעולם,  ורובם ככולם יסבירו לך שאלימות זה דבר נכון להשגת המטרה....
וכמו שאותם תינוקות שנשבו, שלאחרונה נכללו בזה גם אלו ששנו ופירשו, אם להם קשה לבא בטענות, למרות שהלכו נגד מה שנתחנכו... לא רק שאי אפשר לבא אליהם בטענות, אלא צריכים לקרבן, אעכו"כ אנשים שנתחנכו על השתתפות עם ערבים וללכת לנחם אותם.... שלכאורה יש כאן ענין של בינם לבין קונם...
וגם אלו שמדליקים פחים וזורקים אבנים, הם עושים זאת מתוך השקפה שהם נתחנכו כך, אז במה הם גרועים מתינוקות שנשבו?
וישראל אף על פי שלא חטא ישראל הוא...

 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יוספזון אמר:
מבקש אמת אמר:
יוספזון אמר:
(הערת אגב: האם דברי הגריג"א והגר"ד יכוונו גם לאלו מהנטורי קרתא שהולכים עם הערבים כתינוקות שנשבו (כך חנכו אותם) וכן על אלו שזורקים אבנים ומציתים פחים בככר העיר? או שזוהי פריביליגיה המיועדת אך ורק למי לנואף וכופר שפרק לגמרי עול תורה ומצוות שמביא אתו את החטא הקשורה בו ככלב לקדש את בית הוריו...)
שאלה טובה. לכאורה גם מי שנתגדל ונתחנך ללכת עם הערבים או לזרוק אבנים ולהצית פחים הוא בכלל תינוק שנשבה. ולפי כיוון זה כנראה גם המחבלים המתאבדים וה"היטלר יונגד" הם בגדר "תינוקות שנשבו".
אך נראה שבכל זאת יש חילוק בינם לבין נואף וכופר, והוא שאלימות השחתה ורצח הם דברים שמנוגדים למצפון ולהגיון האנושי, וכל בר דעת בעולם מבין שהעולם אינו יכול להתנהל בצורה כזו, וממילא מי שנוהג כן בכל זאת מסתבר שאינו רק בגלל חינוכו אלא גם בגלל מידותיו הרעות, ועל חלק זה אינו תינוק שנשבה ויש עליו תביעה. משא"כ ניאוף, כפירה והמסתעף אינם דברים שמזיקים להתנהלות התקינה של העולם, ועפ"י התפיסה האנושית הבסיסית (לא עפ"י התורה) אינם אלא דבר שבין האדם לעצמו, וממילא אף שהמעיין ומהרהר בדברים יראה שהכפירה היא הבל מ"מ קשה לבוא אל אדם ממוצע שלא עיין בדבר בטענה, אחר שנתחנך מנערותו על ברכי תפיסה זו.
בדברים אחרים אתה אומר, שמה שהנורמה קובעת, זה מסלקת אפשרות של התגוננות בתחום 'תינוקות שנשבו', אם כן אתה משמיט את הקרקע מתחת לכל התינוקות שנשבו, כי כל אחד כהיום יודע על יהדות וכמעט שלא תמצא מי שלא יודע היטב על היהדות ושזה נכון, אך לא לכל אחד יש כח להכנס לזה ולקבל עליו עול תורה,
האמת, הזדעזעתי עד עומק נשמתי. ניאוף הוא מסדרי בראשית? ניאוף הינו דבר מקובל? יש לי חדשות בשבילך, השחתה ורצח כהיום ברחוב זה מאוד מאוד מקובל. (שלא לדבר שבאותם 'תינוקות שנשבו' עליהם אנו דנים ברוב המקרים יש גם וגם - סמים, ועבירות חמורות, אלימות וכל המסתעף) לך לרחוב הערבי, שהם נתח נכבד מהעולם,  ורובם ככולם יסבירו לך שאלימות זה דבר נכון להשגת המטרה....
וכמו שאותם תינוקות שנשבו, שלאחרונה נכללו בזה גם אלו ששנו ופירשו, אם להם קשה לבא בטענות, למרות שהלכו נגד מה שנתחנכו... לא רק שאי אפשר לבא אליהם בטענות, אלא צריכים לקרבן, אעכו"כ אנשים שנתחנכו על השתתפות עם ערבים וללכת לנחם אותם.... שלכאורה יש כאן ענין של בינם לבין קונם...
וגם אלו שמדליקים פחים וזורקים אבנים, הם עושים זאת מתוך השקפה שהם נתחנכו כך, אז במה הם גרועים מתינוקות שנשבו?
וישראל אף על פי שלא חטא ישראל הוא...
אינני יודע מה הינך מכניס תחת ההגדרה של "ניאוף". אם כוונתך לאי שמירה על הרחקה מנדה או בלי מעשה קידושין וכדומה, הרי מצוות אלו הם בגדר חוקים ואינם מובנים בשכל האנושי. כלל ישראל קודם מתן תורה היו מותרים בכל אשה שהיא, ומי שלא התחנך שצריך לשמור תרי"ג מצוות אין סיבה שיראה בזה בעיה. גם אם תגדיר ניאוף כאשת איש, עדיין ההגיון תופס זאת כחוסר מוסריות רק במקרה שהוא נגד רצון בן הזוג, שאז נתפס כבגידה בברית ביניהם, אבל אם זה בהסכמה הרי אין סיבה הגיונית למה יש בזה בעיה, וכנ"ל במשכב זכר (יש ענין דתי של "קדושת הנישואין" המקובל בקרב הדתות השונות בעולם, אבל מי שאינו דתי אינו מאמין בזה).
כנ"ל סמים איננה עבירה בעצם, ובטח הינך יודע שכל ירושלמי ממוצע מעשן סמים (דמתקרי ניקוטין) מידי יום ביומו. יש בזה אמנם בעיה חמורה של ונשמרתם מאד לנפשותיכם, אבל מבחינה זו אין חילוק בין מריחואנה לניקוטין.
לגבי אלו שהולכים לנחם ערבים, בהחלט הגיוני שיש טענה של תינוק שנשבה. אבל לגבי מי שנוהג באלימות, בין חרדי ובין חילוני, זהו דבר המקובל על השכל בכל מקום שהוא שזה נגד הצדק, ואי אפשר לעולם להתנהל כך, וגם הערבים אינם עושים כן אלא מחמת השחתתם ומידותיהם הרעות, ואכן יתבעו על זה בשמים (אם כי מסתבר שהתביעה על מי שחונך שיש לזה הצדקה לצורך אידיאולוגיה הינה פחותה ממי שעושה זאת סתם לתאוותו, אך אני משאיר לאל דעות לקבוע את המשקל המדוייק של התביעה).

הינך חוזר על הפתגם של "ישראל אע"פ שלא חטא ישראל הוא", אבל הבעיה היא שלטענתנו התנהגות אלימה הינה חטא גדול וחמור, הן של אונאת הבריות, והן של חילול השם. ומבחינה זו, מי שגדל והתחנך על ערכי התורה ומתנהג באלימות, יש עליו תביעה יותר מנער למשפחת מצוקה בנהריה או דימונה שמתנהג כך.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
לגבי הנידונים עצמם - יש לזכור שהרבה ממה שנראה לנו מוסרי בהגיון נובע מכך שאנו בלועים וכלואים בתוך העולם המערבי על כל גרורותיו.
וזה בהחלט מטשטש ומשבש את עדינות ההרגשים וההבחנה הבריאה שמגיעה מהנשמה האצילית.

לגבי הגדרת רוב הנושרים בימינו כתינוקות שנשבו - [לא כולם!]
כולי תקוה שגם מי שלא יצא לו לפגוש את ייסורי הנפש הנוראיים שלהם ולא להכיר את הטראומות שלהם מהיהדות וכו'
גם הוא יצליח להתגבר על המושכל הראשון ולהבין את הידוע לכל המתעסקים עמהם - שבמהלך החיים הנפתל שהם הסתבכו בו (הרבה בזכות אחרים...)
כעת הם לא ממש בוחרים ברע בכונה ובזדון.
אלא ממש חייהם אינם חיים ושפיותם אינה שפיות ורבים מהם מתגעגעים למוות כמוצא אחרון - גם אם זה נראה כביכול ממש להיפך.

נ. ב. יש בכתובות מושג לא ממש דומה אבל ממחיש:
"תחילתה באונס וסופה ברצון = אונס, יצרא אלבשה"
 

יהודה1

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
הינך חוזר על הפתגם של "ישראל אע"פ שלא חטא ישראל הוא", אבל הבעיה היא שלטענתנו התנהגות אלימה הינה חטא גדול וחמור, הן של אונאת הבריות, והן של חילול השם. ומבחינה זו, מי שגדל והתחנך על ערכי התורה ומתנהג באלימות, יש עליו תביעה יותר מנער למשפחת מצוקה בנהריה או דימונה שמתנהג כך.
חזרה למעלה
ובלבד שהיה לו להבין שכלפי אותם רשעים, גם אסור לנהוג באלימות אף שעל פי פשטי הסוגיות ועל פי מה שלמד מרבותיו הרי נאמר שבור זרוע רשע.
וברור שת"ח כל שגגתם זדון וע"ה כל זדונם שגגה. אבל כאן הטענה היא שאם אתה אומר להם חילול ה' ואיסור הכאה וכו' בגלל שאתה טוען "תינוק שנשבה" אז הם אומרים אדרבה אני "תינוק שנשבה" לומר שאין להם דין תינוק שנשבה אלא הם עמלק.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יהודה1 אמר:
מבקש אמת אמר:
הינך חוזר על הפתגם של "ישראל אע"פ שלא חטא ישראל הוא", אבל הבעיה היא שלטענתנו התנהגות אלימה הינה חטא גדול וחמור, הן של אונאת הבריות, והן של חילול השם. ומבחינה זו, מי שגדל והתחנך על ערכי התורה ומתנהג באלימות, יש עליו תביעה יותר מנער למשפחת מצוקה בנהריה או דימונה שמתנהג כך.
חזרה למעלה
ובלבד שהיה לו להבין שכלפי אותם רשעים, גם אסור לנהוג באלימות אף שעל פי פשטי הסוגיות ועל פי מה שלמד מרבותיו הרי נאמר שבור זרוע רשע.
וברור שת"ח כל שגגתם זדון וע"ה כל זדונם שגגה. אבל כאן הטענה היא שאם אתה אומר להם חילול ה' ואיסור הכאה וכו' בגלל שאתה טוען "תינוק שנשבה" אז הם אומרים אדרבה אני "תינוק שנשבה" לומר שאין להם דין תינוק שנשבה אלא הם עמלק.

החילוק הוא כמה תביעה יש על האדם להבין בשכלו שאין לו להתנהג כך. הדעת נותנת, וכך מקובל אצל כל ברי דעת בעולם, שאדם רשאי להתנהג על פי שיטתו והרעיונות בהם הוא מאמין, אך אין הוא רשאי להזיק לזולתו על בסיס זה. זאת משום שלאנשים יש דעות שונות ומגוונות, ואם כל אחד יכפה או יזיק לזולת בהתבסס על דעותיו הרי אין קיום לעולם. זו סברא פשוטה ומובנת לכל בר דעת באשר הוא, ואלו שמתעקשים לא להבין אותה צריך להסביר להם בשפה שלהם - דהיינו להזיק להם ולכופם עד שיואילו בטובם להפנים את הרעיון ההגיוני הנ"ל.

באם אותו קנאי (שבדרך כלל אינו ת"ח כלל ועיקר) אינו מוכן להפנים את הרעיון שאת הבנתו בנוגע להגדרת עמלק עליו להשאיר לעצמו, הרי שדרך היחידה לטיפול בו היא להחיל עליו את התואר "עמלק" ולנהוג בו בהתאם, ואולי זה יעזור לו להבין שכדאי לו להמנע מכפיית דעותיו על זולתו. ככל הנראה, בינתיים הכח והשלטון נמצאים ב"ה בעיקר אצל אלו שמבינים את העקרון הנ"ל ומתנהגים על פיו (פחות או יותר), וע"כ ידם של הבלתי מבינים עלולה להיות על התחתונה.
 

יהודה1

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
יהודה1 אמר:
מבקש אמת אמר:
הינך חוזר על הפתגם של "ישראל אע"פ שלא חטא ישראל הוא", אבל הבעיה היא שלטענתנו התנהגות אלימה הינה חטא גדול וחמור, הן של אונאת הבריות, והן של חילול השם. ומבחינה זו, מי שגדל והתחנך על ערכי התורה ומתנהג באלימות, יש עליו תביעה יותר מנער למשפחת מצוקה בנהריה או דימונה שמתנהג כך.
חזרה למעלה
ובלבד שהיה לו להבין שכלפי אותם רשעים, גם אסור לנהוג באלימות אף שעל פי פשטי הסוגיות ועל פי מה שלמד מרבותיו הרי נאמר שבור זרוע רשע.
וברור שת"ח כל שגגתם זדון וע"ה כל זדונם שגגה. אבל כאן הטענה היא שאם אתה אומר להם חילול ה' ואיסור הכאה וכו' בגלל שאתה טוען "תינוק שנשבה" אז הם אומרים אדרבה אני "תינוק שנשבה" לומר שאין להם דין תינוק שנשבה אלא הם עמלק.

החילוק הוא כמה תביעה יש על האדם להבין בשכלו שאין לו להתנהג כך. הדעת נותנת, וכך מקובל אצל כל ברי דעת בעולם, שאדם רשאי להתנהג על פי שיטתו והרעיונות בהם הוא מאמין, אך אין הוא רשאי להזיק לזולתו על בסיס זה. זאת משום שלאנשים יש דעות שונות ומגוונות, ואם כל אחד יכפה או יזיק לזולת בהתבסס על דעותיו הרי אין קיום לעולם. זו סברא פשוטה ומובנת לכל בר דעת באשר הוא, ואלו שמתעקשים לא להבין אותה צריך להסביר להם בשפה שלהם - דהיינו להזיק להם ולכופם עד שיואילו בטובם להפנים את הרעיון ההגיוני הנ"ל.

באם אותו קנאי (שבדרך כלל אינו ת"ח כלל ועיקר) אינו מוכן להפנים את הרעיון שאת הבנתו בנוגע להגדרת עמלק עליו להשאיר לעצמו, הרי שדרך היחידה לטיפול בו היא להחיל עליו את התואר "עמלק" ולנהוג בו בהתאם, ואולי זה יעזור לו להבין שכדאי לו להמנע מכפיית דעותיו על זולתו. ככל הנראה, בינתיים הכח והשלטון נמצאים ב"ה בעיקר אצל אלו שמבינים את העקרון הנ"ל ומתנהגים על פיו (פחות או יותר), וע"כ ידם של הבלתי מבינים עלולה להיות על התחתונה.
אין כאן שום תשובה. סך הכול יוצא שרוב העולם שולט במיעוטו על ידי כח ולא בגלל השכל האמיתי. הרי לפי זה יוצא שעם ישראל לא רשאים למחות את זרע עמלק בגלל שרב העולם לא מבינים את רשעותם של עמלק ואדרבה עשיו שונא ליעקב. ואדם צריך להבין שכמו שהוא בטוח שדעתו נכונה, כך הגויים בטוחים.
למעשה מה שכתבי עמלק אכן אינו מדוייק וכדאי לראות גם את המאמר של הגר"א וסרמן בעניין שכתב שהנמשכים אחרי הרשעים אינם עמלק רק המסיתים והמדיחים עצמם.
ומ"מ יש גמרא שאפיקורוסים מורידין ולא מעלין (כלומר אלימות). אלא שברור שההגדרה של אדם כאפיקורס צריכה להיות מוסכמת על כולם אחרת כל אחד יהרוג את חבירו. 
מ"מ מי שהתחנך שכל מי שלא מאמין בעיקרי האמונה הפשוטים הוא אפיקורס שמצווה לשונאו וכו' ולא מקבל את הטענה של תינוק שנשבה כי סבור שהיה לו להבין בשכלו, שעיקרי האמונה נכונים ואף שהתחנך אצל אחרים. וכ"ש מי שפרק מעליו את עול התורה, ולא משנה אם הסיבה היא בגלל שהוריו חינכו אותו לא נכון, (אלא אם כן השתגע לגמרי וכבר אינו נותן אימון בשום אדם),  ברור שעליו מסברא יש להחיל את הדין תינוק שנשבה. ומי שמתעקש לשנאותו ולקללו ולא לנהוג בו כשאר ישראל, על כרחך שהוא נגוע בשנאת ישראל ובשנאת ה'. ורק מתרץ את עצמו כביכול זה על פי התורה או השכל הישר או לשם שמים וכבוד התורה.

אני מאמין שכך הח"ח היה אומר. 
 

בבא קמא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
יהודה1 אמר:
מבקש אמת אמר:
הינך חוזר על הפתגם של "ישראל אע"פ שלא חטא ישראל הוא", אבל הבעיה היא שלטענתנו התנהגות אלימה הינה חטא גדול וחמור, הן של אונאת הבריות, והן של חילול השם. ומבחינה זו, מי שגדל והתחנך על ערכי התורה ומתנהג באלימות, יש עליו תביעה יותר מנער למשפחת מצוקה בנהריה או דימונה שמתנהג כך.
חזרה למעלה
ובלבד שהיה לו להבין שכלפי אותם רשעים, גם אסור לנהוג באלימות אף שעל פי פשטי הסוגיות ועל פי מה שלמד מרבותיו הרי נאמר שבור זרוע רשע.
וברור שת"ח כל שגגתם זדון וע"ה כל זדונם שגגה. אבל כאן הטענה היא שאם אתה אומר להם חילול ה' ואיסור הכאה וכו' בגלל שאתה טוען "תינוק שנשבה" אז הם אומרים אדרבה אני "תינוק שנשבה" לומר שאין להם דין תינוק שנשבה אלא הם עמלק.

החילוק הוא כמה תביעה יש על האדם להבין בשכלו שאין לו להתנהג כך. הדעת נותנת, וכך מקובל אצל כל ברי דעת בעולם, שאדם רשאי להתנהג על פי שיטתו והרעיונות בהם הוא מאמין, אך אין הוא רשאי להזיק לזולתו על בסיס זה. זאת משום שלאנשים יש דעות שונות ומגוונות, ואם כל אחד יכפה או יזיק לזולת בהתבסס על דעותיו הרי אין קיום לעולם. זו סברא פשוטה ומובנת לכל בר דעת באשר הוא, ואלו שמתעקשים לא להבין אותה צריך להסביר להם בשפה שלהם - דהיינו להזיק להם ולכופם עד שיואילו בטובם להפנים את הרעיון ההגיוני הנ"ל.

באם אותו קנאי (שבדרך כלל אינו ת"ח כלל ועיקר) אינו מוכן להפנים את הרעיון שאת הבנתו בנוגע להגדרת עמלק עליו להשאיר לעצמו, הרי שדרך היחידה לטיפול בו היא להחיל עליו את התואר "עמלק" ולנהוג בו בהתאם, ואולי זה יעזור לו להבין שכדאי לו להמנע מכפיית דעותיו על זולתו. ככל הנראה, בינתיים הכח והשלטון נמצאים ב"ה בעיקר אצל אלו שמבינים את העקרון הנ"ל ומתנהגים על פיו (פחות או יותר), וע"כ ידם של הבלתי מבינים עלולה להיות על התחתונה.


אבל חוקי תורתינו הקדושה לא כך אנו למדים, אלא כל הבא לעבור על איסור כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ומי שאינו רוצה לקיים מצווה כופין אותו עד שתצא נפשו, יש כאלו שהורגים אותם במיתת בי"ד.
 
 

יהודה1

משתמש ותיק
בבא קמא אמר:
אבל חוקי תורתינו הקדושה לא כך אנו למדים, אלא כל הבא לעבור על איסור כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ומי שאינו רוצה לקיים מצווה כופין אותו עד שתצא נפשו, יש כאלו שהורגים אותם במיתת בי"ד.
זה כשיד ישראל תקיפה.
ומ"מ כבר כתבתי כעין זה שהרי אין כאן שלטון השכל אלא שלטון הכח.
 

בבא קמא

משתמש ותיק
יהודה1 אמר:
בבא קמא אמר:
אבל חוקי תורתינו הקדושה לא כך אנו למדים, אלא כל הבא לעבור על איסור כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ומי שאינו רוצה לקיים מצווה כופין אותו עד שתצא נפשו, יש כאלו שהורגים אותם במיתת בי"ד.
זה כשיד ישראל תקיפה.
ומ"מ כבר כתבתי כעין זה שהרי אין כאן שלטון השכל אלא שלטון הכח.
נכון, וגם היום יד ישראל תקיפה כגון בתוך ישראל עצמם. אבל חס ושלום לומר שאי אפשר לכפות אחרים. 
 
 
A

Anonymous

Guest
מה שהכי מעניין זה שכל אותם יפי נפש שאוהבים לדבר גבוהה על 'קבלה' ו'להכיל את השונה' אחוזים הם שנאה כבושה כלפי השמרנים והאדוקים.
וכנל המדברים מידי הרבה על אהבת ישראל ולא להרחיק אף אחד וכו' וכו'. בדרך כלל הם עצמם אחוזי שנאה לקבוצות אחרות יותר שמרניות.
הם יכולים לומר על חילונים שיש להם מידות טובות וכו' אבל היריבים שלהם רחמנא ליצלן הם אפיקורסים ומושחתים וצריך להשמיד אותם וכו'.
שימו לב שבדרך כלל זה הולך ביחד.
 
חלק עליון תַחתִית