כמה ספיקות בכללי הפסק

מצפה לישועה

משתמש רגיל
יש לי כמה ספיקות בכללי הפסיקה, שמטרידים אותי הרבה, ואין לי מידע ברור לגביהם

1. אם אני לומד סוגיא לעומקה, ונדמה לי שלהלכה צריך לצאת כך וכך, אני יכול לסמוך על עצמי, או שעליי להכפיף דעתי לדעת גדולי מורי ההוראה, והאם יש חילוק בזה בין גדולי הדור הזה, לבין המשנ"ב, שאר אחרונים, רמ"א ושו"ע

2. במחלוקת בין הרב שלי לבין מישהו שגדול יותר ממנו, נאמר - גדול הדור. האם אני צריך ללכת אחר הרב שלי, או שעליי ללכת אחר מי שגדול יותר

3. במחלוקות המצויות כיום מאד כגון הל' שבת וכדו', מה עושים? יש לנו נאמר שיטה שאוסרת [הרב אלישיב ור' ניסים] ושיטה שמתירה [הגרש"ז]. אני יכול לבחור לעצמי רב אע"פ שלא הייתי תלמידו, וללכת אחריו תמיד בין לקולא בין לחומרא, אפילו בדררא דאורייתא? ואם לא, אני צריך לאסור כי האוסרים הם מרובים? ואולי תלוי אם זה דרבנן או דאורייתא?

4. האם יש בדור שלנו מושג של מרא דאתרא? אם כן, אז מי הוא? - הרב של הבית כנסת שאני מתפלל בו, הרב של השכונה, הרב של העיר? או אולי גדולי הדור הם שנקראים מרא דאתרא כיום?

סוף דבר, מאד נבוכתי בענינים הללו, ומי שיוכל לעזור לברר לי אותם עם מקורות כראוי - תבוא עליו ברכת כל טוב
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
בחלק מהשאלות עמדו חו"ר הפורום עיין כאן -https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=2125&start=60#p22358
הפקדתי שומרים אמר:
הבוחן אמר:
אני מקוה שאיני זז לנושא רגיש מידי,
אשאל שאלה? לו יבוא אדם גדול בישראל ויטען בהלכה מסוימת שאין הלכה כמו השו"ע וכמו המקובל, אלא יוכיח בטענות חזקות ומוצקות שיש לפסוק את ההלכה כמו דעה אחרת, וינמק את דבריו בטוב טעם ודעת, וכו'.
האם נוכל לדחות אותו בטענה שאם השו"ע כתב אחרת פירושו שלא ירדנו לסוף דעת השו"ע, ובודאי שאם היה לפנינו היה עונה תשובה וכידוע שירד העולם פלאים ואין אנו יכולים כלל להשיג גדלותו של השו"ע ורוחב דעתו ולא שייך בשום טצדקי לומר אחרת ממנו,
או שתורה לא בשמים היא ואם דבריו נשמעים ומוכחים ואין לנו תשובה וסברתו נשמעת אמת, יש לנהוג איך שהוא אומר?

הנושא שהעלית, הוא נושא מצווין שראוי לדון בו. ולו לאור העובדה שיש בו להוות תשובת המשקל לדברים שהועלו בראש האשכול. -(שהכרעת ההלכה נקבעת על פי איכות 'האיש' ולאו דווקא על פי איכות הסברא, כך פחות או יותר עולה מהדברים שהוזכרו שם) ועל כן אין כאן לא תזוזה גם לא תנודה בנושא, מה שיש כאן זה בירור ובחינת הדברים הנ"ל רק מכיון הפוך.

הנה לך מה שאמר הרב ראובן פינשטיין על אביו רבי משה פיינשטיין בשיחה שנערכה במלאות עשרים שנה לפטירת אביו הפוסק הגדול (פורסם במוסף שבת קודש יתד נאמן פרשת כי תשא תשס"ו)
הנ"ל סיפר על אביו בזה הלשון - "בהזדמנות כאשר פסק בניגוד לדעת רבי עקיבא איגר זצוק"ל, העירו לו על כך שרעק"א סובר אחרת, אך הוא התבטא: "אני יודע, וגם בעולם האמת אמשיך לחלוק עליו בזה!"

וכך גם מרומז משהו במש"כ רבי משה פינשטיין בשו"ת אגרות משה כרך ו' חאו"ח ח"ד תחילת סי' יא וז"ל-
"הנה אף שאינני שייך להכריע בדברי רבותינו איך לעשות למעשה בשום דבר, אבל הא איכא דברים שלא שייך לצאת ידי כל השיטות ומוכרחין להורות לאלו השואלים ואין יודעין למי לפנות אלא אלי..ולא מצינו בספרי רבותינו עצה כזה, ולכן הא מוכרחין אנו להכריע בזה למעשה, איך להורות להשואלין אותי דבר ברור, מה שנראה לע״ד, שיש הרשות וגם הוא חיוב גם לחכמי דור הזה להורות למעשה לפי מה שנראה להם אחרי רוב עמל ויגיעה לברר ההלכה בש״ס ובפוסקי ם כפי כחו בכובד ראש וביראה מהשי״ת כדבארתי בהקדמתי על ספרי אגרות משה".

וביותר מזה, מי לנו גדול ממרן החזו"א שהכריע בהלכה כנגד אחרונים קדמוניים, וידוע שבתחילה נמנע לחלוק על הגר"א אחר שראה בו רבו בהלכה, אולם לאח"ז חלק ע"ד הגאון כמה פעמים עם זאת שגרם לו צער לחלוק על רבו.
והסיפורים לא חסרים. בענין זה.

אלא מה בשביל לחלוק ולהורות לציבור יש צורך בהיקף גדול בהלכה, יש צורך גדול בחריפות הדעת, יש צורך גדול בפקחות ואחריות, יש צורך גדול ביראת שמים...לא כל אחד ניחן או השיג את כל המעלות, אולי את חלקם וגם זה, ממש אנשים גדולים.
ועל כן בנוגע לשאלתך האם מותר לחלוק פשוט שכן. האם מותר משום כך גם להורות, לא כל אחד. אדם ממש גדול כן.

עוד נקודה חשובה שיש להעיר בזה. כולנו כבני תורה ששאבו את דרך הלימוד בישיבות הק', והשיטה הישבתית כידוע היא שיטה בעלת גישה חוקרת, ומבוססת בחלקה הגדול, הרבה על ההגיון, (וכמו שהורו לנו ראשי הישיבות זצוק"ל מדורות קודמים) אולם כשנגשים להלכה, משתנים "כללי המשחק" יש בה כללים שההגיון מתנגש איתה. כמעט כל הלכה שניה מבוססת לאו דווקא על פי 'ההגיון', אלא גם על צרופי ספיקות, ועל פי משקל ההתיחסות לכל פוסק, מהראשונים עד האחרונים, על פי מנהג (והדברים הללו מתיחסים לכלל השיטות בפסיקה. לאו דוקא לפי השיטה הנוקשה עם כללי פסיקה מכאן ועד להודעה האחרונה, אני מדבר על פסיקת המשנה ברורה, איך שיסד את ההלכות, בד"כ תפס את ד' המג"א פעמים את ד' הט"ז, ופעמים גם אם הלשון, דחוק מאד, -כפי שנתקלתי לא פעם אחת- הוא לא זז מהבנת הב"י או פוסקים אחרים) ועל פי שקולים אחרים, כמו אין הציבור יכול לעמוד, ועוד כללים מכללים שונים, ועל כן כח הסברא שניחן בה אברך גם אחד חריף ולמדן, אין בזה די בכדי להורות הלכה. ופעמים אם אין בכוחו לרסן את חריפותו ולמדנותו, הוא מגיע למקומות מוזרים..
אפילו מרן החזו"א שנתפס בעיני רבים כ'עצמאי' בהלכה, ביחס לפוסקים אחרים, ראה מה שכתב בזה"ל -"ההוראה המקובלת מפי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים כמו מרן הבית יוסף, המגן אברהם והמשנה ברורה, היא הוראה מקוימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית". (קוב"א ח"ב מא)
ובנוגע לטענתך "תורה לא בשמים" ודאי ודאי, ומשכך צריך אנשים אחראים, שלא מכריעים אך על פי חריפות שכלם ולמדנותם, משום שהתורה היא בארץ, ז"א במקום שהשכל לא זך מספיק בשביל להסתמך עליו בלבד. לך וראה איך פוסק המ"ב שלא מסתמך על שכלו, יש לו כללים מסודרים על מי ועל מה לסמוך, אפילו בביאור הלכה, שמעלה לפעמים נקודות חדשות, (כמו הביה"ל לגבי ברירת דגים שציינו) הוא מסתמך על ראשונים ואחרונים. כך שאברך כמוני וכמוך עם כל כבודו, להורות הלכה על פי מה שיצא לו זה דבר לא נכון ולא אחראי מצידו. (דרך אגב להחמיר ע"ע ודאי שאין בזה סרך של בעיה, וכמדומני כך מבואר במסילת ישרים, כל הדברים עוסקים או להקל לעצמו או להחמיר על הציבור) כמובן שהדברים קצת מעצבנים כל אברך שישב ולמד כמו שצריך בישיבה, ואז כשמגיע לסוגיות הלכתיות, אומרים לו אחורה פנה, אין לך את הזכויות לשנות כאן משהו, עם זאת שבכל הנוגע לסברות מופלאות האיש נגע ונגע, זה רק מוכיח שאנו כאברכים בני ישיבות ההגיון שלנו בנוי אחרת קצת כמש"כ לענ"ד.

וד"א אני לכשעצמי, מעדיף תמיד לבחון את הדברים בהלכה עפ"י ספרים שמעיזים לפסוק אחר שנתחו את הדברים, ובלי משוא פנים לפוסק כזה או אחר כל שהמחבר ת"ח ומסתמך על פוסקי זמנינו המקובלים לכל. אינני מתכוין לחומרות או קולות, אלא לספרים שמביאים פסק של פוסק שמחמיר, ועם זאת שדחו את דבריו אחת לאחת הם מכריעים כדבריו, כי זאת 'מודה' להחמיר, גם אם סתרו את דבריו שניה..לפני כן. דוגמא אחת לגבי שעון שבת, יש ספר מפורסם (ומקובל בציבור) שדוחה את סברת מרן הגרי"ש שאסר בזה, אחת לאחת, ועם זאת כתב אותו ספר להורות לאיסור בכל האופנים, גם במקרים שמרן הגרש"ז כתב להתיר בשש"כ.
ועיי"ע מש"כ ר' סבא שם-https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=2125&start=60#p22359
וראה מה שנכתב באשכול - "במקום שהחזון איש פוסק - אין שום רוב שבעולם חשוב נגדו"-https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=2125&start=60
ובעין מרא דאתרא ראה משנ"כ שם- https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=2125&start=30#p22197 מה שהוסיף ר' @אוריאל ור' @ישי.
 

מצפה לישועה

משתמש רגיל
פותח הנושא
@הפקדתי שומרים יישר כח על ההפניה
יש לציין בהקשר הזה של החזו"א, שתי נקודות
אחת - אם חלק על הגר"א, לא חלק על השו"ע. איני מכיר ולו מקום אחד שהוא חלק על השו"ע. האם זהו משום שלא מצא מקום לחלוק, או שלא רצה לחלוק עליו, ולפי זה יש חלוקה בין אחרונים לאחרונים
שתים - אכן גישת החזון איש היתה לברר הסוגיות מהראשונים ולחלוק הרבה על אחרונים, והרבה גם לא להזכיר דבריהם. אבל האם זו הגישה המקובלת אצל הפוסקים? כמדומני שהיו הרבה פוסקים שהגישה ההלכתית שלהם היתה פחות כזו, והסתמכה הרבה יותר על הנכתב בתשובות שלפניהם.
 

אברך

משתמש ותיק
מצפה לישועה אמר:
יש לי כמה ספיקות בכללי הפסיקה, שמטרידים אותי הרבה, ואין לי מידע ברור לגביהם

1. אם אני לומד סוגיא לעומקה, ונדמה לי שלהלכה צריך לצאת כך וכך, אני יכול לסמוך על עצמי, או שעליי להכפיף דעתי לדעת גדולי מורי ההוראה, והאם יש חילוק בזה בין גדולי הדור הזה, לבין המשנ"ב, שאר אחרונים, רמ"א ושו"ע

2. במחלוקת בין הרב שלי לבין מישהו שגדול יותר ממנו, נאמר - גדול הדור. האם אני צריך ללכת אחר הרב שלי, או שעליי ללכת אחר מי שגדול יותר

3. במחלוקות המצויות כיום מאד כגון הל' שבת וכדו', מה עושים? יש לנו נאמר שיטה שאוסרת [הרב אלישיב ור' ניסים] ושיטה שמתירה [הגרש"ז]. אני יכול לבחור לעצמי רב אע"פ שלא הייתי תלמידו, וללכת אחריו תמיד בין לקולא בין לחומרא, אפילו בדררא דאורייתא? ואם לא, אני צריך לאסור כי האוסרים הם מרובים? ואולי תלוי אם זה דרבנן או דאורייתא?

4. האם יש בדור שלנו מושג של מרא דאתרא? אם כן, אז מי הוא? - הרב של הבית כנסת שאני מתפלל בו, הרב של השכונה, הרב של העיר? או אולי גדולי הדור הם שנקראים מרא דאתרא כיום?

סוף דבר, מאד נבוכתי בענינים הללו, ומי שיוכל לעזור לברר לי אותם עם מקורות כראוי - תבוא עליו ברכת כל טוב

אשתדל בל"נ לנסות לענות לפי סדר הנידונים.

1. יש בזה הבדלי גישות בין הציבורים. ההנהגה הרווחת בציבור בני הישיבות היא שאין חולקים על השו"ע והאחרונים והמ"ב. יש ציבורים (כגון מתלמידי הגר"ח גריינימן ועוד) שהנהגתם ע"פ רבותיהם, שבמקרים מסויימים ולאנשים מסויימים יתכן לנטות מפסקי המ"ב או האחרונים.
בנוגע לפוסקי זמנינו - אין בזה כללים חלוטים. תלוי מי הת"ח שבא לחלוק, ועל סמך מה.

2. כתב החזו"א (יו"ד ריש סימן קנ):
ונראה דהא דאמר דבשל תורה הלך אחר המחמיר, אינו אלא בשאין אחד מהם רבו, אבל אחד מן החכמים הוא רבו, הלך אחריו אף להקל, ומקרי רבו כל שהוא קרוב לו ושומע שמועותיו תמיד ברוב המצות, ובזה, אם יש שני חכמים קרובים לו, רשות בידו להחזיק בהוראותיו של אחד מהם ולהחזיקו כרבו ,והיינו דאמרינן הרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה והיינו להחזיקם כרבו ולהלוך אחריהם תמיד בין לקולא בין לחומרא, ודין זה בין בחיי החכם, ובין לאחר מותו, כל שידועות הוראותיו והלכותיו מפי תלמידיו או מפי ספריו, והנה רשאים להלוך אחר רבם אף להקל בשל תורה, ואפי' החולקים עליו הם הרבים, כל זמן שלא היה מושב ב"ד ודנו זה כנגד זה והכריעו את ההלכה
ומבואר להדיא בדבריו שאם יש לך רב שאותו אתה שואל את כל שאלותיך בהלכה, רשאי אתה לנהוג כמותו אף אם החולקים עליו הם רבים [וכ"ש אם רק גדול ממנו].

3. נתבאר לעיל בדברי החזו"א שאם יש לך רב שאותו אתה שואל את כל שאלותיך בהלכה, רשאי אתה לנהוג כמותו, בין לקולא ובין לחומרא, ואם אתה שומע שמועות בהלכה מכמה רבנים [כמו בנידו"ד שפסקי הגדולים הנ"ל מצויים ברוב נושאי התורה], רשאי אתה לבחור אחד מהם ולהלוך אחריו תמיד בין לקולא ובין לחומרא ואפי' בדאורייתא ואפי' נגד רבים.
ואם עדיין לא קיבלת עליך לנהוג כפסקי רב מסויים, הרי שבדאורייתא יש להחמיר ובדרבנן אפשר להקל.

אני מקוה שעזרתי.
 

מצפה לישועה

משתמש רגיל
פותח הנושא
@אברך עזרת בהחלט, ויישר כח על הבאת דברי החזון איש
לא כל כך הבנתי את מה שהחזו"א מדגיש שצריך שהחכם הזה יהיה "קרוב" אליו
 

אוריאל

משתמש ותיק
@מצפה לישועה בהקשר למה ששאלת אם יש חילוק בין אחרונים מסויימים.
הנה ידוע שהספרדים "קיבלו הוראות מרן" לנהוג כהשו"ע, אפילו יחלקו עליו אלף רבנים. ברור שלפי זה גם אם יצא לך מסוגיא מסויימת לא כמו השו"ע לא תוכל לחלוק עליו.
אמנם גם להאשכנזים שלא קיבלו את זה, ולכן גם האחרונים השאכנזיים חולקים על השו"ע והרמ"א במאות מקומות, מכל מקום יש יחס מיוחד להשו"ע והרמ"א, יתר משאר הפוסקים.
מקור לזה, מצאתי פעם בשו"ת בנין שלמה, שהביא משמו של הגר"ח מוולוזי'ן שהכל מיד ה' על השו"ע והרמ"א השכיל, ולכן אפשר לרמז בכוונתם דברים למרות שהם עצמם לא כיוונו לזה.
כיוצא בזהב ידוע גם מש"כ התומים שלא שייך לומר בממונות קים לי כנגד השו"ע והרמ"א, אף שאפשר נגד כל אחרון אחר.
ייתכן שזו גם הסיבה שהחזו"א לא חלק על שו"ע ורמ"א, אף שלא נמנע לחלוק על גר"א. זאת אינני יודע.
 

אברך

משתמש ותיק
מצפה לישועה אמר:
@אברך עזרת בהחלט, ויישר כח על הבאת דברי החזון איש
לא כל כך הבנתי את מה שהחזו"א מדגיש שצריך שהחכם הזה יהיה "קרוב" אליו
אני מבין שאין שום הבדל אם קרוב או רחוק, וזה רק נקודה טכנית, שבד"כ אם החכם קרוב אליו, הרי הוא שומע ויודע את דעתו תמיד ברוב הנידונים ההלכתיים.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מצפה לישועה אמר:
@אברך עזרת בהחלט, ויישר כח על הבאת דברי החזון איש
לא כל כך הבנתי את מה שהחזו"א מדגיש שצריך שהחכם הזה יהיה "קרוב" אליו
זה נכון שהחזו"א שם בתחילת דבריו כתב בזה"ל -"ומקרי רבו כל שהוא קרוב לו ושומע שמועותיו תמיד ברוב המצוות"... והשאלה מתעוררת (כמו שהערת יפה) מהו שנקט החזו"א "קרוב" ולא הסתפק בענין "שומע שמועותיו תמיד ברוב המצוות". אולם מהמשך ד' החזו"א מתברר מהו שנקט קרוב. שכתב "ובזה, אם יש שני חכמים קרובים לו, רשות בידו להחזיק בהוראותיו של אחד מהם ולהחזיקו כרבו". היינו החזו"א מעמיד כאן מצב שיש שני רבנים שהאדם מקבל את תורתו מפיהם (בלימוד תורה לאו דווקא בהלכה) ולזה הוא מכתיר בשם 'קרוב' ולכך גם נקט בתחילה קרוב לו בשביל מה שמציג את המקרה אח"ז.
ולפו"ר המילה קרוב לא מתפרשת מצד המקום, [קצת שונה (בהגד' לא באמי' הענין) מד' @ האברך ולא משום ענין טכני] אלא מצד שהתלמיד קרוב אליו בכל הנוגע ללימוד תורה מפיהו (גם אם גר רחוק) ועם זאת לגבי הכרעת הלכה אחר ששניהם קרובים אליו ומקבל מהם ד"ת כמו מי יכריע, ע"ז אומר החזו"א את דבריו.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אברך אמר:
כתב החזו"א (יו"ד ריש סימן קנ):
ונראה דהא דאמר דבשל תורה הלך אחר המחמיר, אינו אלא בשאין אחד מהם רבו, אבל אחד מן החכמים הוא רבו, הלך אחריו אף להקל, ומקרי רבו כל שהוא קרוב לו ושומע שמועותיו תמיד ברוב המצות, ובזה, אם יש שני חכמים קרובים לו, רשות בידו להחזיק בהוראותיו של אחד מהם ולהחזיקו כרבו ,והיינו דאמרינן הרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה והיינו להחזיקם כרבו ולהלוך אחריהם תמיד בין לקולא בין לחומרא, ודין זה בין בחיי החכם, ובין לאחר מותו, כל שידועות הוראותיו והלכותיו מפי תלמידיו או מפי ספריו, והנה רשאים להלוך אחר רבם אף להקל בשל תורה, ואפי' החולקים עליו הם הרבים, כל זמן שלא היה מושב ב"ד ודנו זה כנגד זה והכריעו את ההלכה
ומבואר להדיא בדבריו שאם יש לך רב שאותו אתה שואל את כל שאלותיך בהלכה, רשאי אתה לנהוג כמותו אף אם החולקים עליו הם רבים [וכ"ש אם רק גדול ממנו].
3. נתבאר לעיל בדברי החזו"א שאם יש לך רב שאותו אתה שואל את כל שאלותיך בהלכה, רשאי אתה לנהוג כמותו, בין לקולא ובין לחומרא, ואם אתה שומע שמועות בהלכה מכמה רבנים [כמו בנידו"ד שפסקי הגדולים הנ"ל מצויים ברוב נושאי התורה], רשאי אתה לבחור אחד מהם ולהלוך אחריו תמיד בין לקולא ובין לחומרא ואפי' בדאורייתא ואפי' נגד רבים.
ואם עדיין לא קיבלת עליך לנהוג כפסקי רב מסויים, הרי שבדאורייתא יש להחמיר ובדרבנן אפשר להקל.
אני מקוה שעזרתי.
רק נוסיף, שעצם דברי החזו"א שהעלה @אברך בכדי לפשוט את הספק הנ"ל יל"ד בהם. (ויש"כ ע"ד הנעימים)

בזמנינו הדברים מורכבים מכפי שהם מוצגים, אחר שכיום קשה לומר שאברך מן השורה כל שמועותיו להלכה מבוססות על פוסק מסויים כמו לדוגמה: 'החוט שני' או ר' שלמה זמן ר' אלישיב "שבט הלוי" אגרות משה..וכו'...אלא מה? רוב האברכים בשאלות מורכבות מעיינים בספרים כמו הלכות שבת בשבת אורחו"ש וכו' וכו'..ואלו הספרים בעצמם פעמים פוסקים כך, ופעמים פוסקים כך (שלא כמו השש"כ והחוט שני. לא כאן המקום להכנס לאבחון של כל ספר וספר) ואם ההגדרה של אברך מסוג כזה (רוב האברכים) היא כמי "שלא קיבל לנהוג כפי פוסק מסויים" שאז בדאו' לחומרא ובדר' לקולא אם כך אין לסמוך על ספרים מעין אלה באופן שמקילים בדאו' גם אם מסתמכים בזה על שיטת פוסק אחר, שכן אותו אברך או אדם, לא קיבל ולא הולך בדווקא כמו הפוסק שמתיר. ולומר שפוסק כמו אותו הספר יל"ד בזה אחר שכל שמועתם להלכה מבוססת עפ"י 'מגוון' של פוסקים גדולים אחרים (בפרט ספר אורחו"ש) ומה שהכריעו בספרם (מחה"ס הנ"ל) לעצמם איך יועיל לאותם האחרים שקוראים בספריהם ויל"ע בזה.
 

מצפה לישועה

משתמש רגיל
פותח הנושא
מצפה לישועה אמר:
יש לי כמה ספיקות בכללי הפסיקה, שמטרידים אותי הרבה, ואין לי מידע ברור לגביהם


4. האם יש בדור שלנו מושג של מרא דאתרא? אם כן, אז מי הוא? - הרב של הבית כנסת שאני מתפלל בו, הרב של השכונה, הרב של העיר? או אולי גדולי הדור הם שנקראים מרא דאתרא כיום?

סוף דבר, מאד נבוכתי בענינים הללו, ומי שיוכל לעזור לברר לי אותם עם מקורות כראוי - תבוא עליו ברכת כל טוב

אחד מהחו"ר, שלח לי בהודעה פרטית שבודאי המרא דאתרא איננו גדול הדור, שאם כן לא מצאנו ידינו ורגלינו במושג של מרא דאתרא, וכן מההיא דרב ורבי יוחנן.
על זאת אני רוצה להעיר, שהתכוונתי שבאלתי שייתכן שרק פעם שהיה רק מוגדר לכל עיירה ועיירה [ורק במקרים חריגים שלחו הכרעות קשות לגדולי ישראל] היה לכל רב את התואר מרא דאתרת. אבל בזמנינו שהעולם נהיה מאד גלובלי וקטן, וכל שאלה זוכה למענה טלפוני או ספרותי אצל גדולי ישראל, והם מכריעים בכל שאלה הלכתית לכל אחד די בכל אתר ואתר, אולי הם אלו שנחשבים המרא דאתרא, או שהמושג הזה בטל לגמרי.
 

אור זרוע

משתמש ותיק
מצפה לישועה אמר:
יש לי כמה ספיקות בכללי הפסיקה, שמטרידים אותי הרבה, ואין לי מידע ברור לגביהם

1. אם אני לומד סוגיא לעומקה, ונדמה לי שלהלכה צריך לצאת כך וכך, אני יכול לסמוך על עצמי, או שעליי להכפיף דעתי לדעת גדולי מורי ההוראה, והאם יש חילוק בזה בין גדולי הדור הזה, לבין המשנ"ב, שאר אחרונים, רמ"א ושו"ע
להלן העתק מהקדמת הבית יוסף דברים שיש בהם ענין וקשר לנושא זה:
ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות כי זהו התכלית להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד. וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות הנה התוספות וחידושי הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל מלאים טענות וראיות לכל אחת מהדיעות. ומי זה אשר יערב לבו לגשת להוסיף טענות וראיות. ואיזהו אשר ימלאהו לבו להכניס ראשו בין ההרים הררי אל להכריע ביניהם על פי טענות וראיות לסתור מה שביררו הם או להכריע במה שלא הכריעו הם. כי בעונותינו הרבים קצר מצע שכלינו להבין דבריהם כל שכן להתחכם עליהם. ולא עוד אלא שאפילו היה אפשר לנו לדרוך דרך זה לא היה ראוי להחזיק בה לפי שהיא דרך ארוכה ביותר:

ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלשת עמודי ההוראה אשר הבית בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אמרתי אל לבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחת נפסוק הלכה כמותם אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקין על הדעת ההוא ולכן פשט המנהג בהיפך:

ומקום שאחד מן הג' העמודים הנזכרים לא גילה דעתו בדין ההוא והשני עמודים הנשארין חולקין בדבר הנה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי וסמ"ג ז"ל לפנינו אל מקום אשר יהיה שמה הרוח רוח אלהי"ן קדישין ללכת נלך כי אל הדעת אשר יטו רובן כן נפסוק הלכה:

ובמקום שלא גילה דעתו שום אחד מן הג' עמודים הנזכרים נפסוק כדברי החכמים המפורסמים שכתבו דעתם בדין ההוא. ודרך זו דרך המלך נכונה וקרובה אל הדעת להרים מכשול:
 

אור זרוע

משתמש ותיק
מצפה לישועה אמר:
יש לי כמה ספיקות בכללי הפסיקה, שמטרידים אותי הרבה, ואין לי מידע ברור לגביהם

1. אם אני לומד סוגיא לעומקה, ונדמה לי שלהלכה צריך לצאת כך וכך, אני יכול לסמוך על עצמי, או שעליי להכפיף דעתי לדעת גדולי מורי ההוראה, והאם יש חילוק בזה בין גדולי הדור הזה, לבין המשנ"ב, שאר אחרונים, רמ"א ושו"ע
לעומת זאת יש לציין לדברי המהר"ל מפראג (נתיבות התורה, נתיב התורה טז) לאחר שהביע את כאבו על שעזבו את התלמוד ופוסקים הלכה מתוך ספרי הרמב"ם והטור וכו', כתב כדברים האלה:
ואלו ידעו המחברים כי החבורים ההם יהיו גורמין שיהיו עוזבין את התלמוד לגמרי ויהיו פוסקין מתוך החבורים לא היו מחברים אותם. כי יותר ראוי ויותר נכון שיהיה פוסק מתוך התלמוד, ואף כי יש לחוש שלא ילך בדרך האמת ולא יפסוק הדין לאמיתו שתהיה ההוראה לפי האמת, מכל מקום אין לחכם רק מה שהשכל שלו נותן ומבין מתוך התלמוד, וכאשר תבונתו וחכמתו תטעה אותו עם כל זה הוא אהוב אל השם יתברך כאשר הוא מורה כפי מה שמתחייב מן שכלו ואין לדיין רק מה שעיניו רואות, והוא יותר טוב ממי שפוסק מתוך חבור אחד ולא ידע טעם הדבר כלל שהולך כמו עור בדרך.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אור זרוע אמר:
מצפה לישועה אמר:
יש לי כמה ספיקות בכללי הפסיקה, שמטרידים אותי הרבה, ואין לי מידע ברור לגביהם

1. אם אני לומד סוגיא לעומקה, ונדמה לי שלהלכה צריך לצאת כך וכך, אני יכול לסמוך על עצמי, או שעליי להכפיף דעתי לדעת גדולי מורי ההוראה, והאם יש חילוק בזה בין גדולי הדור הזה, לבין המשנ"ב, שאר אחרונים, רמ"א ושו"ע
להלן העתק מהקדמת הבית יוסף דברים שיש בהם ענין וקשר לנושא זה:
ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות כי זהו התכלית להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד. וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות הנה התוספות וחידושי הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל מלאים טענות וראיות לכל אחת מהדיעות. ומי זה אשר יערב לבו לגשת להוסיף טענות וראיות. ואיזהו אשר ימלאהו לבו להכניס ראשו בין ההרים הררי אל להכריע ביניהם על פי טענות וראיות לסתור מה שביררו הם או להכריע במה שלא הכריעו הם. כי בעונותינו הרבים קצר מצע שכלינו להבין דבריהם כל שכן להתחכם עליהם. ולא עוד אלא שאפילו היה אפשר לנו לדרוך דרך זה לא היה ראוי להחזיק בה לפי שהיא דרך ארוכה ביותר:
ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלשת עמודי ההוראה אשר הבית בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אמרתי אל לבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחת נפסוק הלכה כמותם אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקין על הדעת ההוא ולכן פשט המנהג בהיפך:
ומקום שאחד מן הג' העמודים הנזכרים לא גילה דעתו בדין ההוא והשני עמודים הנשארין חולקין בדבר הנה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי וסמ"ג ז"ל לפנינו אל מקום אשר יהיה שמה הרוח רוח אלהי"ן קדישין ללכת נלך כי אל הדעת אשר יטו רובן כן נפסוק הלכה:
ובמקום שלא גילה דעתו שום אחד מן הג' עמודים הנזכרים נפסוק כדברי החכמים המפורסמים שכתבו דעתם בדין ההוא. ודרך זו דרך המלך נכונה וקרובה אל הדעת להרים מכשול:
ר' אור זרוע יישר כח על הציטוט הנזכר למעלה והציטוט הנזכר למטה.
אם כי מדברי הבית יוסף הללו קשה להשתמש בזה כנימוק ותשובה לשאלה הנ"ל.
שכן הב"י בדבריו הללו מתיחס כמחבר ספר הכרעה על כל חלקי השו"ע, ומסביר את גישתו לענין ההכרעה, אחר שאין בנמצא לחבר ספר מקיף, שיסתמך בכל הלכה על שכלו להכריע כמו אחד מן עשרת ראשונים מפורסמים. ועל כן קבע לו הב"י ככלל, להכריע כפי ג' עמודי הוראה.
אולם השאלה הנ"ל מתיחסת לאדם מן השורה שלמד הלכה, ועולה לו אחרת מכפי שהציעו פוסקים אחרים....

ומאידך ד' המהר"ל שהזכרתם כל דבריו אמורים לחכם ופוסק, ואילו בכל הנוגע לאברך וכדו' ייתכן שאין לו להסתמך על שיקול דעתו בהבנת הגמ' כנגד ד' הפוסקים, אלא"כ יש פוסק גדול שהכרעתו כהכרעת המכריע..
 

אור זרוע

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
אולם השאלה הנ"ל מתיחסת לאדם מן השורה שלמד הלכה, ועולה לו אחרת מכפי שהציעו פוסקים אחרים....
השאלה היתה גם ביחס לשו"ע ואני חושב שהיחס לשו"ע צריך להיות כפי שהב"י התייחס לראשונים שקדמוהו שהוא סבר שאין בידו להכריע ביניהם.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אור זרוע אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
אולם השאלה הנ"ל מתיחסת לאדם מן השורה שלמד הלכה, ועולה לו אחרת מכפי שהציעו פוסקים אחרים....
השאלה היתה גם ביחס לשו"ע ואני חושב שהיחס לשו"ע צריך להיות כפי שהב"י התייחס לראשונים שקדמוהו שהוא סבר שאין בידו להכריע ביניהם.
1. אם אני לומד סוגיא לעומקה, ונדמה לי שלהלכה צריך לצאת כך וכך, אני יכול לסמוך על עצמי, או שעליי להכפיף דעתי לדעת גדולי מורי ההוראה, והאם יש חילוק בזה בין גדולי הדור הזה, לבין המשנ"ב, שאר אחרונים, רמ"א ושו"ע
לגבי השו"ע מסכים איתך, וכפי שנהג מרן החזו"א ושאר האחרונים.
אולם לחלק בשאלה המתיחס לשאר אחרונים, עדיין אין הכרעה, ובזה שנינו נוכל להסכים..
 

אור זרוע

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
אולם לחלק בשאלה המתיחס לשאר אחרונים, עדיין אין הכרעה, ובזה שנינו נוכל להסכים..
אם מישהו חושב שבכוחו לחלוק על החתם סופר, רעק"א, קצה"ח, נתיה"מ, אורים ותומים, פרי מגדים, מי אנו שנציע לו כללים כיצד לנהוג?
הרי ברור שניתן מבחינה תאורטית לחלוק על רבותינו האחרונים, ואין משוא פנים בהלכה.
אבל מבחינה מעשית, אברך מן השורה שסבור שסברתו מכרעת נגדם הלכה למעשה, אין הדבר מעיד על חכמתו היתירה...
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מסכים איתך אם השאלה היתה מתיחסת אך ורק להאחרונים שהזכרת. אבל לאמיתו של דבר האחרונים שהוזכרו בשאלה כוללת גם את אחרוני זמנינו כפי שנקט השואל 'מורי הוראה' וכו'..ולא כמו שציינת בדווקא אחרונים קדמונים יותר.
וממילא להסיק מהקדמת הב"י לאחרוני זמנינו יש חילוק קצת וע"ז באה הערתנו.

ואל תתטעה בין מה שיש לדון בדברים באופן שקול, ובין ההנהגה למעשה שבזה אין דברינו עוסקים
 

מבין ענין

משתמש ותיק
מצפה לישועה אמר:
1. אם אני לומד סוגיא לעומקה, ונדמה לי שלהלכה צריך לצאת כך וכך, אני יכול לסמוך על עצמי, או שעליי להכפיף דעתי לדעת גדולי מורי ההוראה, והאם יש חילוק בזה בין גדולי הדור הזה, לבין המשנ"ב, שאר אחרונים, רמ"א ושו"ע
זכורני שבצעירותי ראיתי בזה דבר מפורש בסטייפלער, שכתב שאם ת"ח למד סוגיא בעיון ויצא לו שלא כדברי הפוסקים, שיכול לסמוך על זה ולנהוג כך. [בודאי דיבר כשהלה הוא בר הכי, ולא במי שלא הגיע לכלל מידה זו].
מה זה לא כדברי הפוסקים - גם נגד כל המורים והשו"ע? גם אם זה לקולא בדאורייתא? איני זוכר שבמקום שקראתי זאת ירדו לפרטים אלה.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
מצפה לישועה אמר:
יש לי כמה ספיקות בכללי הפסיקה, שמטרידים אותי הרבה, ואין לי מידע ברור לגביהם

1. אם אני לומד סוגיא לעומקה, ונדמה לי שלהלכה צריך לצאת כך וכך, אני יכול לסמוך על עצמי, או שעליי להכפיף דעתי לדעת גדולי מורי ההוראה, והאם יש חילוק בזה בין גדולי הדור הזה, לבין המשנ"ב, שאר אחרונים, רמ"א ושו"ע

2. במחלוקת בין הרב שלי לבין מישהו שגדול יותר ממנו, נאמר - גדול הדור. האם אני צריך ללכת אחר הרב שלי, או שעליי ללכת אחר מי שגדול יותר

3. במחלוקות המצויות כיום מאד כגון הל' שבת וכדו', מה עושים? יש לנו נאמר שיטה שאוסרת [הרב אלישיב ור' ניסים] ושיטה שמתירה [הגרש"ז]. אני יכול לבחור לעצמי רב אע"פ שלא הייתי תלמידו, וללכת אחריו תמיד בין לקולא בין לחומרא, אפילו בדררא דאורייתא? ואם לא, אני צריך לאסור כי האוסרים הם מרובים? ואולי תלוי אם זה דרבנן או דאורייתא?

4. האם יש בדור שלנו מושג של מרא דאתרא? אם כן, אז מי הוא? - הרב של הבית כנסת שאני מתפלל בו, הרב של השכונה, הרב של העיר? או אולי גדולי הדור הם שנקראים מרא דאתרא כיום?

סוף דבר, מאד נבוכתי בענינים הללו, ומי שיוכל לעזור לברר לי אותם עם מקורות כראוי - תבוא עליו ברכת כל טוב

1. הכלל ההלכתי היחיד הידוע לי בענין זה הוא שאסור לחלוק על פסק שהוסכם ע"י רוב חכמי ישראל והתקבל ע"י רוב העם. כך מבואר ברמב"ם בהקדמתו למשנה תורה וזה לשונו:

"שכל הדברים שבתלמוד הבבלי חייבים כל ישראל ללכת בהם וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזרותם וללכת בתקנותם הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא [highlight=yellow]הסכימו עליהם כל ישראל[/highlight] ואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא [highlight=yellow]הם כל חכמי ישראל או רובם[/highlight] והם ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבינו עליו השלום"

מבואר כאן שצריך הסכמה כפולה - הסכמת רוב חכמי ישראל והסכמת עם ישראל (כנראה שברובו סגי).

דברים אלו אינם שייכים לגבי חיבורים הלכתיים מאז זמן הגמרא אף שנתפשטו בכל ישראל, מאחר והגם שהשו"ע והרמ"א והמשנ"ב התפשטו בקרב העם מ"מ רבים הפוסקים שחולקים עליהם בהרבה מקומות וע"כ שלא קבלום בתור סמכות מחייבת לחלוטין. אלא שיש סברא הגיונית שככל שההבדל בין הפוסק ללומד שרוצה לחלוק עליו גדול יותר כן יש לו יותר ליזהר מלחלוק עליו, ובפרט אם אותו הפוסק נתקבלו דבריו בכל כלל ישראל, וכמ"ש תרומת הדשן ח"ב סי' רמא "איך יתכן שימלא לאיש לבבו לחלוק על החיבורים שנתפשטו ברוב ישראל אם לא שהוא מקובל מרובתיו הגדולים דלא נהגו הכי". בדיון שהתקיים בין הג"ר אלחנן ווסרמן להחזו"א שמובא בהשמטות לקונטרס דברי סופרים שיצא לאור בספר "קובץ ענינים", מבואר ששניהם הסכימו שמסברא אין לחלוק על מי שגדול בהרבה היות ואם הוא רחוק ממדרגתו הרי ש"אפשר שנעלם ממנו טעמו וסברתו של החכם הקודם ואילו נתגלה לו טעמו היה רואה בעצמו שאין לו על מה לחלוק" כלשון הגרא"ו שם, ואין צריך בזה להגיע לשום דין או קבלה או איסור לחלוק (וכמו שסטודנט לרפואה לא יחלוק על דעת גדולי הרופאים).

ועל כן רואים שהוסכם ע"י האחרונים לא לחלוק על הראשונים לבד מבמקרים מעטים ויוצאי דופן, וכן אין הפוסקים בדורותינו נוהגים לחלוק על גדולי האחרונים כהשו"ע ורמ"א ומג"א וכדומה לבד ממקרים יוצאי דופן (החזו"א אכן נהג לחלוק הרבה אך רוב הפוסקים ובכללם המשנ"ב לא נהגו כן, ומה שציינו שהחזו"א אינו חולק על השו"ע אינו נכון כלל, ולדוגמא בסי' שח גבי טלטול מוקצה בגופו לצורך דבר האסור חולק על השו"ע שמתיר ובעוד מקומות רבים). אמנם אם יש מחלוקת בין האחרונים נוהגים הפוסקים להכריע ביניהם עפ"י מה שיוצא מעיונם, ומסתבר שגם לומד שהוא בר הכי יכול לעשות זאת מאחר ולא בא לחלוק אלא להכריע, ויש לו תנא דמסייע ליה. יש אחרונים שיותר התקבל לפסוק כמותם ויש שפחות אך אין זה כלל מחייב (לדוגמא לא קבלו כלל ישראל שחייבים לנהוג כפסקי המשנ"ב אלא שלמעשה עמא דבר כמותו אלא א"כ יש להם מנהג אחר).

אם הפוסק שרוצה לחלוק עליו הוא בן דורינו הרי מסתבר שתלוי מה דרגת הת"ח הרוצה לחלוק, וכאמור יש נפק"מ גדולה האם הדבר הוסכם ע"י כל גדולי הדור או שיש ביניהם מחלוקת בדבר.

2. לשון החזו"א שביעית סי' כג "ונראה דהא דאמר דבשל תורה הלך אחר המחמיר אינו אלא בשאין אחד מהם רבו אבל אם אחד החכמים הוא רבו הלך אחריו אף להקל ומקרי רבו כל שהוא קרוב לו ושומע שמועותיו תמיד ברוב המצוות" - לכאורה אם יש לאדם רב מסויים שתמיד שואל אותו בהלכה מסתבר שמקבל דין רבו לענין זה.

3. לשון הרשב"א ח"א סי' רנג: "ומן הדרך הזה כל שנהגו לעשות כל מעשיהם ע"פ אחד מגדולי הפוסקים... ע"פ הלכות הרב אלפסי ז"ל או ע"פ חיבור הרמב"ם ז"ל הרי עשו אלו הגדולים כרבם". אך לפי"ז צריך שבכל דבר ינהג כגדול מסויים ולא רק לפעמים כאוות נפשו. אם לא (כפי שנהוג בדרך כלל) הרי מסתבר שאם למד הסוגיא יכול להכריע כמי שנראה לו, ואם לא יש לנהוג לחומרא בדאורייתא או לקולא בדרבנן. אמנם שמעתי מחכם אחד שלכאורה אם הצד המחמיר אינו אוסר מדינא אלא שחושש לחומרא (כמו שהעיד תלמיד הגרי"ש שאמר לו רבו שהרבה פעמים מחמיר משום שאינו ברור לו לקולא ולא משום שסובר שאסור בודאות) לא שייך בזה ספק דאורייתא לחומרא כיון שאין כאן צד האוסר בודאי.

4. אסור לחלוק על הסמכות התורנית המקומית שהוסכם ע"י הציבור במקום מסויים לפסוק ולהכריע בהלכה, כמו שכתב הקובץ שעורים ב"ב אות רעג בביאור דברי הרשב"א הנ"ל:
"שכח בית דין בעיר אחת על כל בני העיר ככח בי"ד הגדול על כל ישראל ואף שדין זקן ממרא אינו אלא בבי"ד שבשלכת הגזית אבל לענין לשמוע לדבריהם הוא בכל בית דין...ומי הן הבית דין הדבר תלוי בהסכמת רוב אנשי העיר שאם הסכימו למנות עליהם חכם פלוני לרב נעשה רבם וחייבים לשמוע להוראותיו וה"נ אם אנשי העיר הסכימו לפסוק כרמב"ם הרי קבלו את הרמב"ם לרב עליהם וצריכיים לעשות כהוראותיו"

אך לכאורה בזמננו אין דבר זה מצוי כלל היות וגם כשממנים רב במקום מסויים אין זה באופן שאסור לחלוק על הוראותיו כלל אלא רק שהוא הממונה על קביעת ההלכה וההשקפה מבחינה ציבורית, אך לא על כל יחיד ויחיד (וגם בענינים ציבוריים לא תמיד). המושג שגדולי הדור מחייבים לכאורה הוא רק באופן שהדבר מוסכם על כל גדולי הדור ללא יוצא מן הכלל, או לחילופין אם הגדול מנהיג חוג מסויים הרי שקבלו אותו עליהם כרבם, אך באופן כללי אם יש דעה של כמה מגדולי הדור שאינה מסוכמת בהכרח על כולם אין בזה חיוב לשמוע לזה.
 
אברך אמר:
בנוגע לפוסקי זמנינו - אין בזה כללים חלוטים. תלוי מי הת"ח שבא לחלוק, ועל סמך מה
ר' אברך, מניין לך דבר זה, אם כי המציאות מראה כמוך, שרואים הרבה תלמידי חכמים שחולקים על גדולים מפוסקי זמנינו, אבל מנלן? ובעיקר, מה הגדר בזה? על מי כן? על מי לא? האם כל פוסק שהיה אחרי המ"ב אפשר לחלוק עליו?
 

דבש לפי

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
אברך אמר:
בנוגע לפוסקי זמנינו - אין בזה כללים חלוטים. תלוי מי הת"ח שבא לחלוק, ועל סמך מה
ר' אברך, מניין לך דבר זה, אם כי המציאות מראה כמוך, שרואים הרבה תלמידי חכמים שחולקים על גדולים מפוסקי זמנינו, אבל מנלן? ובעיקר, מה הגדר בזה? על מי כן? על מי לא? האם כל פוסק שהיה אחרי המ"ב אפשר לחלוק עליו?
יש אברכים בני זמנינו ששאלו את הרב אלישיב איך לנהוג במחלוקות החזו"א והמ"ב וענה שאין בזה כלל אלא שילמדו את הסוגיא ויכריעו, וכן ענה לגבי מחלוקות בין פוסקי זמנינו. (וכמובן מי שלא בר הכי ואין לו רב עליו להחמיר בדאורייתא ולהקל בדרבנן אך צריך בשביל זה לדעת מה דאורייתא ומה דרבנן וכן לדעת את דיני הספקות לפרטיהן, ומי שבקי בכל זה בדר"כ גם יכול ללמוד סוגיא אליבא דהלכתא [אלא שנפק"מ כשאין לו זמן לברר את הסוגיא, או שגם אחר הבירור אין לו נטייה לאחת הדעות] אבל מי שאינו בקי בזה לכאורה אין לו דרך אחרת אלא לבחור לו רב.)
 
דבש לפי אמר:
יש אברכים בני זמנינו ששאלו את הרב אלישיב איך לנהוג במחלוקות החזו"א והמ"ב וענה שאין בזה כלל אלא שילמדו את הסוגיא ויכריעו, וכן ענה לגבי מחלוקות בין פוסקי זמנינו.
זה שמועה בעלמא או ידיעה ברורה?
 

דבש לפי

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
דבש לפי אמר:
יש אברכים בני זמנינו ששאלו את הרב אלישיב איך לנהוג במחלוקות החזו"א והמ"ב וענה שאין בזה כלל אלא שילמדו את הסוגיא ויכריעו, וכן ענה לגבי מחלוקות בין פוסקי זמנינו.
זה שמועה בעלמא או ידיעה ברורה?
שמעתי בעצמי מחלק מבעלי המעשה.
 

רבינא

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
אברך אמר:
כתב החזו"א (יו"ד ריש סימן קנ):
ונראה דהא דאמר דבשל תורה הלך אחר המחמיר, אינו אלא בשאין אחד מהם רבו, אבל אחד מן החכמים הוא רבו, הלך אחריו אף להקל, ומקרי רבו כל שהוא קרוב לו ושומע שמועותיו תמיד ברוב המצות, ובזה, אם יש שני חכמים קרובים לו, רשות בידו להחזיק בהוראותיו של אחד מהם ולהחזיקו כרבו ,והיינו דאמרינן הרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה והיינו להחזיקם כרבו ולהלוך אחריהם תמיד בין לקולא בין לחומרא, ודין זה בין בחיי החכם, ובין לאחר מותו, כל שידועות הוראותיו והלכותיו מפי תלמידיו או מפי ספריו, והנה רשאים להלוך אחר רבם אף להקל בשל תורה, ואפי' החולקים עליו הם הרבים, כל זמן שלא היה מושב ב"ד ודנו זה כנגד זה והכריעו את ההלכה
ומבואר להדיא בדבריו שאם יש לך רב שאותו אתה שואל את כל שאלותיך בהלכה, רשאי אתה לנהוג כמותו אף אם החולקים עליו הם רבים [וכ"ש אם רק גדול ממנו].
3. נתבאר לעיל בדברי החזו"א שאם יש לך רב שאותו אתה שואל את כל שאלותיך בהלכה, רשאי אתה לנהוג כמותו, בין לקולא ובין לחומרא, ואם אתה שומע שמועות בהלכה מכמה רבנים [כמו בנידו"ד שפסקי הגדולים הנ"ל מצויים ברוב נושאי התורה], רשאי אתה לבחור אחד מהם ולהלוך אחריו תמיד בין לקולא ובין לחומרא ואפי' בדאורייתא ואפי' נגד רבים.
ואם עדיין לא קיבלת עליך לנהוג כפסקי רב מסויים, הרי שבדאורייתא יש להחמיר ובדרבנן אפשר להקל.
אני מקוה שעזרתי.
רק נוסיף, שעצם דברי החזו"א שהעלה @אברך בכדי לפשוט את הספק הנ"ל יל"ד בהם. (ויש"כ ע"ד הנעימים)

בזמנינו הדברים מורכבים מכפי שהם מוצגים, אחר שכיום קשה לומר שאברך מן השורה כל שמועותיו להלכה מבוססות על פוסק מסויים כמו לדוגמה: 'החוט שני' או ר' שלמה זמן ר' אלישיב "שבט הלוי" אגרות משה..וכו'...אלא מה? רוב האברכים בשאלות מורכבות מעיינים בספרים כמו הלכות שבת בשבת אורחו"ש וכו' וכו'..ואלו הספרים בעצמם פעמים פוסקים כך, ופעמים פוסקים כך (שלא כמו השש"כ והחוט שני. לא כאן המקום להכנס לאבחון של כל ספר וספר) ואם ההגדרה של אברך מסוג כזה (רוב האברכים) היא כמי "שלא קיבל לנהוג כפי פוסק מסויים" שאז בדאו' לחומרא ובדר' לקולא אם כך אין לסמוך על ספרים מעין אלה באופן שמקילים בדאו' גם אם מסתמכים בזה על שיטת פוסק אחר, שכן אותו אברך או אדם, לא קיבל ולא הולך בדווקא כמו הפוסק שמתיר. ולומר שפוסק כמו אותו הספר יל"ד בזה אחר שכל שמועתם להלכה מבוססת עפ"י 'מגוון' של פוסקים גדולים אחרים (בפרט ספר אורחו"ש) ומה שהכריעו בספרם (מחה"ס הנ"ל) לעצמם איך יועיל לאותם האחרים שקוראים בספריהם ויל"ע בזה.

למה אדם שסמוך על ספר מסויים שחיבר גברא רבה לא נחשב כסומך על פוסק מסויים, ובכל הספקות יכריע כמוהו
 
חלק עליון תַחתִית