מן הסתם נחשפתם למאמר הבא שכתב יהודי שמכנה עצמו כ"מומחה לכשרות", ונמצא ומצוטט בהרבה מקומות-
אמנם נכון שלגבי אלו המחמירים גם על תערובת חמץ, כבר כתב הרב ויא במאמר הנ"ל שזה חומרא קשה מאוד ליישום, והזכיר גם את הטעם של הגלוטן, ובהחלט נתן עליו את הדעת...
אבל מי שראה את דברי הרב ויא מבין שהדברים לא נכונים כלל, כי לפי הרב אלישיב אין להחמיר על תערובת חמץ [כל שהחמץ אינו רוב], אלא רק על חמץ גמור. וממילא הגלוטן הוא רק תערובת, ואין כל קושיה, והלעג למחמירים, בטעות יסודו... [וראה בחתימתי מה כתב הדברי חיים על זה]....ישנו דבר אחד עליו לא נתנו המחמירים את הדעת, והוא ה'גלוטן'.
מהו גלוטן?
ובכן, גרעין החיטה מתחלק לשני חלקים עיקריים: עמילן שהוא חלבון החיטה, וגלוטן.
תפקידו של הגלוטן, בין היתר, לסייע לשמרים להטפיח את הבצק. השמרים מתפיחים את הבצק על-ידי שחרור גז, המנפח את הבצק. אך יש צורך "לכלוא" את הגז בבצק, כדי שלא יתנדף, שכן אז לא ינפח את הבצק.
הגלוטן, בעת מגעו עם מים, ובאמצעות הלישה, יוצר "רשת" המשמשת כעין מסך החוסם את התנדפות הגז. כמו-כן הוא מחזיק את אדי המים המתהווים בחלל הבצק, לבל יתאדו עקב הטמפרטורה הגבוהה בזמן האפייה.
הקמח המצוי בארץ הינו דל בגלוטן. לכן, באם מעוניינים שהלחם יתפח, חייבים להוסיף גלוטן לבצק.
מפעלים לייצור גלוטן אינם קיימים בארץ, אלא בעיקר בגרמניה, סין וצרפת. במפעלים אלו מפרידים את הגלוטן מהעמילן, ומשווקים אותו בצורת אבקה למאפיות, כדי להוסיף את הגלוטן לבצק הלחם.
תהליך הפרדת הגלוטן והעמילן הוא על-ידי טחינת החיטה לקמח > הצפת הקמח במים > סינון והפרדת העמילן > ייבוש לאבקה > אריזה בשקים.
ברגע שבתהליך יש הצפת מים בקמח, ודאי שהגלוטן הינו חמץ גמור!
כיוון שהגלוטן אינו מיוצר בישראל, וכיוון שלא ממתינים כמה ימים עד שאנייה עם ייצור חדש תגיע מחו"ל, וכיוון שבוודאי מאפיה מחזיקה מלאי מסוים של גלוטן במחסניה, משום שאינה יכולה להרשות לעצמה להיתקע ולא לייצר לחם באם יחול עיכוב בהגעת האניה, הרי שבהכרח אם כן שבלחם שאנו אוכלים קיים גלוטן חמץ, ששהה במאפיה במהלך הפסח, ושנמכר לגוי כדת וכדין.
כיוון שכך, גם אם כתוב על הלחם "נאפה לאחר הפסח", וגם אם מצוין עליו באותיות קידוש לבנה "מקמח שנטחן לאחר הפסח" - עדיין הלחם שכולנו אוכלים מכיל גלוטן, אשר הינו חמץ גמור. כך שאל לנו להשלות עצמנו שאין אוכלים אנו חמץ שנמכר לגוי בפסח.
אמנם נכון שלגבי אלו המחמירים גם על תערובת חמץ, כבר כתב הרב ויא במאמר הנ"ל שזה חומרא קשה מאוד ליישום, והזכיר גם את הטעם של הגלוטן, ובהחלט נתן עליו את הדעת...