שבועות כנגד יצחק. מדוע.

[יונה בן יעקב]

מדוע שבועות כנגד יצחק בעוד התורה היא מדתו של יעקב כידוע.
מהי כפיית הר כגיגית שהיתה במתן תורה ומדוע נצרך דבר זה.
מדוע נאמר ישראל שעמדו לפני הר סיני פסקה זוהמתן ולא ישראל שקבלו את התורה.

תשובות במאמר שלפניכם.

[הפקדתי שומרים]

ר' יונה יישר כח על המאמר.
עם זאת אשמח אם תעלה תמצית הדברים, לאלה שעיתותיהם לא בידם לעבור כרגע על כל המאמר האיכותי.
(ומסתמא קריאת התמצית, תעורר את הסקרנות לעיין בדברים בהרחבה)

[הפקדתי שומרים]

ולפו"ר אפשר ליישב הערתך הראשונה בשניה. ז"א אחר שנתינת התורה נעשתה בדרך של כפיה, ה"ז מידת יצחק המתבטאת בדין. וממנה ל-שלישית אחר שקבלת התורה בכפיה (עד אחר פורים שקבלתם מרצון) תלה פסיקת הזוהמה בעצם מעמד ה"ס ולא משום קבלתן שהיה בכפיה.

ובענין זה ראה מש"כ בספר פרדס יוסף על ספר שמות פרק כג פסוק יד בזה"ל-
והטעם שנקראו רגלים כתב רבינו בחיי [משפטים כ"ג, י"ד] בשם מדרש [עיין חגיגה ג.] שהיה דרכם לעלות לרגל ברגליהם ולא בעגלות, ולכן חיגר וסומא וחולה וזקן וקטן פטורים, ובטור (או"ח סימן תי"ז) המועדים נתקנו נגד אבות פסח נגד אברהם דכתיב (וירא י"ח, ו) לושי ועשי עוגות והיה פסח, שבועות נגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר של איל יצחק, סוכות נגד יעקב דכתיב (וישלח ל"ג, י"ז) ולמקנהו עשה סוכות, וי"ב ראשי חדשים שגם כן נקראו מועדים נגד י"ב שבטים, וכשחטאו בעגל ניתנו לנשים שלא חטאו, ועיין שם בבית יוסף [ד"ה ושמעתי] וב"ח [ד"ה ושמעתי]:
ובספר אור הצבי כתב דלכן שבועות רק יום.). אחד ופסח וסוכות שני ימים וחול המועד הפסק בינתיים, כי אברהם ויעקב הוכפלו שמותם אברהם אברהם (וירא כ"ב, י"א) יעקב יעקב (ויגש מ"ו, ב) ופסיק בינתיים, ויצחק לא הוכפל שמו. וכנגד כהנים ולויים וישראלים, כהנים בחינת עבודה לויים בחינת תורה דכתיב (ברכה ל"ג, ח) וללוי כו' יורו משפטיך ליעקב, וישראל עוסקים בגמילות חסדים, ועיין בזה אריכות בפרדס יוסף לך [דף רי"ג] וישלח [אות מ"ב]:
ובספר קטרת סמים [משפטים דף ט"ו ט"א ד"ה שלש] כתב דשלשה רגלים נגד שלש טובות הוציאנו ממצרים ונתן תורה ומתנות הארץ, פסח על יציאת מצרים שבועות על תורה וסוכות על מתנות הארץ, וצריך ביאור למה פתח בט"ו בניסן שבו יציאת מצרים ושבועות בשישי בסיון בקבלת התורה, וסוכות לא נהוג ביום שבאנו לארץ שהיה בעשירי לחדש הראשון כיהושע (ד, י"ט), וגם לא נזכיר ביאת הארץ בסוכות רק סתם זמן שמחתינו:
חלילה זה לא תחליף למאמרך רק תוספת על הצד שלא הזכרת.

[הפקדתי שומרים]

מדוע שבועות כנגד יצחק בעוד התורה היא מדתו של יעקב כידוע.
מהי כפיית הר כגיגית שהיתה במתן תורה ומדוע נצרך דבר זה.
מדוע נאמר ישראל שעמדו לפני הר סיני פסקה זוהמתן ולא ישראל שקבלו את התורה.
תשובות במאמר שלפניכם.

בשאלה האחרונה אפש"ל על פי מש"כ שכל נשמות ישראל קבלו את התורה מסיני, אולם לגבי "פסקה זוהמתן" מסתבר לחלק, שכן הזוהמה, שהיתה על יוצאי מצרים לא שייכת לגבי נשמות ישראל, ולכך לא אמר שקבלו את התורה הכולל גם שאר נשמות ישראל.
ועוד אפש"ל שגדר קבלת התורה, רק אחר שפסקה זוהמתן.

[הפקדתי שומרים]

שוב ראיתי ששגתי בדברים. הזוהמה מתיחסת לחטא אדם הראשון כד' הגמ' שבת ריש דף קמו.
אמנם מצאתי שהבן יהוידע שם עומד בשאלתכם בזה"ל-ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. י"ל למה תלה פסיקת הזוהמא במעמד הר סיני, והוה ליה למימר ישראל שקבלו התורה פסקה זוהמתן, ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הגאון מהר"י ז"ל בי"ד דהאש מגרש ארס הנחש הנדבק בפירות וכל מיני מאכל, ולכן כל פרי המתבשל אף על פי שנאכל כשהוא חי בלא"ה הנה הוא יהיה נקי על ידי הבישול מן חלק הזוהמה והוא משובח בכך טפי מן החי, כי טבע האש לגרש ארסו של נחש. גם ידוע דמעמד הר סיני היה בו דבר פלא, כי האש שירדה מן השמים גירשה את האויר של כל אותו המקום שהיו עומדים בו כל ישראל ונעשה החלל ריקן מן האויר, והיו ישראל חיים אותה עת בנס, כי אי אפשר לבריה לחיות בלתי שאיבתה האויר, ולכן כתיב [שמות כ' ט"ו] וכל העם רואין את הקולות, שראו את הקולות ממש מהלכין בתוך חלל אותו מקום ומגיעים ודופקים בתוף שבאזניהם, כי מניעת האדם מראיית הקולות הוא מכח שהחלל מלא אויר עד שנדבק בעינים ממש, לכך אין רואין הקולות העוברים בתוכו, וכמו שכתב הרב אפיקי יהודה בזה באורך, ועל כן אם אש גשמי מגרש ארס הנחש שהוא הזוהמה הנזכרת, כ"ש אש קדוש שהיה במעמד הר סיני באותו מקום שעמדו בו ישראל ולכן פסקה זוהמתם, נמצא פסיקת הזוהמה לא היתה מכח קבלת התורה שאמרו נעשה ונשמע, אלא היתה מחמת עמידתם אצל הר סיני ששם ירד אש של מעלה וגירש את האויר וממילא פירש ודחה ארס של נחש שהיה דבוק בהם, לכך תלו הדבר במעמד הר סיני, ולכך יש מצות עשה בזכר מעמד הר סיני בכל יום: עכ"ל.

[הפקדתי שומרים]

ואם כך ניישב שקבלת התורה בפועל שייכת אצל אותם שעמדו בגופם, אולם ענין "פסקה זוהמתן" שייך גם על הנשמות. וזאת עפמש"כ השפת אמת שם וז"ל -בגמ' גרים מאי כו' אע"פ דאינהו לא הוו מזלייהו הוו כו'. לכאורה הפי' דפסקה זוהמא מאז שעמדו על הר סיני היינו דבשביל דפסק הזוהמא מאבותיהם שעמדו שם נפסק הזוהמא ממילא מבניהם. אבל בגרים קשה דנהי דעכשיו נתגייר אחד מבניהם האיך פסק מהם הזוהמא כיון שלא פסקה הזוהמא מאבותיהם. וצ"ל שפסק הזוהמא מהרוחות שלהם והיינו דאמרי' מזלייהו הוו:

[הפקדתי שומרים]

ומ"מ גם אחר ד' הגמ' הנ"ל אפשר ליישב מש"כ לעיל שנקט פסקה זוהמתן על מעמד הר סיני ולא על קבלת התורה, משום שגדר קבלת התורה, רק אחר שפסקה זוהמתן.

[יונה בן יעקב]

ר' יונה יישר כח על המאמר.
עם זאת אשמח אם תעלה תמצית הדברים, לאלה שעיתותיהם לא בידם לעבור כרגע על כל המאמר האיכותי.
(ומסתמא קריאת התמצית, תעורר את הסקרנות לעיין בדברים בהרחבה)

תכלית המאמר הזה היא לעורר את הענין שיומא דעצרתא הינו יום בעל משמעות מיוחדת מלבד הענין שבו ניתנה תורה לישראל, רק שענין זה כולל את סיבת מתן תורה.
ולכן עבודת היום היא במישור נוסף כמבואר בפנים המאמר.

[רוצה לדעת]

יש להוסיף עוד שהנה בשו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן ר"ח שהעיר במה שהעקידה קרויה ע"ש יצחק ולא על שם אברהם ובי' שאברהם שמע מפי הקב"ה בעצמו אך יצחק "האמין" לדברי אברהם ולכן מזכירים זכות יצחק, וסיים בזה"ל: בהא סלקינן יצחק מסר נפשו על דברי חכמים במה שהוא חוץ לשכל ולא הרהר אחרי חכמים, משו"ה ועקידת יצחק תזכור להשומעים לתורה שבעל פה ואינם מהרהרים אחר דברי חכמים ותקנותיהם וגזירותיהם, אבל מי שאינו בכלל זה אין לו חלק בתפלה זו, עכ"ל, עיי"ש.
מבו' בדבריו שבעקידה היה אמונת חכמים של יצחק שלא הרהר אחר דברי אביו יצחק.

והנה ידוע ש"כפיית ההר כגיגית" היתה על תושבע"פ ומכללה לשמוע בקול חכמים.

לכן ההר בו נעקד יצחק אשר בעקידה היה "אמונת חכמים מחוץ לשכל" כד' רבינו חת"ס הנ"ל,
הוא ההר אשר נתלש להר סיני, והוא ההר אשר כפה עליהם הר כגיגית.

וזהו ששבועות כנגד יצחק!

[מאן דהו]

יש להוסיף עוד שהנה בשו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן ר"ח שהעיר במה שהעקידה קרויה ע"ש יצחק ולא על שם אברהם ובי' שאברהם שמע מפי הקב"ה בעצמו אך יצחק "האמין" לדברי אברהם ולכן מזכירים זכות יצחק, וסיים בזה"ל: בהא סלקינן יצחק מסר נפשו על דברי חכמים במה שהוא חוץ לשכל ולא הרהר אחרי חכמים, משו"ה ועקידת יצחק תזכור להשומעים לתורה שבעל פה ואינם מהרהרים אחר דברי חכמים ותקנותיהם וגזירותיהם, אבל מי שאינו בכלל זה אין לו חלק בתפלה זו, עכ"ל, עיי"ש.
מבו' בדבריו שבעקידה היה אמונת חכמים של יצחק שלא הרהר אחר דברי אביו יצחק.

והנה ידוע ש"כפיית ההר כגיגית" היתה על תושבע"פ ומכללה לשמוע בקול חכמים.

לכן ההר בו נעקד יצחק אשר בעקידה היה "אמונת חכמים מחוץ לשכל" כד' רבינו חת"ס הנ"ל,
הוא ההר אשר נתלש להר סיני, והוא ההר אשר כפה עליהם הר כגיגית.

וזהו ששבועות כנגד יצחק!

פשט מתוק!

אבל אם כך פורים היה ראוי להקרות על שם יצחק שכל עם ישראל קבלו תורה שבעל פה מתוך אהבה. ולא שבועות שקבלו מתוך כפיה. לא כמו יצחק שקיבל בלי להרהר. וצריך ביאור

[מאן דהו]

ולפו"ר אפשר ליישב הערתך הראשונה בשניה. ז"א אחר שנתינת התורה נעשתה בדרך של כפיה, ה"ז מידת יצחק המתבטאת בדין. וממנה ל-שלישית אחר שקבלת התורה בכפיה (עד אחר פורים שקבלתם מרצון) תלה פסיקת הזוהמה בעצם מעמד ה"ס ולא משום קבלתן שהיה בכפיה.

ובענין זה ראה מש"כ בספר פרדס יוסף על ספר שמות פרק כג פסוק יד בזה"ל-
והטעם שנקראו רגלים כתב רבינו בחיי [משפטים כ"ג, י"ד] בשם מדרש [עיין חגיגה ג.] שהיה דרכם לעלות לרגל ברגליהם ולא בעגלות, ולכן חיגר וסומא וחולה וזקן וקטן פטורים, ובטור (או"ח סימן תי"ז) המועדים נתקנו נגד אבות פסח נגד אברהם דכתיב (וירא י"ח, ו) לושי ועשי עוגות והיה פסח, שבועות נגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר של איל יצחק, סוכות נגד יעקב דכתיב (וישלח ל"ג, י"ז) ולמקנהו עשה סוכות, וי"ב ראשי חדשים שגם כן נקראו מועדים נגד י"ב שבטים, וכשחטאו בעגל ניתנו לנשים שלא חטאו, ועיין שם בבית יוסף [ד"ה ושמעתי] וב"ח [ד"ה ושמעתי]:
ובספר אור הצבי כתב דלכן שבועות רק יום.). אחד ופסח וסוכות שני ימים וחול המועד הפסק בינתיים, כי אברהם ויעקב הוכפלו שמותם אברהם אברהם (וירא כ"ב, י"א) יעקב יעקב (ויגש מ"ו, ב) ופסיק בינתיים, ויצחק לא הוכפל שמו. וכנגד כהנים ולויים וישראלים, כהנים בחינת עבודה לויים בחינת תורה דכתיב (ברכה ל"ג, ח) וללוי כו' יורו משפטיך ליעקב, וישראל עוסקים בגמילות חסדים, ועיין בזה אריכות בפרדס יוסף לך [דף רי"ג] וישלח [אות מ"ב]:
ובספר קטרת סמים [משפטים דף ט"ו ט"א ד"ה שלש] כתב דשלשה רגלים נגד שלש טובות הוציאנו ממצרים ונתן תורה ומתנות הארץ, פסח על יציאת מצרים שבועות על תורה וסוכות על מתנות הארץ, וצריך ביאור למה פתח בט"ו בניסן שבו יציאת מצרים ושבועות בשישי בסיון בקבלת התורה, וסוכות לא נהוג ביום שבאנו לארץ שהיה בעשירי לחדש הראשון כיהושע (ד, י"ט), וגם לא נזכיר ביאת הארץ בסוכות רק סתם זמן שמחתינו:
חלילה זה לא תחליף למאמרך רק תוספת על הצד שלא הזכרת.

אם הכפיה רק על תורה שבעל פה ולא על שבכתב לא מסתדר.
viewtopic.php?f=24&t=5656#p69175