מעשר כספים אפשר לתת עכשיו על חשבון הכנסה עתידית? דחוף.

[יצחק ב]

ייש"כ

[חייל של הרבי]

מתוך אתר 'דין':

האם אפשר לתת סכום כסף לצדקה על חשבון מעשר כספים מממון שיגיע בעתיד?

תשובה:

שלום רב,

אני מתנצל על האיחור במתן התשובה

מותר לעשות כן.

מקורות:

עיין בשו"ת נודע ביהודה תנינא יו"ד סי' קצט שלמד מהמשנה בגיטין דף ל ע"א "המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן" שמותר לעשות כן, לתת לעני מראש על חשבון החוב העתידי. הנודע ביהודה מתיר גם לפרוע חוב של עני מכספי מעשר, גם אם לא התכוון מלכתחילה כאשר הלווה לעני לעשות כן, ועל חידוש זה יש חולקים, אבל אם מתכוון מלכתחילה לתת עבור חוב המעשר העתידי מותר לעשות כן לכל הדעות.

[רז בן ציון]

עיין בשו"ת נודע ביהודה תנינא יו"ד סי' קצט שלמד מהמשנה בגיטין דף ל ע"א "המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן" שמותר לעשות כן, לתת לעני מראש על חשבון החוב העתידי.

לא מבין את הראיה.
המשנה מדברת על הלוואה שאני נותן לעני, ופרעון ההלוואה נעשה בכל פעם שאני מפריש מעשר עני מהפירות. כך שלמעשה ההפרשה נעשית בזמן אמת ולא קודם לכן.
לעומת זאת השאלה פה היתה האם ניתן להפריש כעת על חשבון הכנסה עתידית.
אשמח אם יתבארו דברי הנוב"י.
 

[כמעיין המתגבר]

עיין בשו"ת נודע ביהודה תנינא יו"ד סי' קצט שלמד מהמשנה בגיטין דף ל ע"א "המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן" שמותר לעשות כן, לתת לעני מראש על חשבון החוב העתידי.

לא מבין את הראיה.
המשנה מדברת על הלוואה שאני נותן לעני, ופרעון ההלוואה נעשה בכל פעם שאני מפריש מעשר עני מהפירות. כך שלמעשה ההפרשה נעשית בזמן אמת ולא קודם לכן.
לעומת זאת השאלה פה היתה האם ניתן להפריש כעת על חשבון הכנסה עתידית.
אשמח אם יתבארו דברי הנוב"י.

גם אני התקשתי בזה, זה אינה ראיה, וכנראה הנודע ביהודה דיבר כשמלוה מעשר כספים ומוחל כנגד ההכנסות, והמשיבים האלו טעו.
 

[יד אבשלום]

אהבת חסד פרק יח
ב. יעשה חשבון בכל חצי שנה, או על כל פנים בכל שנה. ואם יזדמן לו חס ושלום הפסד בתוך זמן זה, ינכה מחשבון הרוח, ומותר הרוח יהיה שיך מזה מעשר לצדקה. ג. בכל משך הזמן הזה יכתב בהפנקס כל הנתינות שיוציא על צדקה, ויוכל לכלל בהחשבון של המעשר, כל מה שרגיל לתן בביתו לעניים, אפילו איזה פרוטה, וינכה כל זה לבסוף מהמעשר.
ולכאו' בהדיא שענין מעשר כספים אינו הפרשה על משהו מסוים אלא שבאופן כללי בחשבון הוצאותיו ינתן מעשר לצדקה ולכאו' ה"ה דשרי ליתן על חשבון הכנסות עתידיות

[סנגורן של ישראל]

אהבת חסד פרק יח
ב. יעשה חשבון בכל חצי שנה, או על כל פנים בכל שנה. ואם יזדמן לו חס ושלום הפסד בתוך זמן זה, ינכה מחשבון הרוח, ומותר הרוח יהיה שיך מזה מעשר לצדקה. ג. בכל משך הזמן הזה יכתב בהפנקס כל הנתינות שיוציא על צדקה, ויוכל לכלל בהחשבון של המעשר, כל מה שרגיל לתן בביתו לעניים, אפילו איזה פרוטה, וינכה כל זה לבסוף מהמעשר.
ולכאו' בהדיא שענין מעשר כספים אינו הפרשה על משהו מסוים אלא שבאופן כללי בחשבון הוצאותיו ינתן מעשר לצדקה ולכאו' ה"ה דשרי ליתן על חשבון הכנסות עתידיות

יסוד גדול במעשר כספים. 
 

[אור זורח]

להרבנים שליט''א
השלום והברכה
לא זכיתי להבין איך יש איזה הוא אמינא שיכול ליתן מעשר כספים מראש
כל הרעיון הוא לתת ממה שהקב''ה נתן לי
והרי הוא עדיין לא נתן לי

אשמח מאוד לשמוע ממי שחושב שיש כאן שאילה
שיבאר כאן מה הצדדים

ביקרא דאורייתא
ובכבוד רב

[יד אבשלום]

להרבנים שליט''א
השלום והברכה
לא זכיתי להבין איך יש איזה הוא אמינא שיכול ליתן מעשר כספים מראש
כל הרעיון הוא לתת ממה שהקב''ה נתן לי
והרי הוא עדיין לא נתן לי
אשמח מאוד לשמוע ממי שחושב שיש כאן שאילה
שיבאר כאן מה הצדדים
ביקרא דאורייתא
ובכבוד רב

הענין של מעשר כספים הוא שאדם יתן מממונו לצדקה והמעשר הוא שיעור לחיוב צדקה שנהגו ואין לזה שייכות אם זה ממון שיש לו או עדיין לא

[אור זורח]

להרבנים שליט''א
השלום והברכה
לא זכיתי להבין איך יש איזה הוא אמינא שיכול ליתן מעשר כספים מראש
כל הרעיון הוא לתת ממה שהקב''ה נתן לי
והרי הוא עדיין לא נתן לי
אשמח מאוד לשמוע ממי שחושב שיש כאן שאילה
שיבאר כאן מה הצדדים
ביקרא דאורייתא
ובכבוד רב

הענין של מעשר כספים הוא שאדם יתן מממונו לצדקה והמעשר הוא שיעור לחיוב צדקה שנהגו ואין לזה שייכות אם זה ממון שיש לו או עדיין לא

להרב @יד אבשלום שליט''א
תודה רבה על הדברים
א. לא כתבתם לי מה יסוד הספק מה הם ב' הצדדים.
ב. גם אם זה שיעור בצדקה אבל הוא נלמד ממה שהבאנו וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ואם לא נתן לי היאך אוכל לתת.
ג. אם אני נותן מראש הרי אני נותן ממה שנתן לי פעם ולא ממה שנתן לי עכשיו.
ד. עיקר הטענה שלי לפני שהנני מחפש תשובה ברצוני להבין את צדדי הספק.

בהוקרה מרובה.
בברכת התורה.

[יד אבשלום]

בפשטות שיעור מעשר אינו אלא מנהג ולא חיוב גמור המקור מהתורה אינו רק לענין שצורה ראויה היא מעשר ולא שיעור אחר אמנם לכאו' לא שייך לתת מראש כיון שאי"ז נחשב שנותן מעשר אלא נותן יותר ואין שייכות לזה שבחשבון העתיד נתן מעשר אמנם אי נימא כמש"נ שמשער באופן כללי שחשבון הכנסותיו והוצאותיו לצדקה בתקופה מסוימת יהיה מעשר לצדקה א"כ מהני לתת עכשיו על חשבון העתיד ועיקר השאלה מה קובע את שיעור המעשר שלא יחשב שנתן בעין יפה יותר

[חייל של הרבי]

להרב @אור זורח ושאר הרבנים,
עד שאתם מחפשים מקורות להקל בשאלה זו, ונוטים להחמיר אם אין מקור ברור,

קודם הסבירו מדוע יש להחמיר. איזה צד יש כאן לאסור?
כולם חייבים לתת צדקה. כמה? אומר השו"ע שמי שנותן פחות מעשירית הוא קמצן, מי שנותן עשירית הוא במידה בינונית, ומי שנותן חומש הוא נדיב.

מכאן נולד שאנשים בעלי מידה בינונית נותנים עשירית מהכסף שלהם לצדקה.
זה לא קשור להכנסות כלל. לדוג' אדם שהרוויח הרבה כסף כשהיה רשע וקמצן ולא נתן אף פרוטה לצדקה, כעת הוא חוזר בתשובה, מה נגיד לו? שמעכשיו יפריש מההכנסות? לא. אלא שיבדוק כמה כסף יש לו וייתן עשירית או חומש.

אז כמובן שזה לא קשור להפרשת הכנסות דווקא. אלא לצדקה במידה יפה. ויופי המידה נמדד לפי כמה כסף יש לך.

אז נניח שראובן רוצה להיות נדיב! והוא הרוויח החודש 15,000. מה הבעיה שייתן החודש 6,000, ובחודש הבא לא ייתן כלום? הרי סוף כל סוף נתן חומש מ30,000 והרי זה נדיב גמור.

והרוצה לומר אחרת, עליו הראיה

[יד אבשלום]

על אותו המשקל אדם שבמשך שנים נתן יותר ממעשר וכעת רוצה להוריד ולחשב את מה שנתן כבר בעבר על מה שמרויח כעת ודאי שא"א וכדי לקיים מנהג מעשר כספים צריך לתת ממה שמרויח כעת וכאן מתעוררת השאלה אם יכול לתת עכשיו כשבהדיא כל נתינתו היא על מה שעתיד להרויח

[אור זורח]

זה לא קשור להכנסות כלל. לדוג' אדם שהרוויח הרבה כסף כשהיה רשע וקמצן ולא נתן אף פרוטה לצדקה, כעת הוא חוזר בתשובה, מה נגיד לו? שמעכשיו יפריש מההכנסות? לא. אלא שיבדוק כמה כסף יש לו וייתן עשירית או חומש.

הוא צריך לשלם את חובו

[אור זורח]

אז נניח שראובן רוצה להיות נדיב! והוא הרוויח החודש 15,000. מה הבעיה שייתן החודש 6,000, ובחודש הבא לא ייתן כלום? הרי סוף כל סוף נתן חומש מ30,000 והרי זה נדיב גמור.

זה כמו שאדם יברך 3 פעמים ברכת המזון ברציפות שיעלה לכל היום לכל 3 הסעודות

[חייל של הרבי]

אז נניח שראובן רוצה להיות נדיב! והוא הרוויח החודש 15,000. מה הבעיה שייתן החודש 6,000, ובחודש הבא לא ייתן כלום? הרי סוף כל סוף נתן חומש מ30,000 והרי זה נדיב גמור.

זה כמו שאדם יברך 3 פעמים ברכת המזון ברציפות שיעלה לכל היום לכל 3 הסעודות

אינו דומה כלל. בברכת המזון אין 'אחד המרבה ואחד הממעיט' אלא כל פעם שאוכלים יש לברך, ללא קשר לגודל הסעודה וכו'.

אבל בצדקה, יש אחד המרבה ואחד הממעיט, וראובן שנתן פעם אחת 6000 על שתי משכורות של 15000, נקרא נדיב, מבחינת כמות הכסף שהקריב ביחס ליכולות שלו. 


 

[חייל של הרבי]

זה לא קשור להכנסות כלל. לדוג' אדם שהרוויח הרבה כסף כשהיה רשע וקמצן ולא נתן אף פרוטה לצדקה, כעת הוא חוזר בתשובה, מה נגיד לו? שמעכשיו יפריש מההכנסות? לא. אלא שיבדוק כמה כסף יש לו וייתן עשירית או חומש.

הוא צריך לשלם את חובו

אין לו שום חוב לאף אחד. 
הוא יכול לשים שקל אחד בצדקה ואינו עובר על אף מצוה, רק נקרא קמצן. איפה ראית חיוב להיות בינוני או נדיב? 

[אור זורח]

אינו דומה כלל. בברכת המזון אין 'אחד המרבה ואחד הממעיט' אלא כל פעם שאוכלים יש לברך, ללא קשר לגודל הסעודה וכו'.

אבל בצדקה, יש אחד המרבה ואחד הממעיט, וראובן שנתן פעם אחת 6000 על שתי משכורות של 15000, נקרא נדיב, מבחינת כמות הכסף שהקריב ביחס ליכולות שלו.

גם בתפילת הדרך אין אחד המרבה ויכול לברך לכל היום

[אור זורח]

אין לו שום חוב לאף אחד. 
הוא יכול לשים שקל אחד בצדקה ואינו עובר על אף מצוה, רק נקרא קמצן. איפה ראית חיוב להיות בינוני או נדיב?

הוא חייב לדין המעשר

[מתאהב על ידך]

רבוש"ע! יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא?
היתכן שדוקא לנדיב הזה שנותן מראש לפני שקיבל - נעשה לו פרצופים חמוצים?
הרי כל מצות צדקה בתורה מתוארת כחיוב לרחם ולחמול ולא להתעלם ושלא ירע לבבך בתתך וכו', אז מה יכול להיות יותר טוב מכזה צדקות - גם להלוות את הכסף לפני שנתחייבו בנתינה וגם לא לדרוש אותו בחזרה.

[חייל של הרבי]

אין לו שום חוב לאף אחד. 
הוא יכול לשים שקל אחד בצדקה ואינו עובר על אף מצוה, רק נקרא קמצן. איפה ראית חיוב להיות בינוני או נדיב?

הוא חייב לדין המעשר

מעשר זה בדגן ובגידולי קרקע. 

אין שום מצווה לעשר ממון. 
יש מצוה לתת צדקה. 
ומצוה זו אין לה שיעור, רק אמרו חכמים שהנותן עשירית ממונו זוהי מידה בינונית. 

וכל שאלת פותח האשכול היא, האם ניתן להיקרא בינוני ולא קמצן, אם נותן המון ממון לצדקה ובחודשים הבאים פוחת. 

וסברא פשוטה היא שנקרא בינוני. 
והקורא לאיש כזה קמצן, שיביא ראיה מוצקה, ולא ישווה מר את דיני קמצנות ונדיבות לברכות שתיקנו חכמים. 

(באופן כללי יש איזשהי הנחה אצל הרבה אנשים, שמעשר כספים זה איזו מצוה סגולית להתיר את השימוש בכסף וכיוצ"ב, ומהנחה זו באים אנשים למצוא שטיקים איך להשתמש במעשרות לצורך עצמם כמה שיותר, ומחפשים היתרים לזה. וצדקה הם נותנים 20 אג' לפני שחרית. 

והאמת היא, שהמצוה זה פשוט לתת צדקה. לעניים, ללומדי תורה, לחולים, לארגוני החזרה בתשובה, להורים שלך אם קשה להם כלכלית וכו' וכו'. ומצוה גדולה לתת סכום נאה. הנותן עשירית ממונו נקרא בינוני. הנותן פחות נקרא קמצן. והנותן חומש נקרא נדיב. זה כל הסיפור) 

 

[סנגורן של ישראל]

אין לו שום חוב לאף אחד. 
הוא יכול לשים שקל אחד בצדקה ואינו עובר על אף מצוה, רק נקרא קמצן. איפה ראית חיוב להיות בינוני או נדיב?

הוא חייב לדין המעשר

מעשר זה בדגן ובגידולי קרקע. 

אין שום מצווה לעשר ממון. 
יש מצוה לתת צדקה. 
ומצוה זו אין לה שיעור, רק אמרו חכמים שהנותן עשירית ממונו זוהי מידה בינונית. 

וכל שאלת פותח האשכול היא, האם ניתן להיקרא בינוני ולא קמצן, אם נותן המון ממון לצדקה ובחודשים הבאים פוחת. 

וסברא פשוטה היא שנקרא בינוני. 
והקורא לאיש כזה קמצן, שיביא ראיה מוצקה, ולא ישווה מר את דיני קמצנות ונדיבות לברכות שתיקנו חכמים. 

(באופן כללי יש איזשהי הנחה אצל הרבה אנשים, שמעשר כספים זה איזו מצוה סגולית להתיר את השימוש בכסף וכיוצ"ב, ומהנחה זו באים אנשים למצוא שטיקים איך להשתמש במעשרות לצורך עצמם כמה שיותר, ומחפשים היתרים לזה. וצדקה הם נותנים 20 אג' לפני שחרית. 

והאמת היא, שהמצוה זה פשוט לתת צדקה. לעניים, ללומדי תורה, לחולים, לארגוני החזרה בתשובה, להורים שלך אם קשה להם כלכלית וכו' וכו'. ומצוה גדולה לתת סכום נאה. הנותן עשירית ממונו נקרא בינוני. הנותן פחות נקרא קמצן. והנותן חומש נקרא נדיב. זה כל הסיפור) 

הרי יש דעות שמעשר כספים הוא חובה, ואף י"א דהוא מדאוריתא.
ואף לאותה הנחה שהמעש"כ מתיר את השימוש בכסף ראיתי מקורות במקורות. ואיני זוכר כעת מקורן. 
 

[יד אבשלום]

הרי יש דעות שמעשר כספים הוא חובה, ואף י"א דהוא מדאוריתא.
ואף לאותה הנחה שהמעש"כ מתיר את השימוש בכסף ראיתי מקורות במקורות. ואיני זוכר כעת מקורן. 

תוספות תענית ט א נראה שהוא חיוב דאורייתא אמנם לא נראה לומר שהוא מתיר את הממון לשימוש ועד אז נאסר להשתמש במעות שכן אין זה דין בחפצא של המעות שנאסרים עד להפרשה אלא דין על הגברא להפריש מהרווח שלו מעשר
 

[חייל של הרבי]

הוא חייב לדין המעשר

מעשר זה בדגן ובגידולי קרקע. 

אין שום מצווה לעשר ממון. 
יש מצוה לתת צדקה. 
ומצוה זו אין לה שיעור, רק אמרו חכמים שהנותן עשירית ממונו זוהי מידה בינונית. 

וכל שאלת פותח האשכול היא, האם ניתן להיקרא בינוני ולא קמצן, אם נותן המון ממון לצדקה ובחודשים הבאים פוחת. 

וסברא פשוטה היא שנקרא בינוני. 
והקורא לאיש כזה קמצן, שיביא ראיה מוצקה, ולא ישווה מר את דיני קמצנות ונדיבות לברכות שתיקנו חכמים. 

(באופן כללי יש איזשהי הנחה אצל הרבה אנשים, שמעשר כספים זה איזו מצוה סגולית להתיר את השימוש בכסף וכיוצ"ב, ומהנחה זו באים אנשים למצוא שטיקים איך להשתמש במעשרות לצורך עצמם כמה שיותר, ומחפשים היתרים לזה. וצדקה הם נותנים 20 אג' לפני שחרית. 

והאמת היא, שהמצוה זה פשוט לתת צדקה. לעניים, ללומדי תורה, לחולים, לארגוני החזרה בתשובה, להורים שלך אם קשה להם כלכלית וכו' וכו'. ומצוה גדולה לתת סכום נאה. הנותן עשירית ממונו נקרא בינוני. הנותן פחות נקרא קמצן. והנותן חומש נקרא נדיב. זה כל הסיפור) 

הרי יש דעות שמעשר כספים הוא חובה, ואף י"א דהוא מדאוריתא.
ואף לאותה הנחה שהמעש"כ מתיר את השימוש בכסף ראיתי מקורות במקורות. ואיני זוכר כעת מקורן. 

אני דיברתי על פסק השו"ע.
כיוון שהאשכול הוא הלכתי ומעשי. 
אכן מבחינת הסוגיא יש מקום לדון גם על פי דעות הנ"ל שהבאת, 
אבל השואל הלכה, צריך לענות מהשו"ע. ודברי השו"ע הם כפי שאמרתי, ובתוספת סברא אישית שלי שלדעתי היא הנכונה. 

​​​​​​
נ.ב. כמדומה שגם לפי הדעות שהבאת, כל עניין המעשר הוא שיעור מצוות צדקה. ולא מצוה נפרדת. ולענ"ד גם דעות אלו אינן בסתירה לדבריי. 
מלבד העניין שזה מכשיר השימוש בכסף, שזה באמת סותר.