חמץ שעבר עליו הפסח

סבא

משתמש ותיק
מן הסתם נחשפתם למאמר הבא שכתב יהודי שמכנה עצמו כ"מומחה לכשרות", ונמצא ומצוטט בהרבה מקומות-
...ישנו דבר אחד עליו לא נתנו המחמירים את הדעת, והוא ה'גלוטן'.
מהו גלוטן?
ובכן, גרעין החיטה מתחלק לשני חלקים עיקריים: עמילן שהוא חלבון החיטה, וגלוטן.
תפקידו של הגלוטן, בין היתר, לסייע לשמרים להטפיח את הבצק. השמרים מתפיחים את הבצק על-ידי שחרור גז, המנפח את הבצק. אך יש צורך "לכלוא" את הגז בבצק, כדי שלא יתנדף, שכן אז לא ינפח את הבצק.
הגלוטן, בעת מגעו עם מים, ובאמצעות הלישה, יוצר "רשת" המשמשת כעין מסך החוסם את התנדפות הגז. כמו-כן הוא מחזיק את אדי המים המתהווים בחלל הבצק, לבל יתאדו עקב הטמפרטורה הגבוהה בזמן האפייה.
הקמח המצוי בארץ הינו דל בגלוטן. לכן, באם מעוניינים שהלחם יתפח, חייבים להוסיף גלוטן לבצק.
מפעלים לייצור גלוטן אינם קיימים בארץ, אלא בעיקר בגרמניה, סין וצרפת. במפעלים אלו מפרידים את הגלוטן מהעמילן, ומשווקים אותו בצורת אבקה למאפיות, כדי להוסיף את הגלוטן לבצק הלחם.
תהליך הפרדת הגלוטן והעמילן הוא על-ידי טחינת החיטה לקמח > הצפת הקמח במים > סינון והפרדת העמילן > ייבוש לאבקה > אריזה בשקים.
ברגע שבתהליך יש הצפת מים בקמח, ודאי שהגלוטן הינו חמץ גמור!
כיוון שהגלוטן אינו מיוצר בישראל, וכיוון שלא ממתינים כמה ימים עד שאנייה עם ייצור חדש תגיע מחו"ל, וכיוון שבוודאי מאפיה מחזיקה מלאי מסוים של גלוטן במחסניה, משום שאינה יכולה להרשות לעצמה להיתקע ולא לייצר לחם באם יחול עיכוב בהגעת האניה, הרי שבהכרח אם כן שבלחם שאנו אוכלים קיים גלוטן חמץ, ששהה במאפיה במהלך הפסח, ושנמכר לגוי כדת וכדין.
כיוון שכך, גם אם כתוב על הלחם "נאפה לאחר הפסח", וגם אם מצוין עליו באותיות קידוש לבנה "מקמח שנטחן לאחר הפסח" - עדיין הלחם שכולנו אוכלים מכיל גלוטן, אשר הינו חמץ גמור. כך שאל לנו להשלות עצמנו שאין אוכלים אנו חמץ שנמכר לגוי בפסח.
אבל מי שראה את דברי הרב ויא מבין שהדברים לא נכונים כלל, כי לפי הרב אלישיב אין להחמיר על תערובת חמץ [כל שהחמץ אינו רוב], אלא רק על חמץ גמור. וממילא הגלוטן הוא רק תערובת, ואין כל קושיה, והלעג למחמירים, בטעות יסודו... [וראה בחתימתי מה כתב הדברי חיים על זה].
אמנם נכון שלגבי אלו המחמירים גם על תערובת חמץ, כבר כתב הרב ויא במאמר הנ"ל שזה חומרא קשה מאוד ליישום, והזכיר גם את הטעם של הגלוטן, ובהחלט נתן עליו את הדעת...
 

בנציון

משתמש ותיק
סבא אמר:
מן הסתם נחשפתם למאמר הבא שכתב יהודי שמכנה עצמו כ"מומחה לכשרות", ונמצא ומצוטט בהרבה מקומות-
...ישנו דבר אחד עליו לא נתנו המחמירים את הדעת, והוא ה'גלוטן'.
מהו גלוטן?
ובכן, גרעין החיטה מתחלק לשני חלקים עיקריים: עמילן שהוא חלבון החיטה, וגלוטן.
תפקידו של הגלוטן, בין היתר, לסייע לשמרים להטפיח את הבצק. השמרים מתפיחים את הבצק על-ידי שחרור גז, המנפח את הבצק. אך יש צורך "לכלוא" את הגז בבצק, כדי שלא יתנדף, שכן אז לא ינפח את הבצק.
הגלוטן, בעת מגעו עם מים, ובאמצעות הלישה, יוצר "רשת" המשמשת כעין מסך החוסם את התנדפות הגז. כמו-כן הוא מחזיק את אדי המים המתהווים בחלל הבצק, לבל יתאדו עקב הטמפרטורה הגבוהה בזמן האפייה.
הקמח המצוי בארץ הינו דל בגלוטן. לכן, באם מעוניינים שהלחם יתפח, חייבים להוסיף גלוטן לבצק.
מפעלים לייצור גלוטן אינם קיימים בארץ, אלא בעיקר בגרמניה, סין וצרפת. במפעלים אלו מפרידים את הגלוטן מהעמילן, ומשווקים אותו בצורת אבקה למאפיות, כדי להוסיף את הגלוטן לבצק הלחם.
תהליך הפרדת הגלוטן והעמילן הוא על-ידי טחינת החיטה לקמח > הצפת הקמח במים > סינון והפרדת העמילן > ייבוש לאבקה > אריזה בשקים.
ברגע שבתהליך יש הצפת מים בקמח, ודאי שהגלוטן הינו חמץ גמור!
כיוון שהגלוטן אינו מיוצר בישראל, וכיוון שלא ממתינים כמה ימים עד שאנייה עם ייצור חדש תגיע מחו"ל, וכיוון שבוודאי מאפיה מחזיקה מלאי מסוים של גלוטן במחסניה, משום שאינה יכולה להרשות לעצמה להיתקע ולא לייצר לחם באם יחול עיכוב בהגעת האניה, הרי שבהכרח אם כן שבלחם שאנו אוכלים קיים גלוטן חמץ, ששהה במאפיה במהלך הפסח, ושנמכר לגוי כדת וכדין.
כיוון שכך, גם אם כתוב על הלחם "נאפה לאחר הפסח", וגם אם מצוין עליו באותיות קידוש לבנה "מקמח שנטחן לאחר הפסח" - עדיין הלחם שכולנו אוכלים מכיל גלוטן, אשר הינו חמץ גמור. כך שאל לנו להשלות עצמנו שאין אוכלים אנו חמץ שנמכר לגוי בפסח.
אבל מי שראה את דברי הרב ויא מבין שהדברים לא נכונים כלל, כי לפי הרב אלישיב אין להחמיר על תערובת חמץ [כל שהחמץ אינו רוב], אלא רק על חמץ גמור. וממילא הגלוטן הוא רק תערובת, ואין כל קושיה, והלעג למחמירים, בטעות יסודו... [וראה בחתימתי מה כתב הדברי חיים על זה].
אמנם נכון שלגבי אלו המחמירים גם על תערובת חמץ, כבר כתב הרב ויא במאמר הנ"ל שזה חומרא קשה מאוד ליישום, והזכיר גם את הטעם של הגלוטן, ובהחלט נתן עליו את הדעת...
הבד"ץ תמיד מפרסמים שכשתוב 'מקמח שנטחן לאחר הפסח' זה כולל גם את כל המוצרים שהם חמץ, שכולם מלאחר הפסח, האם זה לא כולל גם את הגלוטן?
 

עוד א'

משתמש רגיל
@סבא ההיתר בתערובת חמץ לכאורה הוא רק שזה היה בתערובת בפסח עצמו שעל זה לא גזרו, אבל אם בפסח זה עדיין היה לבדו, זה נאסר
ולכן דווקא במה שאפו אחרי פסח יש יותר מקום לבעיה
 

ירושלמי

משתמש רגיל
עוד א' אמר:
@סבא ההיתר בתערובת חמץ לכאורה הוא רק שזה היה בתערובת בפסח עצמו שעל זה לא גזרו, אבל אם בפסח זה עדיין היה לבדו, זה נאסר
ולכן דווקא במה שאפו אחרי פסח יש יותר מקום לבעיה
להפך.
אם זה היה חמץ ממש לפני פסח ונתערב לאחר הפסח, זה קל בהרבה מאשר אם היה בתערובת מלפני פסח.
אין לי זן עכשיו לאתר את המקור, אבל כך גם פורסם בהוראות של הג"ר שריאל רוזנברג.
 

הבוחן

משתמש ותיק
ירושלמי אמר:
עוד א' אמר:
@סבא ההיתר בתערובת חמץ לכאורה הוא רק שזה היה בתערובת בפסח עצמו שעל זה לא גזרו, אבל אם בפסח זה עדיין היה לבדו, זה נאסר
ולכן דווקא במה שאפו אחרי פסח יש יותר מקום לבעיה
להפך.
אם זה היה חמץ ממש לפני פסח ונתערב לאחר הפסח, זה קל בהרבה מאשר אם היה בתערובת מלפני פסח.
אין לי זן עכשיו לאתר את המקור, אבל כך גם פורסם בהוראות של הג"ר שריאל רוזנברג.
מה???
כנראה התבלבלת, הסבר בבקשה!!!
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
העיקר הגדול שצריך לדעת, הוא שכשכתוב "נאפה" הכוונה שיש פיקוח מטעם העדה החרדית על כך שהמוצר לא נמכר כחמץ בעין (בצק וכדו'). והמשמעות היא שהקמח, או הגלוטן, או משפרי אפיה, כן נמכרו במכירת חמץ. (ויש הרבה התירים, שהקמח אינו חמץ, ושבתערובת מקילים ולא חשיב מעמיד או עבידי לטעמא, וכו')
ואם כתוב "נטחן", המשמעות היא שכל המוצרים שיש בהם חשש חמץ לא היו מכורים במכירת חמץ.

ולכן אין מקום לשאלה ששאל אותי אתמול מישהו בסופר, שאם כתוב "נאפה", אולי זה היה בצק במהלך החג? או ה"חכם מה נשתנה" שכתב כאן למעלה שגם בנטחן יש גלוטן.
כמו כן, יש בהחלט אפשרות ש"נטחן" הכוונה שנאפה אחרי הפסח מקמח ישן שלא הורטב.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
עפר ואפר אמר:
העיקר הגדול שצריך לדעת, הוא שכשכתוב "נאפה" הכוונה שיש פיקוח מטעם העדה החרדית על כך שהמוצר לא נמכר כחמץ בעין (בצק וכדו'). והמשמעות היא שהקמח, או הגלוטן, או משפרי אפיה, כן נמכרו במכירת חמץ. (ויש הרבה התירים, שהקמח אינו חמץ, ושבתערובת מקילים ולא חשיב מעמיד או עבידי לטעמא, וכו')
ואם כתוב "נטחן", המשמעות היא שכל המוצרים שיש בהם חשש חמץ לא היו מכורים במכירת חמץ.
ולכן אין מקום לשאלה ששאל אותי אתמול מישהו בסופר, שאם כתוב "נאפה", אולי זה היה בצק במהלך החג? [highlight=yellow]או ה"חכם מה נשתנה" שכתב כאן למעלה שגם בנטחן יש גלוטן.[/highlight]
כמו כן, יש בהחלט אפשרות ש"נטחן" הכוונה שנאפה אחרי הפסח מקמח ישן שלא הורטב.
כדאי שתדע ש"החכם ממה נשתנה" שממנו ציטטתי מופיע בכל אתרי חב"ד, גם השפויים ביניהם והנה לך קישור לזה -
http://www.col.org.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%91%D7%93_%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%9F_%D7%95%D7%A9%D7%9E%D7%95_%D7%9C%D7%90%D7%97%D7%A8_%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%97_103875.html
ואעתיק רק את הכותרת משם: "הגיע הזמן לנפץ את הבועה ששמה "נאפה לאחר הפסח", ואת הבלון ששמו "מקמח שנטחן לאחר הפסח". יש לומר לציבור באופן ברור: כל האוכל לחם או חלה - אף שבוע לאחר הפסח - לא ימלט מההנאה מחמץ שנמכר לגוי כדין"
והנגיעה של חב"ד בעניין ברורה ביותר משום מנהגם להקל בחמץ שנמכר.
 

אלימיר

משתמש ותיק
סבא אמר:
עפר ואפר אמר:
העיקר הגדול שצריך לדעת, הוא שכשכתוב "נאפה" הכוונה שיש פיקוח מטעם העדה החרדית על כך שהמוצר לא נמכר כחמץ בעין (בצק וכדו'). והמשמעות היא שהקמח, או הגלוטן, או משפרי אפיה, כן נמכרו במכירת חמץ. (ויש הרבה התירים, שהקמח אינו חמץ, ושבתערובת מקילים ולא חשיב מעמיד או עבידי לטעמא, וכו')
ואם כתוב "נטחן", המשמעות היא שכל המוצרים שיש בהם חשש חמץ לא היו מכורים במכירת חמץ.
ולכן אין מקום לשאלה ששאל אותי אתמול מישהו בסופר, שאם כתוב "נאפה", אולי זה היה בצק במהלך החג? [highlight=yellow]או ה"חכם מה נשתנה" שכתב כאן למעלה שגם בנטחן יש גלוטן.[/highlight]
כמו כן, יש בהחלט אפשרות ש"נטחן" הכוונה שנאפה אחרי הפסח מקמח ישן שלא הורטב.
כדאי שתדע ש"החכם ממה נשתנה" שממנו ציטטתי מופיע בכל אתרי חב"ד, גם השפויים ביניהם והנה לך קישור לזה -
http://www.col.org.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%91%D7%93_%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%9F_%D7%95%D7%A9%D7%9E%D7%95_%D7%9C%D7%90%D7%97%D7%A8_%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%97_103875.html
ואעתיק רק את הכותרת משם: "הגיע הזמן לנפץ את הבועה ששמה "נאפה לאחר הפסח", ואת הבלון ששמו "מקמח שנטחן לאחר הפסח". יש לומר לציבור באופן ברור: כל האוכל לחם או חלה - אף שבוע לאחר הפסח - לא ימלט מההנאה מחמץ שנמכר לגוי כדין"
והנגיעה של חב"ד בעניין ברורה ביותר משום מנהגם להקל בחמץ שנמכר.
אצל חב"ד אכילת חמץ שנמכר נחשבת למצווה ולכן הם לא רוצים התפשטות העניין של מקמח שנטחן וכו'.
 

544

משתמש רגיל
ירושלמי אמר:
עוד א' אמר:
@סבא ההיתר בתערובת חמץ לכאורה הוא רק שזה היה בתערובת בפסח עצמו שעל זה לא גזרו, אבל אם בפסח זה עדיין היה לבדו, זה נאסר
ולכן דווקא במה שאפו אחרי פסח יש יותר מקום לבעיה
להפך.
אם זה היה חמץ ממש לפני פסח ונתערב לאחר הפסח, זה קל בהרבה מאשר אם היה בתערובת מלפני פסח.
אין לי זן עכשיו לאתר את המקור, אבל כך גם פורסם בהוראות של הג"ר שריאל רוזנברג.
עי' חק יעקב תנג יז, ובפמ"ג שם סק"ג [מקור]
 

שלום על ישראל

משתמש חדש
ירושלמי אמר:
מ"ב סי' תמ"ז סי"א:
(קה) בטל בששים - כ"ז בשנתערב לח בלח או יבש בלח דשיעור בעלמא בנותן טעם אבל אם נתערב יבש ביבש בכל הני גווני שצייר המחבר אפילו חד בתרי בטל מותר לאחר הפסח באכילה. ודע דאופן בתרא שצייר המחבר שנתערב לאחר הפסח ומצריך גם בו ששים זהו ע"פ דעת הטור [highlight=yellow]אבל כמה פוסקים חולקין ע"ז וס"ל דכשנתערב לאחר הפסח בין במינו בין שלא במינו ברובא סגי דלא קנסו לאסור בנתערב לאחר הפסח כשההיתר רבה עליו[/highlight] וכתבו האחרונים דבמקום הפסד מרובה או שעת הדחק יש לסמוך להקל:

לא הבנתי, הרי שורה לפני כן כתב המשנ"ב שתערובת יבש ביבש מלפני הפסח מותר באכילה לאחר הפסח אפי' בנתערב חד בתרי, וזה היתר יותר גדול ממה שסימנת גבי תערובת אחר הפסח שזו מחלוקת הפוסקים והכריעו האחרונים שבמקום הפסד מרובה ושעת הדחק?
וקמח בגלוטן לכאו' הוא יבש ביבש אא"כ נאמר שקמח חשיב כלח בלח, ולא עיינתי שם לגמרי, אבל נ"ל שכן תהא הסברא גם בתערובת לח בלח מלפני הפסח שיותר קל מתערובת אחרי הפסח בחמץ שעבר עליו הפסח, כי תערובת מלפני הפסח הוא רק חומרא של חוזר וניעור ולא איסור בעצם כמו חמץ שעבר עליו הפסח שהוא איסור דרבנן.
וכשלומדים שם צריך לשים לב שלא מדובר בתערובת תוך כדי הפסח עצמו שבכלל החמץ לא בטל ואין לזה קולא של תערובת כלל אלא כחמץ ממש שעבר עליו הפסח.
 

ירושלמי

משתמש רגיל
שלום על ישראל אמר:
כי תערובת מלפני הפסח הוא רק חומרא של חוזר וניעור ולא איסור בעצם כמו חמץ שעבר עליו הפסח שהוא איסור דרבנן.
מקור?
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
תגובה כללית לנושא חמץ שעבר עליו הפסח

בתגובה לציטוט הנפלא של הדברי חיים ע"י סבא שאסור ללעוג למחמירים
לדעתי זה לא לעג אלא יש כאן עניין עקרוני לגבי חומרות שאולי נובע מחוסר הבנה בהלכה הלעג הוא לא לאותם יראי ה' שמקפידים על זה אלא לאנשים שמחמירים על זה רק כי מדברים על זה בעיתון וכי זה האוירה ולא נעים מהשכנים

בקיצור חוסר פרופורציה
זה מוזר שאדם מחמיר בספק חשש דרבנן ובאופן גורף עובר על דברים מהותיים
למשל אדם שמשתמש באינטרנט (אפילו מסונן) כולל כותב השורות... זה קצת מוזר אם הוא מדקדק בענייני גלוטן שספק עבר עליו הפסח
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברוך הבא @יעקב שלם
באופן עקרוני אתה צודק מאוד.
אבל רציתי להעיר, בעניין מה שכתבת על הפרופורציה בחומרות [אינטרנט עם קמח שנטחן...], יסודי הדברים וודאי אמת, זכורני עוד ממשגיח מסוים שהיה קורא לכאלו בכינוי "שרוע", [שהוא מי שלמשל רגל אחת שלו קטנה מחברתה], ויש גם את המשל המפורסם על האדם הערום שאינו שוכח ללבוש את הכובע והעניבה,
אבל...
מאידך, הבעיה הזו של חוסר פרופורציה היא בעיה קשה הקיימת בהרבה ציבורים [כולנו יודעים את טענות הגר"ש וולבא על המחמירים בבין אדם למקום ולא בבן אדם לחבירו, לדוגמא, ובכוונה אני משמיט דוגמא יותר מוכרת מפני השלום...], אבל, לדעתי הדרך ללחום בזה היא לא לומר איך אתה מחמיר וכו', אלא לבוא ולומר אדם שכמוך שמדקדק כל כך, וכו', האם לא היה מן הראוי שתדקדק גם ב...,
ועל משקל הווארט הידוע על הוכח לחכם ויאהבך, אמור לו שהוא חכם ולא מתאים לו לנהוג כן, ואז יאהבך וישמע לך.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
אם הבנתי את דבריך סבא כוונתך למנף את החומרא הזאת לשאר עבודת ה'
יתכן

נקודת המוצא שלי היא שאדם צריך לדעת את הדרגה שלו ואז לפעול ואם הוא לא חי כך בהכרח שהאנרגיה שהוא משקיע על חומרא זו תבוא על חשבון דברים אחרים בעבודת ה'

אמר לי פעם מישהו בתור דוגמא במשנ"ב כתוב בעל נפש יעמוד בקריאת התורה הסדר הוא שמי שהוא בעל נפש שיעמוד בקריאת התורה אבל לא כל מי שעומד בקריה"ת נהיה בעל נפש... והמבין יבין...
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעקב שלם אמר:
אם הבנתי את דבריך סבא כוונתך למנף את החומרא הזאת לשאר עבודת ה'
יתכן

נקודת המוצא שלי היא שאדם צריך לדעת את הדרגה שלו ואז לפעול ואם הוא לא חי כך בהכרח שהאנרגיה שהוא משקיע על חומרא זו תבוא על חשבון דברים אחרים בעבודת ה'

אמר לי פעם מישהו בתור דוגמא במשנ"ב כתוב בעל נפש יעמוד בקריאת התורה הסדר הוא שמי שהוא בעל נפש שיעמוד בקריאת התורה אבל לא כל מי שעומד בקריה"ת נהיה בעל נפש... והמבין יבין...
כדאי לקחת עוד דבר בחשבון, והוא מה שאמרו בעלי מוסר רבים שבמסילת ישרים יש דרך שלימה איך להגיע ולעלות מדרגה לדרגה, אבל היום כל אחד חוטף מה שאפשר, [וכמובן כל ווארט צריך איזון, ואסור לקחת שום דבר כ"שחור לבן", וכמו שביאר המס"י עצמו בפרק החסידות שדברים אלו צריכים הרבה שיקול הדעת, אבל כוונתי לומר שגם דבר זה יש לקחת בחשבון].

יש כלל ידוע לגבי יסודות סותרים [או נראים כסותרים] במוסר, והוא עפ"י המשל למי שהגיע לפרשת דרכים וראה שהשלט נפל ולכן אינו יודע לאיזה כיוון יצעד, שעליו להעמיד את השלט באופן שהשלט המורה על המקום ממנו הוא הגיע, יפנה לכיוון ממנו הוא הגיע, וממילא ידע להיכן ילך, [בדרך כלל משתמשים בזה לומר שמי שמרגיש מדוכא טוב שיטפח לעצמו על השכם ויבליט את גדלות כל מעשה קטן שעושה, ומאידך מי שמרגיש זחוח דעת, טוב שיזכיר לעצמו את עומק הדין וכו'].

ועפי"ז נאמר גם כאן, אם החומרא הזו גורמת לאדם שירגיש שהוא כבר מספיק קרוב לה' ולכן יכול להתרשל בחובותיו האחרות, אכן התגובה המתאימה צריכה להיות: תפסיק להחמיר ותשקיע בעיקר, אבל אם להיפך, החומרא הזו מחברת אותו קצת להרגשת רוממות, ושייכות לבני התורה, ברור שאם יזנח את החומרא, זה יגרום ירידה גם בשאר הדברים שמרגיש על ידם שייכות לבני התורה, וחבל.
 

אוריאל

משתמש ותיק
אני תמיד תמה למה אנשים מוכנים ומדברים לשון הרע בחינם, אבל לא יאכלו נבילה גם אם תשלם להם. האם יש הבדל בין הלאוין?
ואף על פי כן, ברור לי שמי שיאכל נבילה יהיה עונשו גדול יותר. מדוע? - משום שלא תמיד נכון למדוד ערך של דבר רק במשקפיים היסודיים של ההלכה, אלא גם במשמעות שלהם.
אסביר כוונתי.
האם נכון לבוא לומד למישהו שלא מדקדק בפתיחת בקבוקים בשבת, שמעני אדוני, פתיחת בקבוקים יש סוברים שזה איסור דרבנן, וי"א שזה דאורייתא, ובזה אתה מיקל, ואילו לבישת כיפה, אינה אלא מנהג, אז לפני שתקל בפתיחת בקבוקים תקל בלבישת הכיפה...
ודאי שלא.
בקיצור אני לא מביע עמדה בקשר לדברים שדברתם עליהם, כי שניכם צודקים [לדעתי]. רק באתי לעורר באופן כללי, שלפעמים חומרא בדבר אחד או מנהג וכדו' יותר משמעותיים [מצד אחד כמובן] מענינים יסודיים אחרים.
 

בנציון

משתמש ותיק
כל הדיון לגבי החומרות וכו' יוצא מתוך נקודת הנחה שהנושא של חמץ שעבר עליו הפסח הוא חומרא ממדת חסידות ושייכת לבעלי מדרגות. אבל כמדומני שעכ"פ יש כאלו שסוברים שזה לא חומרא בעלמא, אלא חשש אמיתי, כיון שיש הרבה בעיות במכירת חמץ [בפרט בימינו שהגוי משלם סכום קטן על שווי גדול מאד, ובאמת הוא לא יכול לשלם את הסכום של מה שהוא קונה, ואם כן מלכתחילה הוא קונה על דעת זה שהוא לא ישלם ויחזיר את הכל אחרי פסח, וגם אינו יכול להתחייב על אונסא וזולא], ולכן גם רוב הציבור מקפיד לא למכור חמץ בעין. ולכן כמובן שרצוי לעורר שכמו שמקפידים על זה כך להקפיד על דברים אחרים, וכמו שכתב הרב סבא, ולא לומר שכמו שלא מקפידים על דברים אחרים, כך לא להקפיד על זה.
 

ירושלמי

משתמש רגיל
הפקדתי שומרים אמר:
ירושלמי אמר:
שלום על ישראל אמר:
כי תערובת מלפני הפסח הוא רק חומרא של חוזר וניעור ולא איסור בעצם כמו חמץ שעבר עליו הפסח שהוא איסור דרבנן.
מקור?
עיין מש"כ המ"ב סימן תמז ס"ק ק"א ק"ב.
לא הבנתי.
הוא מדבר על שנתבטל בשישים קודם פסח, ובזה אם נתבטל בשישים לאחר הפסח אינו אסור כלל, א"כ הוא רק ראיה להפך.

וז"ל שם:
(קא) בין חמץ וכו' - הכלל בזה דחמץ שעבר עליו בבל יראה מן התורה ושהה אותו אף אחר הפסח אסור באכילה ובהנאה ואפילו אם לא שהה אותו בעין רק על ידי תערובות כגון שנתערב בפסח או אפילו קודם פסח בשיעור מועט שאין מתבטל ועדיין יש חיוב לבערו מן התורה אסור אותו התערובות לאחר הפסח באכילה ובהנאה אבל אם נתערב בשיעור שהוא מתבטל מדאורייתא אף דמדרבנן אסור להשהותו אם עבר ושהה מותר בדיעבד אף באכילה. עוד מבואר בסעיף זה דאפילו אם שהה חמץ בעין ועבר עליו הפסח דאסור באכילה ובהנאה זהו דוקא כמו שהוא בעין אבל אם נתערב אחר הפסח בדברים אחרים מותר באכילה ושיעור התערובות בזה יבואר לקמיה:

(קב) שנתערב קודם פסח וכו' בטל בס' - פי' אם נתערב קודם פסח בששים מותר לאחר הפסח [היינו אף לדעת היש חולקים לעיל בס"ד דס"ל דבפסח אסור משום דחוזר וניעור מ"מ אם נתעכב עד לאחר הפסח מותר לכו"ע אף באכילה] ואם נתערב בפחות מששים ועבר עליו הפסח אסור וקאזיל המחבר לשיטתו שסתם לעיל בריש סימן תמ"ב דעובר על תערובות חמץ כזית בבל יראה אף שאין בו כזית בכדי אכילת פרס כל שאין בו ששים לבטלו וזהו דוקא במין בשאינו מינו אבל במין במינו דמן התורה ברובא בטל אפילו אם נתערב חד בתרי ועבר עליו הפסח מותר באכילה [מ"א] ודעת הא"ר בסוף הסי' דבאכילה אסור אבל בהנאה לכו"ע שרי. כתבו האחרונים דאסור לערב חמץ לכתחלה קודם הפסח בששים כדי לאכלו בפסח אבל מותר לערב בששים כדי לשהותו עד אחר פסח:
 

יהודי

משתמש ותיק
הטענה העקרונית בנושא זה הינה שרוב אלו המדקדקים כן בשבוע הראשון אינם עקביים בזה כלל, בעבר כשהחמרתי בזה היו מוצרים שלא היו נכנסים אליי הביתה עד חשוון כסלו, ואילו רוב אלו ששקיות קצבורג ואביחיל בידיהם [באופן שכולם יבינו...] מר"ח אייר קונים ללא מצפון דגני תלמה שדינם חמור הרבה יותר מקמח שלא נטחן, וכן קונים בירה [שאינה תערובת חמץ אלא חמץ גמור כפי שנפסק במ"ב] לחג השבועות וכו' וכו'.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
שלום על ישראל אמר:
ירושלמי אמר:
מ"ב סי' תמ"ז סי"א:
(קה) בטל בששים - כ"ז בשנתערב לח בלח או יבש בלח דשיעור בעלמא בנותן טעם אבל אם נתערב יבש ביבש בכל הני גווני שצייר המחבר אפילו חד בתרי בטל מותר לאחר הפסח באכילה. ודע דאופן בתרא שצייר המחבר שנתערב לאחר הפסח ומצריך גם בו ששים זהו ע"פ דעת הטור [highlight=yellow]אבל כמה פוסקים חולקין ע"ז וס"ל דכשנתערב לאחר הפסח בין במינו בין שלא במינו ברובא סגי דלא קנסו לאסור בנתערב לאחר הפסח כשההיתר רבה עליו[/highlight] וכתבו האחרונים דבמקום הפסד מרובה או שעת הדחק יש לסמוך להקל:

לא הבנתי, הרי שורה לפני כן כתב המשנ"ב שתערובת יבש ביבש מלפני הפסח מותר באכילה לאחר הפסח אפי' בנתערב חד בתרי, וזה היתר יותר גדול ממה שסימנת גבי תערובת אחר הפסח שזו מחלוקת הפוסקים והכריעו האחרונים שבמקום הפסד מרובה ושעת הדחק?
וקמח בגלוטן לכאו' הוא יבש ביבש אא"כ נאמר שקמח חשיב כלח בלח, ולא עיינתי שם לגמרי, אבל נ"ל שכן תהא הסברא גם בתערובת לח בלח מלפני הפסח שיותר קל מתערובת אחרי הפסח בחמץ שעבר עליו הפסח, כי תערובת מלפני הפסח הוא רק חומרא של חוזר וניעור ולא איסור בעצם כמו חמץ שעבר עליו הפסח שהוא איסור דרבנן.
וכשלומדים שם צריך לשים לב שלא מדובר בתערובת תוך כדי הפסח עצמו שבכלל החמץ לא בטל ואין לזה קולא של תערובת כלל אלא כחמץ ממש שעבר עליו הפסח.
המ"ב מיירי על לח ועל שאינו מינו דבזה ס"ל להשו"ע דאינו בטל אלא בששים וע"ז הביא ד' האחרונים הנז'.
קמח מפורש במ"ב סי' תנ"ג ס"ק כ"ה בשם הט"ז דקמח חשיב לח עיי"ש.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
סבא אמר:
כדאי שתדע ש"החכם ממה נשתנה" שממנו ציטטתי מופיע בכל אתרי חב"ד, גם השפויים ביניהם והנה לך קישור לזה . . 
מחילה על ההקפצה, רק כעת ראיתי. עכ"פ: [אצ"ל ש]הר"ר יוסי שי' שיינברגר (בכל הכבוד הראוי לו) אינו מייצג את עדת חסידי חב"ד ככלל (על־אף שפרסם טוריו בכמה במות, חשובות יותר ופחות), ואכמ"ל.
 
חלק עליון תַחתִית