שילוח הקן לזש"ק

מוטי מוזס

משתמש רגיל
אשמח מי שיוכל לצטט לי כאן מהיכן המקור לעשות שילוח הקן בסגולה לילדים
ועד כמה יש סמך גדול לענין הזה
 

אור זרוע

משתמש ותיק
המקור מחז"ל. מצאתי מובא מספר 'סגולות ישראל' ואני מעתיק:
בספר "סגולות ישראל" (את ב') כתב וז"ל: סגולה להוליד בנים, אפילו לעקרים ועקרות, לקיים מצות שילוח הקן, וזהו מפורש במד"ר ותנחומא פר' כי תצא, אמר הקב"ה אם קיימת מצות שילוח הקן חייך שאני פוקדך בבנים, שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, עכ"ד.
 

יצחק

משתמש ותיק
השאלה היא אם יש מקור להתיר לעשות שילוח הקן כאשר אין צורך בבנים או בביצים, סתם לצער יונה לכאורה זה לא ראוי אבל אולי לצורך הסגולה?! אינני יודע. אולי תאמרו אתם מה דעתכם.
 

סבא

משתמש ותיק
יצחק אמר:
השאלה היא אם יש מקור להתיר לעשות שילוח הקן כאשר אין צורך בבנים או בביצים, סתם לצער יונה לכאורה זה לא ראוי אבל אולי לצורך הסגולה?! אינני יודע. אולי תאמרו אתם מה דעתכם.
בספר משנה הלכות חי"ב סימן רכ"ג דן בזה וז"ל-
בדבר שמספקא ליה עוד [highlight=yellow]אי יכול לקיים המצוה כשאינו צריך להביצים או אפרוחים[/highlight] כלל.
הנה בזה כבר נגע במחלוקת גדולה בין הפוסקים החכ"צ בתשובה סי' פ"ג כתב דליקח הבנים הוא רשות אם תרצה קח ואם לא תרצה לא תיקח אלא תשלח האם והבנים יחד או שלא יטול הבנים כלל וכמו ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתיך או ששת ימים תאכל מצות שהוא רשות, ובערוה"ש יו"ד סי' רצ"ב ס"ג רצה לדייק מדברי הרמב"ם בפי"ג מה"ש ה"ו האומר הרני נוטל האם ומשלח את הבנים חייב לשלח את האם שנאמר שלח תשלח את האם ע"כ ומדלא קאמר חייב לשלח את האם וליקח הבנים משמע דליכא מצוה בלקיחת הבנים, וכו', ועיין חו"י סי' ס"ז שג"כ מספקא ליה ורצה לעשות בזה מחלוקת בין התוס' והרשב"א ז"ל ודעתו נוטה להרשב"א ובזוהר משמע דדוקא לוקח הבנים וכ"כ בבית לחם יהודה ועיין שו"ת קול ארי' סי' פ"א ובשו"ת בית אפרים יו"ד סי' ס"ו.
ודעת מרן הח"ס ד[highlight=yellow]אם אינו רוצה בבנים ליכא מצוה ואינו אלא כמתאכזר[/highlight] וקצת אחרונים הקשו עליו, ובאמת כי לכאורה אסור לצער בע"ח וכתבו הראשונים דכל בע"ח יש לו צער כשנוטלים הימנו הבנים ומה"ט אמרה תורה שבעת ימים יהי' תחת אמו, ועיין אברבנאל באריכות מזה אלא דלצורך בנ"א מותר לצער בע"ח ועיין בספרי סמ"ה על תרי"ג מצוה רצ"ה ובמנ"ח שם, וז"ל הרמב"ן במצות אותו ואת בנו ובמצות קן ציפור לפי שיש לבהמות דאגה גדולה בראותן צער בניהן כמו לבני אדם כי אהבת האם לבן איננו דבר נמשך אחר השכל אבל הוא מפעולות הכח המחשבות המצויה בבהמה כאשר הוא מצויה באדם וכן פי' הרמב"ם ז"ל ואמר אל תשיב מלין ממאמר החכם האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך וגו' כי זה סברת מי שיראה שאין טעם למצות אלא חפץ הבורא וזהו מחזיקים בסברא השנית שיש בכל מצות טעם,וכו', ולפ"ז לענ"ד פשוט כיון דעיקר שצותה התורה לשלח את האם בשביל הצער שיש לה שמרחפת על הבנים שלא יקחו אותן ולכן אם צריך להן מותר ומצוה לשלח האם אבל אם אינו רוצה הבנים מי התיר לו לצער האם כשאינו רוצה הבנים, וא"כ הו"ל צעב"ח ושפיר כתב מרן הח"ס דאינו אלא אכזריות שמצער האם בלי תועלת ועובר על צעב"ח וליכא מצוה, ואולי מה"ט ראה ראינו מאבותינו שלא הדרו לחפש ולהדר אחר מצוה זו ולכאורה מ"ש מצוה זו ממצות אחרות ואפילו אינה חיובית רק קיומית מ"מ כולן מרועה אחד נתנו ובפרט לפי דעת הבעלי מקובלים שעתיד ליתן את הדין ויתגלגל עד שיקיים כל התרי"ג מצות עיין בהקדמה להחרדים ולהנ"ל אתי שפיר כיון דבאמת אין מדרך לאכול כהיום בצים של יונה ולא שכיח כלל א"כ אין צריך לבנים ושפיר ליכא חיוב בשילוח כלל ואדרבה איכא אכזריות.
ומיהו אותן שס"ל אעפ"כ י"ל [highlight=yellow]דכיון שרוצין לקיים מצוה ממילא נעשה כרוצה בבנים או שבאמת אז רוצה הוא בבנים[/highlight] וע"ד שאמרו בגמ' ביצה כ"ה בהמה מסוכנת לא ישחוט אא"כ יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי ומוקי לה אפילו אכל כבר ואינו צריך לאכול ובגמ' פסחים מ"ו ע"ב פריך למ"ד לא אמרינן הואיל אמאי ישחוט א"ל משום הפסד ממונו ופריך ומשום הפסד ממונו שרינן איסורא דאורייתא אמר ליה אין משום הפסד ממונו גמר בלבו לאכול כזית ואי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה ע"ש וידוע שיטת הרא"מ ז"ל דאוכל נפש ה"ה למצות שהוא הנפש וממילא י"ל דכיון דרוצה בקיום מצות ה' גמר בלבו ליקח הבנים ושפיר מקיים המצוה ודו"ק.
כדי להימנע מאריכות דילגתי כמה קטעים [היכון שכתוב וכו'] והרוצה יעיין בכל דבריו שם.
 

עברי

משתמש רגיל
לפו"ר דברי המשנה הלכות צ"ת, שודאי בסברא מי שצריך את המצווה עדיין אין הוא צריך את הבנים אלא צריך את המצווה וכיון שכבר כתב החת"ס שאין בזה מצווה שוב לא יצלח בידו המצווה, וחלוק מהנתבאר בביצה גבי הפסד שכיון שאוכל לבסוף יש בזה התקבלות בפועל למרות שעיקר כוונתו להפסד ממון.
 
חלק עליון תַחתִית