ישי בן ישראל
משתמש ותיק
אציגה נא לפני החברים הנכבדים, כ"א בגאונותו ובחריפותו יהולל, כיוון מסויים שעלה בראשי בענין קדשים. הדבר עדיין אינו נבדק עד תומו, ויתכן אף להגדירו כ'הרגשה' גריידא. אולם אם הדבר אמת, יש כאן אור חדש בהרבה מעניני קדשים, ואחלה פני הקוראים העמקנים והפשטנים והבקיאים גם יחד לחוות דעתם הענין.
וזה תורף הענין: יש הבדל בין אכילת שיריים של הזבחים, לבין אכילת השיריים של המנחות. אכילת שיריים של זבחים, הוא כמשמעו: 'שיריים' מן הנשאר מאכילת מזבח. לעומת זאת אכילת שיירי מנחות אינו נידון רק כשיריים, אלא כחלק מרכזי מן הקרבן. הדברים כמעט מפורשים במקרא: הקטרת קומץ המנחה זוכה לכינוי מיוחד שאין בדומה לו בשאר קדשים - 'אזכרתה'. שפירושו לפי רש"י 'זכרון המנחה', והיינו שהקומץ הינו רק כמזכיר את ה'מנחה' - היינו שייריה הנאכלים לכהנים.
לפי זה יש לבאר מה שבמנחה אין אפשרות של 'עולה' שתהיה כליל לגבוה, וביותר, שפרשת המנחה מהוה המשך לפרשת זבחי עולה. והיינו כי אכילת שיירי המנחה אינו באותו גדר של אכילת שיירי הזבח.
לפי זה יש גם לבאר את דין 'כליל תהיה לא תאכל' שנאמר במנחת כהן, בעוד שבחטאותיו ואשמותיו הכהן - המביא את החטאת! - הוא זה שאוכל את בשר הזבח.
האם לדעתכם יש מקום לגישה זו? מה אומר ה'בריסקער' שבתוך כאו"א מכם?...
וזה תורף הענין: יש הבדל בין אכילת שיריים של הזבחים, לבין אכילת השיריים של המנחות. אכילת שיריים של זבחים, הוא כמשמעו: 'שיריים' מן הנשאר מאכילת מזבח. לעומת זאת אכילת שיירי מנחות אינו נידון רק כשיריים, אלא כחלק מרכזי מן הקרבן. הדברים כמעט מפורשים במקרא: הקטרת קומץ המנחה זוכה לכינוי מיוחד שאין בדומה לו בשאר קדשים - 'אזכרתה'. שפירושו לפי רש"י 'זכרון המנחה', והיינו שהקומץ הינו רק כמזכיר את ה'מנחה' - היינו שייריה הנאכלים לכהנים.
לפי זה יש לבאר מה שבמנחה אין אפשרות של 'עולה' שתהיה כליל לגבוה, וביותר, שפרשת המנחה מהוה המשך לפרשת זבחי עולה. והיינו כי אכילת שיירי המנחה אינו באותו גדר של אכילת שיירי הזבח.
לפי זה יש גם לבאר את דין 'כליל תהיה לא תאכל' שנאמר במנחת כהן, בעוד שבחטאותיו ואשמותיו הכהן - המביא את החטאת! - הוא זה שאוכל את בשר הזבח.
האם לדעתכם יש מקום לגישה זו? מה אומר ה'בריסקער' שבתוך כאו"א מכם?...