פרשת לך לך, מדוע לא הלך אברהם מעצמו לא"י, הלא קיים כל המצוות קודם שנצטווה?

[רוצה לדעת]

במדרש מבו' שחשש שמא יאמרו שעזב את אביו.

הנני חושב להציע עוד ביאור, כי הנה מבו' במד"ר ריש ויקרא שמשה רבינו ע"ה לא נכנס למשכן קודם שנקרא במפורש על ידי הקב"ה, וע"ז אמרו שם שכל ת"ח שאין בו דיעה נבילה יפה הימנו.
יתכן,
ארץ ישראל שזה מקום השארת השכינה, והיא הארץ אשר "לפני ה'",
אזי לבא לשם בלא קריאה מהקב"ה זה ממש בחינה של ת"ח שאין בו דיעה.

אשמח בחוו"ד של חכמי ורבני בית מדרשא הדין.

[דרומאי]

השאלה היא אם חל שם 'ארץ ישראל' לפני כיבושה, או עכ''פ לפני שהובטחה לאאע''ה.
אך צ''ע בזה, דהרי תרח עזב את אור כשדים ללכת ארצה כנען, וש''מ שכבר היה 'ענין' ארץ ישראל.

[tkhvu]

יש תשובה על מילה, שכיון שידע שיהיה מצווה בזה העדיף לקיים כמצווה כי גדול המצווה ועושה וכו'. וכן יש לומר בנידון זה.

[הפקדתי שומרים]

יש תשובה על מילה, שכיון שידע שיהיה מצווה בזה העדיף לקיים כמצווה כי גדול המצווה ועושה וכו'. וכן יש לומר בנידון זה.

החילוק ברור. גם אם היה הולך לא"י מקודם בלי ציוי, לא היה מגרע אם ילך פעם נוספת מחמת ציוי ה'. משא"כ מילה. ופשוט.

[רמתים צופים]

מצות יישוב אר"י אינו מצוה פרטית בשורשו, עיקרו ושורשו מבואר ברמב"ן היא מצד כיבוש אר"י שנעשית ע"י "עם" ישראל, אלא שהדרך והאמצעי לכך היא גם ע"י שכל פרט וכל יחיד מישראל יתיישב בארץ, אבל כל זמן שלא נולד ה'עם' לא שייך 'כיבוש', וממילא לא שייך מצוה זו גם על הפרט.

[בנציון]

מצות יישוב אר"י אינו מצוה פרטית בשורשו, עיקרו ושורשו מבואר ברמב"ן היא מצד כיבוש אר"י שנעשית ע"י "עם" ישראל, אלא שהדרך והאמצעי לכך היא גם ע"י שכל פרט וכל יחיד מישראל יתיישב בארץ, אבל כל זמן שלא נולד ה'עם' לא שייך 'כיבוש', וממילא לא שייך מצוה זו גם על הפרט.

אמנם כיבוש לא שייך באדם פרטי, אבל ישוב ארץ ישראל שייך באדם פרטי [יש שתי מצוות א. וירשתם אותה ב. וישבתם בה].

[רמתים צופים]

מצות יישוב אר"י אינו מצוה פרטית בשורשו, עיקרו ושורשו מבואר ברמב"ן היא מצד כיבוש אר"י שנעשית ע"י "עם" ישראל, אלא שהדרך והאמצעי לכך היא גם ע"י שכל פרט וכל יחיד מישראל יתיישב בארץ, אבל כל זמן שלא נולד ה'עם' לא שייך 'כיבוש', וממילא לא שייך מצוה זו גם על הפרט.

אמנם כיבוש לא שייך באדם פרטי, אבל ישוב ארץ ישראל שייך באדם פרטי [יש שתי מצוות א. וירשתם אותה ב. וישבתם בה].

מי מהראשונים מונה אותם כשני מצוות?
הרמב"ם בכלל אינו מונה אותו במניין המצוות, והרמב"ן - אבי אבות השיטה שיש בזה מצוה - מונה אותו כמצוה אחת!

[רמתים צופים]

וזה לשון הרמב"ן:

מצוה רביעית – שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתברך ויתעלה לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. והוא אומרו להם: "והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה", "והתנחלתם את הארץ", ונכפל זה העניין במצוה זו במקומות אחרים כאמרו יתברך "באו ורשו את הארץ] אשר נשבעתי לאבותיכם"... ולשון ספרי: "וירשתה וישבת בה: בזכות שתירש – תשב"... נצטווינו אנחנו לבוא בארץ ולכבוש המדינות להושיב בה שבטינו... וממאמרם "מלחמת יהושע לכבוש", תבין כי המצווה הזאת היא הכיבוש... ואומר אני, כי המצווה שחכמים מפליגים בה, והוא דירת ארץ ישראל... הכול הוא ממצות עשה הזה, שנצטווינו לרשת הארץ ולשבת בה...

[רמתים צופים]

עוד נראה -
שהרי מצוה זו של יישוב אר"י באה כתוצאה מהברית שכרת ה' עם אברהם ומהשבועה שנשבע לתת לזרעו את הארץ, וכל המצוה נובע למען קיום הברית. אמנם טרם הברית והשבועה לא שייך קיום הברית.
ויתירה מזו, הרי הקב"ה אמר לאברהם: "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול. ואתה תבוא אל אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה. ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה"
הרי כדי שכלל יזכה לרשת ולקבל את הארץ צריך להתבשל שני תנאים, א' "כי גר יהיה זרעך" - שעבוד מצרים, ב' עון האמורי צריך להגדיל שאת - "כי לא שלם עון האמורי עד הנה".

[בנציון]

מצות יישוב אר"י אינו מצוה פרטית בשורשו, עיקרו ושורשו מבואר ברמב"ן היא מצד כיבוש אר"י שנעשית ע"י "עם" ישראל, אלא שהדרך והאמצעי לכך היא גם ע"י שכל פרט וכל יחיד מישראל יתיישב בארץ, אבל כל זמן שלא נולד ה'עם' לא שייך 'כיבוש', וממילא לא שייך מצוה זו גם על הפרט.

אמנם כיבוש לא שייך באדם פרטי, אבל ישוב ארץ ישראל שייך באדם פרטי [יש שתי מצוות א. וירשתם אותה ב. וישבתם בה].

מי מהראשונים מונה אותם כשני מצוות?
הרמב"ם בכלל אינו מונה אותו במניין המצוות, והרמב"ן - אבי אבות השיטה שיש בזה מצוה - מונה אותו כמצוה אחת!

לגבי המנין זה מצוה אחת ולהרמב"ם לא מונים כלל, אבל בוודאי שישנם שני חלקים, והם מפורשים בתורה כמו שהבאתי, וכמו שאנחנו רואים שאכן ה' צוה את אברהם לשבת בארץ אף על פי שלא היה עדיין כיבוש.

[רמתים צופים]

אמנם כיבוש לא שייך באדם פרטי, אבל ישוב ארץ ישראל שייך באדם פרטי [יש שתי מצוות א. וירשתם אותה ב. וישבתם בה].

מי מהראשונים מונה אותם כשני מצוות?
הרמב"ם בכלל אינו מונה אותו במניין המצוות, והרמב"ן - אבי אבות השיטה שיש בזה מצוה - מונה אותו כמצוה אחת!

לגבי המנין זה מצוה אחת ולהרמב"ם לא מונים כלל, אבל בוודאי שישנם שני חלקים, והם מפורשים בתורה כמו שהבאתי, וכמו שאנחנו רואים שאכן ה' צוה את אברהם לשבת בארץ אף על פי שלא היה עדיין כיבוש.

לא הבנתי כלל מאיפה אתה לוקח את הוודאות הזה דלא כהראשונים.
הרמב"ן אומר להדיא לא כך, כמו שציטטתי לעיל "ואומר אני, כי המצווה שחכמים מפליגים בה, והוא דירת ארץ ישראל... הכול הוא ממצות עשה הזה, שנצטווינו לרשת הארץ!".
כל המצוה של היחיד לשבת באר"י אינו אלא חלק מהתנחלות וכיבוש אר"י של כלל ישראל.
והראי' שהבאת מלישנא דקרא לאו מילתא היא, לא נאמר שם מצוה אלא הבטחה ושכר, שנזכה לישב בה, כמפורש ברמב"ן.
מה שהקב"ה אמר לאברהם קום התהלך בארץ, אין לזה שום שייכות עם מצות ישיבת אר"י.

[בנציון]

לגבי המנין זה מצוה אחת ולהרמב"ם לא מונים כלל, אבל בוודאי שישנם שני חלקים, והם מפורשים בתורה כמו שהבאתי, וכמו שאנחנו רואים שאכן ה' צוה את אברהם לשבת בארץ אף על פי שלא היה עדיין כיבוש.

לא הבנתי כלל מאיפה אתה לוקח את הוודאות הזה דלא כהראשונים.
הרמב"ן אומר להדיא לא כך, כמו שציטטתי לעיל "ואומר אני, כי המצווה שחכמים מפליגים בה, והוא דירת ארץ ישראל... הכול הוא ממצות עשה הזה, שנצטווינו לרשת הארץ!".
כל המצוה של היחיד לשבת באר"י אינו אלא חלק מהתנחלות וכיבוש אר"י של כלל ישראל.
והראי' שהבאת מלישנא דקרא לאו מילתא היא, לא נאמר שם מצוה אלא הבטחה ושכר, שנזכה לישב בה, כמפורש ברמב"ן.
מה שהקב"ה אמר לאברהם קום התהלך בארץ, אין לזה שום שייכות עם מצות ישיבת אר"י.

נתחיל לפי הסדר. אתה טוען שברמב"ן כתוב שישיבת ארץ ישראל נובעת ממצוות כיבוש הארץ, אבל אם תעיין בכל לשונו, תראה שהציטוט שהבאת מהרמב"ן מפסיק באמצע משפט, וזה לשונו המלאה:

ואומר אני כי המצוה שחכמים מפליגים בה, והוא דירת ארץ ישראל... הכול הוא ממצות עשה הזה, שנצטווינו לרשת הארץ ולשבת בה אם כן היא מצוות עשה לדורות מתחייב כל יחיד ממנו ואפילו בזמן גלות

הרי א. הוא כותב שנצטוינו לרשת ולשבת ב. הוא כותב שהיא מצוה על כל יחיד, כלומר שאינה תלויה במצוה הכללית של כיבוש, וממילא חוזרת הקושיא למה אברהם אבינו לא קיים אותה קודם שנצטווה. ג. הוא מדגיש שאפילו בזמן גלות, שאין כאן הכנה והכשרה לכיבוש.
והרמב"ן שהבאת שוישבתם בה היא הבטחה ולא מצוה, זה רש"י, ואילו הרמב"ן חולק עליו [וגם רש"י, הוא מבאר כך רק בפרשת מסעי, אבל יש עוד פסוק בפרשת ראה ששם מבואר בספרי (שאביא להלן)שזו מצוה של ישיבה אפילו בלי כיבוש], וזה לשון הרמב"ן:

והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה. על דעתי זו מצות עשה היא יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם ולא ימאסו בנחלת ה' ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם יעברו על מצות ה' ומה שהפליגו רבותינו (כתובות קי) במצות הישיבה בארץ ישראל ושאסור לצאת ממנה וידונו כמורדת האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל וכן האיש בכאן נצטווינו במצוה הזו כי הכתוב הזה היא מצות עשה ויחזיר המצוה הזו במקומות רבים באו ורשו את הארץ (דברים א ח) אבל רש"י פירש והורשתם את הארץ והורשתם אותה מיושביה אז וישבתם בה תוכלו להתקיים בה ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה ומה שפירשנו הוא העיקר

וכך מבואר בספרי

(פרשת ראה פיסקא פ) מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיה בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן שהיו יוצאים חוצה לארץ והגיעו לפלטום וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה (דברים יא, לא) וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החקים האלה אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה.

ומלבד הלשון ישיבת ארץ ישראל, הרי שם זה היה בזמן הגלות, שהישיבה אינה הכנה לכיבוש.

[רמתים צופים]

הרב @בנציון אין לי זמן ועת ופנאי לדון עתה, אבל בטוח אני שלא למדת את כל הרמב"ן שמה בהשגות, כנראה הסתכלת רק בחלק האחרון בלי לעיין היטב בכל הקטע, תתיישב ותלמד טוב מהתחלתו, ותראה שלא כן הוא, אל תתחיל באמצע.

[בנציון]

הרב @בנציון אין לי זמן ועת ופנאי לדון עתה, אבל בטוח אני שלא למדת את כל הרמב"ן שמה בהשגות, כנראה הסתכלת רק בחלק האחרון בלי לעיין היטב בכל הקטע, תתיישב ותלמד טוב מהתחלתו, ותראה שלא כן הוא, אל תתחיל באמצע.

אני מבין שניחנת ברוח הקודש... ברוך ה' אשריך!
אבל בכל אופן, כנראה שהפעם היתה שגגה שיצאה מתחת ידי השליט.

[רמתים צופים]

הרב @בנציון אין לי זמן ועת ופנאי לדון עתה, אבל בטוח אני שלא למדת את כל הרמב"ן שמה בהשגות, כנראה הסתכלת רק בחלק האחרון בלי לעיין היטב בכל הקטע, תתיישב ותלמד טוב מהתחלתו, ותראה שלא כן הוא, אל תתחיל באמצע.

אני מבין שניחנת ברוח הקודש... ברוך ה' אשריך!
אבל בכל אופן, כנראה שהפעם היתה שגגה שיצאה מתחת ידי השליט.

לא צריך בשביל זה רוח הקודש, פשוט התעלמת מכל הקטע של הרמב"ן בה הוא מאריך שהכל נובע ממצות כיבוש, אבל אם טעיתי אני מתנצל.
אבל בקוצר מילין אסביר לך כוונת הרמב"ן.
הרמב"ן מתחיל שהמצוה היא לכבוש את הארץ מהעמים, אלא שהרמב"ן מתעמת עם שיטה אחרת (לא ידוע לי מי סבר כן, אולי ס"ל שזהו דעת הרמב"ם), ובא לשלול שלא נאמר שכל המצוה אינו אלא שלא להניח לשאר העמים לשבת בארץ, אבל משעה שהצלחנו לכבוש את הארץ שוב אנו יכולים לעזוב אותה שממה וללכת לגור בחו"ל, וע"ז מפ' הרמב"ן שמצות כיבוש אינו מחמת שלילת שאר העמים, אלא חיובי, שיש חיוב שכלל ישראל יתיישב בארץ, והארץ יהיה מיושב בעם ישראל. וזהו כוונתו "כיבוש ויישוב", כיבוש בא לשלול שאר העמים, ויישוב בא לשלול שלא להשאיר את הארץ שממה. אבל יסוד החיוב אחד, שהארץ יהיה מיושב ע"י העם הנבחר. (ולא הבנתי מה באת להביא ראי' מזה שהחיוב היא גם בזמן הגלות).
בכל אופן, ודאי שהמצוה היא על היחיד, לא הבנתי מי אמר שלא, אבל חיובו של היחיד היא חלק מהחיוב הכללי של כלל ישראל, שהארץ יהיה מיושב בעם ישראל, והדרך לעשות את זה 'למעשה', זה ע"י שכל יחיד ויחיד יתיישב בה.

[הפקדתי שומרים]

השאלה היא אם חל שם 'ארץ ישראל' לפני כיבושה, או עכ''פ לפני שהובטחה לאאע''ה.
אך צ''ע בזה, דהרי תרח עזב את אור כשדים ללכת ארצה כנען, וש''מ שכבר היה 'ענין' ארץ ישראל.

אין ראיה מתרח.

[דרומאי]

השאלה היא אם חל שם 'ארץ ישראל' לפני כיבושה, או עכ''פ לפני שהובטחה לאאע''ה.
אך צ''ע בזה, דהרי תרח עזב את אור כשדים ללכת ארצה כנען, וש''מ שכבר היה 'ענין' ארץ ישראל.

אין ראיה מתרח.

יש ויש ראיה, דבודאי לא בחינם היה דעתו של תרח על א''י, ואאע''ה עמו.

[הפקדתי שומרים]

השאלה היא אם חל שם 'ארץ ישראל' לפני כיבושה, או עכ''פ לפני שהובטחה לאאע''ה.
אך צ''ע בזה, דהרי תרח עזב את אור כשדים ללכת ארצה כנען, וש''מ שכבר היה 'ענין' ארץ ישראל.

אין ראיה מתרח.

יש ויש ראיה, דבודאי לא בחינם היה דעתו של תרח על א''י, ואאע''ה עמו.

עובד אלילים.

[דרומאי]

[quote="הפקדתי שומרים]
אין ראיה מתרח.

יש ויש ראיה, דבודאי לא בחינם היה דעתו של תרח על א''י, ואאע''ה עמו.

עובד אלילים.[/quote][/quote][/quote]
לא עשה דברים סתם, ובפרט שהתורה האריכה לבאר להיכן היה דעתו בנסיעתו. אא''כ יש לך הסבר אחר למה דעתו לארץ כנען.

[הפקדתי שומרים]

לא עשה דברים סתם, ובפרט שהתורה האריכה לבאר להיכן היה דעתו בנסיעתו. אא''כ יש לך הסבר אחר למה דעתו לארץ כנען.

אור החיים על בראשית פרק יא פסוק לא
(לא) ויקח תרח וגו' הכוונה היא על דרך שאמרו ז"ל (ב"מ עה:) מאן דביש ליה בהאי מתא וכו', כי שינוי מקום גורם, לזה אמר הכתוב כי כאשר ראה תרח שאברם בנו לא נולדו לו בנים עשה שינוי מקום ולקח את אברם ושרי להוליכם למקום אחר והודיענו עוד הכתוב בזה שכל כך היה חשוב אברם בעיניהם שבשבילו נסעו כל בית אביו לשנות המקום בשבילו, והוא אומרו ויצאו אתם:

[הפקדתי שומרים]

אבל כעת מצאתי חזקוני, ונראה קצת כדבריך.
חזקוני על בראשית פרק יא פסוק לא
(לא) ויקח תרח את אברם בנו, ללכת ארצה כנען - כי היה מזרעו של שם ולהם נתנה הארץ למורשה כדכתיב ויהי כנען עבד למו. ויצאו אתם לוט ושרי שהיו אח ואחות עם תרח ואברם שהיו ראשים ועיקר.
ויצאו אתם מאור כשדים במצות הקב"ה כדכתיב אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, ו ולא הספיק תרח לבא בארץ כנען וימת בחרן.

[הפקדתי שומרים]

העמק דבר על בראשית פרק יא פסוק לא
(לא) ויקח תרח את אברם בנו וגו' ללכת ארצה כנען. אע"ג שלא הי' עוד מאמר ה' לא"א. מכ"מ כבר הי' הערב מן השמים וראה מרחוק קדושת הארץ וכמש" להלן ט"ו ז' והא דכתיב ויקח תרח וגו' אע"ג דעיקר רצון אותה יציאה הי' אברם ובעצתו מכ"מ כיון שיה' אברם שקוע ברעיונות אלקיות או חכמות ולא יכול להנהיג נסיעה הוא וביתו ע"כ נמסר הנסיעה לאביו והוא לקח את אברם וכל הכבודה על ידו:

[בנציון]

[quote="הפקדתי שומרים]
אין ראיה מתרח.

יש ויש ראיה, דבודאי לא בחינם היה דעתו של תרח על א''י, ואאע''ה עמו.

עובד אלילים.

[/quote][/quote]
לא עשה דברים סתם, ובפרט שהתורה האריכה לבאר להיכן היה דעתו בנסיעתו. אא''כ יש לך הסבר אחר למה דעתו לארץ כנען.[/quote][/quote][/quote][/quote][/quote][/quote][/quote]
הרי הטעם של המצוה לגור בארץ היא משום שהשכינה שורה בה, וכמו שאמרו בגמ' שכל הדר בחו"ל כמי שאין לו אלוק, ואם כן תרח שהיה עובד עבודה זרה, אי אפשר לומר שרצה ללכת לארץ משום המצוה, אלא משום המעלות הגשמיות שבה, וכמו שבכל הדורות כל הגוים לטשו את עיניהם אל הארץ. אלא אם כן נאמר כדברי הנצי"ב שהביא @הפקדתי שומרים שומרים שמי שיזם את העליה הזו היה אברהם אבינו.