חלוקת התנ"ך לפרקים

כללי הפורום
  • פותח נושא חדש? שים לב! למען שמירת הסדר הטוב, יש לפתוח את הנושא בפורום של החומש/הפרשה, ולציין בכותרת הנושא את שם הפרשה או את שם הספר והפרק עליו נסוב הדיון. במידה ומדובר בנושא כללי יש לפתחו כאן.
  • אשמח לעזרה בקטלוג נושאים ישנים לפי חומש/פרשה. הקִטלוג יתבצע בצורה פשוטה: דווחו על ההודעה הראשונה בנושא > בחרו ב"האשכול שייך לקטגוריה אחרת, נא ציין בשדה המידע את הקטגוריה הנכונה" > הזינו בשדה המידע את שם החומש/הפרשה, ואני כבר אדאג להעביר את הנושא לחומש/פרשה המבוקש/ת.
  • יש אפשרות כללית בפורום "לקפל" מדורים לקטגוריה אחת (ע"י לחיצה על המינוס בצד השמאלי בראש כל קטגוריה), בכדי לאפשר גלילה מהירה במידת הצורך. הקיפול/הפתיחה יישארו כך גם בכניסות הבאות לפורום עד ללחיצה הבאה.

פותח הנושא
בני תורה
הודעות: 245
הצטרף: 11 ספטמבר 2018, 20:43
נתן תודה: 28 פעמים
קיבל תודה: 104 פעמים
סטטוס: לא מחובר

חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי בני תורה » 02 אוקטובר 2018, 23:44

אינני בקיא בענינים אלו, אך ידוע לומר שהחלוקה לפרקים אינה מגיעה מהיהודים אלא מהגויים.
האם יש ענין שלא להשתמש בחלוקה זו?
שמעתי פעם מהבעל קורא של מרן רשכבה"ג בעל הדרכי שמואל זיע"א שהיה קורא מגילת קהלת, והיות והמגילה ארוכה היה מפסיק בין פרק לפרק לנשום קצת... ומרן הגר"ש העיר נו, נו, וכוונתו שלא להפסיק. לאחר התפילה נגש הבעל קורא למרן הגר"ש והסביר שהוא הפסיק כדי לנוח קצת. אמר מרן הגר"ש ודאי, ודאי אפשר להפסיק קצת, אבל למה דווקא שם? אפשר להפסיק במקומות אחרים... כשכוונתו להנ"ל. וכמדומה שסיפר שמרן הגר"ש הקפיד שלא להשתמש בחלוקה זו של פרקים בתורה שלא הגיעה ממקום טהור.[מקווה שהסיפור מדוייק]
האם יש מקור קדום בענין?


amsgula.net
הודעות: 172
הצטרף: 07 מאי 2017, 12:17
נתן תודה: 14 פעמים
קיבל תודה: 69 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי amsgula.net » 02 אוקטובר 2018, 23:54

יש הרבה טעויות בחלוקת הנוצרים, והגרח"ק מקפיד להשתמש בחלוקה של המסורה, ולפ"ז לחלק את לימודו, ראה ברשימות הרב הוניגסברג [החובות או מנחת תודה], אם כי אולי זה גם מחמת שזה יותר מסתדר להספק.
דבר מעניין אפשר לציין להקדמתו של רבי אליהו בחור בא' מהטעמים מה שיועיל הקונקורדנציה מכיון שכאשר יש ויכוים עם נוצרים הם רגילים "לשלוף" כך כתוב בקפיטל פלוני וכו', לכן כדי שגם אנו נוכל "לשלוף" כן יהיה תועלת בלימוד ושינון הקונקורדנציה [לשונו מועתקת גם בספר הקונקורדנציה המצוי, בהקדמה].


כלפי ליא
הודעות: 1459
הצטרף: 22 ינואר 2017, 19:40
נתן תודה: 148 פעמים
קיבל תודה: 470 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי כלפי ליא » 03 אוקטובר 2018, 00:00

יש טעויות חמורות שמשבשות את הפשט בצורה נוראית בחלוקת הנוצרים כידוע מאוד. אחד הידועים והגובלים בכפירה גמורה שלהם, הוא בפרשתנו שפרק ב' מתחיל בויכולו השמים והארץ, כאילו הכל הסתיים ביום השישי, בעוד לפי אמונתנו היום השביעי הוא חלק בלתי נפרד ממעשה בראשית. ויש עוד דוגמאות למכביר.
וכבר עוררו על כך גדולי ישראל הגדולים של הדור הקודם כידוע מאוד, וזה לא נולד בדור האחרון.
יש הוצאה של חומש בלא חלוקת הפרקים מהרב פאזען מלונדון, שקיבל הסכמה של גדולי ישראל בדור הקודם, כמו רשכבה"ג מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל, אלא שזה לא היה מספיק שימושי.


פותח הנושא
בני תורה
הודעות: 245
הצטרף: 11 ספטמבר 2018, 20:43
נתן תודה: 28 פעמים
קיבל תודה: 104 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי בני תורה » 03 אוקטובר 2018, 00:03

הרב וואזנער הוא עדיין לא דור הקודם...
מה הפירוש חלוקה של המסורה, איך החלוקה?


כלפי ליא
הודעות: 1459
הצטרף: 22 ינואר 2017, 19:40
נתן תודה: 148 פעמים
קיבל תודה: 470 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי כלפי ליא » 03 אוקטובר 2018, 00:11

ביחס לר' שמואל אויערבאך שהזכרת, רשכבה"ג מרן הגר"ש וואזנר זיע"א הוא בהחלט דור קודם אף שזכה לאריכויו"ש.
חלוקת המסורה היא חלוקת הפרשיות סתומות ופתוחות, וגם חלוקת הפרשיות, ושניהם לא מספיק שימושיים, ומחוסר ברירה השתמשו בכל הדורות לפי חלוקת הפרקים של הנוצרים. גם רעק"א בגליונותיו מציין לפי חלוקת פרקי הנוצרים.
יצויין כי אפילו גדולי תבל שכולנו נרעדים לשמע שמם בסילודין, אירעו להם טעויות חמורות בפשט בגלל חלוקת הנוצרים, כפי שהעיר רשכבה"ג מרן הגר"י קמנצקי זיע"א בספרו אמת ליעקב, ואכ"מ.


דרומאי
הודעות: 2555
הצטרף: 09 יולי 2018, 01:54
מיקום: ירושלים עיר הקודש והמקדש
נתן תודה: 576 פעמים
קיבל תודה: 447 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי דרומאי » 03 אוקטובר 2018, 00:13

כלפי ליא כתב: יצויין כי אפילו גדולי תבל שכולנו נרעדים לשמע שמם בסילודין, אירעו להם טעויות חמורות בפשט בגלל חלוקת הנוצרים, כפי שהעיר רשכבה"ג מרן הגר"י קמנצקי זיע"א בספרו אמת ליעקב, ואכ"מ.
למשל?


כלפי ליא
הודעות: 1459
הצטרף: 22 ינואר 2017, 19:40
נתן תודה: 148 פעמים
קיבל תודה: 470 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי כלפי ליא » 03 אוקטובר 2018, 00:15

דרומאי כתב:
כלפי ליא כתב: יצויין כי אפילו גדולי תבל שכולנו נרעדים לשמע שמם בסילודין, אירעו להם טעויות חמורות בפשט בגלל חלוקת הנוצרים, כפי שהעיר רשכבה"ג מרן הגר"י קמנצקי זיע"א בספרו אמת ליעקב, ואכ"מ.
למשל?
ויקהל לו


דרומאי
הודעות: 2555
הצטרף: 09 יולי 2018, 01:54
מיקום: ירושלים עיר הקודש והמקדש
נתן תודה: 576 פעמים
קיבל תודה: 447 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי דרומאי » 03 אוקטובר 2018, 00:18

כלפי ליא כתב:
דרומאי כתב:
כלפי ליא כתב: יצויין כי אפילו גדולי תבל שכולנו נרעדים לשמע שמם בסילודין, אירעו להם טעויות חמורות בפשט בגלל חלוקת הנוצרים, כפי שהעיר רשכבה"ג מרן הגר"י קמנצקי זיע"א בספרו אמת ליעקב, ואכ"מ.
למשל?
ויקהל לו
זה ממש רזין דרזין, אולי תסביר לפעוט הדעת כמוני?


בנציון
הודעות: 990
הצטרף: 15 מרץ 2018, 23:56
נתן תודה: 361 פעמים
קיבל תודה: 440 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי בנציון » 03 אוקטובר 2018, 00:24

לפני קרוב לשלושים שנה הוציא לאור הרה"ג ר' משה אליעזר פאזען שליט"א, "חומש ע"פ המסורה", כפי מסורת החלוקה שקבעו חז"ל, ללא חלוקת הפרקים שישנה בידינו ושנעשתה ע"י הגויים. באותו חומש חלוקת הפרקים הינה לפי חלוקת הפרשיות כאשר כל פרשה מתחילה בפרק חדש שמסתיים בסיומה של הפרשה.
הוצאת החומש זכתה להסכמותיהם של גדולי הדור [ביניהם הג"ר יעקב קמינצקי זצ"ל (שגם כתב בספרו "אמת ליעקב" (שמות ה,כב): "שאין הקאפיטלך מתאימים לקבלה, ואי איישר כחי אבטלינהו.."), הג"ר שמואל הלוי וואזנר זצ"ל, הג"ר משה סולובייצ'יק זצ"ל ועוד] - אשר מציינים בדבריהם את העובדה, שחלוקת הפרקים המקובלת נעשתה על ידי הנוצרים שעשו בתנ"ך כבתוך שלהם, ופעמים רבות כוונתם היתה להכניס ללומד בלא יודעים את דעותיהם המסולפות, ומחמת כך היו אף מגדולי ישראל שהקפידו לא להשתמש באותה חלוקה, כמו החתם סופר זיע"א שמציין רק את שם הפרשה, וכך גם החפץ חיים זיע"א, שמציין את הפסוקים לפי חלוקת העליה לתורה, שני שלישי וכו'.
בהקדמה מציין המחבר לדברי מהר"י אברבנאל הכותב בהקדמתו לפירושו על נביאים ראשונים: "כי החלוקה נעשית ע"י נכרי בשם גירונימו שהעתיק ספרי הקדש עבור הנוצרים..". ואכן "בין כל ספרי הראשונים, ואפי' בבית יוסף שהיה אח"כ - לא נמצא זכר לחלוקה הזאת".
הדוגמא הראשונה לכוונתם של מחלקי הפרקים להכניס את דעותיהם הכפרניות, היא כבר בתחילת החומש, במעשה בראשית, כאשר הנוצרים בחרו להתחיל את פרק ב' בין "יום השישי", ל"ויכולו השמים", כשבכך הם רצו לטשטש את הרושם ששבת היא הגמר של ששת הימים הראשונים של הבריאה, ושהיא עדות למעשה בראשית.
*
הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל בספרו "אמת ליעקב" מביא דוגמא נוספת לשיבוש שנגרם ע"י חלוקת הפרקים: בסוף פרשת שמות (ה, כב) נאמר: "וישב משה אל ה' ויאמר ה' למה הרעתה לעם הזה.. והצל לא הצלת את עמך". ואח"כ מתחיל הפרק הבא לפי החלוקה הנוצרית (פ"ו) בתשובת הקב"ה לשאילתו: "ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וכו'".
וגם בדוגמה זו אפשר לראות את כוונת הזדון שלהם, ואת רצונם לחזק את יסוד האמונה השקרית של הנצרות, שהקב"ה כביכול מאס בישראל מחמת חטאיהם ועזבם ח"ו, [יעוי' בפי' רמ"ד וואלי (איכה עמ' קפט) שמדבר על "הנוצרים הטמאים האומרים שהשם כעס עליהם והחליף את האומה, והחליף את הדת, והשוטים האלו אינם יודעים שאי אפשר לא שינוי העם ולא שינוי הדת, כלא מחד קרא – "לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה", רישיה דקרא - על שינוי העם, שלא יתכן בשום פנים, לפי שכבר נאמר "הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם", ורוח הקדש מצווח: 'לא אחלל בריתי'..". וע"ע בפירושו ליחזקאל עמוד קי].
ומסיבה זו בחרו מחלקי הפרקים לסיים את הפרק ב"והצל לא הצלת את עמך", כדי ליצור רושם מוטעה שבזה מסתיים הענין ללא תשובה, כאומרים: "עוד בזמן שישראל היו עמו – כבר היו סדקים באהבתו אליהם, ולא רצה להצילם, וק"ו אחרי שחטאו כ"כ הרבה, ח"ו".
*
דוגמא נוספת נמצאת בנביא ירמיהו, כאשר פרק ג מתחיל [לפי הנוצרים] בפסוק: "לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנף הארץ ההיא, ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה'", בעוד שלפי מסורת חז"ל, [וכך היא גם הסברא הפשוטה] – הפרשה מתחילה כמה פסוקים אח"כ (מה שלפי ציונם הוא פסוק ו) ורואים שהיה לנוצרים ענין מיוחד להבליט פסוק זה. והדבר מובן מאד, כי לפי פירושם המעוות יתכן שכאן נמצאת הראיה הכי חזקה שלהם, שהקב"ה ממשיל את עצמו לבעל שגירש את אשתו והלכה לאיש אחר, שאסור לו להחזיר אותה, אך באמת סיום הכתוב הוא "ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאום ה'", וכמו שמפרש רש"י: "ואעפ"כ שובי אלי.. ולשוב אלי אני עוסק בך".


כלפי ליא
הודעות: 1459
הצטרף: 22 ינואר 2017, 19:40
נתן תודה: 148 פעמים
קיבל תודה: 470 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי כלפי ליא » 03 אוקטובר 2018, 00:25

דרומאי כתב: זה ממש רזין דרזין, אולי תסביר לפעוט הדעת כמוני?
לא רציתי לכתוב, כי זה ממש פחד פחדים. אבל מרן הגר"י קמנצקי לא במקום שם, מעיר על האוה"ח הק' בשמות פרשת ויקהל פרק לו פסוק א' שאירע לו טעות בפשט בגלל חלוקת הפרקים של הנוצרים.

אגב, מי שמכיר את שע"ח, יודע ומכיר את אחד מידידיו של הגרש"א זצ"ל הגרא"י הופמן שיבלחט"א, שהוא עסק רבות בנושא, והוא זה שעורר ומחה בבעלי קריאות שהפסיקו בין פרק לפרק במגילות. ראה לדוגמה מכתבו בשו"ת רבבות אפרים ח"ח סי' תקצח.


דרומאי
הודעות: 2555
הצטרף: 09 יולי 2018, 01:54
מיקום: ירושלים עיר הקודש והמקדש
נתן תודה: 576 פעמים
קיבל תודה: 447 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי דרומאי » 03 אוקטובר 2018, 00:29

כלפי ליא כתב:
דרומאי כתב: זה ממש רזין דרזין, אולי תסביר לפעוט הדעת כמוני?
לא רציתי לכתוב, כי זה ממש פחד פחדים. אבל מרן הגר"י קמנצקי לא במקום שם, מעיר על האוה"ח הק' בשמות פרשת ויקהל פרק לו פסוק א' שאירע לו טעות בפשט בגלל חלוקת הפרקים של הנוצרים.

אגב, מי שמכיר את שע"ח, יודע ומכיר את אחד מידידיו של הגרש"א זצ"ל הגרא"י הופמן שיבלחט"א, שהוא עסק רבות בנושא, והוא זה שעורר ומחה בבעלי קריאות שהפסיקו בין פרק לפרק במגילות. ראה לדוגמה מכתבו בשו"ת רבבות אפרים ח"ח סי' תקצח.
זכיתי לכוון לדעתו, ובתור בעל קורא אינני מפסיק בין פרק לפרק במגילות, רק במקום שיש הפסק פרשה. עכשיו עולה בדעתי שאפשר לעשות הפסק היכן שמתחילה 'סדרה' חדשה, כמו שמצוין בתנ''ך קורן.


כלפי ליא
הודעות: 1459
הצטרף: 22 ינואר 2017, 19:40
נתן תודה: 148 פעמים
קיבל תודה: 470 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי כלפי ליא » 03 אוקטובר 2018, 00:31

יש ספר מיוחד שיצא על הענין הזה לפני יותר ממאה ועשר שנה בווילנא, ומצוי באוצר החכמה, ושמו "מסורת התורה והנביאים"


יוסי יעבץ
הודעות: 207
הצטרף: 23 ספטמבר 2018, 03:16
נתן תודה: 208 פעמים
קיבל תודה: 81 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי יוסי יעבץ » 03 אוקטובר 2018, 00:35

חלוקת התורה לפרקים
שמואל הכהן וינגרטן
סיני מב תשי"ח
תוכן המאמר:
א. חלוקת התנ"ך לפרקים
הקונקורדנציה לתנ"ך בשפה רומית
הקונקורדאנציה העברית "מאיר נתיב"
הקונקורדנציה של רבי אליהו בחור
"סימני" הפרקים
ב. החלוקה הנוצרית מגמתית
ר' מאיר איש-שלום על חלוקת הפרקים
חלוקת הספרים
ג. חוסר תגובה לחלוקה הנוצרית
הרב פסח פינפר על החלוקה הנוצרית
ד. חידושים על סמך החלוקה לפרקים

תמצית: במאמר מתואר תהליך כיצד חדרה חלוקת התנ"ך (לספרים ופרקים) אל הדפוסים היהודיים. מובאות דוגמאות כיצד החלוקה הנוצרית לפרקים, לא פעם היא חלוקה שעניינה לשרת השקפות נוצריות. מובאות אף דוגמאות המראות שבמקרים רבים זוהי חלוקה לא עניינית ולא הגיונית. בעל המאמר תמה שרק מעטים מחכמי ישראל הביעו התנגדות לחדירת החלוקה הנוצרית אל ספרי התנ"ך היהודיים.

מילות מפתח: חלוקת התנ"ך לפרקים; קונקורדנציה; סימני המסורה. קפיטול


א. חלוקת התנ"ך לפרקים


בין כמה דברים נוצריים ש"הסתננו" אלינו ומעטים מגדולי ישראל התריעו נגדם ומשום כך נשתקעו בקרבנו וקנו זכות אזרח בחיינו, נמצא אחד הפוגע גם בקודש הקודשים שלנו, בספר הספרים, והוא - חלוקת התנ"ך לפרקים.

בראשית האלף השישי (היינו, בהתחלת המאה השלוש עשרה למספרם) הנהיגה הכנסייה וויכוחים פומביים בין כמריה - על פי רוב מומרים - לבין גדולי ישראל שבדורות ההם. כוונת הכנסייה הייתה להוכיח על ידי פסוקי התנ"ך נבואות על משיחם. וכדי שידעו הכמרים למצוא את הפסוק הדרוש לדרשותיהם, חילקו את הוולגאטה (התרגום הרומי של התנ"ך) לספרים ולפרקים. חלוקה זו נעשתה על ידי הקרדינאל הספרדי הוגו די ס"ט קארי (4421) ולדעת אחרים הייתה חלוקה זו מעשה ידי הבישוף מקנטבורי, סטיפן לאנגטון.

הקונקורדנציה לתנ"ך בשפה רומית
על יסוד חלוקה זו חיבר הכומר פרא ארלוטי את הקונקורדנציה לתנ"ך בשפה רומית.

כבר בראשית הופעתה של קונקורדאנציה זו התחילו גם היהודים להשתמש בה ובויכוחיהם עם הנוצרים נסתייעו גם הם בספר-עזר זה כדי לסתור את טענותיהם. יהודים העתיקו את הפרקים לתוך ספריהם ועל רשימה כזאת המכילה את הפרקים רשם סופר אחד בשם שלמה בן ישמעאל:
"אלה הם פרקי הגויים הנקראים קאפיטולש של כ"ד ספרים ושמות כל ספר וספר בלשוננו והעתקתים מן שלהם, שיוכל אדם להשיב להם תשובה מהירה על שאלותיהם, שהם שואלים לנו בכל יום, על עניין אמונתנו ותורתנו הקדושה ומביאים ראיות מפסוקי התורה הן מנביאים או מספרים אחרים ואומרים לנו ראה וקרא בספר פלוני, בפסוק פלוני בקאפיטל פלוני מהם ואין אנו יודעים מה הוא הקאפיטולש ולהשיב להם מהרה תשובה, לכן העתקתים".
העתיק את החלוקה לפרקים והשתמש בה כבר ברפ"ג (3251) המדקדק אברהם די באלמוס בספרו "מקנה אברהם" ואציג רק עמוד אחד לדוגמה: ואלה הדברים סימן ח; בהושע סימן ח; בחגי סימן ז; בזכרי' סימן א. ואולם בשם הספר הוא עדיין מביא את שם הספר לפי המסורת היהודית אך כתוספת, הוא גם מציין את שמו החדש. כך לדוגמה: ובשמואל, שני של מלכים, מלכים ספר שלישי, בשמואל סימן יב מהשני ממלכים כפי הרומים, עזרא סימן י שהרומים קוראים אותו ספר נחמיה, בשמואל שהוא לפי הרומיים ראשון מלכים.

הקונקורדאנציה העברית "מאיר נתיב"
בשנת רפ"ד יצאה בדפוס הקונקורדאנציה העברית בשם "מאיר נתיב", שהוא עיבוד הקונקורדאנציה הרומית, מאת רבי יצחק בן נתן. בהקדמתו לספרו כתב רבי יצחק:
"ויום יום הייתי יוצא ובא בין חכמי הנוצרים ועם היותי בורח מהויכוח בדת ובענייני אמונתנו הכוני פצעוני בשוט לשון הלציות דרכיהם ומקומותיהם... הם הרהיבוני להשיב עליהם. ומצאתי בספריהם ספר אחד, יקראו בלשונם קונקורדאנשיאש מהביבליאה ודרכו דרך השורשים הרחבים ומקבץ כל פסוקי המכתב הקדוש כולו בלוח אחד, איש לא נעדר ויהי לי לצור מעוז ולחימה בצורה דוחה כל אבן משלך עליה. ועם הספר ההוא לא הייתה טענה אשר שגבה ממני לנטוש ולנתוץ ולכן חמדתיו, אהבתיו, אחזתיו, עד שהבאתיו אל חדר בית מדרשי וגמרתי אומר להעתיקו כי אז שיערתי להיות רב ממני הדרך להמציא כמוהו, בלשוננו... ולמען לא אצא מדרכו ויקל למצוא כל פסוק נדרשהו בשתי הלשונות, רשמתי כל עשרים וארבעה למספר פרשיות הנוצרים למען לא ניגע למצוא מה שנרצהו מהם."
הקונקורדנציה של רבי אליהו בחור
גם רבי אליהו בחור חיבר בשנת רצ"ו קונקורדאנציא (הספר לא נדפס). גם הוא מזכיר את עניין הוויכוחים עם הנוצרים וגם הוא השתמש בחלוקה הנוצרית כיסוד לעבודתו. והרי הוא אומר:
"והיה הספר הזה טוב... ויועיל מאוד להתווכח עם המתנגדים אלינו באמונתנו, שהם... מביאים ראיה מן הפסוקים על פי הסימנים שעשו בכל העשרים וארבעה וקראו בלשונם קאפיטולי ואומרים: הלא כתוב בספר פלוני ופלוני בכך וכך קאפיטולי. ומי שירגיל את עצמו בספר הזה, ידע ויבין לעשות כך גם הוא".
כאשר בשנת רפ"ו הוציא המדפיס דניאל בומבירגו את התנ"ך (מקראות גדולות, ויניציאה) העסיק הוא כמגיה בבית דפוסו את החכם יעקב בן חיים מתוניסיה. בהקדמתו למקראות גדולות אלה מתנצל הוא גם על כך, שהשתמש בחלוקת הפרקים שהונהגה על ידי רבי יצחק בן נתן בקונקורנציה וכך הוא כותב:
"ובהגהת הפסוקים לא היה אפשר שהייתי יכול להגיה, אלא אם כן, שהייתי יודע כל הכ"ד על פה, וזה נעלם ממני. ואילולי ספר אחד הנקרא שמו קונקורדנסייא, חיברו חכם אחד, קרוב לזמננו זה בכמו מ' שנה, שמו רבי יצחק נתן זצ"ל, שכבר נדפס פה ויניציא בבית דפוסנו, לא היה באפשר שהייתי יכול להגיה והוא כלי יקר מקיף... כל שם ופועל... ובציינו אותם הציונים בחלוקת כל פרשה ופרשה וכל נביא ונביא ולכך וכך פרשיות ובכל תיבה רושם: זאת תמצא: מסימן פלוני בפסוק ד או כ או ל, שמסיבת זה תכף בנקלה ימצא המבוקש. ובנביאים בהיות שהם גדולים וכל נביא יש בו בכמותו בכמו כ"ה פעם שיש בכל פרשה ופרשה, אם הייתי כותב: נמסר בנביא פלוני לבד, היה יוצא שכרו בהפסדו, שלא היה באפשרות למצוא, כי אם בקושי גדול והיה המעיין קץ בו והיה מניחו מלבקשו, לכן הוצרכתי להשתמש בחלוקת הפרשיות שהביא בספרו רבי יצחק נתן בספר הקונקורדנסייא... למען ירוץ קורא בו. ואילו הייתי מוצא חלוקת הפרשיות, שחילקו בעלי המסורה בכל המקרא, הייתי יותר חפץ להשתמש ממנה מזולתה. ואח"כ הגיעה לידי, לאחר שכבר כמעט השלמתי, אמרתי להדפיסה גם היא לבל תשתכח ותאבד מישראל".
על ידי יעקב בן חיים זה, חדרה חלוקה נוצרית זו לבית ישראל גם בספרי התנ"ך עצמם. מדפיסי התנ"ך ומגיהיו גם לא ציינו כלל שהם הולכים בעקבותיו, הם השתמשו בחלוקה זו כדבר המובן מאליו.

רבי אליהו בחור מדבר גם בשבח חלוקה זאת, מבחינה טכנית. בספרו "הבחור" כתב:
"אחר כל פסוק ופסוק ארשום שם הספר אשר הפסוק ההוא בא בו ולא זו בלבד אעשה לך, כי אף מספר הפרק אשר יבוא בו הפסוק ההוא ארשום על סדר הפסוקים, כי ראיתי בהם צורך ותועלת גדולה למעיין בכל ספר אשר ימצא שם ראיית פסוק. כי לפעמים אף אם ידע האדם באיזה ספר מכ"ד ספרים בא הפסוק ההוא הנה יום או יומיים יעמוד הלאה למצוא פתח שער מקומו איו".
הוא חוזר על דבריו אלה גם בספרו "מסורת המסורת" כ"אזהרה למעיין" בספרו:
"זאת לדעת לכל המעויין בספרי זה, כי כאשר הסכים ראש המדפיסים השר דניאל במבירגו הנוצרי להדפיס העשרים וארבעה בדפוס גדול וקטן, הדפיסם עם הסימנים הנקראים בלשונם קאפיטוליש על סדר ספרי הנוצרים. ובהיות שתועלת גדולה יש בדבר, כאשר כבר הארכתי בזה בהקדמת ספר ה"בחור"... הוצרכתי ללכת בדרך הזו גם אני".
מימי יעקב בן חיים נוספו בתנ"ך אחר כל ספר גם סימני המסורה. תיבה או תיבות אשר הגימטרייה של אותיותיהן התאימו למספר הסדרים, למספר הפרשיות הסתומות והפתוחות, לסכום הפסוקים אשר בכל ספר וספר מספרי התנ"ך, כגון ספר בראשית:
"סכום פסוקי ספר בראשית אלף וחמש מאות ושלושים וארבעה וסימן א"ך ל"ד... ופרשיותיו י"ב אחא"ב סימן וסדריו מ"ג ידידי"ה סימן".
"סימני" הפרקים
לאט לאט התחילו ליתן סימנים גם לפרקים. בחומשים שיצאו על ידי הרב שלמה נעטטער (וינה תרי"ט) כבר מוצאים אנו בין סימני המסורה בספר בראשית גם "ופרקיו נ, ד' חנני ל"ך קוינו סימן" ובספר שמות: "ופרקיו מ, תורת אלוקינו בלב"ו סימן.

כנגד החלוקה לפרקים בכלל ובייחוד נגד מתן סימנים לפרקים, התריע ר' וואלף היידנהיים בחומש שהוצא על ידו, חומש "עין הסופר" (רדלהיים תקע"ח). בסוף בראשית, אחר סימני המסורה הוסיף הרוו"ה:
"או"ה: רבים וכן שלמים נתקשו בביאור הסימנים האלה ובפרט במאמר "וסדריו מ"ג", כי לא ידעו הנרצה בסדרים האלה, שלא מצאנום בשום ספר. וככה בסוף כל ספר וספר מצאנו נרשם מספר סדריו ואין אחד מהם שנסדר עפ"י סימניו. לכן ראיתי כי טוב להודיע אל המעיין מה זה ועל מה זה. כבר כתב המדקדק ר' אליה הלוי בהקדמת ספרו "הבחור", כי חלוקת הקאפיטולי הנמצאת היום במקראות הדפוס והנרצה כאן במילת "ופרקיו" איננה מקובלת אצלנו מבעלי המסורה, אבל היא מהמצאת המעתיק הראשון אשר העתיק תנ"ך מלשון עברי אל לשון רומי וראה מן הצורך לחלק הספרים לפסקא פסקא וחלקם לפני סברתו וקראם בשם קאפיטולא. וכאשר בא החכם ר' יצחק נתן בשנת קצ"ח לאלף השישי לחבר ספרו הנכבד מאיר נתיב הנקרא בלע"ז קאנקארדאנץ, הוכרח להשתמש בחלוקת הקאפיטולי אשר כבר נתפשטה בימיו. גם לא מצא חלוקה אחרת טובה הימנה, לפי שחלוקת בעלי המסורה נתעלמה ממנו. וכאשר נתגלתה מלאכת הדפוס והתחילו להדפיס ספרי קודש, אחזו גם הם בחלוקה הנזכרת המפורסמת. והתנצל בזה המגיה החכם ר' יעקב בן חיים בהקדמתו למקראות גדולות דפוס ראשון של וויניציא משנת רפ"ו באמרו ז"ל: ואילולי ספר אחד הנקרא קונקורדנסייא, חברו חכם אחד קרוב לזמננו זה בכמו מ' שנה ר' יצחק נתן זצ"ל שכבר נדפס פה וויניציא בבית דפוסנו, לא היה באפשר שהייתי יכול להגיה והוא כלי יקר וכו'. והוצרכתי להשתמש בחלוקת הפרשיות שהביא בספרו ר' יצחק נתן זצ"ל ואילו הייתי מוצא חלוקת הפרשיות שחילוקו בעלי המסורה בכל המקרא... ואח"כ הגיעה לידי (חלוקת בעלי המסורה) לאחר שכבר כמעט השלמתי, אמרתי להדפיסה גם היא... גם שילם אשר נדר לרשום שם "אלין סדרי התורה על פי המסורה"... וזהו הנרצה כאן באומר: וסדריו מ"ג וכן ביתר הספרים. לכן מה שאומר כאן "ופרקיו נ' " שהרצון בו על מספר הקאפיטולי איננו בשום דפוס קדמון, גם לא במקראות כתב יד, כי החלוקה הזאת בלתי מקובלת אצלנו ולא יפה עשו המדפיסים האחרונים להכניס חולין בקודש".

ב. החלוקה הנוצרית מגמתית


ואומנם חלוקה זאת הייתה צריכה להיות "בלתי מקובלת אצלנו" ולא רק להלכה אלא גם למעשה. היא לא רק חלוקה טכנית שידי זרים שלטו בה, אלא, ידי זרים אלה הכניסו על ידה גם את השקפתם, השקפה שאינה עולה קנה אחד עם התפיסה היהודית בעייני התנ"ך וגם בענייני אמונות ודעות.

השפעת ההשקפה הנוצרית בולטת כבר בחלוקת הפרקים הראשונים בתורה.

הפרק הראשון של ספר בראשית מסתיים בגמר מלאכת הבריאה בששת הימים ומפריד מן הפרק הראשון את החתימה "ויכולו השמים" השייכת לפי חלוקה זאת לפרק השני. ראוי היה, שהסיום של הפרק הראשון יהיה בפסוק ד אשר בפרק ב, היינו, לפני "אלה תולדות השמים", הרי השבת מכלל הבריאה היא. כך נהגו גם אנשי המעמד בזמן שבית המקדש היה קיים, שקראו בתורה במעשה בראשית וקראו ביום השישי: "ותוצא הארץ - ויכולו השמים" (תענית פרק ד, משנה א) וכך נוהגים האשכנזים לקרוא בשמחת תורה לחתן בראשית.

פרק ג של ספר בראשית מתחיל עם הפסוק "והנחש היה ערום". והנה בבראשית רבא בסוף פרק יח וכן בפרשת וישב פרק פה נאמר בפירוש: "א"ר יעקב דכפר חנין שלא להפסיק בפרשתו של נחש". וידוע שכפר חנין היה מהמקומות שהמינים, היינו הנוצרים הראשונים, ישבו בו ולהם הרי עניין הנחש, היה יסוד גדול בשיטתם ועשו מפרשה זאת מטעמים להשקפתם הדתית. וכדי להוציא מלבם של הנוצרים אמר ר' יעקב שלא להפסיק בה.

בולטת ביותר השפעת ההשקפה הנוצרית בחלוקת הפרקים בספרי הנביאים המדברים על משיח. רק כך מוסבר שהפרק השלישי בירמי' מתחיל בפסוק "לאמר הן ישלח איש את אשתו" וכו' בשעה שבחלוקה היהודית העתיקה מתחילה פיסקה חדשה רק עם פסוק ו "ויאמר ד' אלי".

כמובן לא בכל פרק אפשר היה להבליט סממנים נוצריים. אולם גם אז לא חילקו לפי העניין. לשווא יתאמץ חוקר למצוא איזה הגיון לסיום פרק והפרדתו של פסוק או מספר פסוקים הקשורים לנושא הקודם. מלבד בערות ושרירות לב וחוסר כל טעם לא תמצא שום סיבה אחרת.

לסוג זה של החלוקה שייכת פרשת "שובה ישראל" שאנו נוהגים לקראה בשבת שובה. עניינה מתחיל באמת עם הפסוק "שובה ישראל" שהוא הפסוק ב בפרק יד בהושע. לפי החלוקה מתחיל פרק זה עם הפסוק "תאשם שומרון" השייך לפי העניין לפרק הקודם.

בעלי החלוקה האלה או שלא ידעו כלל על הסדרות שלנו, היינו הסדרה - הפרשה השבועית, או שלא התחשבו בה והתעלמו ממנה בכוונה. כך מוצאים אנו כבר בספר בראשית ערבוביה שלמה בקירוב רחוקים.

פרשת בראשית נגמרת בפסוק ח של פרק ו ופרשת נח מתחילה אפוא באמצע הפרק בפסוק ט. פרשת חיי שרה מסתיימת בפסוק יח של פרק כה ותולדות מתחילה באותו פרק, פסוק יט. וכן מתחילה פרשת ויצא בפסוק י של הפרק פרשת וישלח בפסוק ד, ויגש בפסוק יח, ויחי בפסוק כח של הפרק. הפסוק האחרון בפרשת שמות הוא פסוק א לפרק ו. הפסוק הראשון של פרשת וארא הוא אפוא פסוק ב לפרק הקודם וכן מתחילות באמצע הפרק פרשת בשלח, תצוה, כי תישא, פקודי, ובורות זו עוברת כבריח תיכון גם ביתר הספרים.

ר' מאיר איש-שלום על חלוקת הפרקים
ר' מאיר איש-שלום במאמרו "מאמר על חלוקת התורה" מבאר את הפרשיות במשנה תורה, מהפרשה "אלה החוקים והמשפטים (דברים יב) עד ולתתך עליון... ולהיותך עם קדוש לה' אלוקיך כאשר דבר" (שם, סוף כו), שהוא "מטבעות מטבעות מסודרות על סדר עשרת הדברים". לפי ביאורו מכוונות הפרשיות מהפסוק "כי יכרית ד' אלקיך את הגויים אשר אתה בא שמה לרשת אותם" (שם יב, כט) עד הפסוק "כי תשמע בקול ד' אלקיך - לעשות הישר בעיני ד' אלקיך" (שם יג, יט), לדבור השני לא יהיה לך. בעלי החלוקה הפסיקו אפוא באמצע הדבור בקבעם פרק לפני הפסוק "את כל הדבר". ר' מאיר א"ש מתבטא בחריפות נגד הפרדה זאת: "ומה שהפסיקו בפסוק "את כל הדבר", הוא בורות ודבר מגונה ופלסתר".

אם נניח אומנם, שגם בעלי החלוקה הנוצרים עמדו על ההתאמה של הפרשיות במשנה תורה לעשרת הדברות, יתכן מאוד, שההפרדה הונחתה על ידי ההשקפה הנוצרית על חלוקת עשרת הדברות. כידוע שלפי החלוקה הנוצרית את עשרת הדברות, מהוות שתי הדברות הראשונות אנוכי, ולא יהי' לך, דברו אחד. יתכן אפוא, שחשבו ופירשו מהפסוק "כל הדבר" כשייך לדבור לא תשא והבליטו עי"כ את דעתם כמקובל אצלם, שאנכי ולא יהי' לך הם דבור אחד ואחדו את כל הפסוקים המכוונים לדברות אלה בפרק אחד.

מחקרו של ר' מאיר איש שלום אינו מכוון למתוח ביקורת על החלוקה לפרקים. את המלאכה הזאת הוא עושה דרך אגב. מחקרו דן בכלל על חלוקת התורה לפי העניינים ובאופן אובייקטיבי יש שהוא מוצא גם את חלוקת המסורה לתמוהה: "אומנם דעת בעלי המסורה נשגבה מדעתנו", ויש שהוא מוצא טעם גם בחלוקת הפרקים: "וחלוקה זו מקבלת על הלב" או "וכבר היה מקום להפסיקה... כמו שהפסיקו בעלי הקפיטולי". "ויפה חילקו כאן בעלי הקפיטולי". אולם ברוב המקומות הערותיו על חלוקת הקפיטלים חריפות, כגון: "בעלי הקפיטולי קרבו את הרחוקים" "ומה שהפסיקו בעלי הקפיטולי... אין לו טעם וכן מה שחברו... לשלפניו אינו נכון". "אין להפסקה זו שום טעם", "בעלי הקפיטולי הפסיקו... והפסק בורות הוא".

וכמו שעשו בתורה ובנביאים המשיכו לעשות גם בכתובים. ולדוגמה: מגילת אסתר היא לפי החלוקה שלנו בת ה' סדרים והסימן לכך הוא ג"ב המזבח. הסדרים הם:
א. ויהי בימי אחשורוש;
ב. איש יהודי;
ג. ויאמר המלך להמן;
ד. ויקח המן את הלבוש;
ה. ליהודים היתה אורה.
החלוקה הנוצרית עשוה י' פרקים. הקורא את המגילה נח עפי"ר אצל כל פרק ופרק וכך מפסיק במקום שאין הפסקה ומחבר במקום שיש להפסיק.

וכך הוא גם חלוקת ספר תהילים לק"ן פרקים. לפי דברי הירושלמי (שבת פרק כל כתבי) וכן במסכת סופרים ה' יא', סך מזמורי התהילים הוא קמז, כמספר שנות חיי יעקב אבינו. ו"אשרי האיש" ו"למה רגשו" הם מזמור אחד (ברכות ט ב) ומתוך כך נחשב המזמור "למה ד'" לא לפרק י' אלא למזמור ט' (ועיין רש"י מגילה יז ב). לפי גירסא אחת גם "למנצח על מות" ו"למה ד'" (ט וי) חדא הוא. וכן חושבים גם את המזמור של שני הפסוקים היינו פרק יז, כשייך למזמור הקודם (תוספות פסחים קיז).

ר' פסח פינפר מצא גם בחלוקת תהילים לק"נ מזמורים טנדנציה נוצרית. לדעתו חילקו בכוונה לק"נ מזמורים כדי להקל על מסדר מסוים של נזירים שלא יטעו. על נזירי מסדר זה לאמור תפילה מסוימת ק"נ פעמים ביום. מהם משתמשים במחרוזת פנינים ומהם שאומרים תהילים ומשבצים את תפילת אחר כל מזמור.

חלוקת הספרים
גם בחלוקת הספרים ידו שלח צר וגוים באו מקדשה, היינו בחלוקת כמה ספרי נ"ך לשניים. לפי מסורת היהודית יש רק ספר שמואל אחד, ספר מלכים אחד וספר דברי הימים אחד. גם נחמיה לא נמנה לספר בפני עצמו. ואמרו בסנהדרין (צג ע"ב) ונחמיה בן חכליה מ"ט לא איקרי ספרא על שמי'? וכו' משום שהחזיק טובה לעצמו שנאמר זכרה לי אלקים לטובה", דיבור שיש בו משום גינוי כלפי מעשי הראשונים שקדמוהו. חכמי ישראל הראשונים גם הביאו את פסוקי נחמיה על שם ספר עזרא. גם המסורה, הרגילה לציין בסוף כל ספר הערות סיום וסכומי הפסקים אשר בספר, מביאה את הערותיה באותם הספרים המחולקים עתה לשנים בסוף הספר השני בשביל שני הספרים יחדיו, וכן מביאה היא את סכומי הפסוקים לשני החלקים ביחד.

כדי לתת גושפנקא נוצרית בייחוד לספר דניאל, שינו גם את סימני המסורה לז' סדריו של הספר. בעלי המסורה נתנו סימן "ג"ד ב"ה" והמדפיסים הנוצרים שינוהו על הפסוק: "ועיני רשעים תכלינה ומנוס אב"ד מנהם ותקותם מפח נפש". כיוונו בזה, כמובן להכחיש את תקוות ישראל למשיחו אשר בא יבוא.

ג. חוסר תגובה לחלוקה הנוצרית


לאחר שר' יצחק בן נתן עשה את הקונקורדנציא לפי החלוקה הנוצרית ואחרי שעל פיה חילק יעקב בן חיים את ה"מקראות הגדולות" בהתאמה לחלוקת הקונקורדנציה וכתב בהקדמתו על כך, ואפילו אחרי המהדורה של ה"מקראות הגדולות" של "קהילות משה" (תפ"ד) שגם בה הועתקה הקדמת יעקב בן חיים, עדיין לא יכלה לבוא תגובה על הכנסת החול אל הקודש. יקרות היו מהדורות אלה ולידי תלמידי חכמים מבינים, לא הגיעו. ואם הגיעו, לא קראו את ההקדמה של יעקב בן חיים המודיע על החלוקה הנוצרית. החידוש של הדפוס, ההידור וההנאה שבו, חיפו על המעשה הזה. ואף אחרי שר' אליהו בחור הוציא בשנת רפ"ה את "הבחור" שלו, ובשנת רצ"ח את חיבורו "מסורת המסורת", יש להניח שספרים אלה נפוצו יותר בין תלמידיו הגויים, מאשר בין ת"ח מישראל, שגם התייחסו בחשדנות לר' אליהו בחור בגלל תלמידיו הכומרים.

אבל תמוה הדבר, שאחרי שר' וואלף היידנהיים הוציא בשנת תקע"ח את החומשים במהדורה עממית בפורמט קטן, מהדורה שחדרה לכל בית, ובסוף בראשית הודיע על שהכניסו את "החולין לקודש", גם אז לא נתעוררו גדולי ישראל להגיב על כך! וכיון שגדולי ישראל לא הגיבו ולא דברו כלל על "הסתננות" זאת, העתיק מדפיס אחד את מהדורת מדפיס רעהו וגם אלו של מו"לים יהודים יצאו בחלוקה הנוצרית. בשנת תרי"ט הוציא הרב שלמה נעטטער חומשים במהדורה חדשה עם פירושים אבן עזרא ורמב"ן וכו' ובדברו בשבח הוצאתו הוא מציין: "הרמב"ן אשר הדפיסו עד עתה בלא סימני הפסוקים... ואני גם בזה הקלתי על הקורא כי הדפסתי הפירוש מצוין עפ"י פסוקים".

המגיבים היחידים, היו תלמידי החכמים מהמשכילים. המה מדברים על החלוקה הזאת כדבר ידוע ואינם מתעכבים הרבה על כך.

ר' יעקב בכרך מדבר על כך בספרו "המסע לארץ הקדושה" דרך אגב:
"אבל החלוקה הזאת באה לנו מידי מניח חלוקת הפרשיות (הקפיטלין) לתנ"ך... והיא מהמצאת המעתיק הראשון אשר העתיק תנ"ך מלשון עברי אל לשון רומי".
הוא מביא את ר"א בחור והרוו"ה וממשיך:
"וכן בחלוקת הקפיטלין תחתיהם מסרה לנו המסורה חלוקה אחרת ונקראה בשם סדרים... ובאמת יש להתפלא עלינו כי גם ספר הספרים גם חלוקתם המסורים לנו מחכמי התלמוד, גם הסדרים (שהם במקום הקפיטלין) המסורים לנו מחכמי המסורה, את כולם עזבנו וניקח לנו את אתה אשר לא לנו הם תחתיהם, ואין מעורר להשיב נדחים".
ר' מאיר איש שלום מקדיש לעניין זה במאמרו הגדול רק שורות מספר ובהבלעה ממש. הוא כותב:
"ומוכרח אני להעיר כאן שהחלוקה שנתפשטה בספרים והוקבעה בישראל שהיא חלוקת הקפיטולי שמרמזין עליה בספרים אם במילת קפיטולי או במילת סמן או במילה פרק, מוצאה מאיש אשר לא מבני ישראל היה אלא עשאה המעתיק אל לשון רומי לנוצרים והראשון שנשתמש בחלוקה זו היה ר' יצחק בר נתן בחיבורו הקונקורדנציא "מאיר נתיב" ובא אחריו ר' יעקב בן חיים והשתמש בה בהוצאת המקראות הגדולות בדפוס בומבירגו כאשר התנצל על זה בהקדמתו למסורה הגדולה וכאשר העיר על זה ר' וואלף היידנהיים בחומש עין הסופר והנה קיימו וקבלו היהודים חלוקה זו בכל ספריהם ובאמת זמורת זר היא ובהרבה מקומות מרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים והיא מפסקת אפילו במקום שאמרו בפירוש שלא להפסיק וגורמת בלבול פירוש העניינים - והיא נתעה בשווא ומתעה את הקורא".
ושוב עוברות שנים ואין תגובה כלל והדבר נשתקע. וממש "קיימו וקיבלו היהודים" חלוקה זאת, הכניסוה גם למסורת הש"ס כמראי מקומות לפסוקים שבתנ"ך המובאים בגמרא.

מזמן לזמן נתחמץ לבו של קנאי, שהתריע על חילול הקודש, אך אין איש שם אל לב.

בתרנ"ד פרסם ר' אברהם ברלינר מחקר גדול על "השפעת ספרי הדפוס על התרבות היהודית" ובו קטע ממצה גם על החלוקה הנוצרית, אך המחקר נכתב ונתפרסם בגרמנית ולא הגיע לידיעת גדולי ישראל שלא נזקקו ללעז.

בשנת תרנ"ט פרסם ר' מאיר איש שלום מאמר מיוחד בשם "זמורת זר" על סילופי החלוקה הנוצרית. כנראה האכסניה "השלוח", בה הופיע המאמר גרם גם הוא, שרבני ישראל לא שמו לו לב.

הרב פסח פינפר על החלוקה הנוצרית
בשנת תרס"ג יצא חוצץ הרב פסח פינפר, דיין ומו"צ בווילנה, נגד חלוקה זו. הוא פרסם את מאמרו בעיתונות התורנית, ב"הפלס" ברוסיה וגם ב"תל תלפיות" שבהונגריה. ב"הפלס" נושא המאמר את הכותרת "שאלת המסורה" וב"תל תלפיות" שמו לו ככותרת "כרוזא קרא בחיל". למעשה השוני הוא רק בכותרת ותוכן המאמר אחד הוא בשני העיתונים.

הרב פינפר חוזר במאמרו על קודמיו "שהחלוקה הזאת הוא מעשה ידי כהן נוצרי בור וסכל... שהוא נגד המסורת והתלמוד ונגד המפרשים וההגיון".

ירחוני תורה אלה היו נפוצים בין גדולי ישראל ורבניו במספר ניכר והפלא הוא שהפעם יצא אחד מהם "דיין ומו"צ בוילנה", ובכל זאת לא שעו גם אל מאמריו.

הרב פינפר לא שח ולא שקט. בתרס"ו פרסם ספר שלם על בעיה זו בשם: "מסורת התורה והנביאים". גורלו של ספר זה היה כגורלו של מאמריו, מלבד רבנים מתי מספר שעודדוהו, רובם הגדול נשאר אדיש לגבי הפרובלמה הזאת ולא התעניינו בה.

בתרצ"ה התעורר שוב קנאי, מר צבי הר זהב הבלשן, במאמר: "יוצא המקרא בידי ישראל", גם הוא כמובן חוזר על קודמיו, על ההיסטוריה של החלוקה הזאת. גם הוא מתאונן "שסוף סוף כבשה החלוקה הזרה... של הנוצרים... את החלוקה העתיקה היפה שהייתה לנו והשכיחוה כל כך עד שכמעט אין איש בנו שידע שהייתה חלוקה אחרת בכתבי קדשינו והכל רואים את החלוקה לקפיטלים כאילו מעולם היו וכאילו כך נתחלקו הספרים בידיהם של סופריהם ואסור להרהר ולערער אחריהם".

ואומנם על כך קובל כבר ר' מאיר איש שלום במאמרו "זמורת זר" הנזכר:
"כי אפילו גדולי בעלי תריסין הבקיאים בהלכות שבת ונזיקין וטומאות וטהרות לכל מחלקותיהם כאבות ותולדות תולדותיהן ואשר לא נעלם מעינם סכומי הסרכות על כל תרתי לריעותא, יחשבו שהפרקים האלה הן מסיני ואולי יחשבו גם כן לכופר בעיקר מי שיפרש הכתובים בסתירת אלה ההפסקות".
גם הרב פינפר מתבטא במרירות:
"חי נפשי, כי דברתי מזה והצעתי לפני מופלגים בגמרא ולפני רבנים ודרשנים ולא האמינו כלל שהקפיטלים מעשה נוצרים, ורוב רבנים לא ידעו כלל כי הקפיטל יליד זר ובילדי זר ישפיקו".
הגאון אדר"ת (רבי אליהו דוד רבינוביץ זצ"ל) ראב"ד בירושלים באותה תקופה (תרס"ג) גם הוא קובע: "שהדבר מבהיל מאוד שלא נתעוררו אדירי התורה בדורות שלפנינו, אוי לנו שנשתכחה התורה מאתנו" וכו' והוא גם מציע: "בדבר רשימת הקפיטלן... מאד דאוה לבי על זה ובודאי היה מצווה גדולה לשנות לעשות ציונים במקומות הראויים באמת". "ודבר זה ראוי ונחוץ להשמיע בקהל ישראל".

בסגנון דומה כותב הרב אייזיק ליב בר' שרגא עזריאל, הרב בראצקי:
"שמחתי מאוד... כי נמצא גואל לתוה"ק לגאלה מידי זרים שהכניסו עבודה זרה במקדש. וכבר שמעתי זאת מדו"ז הגאון ר' יהושע העליר ז"ל שחלוקת הקפיטלן עשה בעל הקונקורדנציה לתועלתו ועד כמה נתאזרח הדבר, שכמעט איש לא ידע מזה" וכו'.

ד. חידושים על סמך החלוקה לפרקים


אי ידיעה זאת גרמה שרבנים וביניהם גם גדולי ישראל חידשו חידושים שנונים ובנו מגדלים פורחים באוויר ממש על בסיס הפרקים ומנין הפסוקים הנמשך מהם.

גם גאון תלמודי כמו רבי צבי הירש חיות, שיחד עם גדלותו בתורה היה גם חוקר ומבקר חריף, גם הוא נתפס להביא - אומנם בשם אומרו - דבר שנון וחריף הבנוי על יסוד הפרקים. אפשר שכוונתו הייתה בהבאתו זאת להסביר פנים לקיצוניים מתנגדיו ואפשר יותר, ששנינותו של החידוש, קסמה לו והעבירתו על הידוע לו.

ואלה דבריו של רצ"ה חיות באיגרת ביקורת שלו:
"וכן למדו התוס' (מנחות מד ע"א) ד"ה כל כהן ור"ן פ"ג דמגילה, על מה דמתרגם פ' נשא "אמור להם יברכך ד' וישמרך", "כד תמרון להון" ולמדו מכאן שצריכים להקרות לפני הכוהנים טרם שמברכין את העם. והוא מוסיף בהערה: "ומפי מורי הגאון מופת הדור מהרא"ז מרגליות זצ"ל שמעתי כי לדעתו טעות סופר נפל כאן בתרגום, שפסוק זה לפי מנין הפסוקים בפרשה הוא פסוק כ"ד והיה מספר הפסוק מסומן בצדו על הגיליון והדפיסו המדפיסים את כ"ד אשר הוא מנין הפסוקים בתוך התרגום, אבל בתרגום עצמו לא היה כתוב רק "תמרון להון", העתקה מילה עברית".
אומנם רצ"ה חיות מסתייג קצת מחידוש זה בהוסיפו: "ואם נחליט שעוד בזמן התוספות כבר היו הפסוקים בכתבי הקודש נחלקים לפי סדר א ב, אפשר שהאמת אתו".

גם בעל "נתינה לגר" (נשא ו, כג) מביא חידוש זה סתם בשם רא"ז מרגליות ואינו מציין איגרת הביקורת שכנראה העתיק ממנה. וגם הוא מקבלו בלא הסתייגות.

רק שי"ר (הרב שלמה יהודה רפאפורט) יוצא חוצץ נגד השערה זו, וביותר נגד מביאה, רצ"ה חיות. כיריבו באותה שעה הוא מטיח בפניו גם כמה דברים שאין להם שייכות ישרה לעניין. הוא מתעכב על ציונו את רא"ז מרגליות כמורו ועוד דברים צדדיים ולעצם העניין הוא נאחז בדברי הסתייגותו של רצ"ה חיות "ואם נחליט" וכותב:
"הנה אין פה מה להחליט, שאין ספק בדבר אשר לא לבד מספר הפסוקים, אך גם כל עיקר חלוקת הקפיטולי אשר לפיהן נמנו הפסוקים אח"כ, חדשה היא ולא ידעו ממנה בעלי התוספות כלל, אשר הביאו כבר נוסחה זו של "כד תמרון להון" (מנחות מד ע"א). ובספרים עבריים החלה להתוודע ולהתגלות רק מדפוס מקראות גדולות אצל דניאל בומבירגו ואילך, וחלוקה אחרת של הפרשיות הייתה מקודם עפ"י המסורה... וכפי החלוקה ההיא היה פסוק כה תברכו שני לפרשה השישית. וא"כ כל השערה זו... המס תמס כשלג לפני חום השמש".
ואומנם רא"ז מרגליות לשיטתו אזיל. גם במקום אחר יסד את דבריו על הפרקים ב"מטה אפרים" (ס' תקפא ח), הנהגות חודש אלול, הוא מביא:
"נוהגין בכל יום של ימי החול מר"ח אלול ואילך אחר התפילה שאומרים בציבור עשרה מזמורים תהילים ומתכוונים לגמור כל התהילים שתי פעמים קודם ראש השנה והוא עולה כמניין כפ"ר".
גם ספרי המוסר המתקוממים נגד השגרתיות באמירת תהילים, שכאילו מוטל עליהם בכל יום לסיים כל ספר תהילים, ומזהירים שטוב מעט בכוונה מאשר הרבה בלי כוונה, משתמשים גם הם במליצה: "אל תסתכל בק"נק"ן, היינו אל תהא להוט לסיים תהילים על ק"ן פרקיו".

בתרכ"א יצא לאור ספר "עוטה אור" על מגילת שיר השירים ובדברי הפתיחה לספר במבוא השיר כותב מחברו:
"ולפי שלדעתו העניה בביאורי באו הדברים והפרשיות מסודרים היטב, ראיתי להקדים כאן ראשי דברים כוללים על עניין הפרשה אשר כוננתי יסודתו בדבחז"ל: הפרשה הראשונה תדבר על כלל הדבוק שבינו ית' לכנס"י. הפרשה השניה תדבר בפרטות על עניין התורה וכו' וכו' עד הפרשה השמינית היינו פרק ח' ".
כאילו החלוקה המקרית של שיר השירים קובעת גם נושא מיוחד לכל פרק.

רבה של הקהילה החרדית בסאטמר, רבי יהודא גרינוואלד, נפטר חשוך בנים ל"ע. תלמידיו, חבריו עשו מאמצים להוציא את תשובותיו, כתביו והקפידו על כל תשובה ילדי רוחו שלא תאבד. בשנת תרפ"ג מסרו את כתבי היד של תשובותיו לדפוס האחים קצבורג בבודפשט ואבי המדפיסים, הרב דוד צבי קצבורג, עורך העיתון התורני "תל תלפיות", קיבל עליו את העריכה. והנה נתקל, תוך העריכה בתשובה אחת, עליה הוא כותב:
"לא רציתי ליתנה בדפוס וזו תוארה": "ומה שהעיר כהדר"ג על הא שמסומן בפ' פקודי תחילת פרק לט מפסוק ומן התכלת שהוא פסוק קודם פ' "שני", וכתב שבעל מחלק הפרשיות טעה כי לפי פירוש רש"י ז"ל כאן יש בגדי שרד... הבגדים שמכסים בהם כלי הקודש בשעת סילוק מסעות ואין לזה שייכות לבגדי כהונה הנזכרים אח"כ ומזה שאנו מפסיקים לעשות פרשה "שני" אחר פסוק זה, יש ראיה לפירוש רש"י ז"ל עכת"ד הדרת גאונו נ"י. פליאה נשגבה בעיני היאך פלטה קולמוסו לומר שבעל המחלק עשה כן מדעתו וגם שטעה. חס לנו מלהרהר כן בדבר שמסור לרבבות אלפי ישראל זה כמה אלפים שנה, כי אפילו הנקודה היותר קטנה מסורה לנו בסתרי תורה, דברים שהם כבשונו של עולם... ובלי שום ספק שבעולם שמסורים הפסק הפרשיות הללו מסיני... ולדעתי ברור... שכל מין פיסוק ופיסוק שבתורה ובכלל זה הפסק פרשיות בין פתוחות... בין מה שאנו מכנים אותם בשם קפיטל, סימן, הכל בכלל מה שאמר אלה הפסוקים ר"ל הפיסוקים... ושרי ליה מרי' ".
ורד"צ קצבורג מוסיף וכותב:
"וכנגד זה הנני מראה באצבע על מאמר אחד... הנדפס בתל תלפיות" בשנת תרס"ג מהגאון העצום ר' פסח פינפר דומ"ץ דק"ק וילנה, בו מרעיש עולמות אודות הקאפיטלען שהמה מעשי הכומרים והמה נגד ההלכה... והנה ה"תל תלפיות" היו לו אז מהלכים בין קוראים נכבדים וגאוני הדור בכל מושבות ואין אחד סותר דבריו ושתיקה כהודאה דמי'... והגאון דסטמר ז"ל הולך בתומו צדיק, לא הייתה לו ידיעה מכל אלה ולכן כתב מה שכתב בתשובה הנ"ל והייתה לי צער מזה... וכתבתי לשני גאוני הדור, דראדמישלא (הוא הגאון ר' שמואל ענגל ז"ל) ומאד שליט"א (הוא הגאון ר' מרדכי ליב ווינקלר ז"ל) והנני מעתיק בזה תשובתם:

הגאון מרדאמישלא כתב: "הנני להשיב מפני הכבוד אודות הקאפיטליך. אנוכי באמת אינני בקיא בעניינים האלה... אך בעיקר גם מדעתי נוטה לדברי הגה"צ מסאטמר זלה"ה. כי על כל פנים כבר נתפשטו הקאפיטלען... עוד קודם הזמן של מרן הבית יוסף והרמ"א זלה"ה אשר מפיהם אנו חיים. ולא ערערו על זה... על כן לדעתי יוכל להדפיס גם התשובה מהגאון דסאטמר. והגם שכתב שם שהם הלכה למשה מסיני, יוכל היות שאינו כן, על כל פנים כבר נתפשט המנהג".

הגאון ממאד כתב: "והנה על דבר מה שכתב בתשובה הגה"צ ז"ל בהנמכר בכל החומשים סדר קאפיטל, הוא גם כן הלכה למשה מסיני... כיוון דלא הוזכר בש"ס שום רמז מזה... ואם כן אפשר כי הקאפיטלען אינן רק למניין הפסוקים... ועכ"פ אינן בכלל מה שכתוב במס' נדרים פסוקים הלכה למשה מסיני, דאינן נקראים פסוקים, אלא פרקים שכוללים כמה וכמה פסוקים... לענ"ד לא ידפיס תשובה הנ"ל עד אשר תמצא... איזה הכרעה, והלא יש מקום להדפיס בהשמטות ואם לא ימצא דבר מכריע לענ"ד ידפיסה עם מה שכתבתי ב"תל תלפיות".
שתי התשובות האלה נדפסו אפוא כעצת הגאון ממאד ב"תל תלפיות" שנת תרפ"ג.

משימה לא קלה קיבל עליו הרב מ"י תחכמוני אשר במאמרו "על הפרקים והפרשיות" בירחון "ההד" בירושלים. הוא רוצה להוכיח, ש"חלוקה זו לפרקים עוד בימי חכמי המשנה" נעשתה. אין הוא יכול להסכים -
"שרבותינו הקדמונים שהייתה אוזנם ערה ועינם פקוחה שלא לתת לשום זמורת זר להישתל בתוך היהדות המסורתית, לא חלו ולא הרגישו כלל בזעזוע שכזה שחלתה בחלוקת המקרא ע"י ידים זרות". אם "חלתה כל המהפכה שבחלוקת התנ"ך לפרקים "קפיטלים" בלע"ז בין לילה על ידי איזה כומר או שני כומרים קתוליים וכבר התחילו בני ישראל להשתמש בחלוקתם ולהזניח את כל המסורת העתיקה שנמשכה לכה"פ מימות עזרא ואילך, דבר זה אין הדעת סובלתו, שחכמי ישראל שבאותו הדור, יעברו על עניין חשוב שכזה בשתיקה ולא ימצא אף אחד בדור שישמיע מחאה חריפה כנגד מהפכה שכזאת בכה"ק".
ואומנם אין כל תמיהה על דברי תמימות אלה. כפי שראינו לא הרגישו בידים הזרות שבחלוקת התנ"ך גם גדולי תורה מפורסמים.


פותח הנושא
בני תורה
הודעות: 245
הצטרף: 11 ספטמבר 2018, 20:43
נתן תודה: 28 פעמים
קיבל תודה: 104 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי בני תורה » 03 אוקטובר 2018, 00:49

אני לא התכוונתי להיכנס לכל הנושא ה'מדעי'
התכוונתי רק לשאול האם מוכרים עוד גדולים שלא השתמשו בחלוקה של הפרקים
לא בכתיבה ולא באמירה בע"פ?


דרומאי
הודעות: 2555
הצטרף: 09 יולי 2018, 01:54
מיקום: ירושלים עיר הקודש והמקדש
נתן תודה: 576 פעמים
קיבל תודה: 447 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי דרומאי » 03 אוקטובר 2018, 00:50

בני תורה כתב:אני לא התכוונתי להיכנס לכל הנושא ה'מדעי'
התכוונתי רק לשאול האם מוכרים עוד גדולים שלא השתמשו בחלוקה של הפרקים
לא בכתיבה ולא באמירה בע"פ?
ר''ש וולבה ב'עלי שור' מציין לפי הפרשה והעלייה.


יוסי יעבץ
הודעות: 207
הצטרף: 23 ספטמבר 2018, 03:16
נתן תודה: 208 פעמים
קיבל תודה: 81 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי יוסי יעבץ » 03 אוקטובר 2018, 00:55

בני תורה כתב:אני לא התכוונתי להיכנס לכל הנושא ה'מדעי'
התכוונתי רק לשאול האם מוכרים עוד גדולים שלא השתמשו בחלוקה של הפרקים
לא בכתיבה ולא באמירה בע"פ?
בסוף המאמר של הרב וינגרטן
הוא מבין כמה גדולים.


כלפי ליא
הודעות: 1459
הצטרף: 22 ינואר 2017, 19:40
נתן תודה: 148 פעמים
קיבל תודה: 470 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי כלפי ליא » 03 אוקטובר 2018, 00:57

הנושא הוא לגמרי לא מדעי.
ועם כל זאת, גדולי תבל בכל הדורות, למרות שידעו על הבעייתיות של הדבר, ציינו לפי חלוקת הנוצרים שהתפשטה, ולא עשו ענין מהנושא, למרות שכבר לפני מאתיים שנה עוררו על זה בקול רעש גדול, וכפי שכתב מרן הגרי"ק ש"אי איישר כוחי אבטלינהו, אבל מה אעשה כי הקדמונים ציינו כל המראי מקומות בתנ"ך לפי הקפיטלך וקשה לתקן את כולם".


יחי
הודעות: 409
הצטרף: 20 פברואר 2018, 10:34
נתן תודה: 70 פעמים
קיבל תודה: 124 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי יחי » 04 אוקטובר 2018, 22:52

בשבת חוהמ"ס דהשתא ישבתי עם תנ"ך קורן והאזנתי לקהלת. ולא הבנתי למה מפסיק בעל הקורא מדי איזה עשרות פסוקים סוף פסוק במנגינה שונה ובשיעול ואתנחתא.
והרי באמצע הענין עמדנו, ומה טעם בזה?
עד אשר נתעוררתי דשם מפסיק פרק בחומשים המודפסים...
ולעצם הענין, כמו שהעירו א"צ לטעם ה"השקפתי" דלא להשתמש במה שבא מהגויים, אלא שהוא מפתח להבנת כל התנ"ך ולהיפך...
(ואיני מכיר שיחו ושיגו של הגרש"א בעניינים כדא, אבל מעדיפני לחשוב שזה היה טעמו ואיני יודע למה פשיטא לי' להבעל קורא הטעם ההשקפתי, שכפי שכתבו לא מצינו מי שחש לכך כמעט)


יחי
הודעות: 409
הצטרף: 20 פברואר 2018, 10:34
נתן תודה: 70 פעמים
קיבל תודה: 124 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי יחי » 04 אוקטובר 2018, 22:59

עוד באותו ענין
כמדומה דבהרבה מקומות חלוקת העליות מחלקת העניינים שלא במקומם כלל, ומביך לראות דאפילו הכומר הנוצרי חילק בכמה מקומות ביותר הגיון.
אלא תימר דרצו להפסיק בטוב, אבל אינו מספיק טעם זה, דבכמה מקומות (מזכרוני ואין זמני להוכיח) ל"ש טעם זה ומ"מ עליות מחולקות.
והוא מפריע בהבנת הפשט ג"כ.
ומדפיסי קורן כתבו בהקדמה דגם החלוקה היהודית הקדומה לסדרים תלויה בסיום טוב ולא בסיום העניין יעוי"ש. וא"כ לא הרווחנו כ"כ בשימוש בה.


דרומאי
הודעות: 2555
הצטרף: 09 יולי 2018, 01:54
מיקום: ירושלים עיר הקודש והמקדש
נתן תודה: 576 פעמים
קיבל תודה: 447 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי דרומאי » 04 אוקטובר 2018, 23:01

יחי כתב:עוד באותו ענין
כמדומה דבהרבה מקומות חלוקת העליות מחלקת העניינים שלא במקומם כלל, ומביך לראות דאפילו הכומר הנוצרי חילק בכמה מקומות ביותר הגיון.
אלא תימר דרצו להפסיק בטוב, אבל אינו מספיק טעם זה, דבכמה מקומות (מזכרוני ואין זמני להוכיח) ל"ש טעם זה ומ"מ עליות מחולקות.
והוא מפריע בהבנת הפשט ג"כ.
ומדפיסי קורן כתבו בהקדמה דגם החלוקה היהודית הקדומה לסדרים תלויה בסיום טוב ולא בסיום העניין יעוי"ש. וא"כ לא הרווחנו כ"כ בשימוש בה.
מהיכי תיתי שיש ענין לחלק העליות לפי העניינים, הלא יש מ''ד במגילה דאפילו באמצע פסוק פוסקים בר''ח ובמעמדות.
ובשם הגר''א איתא להקפיד לסיים בסוף ענין אך אין זה מדינא כלל.


יחי
הודעות: 409
הצטרף: 20 פברואר 2018, 10:34
נתן תודה: 70 פעמים
קיבל תודה: 124 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי יחי » 04 אוקטובר 2018, 23:02

עוד באותו ענין
אשמח מי שיודע להחכימני מחלוקות ומסורות שונות בחלוקה לפרשיות (לא הר"מ ורא"ש, אלא האם יש כאן בכלל הפסק) אם יש. (דכאמור הדבר יכול להשפיע על הפשט)
אגב, שמתי לב דבכל מקום בתנ"ך דיש דבר ה' באמצע פסוק יש שם הפסק פרשה.


יחי
הודעות: 409
הצטרף: 20 פברואר 2018, 10:34
נתן תודה: 70 פעמים
קיבל תודה: 124 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי יחי » 04 אוקטובר 2018, 23:05

דרומאי כתב: מהיכי תיתי שיש ענין לחלק העליות לפי העניינים, הלא יש מ''ד במגילה דאפילו באמצע פסוק פוסקים בר''ח ובמעמדות.
ובשם הגר''א איתא להקפיד לסיים בסוף ענין אך אין זה מדינא כלל.
אמת ויציב
אלא דס"ס אנו מעיינים בחומש בין גברא לגברא, ונוטים להתעמק בעליה שקראנו זה עתה, וזה מבלבל ההבנה
(כך לכה"פ היה אצלי)
וא"כ במקומות דאין הטעם להפסיק בטוב (וכן לא טעמים של אריכות וחלוקה שווה) מפני מה הפסיקו בהם?


דרומאי
הודעות: 2555
הצטרף: 09 יולי 2018, 01:54
מיקום: ירושלים עיר הקודש והמקדש
נתן תודה: 576 פעמים
קיבל תודה: 447 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי דרומאי » 04 אוקטובר 2018, 23:06

יחי כתב:
דרומאי כתב: מהיכי תיתי שיש ענין לחלק העליות לפי העניינים, הלא יש מ''ד במגילה דאפילו באמצע פסוק פוסקים בר''ח ובמעמדות.
ובשם הגר''א איתא להקפיד לסיים בסוף ענין אך אין זה מדינא כלל.
אמת ויציב
אלא דס"ס אנו מעיינים בחומש בין גברא לגברא, ונוטים להתעמק בעליה שקראנו זה עתה, וזה מבלבל ההבנה
(כך לכה"פ היה אצלי)
וא"כ במקומות דאין הטעם להפסיק בטוב (וכן לא טעמים של אריכות וחלוקה שווה) מפני מה הפסיקו בהם?
הם לא לקחו בחשבון את ענין העיון בחומש בין גברא לגברא... מה התימה בזה?


בנציון
הודעות: 990
הצטרף: 15 מרץ 2018, 23:56
נתן תודה: 361 פעמים
קיבל תודה: 440 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי בנציון » 04 אוקטובר 2018, 23:16

כמדומני שכבר העירו בזה כמה אחרונים שהפסק העליות גורם הרבה פעמים בלבול בהבנה, והאדר"ת כבר סידר או שרצה לסדר את סדר העליות מחדש.
אחד הדוגמאות הבולטות זה במפטיר של סוף פרשת וישלח, שלפי איך שמבאר שם רש"י, המפטיר מתחיל ממש באמצע משפט.


דרומאי
הודעות: 2555
הצטרף: 09 יולי 2018, 01:54
מיקום: ירושלים עיר הקודש והמקדש
נתן תודה: 576 פעמים
קיבל תודה: 447 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי דרומאי » 04 אוקטובר 2018, 23:32

בנציון כתב:כמדומני שכבר העירו בזה כמה אחרונים שהפסק העליות גורם הרבה פעמים בלבול בהבנה, והאדר"ת כבר סידר או שרצה לסדר את סדר העליות מחדש.
אחד הדוגמאות הבולטות זה במפטיר של סוף פרשת וישלח, שלפי איך שמבאר שם רש"י, המפטיר מתחיל ממש באמצע משפט.
המפטיר ודאי אינו אמור להפריע לאף אחד, שהרי לא מפסיקים שם, אלא שהמפטיר מתחיל שם, ולמי זה מפריע אם זה באמצע משפט?


well
הודעות: 127
הצטרף: 16 מאי 2018, 22:25
נתן תודה: 28 פעמים
קיבל תודה: 40 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי well » 05 אוקטובר 2018, 00:15

בקשר לחלוקת התנ"ך לפי המסורת של פרשה פתוחה וסתומה.
אחת הסיבות שקשה מאוד להשתמש בחלוקה הזו היא דבר מעניין ששמתי לב אליו לאחרונה.
פעמים רבות התורה מחלקת בהפסק פרשה מתוך מטרה להראות רשימה של פרטים ולא בהכרח לפי חלוקה מתבקשת של נושאים, וביותר ביאור:
כאשר התורה מציגה נושא שמתחלק לפי פרטים מסויימים, התורה מחלקת בהפסק פרשה בין פרט לפרט אבל בין הפרט הראשון למה שקדם לו או בין הפרט האחרון למה שאחריו התורה לא טורחת לעשות חלוקה של פרשיות. ובנוסף, כאשר ישנה רשימה של פרטים מסויימים התורה בדוקא תחלק בין פרט לפרט אפילו שכל הפרטים קשורים מטבע הדברים לנושא אחד אבל במקומות אחרים שבהם יותר מתבקשת החלוקה מצד שיש כאן שני נושאים, מ"מ מאחר ואין כאן "רשימה" של כמה פרטים התורה לא תחלק.
לענ"ד הדבר הזה מוכיח שחלוקת הפרשיות בתורה היא כלל לא נעשתה מתוך מטרה לחלק את התורה לנושאים אלא מתוך צורך להראות חלוקה בין פסוק מסויים לפסוק שקדם לו מסיבה כל שהיא.
דוגמאות יש למכביר, אני יביא קצת שמלמד כל הכל:
בפרשת השבוע (בראשית) : לפני שהתורה מציגה את הקללות שקילל הקב"ה את הנחש, האשה והאדם, אין הפסק של פרשה אלא לאחר שכתוב "הנחש השיאני ואוכל" כתוב מיד "ויאמר אלקים אל הנחש כי עשית זאת" אבל בין "ואתה תשופנו עקב" ל"אל האשה אמר" יש הפסק פרשה, וכן בין "והוא ימשל בך" ל "ולאדם אמר" יש הפסק פרשה , ושוב , לאחר "ואל עפר תשוב" אין הפסק פרשה אלא מיד : "ויקרא האדם ". הדבר הזה לא מאפשר בשום אופן להציג כל פרשייה כדבר העומד בפני עצמו.
עוד בפרשה: "ויקרא את שמם אדם ביום הבראם" ומיד "ויחי אדם ... ויקרא את שמו שת" , אבל בין אדם לשת יש הפסק וכן בין כל שם ושם בעשרה דורות, ושוב בסוף לאחר "ויולד נח את שם את חם ואת יפת" מיד "ויהי כי החל האדם ...".
יש בכל התורה עשרות דוגמאות לזה.
עוד דוגמא שיש קצת לדון עליה:
בפרשת כי תבא ברשימת ה"ארורים" יש הפסק פרשה בין ארור לארור אבל "ארור מטה משפט גר יתום" מחובר ל"ארור שכב עם אשת אביו" ובמבט ראשון זה נראה מאד תמוה לקשר את שתי הארורים שנראים הכי פחות קשורים ואילו בין "ארור שכב עם אשת אביו" ל"ארור שכב עם כל בהמה" יש הפסק פרשה, וכן בין כל שאר הארורים.
אז לענ"ד הביאור בזה הוא כך: שכאשר התורה מביאה רשימה של "ארור שכב עם..." התורה מחלקת בין הפרטים אבל בין הפרט הראשון למה שקדם לו התורה לא מחלקת וכנ"ל, ואע"פ שיש הפסק בין "ארור לקח שחד" ל"ארור אשר לא יקים" זה בגלל שהיחס ביניהם הוא יחס של פרטים אבל "ארור שכב" שהוא עצמו כלל לכמה פרטים שבתוכו שאותם התורה רוצה לחלק בהפסק פרשה, א"כ בדוקא אין חלוקה בין ה"ארור שכב" הראשון למה שקדם לו, ודו"ק.

עכ"פ כ"ז לא מאפשר כלל לחלק את התורה לפי הפרשיות כאשר המטרה שלנו היא לחלק את התורה לפי נושאים בדומה לחלוקת הפרקים (ובאמת אני שנוהג לומר שמו"ת לפי חלוקת הפרשיות, מתקשה כל הזמן בזה, שהרבה פעמים החלוקה בין הפרשיות לא באמת מחלקת את הפרשה לפי נושאים).
יתכן שזו הסיבה שבסופו של דבר נכנסה יותר חלוקת הפרקים מאשר החלוקה לפי פרשיות.


כלפי ליא
הודעות: 1459
הצטרף: 22 ינואר 2017, 19:40
נתן תודה: 148 פעמים
קיבל תודה: 470 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי כלפי ליא » 05 אוקטובר 2018, 00:26

בנציון כתב:כמדומני שכבר העירו בזה כמה אחרונים שהפסק העליות גורם הרבה פעמים בלבול בהבנה, והאדר"ת כבר סידר או שרצה לסדר את סדר העליות מחדש.
אחד הדוגמאות הבולטות זה במפטיר של סוף פרשת וישלח, שלפי איך שמבאר שם רש"י, המפטיר מתחיל ממש באמצע משפט.
הרבי מקלויזנבורג זצ"ל שהיה בעל קורא קבוע אצלו, לא הפסיק אף פעם לפי סימוני ההפסקים בחומש.


אברעמעלע
הודעות: 83
הצטרף: 07 מאי 2018, 17:32
מיקום: ירושלם עיה"ק תובב"א
נתן תודה: 60 פעמים
קיבל תודה: 14 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי אברעמעלע » 05 אוקטובר 2018, 00:38

גם בקארלין יש נוהג אחר ממה שמסומן בחומשים.


דרומאי
הודעות: 2555
הצטרף: 09 יולי 2018, 01:54
מיקום: ירושלים עיר הקודש והמקדש
נתן תודה: 576 פעמים
קיבל תודה: 447 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי דרומאי » 05 אוקטובר 2018, 00:42

שמעתי פעם מת''ח אחד, בביאור מה שנוהגים (רוב העולם, לא כולל קארלין וקלויזנבורג) להפסיק דוקא לפי מה שכתוב בחומש אף שאין זה מחייב מצד הדין ולא מצד המנהג, ואמר שהביאור הוא מצד הברכה, שאם כוונתו בשעת הברכה לקרות מעט ולבסוף קרא יותר יתכן שלא עלתה הברכה רק על מה שהיה דעתו בתחילה (ויש דעות באחרונים בזה), וחכן מקפידים לקרות עד ההפסקות שבחומש ולא יותר.


כלפי ליא
הודעות: 1459
הצטרף: 22 ינואר 2017, 19:40
נתן תודה: 148 פעמים
קיבל תודה: 470 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: חלוקת התנ"ך לפרקים

שליחה על ידי כלפי ליא » 05 אוקטובר 2018, 00:46

דרומאי כתב:שמעתי פעם מת''ח אחד, בביאור מה שנוהגים (רוב העולם, לא כולל קארלין וקלויזנבורג) להפסיק דוקא לפי מה שכתוב בחומש אף שאין זה מחייב מצד הדין ולא מצד המנהג, ואמר שהביאור הוא מצד הברכה, שאם כוונתו בשעת הברכה לקרות מעט ולבסוף קרא יותר יתכן שלא עלתה הברכה רק על מה שהיה דעתו בתחילה (ויש דעות באחרונים בזה), וחכן מקפידים לקרות עד ההפסקות שבחומש ולא יותר.
לא מבין שום סברא בזה, למה שהברכה לא תעלה גם על יותר. וגם בציצית א"א לחשוב שהברכה תעלה עד שעה מסויימת, והכל קריאה אחת ואי"ז שני דברים שאפשר להפסיקם.
ומלבד זאת, רוב ככל העולים אין להם שמץ של מושג בשעת הברכה היכן אמורים להפסיק, והם מברכים בסתמא על הקריאה עד שיפסיקו.
הסיבה שנהגו ככה להפסיק כמו בחומש, זה כדי לא לבלבל את הציבור. ופשוט, ולא צריך לחפש לזה טעמים מתחת לאדמה.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

חזור אל “תנ"ך ופרשת שבוע”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 0 אורחים