סענדער אמר:
הנוסח בכותרת - מעורר בי צמרמורת.
סימן השאלה - מעורר נקודה אדומה.
ילדים זה שמחה? - בוודאי, אלא מה?
חבל שההתמודדות - מביאה לכזו הידרדרות.
אני חושב שאולי התגובה קצת מוגזמת
לעצם העניין, ושאלתו של @תיובתא@. אשאל, האם לימוד תורה זה שמחה? האם קיום מצוות זה שמחה? האם חיי נישואין זה שמחה? האם לקום בבוקר, ולראות שאני שלם ובריא וחי, זו שמחה?
אני שואל את כל זה כדי להדגיש את המסר.
שאין דבר בעולם שיכול לייצר שמחה.
שמחה, הינה יצירה נפשית אישית ופנימית.
שמחה, זה תוצר בחירת האדם כיצד לראות את הדברים.
ומה שכתב
תיובתא אמר:
לכאורה זה בדיוק הפוך, לפחות לגבי חלק גידול הילדים המתואר כמלווה בצער (קושי).
הקושי הוא לא מחמת הילד, אלא מחמת מי ששלח את הילד, ושלח גם את הקשיים, ואין לתלות או לחבר ביניהם, שהרי לא תליא זה בזה.
נסיונות וצער, הם מאתו יתברך, ואם לא בבנים, אז בהעדר בנים, או בבריאות, או בפרנסה. ואפילו בניקים.
לכן נראה לי מוזר, שאמור להיות במקורותינו, מקור לכך שילדים זה שמחה.