תלמיד חכם מותר לו לרקוד בחתונה בצורה יוצאת מגדר הרגיל?

מלמד להועיל

משתמש ותיק
הוה מעשה שראיתי ת"ח מאד גדול שרוקד בחתונה באופן שהוא אולי לא כ"כ לפי כבודו
וכיון שיש לי קשר איתו אז שאלתי והוא אמר לי "תבדוק בחוות יאיר סימן רה"
אז בדקתי [הביא אותו ג"כ הפתחי תשובה יוד רמד] ושם הוא אומר שאפילו לפי מי שסובר שזקן ואינה לפי כבודו אסור לו להחזיר אבידה מכל מקום לרקוד חזק בחתונה מותר אפילו אם אינו לפי כבודו בגלל שיש בזה גמילות חסדים וזה כעין מצוה לבין אדם למקום
ולא הבנתי, וכי בהשבת אבידה אין גם גמילות חסדים?

אשמח מאד אם יעיינו ויאמרו לי

במאמר מסגר, נראה שהמושג "אינה לפי כבודו" זה מושג שמשתנה ממצוה למצוה, ואולי בחתונה שאפילו הקב"ה היה שושבין אז אין מושג של "אינה לפי כבודו", כי זהו כבודו, וכנראה שזזה הכוונה של החוות יאיר, שיש הבדל בין מצוה על ממון דאתיהיב למחילה למצוה של נישואין, ועיין שם היטב בלשון שלו, אבל מה שכתב הענין של גמ"ח לא הבנתי כאמור כי לכאורה גם השבת אבידה זה גמילות חסדים גדול
 

יהודה1

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
הוה מעשה שראיתי ת"ח מאד גדול שרוקד בחתונה באופן שהוא אולי לא כ"כ לפי כבודו
וכיון שיש לי קשר איתו אז שאלתי והוא אמר לי "תבדוק בחוות יאיר סימן רה"
אז בדקתי [הביא אותו ג"כ הפתחי תשובה יוד רמד] ושם הוא אומר שאפילו לפי מי שסובר שזקן ואינה לפי כבודו אסור לו להחזיר אבידה מכל מקום לרקוד חזק בחתונה מותר אפילו אם אינו לפי כבודו בגלל שיש בזה גמילות חסדים וזה כעין מצוה לבין אדם למקום
ולא הבנתי, וכי בהשבת אבידה אין גם גמילות חסדים?

אשמח מאד אם יעיינו ויאמרו לי

במאמר מסגר, נראה שהמושג "אינה לפי כבודו" זה מושג שמשתנה ממצוה למצוה, ואולי בחתונה שאפילו הקב"ה היה שושבין אז אין מושג של "אינה לפי כבודו", כי זהו כבודו, וכנראה שזזה הכוונה של החוות יאיר, שיש הבדל בין מצוה על ממון דאתיהיב למחילה למצוה של נישואין, ועיין שם היטב בלשון שלו, אבל מה שכתב הענין של גמ"ח לא הבנתי כאמור כי לכאורה גם השבת אבידה זה גמילות חסדים גדול
כתובות יז.
אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר כלה נאה וחסודה רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת א"ר זירא קא מכסיף לן סבא כי נח נפשיה איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא וגמירי דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא א"ר זירא אהנייה ליה שוטיתיה לסבא ואמרי לה שטותיה לסבא ואמרי לה שיטתיה לסבא
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
פותח הנושא
@שאר לעמו @יהודה1 החוות יאיר שם כבר הזכיר את שני הגמרות שהזכרתם עיינו שם, והוא כתב לדחות דשם שאני כי היה ידוע שמדובר במי שמוחזק בחסידות אז הוא יכול להתחסד כן, אבל סתם זקן לא,
אלא שאחרי זה הוא כותב שא"כ יש לומר שכאשר אחד רוקד לפני חתן וכלה וכו' א"כ ידוע שאינו מקבל ע"ז שכר ועושה כן רק למצוה, וההיא דהשבת אבידה שאני עיי"ש, והנה היה מקום להסביר ששאני כי שם הרואה חושב שעושה כן בממונו או לטובת עצמו, אבל בלשונו שם משמע שההבדל הוא שבממון זה רק ענין של ואהבת לרעך כמוך וכיון של"כמוך" על ממון שלו לא היה מבזה עצמו אז ככה גם על של חבירו, משא"כ חתונה זה גמילות חסדים וזה מצוה
ועל זה אני שואל שלכאורה גם השבת אבידה יש בזה מצוה של גמילות חסדים
ואני לא יודע, אולי צריך לומר שיש גמילות חסדים בממון ויש גמילות חסדים של שמחת נישואין שזה לא אתיהיב למחילה בערך כמו שכתבתי, וצריך לעיין
 

כותר

משתמש ותיק
אנא מעשה קא ידענא.
מהאדמו"ר בעל הברכת אברהם שלעת זקנותו ראה בחתונה, מי שמחקה תנועות של כנר, ועוד ביצועים יפים. ואמר לו שהוא מקנא בו על הזכות שמשמח כ"כ את החתן, ואם היה צעיר בשנים היה הולך אליו ללמוד ממנו מקצוע זה.
וזקני טבריה סיפרו שבשנות צעירותו, למרות היותו ת"ח חשוב ומראשי העדה, היה נעמד ועושה הצגות בשותפות עם עוד יהודי פשוט, כדי לשמח חתן וכלה.
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
שו"ת חוות יאיר סימן רה

שאלה צורבא מרבנן חריף ובקי ומתמיד יודע נגן בכמה מיני כלי זמר שאל אם הרשות בידו לנגן בכינור לפני חתן וכלה הן בהליכתן לחופה או במשתה של מצוה חתונה או נימא דאסור לו לבזות עצמו מפני כבוד תורתו ומ"ש חכם שמחל על כבודו כבודו מחול י"ל העדר כבוד דקימה והידור שאני מש"כ בזיון וכ"כ הרמב"ם והריב"ש בתשובה ס"ס ר"ך וכתבו רמ"א בהג"ה קטנה ס"ס רמ"ג:

תשובה לפי הצעת שאלתך היה ראוי להסתפק אם כנגן המנגן לפני חתן וכלה הוי בזיון דדלמא לא הוי רק העדר כבוד אף שהוא שירות ופעולה ודרך לקבל עליה שכר מ"מ הרי העמידה לפני המסובים ומשקה להם ג"כ שרי אפילו לנשיא ות"ח כבפ"ק דקידושין ל"ב ע"ב וע"כ תאמר דלא מקרי בזיון רק בענין שאינו מתנהג בנקיות ובכה"ג כענין מ"ש כל ת"ח שנמצא רבב על בגדו וכו' מש"כ אם עושה לכבד אחרים הלא נאמר איזה מכובד המכבד את הבריות וזה נקרא מוחל על כבודו. מ"מ נניח ולא נזניח הצעתך בזה ונתפוס שהוא קצת בזיון לפי סדר והנהגת עולם ושמם מוכיח עליהם שנקראים לצנים. ולפי זה היה נראה לכאורה דתלי בפלוגתת' דרבוותא כי דעת הרמב"ם גבי מ"ש רז"ל זקן ואינו לפי כבודו שאם בעל נפש הוא יחמיר וישיב אבידה גם יפרוק ויטעון אף שאם היה שלו לא היה מתבזה בזה והרא"ש חולק וס"ל דאינו רשאי לבזות כבוד תורתו אחר שהתורה פטרו ע' טור וש"ע סי' רס"ג ורע"ב וא"כ י"ל ק"ו למילת' יתירת' דלא רמיא עלי' כלל כגון נדון ששאלת. ואין לומר לדעת הרא"ש דס"ל הואיל דכתבה תורה והתעלמת ש"מ דדעת תורה כך ואף על פי דכללו גבי' גם כהן והוא בבה"ק ושלו מרובה מ"מ בב"מ ל' הוכיח הש"ס דלא אתי רק לזקן ואינו לפ"כ והיכי דגלי גלי שהרי בפ"ק דברכות בעי למימר שאני התם דכתיב והתעלמת ומקשה וניליף מינה רק דמשני איסורא מממונא לא ילפינן וא"כ בכה"ג דלא הוי מניעתו מלנגן איסור ודאי נשאר ילפות' מוהתעלמת ולפי דעת הרא"ש אסור לבזות עצמו אף כי תירוץ איסורא ממונא לא קאי בש"ס רק שב וא"ת שאני (ובתוס' ב"מ ל' ע"ב דמשמע דנשאר תירוץ איסורא ממונא ל"י צ"ע) וא"כ כ"ש דלדעת הרא"ש אסור לו לת"ח להתבזות לדבר מצוה אפי' רמיא עלי' כ"ש בכה"ג. ויש עוד נ"מ בפלוגתת' הנ"ל דרמב"ם והרא"ש להא דק"ל שאין הכה"ג מעיד רק בפני המלך כבסנהדרין י"ח ע"ב אם ירצה להעיד אם רשאי ולרא"ש אינו רשאי וכן צורבא מרבנן דידע סהדות' במס' שבועות ל' להרא"ש אינו רשאי דהרי הש"ס מדמי לה לפעמים שאתה מתעלם וכו' ואף על פי דנקט לשון ואינו לפ"כ ע"כ ר"ל דמתבזה דאל"כ הא כבודו מחול וכמ"ש בסמוך. ויש לי תמיה על מ"ש ר' ירוחם גבי ת"ח שהב"ד שולחין וכו'. דא"כ הא דמקשה בפרק כה"ג י"ח כה"ג מעיד והתניא והתעלמת לישני ליה מאי מעיד לפני שנים ששולחין אליו אלא ע"כ דמ"מ הוי בזיון שנעשה עד לפני ב"ד דזוטרי מיני' מיהו י"ל דמשמע ליה להש"ס דמ"ש מעיד ר"ל שהולך לב"ד דאי ס"ד ששולחין אליו מלך נמי בכה"ג מעיד ובכה"ג תרצו שם התוס' על שהקשו לוקמי' בעדות החודש וה"ה ה"נ מוכרחין אנו לתרץ לדעת ר"ת דס"ל דמותר לשלוח עידותן בכתב לב"ד. ואין לומר לחלק דגבי אבידה חיישינן לבזיון כבוד התורה מפני הרואים דלא ידעו שמטפל בה להחזירה גם בפורק וטוען יחשדוהו שמבזה עצמו בשכר שמקבל ממנו דלשון הרא"ש לא משמע כן רק אחר שהתורה פטרו אין לו לבזות עצמו משמע דאסור מצד עצמו. ואין להקשות על הרא"ש ממ"ש ודוד מפזז ומכרכר וגו' וכמ"ש מיכל כהגלות נגלות אחד הריקים דודאי דבר שבקדושה שאני כמ"ש אין גדולה בפלטין של מלך ומיכל שקלה למיטרפסה כארז"ל. ובזה נתישב קצת על שת"ח וגדולי הדור מטפלין בעצמן בעשיית סוכה אף בר"ה ובחצר המפולש וכך ראוי להם וכן כתב מהרי"ל שמצא מהר"ם עוסק בעשיית סוכתו מפני שסוכה קצת קדושה יש בה כמ"ש רז"ל שחל ש"ש על הסוכה כל שבעה כשם שחל על החגיגה ממ"ש ל"ה. האמנם קשה על שאיבת מים דרך ר"ה לרבנים ות"ח למצות מצוה הא ה"ל בזיון כמ"ש לחוטבי עצים ושואבי מים מיהו על הרא"ש גופי' ל"ק אדידי' במ"ש שהיה מתעסק בעצמו בלישת המצות די"ל שהיה בביתו ואין זר רואה ובכה"ג י"ל נמי הא דבגמ' פרק כ"כ קי"ט ע"א דרב יוסף מצלח ציבי וכו' ע"ש א"ח סי' ר"נ רק דבלה"נ שבת קודש הוא וכמ"ש בסמוך ומ"מ שאיבת מים הנהוג קשה וכן גדולי הדור אינם נמנעים מלהתחבר בחבורו' קברנים ומיטפלין בחפירה וכל צרכיו. וא"כ לפי מ"ש לדעת הרא"ש לא נכון לההוא צורבא מרבנן לעשות כן רק דצ"ע מהא דאתחזי עמודא דנורא לפני ר"י בר אלעאי דהוי מרקד אתלת לפני חתן וכלה עד שאמרו חכמים קא מכסיף לן סבא ובלי ספק לאיניש בעלמא ה"ל בזיון וי"ל דאדם מפורסם בחסידות שאני רק די"ל ה"ה בנדון דידן דכ"ע ידעין דאין לו שכר בעמלו ושהוא עושה לש"ש ואין בו שום נדנוד חשד למה נאסור לו וכך נ"ל דשרי ומצוה רבה עביד צא ולמד מאיזבל לפי דרז"ל במדרש. ודברי הרא"ש אינם רק בדבר מצוה שהוא בין אדם לחבירו דפטרה תורה לזקן ות"ח ואינו לפי כבודו ככלל שארז"ל כל שהיה מטפל באבידה שלו וטוען ופורק בשלו ה"נ בשל חבירו דלא ציוות' תורה רק ואהבת לרעך כמוך שהוא טעם בכל מצות שבכה"ג. ואם ירצה להחמיר נעשה כמבזה תורתו ליטפל בממון עצמו שאין ראוי לבזות עלי' דג"כ אסור ונרמז במ"ש בגמ' דברכות הנ"ל איסורא מממונא לא ילפינן דקרי להשבת אבידה ממונא והל"ל איסורא ממצוה לא ילפינן אלא ע"כ כמ"ש שמקור מצוה זו אינה רק ממונא. מש"כ במצות שבין ישראל למקום ב"ה כ"ש מצוה שהזמן גורם הן על כל ישראל הן המפורסם לפי שעה ליחיד בציבור אין בו משום ביזוי כבוד זקנה ותורה וכל הנוהג קלות בעצמו לצורך גבוה ומצות ה' אף שאינה מצות עשה ממש רק ג"ח שילפינן מוהלכת בדרכיו ה"ז משובח ותע"ב והנלפענ"ד כתבתי נאם הטרוד יאיר חיים בכרך +ע' באר יעקב ח"מ (סימן ח') ושערי תשובה (סי' ר"נ ס"ק ב')
 
חלק עליון תַחתִית