אשכול לכתיבת ביאורים יפים בתפילה {גם בלי קושיות או הערות} רק ביאורים

אלימיר

משתמש ותיק
[glow=red]אני מציע לייחד אשכול זה לביאורים יפים גם בלי שיש איזה קושיא או הערה רק לשמח הציבור בביאורים נאים ועי"ז לעורר הכוונה בתפילה[/glow]
שמעתי הארה יפה בסוף ובא לציון וה"ר שנשמור חוקיך בעולם הזה וכו' שיש שינוי נוסחאות בזה בין אשכנז ע"מ ותימן, דהנה נחלקו הרמב"ם והראב"ד האם בימות המשיח עולם כמנהגו נוהג לרמב"ם כמנהגו נוהג ולראב"ד לא,
בנוסח אשכנז גורסים שנשמור חוקיך בעולם הזה ונזכה וכו' ונירש טובה וברכה לשני ימות המשיח ולחיי העולם הבא דהיינו כהראב"ד, לנוסח ע"מ שנשמור חוקיך בעוה"ז ונירש טובה לעולם הבא-לא נכנסו למחלוקת זו, ולנוסח תימן כדעת הרמב"ם שנשמור חוקיך בעולם הזה ובימות המשיח ונירש טובה בעולם הבא כפי מנהגם בכל כרמב"ם.
 

שומע כעונה

משתמש רגיל
דביר לכאורה הוא כינוי לבית המקדש, א"כ מה שייך לומר בתפילה "והשב את העבודה לדביר ביתך" היה צריך לומר "לדבירך", חיפשתי את ביאור המילה דביר מצאתי שדביר הוא כינוי לקודש הקדשים לחדר הפנימי בביהמ"ק, אולי אם כן נפרש שדביר היינו חדר פנימי ואנו מתפללים שישיב בוראנו את שכינתו לחדר הפנימי של ביתו, וצ"ע.
 

יעבץ

משתמש ותיק
נכון שדביר הוא הכינוי של קודש הקדשים בספר מלכים, אך נראה שכאן הוא מופיע כשם מושאל לכל הבית, ודביר ביתך פירושו לדביר שהוא ביתך. אגב כך הוא גם בעל הניסים "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך".
 

מובהק

משתמש רשום
התחביר של מודים דרבנן מאד קשה...
.... ולעבדך בלבב שלם --- על שאנחנו מודים לך....
מה הקשר בין שני המשפטים הללו?
אבל מי שמתבוננן בדברי הגמ' בסוטה דף מ ורואה איך נוצרה התפילה מבין יותר
בזמן ששליח צבור אומר מודים העם מה הם אומרים אמר רב מודים אנחנו לך ה' אלהינו על שאנו מודים לך ושמואל אמר אלהי כל בשר על שאנו מודים לך רבי סימאי אומר יוצרנו יוצר בראשית על שאנו מודים לך נהרדעי אמרי משמיה דרבי סימאי ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו על שאנו מודים לך רב אחא בר יעקב מסיים בה הכי כן תחיינו ותחננו ותקבצנו ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם על שאנו מודים לך אמר רב פפא הילכך נימרינהו לכולהו


זאת אומרת, שבתחילה היתה הברכה קצרה עם כמה סוגי תוספות, ואנו מוסיפים את כולן, כך שההקשר התחבירי מתרחק מאד
 

שומע כעונה

משתמש רגיל
תרתי רבות אחר פירוש המילים "הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך"
וראה http://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=9&t=288
בעיצומם של ימים אלו התחדש לי ביאור נפלא, אחר תיאור חסדיו ונפלאותיו עמנו, אנו מסכמים שבורא עולם הוא "הטוב"
ופירוש המילים כך הוא: הטוב - בורא עולם הרי הוא מהות הטוב, וראי' לכך שהרי -"כי לא כלו רחמיך", ומנין לנו שבורא עולם מרחם? - "והמרחם - כי לא תמו חסדיך", מעצם זה שאנו רואים שלא תמו חסדיו של הקב"ה ע"כ שהקב"ה מרחם שהחסדים הינם תוצאה של רחמים,
ולכן "מעולם קיוינו לך", שימשיך להשפיע עלינו חסדיו מכח הרחמים והטוב,
וההמשך הוא שעל כולם - על החסדים והטובות - יתברך ויתרומם שמך מלכנו כו',
ומתוך שפע החסדים מבקשים אנו בימים אלו "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך",
ומאחר שכולם יכתבו לחיים מיד "וכל החיים יודוך סלה וכו'".
 

אלכס

משתמש ותיק
במוצאי מנוחה
'צדק צועקיך מפליא פלאות'
מבקשים אנו שיצדק ה' את הצועקים אליו על אף שהוא דבר שאינו באפשר, אך מכיוון שה' עושה פלאות אף פלא זה בידו לעשות
 

שומע כעונה

משתמש רגיל
"צור חיינו מגן ישענו",

לכאורה ישועה היינו שהקב"ה מושיע אותנו, א"כ מה שייך לומר על זה "מגן",
עצם זה שיש כאן ישועה זה השבח, מהי אותה הגנה על הישועה?
 

יעבץ

משתמש ותיק
מגן ישענו אין הכוונה שהוא מגן על הישועה, אלא שההגנה שלו היא הישועה. הקב"ה הוא המגן אשר מושיע אותנו. קראנו בשמחת תורה "מגן עזרך"- לא מגן על העזרה אלא ההגנה היא העזרה, ואשר חרב גאוותך - כנ"ל, החרב היא הגאווה ולא של הגאווה.
 

שומע כעונה

משתמש רגיל
יעבץ אמר:
מגן ישענו אין הכוונה שהוא מגן על הישועה, אלא שההגנה שלו היא הישועה. הקב"ה הוא המגן אשר מושיע אותנו. קראנו בשמחת תורה "מגן עזרך"- לא מגן על העזרה אלא ההגנה היא העזרה, ואשר חרב גאוותך - כנ"ל, החרב היא הגאווה ולא של הגאווה.
נפלא -
ומעתה התחדש לי פירוש נאה, שהרי ידוע זה מכבר כי החילוק בין עזרה לישועה הוא שהעזרה היא מכח בקשה והיינו סיוע למצוי בצרה להיחלץ מהמיצר, דהיינו שהאדם עצמו נחלץ בכוחותיו ויש מישהו המסייעו, [ובסיוע ממרום, נפרש, שהאדם מבקש הצלה וזוהי פעולתו, והקב"ה עוזרו ומצילו], משא"כ ישועה שהדבר נעשה ללא כל פעולה מצידו של הניצול.
ולכן הוקשה לי שהרי "מגן" היינו הגנה שלא תהיה כלל מצוקה וא"כ מה שייך הגנה על ישועה,

ומעתה לאור הנ"ל יש לפרש "מגן עזרך" היינו הגנה על האדם מכח בקשתו ופעולתו של האדם, ואילו "מגן ישעך" היינו הגנה על האדם אף ללא בקשתו ופעולה מצידו, ודו"ק.
 

יעבץ

משתמש ותיק
פירוש נאה.
רק יש לזכור שהמקור הוא בשירת דוד (תהילים יח ושמו"ב כב) ושם המגן הוא במלחמה "ארדף אויבי ואשיגם", ממילא קשה לומר שזו ישועה בלי פעולה מצד דוד. אך אפשר לומר שגם במלחמה שייך ישועה באופן כזה כגון שניצל מתכנית האויב אף בלי ידיעתו וכד'.
 

יצחק

משתמש ותיק
בברכת יוצר המחדש בטובו בכל יום תמיד כאמור לעושה אורים גדולים. וקשה מה זו הוכחה שהוא מחדש טובו בכל יום הרי כל המזמור נאמר בלשון הווה לגוזר ים סוף לגזרים למכה מצרים בבכוריהם וכו', ונראה לומר שהדקדוק הוא דהיה צריך לומר מאורים כלשון הפסוק יהי מאורות ברקיע השמים, ומדאמר אורים משמע דקאי על האור עצמו ולא על השמש או הירח, ובהכרח דקאי על התחדשות האור.
 

יעבץ

משתמש ותיק
יצחק אמר:
בברכת יוצר המחדש בטובו בכל יום תמיד כאמור לעושה אורים גדולים. וקשה מה זו הוכחה שהוא מחדש טובו בכל יום הרי כל המזמור נאמר בלשון הווה לגוזר ים סוף לגזרים למכה מצרים בבכוריהם וכו', ונראה לומר שהדקדוק הוא דהיה צריך לומר מאורים כלשון הפסוק יהי מאורות ברקיע השמים, ומדאמר אורים משמע דקאי על האור עצמו ולא על השמש או הירח, ובהכרח דקאי על התחדשות האור.
השאלה יפה מאד. יותר מהתשובה.
שכן הכתוב ממשיך ומבאר: את השמש לממשלת ביום וגו', וזהו האורים שדבר עליהם (מדלא כתיב לעושה השמש, אלא את השמש היינו שקאי על מה שהוזכר קודם).
 

יצחק

משתמש ותיק
ראשית כל נסביר את הפשט בברכה.
מה שאומרים מחדש בטובו אין הכוונה כמו שחושבים שהמציאות מתחדשת כל רגע ורגע, בדעה כזו החזיקו ה"מדברים" הקיצוניים ביותר וכמדומני שרוב ההוגים שלנו חלקו עליהם (ובראשם הרמב"ם בכל הכח!), בכל אופן, כאן הכוונה שההשגחה והשפע האלוקי מתחדש כל בוקר כשבני אדם מתעוררים ליום חדש, חז"ל אומרים מה הקב"ה עושה משנברא העולם זן את העולם כולו מביצי כינים וכו', כלומר ביום חדש יש התעוררות חדשה של השגחה והשפעה, הלילה הוא הזמן ששולטים בו המזיקים, היום הוא הזמן של התגלות השפע, קרבנות מקריבים רק ביום וכו' וכו',
והנה בפסוק בבראשית כתוב שיש לשמש והירח כמה תפקידים - להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ וכו', הפסוק בתהילים מתמקד באחד מהתפקידים של השמש והירח והוא קורא להם בשם "אורים" במקום "מאורים" סימן שהוא לא בא לתת שבח על עצם הבריאה של השמש והירח (שיש להם תפקידים נוספים) אלא יש כאן שבח מיוחד על בריאת האור שלהם, שעי"ז נוצר יום חדש ומתחדשת השפעה חדשה.
 

יעבץ

משתמש ותיק
יתכן.
פשט פשוט בברכה 'המחדש בטובו' לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא פשוט היות ובכל לילה מסתלק אור השמש מעינינו, ממילא בכל יום מחדש הקב"ה שוב מביא ומחדש את הבריאה כביכול. ואע"פ שלמעשה השמש מאירה תמיד בכל רגע בצד אחר מכ"מ מהמבט הפשוט של האדם הוא מקבל את הבריאה כל בוקר מחדש (והקדמונים לא כולם ידעו אפי' מסוד זה שהשמש מאירה כל רגע את הארץ) ולכן שייך לברך ולהודות על כך.
ומה שנקטו הפסוק "לעושה אורים גדולים" אע"פ שזהו דאך השירה לתאר בלשון הווה, וכמו שהבאת מגוזר ים סוף לגזרים, מכל מקום שייך בתפילה לדרוש את הפסוק בכיוון שלנו, שבכל יום הבריאה מתחדשת כאילו נבראה היום.
כן נ"ל.
 

יצחק

משתמש ותיק
בברכת אהבה רבה. והאר עינינו בתורתך ודבק בליבנו יראתיך ויחד לבבינו לאהבה את שמך. וניחא בזה מה דקשה על הנוסח שלנו שכבר ביקש על התורה להבין ולהשכיל וכו' ואי"צ לומר פעם נוספת והאר עינינו בתורתך, ומקור הנוסח הזה בפסוק מצות ה' ברה מאירת עינים. אח"כ אמר לשון דביקות על מצות יראה, כלומר שתהיה דבוקה בלי הסח הדעת,
ולשון יחוד על אהבה עדין לא ברור לי די הצורך, אם יש למישהו גדר מדויק (- משהו שאפשר להתאים לרמב"ם! ודי בזה) שיכתוב
 

אליהוא

משתמש רגיל
ואשרי כל חוכה לתשלומי כפל
מאת כל סוכה שוכן בערפל.

יש סידורים שהקיפו את התיבות: כל-סוכה, והתיבה 'כל' מנוקדת קמץ קטן. ואין זה נכון.
ומה הפירוש?
אשרי המחכה [על פי דניאל כמובן, ואגב: מי שאומר אשרי המאמין מצטט את הברית החדשה! היזהרו.]
לתשלום כפול [על פי תשלומי הגנב!] עבור שמירת השבת
מאת הקב"ה, שהוא רואה הכל [סוכה על פי רש"י בענין שרה שהכל סכים ביופיה]
והוא עצמו [הקב"ה] אינו נראה, כאילו בערפל.

ומה פירוש "כל-סוכה"? כל מי שרואה!

אז, מנקדים יקרים, היזהרו בניקוד.
 

סבא

משתמש ותיק
יצחק אמר:
ראשית כל נסביר את הפשט בברכה.
מה שאומרים מחדש בטובו אין הכוונה כמו שחושבים שהמציאות מתחדשת כל רגע ורגע, [highlight=yellow]בדעה כזו החזיקו ה"מדברים" הקיצוניים ביותר[/highlight] וכמדומני שרוב ההוגים שלנו חלקו עליהם (ובראשם הרמב"ם בכל הכח!).
האם ההפלאה למשל הוא מהקיצוניים?
הנה לך לשונו בפנים יפות- (ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. כבר כתבנו בזה לעיל, ולפי פשוטו יש לפרש מ"ש בהבראם הוא מ"ש דהמע"ה [תהילים ח, ד] כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו', מפני שטבע האדם שיתפלא על דבר חדש, ואומר ראה זה חדש הוא, אבל על דבר שהורגל בו כמו בריאת שמים וארץ ושמש וירח וכיוצא בהן לא יתפלא בהן, אבל האמת אינו כן, כי כל הטבעיים הם מקבלים מהש"י השפע בכל רגע, ואם ח"ו יצוייר העדר השפע רגע אחת, יתבטלו כל הנמצאים, והיו כלא היו, [highlight=yellow][glow=red]ואין הפרש בין תחילת הבריאה לקיומם[/glow][/highlight] וזש"ה [שם לג, ט] כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד, כשם שתחילת הווייתם היה ע"י אמירתו, כך עמידתם וקיומם הם ע"י צווי, וכן הוא אומר [שם קמח ה, ו] יהללו את שם ה' כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם, שהעמידה לעד לעולם הוא ממש כמו הבריאה.
וכן הוא באדם שבכל יום הוא ממש בריה חדשה, וע"ז תקנו כל ברכות השחר כמ"ש המ"א [סי' ד' ס"ק א'] בשם הרשב"א. ויש לפרש בזה מ"ש ד"ה ע"ה [שם ב, ז] ה' אמר אלי וגו', אני היום ילדתיך. שבכל יום יהיה בעיניך כאלו היום נולדת, [highlight=yellow]וזהו שתקנו המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כאמור לעושה אורים גדולים וכו', דכתיב עושה ולא עשה שבכל יום כאילו עושה אותם מחדש[/highlight], וז"ש אלה תולדות וגו' שכל התולדות נבראים מן השמים וארץ, הם כאילו ביום עשות ה' וגו' כנ"ל עכ"ל.
וכן הוא גם לשונו בשירת הים- וז"ש המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, [highlight=yellow]שאין הפרש בין תחלת הבריאה לכל יום וכמו שהיה חידוש נפלא במעשה בראשית ושמש וירח וכוכבים כן הוא בכל שעה[/highlight], וזה שכתוב כי אראה שמיך וגו' וכן אמר דהע"ה [שם ב, ז] ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך שבכל יום האדם כאילו נברא מחדש, ואמר עוד [שם קמח, ה - ו] יהללו את שם ה' כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם, כמו שמהללים על הבריאה כן מהללים על העמידה, כי אין הפרש בין הבריאה להעמידה והקיום, והיינו כדכתיב עושה פלא שכל הפלאות שעשה כאילו הוא עושה באותה שעה עכ"ל.
 

סבא

משתמש ותיק
ואולי הבית הלוי הוא מהקיצונים?
הנה לך לשונו בפרשת בראשית-
דידוע דבכל רגע השי"ת ממציא כל הנמצאים ממש יש מאין ורגע הראשונה אינו סיבה להנמצאים להרגע שלאחריה רק הוא כמו התחלת הבריאה [highlight=yellow]וכמו שסידרו בברכות יוצר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כאמור לעושה אורים גדולים כל"ח, דבכל רגע הוא ממציאו להעולם יש מאין ונמצא דגם עתה הוא בוראו כמו בששה ימים הראשונים[/highlight], רק החילוק הוא דבששה ימים ברא בו דבר חדש מה שלא היה בו מקודם וזהו שקראו הפסוק בלשון עשה בהם מלאכה, ומאז והלאה בוראו בכל רגע על התמונה שהיה העולם ברגע הקודם כטבעו וכסידורו בלא שינוי עכ"ל.
 

סבא

משתמש ותיק
שמא הנפש החיים מן הקצוניים הוא?
הנה לשונו בשער א' פרק ב'-
וענין מה שהוא יתברך נקרא בעל הכחות כי לא כמדת ב"ו מדת הקדוש ברוך הוא כי האדם כשבונה בנין ד"מ מעץ. אין הבונה בורא וממציא אז מכחו העץ רק שלוקח עצים שכבר נבראו ומסדרם בבנין. ואחר שכבר סדרם לפי רצונו עם שכחו הוסר ונסתלק מהם עכ"ז הבנין קיים אבל הוא ית"ש כמו בעת בריאת העולמות כולם בראם והמציאם הוא יתברך יש מאין בכחו הב"ת כן מאז כל יום וכל רגע ממש כל כח מציאותם וסדרם וקיומם תלוי רק במה שהוא ית"ש משפיע בהם ברצונו יתברך כל רגע כח ושפעת אור חדש. ואלו היה הוא ית' מסלק מהם כח השפעתו אף רגע אחת כרגע היו כולם לאפס ותהו [highlight=yellow]וכמו שיסדו אנשי כנה"ג המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית היינו תמיד ממש כל עת ורגע וראייתם מפורשת כאמור לעושה אורים גדולים שלא אמר עשה אלא עושה[/highlight] עכ"ל.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
@סבא, אכן גם אני התפלאתי ממה שכתב הרב @יצחק אך לא ידעתי מקורות רק מזכרון, תודה על הבאת המקורות, אשמח אם תמצא לאיזה רמב"ם התכוון הרב @יצחק.
 

סבא

משתמש ותיק
לא ידעתי לאיזה רמב"ם מתכוון אבל בוודאי שיש הסוברים כן, ולמשל היעבץ שכתב במור וקציעה בסימן קס"ז וז"ל ותמהתי מאד עמ"ש בשם חכמת מנוח דצ"ל נהיה בסגו"ל משום דכל הברכות הם בלשון בינוני כמו בורא, עכ"ד. ולא חש לקמחיה אטו כולהו בחדא מחיתא מחיתינהו האיכא טובא בלשון עבר כמו אשר ברא ששון, ואשר יצר את האדם בחכמה ואשר יצר את האדם בצלמו, ודכוותייהו סגיאי. וברכת שהכל נמי משמע דאלשעבר נתקנה, כמ"ש בש"ג וכ"ה. והדין עמהם ודאי, כיון שהיא ברכה כוללת לכל המציאות ואיך יתכן לומר שהכל נתהווה ונעשה עכשיו בדברו, והלא העולם בכללו כבר עשוי מששת ימי בראשית ואינו מקבל הווייתו עתה להווה (אף שאנו אומרים המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, הוא דבר אחר, שהרי אין אומרים העושה או מהווה בכל יום מעשה בראשית), וזה ברור שאינו דומה עכ"ל.
אנחנו בישיבות כמובן התחנכנו על ברכי הנפש החיים, אבל כבוד כולם במקמם מונח, כעסתי רק על התואר "קיצוניים" שהדביק "יצחק" למורינו ומאורינו.
 

יעבץ

משתמש ותיק
המדברים (מתכלמין בערבית) עליהם הרמב"ם מדבר בחריפות גדולה הם כת פילוסופית ערבית שלא קיבלה את הנתון שיש חוקי טבע כלל וכלל.
מוזכרים במורה נבוכים כו"כ פעמים, ולי יש להעתיק כרגע רק את דברי הרמב"ם בשמונה פרקים שלו (פרק א'):
"וכאן טעו 'המדברים' הטעות המגונה הגדולה אשר בנו עליה פינת הטעייתם בחלוקת המחוייב והאפשר והנמנע. שהם חשבו או הביאו בני אדם לחשוב כי כל מדומה אפשר.ולא ידעו שזה הכח (כח הדמיון עליו מדבר הרמב"ם שם) ירכיב דברים שמציאותם נמנעת כמו שזכרנו".
אכן בהרבה מקומות אפשר למצוא מגדו"י שלכאו' נקטו כשיטת המתכלמין, אלא שיש מקום לחלק בין הדברים אם כי אינני משוכנע שכאן המקום להכנס לדקדוקי פילוסופיא כגון אלו.
 

יעבץ

משתמש ותיק
אפרט אולי בכל זאת מעט יותר.
זה הדבר ברור ומיסודי אמונתנו שהקב"ה מעמיד הבריאה במאמרו ואין קיום לעולם בלעדו ח"ו. ולא חלק ע"ז הרמב"ם ח"ו אלא יסד זאת בפתיחת ספרו הגדול: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו. ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא לביטולם, שכל הנמצאים צריכים לו והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם".
אלא שעם כל זה הקב"ה קבע חוקים בבריאה. ועינינו הרואות את העולם מתנהג בכל רגע לפי חוקי הבריאה וכל הדברים נמשכים בכח הכבידה והאש שורפת תמיד וכו' וכו'.
ובזה סברו המתכלמין שאין הדבר כך. וכשעט נופלת על הרצפה אין פרוש הדבר שיש כח כלשהוא שגורם לה ליפול, אלא באותו רגע מחדש ה' שיפול העט, וכן כשצובעים בגד אין קשר בין הצבע שצובע לבגד שנצבע, ולא הצבע הוא מעביר את תכונתו לבגד אלא באותו רגע מחדש ה' צבע חדש בבגד בלי שום קשר לחומר שהכנסנו. ומה שזה לא קורה בלי שנשים צבע כי כך רצונו, אבל רק הרצון קובע ולא המעשים בפועל.
ועל השקפה זו כתב הרמב"ם:
"על כיוצא בדעות אלו יש לומר לפי דעתי ודעת כל בעל שכל "אם כהתל באנוש תהתלו בו". כי זהו יסוד ההיתול באמת".
האם בעל ההפלאה או נפש החיים סובר כדעת המתכלמין?! לא בהכרח. אפשר שנתכוון רק לזה שלטבע אין קיום בזכות עצמו ללא רצון ה' ולזה הרי וודאי שהרמב"ם מסכים. מצד שני ההדגשה המחדש בטובו משמע קצת שאין קשר בין הבריאה של אתמול לזו של היום, ויל"ע הרבה.
מכל מקום יוצא שגם לדעת הרמב"ם וכל בעל אמונה אפשר לבאר את התפילה "המחדש בטובו" כדברי הגאונים שהובאו פה על ידי ההוא סבא (אלא שעדיין על משמרתי אעמודה שזהו דרך דרש, והלימוד מהפסוק וודאי דרך דרש כמו שכתבתי לעיל).

נ.ב. וודאי שהדברים עמוקים ולא כתבתי רק באופן שטחי לסבר את האוזן במה דברים אמורים.
 

סבא

משתמש ותיק
יעבץ אמר:
האם בעל ההפלאה או נפש החיים סובר כדעת המתכלמין?! לא בהכרח. אפשר שנתכוון רק לזה שלטבע אין קיום בזכות עצמו ללא רצון ה' ולזה הרי וודאי שהרמב"ם מסכים. מצד שני ההדגשה המחדש בטובו משמע קצת שאין קשר בין הבריאה של אתמול לזו של היום, ויל"ע הרבה.
אעתיק שוב לשון הבית הלוי, ותשפוט בצדק אם יש עוד לעיין הרבה או הדברים ברורים-
[highlight=yellow]"דידוע דבכל רגע השי"ת ממציא כל הנמצאים ממש יש מאין ורגע הראשונה אינו סיבה להנמצאים להרגע שלאחריה רק הוא כמו התחלת הבריאה"[/highlight]​
 

יעבץ

משתמש ותיק
סבא אמר:
יעבץ אמר:
האם בעל ההפלאה או נפש החיים סובר כדעת המתכלמין?! לא בהכרח. אפשר שנתכוון רק לזה שלטבע אין קיום בזכות עצמו ללא רצון ה' ולזה הרי וודאי שהרמב"ם מסכים. מצד שני ההדגשה המחדש בטובו משמע קצת שאין קשר בין הבריאה של אתמול לזו של היום, ויל"ע הרבה.
אעתיק שוב לשון הבית הלוי, ותשפוט בצדק אם יש עוד לעיין הרבה או הדברים ברורים-
[highlight=yellow]"דידוע דבכל רגע השי"ת ממציא כל הנמצאים ממש יש מאין ורגע הראשונה אינו סיבה להנמצאים להרגע שלאחריה רק הוא כמו התחלת הבריאה"[/highlight]​
כן וודאי שיש עוד לעיין הרבה, וכנראה שאין כאן המקום. כשכתוב שרגע הראשון אינו סיבה לרגע שלאחריו הכוונה יכולה להיות גם שהיות ו"אם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות" כלומר הבריאה תלויה בכל רגע ורגע בהמצאות הבורא (ולא כמו נגר שמסיים מלאכתו והולך לו) ולכן רצון ה' בקיום העולם הוא תמידי ולא אירוע חולף. את כל זה הרמב"ם כותב, אלא שהקב"ה טבע בעולם חוק לקיומו כמש"כ חוק נתן ולא יעבור ובכל רגע השמש וצבא השמיים מקיימים את החוק הזה שנגזר מאמתת המצאו וממשיכים להאיר לארץ. משאי"כ דעת 'המדברים' היא שאין שום חוק בבריאה ולא קיים בבריאה עצמה שום טבע המכריח שדברים יפלו למטה ולא יעופו, או שצבע יצבע דבר אחר אלא יש רצון נפרד בכל רגע ש'במקרה' נראה תמיד אותו דבר, ועל זה כתב הרמב"ם "אם כהתל באנוש תהתלו בו".
אני לא נבהל מכך שיתכן ויש כאלו שחלקו בזה על הרמב"ם, ואולי הבית הלוי מכללם. רק טרחתי להסביר שלא יובן כאילו הרמב"ם חולק על עצם המושג שהבריאה תלויה ברצון תמידי ח"ו, אלא שיש דיון איך להבין את הקשר בין רצון ה' לחוקי הטבע.
 

סבא

משתמש ותיק
לא נראה לענ"ד כלל, ויש לעשות בזה שאלת חכם.,
בכלל צריך מאוד להיזהר עם הבאת דברי הרמב"ם במורה נבוכים כמקור ברור בהלכות דעות, שהרי כבר דן הב"י [חסידו הגדול של הרמב"ם] את ספר מאור עיניים לשריפה, אף שמה שכתב שחז"ל יכולים לטעות מקורו ממורה נבוכים.
וטעם הדבר כנראה כי בעניין הלכות יסודי הדת, מה שנתקבל בכלל ישראל הוי כפסק הלכה, ולכן האוחז בדעה המנוגדת, עושה שלא כדין וההלכה.
 

יעבץ

משתמש ותיק
אני מזכיר לך איך התחיל הדיון.
@יצחק הביא את דברי הרמב"ם על ה'מדברים'. ואתה הבאת מקורות יפים שלא כדבריו.
את מי עלי להביא כמקור לדברי הרמב"ם אם לא את הרמב"ם עצמו?!
ולהיפך, התכוונתי להראות, שלא רק לפי כל המקורות שהבאת אפשר להסביר את המחדש בטובו, אלא אפי' לפי הרמב"ם בעצמו.
ולגבי הפסק בהלכות דעות (כדבריך כתב הגרי"ש) אם זה אומר לדעתך שצריך לשרוף את מה שלא נפסק להלכה אתה מוזמן לשרוף את ה'מורה' בעצמו. לא תהיה הראשון.
 

סבא

משתמש ותיק
יעבץ אמר:
ולגבי הפסק בהלכות דעות (כדבריך כתב הגרי"ש) אם זה אומר לדעתך שצריך לשרוף את מה שלא נפסק להלכה אתה מוזמן לשרוף את ה'מורה' בעצמו. לא תהיה הראשון.
ראשית, אני שמח מאוד לשמוע שזכיתי לכוין לדברי הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. הייתי שמח לראות מקור לדברים].
בנוגע למה שכתב שלדעתי יש לשרוף את הרמב"ם חס ושלום, כמדומני שדברים אלו נכתבו בלא ישוב הדעת, שהרי דימיתי הדבר למחלוקת ההלכות שבת, שאחר שנפסקה ההלכה אסור לעשות כדברי המיקל, ובוודאי שאין מוחקין דבריו, ואף לומדים אותם בבית המדרש, אך כיוון שכתבת לעיל שהפשט ביוצר המאורות צריך להיות דווקא עפ"י דעה זו, כתבתי שיש לברר אם לא נתקבל היפך זה, שאז ביאורך נאמר שלא כהלכה.
ואצטט את דבריך ונא שפוט בצדק אם איני צודק-
יעבץ אמר:
מה שאומרים מחדש בטובו [highlight=yellow]אין הכוונה כמו שחושבים שהמציאות מתחדשת כל רגע ורגע[/highlight], בדעה כזו החזיקו ה"מדברים" הקיצוניים ביותר וכמדומני שרוב ההוגים שלנו חלקו עליהם (ובראשם הרמב"ם בכל הכח!).
 

יעבץ

משתמש ותיק
אין לי מושג איך הצלחת ליצור ציטוט בשמי מבלי שנאמר זאת.
למען הסדר הטוב:
יצחק אמר:
ראשית כל נסביר את הפשט בברכה.
מה שאומרים מחדש בטובו אין הכוונה כמו שחושבים שהמציאות מתחדשת כל רגע ורגע, בדעה כזו החזיקו ה"מדברים" הקיצוניים ביותר וכמדומני שרוב ההוגים שלנו חלקו עליהם (ובראשם הרמב"ם בכל הכח!), בכל אופן, כאן הכוונה שההשגחה והשפע האלוקי מתחדש כל בוקר כשבני אדם מתעוררים ליום חדש, חז"ל אומרים מה הקב"ה עושה משנברא העולם זן את העולם כולו מביצי כינים וכו', כלומר ביום חדש יש התעוררות חדשה של השגחה והשפעה, הלילה הוא הזמן ששולטים בו המזיקים, היום הוא הזמן של התגלות השפע, קרבנות מקריבים רק ביום וכו' וכו',
והנה בפסוק בבראשית כתוב שיש לשמש והירח כמה תפקידים - להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ וכו', הפסוק בתהילים מתמקד באחד מהתפקידים של השמש והירח והוא קורא להם בשם "אורים" במקום "מאורים" סימן שהוא לא בא לתת שבח על עצם הבריאה של השמש והירח (שיש להם תפקידים נוספים) אלא יש כאן שבח מיוחד על בריאת האור שלהם, שעי"ז נוצר יום חדש ומתחדשת השפעה חדשה.

ועל זה יצא קצפך שרבים כתבו כדברי המדברים לכאו' ואיך אפשר לקרוא להם קיצוניים. ו @יוסף יצחק ביקש היכן דברי הרמב"ם הללו.
על כן כתבתי באריכות להבין על מה נחלק הרמב"ם, ושלא יטעו (כמו שאפשר להבין מדברי @יצחק) שהרמב"ם סובר שהבריאה לא תלויה ברצונו מחד, ולאידך גיסא שדעת המתכלמין רחוקה הרבה מדברי רבותינו על חידוש הבריאה ולא להם נתכוון הרמב"ם בהשגותיו.
ממילא לדעתי בכלל אין כאן מקום למח' בדעות כמו שכתבת. זה יוצא רק לדעתך שאינך מקבל את החילוק שחילקתי בזה.
ואם מעניין אותך מה דעתי בפי' הברכה הנה היא לפניך:
יעבץ אמר:
פשט פשוט בברכה 'המחדש בטובו' לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא פשוט היות ובכל לילה מסתלק אור השמש מעינינו, ממילא בכל יום מחדש הקב"ה שוב מביא ומחדש את הבריאה כביכול. ואע"פ שלמעשה השמש מאירה תמיד בכל רגע בצד אחר מכ"מ מהמבט הפשוט של האדם הוא מקבל את הבריאה כל בוקר מחדש (והקדמונים לא כולם ידעו אפי' מסוד זה שהשמש מאירה כל רגע את הארץ) ולכן שייך לברך ולהודות על כך.
ומה שנקטו הפסוק "לעושה אורים גדולים" אע"פ שזהו דרך השירה לתאר בלשון הווה, וכמו שהבאת מגוזר ים סוף לגזרים, מכל מקום שייך בתפילה לדרוש את הפסוק בכיוון שלנו, שבכל יום הבריאה מתחדשת כאילו נבראה היום.
כן נ"ל.
ולמי שמבולבל כבר אולי כדאי לקרוא שוב מהתחלה, לאט לאט.
 
חלק עליון תַחתִית