האם אנחנו תחת הנהגת הטבע? ספורנו על הפרשה

[חימקו]

הספורנו מתייחס לזה שנגעי בגדים ונגעי בתים הם ניסים ולא טבע, וראוי רק למי שידע להתבונן ולשנות דרכיו כשמגיע לו הנגעים, אבל מי שלא ישים לזה, לא יזכה שיהיה לו את הנגעים, כי אין עליו השגחה פרטית. וזה חלק מדבריו:
ויקרא פרק יב פ' מז

"אמנם הנרדמים אשר לא התעוררו כלל לדעת דבר מזה והם כל בני הנכר ורוב האומה הישראלית זולתי יחידי סגולה הם בלי ספק תחת הנהגת הטבע והגרמים השמימיים הנכבדים מאותם בני אדם כשאר מיני בעלי חיים אשר לא תפול השגחה אלהית באישיהם אבל במיניהם בלבד כי בהם תשלם כונת הממציא יתברך"

א. מה הפשט בדבריו?
ב. האם יש חולקים על זה?

[אור זורח]

לא ברור לי כל כך מה קשה לכם בפשט הדברים

[חימקו]

לא ברור לי כל כך מה קשה לכם בפשט הדברים

שלפי הספורנו אנחנו מושגחים כמו בעלי חיים 

[אור זורח]

להרב @חימקו שליט''א
אולי אדם שאני כיון שיש במינו צדיקים ובעלי מעלה לכן בעבור הצדיקים זוכים גם שאינם צדיקים להשגחה מסוימת וכמו שכתב המסילת ישרים בתחילת הספר וכוונת הספורנו שהרוב אין להם מעלה זו מחמת עצמם

[ושכנתי בתוכם]

צא ולמד מה שכתב הרמב"ן בעניין ההולכים לרופאים ובעוד כמה מקומות...
ככלל דעת הרמב"ם שעם ישראל מונהג ככלל העולם בטבע ומנהגו של עולם, והרמב"ן בדבריו הידועים בס"פ בא חולק עליו וכמבואר בדבריו בדרשת תורת ה' תמימה, ומ"מ אין בכל זה סתירה שיש הבדל בין המצב האידיאלי של עם ישראל לבין מצבו בכל מקום ובכל זמן לפי ענינו, והרמב"ן בא לומר שיעודי התורה לעם ישראל הם בהנהגה הניסית, וכתב שמי שאינו מאמין בזה 'אין לו חלק בתורת משה' משום שיסוד התורה הוא 'אנכי ה' אלקיך' שהקב"ה בעצמו מנהיג אותנו בהנהגה ישירה, ומעניין זה נובע כל עניין התורה והמצוות שעיקרם בארץ ישראל משום שרק שם ישנה לאותה ההנהגה וכמבואר ברמב"ן בפרשת השבוע - אחרי מות (י"ח כ"ה) בהרחבה. עיי"ש והתבונן ותמצא נפלאות!

[יש עמדי עוד דברים רבים בעניין..]

[יהודה יעקבזון]

לא ברור לי כל כך מה קשה לכם בפשט הדברים

שלפי הספורנו אנחנו מושגחים כמו בעלי חיים 

אני לוקח את זה לכיוון אחר,
דהיינו: שהבעלי חיים אינם יודעים שהם מושגחים כמו ילודי אשה,
וזה כבר עוד סיבה לשמוח שחוץ מעצם ההשגחה, יש בנו דעת לדעת זאת.

[שמואל קאופמן]

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ. (ויקרא י"ד א'-ג')

כך מתחילה פרשת מצורע, אחרי פרשת תזריע. לכאורה נשאלת שאלה: הרי דיני מצורע מתחילים כבר קודם, בפרשת תזריע. מדוע אפוא מוכתר שם הפרשה, מצורע, רק כאן?

חשבתי לומר, שקודם לכן מובאים דיני המצורע בצרעתו - חטאו ועונשו. ורק כאשר מגיע זמן טהרתו - מכתירים את הפרשה בכותרת "מצורע". זאת, כדי ללמדנו שנגע הצרעת המובא על אדם הוא כדי ללמד עד כמה חמור סיפור לשון הרע. לאחר שאדם לוקה בצרעת ושם אל לבו לחזור בתשובה - הוא נרפא מן הנגע. ואז באה השמחה הגדולה של יום הטהרה עם הבאת הקורבן וחזרתו של החוטא לדור עם עמו ועם משפחתו.

וכך בכל התורה. העונשים אינם לפגוע בחוטא אלא כדי להביאו לשוב מחטאו. הקב"ה ברא יצר הרע ונתן לאדם בחירה חופשית כדי שיתגבר מרצונו על הסתת היצר ויקבל שכר על עבודתו הוא ולא כנדבה שנותנים לעני. זה מה שמלמד אותנו הרמח"ל במסילת ישרים.

אבל גם אם יצר הרע, הרגש המסית את האדם לתור אחר לבו וללכת אחר תאוותיו, מתגבר על שכלו של האדם - לא עוזבו הקב"ה להישאר בחטאו, אלא מביא עליו עונשים כדי שיתן אל לבו מדוע אירע לו כזאת, ויחזור בתשובה.

זאת הסיבה שפרשת מצורע מתחילה עם הטהרה מן הצרעת ולא מן העונש שגרם לה.
 

* * *

ראיתי את אור החיים על פסוקים אלה, ודומני שב"ה, כיוונתי לדעתו:

אור החיים: "זאת תהיה תורת...להיות שהצרעת, כפי הטבע, תכונתו תתהוה מעפשות וזיהום הגוף ותגבורת המרה אשר תתגבר באדם ועושה רושם בבשרו. ודבר זה - יסובבנו (יגרום לו) העצבון וצרת הלב ושממון השכל.

והרפואה הטבעית לזה היא הרחקות העצבון ו(עשיית) עניינים המרחיבים לבו של אדם ומשמחים אותו.

והנה בבוא נגע צרעת על האדם, יכול אדם לומר, כי חולי טבעי הוא אשר יקרה להאדם. ובאמור (כאשר אומרים) לו, כי הוא זה בשביל לשון הרע - לא יאמין ולא יצדיק הדברים.

לזה נתחכם אל עליון וצוה שיסגר המצורע בדד ישב ובגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה. ו(אבל) דברים אלו הם כפי הטבע - נגדיים לרפואת סיבת הנגע ואדרבה יולידו הנגע מחדש.

ו(אבל) כאשר יראה האדם, שהגם שעשה דברים אלו שהם נגדיים - אף על פי כן, על ידי שהרהר תשובה והתודה חטאתו, כי בעונו אשר פשט לשונו גילה הנגע את עינו (לקה בנגע) - וישוב מחטאתו ויטהר לשונו. ו(אז) יראה כי הפך הנגע את עינו - בזה ידע ויוכיח הוכחה ברורה שלא בא לו הנגע, אלא לצד שדבר לשון הרע.

והוא אומרו: זאת תהיה תורת מוציא שם רע. והכרת הדבר והוכחתו - ביום טהרתו:

שהגם שעשה דברים נגדיים לחוליו כנזכר, אף על פי כן נטהר. בזה ידע כי תורת לשונו הרע הוא זה ולא מקרה הטבעי, כחושבי מחשבות און - וישמור פיו ולשונו.

והוא מה שגמר אומר: נרפא נגע הצרעת מן הצרוע. פירוש: מן הצרוע (מעצמו) באה רפואתו, ששב ורפא לו".
 

* * *

כאשר קוראים את אור החיים דלעיל - נראה שמובנים היטב דברי הספורנו. ואם טועה או מטעה מישהו לחשוב כאילו עונש צרעת על לשון הרע, הוא בדרך הטבע - עליו אומר לעיל אור החיים: "תורת לשונו הרע הוא זה ולא מקרה הטבעי, כחושבי מחשבות און -   וישמור פיו ולשונו". 

וגם את אצבעותיו המקלידות.
 

[שמואל קאופמן]

האמור לעיל הוא כמובן בקשר לנגעים. במרבית הדברים, אנו אכן תחת הנהגת הטבע, כי רמתנו הרוחנית נמוכה מאד היום. זו גם הסיבה מדוע בימינו אין נגעים.

שאלתי פעם תלמיד חכם, כיצד צריך להתבונן על העובדה שאנו שמחים כאשר צבא שמפקדיו ורוב חייליו אינם עובדי ה' - מנצח בקרב. הרי זה גורם להתפשטות הכפירה של כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה? תשובתו: אנו ברמה רוחנית ירודה ולכן אנו מתפעלים מניצחונות הצבא כאן.

אכן אנו תחת הנהגת הטבע - כי אנו סומכים רק על דרכי הטבע. לכן אין תופעה של נגעים בימינו, כי הם אינם "מקרה טבעי", כדברי אור החיים.

[מבקש השם]

מה זה השגחה?

[שמואל קאופמן]

"מה זה השגחה?"

זו בדיחה, השאלה הזאת? או אתה באמת לא מכיר את עיקרי האמונה לפי הרמב"ם?

"אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יוֹדֵעַ כָּל מַעֲשֵׂה בְנֵי אָדָם וְכָל מַחְשְׁבוֹתָם. שֶׁנֶּאֱמַר הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם