פרשת בא - ואחרי כן יצאו ברכוש גדול

פשר פרשה

מנהל תוכן
[highlight=yellow]ואחרי כן יצאו ברכוש גדול[/highlight]​

דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב (שמות יא, ב).

וברש"י שם: "דבר נא. אין נא אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם על כך, שלא יאמר אותו צדיק אברהם, 'ועבדום וענו אותם' קיים בהם, 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' לא קיים בהם". ומקור דברי רש"י מהגמרא בברכות (ט.).

ולכאורה צריך ביאור. וכי הקב"ה צריך לקיים את הבטחתו לאברהם רק בכדי שלא יאמר אותו צדיק "ואחרי כן ברכוש גדול לא קיים בהם"? הלא בודאי הקב"ה מקיים הבטחתו לפי שהבטיח?
 

מנהל ב'

מנהל כללי
חבר צוות
מנהל תוכן
בפרשת וישלח (בראשית לב, יא) עה"פ 'קטנתי מכל החסדים' פירש"י 'נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא, שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו', עכ"ל. וה"נ יתכן שכיון ששקעו ישראל במצרים במ"ט שערי טומאה, ועל ים סוף קטרגו המלאכים הללו עובדי ע"ז וכו', לכן הוצרך לטעם שצריך לקיים הבטחתו לאברהם על בניו.
 

סבא

משתמש ותיק
מדברי הרב יעקב שולביץ- הגרי"ז דייק ש[highlight=yellow]ביזת מצרים לא היתה מצוה על ישראל,[/highlight] כי הקדוש ברוך הוא רק צוה למשה "לבקש", ולכן נאמר [שמות יב לה] "ובני ישראל עשו כדבר משה", שלא היה בזה צווי ה'. וכן אמרו בסוטה [יג] ש"כולן התעסקו בביזה ומשה התעסק במצוות" כי הביזה לא היתה מצוה. אך במכילתא דרשב"י [בא כו] מבואר שהיה עשה ולא תעשה בביזת מצרים, ויתכן שנחלקו אם ההבטחה היתה על ביזת הים, ובמצרים רק בקש שיקחו כדי ש"לא יאמר", או שהיתה על ביזת מצרים, ולכן צווה בעשה ול"ת, וכמבואר להלן. והגרי"ש אלישיב [ישורון אלול נז] נקט שהביזה היתה חלף השעבוד, וכיון שמשה היה מבני לוי שלא השתעבדו, לא הצטווה בביזה, אלא לומר "להם" בלבד [אך ודאי היה מותר לו ליקח, כשם שמצינו באוצרותיו של קרח שהיה לוי, ולכן אמרו שמצוות חביבות עליו].

ולפי הגרי"ז, היה שייך שהקב"ה מצידו יפתח את מקורות השפע שיקבלו עם ישראל שפע גדול, אבל ישראל לא היו חייבים לפתוח את ידם ולקבלו [וכמובן שלא היה בזה חיסרון בקיום ההבטחה, כי הקב"ה מצידו מוכן לתת, וקצת יש לדמות למי ששלח משלוח מנות וחברו לא רצה לקבל ואכמ"ל], אבל כדי שלא יאמר אותו צדיק, היה צריך לבקש.
וכן כתב הרב הנ"ל בהמשך דבריו- החתם סופר [ליקוטי חב"ח] ביאר שלולי טענה זו יכל הקדוש ברוך הוא לומר שהנבואה התקיימה, כי בני ישראל יכלו לקחת, וכאילו התקבלו, ורק משום שהקשה לב פרעה לענותם, יכל אברהם לטעון למה לא חיזק לבם לשאול את ה"רכוש גדול", ולכן ביקש שישאלו.
 

סבא

משתמש ותיק
עוד מדברי רבי יעקב שולביץ- רבים תמהו למה נקט טעם זה, וכי אין הקדוש ברוך הוא מקיים הבטחתו אלא מחשש "שלא יאמר"? ובעץ יוסף ביאר שהחשש היה על הימים שעד קריעת ים סוף, שהרי אז התברר שזכו בביזת הים, אך הקדוש ברוך הוא חפץ שאברהם לא יאמר כך אפילו בזמן קצר זה. וכעין זה כתב בקול אליהו בשם הגר"א, שאברהם יסבור שההבטחה היתה על שעת היציאה, ונמצא שלא קויימה אף על פי שיקבלוה בביזת הים. [וראה תרגום יונתן בראשית טו יג, ורש"י תהילים קי ה שנבואת "דן אנכי" היתה על המכות בים, ורק אחריהם "יצאו ברכוש גדול", וכן אמרו בסוטה יא ש"ביזת מצרים" ניתנה בזכות נשים צדקניות. אולם במכילתא בא פי"ד ובילקוט שם רט נקטו שנבואת "רכוש גדול" היא אחר עשר מכות]. ויתכן שהנבואה היתה שיקבלו רכוש תחת "גר יהיה זרעך" אך לא על מה שהוסיפו מצרים להרע להם [ראה רמב"ן בראשית שם] ובקש הקדוש ברוך הוא שיקחו גם על כך שמא יאמר אברהם שגם זה בכלל הנבואה. וראה במכילתא [שם יב] שה"רכוש גדול" התקיים ב"צאן ובקר" שניתן להם, וביאורה ע"פ רש"י בדברים [טו יד מספרי] שביזת הים ניתנה מדין הענקה לעבד, ואינה מתקיימת בכספים אלא מצאן ובקר [קידושין יז א], והכסף וזהב היו תשלום על מה שהרעו להם, כי על עצם השעבוד אין תשלום לעבדים, ועל הכסף וזהב אמר ש"לא יאמר אברהם" שיסבור שהובטח גם על מה שהרעו. וראה עוד בפני יהושע, פרשת דרכים [דרוש ה], נחלת יעקב, מרומי שדה, ערוך השלחן [סוף ח"ג] ופחד יצחק [פסח ס]
 

יצחק

משתמש ותיק
המגיד מדובנא גם הוא כתב בזה שני אופנים, הנני לתמצת את האופן השני, שכיון שמצד השנים היה ראוי שיעבדו 400 שנה ועדין לא הגיע הזמן לצאת ברכוש גדול, והגם שכידוע "קושי השיעבוד השלים" מ"מ סו"ס עדין לא הגיע הזמן לקבל רכוש גדול, אלא שיש בזה טעם לפגם ש"ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצא ברכוש גודל לא קיים בהם" כלומר אברהם יוכל לטעון טענה שכמו שלגבי השיעבוד "קושי השעבוד השלים" וקיים בהם ועבדום וענו אותם כמו כן לענין שהגיע הזמן זה נחשב שכבר הגיע הזמן..
 

פשר פרשה

מנהל תוכן
פותח הנושא
מנהל ב' אמר:
בפרשת וישלח (בראשית לב, יא) עה"פ 'קטנתי מכל החסדים' פירש"י 'נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא, שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו', עכ"ל. וה"נ יתכן שכיון ששקעו ישראל במצרים במ"ט שערי טומאה, ועל ים סוף קטרגו המלאכים הללו עובדי ע"ז וכו', לכן הוצרך לטעם שצריך לקיים הבטחתו לאברהם על בניו.

יל"ע דהרי הרמב"ם בהקדמה לפיהמ"ש הקשה איך זה אמרו בגמרא דיעקב חשש שמא יגרום החטא, והלא הקב"ה אינו חוזר בו מהבטחה טובה אפילו אם היא באה על תנאי, וכתב הרמב"ם דהקב"ה יכול לחזור בו מהבטחה שנאמרת לנביא עצמו ולכן חשש יעקב שמא הקב"ה חזר בו בגלל שגרם החטא, אך בהבטחה שנאמרת מהנביא אל כל ישראל אין הקב"ה חוזר בו בשום פנים.
ולפ"ז יש לדון בהבטחה שהבטיח הקב"ה לאברהם "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" אי חשוב כהבטחה פרטית לנביא, או שמא כיון שזו הבטחה הנוגעת לכלל האומה ה"ז דומה להבטחה שנאמרת מהנביא אל כל ישראל שבזה אין הקב"ה חוזר בו אפילו אם נאמרה על תנאי או שגרם החטא.
 

יעבץ

משתמש ותיק
הדרשן דורש את המילה 'נא' שיש כאן צורך גבוה כביכול. ואמנם קשה לדבר על ה'כביכול', אבל נאמר שהכוונה הפשוטה שמצד ההבטחה גופא לא היה נאמר 'נא' אלא דבר באזני העם וישאלו, ואכן בגמ' שם איתא שהעם היוצא משעבוד אין דעתו וליבו לשלול שלל, והשאילום בעל כרחם. אלא שכיון שהיה זה צורך גבוה שלא יאמר אותו צדיק וכו' לכך נאמר 'נא'.
ואפשר כמובן לרדת עוד לסודן של דברים מהו הצורך כביכול שלא יאמר אותו צדיק, אבל הקושיא מעצם ההבטחה סרה בזה.
 

חמוץ בגדים

משתמש חדש
זכורני שראיתי בס' אחד שכתב שהאות וא"ו מתפרשת פעמים כ"או" (מצוי הרבה ביבמות) ואם כן הקב"ה יכול היה לומר לאאע"ה שנתכוון שבניו או ישתעבדו במצרים או אחרי כן יצאו ברכוש גדול. אלא שאם כך יהיה לאאע"ה תרעומת ולכן מפני זה "הוצרך" הקב"ה שבנ"י יצאו ברכוש גדול.

עוד זכורני שאורמים שהרי ביזת הים היתה גדולה וא"כ בנ"י יכלו לטעון שאין להם סיבה לשאת את כל המשאות ממצרים עד יום סוף, אלא יעשירו מביזת הים, אלא שאם כן בשעת היציאה ממצרים יטען אאע"ה שלא יצאו ברכוש גדול ולכן ביקש הקב"ה מבנ"י שכבר ביצי"מ יצאו ברכוש גדול
 
A

Anonymous

Guest
עי' מש"כ בזה ההפלאה בכתובות ק"ד.
וכן בפנים יפות פר' לך ופר' בא
 

יהודה בן יעקב

משתמש ותיק
זכורני, שיש המבארים, איני זוכר מי, כי עיקר הבטחת הקב"ה "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" נאמר על מתן תורה, שזו הטובה הגדולה והרכוש הגדול שניתן לעם ישראל, אולם שלא יאמר אותו צדיק "ועבדום וענו אותם" קיים בהם, כפשוטו ולא כמדרשו, ואילו "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" לא קיים בהם כפשוטו אלא כמדרשו.
 

סופר

משתמש ותיק
בחתם סופר על התורה מתרץ שזה הולך על שבט לוי שלא עבדו במצרים, וע"כ לכאורהלאמגיע להם מהביזה.
אבל אברהם אבינו תיקן תקנה 'כחלק היורד למלחמה כחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו', כפירש"י בפסוק 'בלעדי אשר אכלו הנערים' ע"ש, וא"כ לפי תקנת אברהם אבינו ע"ה גם לשבט לוי מגיע חלק מהשלל. עיי"ש.
 

סופר

משתמש ותיק
ובכתב סופר מתרץ, שבני ישראל יכלו לבקש מתנות, כי הרי במצריים היו בסכנת נפשות ובוודאי היו מסכימים אפילו לתת במתנה,אבל אברהם אבינו לא ניחא ליה מכך לקבל מתנת בשרודם, אלא כי ברכת ה' היא תעשיר, ע"כ ביקש השי"ת מבנ"י 'וישאלו' - דווקא, כדי שלא יאמר אותו צדיק...., כי מה שבנ"י יקבלו במתנה, לא נחשב בעיני אברהם לרכוש גדול.
 

סופר

משתמש ותיק
והנה אני יעתיק עודפרפרת נאה מספר כתב סופר.

דבר נא באזני העם. בש"ס ברכות [ט.] אין נא אלא לשון בקשה, שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. צריך להבין איך בלא תלונת אברהם לא היה מקיים ה' הבטחתו, ברוך שומר הבטחתו לישראל תמיד, ואיך לא היה מקיים עתה. ונ"ל, הנה מי שמעודו היה בעוני ודוחק גדול, לא ראה טובה כל ימיו מבית אבותיו, כשיהיה לו מעט מזעיר, לעושר והון יחשב בעיניו, אבל מי שהיה תמיד בהצלחה לא יחשב לו רק כשיגיע לו הון רב אז יחשב בעיניו וישמח בו. והנה מאחר שהיו ישראל משועבדים ומעונים, כשיביאו עמם ממצרים מעט, יהיה להון ורכוש בעיניהם, ולא היו צריכים לשאול כלי כסף וזהב. ולא אמר ה' לאברהם מה שיביאו עמהם רק שיצאו ברכוש גדול, מה שבעיניהם רכוש גדול, אבל מאחר שבעיני אברהם לא יהיה נחשב לכלום שהיה מעולם משופע בעושר ונכסים צאן ובקר, לכן אמר ה' שלא יאמר אברהם שלא קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול, כנ"ל וק"ל:
 

סופר

משתמש ותיק
יהודה בן יעקב אמר:
זכורני, שיש המבארים, איני זוכר מי, כי עיקר הבטחת הקב"ה "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" נאמר על מתן תורה, שזו הטובה הגדולה והרכוש הגדול שניתן לעם ישראל, אולם שלא יאמר אותו צדיק "ועבדום וענו אותם" קיים בהם, כפשוטו ולא כמדרשו, ואילו "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" לא קיים בהם כפשוטו אלא כמדרשו.
לי גם זכור כזה אימרה, אך באופן קצת שונה, שיוכלו לפרש רכוש גדול היינו הוצאת הניצוצות הקדושות, וע"ז אמר שלא יאמר... כפשוטו.
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
איני זוכר כרגע היכן ראיתי את התירוץ דלהלן, אך הוא תירוץ די ידוע,
כי עיקר ההבטחה היתה אמורה להתקיים שיתקיים בהם השיחרור האמיתי, וזה היה רק בקריעת ים סוף, כי עד קריעת ים סוף כלל ישראל הי'ה עדיין בסכנה מהמצרים, ועדיין לא הי'ה גאולה שלימה, ואם כן עיקר ההבטחה היה אמור להיות בעת קריעת ים סוף וזה אכן היה בביזת הים, וכאן ביציאת מצרים הי'ה רק משום שלא יאמר אותו צדיק,
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
עוד ביאור בזה ראיתי מפוה"ד מרן ראב"ד ירושלם הגר"מ שטרנבוך שליט"א
כי הקב"ה לא אמר לאברהם אבינו מה היא אותה רכוש גדול, ובאמת אפשר דרכוש הגדול היינו התורה הק' שקיבלנו במעמד הר סיני, אלא דלמען פשוטי העם שאינם מבינים ואינם משיגים דרכוש רחוני עדיף על רכוש גשמי לכן ביקש הקב"ה ממרע"ה שידבר נא באזני ישראל שלא יאמר אותו צדיק, והיינו בהתייחסות לפשוטים שבישראל,
 

אוריאל

משתמש ותיק
סופר אמר:
יהודה בן יעקב אמר:
זכורני, שיש המבארים, איני זוכר מי, כי עיקר הבטחת הקב"ה "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" נאמר על מתן תורה, שזו הטובה הגדולה והרכוש הגדול שניתן לעם ישראל, אולם שלא יאמר אותו צדיק "ועבדום וענו אותם" קיים בהם, כפשוטו ולא כמדרשו, ואילו "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" לא קיים בהם כפשוטו אלא כמדרשו.
לי גם זכור כזה אימרה, אך באופן קצת שונה, שיוכלו לפרש רכוש גדול היינו הוצאת הניצוצות הקדושות, וע"ז אמר שלא יאמר... כפשוטו.

הוא הלשון של רבינו בעל הנודע ביהודה בביאורו צל"ח ברכות ט:
"ולזה כיוונו ר' אמי וריש לקיש שעשאוה כמצודה שאין בה דגן או כמצולה שאין בה דגים, ולא על הממון כיוונו רק על ניצוצי קדושה שלא השאירו שם כלום".
 

אוריאל

משתמש ותיק
בן ישיבה אמר:
עוד ביאור בזה ראיתי מפוה"ד מרן ראב"ד ירושלם הגר"מ שטרנבוך שליט"א
כי הקב"ה לא אמר לאברהם אבינו מה היא אותה רכוש גדול, ובאמת אפשר דרכוש הגדול היינו התורה הק' שקיבלנו במעמד הר סיני, אלא דלמען פשוטי העם שאינם מבינים ואינם משיגים דרכוש רחוני עדיף על רכוש גשמי לכן ביקש הקב"ה ממרע"ה שידבר נא באזני ישראל שלא יאמר אותו צדיק, והיינו בהתייחסות לפשוטים שבישראל,

מכל מקום יש להדגיש שרש"י לא פירש כן על הפסוק ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, שהרי כה כתב: (בראשית טו, יד) "ברכוש גדול. בממון גדול כמו שנאמר וינצלו את מצרים (שמות יב, לו.)", עד כאן לשונו.
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
בן ישיבה אמר:
עוד ביאור בזה ראיתי מפוה"ד מרן ראב"ד ירושלם הגר"מ שטרנבוך שליט"א
כי הקב"ה לא אמר לאברהם אבינו מה היא אותה רכוש גדול, ובאמת אפשר דרכוש הגדול היינו התורה הק' שקיבלנו במעמד הר סיני, אלא דלמען פשוטי העם שאינם מבינים ואינם משיגים דרכוש רחוני עדיף על רכוש גשמי לכן ביקש הקב"ה ממרע"ה שידבר נא באזני ישראל שלא יאמר אותו צדיק, והיינו בהתייחסות לפשוטים שבישראל,

מכל מקום יש להדגיש שרש"י לא פירש כן על הפסוק ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, שהרי כה כתב: (בראשית טו, יד) "ברכוש גדול. בממון גדול כמו שנאמר וינצלו את מצרים (שמות יב, לו.)", עד כאן לשונו.
אכן כן גם אני חשבתי כך זה ביאור ע"פ דרך המוסר והדרוש
 

סופר

משתמש ותיק
סופר אמר:
לי גם זכור כזה אימרה, אך באופן קצת שונה, שיוכלו לפרש רכוש גדול היינו הוצאת הניצוצות הקדושות, וע"ז אמר שלא יאמר... כפשוטו.
בשבת קודש ראיתי פירוש זה מובא בשם החיד"א, שהקב"ה התכוון שרכוש גדול היינו הוצאת הניצוצות הקדושות שנפלו במצרים, ואברהם אבינו יטען שועינו אותם - קיימת כפי הפשטות, אם כן גם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול - תקיים כפשיטות.
 

יצחק

משתמש ותיק
שמעתי בשבת הברקה יפה לתרץ את הקושיא (לדעתי התירוץ של @יעבץ הוא הנכון אבל לפלפולא..), חז"ל אומרים ממכת דם העשירו ישראל א"כ כבר נתקיים יצאו ברכוש גדול, כי העושר הזה לא בא סתם כך אלא הקב"ה הביא מכת דם ומזה העשירו, אבל שלא יאמר אותו צדיק וכו' שזה לא נכנס בחשבון.
 

סבא

משתמש ותיק
יצחק אמר:
שמעתי בשבת הברקה יפה לתרץ את הקושיא ([highlight=yellow]לדעתי התירוץ של @יעבץ הוא הנכון[/highlight] אבל לפלפולא..), חז"ל אומרים ממכת דם העשירו ישראל א"כ כבר נתקיים יצאו ברכוש גדול, כי העושר הזה לא בא סתם כך אלא הקב"ה הביא מכת דם ומזה העשירו, אבל שלא יאמר אותו צדיק וכו' שזה לא נכנס בחשבון.
מוזר מאוד [בלשון המעטה] שמתרוצי כל גדולי הדורות, היחידי הנכון הוא רק של @יעבץ,
ועוד, שדווקא חבר פורום באינטרנט [נכבד ככל שיהיה, ואיני מזלזל, כי למדתי להכיר את ידיעותיך הרבות], יהיה לו כוח ההכרעה להכריע בין כל תירוצי הגדולים ולומר מה הנכון ומה....
ובכלל מדוע לא יהיו הרבה תירוצים נכונים, שהרי שבעים פנים לתורה?
 

יצחק

משתמש ותיק
סבא אמר:
יצחק אמר:
שמעתי בשבת הברקה יפה לתרץ את הקושיא ([highlight=yellow]לדעתי התירוץ של @יעבץ הוא הנכון[/highlight] אבל לפלפולא..), חז"ל אומרים ממכת דם העשירו ישראל א"כ כבר נתקיים יצאו ברכוש גדול, כי העושר הזה לא בא סתם כך אלא הקב"ה הביא מכת דם ומזה העשירו, אבל שלא יאמר אותו צדיק וכו' שזה לא נכנס בחשבון.
מוזר מאוד [בלשון המעטה] שמתרוצי כל גדולי הדורות, היחידי הנכון הוא רק של @יעבץ,
ועוד, שדווקא חבר פורום באינטרנט [נכבד ככל שיהיה, ואיני מזלזל, כי למדתי להכיר את ידיעותיך הרבות], יהיה לו כוח ההכרעה להכריע בין כל תירוצי הגדולים ולומר מה הנכון ומה....
ובכלל מדוע לא יהיו הרבה תירוצים נכונים, שהרי שבעים פנים לתורה?
אינני יודע באיזה סגנון אתה לומד אגדה, ישנם הרבה מאד שבאמת חושבים שיתכן שחז"ל רצו לומר לנו רכוש גדול רוחני וניצוצות וכיו"ב דברים גבוהים ושזה הפשט במה שחז"ל באו לומר לנו, לדעתי גם אם זה נכון ברור שזה לא הפשט, אפשר לומר שבעים פנים לתורה אבל זה לא פשט, מה שלא הייתי מקבל בסוגיא בהלכה בעירובין בבא בתרא ויבמות אני לא מקבל גם כאן. מה שהוא אמר זה פשט מתקבל על הדעת, השאר דחוקים או רמזים וסודות.
 

סבא

משתמש ותיק
@יצחק
בלי להסכים אפילו במעט לדבריך לעיל, אזכיר לך חלק ממה שהבאתי לעיל-
ו[highlight=yellow]בעץ יוסף[/highlight] ביאר שהחשש היה על הימים שעד קריעת ים סוף, שהרי אז התברר שזכו בביזת הים, אך הקדוש ברוך הוא חפץ שאברהם לא יאמר כך אפילו בזמן קצר זה. [highlight=yellow]וכעין זה כתב בקול אליהו בשם הגר"א[/highlight], שאברהם יסבור שההבטחה היתה על שעת היציאה, ונמצא שלא קויימה אף על פי שיקבלוה בביזת הים. [וראה תרגום יונתן בראשית טו יג, ורש"י תהילים קי ה שנבואת "דן אנכי" היתה על המכות בים, ורק אחריהם "יצאו ברכוש גדול", וכן אמרו בסוטה יא ש"ביזת מצרים" ניתנה בזכות נשים צדקניות. אולם במכילתא בא פי"ד ובילקוט שם רט נקטו שנבואת "רכוש גדול" היא אחר עשר מכות]. ויתכן שהנבואה היתה שיקבלו רכוש תחת "גר יהיה זרעך" אך לא על מה שהוסיפו מצרים להרע להם [ראה רמב"ן בראשית שם] ובקש הקדוש ברוך הוא שיקחו גם על כך שמא יאמר אברהם שגם זה בכלל הנבואה. וראה במכילתא [שם יב] שה"רכוש גדול" התקיים ב"צאן ובקר" שניתן להם, וביאורה ע"פ רש"י בדברים [טו יד מספרי] שביזת הים ניתנה מדין הענקה לעבד, ואינה מתקיימת בכספים אלא מצאן ובקר [קידושין יז א], והכסף וזהב היו תשלום על מה שהרעו להם, כי על עצם השעבוד אין תשלום לעבדים, ועל הכסף וזהב אמר ש"לא יאמר אברהם" שיסבור שהובטח גם על מה שהרעו. [highlight=yellow]וראה עוד בפני יהושע, פרשת דרכים [דרוש ה], נחלת יעקב, מרומי שדה, ערוך השלחן [סוף ח"ג] ופחד יצחק [פסח ס][/highlight]
האם כל אלו דברו על ניצוצות?
 

סבא

משתמש ותיק
לעיקר הדברים: לא כתבת שדברי יעבץ הם היחידים על דרך הפשט,
אלא כתבת שהתירוץ שלו [highlight=yellow]הוא הנכון,[/highlight] ומה שאתה מוסיף הוא לכן רק לפלפולא בעלמא...
ולכן תשובתך אינה מסבירה כלל דברים אלו.
 

זענדל

משתמש רגיל
אני ראיתי בשם המגיד מדובנא ואעתיקו בקיצור ממש: משל שהיה פעם שני מלכים שהתווכחו מי גיבור יותר והחליטו לשלוח כל אחד נציג ללחום ומי שיצליח לזרוק חבירו לבור הוא המנצח, אחד שלח איש בעל גוף גדול מאוד והשני שלח איש צנום בעל תחבולות, בהגיע עת המלחמה תפס איש בעל הגוף את הקטן על כתפו כשק קטן, המלך ששלחו נבהל מאוד אך בהגיעם קרוב לבור פתאום עשה בעל התחבולות בחכמתו והצליח להפיל את השני לתוך הבור, שאלו המלך ששלחו למה בתחילה הנחת לו לסחוב אותך ובכך כמעט פרחה נשמתי, ענה לו החכם, הראית איז איש גדול הוא? האם הייתי יכול לסחבו? העדפתי שהוא יסחוב אותי עד לכאן.....
כן אמרו בנ"י למשה למה לנו לשאול מהם כלי כסף וזהב הרי הכל הם יקחו אתם לים ושם נקח מבזת הים כמבואר בחז"ל שזה היה הרבה יותר, ואך ורק כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' ציוום דבר נא וישאלו.....
 

זענדל

משתמש רגיל
ויש מתרצים עפ"י דברי הקצוה"ח סימן ק"ד סק"ב שכל חוב שאין המלוה תובעו אין מצוה לפרוע חובו, לכן רקר אם יאמר אותו צדיק יש חיוב לשלם ודוק
 
חלק עליון תַחתִית