וכשיצאו ממצרים נמולו כל העם מגדול ועד קטן שנ' כי מולים היו.
ר' ישמעאל אומר וכי ערלים שמעו קולו של הב"ה על הר סיני, חס ושלום, נמולים היו, אלא שלא כתקנם והיו כורתים המילה ולא היו פורעים את המילה,
וכל מי שהוא מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל,
לכך אמ' הב"ה לא מולים היו ישראל קדמו.
וכשבאו לארץ ישראל אמר הב"ה ליהושע אין אתה יודע שאין ישראל נמולין כתקנן חזור ומול אותם פעם שנית, שנ' בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ויעש לו יהושע חרבות צורים. עכ''ל.
קשה לי כאן פשט פשוט בדברי הפרקי דרבי אליעזר.
הנה משמע פשטות לשונו שכל ישראל מלו במדבר כל הארבעים שנה אלא שלא פרעו [ותוס' ביבמות ע''א ב' הביא זה וע''ש].
וקשה לי.
הלא כיון שטעמו של רבי ישמעאל שמלו הוא משום מעמד הר סיני מנין לומר שכל ישראל מלו במדבר גם אחרי מעמד הר סיני אולי לא מלו כלל אחרי מעמד הר סיני שהרי כל מה שהוצרכו מילה הוא משום מעמד הר סיני.
ואם נתרץ שסברא הוא כיון שניתן להם מילה משום מעמד הר סיני שוב לא פסק מהן אם כן מדוע לא נימא כך גם לגבי מילת מצרים כיון שניתן להם שוב לא פסק מהן ואין צריך לטעם של מעמד הר סיני.