בס"ד
לקט לשונות פתגמים וביאורים השגורים על לשוננו אך אינם מדויקים.
קשה זווגו של אדם כקריעת ים סוף.
כל דרשן בענייני נשואין וחתונה גדול כקטן חייב להיות שגור משפט זה על לשונו. ולו רק יוכל להשחילו בדבריו, על אתר יעשה זאת – אך, אמנם תוכנו נכון הוא, אך לשונו אינה מדויקת. כי מקורו הוא מהגמרא בסוטה דף ב' ע"א ושם הלשון היא 'וקשה לזווגם כקריעת ים סוף', אלא ששינו הלשון להבנת הענין, אולם עם זאת שתוכנו נכון אך הקשרו אינו נכון. כי בדברי הגמרא שם מבואר שקשה לזווגם כקריעת ים סוף אינו אלא בזווג שני של אדם, אבל בזווג ראשון אינו כן. וא"כ מה לו לדרשן להכניסו על זוג שזה עתה נישאו בזווג ראשון?!
פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח... כפתחו של אולם.
משפט מתגלגל בלשוננו בכל עת שרק יעלה בלבנו לעורר את עצמנו או את אחרים על כי כל התקרבות מצידנו לקב"ה פותחת בפנינו כפל כפליים מאתו יתברך – אמת, אין מי שיסתור זאת. וגם, ללא כל מקור - עינינו הרואות כי אמת הדבר. אך לתלות זאת במשפט 'חזל"י' שאינו בנמצא – עכ"פ לא בלשונו השגורה בשפתותינו – זה כבר לא! - אין משפט כזה(!). תרנו וחיפשנו חיפוש מחיפוש ולא מצאנוהו. א"כ מנין צץ לו משפט זה אל תוככי היהדות?! אך זאת מצאנו, כי המשפט המקורי הוא: אמר הקב"ה לישראל: בניי, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו. ומקורו במדרש שיר השירים רבה פרק ה' פרשה ה' אות ג'.
תיקו - תשבי יתרץ קושיות ובעיות.
כך הדרך לפרש לשון הש"ס כשמגיע לספק שלא נפשט ולא הוכרע. ורגילים לפרש ש'תיקו' פירושו הוא שאין לנו תשובה ועל כן מחכים אנו לביאת משיח צדקנו, שאז יבוא אליהו הנביא [שנקרא 'תשבי'] ויתיר לנו ספקותינו, ו'תיק"ו' זה ראשי תיבות - 'ת'שבי 'י'תרץ 'ק'ושיות 'ו'בעיות. אולם מרן שליט''א דחה הסבר זה בטענה ש"לא בשמים היא", ואת הקושיות והבעיות מתרצים בבית המדרש, ולפי האמת 'תיקו' זה קצור של המלה 'תיקום' בארמית, שפירושה 'תעמוד', דהיינו השאלה עומדת בעינה ונעצרת בשל חוסר הכרעה. ודבריו מצוף נעמו. ראה בתוספות יום טוב (עדיות פרק ח' משנה ז') שהביא שרגילים לפרש 'תיקו' בר"ת הנ"ל, אך משמעותה האמיתית היא מלשון עמידה. וראה בערוך (ערך "תק") ש"תיקו" הוא מלשון תיק, כמו דבר שעומד בתוך התיק, ואין ידוע מה בתוכו. ועוד עיין בזה במאור ישראל (ח"א עמ' קמ"ד).
ודו"ק
רבים וטובים נתחבטו וכנראה שעדיין מתחבטים על ביאור מילת ודו"ק הפזורה לרוב בדברי המהרש"א, ובעוד ועוד מפרשים ופוסקים. יש שאמרו שהוא ר"ת: ועיין דברי ותמצא קל. ויש שאמרו ותמצא קשה. אלה אומרים בכה ואלה אומרים בכה, עכ"פ להופכו לדיון אין זה מוצדק, כי מה לנו לדון בר"ת בעוד עלינו לעיין בדברי מהרש"א עצמם, ולחדד העיון. אך עם זאת מוכרחים אנחנו להבין פשוטם של דברים, חלף ההכברה במלים נביא את לשונו של מרן ראש הישיבה בענין זה במבוא לספרו לא תשיך וז"ל הזהב: חבל על הויכוחים והפלפולים ב"ודוקים" של מהרש"א. במדינות אשכנז הסבירו: ודו"ק - ודוחק קצת. אבל איך נבאר מה שלעתים קרובות כותב מהרש"א: "והדברים ברורים ודו"ק" - והדברים ברורים ודוחק קצת?! הרי זה תרתי דסתרן. בתונס הסבירו: ודו"ק - ואחר דרישה וחקירה קל. אבל בפשטות הכוונה: ודו"ק - ודייק, והתבונן [ואין זה ר"ת כלל. נ. ב. צ.]. מתוך ההתכווצויות של המלמדים ב"ודוק" של מהרש"א, עזבו לבסוף את לימוד מהרש"א לגמרי והתרגלו בקלות העיון. (ראה בספר "אישים ושיטות" להרב שלמה יוסף זוין ז"ל, ובאגרות החזון-איש ח"א אגרת א'). עכ"ל קדשו. אל תוסף על דבריו.
לקט לשונות פתגמים וביאורים השגורים על לשוננו אך אינם מדויקים.
קשה זווגו של אדם כקריעת ים סוף.
כל דרשן בענייני נשואין וחתונה גדול כקטן חייב להיות שגור משפט זה על לשונו. ולו רק יוכל להשחילו בדבריו, על אתר יעשה זאת – אך, אמנם תוכנו נכון הוא, אך לשונו אינה מדויקת. כי מקורו הוא מהגמרא בסוטה דף ב' ע"א ושם הלשון היא 'וקשה לזווגם כקריעת ים סוף', אלא ששינו הלשון להבנת הענין, אולם עם זאת שתוכנו נכון אך הקשרו אינו נכון. כי בדברי הגמרא שם מבואר שקשה לזווגם כקריעת ים סוף אינו אלא בזווג שני של אדם, אבל בזווג ראשון אינו כן. וא"כ מה לו לדרשן להכניסו על זוג שזה עתה נישאו בזווג ראשון?!
פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח... כפתחו של אולם.
משפט מתגלגל בלשוננו בכל עת שרק יעלה בלבנו לעורר את עצמנו או את אחרים על כי כל התקרבות מצידנו לקב"ה פותחת בפנינו כפל כפליים מאתו יתברך – אמת, אין מי שיסתור זאת. וגם, ללא כל מקור - עינינו הרואות כי אמת הדבר. אך לתלות זאת במשפט 'חזל"י' שאינו בנמצא – עכ"פ לא בלשונו השגורה בשפתותינו – זה כבר לא! - אין משפט כזה(!). תרנו וחיפשנו חיפוש מחיפוש ולא מצאנוהו. א"כ מנין צץ לו משפט זה אל תוככי היהדות?! אך זאת מצאנו, כי המשפט המקורי הוא: אמר הקב"ה לישראל: בניי, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו. ומקורו במדרש שיר השירים רבה פרק ה' פרשה ה' אות ג'.
תיקו - תשבי יתרץ קושיות ובעיות.
כך הדרך לפרש לשון הש"ס כשמגיע לספק שלא נפשט ולא הוכרע. ורגילים לפרש ש'תיקו' פירושו הוא שאין לנו תשובה ועל כן מחכים אנו לביאת משיח צדקנו, שאז יבוא אליהו הנביא [שנקרא 'תשבי'] ויתיר לנו ספקותינו, ו'תיק"ו' זה ראשי תיבות - 'ת'שבי 'י'תרץ 'ק'ושיות 'ו'בעיות. אולם מרן שליט''א דחה הסבר זה בטענה ש"לא בשמים היא", ואת הקושיות והבעיות מתרצים בבית המדרש, ולפי האמת 'תיקו' זה קצור של המלה 'תיקום' בארמית, שפירושה 'תעמוד', דהיינו השאלה עומדת בעינה ונעצרת בשל חוסר הכרעה. ודבריו מצוף נעמו. ראה בתוספות יום טוב (עדיות פרק ח' משנה ז') שהביא שרגילים לפרש 'תיקו' בר"ת הנ"ל, אך משמעותה האמיתית היא מלשון עמידה. וראה בערוך (ערך "תק") ש"תיקו" הוא מלשון תיק, כמו דבר שעומד בתוך התיק, ואין ידוע מה בתוכו. ועוד עיין בזה במאור ישראל (ח"א עמ' קמ"ד).
ודו"ק
רבים וטובים נתחבטו וכנראה שעדיין מתחבטים על ביאור מילת ודו"ק הפזורה לרוב בדברי המהרש"א, ובעוד ועוד מפרשים ופוסקים. יש שאמרו שהוא ר"ת: ועיין דברי ותמצא קל. ויש שאמרו ותמצא קשה. אלה אומרים בכה ואלה אומרים בכה, עכ"פ להופכו לדיון אין זה מוצדק, כי מה לנו לדון בר"ת בעוד עלינו לעיין בדברי מהרש"א עצמם, ולחדד העיון. אך עם זאת מוכרחים אנחנו להבין פשוטם של דברים, חלף ההכברה במלים נביא את לשונו של מרן ראש הישיבה בענין זה במבוא לספרו לא תשיך וז"ל הזהב: חבל על הויכוחים והפלפולים ב"ודוקים" של מהרש"א. במדינות אשכנז הסבירו: ודו"ק - ודוחק קצת. אבל איך נבאר מה שלעתים קרובות כותב מהרש"א: "והדברים ברורים ודו"ק" - והדברים ברורים ודוחק קצת?! הרי זה תרתי דסתרן. בתונס הסבירו: ודו"ק - ואחר דרישה וחקירה קל. אבל בפשטות הכוונה: ודו"ק - ודייק, והתבונן [ואין זה ר"ת כלל. נ. ב. צ.]. מתוך ההתכווצויות של המלמדים ב"ודוק" של מהרש"א, עזבו לבסוף את לימוד מהרש"א לגמרי והתרגלו בקלות העיון. (ראה בספר "אישים ושיטות" להרב שלמה יוסף זוין ז"ל, ובאגרות החזון-איש ח"א אגרת א'). עכ"ל קדשו. אל תוסף על דבריו.