הערה נחוצה להולכים למקוה לפני שחרית

[תלמיד נאמן]

שלא נתקן אלא על אכילה

הברכה פוטרת את כל הישיבה כדברי הרב קשישא

[אבי חי]

על ידי אבי חי » היום, 12:08

ציטוט
יושב אוהלים כתב: ↑היום, 12:06
משיב דבר כתב: ↑היום, 00:10
אפילו אם ביה"מ אינו הפסק לגבי הברכה שמקודם, אבל אינו אותו לבישה שברכה של אח"כ תועיל.
ילמדנו רבנו מה ההסבר בסברא זו, שלגבי הברכה שכבר בירך זה נקרא המשך לבישה אחת, אבל לגבי הברכה שיברך אח"כ זה "אינו אותו לבישה שברכה של אח"כ תועיל"?
[ואולי החולקים לא סבירא להו להאי סברא, וס"ל שלגבי שניהם זה נחשב כהמשך לבישה אחת].
 
אבי חי כתב: ↑היום, 12:02
וכמדומה שאין מקום לומר שיועיל למפרע גם אם פשט בינתיים, ואינו ענין לפשט אחרי הברכה, ששם הנידון מצד היסח הדעת [וכעין כמה בהמות לשחוט וכמה בתים לבדוק], אך כאן בעינן שהמעשה הראשון ימשך עד שעת הברכה.

במחילה, לכ' דברי הרב יושב אוהלים מובנים שפיר, דממנ"פ אם הלבישה חשיבא המשך (?עכ"פ כשאין היסח הדעת?) ה"ה רטרואקטיבית

בדברי לעיל טעיתי ופירשתי דהנידון בסעיף יד האם הברכה מועילה גם ללבישה השניה או לא. וע"ז כתבתי שסו"ס יש כאן לבישה חדשה, והברכה מהניא גם לה כמו שמצינו בבדיקת חמץ ושחיטה, ואינו ענין להכא שצריך שהברכה תהיה על אותו מעשה מצוה.

אך זו טעות, ואמנם סברא זו נזכרת שם בפוסקים, אבל עיקר הנידון הוא להחשיב את הלבישה השניה כהמשך לראשונה, וכדברי מר.

ואכתי סברא זו דאפשר לברכה להועיל למפרע חידוש היא, והבו דלא לוסיף עלה. ויש מקום גדול לחלק בין אחר שהועילה הברכה ללפני כן.

[תלמיד נאמן]

ויש מקום גדול לחלק

מדוע כ"כ יש לחלק? ועכ"פ כנר' כך המנהג, וגם בסוכה, אלא דבסוכה מיושב גם להשו"ע והגר"א

[אבי חי]

שלא נתקן אלא על אכילה

הברכה פוטרת את כל הישיבה כדברי הרב קשישא

אמת. גם בזה לא דייקתי. וצע"ש.

[גבריאל פולארד]

לכאורה עד כמה שאם היה ברכה היינו אומרים שזה המשך ללבישה הראשונה והברכה הראשונה הולכת גם על הלבישה השנייה
א"כ ה"ה נמי כעת נחשב שזה לבישה אחת ארוכה והברכה שאח"כ פוטרת את כל הלבישה
ואמנם זה חידוש גדול
אבל כן מבואר ברעק"א בהל' מזוזה את אותו רעיון לעניין מזוזה והשווה שם לציצית

הג"ר נפתלי קופשיץ העיר הערה זו, ואמר שאח"כ שאל לגרח"ק (או ראה בשמו) שכתב דהברכה מהני למפרע דהוי לבישה אחת ולכן חזר בו. כמדומני שמופיע באחד העלונים של מפי כהן.

[אבי חי]

ויש מקום גדול לחלק

מדוע כ"כ יש לחלק? ועכ"פ כנר' כך המנהג, וגם בסוכה, אלא דבסוכה מיושב גם להשו"ע והגר"א

הסברא היא, שאחרי שבירכתי על המצוה, הנידון הוא אם קיום אותו מעשה מצוה נמשך, ובזה שמענו סברא שלא כל פשיטה לזמן מועט מחלקת את המעשה לשניים. אך כשרוצים שהברכה תועיל למפרע, צריך להיות כעין תוכ"ד, שהמעשה יהיה אותו מעשה ממש, ואז נחשב כ'מבורך' מתחילתו.

מקוה שהצלחתי להסביר

[מ"ש מר שכנראה כן המנהג, צריך לציין שבט"ז ובגר"א מבואר שבציצית אי"צ לטעם דמהניא הברכה למפרע, וסגי בטעמא דגברא לא חזי. ולכ' מבואר שאצלם לא היה מנהג אפי' היכא דגברא חזי, או עכ"פ לא ראו צורך ליישבו. וכן כבר העיר מר דלהשו"ע והגר"א אכתי יקשה המנהג. לענין סוכה אכן צ"ע שם בגדר הדברים]
 

[פינחס רוזנצוויג]

יש שאינו מתפלל

מה פשר הנהגה זו ?

כך נהגו עד סוף תקופת הגאונים, כדינא דמתניתין,
ויש שהחזירו מנהג זה בימינו.
 

[משיב דבר]

על ידי אבי חי » היום, 12:08

ציטוט
יושב אוהלים כתב: ↑היום, 12:06
משיב דבר כתב: ↑היום, 00:10
אפילו אם ביה"מ אינו הפסק לגבי הברכה שמקודם, אבל אינו אותו לבישה שברכה של אח"כ תועיל.
ילמדנו רבנו מה ההסבר בסברא זו, שלגבי הברכה שכבר בירך זה נקרא המשך לבישה אחת, אבל לגבי הברכה שיברך אח"כ זה "אינו אותו לבישה שברכה של אח"כ תועיל"?
[ואולי החולקים לא סבירא להו להאי סברא, וס"ל שלגבי שניהם זה נחשב כהמשך לבישה אחת].
 
אבי חי כתב: ↑היום, 12:02
וכמדומה שאין מקום לומר שיועיל למפרע גם אם פשט בינתיים, ואינו ענין לפשט אחרי הברכה, ששם הנידון מצד היסח הדעת [וכעין כמה בהמות לשחוט וכמה בתים לבדוק], אך כאן בעינן שהמעשה הראשון ימשך עד שעת הברכה.

במחילה, לכ' דברי הרב יושב אוהלים מובנים שפיר, דממנ"פ אם הלבישה חשיבא המשך (?עכ"פ כשאין היסח הדעת?) ה"ה רטרואקטיבית

אם כבר בירכת, כדי לבטל טת הברכה צריך "הפסק", ואילו להפך, כדי שיחשב לבישה אחת צריך שיהיה לבישה אחת, בית המרחץ אינו "הפסק", אבל אינו לבישה אחת. 
לבד מזאת, בלי לומדות, כיון שלכתחילה אפשר לברך, ורק נוהגים להדר בשביל ברכת הט"ג, ומרחץ הוא ספק הפסק למה לא לברך ולצאת מידי ספק כיון שאין כאן חשש ברכה לבטלה?
 

[מ אלישע]

יש שאינו מתפלל

מה פשר הנהגה זו ?

כך נהגו עד סוף תקופת הגאונים, כדינא דמתניתין,
ויש שהחזירו מנהג זה בימינו.

נדמה לי שיש גורסים כך ברמב"ם.
ושמעתי מהרב שמעון כהן זצ"ל (מקרית ספר) שמשמע בבית יוסף שמי שרוצה יכול לקבל ע"ע תקנת עזרא כמו לפני שבטלו.
 

[משיב דבר]

יש הנוהגים לישן בט"ק, וא"כ לק"מ.

הבעיה היא שאם אתה מסיר בשביל להתרחץ או לשאר צרכים, הרי שוב נכנסץת לאותו הספק, אתה מדבר רק במי שלא מסיר ממש מהבוקר עד המקוה.
ואכן, זמן רב נהגתי כן מחמת הוראה זו, אבל כמובן שלא מתאפשר כ"פ, והבן.
 

[תלמיד נאמן]

נדמה לי שיש גורסים כך ברמב"ם.
ושמעתי מהרב שמעון כהן זצ"ל (מקרית ספר) שמשמע בבית יוסף שמי שרוצה יכול לקבל ע"ע תקנת עזרא כמו לפני שבטלו.

נניח שיש לזה משקל של הוראה למעשה, צריך בנוסף לקבל הדרכה ללכת בדרך זו (לא להתפלל).

[תלמיד נאמן]

אם כבר בירכת, כדי לבטל טת הברכה צריך "הפסק", ואילו להפך, כדי שיחשב לבישה אחת צריך שיהיה לבישה אחת, בית המרחץ אינו "הפסק", אבל אינו לבישה אחת. 
לבד מזאת, בלי לומדות, כיון שלכתחילה אפשר לברך, ורק נוהגים להדר בשביל ברכת הט"ג, ומרחץ הוא ספק הפסק למה לא לברך ולצאת מידי ספק כיון שאין כאן חשש ברכה לבטלה?

לנקודה הראשונה, לכ' גם כשברך בהתחלה צריך שהכל תהיה לבישה אחת. (כמדומני שכתב סברא כזו במקור-חיים להחוו"י).
לנקודה השניה, כמדומני שזה לא הידור, כי השיטה העיקרית יותר ששיחה מפסקת בין הטליתות.

[לבי במערב]

 . . אתה מדבר רק במי שלא מסיר ממש מהבוקר עד המקוה . . 

אמת, כן הדבר.
 

[חייל של הרבי]

יש הנוהגים לישן בט"ק, וא"כ לק"מ.

הבעיה היא שאם אתה מסיר בשביל להתרחץ או לשאר צרכים, הרי שוב נכנסץת לאותו הספק, אתה מדבר רק במי שלא מסיר ממש מהבוקר עד המקוה.
ואכן, זמן רב נהגתי כן מחמת הוראה זו, אבל כמובן שלא מתאפשר כ"פ, והבן.

לא הבנתי לשם מה צריך להוריד ציצית בין הקימה בבוקר למקווה? 
יש מישהו שמתקלח בביתו ואז גם הולך למקווה? 
או מסתפר? 
 

[משיב דבר]

יש הנוהגים לישן בט"ק, וא"כ לק"מ.

הבעיה היא שאם אתה מסיר בשביל להתרחץ או לשאר צרכים, הרי שוב נכנסץת לאותו הספק, אתה מדבר רק במי שלא מסיר ממש מהבוקר עד המקוה.
ואכן, זמן רב נהגתי כן מחמת הוראה זו, אבל כמובן שלא מתאפשר כ"פ, והבן.

לא הבנתי לשם מה צריך להוריד ציצית בין הקימה בבוקר למקווה? 
יש מישהו שמתקלח בביתו ואז גם הולך למקווה? 
או מסתפר? 

בין הלבישה של אתמול לשינה.

[לבי במערב]

עכ"פ, ענין זה אינו בכל לילה ולילה, בד"כ. והתורה על הרוב תדבר.

[יושב אוהלים]

אך כאן בעינן שהמעשה הראשון ימשך עד שעת הברכה.

ואולי כל שלא הסיח דעת נחשב שהמעשה עדיין נמשך.

[דרומאי]

הנה בדין עובר לעשייתן יש ב' דינים, הא' הוא דין בברכה, דזמן אמירת הברכה הוא עובר לעשייתן, והב' דהמצוה עצמה מחוייבת בברכה מתחילתה, ולכן חייב לברך קודם התחלת המצוה כדי שתחול הברכה על כולה.
והנה אנן בט"ק מקילין מכמה טעמים שלא לברך עובר לעשייתן, והיינו שתחילת המצוה אצלנו היא ללא ברכה.
ומה שמברך אח"כ וממשמש בציצית או שלובש ט"ג, אינו מועיל אלא כלפי גוף הברכה שמתקיים בה עובר לעשייתן, אבל מה שלבש מתחילה הרי לבש ללא ברכה.
וא"כ לא מובן כל כך מה החילוק אם פשט הט"ק או לא.

כל אחד שנכנס לסוכה מקיים מצווה ומ"מ מברך רק בשעה שאוכל ובוודאי ברכת הלישב הולכת גם על הכניסה לסוכה ולא רק על האכילה 
ובהכרח הגדר בזה שזה מצווה אחת ארוכה ונעשה על מצווה זו  ברכה עובר לעשייתן של המשך המצווה וממילא יש כאן ברכה על מצווה זו 
ולדעתי אינו נכון לומר שעל החלק הראשון לא היה ברכה  

ישיבת סוכה שאני, שכל הישיבה טפילה לגבי אכילה שהיא עיקר, ולכן מדבירך על העיקר פטר גם את הטפל.
 

[אשרי העם]

הג"ר נפתלי קופשיץ העיר הערה זו, ואמר שאח"כ שאל לגרח"ק (או ראה בשמו) שכתב דהברכה מהני למפרע דהוי לבישה אחת ולכן חזר בו. כמדומני שמופיע באחד העלונים של מפי כהן.

מעדני כהן.