"ילדים זה שמחה" - האומנם?

תיובתא

משתמש ותיק
האם מישהו מכיר מקור תורני לאמרת הכנף הנפוצה ש"ילדים זה שמחה", או לרעיון דומה?

לכאורה זה בדיוק הפוך, לפחות לגבי חלק גידול הילדים המתואר כמלווה בצער (קושי).
אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים וכו'
 

שומע כעונה

משתמש רגיל
סלח לי, אך האם כבודו מכיר אנשים שמבכים את מר גורלם על זה שיש להם ילדים?
העצב הוא בהריון ולידה ואינו קשור לעצם הילד שהוא דבר מבורך,
צער גידול בנים היינו שהחינוך מלווה בקשיים וצער, אך ודאי שילד זה לא דבר עצוב!!!
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי
כנראה כמו שכתב @שומע כעונה יש צער בהריון והלידה וגם בגידול, אבל אחרי הכל זה שווה וזה משמח, ופוק חזי מאי עמא דבר
זה כמו שלעשות הרבה כסף למשל זה המון עבודה, וזה נורא קשה, אבל זה לא עצוב...
 

תיובתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
שומע כעונה אמר:
סלח לי, אך האם כבודו מכיר אנשים שמבכים את מר גורלם על זה שיש להם ילדים?
העצב הוא בהריון ולידה ואינו קשור לעצם הילד שהוא דבר מבורך,
צער גידול בנים היינו שהחינוך מלווה בקשיים וצער, אך ודאי שילד זה לא דבר עצוב!!!
א. בוודאי שילדים זה דבר מבורך, אבל זה לא מלמד על היות הדבר שמח או להיפך וכדו'. כל מצווה שהקבה מצווה ברכה יש בה.
ב. כאמור אני מחפש מקור תורני לכך ולא מסברא.

מלמד להועיל אמר:
הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי
כנראה כמו שכתב @שומע כעונה יש צער בהריון והלידה וגם בגידול, אבל אחרי הכל זה שווה וזה משמח, ופוק חזי מאי עמא דבר
זה כמו שלעשות הרבה כסף למשל זה המון עבודה, וזה נורא קשה, אבל זה לא עצוב...
במפרשים נראה ש"מתה אנכי" מתייחס לכך שלא תהיה לה המשכיות
רש"י
מתה אנכי. מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת
ספורנו
מתה אנכי. כענין "הן אני עץ יבש"
כך שאינו קשור לשמחה או לאו. מכ"מ תודה על המקור.
 

כותר

משתמש ותיק
תהילים - מצודת דוד-תהילים פרק-קיג
מושיבי. הוא מושיב את העקרה בבית כי בעודה עקרה שבתה הבית מעט פעם בחוץ פעם ברחובות להפג צערה וה' בהשגחתו פותח רחמה ותלד ותשב בבית ותהיה א''כ אם הבנים שמחה בהיותה יושבת בביתה עם בניה :
 

יהודה1

משתמש ותיק
@יהודי
א. כדי לדעת אם להודות עליהם גם שהם מביאים שמחה.
ב. האם מה שמקובל בעולם לומר, מקורו מדברי תורה שאנו זוכרים (או ששכחנו) או שאכן זו סברא בלבד שמיהו המציא עליה פתגם. עיין בסנהדרין ז. כעין זה.
 

יעבץ

משתמש ותיק
יהודה1 אמר:
ב. האם מה שמקובל בעולם לומר, מקורו מדברי תורה שאנו זוכרים (או ששכחנו) או שאכן זו סברא בלבד שמיהו המציא עליה פתגם. עיין בסנהדרין ז. כעין זה.
המקור הוא שיר מפורסם, וכמדומה שמחברו לא היה בקיא בדברי חז"ל...
ואגב, יש ביטויים רבים שחדרו אלינו מהתרבות החילונית והמשתמשים אינם משערים את מקור הביטוי...
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
ראשית כל דוד המלך בתהילים "אם הבנים שמחה הללויה".

מדרש זוטא איכה פרשה א
פתח אברהם ואמר רבונו של עולם בני היכן הם אמר לו הקב"ה ענן בא עליהם ושבה אותם אמר לפניו רבונו של עולם למאה שנים נתת לי בן והייתי שמח בו שמחה גדולה ובשעה שאמרת לי העלהו לעולה לפני שמחתי ולא עכבתי על דבריך ובאו מלאכי השרת ואמרו זה לזה בואו ונראה בן שניתן לו בקהיות שנים למאה שנה ואינו חס עליו ועכשיו לא תזכור לי זאת ותרחם עליו פתח וקרא מקרא זה מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי (ירמיה ח' כ"ג):

וראה מש"כ אברבנאל שצער גידול בנים נכלל בצער ההולדה.
אברבנאל על התורה - בראשית פרק ג פסוק טז
ואמנם בענין קללתה, אחשוב שהיתה כפי חטאה מידה כנגד מידה, כמו שהיתה קללת הנחש. כי לפי שהאשה אכלה מעץ הדעת טוב ורע וכו' כי הנה יתרבה עצבונך והרונך, וידוע שתמיד 'בעצב תלדי בנים'. ורמז בזה על עצבי וכאבי ההריון והלידה, וגם על צער גידול הבנים שגם כן נכלל בלשון הולדה, כמו שנאמר (לקמן נ, כג): "יולדו על ברכי יוסף". וכן דרשו בבראשית רבה (כ, ו): "עצבונך - זה צער העיבור: והרונך - זה צער העידוי; בעצב - זה צער הנפלים; תלדי - זה צער הלידה; בנים - זה צער גידול בנים". ורצו לומר, שכל ענייני הבנים הם צער. ואם בקשת זה כדי שאישך ידבק אליך ויאהבך, הנה לא יהיה כן. כי תמיד אל "אישך תהיה תשוקתך והוא ימשול בך". ולא הרווחת אם כן דבר:
ידוע מה שאמר הרב מבריסק על אחד שתינה בפניו שלא ישן כל הלילה בגלל בנו התינוק, כמה צער גידול ילדים..אמר לו הרב מבריסק זה אינו צער גידול בנים אלא חלק מהגידול עצמו.
 

כרם

משתמש ותיק
חז"ל משתמשים הרבה ב"אמרי אינשי", ומביאים גם מקורות לזה.
 

יהודה1

משתמש ותיק
יעבץ אמר:
יהודה1 אמר:
ב. האם מה שמקובל בעולם לומר, מקורו מדברי תורה שאנו זוכרים (או ששכחנו) או שאכן זו סברא בלבד שמיהו המציא עליה פתגם. עיין בסנהדרין ז. כעין זה.
המקור הוא שיר מפורסם, וכמדומה שמחברו לא היה בקיא בדברי חז"ל...
ואגב, יש ביטויים רבים שחדרו אלינו מהתרבות החילונית והמשתמשים אינם משערים את מקור הביטוי...
אמנם זה המקור ל"ביטוי" אבל הדברים מצד עצמם ודאי אמת כמו שהביאו כבר. ומי שאומר אחרת עלול להיכשל ב"כופר בטובתו של מקום". ואגב "עצב" ו"צער גידול בנים" אינו להיפך מ"שמחה" אף שבמשמעות הכללית ההיפך משמחה זה עצב או צער. בארחות צדיקים בכלל כתב שההיפך משמחה הוא דאגה. ויש גם יגון.
 

סבא

משתמש ותיק
יהודה1 אמר:
ואגב "עצב" ו"צער גידול בנים" אינו להיפך מ"שמחה" אף שבמשמעות הכללית ההיפך משמחה זה עצב או צער. בארחות צדיקים בכלל כתב שההיפך משמחה הוא דאגה. ויש גם יגון.
דבר מעניין ראיתי בר"ה באלף המגן בעניין דומה לזה-
וכתוב בספרים כי התשובה באמת צריך להיות מתוך שמחה ולא מתוך מרה שחורה ועצבות אבל טוב לב נשבר, והסימן לידע אם התשובה הוא מלב נשבר או מתוך עצבות, כי אם הוא מתוך עצבות הוא בעל מרה שחורה והוא בכעס על כל העולם ואם בוא יבוא אחד לשחוק ממנו הוא מלא כעס על מה שמבלבלין אותו, אבל תשובה בלב נשבר הוא בעצמו מרגיש כי הוא גרוע מכל האדם אפילו מפחות שבפחותים וממילא לא יקפיד על שום דבר.
ובאמת רציתי לדעת האם זה חידוש של החסידים, או שיש לזה כבר מקור מוקדם יותר? האם למשל שייך לתווך בין זה למה שכתב ברבינו יונה שלפי עוצם היגון כך מתקבלת תשובתו?
אשמח מאוד שתחכימוני בזה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
יהודה1 אמר:
יעבץ אמר:
יהודה1 אמר:
ב. האם מה שמקובל בעולם לומר, מקורו מדברי תורה שאנו זוכרים (או ששכחנו) או שאכן זו סברא בלבד שמיהו המציא עליה פתגם. עיין בסנהדרין ז. כעין זה.
המקור הוא שיר מפורסם, וכמדומה שמחברו לא היה בקיא בדברי חז"ל...
ואגב, יש ביטויים רבים שחדרו אלינו מהתרבות החילונית והמשתמשים אינם משערים את מקור הביטוי...
אמנם זה המקור ל"ביטוי" אבל הדברים מצד עצמם ודאי אמת כמו שהביאו כבר. ומי שאומר אחרת עלול להיכשל ב"כופר בטובתו של מקום". ואגב "עצב" ו"צער גידול בנים" אינו להיפך מ"שמחה" אף שבמשמעות הכללית ההיפך משמחה זה עצב או צער. בארחות צדיקים בכלל כתב שההיפך משמחה הוא דאגה. ויש גם יגון.
מי אמר שאותו שיר הוא המקור? אולי האמרי אינשי הוא המקור וההשראה לכותב השיר?
 

יהודה1

משתמש ותיק
סבא אמר:
יהודה1 אמר:
ואגב "עצב" ו"צער גידול בנים" אינו להיפך מ"שמחה" אף שבמשמעות הכללית ההיפך משמחה זה עצב או צער. בארחות צדיקים בכלל כתב שההיפך משמחה הוא דאגה. ויש גם יגון.
דבר מעניין ראיתי בר"ה באלף המגן בעניין דומה לזה-
וכתוב בספרים כי התשובה באמת צריך להיות מתוך שמחה ולא מתוך מרה שחורה ועצבות אבל טוב לב נשבר, והסימן לידע אם התשובה הוא מלב נשבר או מתוך עצבות, כי אם הוא מתוך עצבות הוא בעל מרה שחורה והוא בכעס על כל העולם ואם בוא יבוא אחד לשחוק ממנו הוא מלא כעס על מה שמבלבלין אותו, אבל תשובה בלב נשבר הוא בעצמו מרגיש כי הוא גרוע מכל האדם אפילו מפחות שבפחותים וממילא לא יקפיד על שום דבר.
ובאמת רציתי לדעת האם זה חידוש של החסידים, או שיש לזה כבר מקור מוקדם יותר? האם למשל שייך לתווך בין זה למה שכתב ברבינו יונה שלפי עוצם היגון כך מתקבלת תשובתו?
אשמח מאוד שתחכימוני בזה.
לא זכור לי מקור, אבל נראה לי שזה סברא שמובאת גם אצל בעלי המוסר. (לא החסידים). זה וודאי לא סתירה לדברי רבנו יונה. כי כעין זה יש שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, ומפרשים שם שהכוונה בשמחה ומאידך חייבים להתאבל ולהתאונן. אלא וודאי שייכים שיהיו שתי ההרגשות בלב יחד וכמו למשל כשאדם שזכה בסכום גדול וגם איבד דבר שיָקר לו שיכול לשמוח ולהתעצב יחד.
 

נתנאל_ר

משתמש רגיל
באמת בעל השיר הוא אמנם אמרי אנישי, אבל המילים של השיר, הנוגעות לעייננו הם:

ילדים זה שמחה
ילדים זה ברכה
ולכם יש לב של זהב
כתוב בתורה
אולי בגמרא
לכו תשאלו את הרב
 

יהודה1

משתמש ותיק
https://kavimvenekudot.wordpress.com/2017/11/20/%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%93-2017-%D7%B4%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%96%D7%94-%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%94%D7%B4-%D7%95%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%A7%D7%A6%D7%AA-%D7%B4%D7%A9/
למי שמעניין אותו קישור לביקורת על שיר זה שבעצם (השיר) מתלוצץ מהמושג.
 

יהודה1

משתמש ותיק
נתנאל_ר אמר:
באמת בעל השיר הוא אמנם אמרי אנישי, אבל המילים של השיר, הנוגעות לעייננו הם:

ילדים זה שמחה
ילדים זה ברכה
ולכם יש לב של זהב
כתוב בתורה
אולי בגמרא
לכו תשאלו את הרב
בעל השיר הוא כנראה לקח את זה מאמרי אינשי, הוא עצמו וודאי לא אמרי אינשי.
 

תיובתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
הפקדתי שומרים אמר:
מדרש זוטא איכה פרשה א
פתח אברהם ואמר רבונו של עולם בני היכן הם אמר לו הקב"ה ענן בא עליהם ושבה אותם אמר לפניו רבונו של עולם למאה שנים נתת לי בן והייתי שמח בו שמחה גדולה ובשעה שאמרת לי העלהו לעולה לפני שמחתי ולא עכבתי על דבריך ובאו מלאכי השרת ואמרו זה לזה בואו ונראה בן שניתן לו בקהיות שנים למאה שנה ואינו חס עליו ועכשיו לא תזכור לי זאת ותרחם עליו פתח וקרא מקרא זה מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי (ירמיה ח' כ"ג):
אינו מוכרח כ"כ דשמא כפי שכתבתי לעיל השמחה היא על ההמשכיות, וכמו שחשש בתחילה "ואנכי הולך ערירי והנה בן ביתי יורש אותי וכו"

הפקדתי שומרים אמר:
ידוע מה שאמר הרב מבריסק על אחד שתינה בפניו שלא ישן כל הלילה בגלל בנו התינוק, כמה צער גידול ילדים..אמר לו הרב מבריסק זה אינו צער גידול בנים אלא חלק מהגידול עצמו.
אמר זאת בתורת "ווארט" מסתמא.
 

יהודה1

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
אמר זאת בתורת "ווארט" מסתמא.
מה זה בתורת "ווארט". אצל הבריסקער רב אין דבר כזה. צריך רק להבין למה כוונתו. מה החילוק בין "הגידול עצמו" ל"צער" הגידול?
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
סענדער אמר:
הנוסח בכותרת - מעורר בי צמרמורת.
סימן השאלה - מעורר נקודה אדומה.
ילדים זה שמחה? - בוודאי, אלא מה?
חבל שההתמודדות - מביאה לכזו הידרדרות.

אני חושב שאולי התגובה קצת מוגזמת ;)

לעצם העניין, ושאלתו של @תיובתא@. אשאל, האם לימוד תורה זה שמחה? האם קיום מצוות זה שמחה? האם חיי נישואין זה שמחה? האם לקום בבוקר, ולראות שאני שלם ובריא וחי, זו שמחה?
אני שואל את כל זה כדי להדגיש את המסר.
שאין דבר בעולם שיכול לייצר שמחה.
שמחה, הינה יצירה נפשית אישית ופנימית.
שמחה, זה תוצר בחירת האדם כיצד לראות את הדברים.

ומה שכתב
תיובתא אמר:
לכאורה זה בדיוק הפוך, לפחות לגבי חלק גידול הילדים המתואר כמלווה בצער (קושי).
הקושי הוא לא מחמת הילד, אלא מחמת מי ששלח את הילד, ושלח גם את הקשיים, ואין לתלות או לחבר ביניהם, שהרי לא תליא זה בזה.
נסיונות וצער, הם מאתו יתברך, ואם לא בבנים, אז בהעדר בנים, או בבריאות, או בפרנסה. ואפילו בניקים.

לכן נראה לי מוזר, שאמור להיות במקורותינו, מקור לכך שילדים זה שמחה.
 

יהודה1

משתמש ותיק
מוחל וסולח אמר:
הקושי הוא לא מחמת הילד, אלא מחמת מי ששלח את הילד, ושלח גם את הקשיים, ואין לתלות או לחבר ביניהם, שהרי לא תליא זה בזה.
נסיונות וצער, הם מאתו יתברך, ואם לא בבנים, אז בהעדר בנים, או בבריאות, או בפרנסה. ואפילו בניקים.
ואולי זו כוונת הבריסקער רב שהביא @הפקדתי שומרים. שמה שהילד מעיר בלילה זה לא צער גידול בנים אלא חלק מהגידול עצמו. והיינו שצער גידול הוא שחוץ ממה שצריך לעשות כדי לגדל, יש גם צער בזה. אבל הצער הוא דבר צדדי ולא חלק מהדבר. מה שאין כן לקום לילד בלילה זה חלק מהגידול ועל זה אדם יכול להחליט אם זה מפריע לו או שזה עדיף משאין בנים כלל. אגב הלשון היא באמת לא מדוייקת אבל כל הדוגמאות שהבאת היה נכון לומר גם בזה כך. בלי לדייק, כדרך בעלי המליצה.
 

תיובתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודה1 אמר:
תיובתא אמר:
אמר זאת בתורת "ווארט" מסתמא.
מה זה בתורת "ווארט". אצל הבריסקער רב אין דבר כזה. צריך רק להבין למה כוונתו. מה החילוק בין "הגידול עצמו" ל"צער" הגידול?
אשמח לשמוע חילוק. לדעתי במידה והסיפור אכן היה, זו היה יותר בסגנון של דחיה בעלמא, או בשפתינו "תפסיק להתבכיין ותשמח שאלו ה"צרות" שלך".

מוחל וסולח אמר:
ומה שכתב
תיובתא אמר:
לכאורה זה בדיוק הפוך, לפחות לגבי חלק גידול הילדים המתואר כמלווה בצער (קושי).
הקושי הוא לא מחמת הילד, אלא מחמת מי ששלח את הילד, ושלח גם את הקשיים, ואין לתלות או לחבר ביניהם, שהרי לא תליא זה בזה.
בתורה כתוב שיש קשר בין הדברים, והצער (קושי) הוא חלק מה"תשלום" על חטא האדם הראשון. אין בכך סתירה לזה שמקור הטובות והיעדר הטובות (קשיים במקרה שלנו), זה מאיתו יתברך.
מוחל וסולח אמר:
לכן נראה לי מוזר, שאמור להיות במקורותינו, מקור לכך שילדים זה שמחה.
דווקא הביאו למעלה מקורות לא רעים...:)
 

תיובתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודה1 אמר:
מוחל וסולח אמר:
הקושי הוא לא מחמת הילד, אלא מחמת מי ששלח את הילד, ושלח גם את הקשיים, ואין לתלות או לחבר ביניהם, שהרי לא תליא זה בזה.
נסיונות וצער, הם מאתו יתברך, ואם לא בבנים, אז בהעדר בנים, או בבריאות, או בפרנסה. ואפילו בניקים.
ואולי זו כוונת הבריסקער רב שהביא @הפקדתי שומרים. שמה שהילד מעיר בלילה זה לא צער גידול בנים אלא חלק מהגידול עצמו. והיינו שצער גידול הוא שחוץ ממה שצריך לעשות כדי לגדל, יש גם צער בזה. אבל הצער הוא דבר צדדי ולא חלק מהדבר. מה שאין כן לקום לילד בלילה זה חלק מהגידול ועל זה אדם יכול להחליט אם זה מפריע לו או שזה עדיף משאין בנים כלל. אגב הלשון היא באמת לא מדוייקת אבל כל הדוגמאות שהבאת היה נכון לומר גם בזה כך. בלי לדייק, כדרך בעלי המליצה.
אם בני אדם היו נולדים כעשיו, דהיינו נולדים כמבוגרים ודאי שגם הקושי הנ"ל היה נחסך, הגידול בפשטות הוא כן חלק מהצער, אא"כ יובא מקור הסותר את דברי.
 

סענדער

משתמש ותיק
עקב ביקורת על התגובה ה'חריפה' שלי
אני מעדכן את תגובתי

ילדים זה שמחה? - השם יעזור גם לך
אני שחוויתי את השלילה - יודע להעריך את המתנה
והאמת, ילדים לא רק שמחה - אלא גם ברכה והצלחה
נכון שיש קשיים - אבל לעומת הטוב הם מתגמדים
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
בתורה כתוב שיש קשר בין הדברים, והצער (קושי) הוא חלק מה"תשלום" על חטא האדם הראשון. אין בכך סתירה לזה שמקור הטובות והיעדר הטובות (קשיים במקרה שלנו), זה מאיתו יתברך.

אם התכוונת לקללת התורה 'בעצב תלדי בנים', אכן כדבריך.
אך אם הכוונה למה שחלק מהניקים הבינו כצער גידול בנים. הרי זה שונה, ולא מוכרח.
וכמובן הדבר ישאר תלוי בבחירה של האדם כיצד לראות את הדברים.
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
סענדער אמר:
עקב ביקורת על התגובה ה'חריפה' שלי
אני מעדכן את תגובתי

ילדים זה שמחה? - השם יעזור גם לך
אני שחוויתי את השלילה - יודע להעריך את המתנה
והאמת, ילדים לא רק שמחה - אלא גם ברכה והצלחה
נכון שיש קשיים - אבל לעומת הטוב הם מתגמדים
בעדינות.
דבריך דוגמא מצויינת למה שכתבתי באותה התגובה, הכל תלוי בבחירה כיצד לראות את הדברים.
האם צריך לחוות את השלילה כדי לדעת להעריך את האוצרות שקיבלנו?
אם אדם בוחר, הוא יחוש את אותה תחושה כשלך, גם אם הכל היה אצלו בקלות.
 
חלק עליון תַחתִית