מדברי הרב יעקב שולביץ- הגרי"ז דייק ש[highlight=yellow]ביזת מצרים לא היתה מצוה על ישראל,[/highlight] כי הקדוש ברוך הוא רק צוה למשה "לבקש", ולכן נאמר [שמות יב לה] "ובני ישראל עשו כדבר משה", שלא היה בזה צווי ה'. וכן אמרו בסוטה [יג] ש"כולן התעסקו בביזה ומשה התעסק במצוות" כי הביזה לא היתה מצוה. אך במכילתא דרשב"י [בא כו] מבואר שהיה עשה ולא תעשה בביזת מצרים, ויתכן שנחלקו אם ההבטחה היתה על ביזת הים, ובמצרים רק בקש שיקחו כדי ש"לא יאמר", או שהיתה על ביזת מצרים, ולכן צווה בעשה ול"ת, וכמבואר להלן. והגרי"ש אלישיב [ישורון אלול נז] נקט שהביזה היתה חלף השעבוד, וכיון שמשה היה מבני לוי שלא השתעבדו, לא הצטווה בביזה, אלא לומר "להם" בלבד [אך ודאי היה מותר לו ליקח, כשם שמצינו באוצרותיו של קרח שהיה לוי, ולכן אמרו שמצוות חביבות עליו].
ולפי הגרי"ז, היה שייך שהקב"ה מצידו יפתח את מקורות השפע שיקבלו עם ישראל שפע גדול, אבל ישראל לא היו חייבים לפתוח את ידם ולקבלו [וכמובן שלא היה בזה חיסרון בקיום ההבטחה, כי הקב"ה מצידו מוכן לתת, וקצת יש לדמות למי ששלח משלוח מנות וחברו לא רצה לקבל ואכמ"ל], אבל כדי שלא יאמר אותו צדיק, היה צריך לבקש.
וכן כתב הרב הנ"ל בהמשך דבריו- החתם סופר [ליקוטי חב"ח] ביאר שלולי טענה זו יכל הקדוש ברוך הוא לומר שהנבואה התקיימה, כי בני ישראל יכלו לקחת, וכאילו התקבלו, ורק משום שהקשה לב פרעה לענותם, יכל אברהם לטעון למה לא חיזק לבם לשאול את ה"רכוש גדול", ולכן ביקש שישאלו.