מחלוקות במציאות בחז"ל

אוריאל

משתמש ותיק
אתמול למדתי בגמ' נדרים י: ב"ש סברי משתעי אינשי בהני כינויין וב"ה סברי לא משתעי' וכו'.
בפשטות נחלקו אם אכן העולם רגיל לדבר בכינויי כינויין או לא, וכ"מ בהמפרש.
אבל הר"ן שם כתב "כלומר, דב"ה סברי דאפילו דמשתעי אינשי מ"מ אינם מעיקר הלשון".
לכאורה הטעם שדחק הר"ן קצת בל' הגמרא, דלא ניחא ליה להעמיד הפלוגתא של ב"ש וב"ה במחלוקת מציאותית, אי משתעי אינשי אי לא [וכ"ה ברשב"א שם].
והתעוררתי לבדוק את הדבר הזה, האם אכן ישנם מקומות בהם אנו מוכרחים לפרש שהמחלוקת בגמרא היא במציאות בלבד, או לא. אשמח על כל עזרה בפרוייקט.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
ככלל יש לשים לב שברוב הפעמים שהמחלוקת נראית כמחלוקת מציאותית ניתן לתרצה בקל באופן שמסבירים שהמציאות היא מבוררת ולא נחלקו בה. ורק נחלקו בהגדרתה ההלכתית - למדנית.
דוק ותשכח.

דוגמא.
יש מחלוקות רבות לגבי בישול בשבת. כלי שני וכו' וכו'. אפשר להסביר שנחלקו אם פעולה פלונית גורמת בישול או לא. וזה קשה כי זו מחלוקת מציאותית ודוחק לומר שנחלקו בה. אך אפשר לתרץ כנ"ל שכו"ע מודו שפעולה פלונית גורמת לתוצאה כזו וכזו. ורק נחלקו האם תוצאה זו נקראת בישול או לא.
 

מ.רז

משתמש רגיל
כמדומה וישנו קונטרס בעניו מהאדר"ת
ראיה מפורסמת שישנה מחלוקת במציאות ממה שנחלקו על סתם גניבה יאוש או סתם גזילה וזו מחלוקת הפוכה כך שא"א לתרץ שנחלקו בהגדרות
אלא שעיקר הקושי במחלוקת במציאות הוא מסברא שהרי ניתן לבדוק וא"כ לא ניתן לחלוק ובכך הרי אף שזו מציאות לבדוק כנראה א"א ובאמת מטעם זה נראה שא"א רק אם ידעו החולקים זמ"ז ופשוט.
 

כרם

משתמש ותיק
יש ירושלמי בריש מס' חלה, במחלוקת ריב"נ וחכמים על אורז אם הוא מחמיץ, ועל השאלה שינסו ויבדקו מתרץ הירושלמי על הבדיקה הזו גופה נחלקו.
 

שואל ומשיב

משתמש ותיק
יש גם את המח' בגיטין ג. אם סמוכות גמירי\שכיחי (ואפש''ל שנחלקו האם די במי שיודע)
וכן יש מח' בהיסטוריה בכתובות י. מתי תקנו כתובת אשה
 

דרומאי

משתמש ותיק
לפעמים עיקר יסוד המחלוקת אכן הוא במציאות, אך יש קיום לכל שיטה לפי המציאות האמיתית. למשל בגיטין דף ו' שנחלקו גבי פילגש בגבעה אי זבוב מצא לה או נימא מצא לה, והאמת דזבוב בקערה ונימא באותו מקום- ומ''מ נשאר המחלוקת על מה עיקר קפידתו, והוא מחלוקת בסברא.
 

שואל ומשיב

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
לפעמים עיקר יסוד המחלוקת אכן הוא במציאות, אך יש קיום לכל שיטה לפי המציאות האמיתית. למשל בגיטין דף ו' שנחלקו גבי פילגש בגבעה אי זבוב מצא לה או נימא מצא לה, והאמת דזבוב בקערה ונימא באותו מקום- ומ''מ נשאר המחלוקת על מה עיקר קפידתו, והוא מחלוקת בסברא.
הגמ' שם היא יוצאת דופן, שכן שם אליהו אמר ''אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
 

דרומאי

משתמש ותיק
שואל ומשיב אמר:
דרומאי אמר:
לפעמים עיקר יסוד המחלוקת אכן הוא במציאות, אך יש קיום לכל שיטה לפי המציאות האמיתית. למשל בגיטין דף ו' שנחלקו גבי פילגש בגבעה אי זבוב מצא לה או נימא מצא לה, והאמת דזבוב בקערה ונימא באותו מקום- ומ''מ נשאר המחלוקת על מה עיקר קפידתו, והוא מחלוקת בסברא.
הגמ' שם היא יוצאת דופן, שכן שם אליהו אמר ''אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
אין קשר. אלו ואלו דברי אלקים חיים נאמר שם ביחס לזה ששניהם היו במציאות, אני בא ללמוד מכך שהמחלוקת נשארה גם לאחר שהתבררה המציאות- שהרבה פעמים מחלוקת שיסודה במציאות נשארת גם לאחר הבירור שלכאורה היה אמור לסלק את המחלוקת.
 

ראובן

משתמש ותיק
אני מחפש מקורות בנושא. נראה לי שיש לומר שבחז"ל שהיו ב-2000 שנות תורה, (עיין חזו"א בהלכות שחיטה לגבי טריפות) המציאות נקבעה על פי מה שהם הבינו בתורה (כל מה שחז"ל הבינו על ידי פילפולם בתורה נחשב לחלק מהתורה שבעל פה. ולמעשה זה כך גם היום אלא שלא כולם זוכים להשיג). ממילא המציאות היא כמו ההלכה או בדרך כלל כמו ההלכה ולפעמים כמו הצד החולק. ובמקום שלא הוכרע המציאות היא כמו שני הצדדים או בזמנים שונים או במצבים שונים. חז"ל לא הלכו לבדוק את המציאות בדרך כלל כדי לקבוע את ההלכה אלא למדו הכל מתוך התורה. (עיין בכורות ח:) ומי שנהג לבדוק היה נקרא "עסקן בדברים" עיין חולין נז: (אמנם ייתכן שזה לא נדחה מהלכה שמותר לבדוק).
 

ראובן

משתמש ותיק
שואל ומשיב אמר:
דרומאי אמר:
לפעמים עיקר יסוד המחלוקת אכן הוא במציאות, אך יש קיום לכל שיטה לפי המציאות האמיתית. למשל בגיטין דף ו' שנחלקו גבי פילגש בגבעה אי זבוב מצא לה או נימא מצא לה, והאמת דזבוב בקערה ונימא באותו מקום- ומ''מ נשאר המחלוקת על מה עיקר קפידתו, והוא מחלוקת בסברא.
הגמ' שם היא יוצאת דופן, שכן שם אליהו אמר ''אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
למה יוצאת דופן זה לא מגלה על כל מקום? שכן הוא האמת שבכל מחלוקת אלו ואלו דא"ח אלא ששם אליהו גילה איך.
 

שואל ומשיב

משתמש ותיק
ההסברים (למשל הריטב''א, הר''ן) על או''א דא''ח שייכים רק במחלוקות בדינים, ולכן הגמ' בגיטין היא יוצאת דופן.
הראיה מחולין אינה ראיה, כיוון ששם כונה כך כי לא האמין במה ששמע, ולא כי הלך לברר.
מצאנו ברב שהיה שנה ומחצה ברפת (נדמה לי, לא זוכר כעת בבירור) כדי להכיר את הבהמות.
הר''מ כותב שבמדעי העולם סמכו החכמים על חכמי העולם, ולכן אף טעו.
 

דרומאי

משתמש ותיק
שואל ומשיב אמר:
ההסברים (למשל הריטב''א, הר''ן) על או''א דא''ח שייכים רק במחלוקות בדינים, ולכן הגמ' בגיטין היא יוצאת דופן.
כבר כתבתי שאין קשר לאו''א דא''ח, העיקרון הנלמד מן הסוגיא ההיא הוא שלמרות שהמחלוקת היתה על המציאות והתבררה המציאות, נשארה המחלוקת בסברא.
 

אור זרוע

משתמש ותיק
ישנו ספר שלם שעוסק בנושא של מחלוקת במציאות בדברי חז"ל, ליישב את המקומות שנראה שנחלקו במציאות. יש שם דברים מעניינים.
שמו של הספר: 'מלא רצון', יצא לאור בשנת תע, נמצא בהיברובוקס וכנראה גם באוצה"ח.
 

כרם

משתמש ותיק
שואל ומשיב אמר:
דרומאי אמר:
לפעמים עיקר יסוד המחלוקת אכן הוא במציאות, אך יש קיום לכל שיטה לפי המציאות האמיתית. למשל בגיטין דף ו' שנחלקו גבי פילגש בגבעה אי זבוב מצא לה או נימא מצא לה, והאמת דזבוב בקערה ונימא באותו מקום- ומ''מ נשאר המחלוקת על מה עיקר קפידתו, והוא מחלוקת בסברא.
הגמ' שם היא יוצאת דופן, שכן שם אליהו אמר ''אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

בזכרוני, גם במגילה יש שאלה ששאלו את אליהו הנביא, בשאלה מה ראתה אסתר להזמין את המן למשתה עם אחשורוש, וגם שם התשובה היתה ככולהו.
 

שואל ומשיב

משתמש ותיק
לא הצלחתי להבין איך לוקחים גמרא או שתיים ומשליכים מכך על הכל.
כעת ראיתי שהשדה חמד מערכת מ כלל קסד מדבר בזה ומציין מ''מ.
 

דרומאי

משתמש ותיק
שואל ומשיב אמר:
לא הצלחתי להבין איך לוקחים גמרא או שתיים ומשליכים מכך על הכל.
כעת ראיתי שהשדה חמד מערכת מ כלל קסד מדבר בזה ומציין מ''מ.
לא משליכים כלום, רק הבאתי דוגמא של מחלוקת במציאות שהמשיכה להתקיים גם לאחר שהתבררה המציאות, ואפשר לומר שכל מחלוקת במציאות תתקיים גם אם תתברר המציאות.
 

ראובן

משתמש ותיק
שואל ומשיב אמר:
ההסברים (למשל הריטב''א, הר''ן) על או''א דא''ח שייכים רק במחלוקות בדינים, ולכן הגמ' בגיטין היא יוצאת דופן.
הראיה מחולין אינה ראיה, כיוון ששם כונה כך כי לא האמין במה ששמע, ולא כי הלך לברר.
מצאנו ברב שהיה שנה ומחצה ברפת (נדמה לי, לא זוכר כעת בבירור) כדי להכיר את הבהמות.
הר''מ כותב שבמדעי העולם סמכו החכמים על חכמי העולם, ולכן אף טעו.
הראיה מחולין היא על כך ששאר החכמים לא בדקו אחרי ששמעו מרבותיהם. רב מוזכר כדבר יוצא דופן בגמרא. ולא משמע שכולם נהגו כן. יש גם דברים שלא היה שייך לבדוק בזמנם אז עדיין יקשה איך חלקו בזה וכי לא ידעו שזו סברא בעלמא שלא מחייבת את המציאות. וכמה סברות הוכחו כטעויות במציאות וכי חז"ל לא ידעו זאת. דוחק לומר שזה רק מדין חזקה וכיו"ב שכך צריך לנהוג כאילו ידוע לנו שכך המציאות, אם ברור שלא בדקו ואמרו מסברא נגד השכל הפשוט שאי אפשר לדעת.
הנידון כאן הוא לא לשיטת הרמב"ם הנ"ל שלדבריו פשוט שכל אחד אמר כפי הבנתו או דעת חכמי הגויים ששמע מהם ואחד טועה ולפי זה אין בזה אלו ואלו דא"ח. אבל נראה שדעת רוב הראשונים אינה כן. וגם ברמב"ם יש סתירה לזה ואולי נכתב כן רק במורה. (ויעויין גם בהקדמת המתרגם שמזהיר מלקבל את כל מה שכתוב במורה כפשוטו).
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
אוריאל אמר:
אתמול למדתי בגמ' נדרים י: ב"ש סברי משתעי אינשי בהני כינויין וב"ה סברי לא משתעי' וכו'.
בפשטות נחלקו אם אכן העולם רגיל לדבר בכינויי כינויין או לא, וכ"מ בהמפרש.
אבל הר"ן שם כתב "כלומר, דב"ה סברי דאפילו דמשתעי אינשי מ"מ אינם מעיקר הלשון".
לכאורה הטעם שדחק הר"ן קצת בל' הגמרא, דלא ניחא ליה להעמיד הפלוגתא של ב"ש וב"ה במחלוקת מציאותית, אי משתעי אינשי אי לא [וכ"ה ברשב"א שם].
והתעוררתי לבדוק את הדבר הזה, האם אכן ישנם מקומות בהם אנו מוכרחים לפרש שהמחלוקת בגמרא היא במציאות בלבד, או לא. אשמח על כל עזרה בפרוייקט.
יש להעיר שבנדרים ל: פלוגתא בין ר"מ לחכמים אם נולדים בלשון בני אדם אלו העתידין להוולד או אלו שכבר נולדו, כפירוש הר"ן שם.
אור זרוע אמר:
ישנו ספר שלם שעוסק בנושא של מחלוקת במציאות בדברי חז"ל, ליישב את המקומות שנראה שנחלקו במציאות. יש שם דברים מעניינים.
שמו של הספר: 'מלא רצון', יצא לאור בשנת תע, נמצא בהיברובוקס וכנראה גם באוצה"ח.
הנה קישור: http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20595&st=&pgnum=1&hilite=

[בעקבות האשכול הסוער (והמרתק) על ויכוח הרמב"ן והנספח אליו...].
 

tkhvu

משתמש ותיק
בנדה דף כא א מחלוקת ר' יהודה ורבנן, שלדעת ר' יהודה רוב חתיכות של ארבע מיני דמים. ורבנן חולקים וכתבו שם תוס' דאדרבה רוב חתיכות לא של ארבע מיני דמים. וכמדומה שזו מחלוקת שקשה מאד להסביר אותה בדרכים הרגילות של מציאות בלתי מוגדרת שיש המגדירים אותה כך ויש שכך. וצ"ע.
 

well

משתמש ותיק
שואל ומשיב אמר:
ההסברים (למשל הריטב''א, הר''ן) על או''א דא''ח שייכים רק במחלוקות בדינים, ולכן הגמ' בגיטין היא יוצאת דופן.
הראיה מחולין אינה ראיה, כיוון ששם כונה כך כי לא האמין במה ששמע, ולא כי הלך לברר.
מצאנו ברב שהיה שנה ומחצה ברפת (נדמה לי, לא זוכר כעת בבירור) כדי להכיר את הבהמות.
הר''מ כותב שבמדעי העולם סמכו החכמים על חכמי העולם, ולכן אף טעו.

חשוב לציין שההסבר של הריטב"א נמצא גם בתוס' ר"פ ושם הוסיף:

"ומ"מ קשה ממעשים שכבר היו, כגון ממזבח, דחד מוכח מקרא דהיה ששים, וחד מוכח מקרא דהיה עשרים , והתם היכי שייך לומר אילו ואילו דברי אלקים חיים, דהא ליכא למימר הלך אחר רוב חכמי הדור , דהא לא היה אלא בחד ענינא. וי"ל דגם כולהו לא היה אלא בחד ענינא, אלא חד מוכח מקרא דבדין היה לו להיות הכי וחד מוכח מקרא דבדין היה לו להיות הכי, והא דקאמר אילו ואילו דברי אלקים חיים, פי' דמתוך הפסוקים יש משמעות למידרש כמר וכמר, אבל ודאי לא היה אלא בענין אחד "
ויש להאריך בעומק כוונתו.
 

איש

משתמש ותיק
לתלות את מחלוקת חז"ל בגדרים ולא במציאות היא שיטה שנולדה כתוצאה משיטת הישיבות. כל שיטת 'לשיטתו' מתנגדת לזה. ובדורות האחרונים דחו לשיטת 'הלשיטתו' למעט מקומות מסוימים, ומכאן רבים הוטעו לחשוב שאין כלל מחלוקת במציאות ולא היא עד לפני כמה דורות.
 

דרומאי

משתמש ותיק
איש אמר:
לתלות את מחלוקת חז"ל בגדרים ולא במציאות היה שיטה שנולדה כתוצאה משיטת הישיבות. כל שיטת 'לשיטתו' מתנגדת לזה. ובדורות האחרונים דחו לשיטת 'הלשיטתו' למעט מקומות מסוימים, ומכאן רבים הוטעו לחשוב שאין כלל מחלוקת במציאות ולא היא עד לפני כמה דורות.
לשיטתו קיים היום גם בעולם הישיבות, חלק גדול מרעיונותיו של ר' נחום פרצוביץ' מותאמים עם לשיטתו, וכן ר' נתן צבי פינקל הי' מפליא לעשות בלשיטתו, שמענו ממנו פעם שבמסכת נדרים יש לו 120 פעמים ר''ן ותוס' לשיטתם!
בענין מחלוקת בגדרים ולא במציאות, עיין מש''כ למעלה שלפעמים אף שהמחלוקת היא במציאות והמציאות מתבררת נשארת המחלוקת בגדרים- דוגמא לדבר הסוגיא בגיטין דף ו' שנחלקו במציאות, ולאחר שהתברר ששניהם היו גם נימא וגם זבוב נשארה המחלוקת על מה הקפיד, וכמו''כ ניתן לומר שאף אם ר' יונתן ור' אביתר היו שם ורואים שהקפיד על שניהם היו נחלקים על מה עיקר הקפידא וכן הלאה ודוק.
 

איש

משתמש ותיק
לא חושב כך. הלשיטתו מלבד האגלי טל והמנחת חינוך שעשו בו שימוש הליטאים בדורות האחרונים נמנעו מכך.
מה שאתה מציג רבי נחום קרוב לודאי שהלשיטתו שם לווה מתוך ההגדרה ולא מה'לשיטתו' ודוק' בדבריי אלה.
 

דרומאי

משתמש ותיק
איש אמר:
לא חושב כך. הלשיטתו מלבד האגלי טל והמנחת חינוך שעשו בו שימוש הליטאים בדורות האחרונים נמנעו מכך.
מה שאתה מציג רבי נחום קרוב לודאי שהלשיטתו שם לווה מתוך ההגדרה ולא מהשליטתו ודוק בדבריי אלה.
את רנ''צ פינקל ז''ל שמעת?
 

איש

משתמש ותיק
זאת הראיה הכי גדולה שספריו לא נתבדרו....עם זאת שהיה מחזיק תורה הגדול ביותר.
 

איש

משתמש ותיק
אבל קשה לשנות קו חשיבה שגדלת עליו, זו כמו לשנות מציאות ויותר מכך..
 

דרומאי

משתמש ותיק
איש אמר:
זאת הראיה הכי גדולה שספריו לא נתבדרו....עם זאת שהיה מחזיק תורה הגדול ביותר.
הספרים לא מוצלחים כמו השיעורים עצמם מפיו.
גם אצלנו יש לשיטתו, ההבדל הוא שאנחנו עושים את זה בשיטות הראשונים והמנ''ח ואבני נזר וכו' עשו את זה בשיטות תנאים ואמוראים...
חוץ מזה שאצלנו הלשיטתו הוא בהגדרה ולא בדין עצמו כמו שכתבת בעצמך.
אבל עצם הלשיטתו קיים אצלנו לא פחות מבדורות הקודמים.
 

איש

משתמש ותיק
שים לב שאצל החסידים והספרדים השיטה שונה הייתי כותב למה לולי שהדברים הם חריפים לאוזן ליטאית ועל כן אשתוק.
אבל שוב בשיטות הראשונים שאתם עושים (ואולי בגלל שכזה ספר הריטב"א על יבמות נראה איך שהוא נראה) הוא באותו סוגיה לא מסוגיה אחרת.
 

דרומאי

משתמש ותיק
איש אמר:
שים לב שאצל החסידים והספרדים השיטה שונה הייתי כותב למה לולי שהדברים הם חריפים לאוזן ליטאית ועל כן אשתוק.
אבל שוב בשיטות הראשונים שאתם עושים (ואולי בגלל שכזה ספר הריטב"א על יבמות נראה איך שהוא נראה) הוא באותו סוגיה לא מסוגיה אחרת.
תכתוב אל תפחד...
רק לא הבנתי מה יש לך נגד הריטב''א על יבמות של הרב יפה'ן ז''ל?
ברור שלא עושים לשיטתו מסוגיא אחרת כי אנחנו לא כ''כ גדולים כדי לדעת את כל הסוגיות במקביל כמו המנ''ח וכו'.
אגב, לא קיימת היום 'שיטת לימוד חסידית'. אין כזאת חיה. יש חסידים שלומדים ללא שיטה מוגדרת, ויש הלומדים כמו הליטאים. כאן בא''י הרוב מהסוג השני.
 
חלק עליון תַחתִית