אשמח לעזרה איך רחל עשתה מעשה חסד ובסוף הפסידה מזה

[דרבמדיקר]

אני לא מבין רחל שעל פי דין הייתה אמורה להיות שייכת ליעקב עשתה מעשה גדול מעין כמותו ולא נתפס למסור את הסימנים בסוף מה קורה וירא ה' כי שנואה לאה, אני מבין שלאה צדיקה ולכן קיבלה בשכר זה אך מה השכר שרחל קיבלה ועוד יותר שהיא לא נקברה עם יעקב.

[HaimL]

לפי רש"י, שתי האחיות חיו בפחד נוראי, שלא יפלו לחלקו וחיקו של בן דודן הרשע, עשו, ושתיהן ניצלו מזה. כל היתר - רווח נקי.

[למה זה תשאל לשמי]

יש סיפור על מושקה העגלון ששמר שבת והפריץ זרק אותו לבור עם ילדיו ו....זהו. צריך לשמור שבת.

השכר הוא בעולם הבא. מי אמר שמובטח בעולם הזה.

מה שלא נקברה עם יעקב עי' רש''י בפרשה עה''פ אלי תבוא, וכן הטעם בפרשת ויחי מדוע נקברה בבית לחם.

[חסידישע יוד]

קושיא לאלוקינו? מה אנו מבינים בהדי כבשי דרחמנא, כשאנו עושים מעשה טוב ולפעמים עד כדי מסירות נפש רואים תמיד תוצאות? וכי אנו פה על תקן של תן וקח? דבר אחד ברור אין אדם שומע לי מפסיד!

[DS054]

ראשית היא "הפסידה" לכאורה בעינינו אבל באמת כידוע בשמים מתחשבנים על כל פרט ופרט ולא שייך להפסיד שם למעלה.
שנית, אני לא זוכר כרגע מפורש היכן זה כתוב אבל כמדומני שרחל נקברה בבית לחם כדי שבנ"י בגלות יתפללו על קברה ולכאורה זה דבר עצום שיש לה את הכוח לעזור לעם ישראל בעת צרה וזה עצמו יכול להיכלל בשכרה.

[דרך ישרה]

אני לא מבין רחל שעל פי דין הייתה אמורה להיות שייכת ליעקב עשתה מעשה גדול מעין כמותו ולא נתפס למסור את הסימנים בסוף מה קורה וירא ה' כי שנואה לאה, אני מבין שלאה צדיקה ולכן קיבלה בשכר זה אך מה השכר שרחל קיבלה ועוד יותר שהיא לא נקברה אם יעקב.

למה אתה חושב שהיא הפסידה?
ההיפך הגמור, ע"פ הטבע היא היתה עקרה ולא אמור להיות לה ילדים כלל, ובזכות מעשה הגבורה שלה ה' זכר אותה ופתח את רחמה וזכתה לשני שבטים, ולאה שהיתה אמורה אמורה לקבל שבטים אלו והתפללה על דינה שתהיה נקבה ולא אחד מהשבטים, קבלה בחזרה דרך הבת של דינה שירדה למצרים ונשאה יוסף ושני בניו מנשה ואפרים גם נהיו חלק מהשבטים.
למעשה רחל היא נקראת עקרת הבית למרות שבפועל לאה היא אם הבנים על דרך הכתוב "מושיבי עקרת הבית, אם הבנים שמחה"... ולכן רחל נקראת אמא של כל עם ישראל כידוע.
מה שלא נקברה עם יעקב זה רק בגלל שזלזלה (במושגים של האבות הקדושים) במשכב הצדיק, ולא בגלל שויתרה שיעקב ישא גם את לאה.

[ערבה]

מגילה יג:
"מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע עד השתא לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול".

רש"י ירמיהו ל"א ט"ז
"רחל מבכה על בניה. מדרש אגדה אמר שהלכו אבות ואמהות לפייס את הקב"ה על שהעמיד מנשה דמות בהיכל ולא נתפייס נכנסה רחל אמרה לפניו רבונו של עולם רחמי מי מרובים רחמיך או רחמי ב"ו הוי אומר רחמיך מרובים והלא אני הכנסתי צרתי בתוך ביתי שכל עבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי כשבאתי ליכנס לחופה הכניסו את אחותי ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימני אף אתה אם הכניסו בניך צרתך בביתך שתוק להם אמר לה יפה למדת סנגוריא יש שכר לפעולתך ולצדקתך שמסרת סימנך לאחותך"

[דרבמדיקר]

עלה בדעתי תשובה שלא עונה על הכל אבל יישבה קצת את דעתי, מובא שעייני לאה רכות בגלל דמעות שאמרו הקטן לקטנה והגדול לגדולה אך מכיוון שיעקב קנה את הבכורה הוא כבר הגדול לכן מצד הדין לאה אמורה להיות עם יעקב ולא רק מצד חסד שעשתה רחל עימה ולכן רחל קשה להיפקד כי אינה שייכת ליעקב מצד הדין הרוחני מה שנקרא ואלי זה גם מה שרש"י רומז על ואסף חרפתי שהייתי לחרפה והיו אומרים עליי שאעלה לחלקו של עשיו כי עשיו מאז מכירת הבכורה הוא הקטן

[פלוני]

במלבי"ם כ' שענין העקרות אצל אמותינו הוא משום שכלל ישראל ייבוא ע"י תפילה של האבות עליהן וא"כ רחל היתה עקרה ודרשו
עיקר הבית ודווקא נשארה עקרה כי יעקב התפלל עליה משא"כ לאה שהיתה שנואה אין שום תכלית בעקרותה כי יעקב
לא התפלל עליה ולפ"ז אין ק' כלום כי לא הפסידה בעקרותה אלא מתוך שאהבה יעקב נשארה עקרה.

[נדיב לב]

אני לא מבין רחל שעל פי דין הייתה אמורה להיות שייכת ליעקב עשתה מעשה גדול מעין כמותו ולא נתפס למסור את הסימנים בסוף מה קורה וירא ה' כי שנואה לאה, אני מבין שלאה צדיקה ולכן קיבלה בשכר זה אך מה השכר שרחל קיבלה ועוד יותר שהיא לא נקברה עם יעקב.

חז"ל במגילה יג: ובמדרשים כתבו במה זכתה. אבל אל תכרוך את המעשה הנשגב כשוויתרה ללאה, עם מה שלא נקברה עם יעקב.
ושורש הענין כרוך בסיבות אחרות, וכמו שפירשו חז"ל במדרש רבה (בראשית רבה עב, ג) "רחל שזלזלה במשכבו של צדיק לא זכתה להקבר עמו".
ובזוהר (ח"א רכ"ג.) אמר רבי יהודה שלאה כל יומהא בפרשת ארחין קיימת ובכת בגיניה דיעקב כד שמעת מלוי דהאיך צדיקא, רחל לא נפקא לארחין לעלמא בגין כך זכתה לאה לאתקברא עמיה ורחל קיימא קבורתה בפרשת ארחין הדא הוא דכתיב מתה עלי עלי ודאי כלומר בגיני, בדרך, פירוש בשביל דרך דלא נפקת לארחין לעלמין כאחותה לאה דנפקת ובכת בפרשת ארחין בגיניה דיעקב זכתה לאתקברא עמיה, רחל דלא נפקת למשאל בהדיה קבורתה בפרשת ארחין עד כאן:

הרדב"ז בתשובה כותב וז"ל: ואם ידעת למה זכתה לאה להקבר במערת המכפלה ורחל בפרשת דרכים תבין סוד ב' אחיות". ועיין בחת"ס תו"מ עהפ"ס ותען רחל מה שפירש ומה שכתב בכתב סופר בראשית פרק לא פסוק יד.

מדרש תנחומא ויצא פרק ו
ויזכור אלהים את רחל: ילמדנו רבינו הרואה אדם נאה כיצד הוא מברך כך שנו רבותינו הרואה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו אין לך נאה מן רחל ובשביל נויה בקש יעקב לישא אותה והיה משלח סבלונות ליתנם לרחל ולבן נותנן ללאה והיתה רחל שותקת א"ר שמעון בן גמליאל כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה רחל תפשה בשתיקה עמדה זרעה בשתיקה ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה בנימין בנה האבן שלו מן האפוד ישפה יודע במכירת יוסף ושותק וזהו ישפה יש לו פה ושותק שאול בן בנה ואת דבר המלוכה לא הגיד לו (שמואל א) אסתר אין אסתר מגדת מולדתה (אסתר ג) לאה תפשה בהודיה עמדה זרעה בהודי' אחריה היא אמרה הפעם אודה את ה' יהודה בנה אחריה יהודה אתה יודוך אחיך (בראשית מט) דוד הודו לה' כי טוב (תהלים קיח) דניאל מצלי ומודה (דניאל ו) א"ר יהודה גדולה שתיקה שבזכות שתיקתה של רחל זכתה והעמידה שני שבטים בישראל אפרים ומנשה יתר על השבטים ולמה שתקה אמר רשב"י אמרה אם משלחת אני ומודעת ליעקב שאבא נותן לאחותי מה שהוא משלח לי אינו נוטל אותי ואבא אין משיאני לו ואני מתרחקת מן הגוף הצדיק הזה אמר לה הקב"ה את שתקת חייך בזכות אותה שתיקה זוכרך אני שנאמר ויזכור אלהים את רחל:

מדרש משלי פרשה לא
היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה. זו רחל, שהיתה מתביישת בכל יום ויום. לפיכך זכתה, ויצא ממנה בן שהוא דומה לספינה שהיא מלאה כל טוב שבעולם. כך יוסף, ונתקיים העולם בזכותו, וכלכל את העולם בשני רעבון:

[לבי במערב]

לא זכיתי להבין ולעמוד על כוונת הקושיא, אך בכ"ז - כבר הובאו באשכול סמוך ד' המד"ר, ואעתיקם שנית בזֶה:

פתיחתא דאיכ"ר, כד:

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָפְצָה רָחֵל אִמֵּנוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמְרָה: 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי לְפָנֶיךָ שֶׁיַּעֲקֹב עַבְדְּךָ אֲהָבַנִּי אַהֲבָה יְתֵרָה וְעָבַד בִּשְׁבִילִי לְאַבָּא שֶׁבַע שָׁנִים, וּכְשֶׁהִשְׁלִימוּ אוֹתָן שֶׁבַע שָׁנִים וְהִגִּיעַ זְמַן נִשֹּׂוּאַי לְבַעְלִי, יָעַץ אָבִי לְהַחְלִיפֵנִי לְבַעְלִי בִּשְׁבִיל אֲחוֹתִי, וְהֻקְשָׁה עָלַי הַדָּבָר עַד מְאֹד כִּי נוֹדְעָה לִי הָעֵצָה, וְהוֹדַעְתִּי לְבַעְלִי וּמָסַרְתִּי לוֹ סִימָן שֶׁיַּכִּיר בֵּינִי וּבֵין אֲחוֹתִי כְּדֵי שֶׁלֹא יוּכַל אָבִי לְהַחֲלִיפֵנִי, וּלְאַחַר כֵּן נִחַמְתִּי בְּעַצְמִי וְסָבַלְתִּי אֶת תַּאֲוָתִי וְרִחַמְתִּי עַל אֲחוֹתִי שֶׁלֹא תֵצֵא לְחֶרְפָּה, וְלָעֶרֶב חִלְּפוּ אֲחוֹתִי לְבַעְלִי בִּשְׁבִילִי, וּמָסַרְתִּי לַאֲחוֹתִי כָּל הַסִּימָנִין שֶׁמָּסַרְתִּי לְבַעְלִי, כְּדֵי שֶׁיְהֵא סָבוּר שֶׁהִיא רָחֵל. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּכְנַסְתִּי תַּחַת הַמִּטָּה שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עִם אֲחוֹתִי וְהָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ וְהִיא שׁוֹתֶקֶת וַאֲנִי מְשִׁיבַתּוּ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, כְּדֵי שֶׁלֹא יַכִּיר לְקוֹל אֲחוֹתִי וְגָמַלְתִּי חֶסֶד עִמָּהּ, וְלֹא קִנֵּאתִי בָּהּ וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ לְחֶרְפָּה. וּמָה אֲנִי שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם עָפָר וָאֵפֶר לֹא קִנֵּאתִי לַצָּרָה שֶׁלִּי וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ לְבוּשָׁה וּלְחֶרְפָּה, וְאַתָּה מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, רַחֲמָן, מִפְּנֵי מָה קִנֵאתָ לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וְהִגְלֵיתָ בָּנַי וְנֶהֶרְגוּ בַּחֶרֶב וְעָשׂוּ אוֹיְבִים בָּם כִּרְצוֹנָם. מִיָּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר, בִּשְׁבִילֵךְ רָחֵל אֲנִי מַחֲזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לִמְקוֹמָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ"; וּכְתִיב "כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ" וגו', וּכְתִיב "וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".

[ובכן]

אני לא מבין רחל שעל פי דין הייתה אמורה להיות שייכת ליעקב עשתה מעשה גדול מעין כמותו ולא נתפס למסור את הסימנים בסוף מה קורה וירא ה' כי שנואה לאה, אני מבין שלאה צדיקה ולכן קיבלה בשכר זה אך מה השכר שרחל קיבלה ועוד יותר שהיא לא נקברה עם יעקב.

ראשית, זה ש'בסוף הפסידה מזה', ושלא נקברה עם יעקב, זה לא 'הפסד', זה גופא הויתור. וכשמישהו מוותר הוא לא אמור לצפות שבהכרח לא יפסיד את עצם הדבר שהוא מוותר עליו. 
וכאשר רחל ויתרה ללאה, נכלל בזה גם שלא תקבר עם יעקב.

לענין מה שנשתכרה רחל, הנה גם אם לא היה ידוע לנו שכרה, אין ספק ששכרה רב בשמים. אלא שדווקא כן ידוע לנו שכרה, 'ויש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם'.

ברם באמת, בבבא בתרא אמרו:

ראויה היתה בכורה לצאת מרחל... אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל - החזירה הקדוש ברוך הוא לה.
מאי קדמתה לאה ברחמים... והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה... ראה הקדוש ברוך הוא ששנואין מעשה עשו בפניה ויפתח את רחמה [-שהבכור יהא שלה].
ומאי צניעות היתה בה ברחל... מסרתינהו [-רחל לסימנין] ניהלה [-ללאה]...

מניתוח מה שכתוב כאן יוצא, שהבכורה היתה אמורה לצאת מרחל, ולאה קבלה זאת ברחמים שבקשה.
והיינו, שגם בלי מסירת הסימנין של רחל, היתה בכורה יוצאת מלאה.
כיון שמסרה רחל הסימנין, זכתה שתוחזר הבכורה אליה.
נו, הפסידה או הרויחה?