בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי וגו', ולהבין, דבפרשת בלק כתיב ויחל העם לזנות עם בנות מואב ויצמד
ישראל לבעל פעור, הלא עבודת כוכבים ומזלות של מואב היתה נקראת כמוש, כמ"ש אוי לך מואב אבדת עם כמוש, והאיך קאמר הכתוב שהטעו אותם בעבודת כוכבים ומזלות של פעור?
רק נראה דידוע דכשהתרעמו על המן סמוך לו כתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו, ודרשו חז"ל על עסקי משפחותיו, להתיר להם עריות, ומה שתלוי היתר העריות בהתרעמות המן, הוא זה דהנה הרמב"ם בספר המורה נתן טעם לאיסור עריות, דאדם הוא מקורב עם אחותו וקרוביו ולא בוש מהם, ויהיה מצוי תמיד אצלם למלאות תאוותו בתאות המשגל, ולכך הזהירה התורה על העריות, והנה המן היה ממעט תאו' הגופנית, ולכך בכו על עסקי משפחותיהם, להתיר להם עריות, דכיון שהם אוכלי מן, לא יגיע להם שום מכשול בתאות המשגל, באשר שהמן ממעטת' דהמן היה נבלע באברים, ובלעם הבחין זאת דלא יועיל שום עצה
להטעותם אחר זנות, דלא יתאוו לנשים הואיל והם אוכלי מן, ולכך התנכלו עליהם בעון פעור, ועבודת פעור היה שפערו צואתם לפניו, והוצרכו לאכול לחם הקלוקל זולת המן, כי המן היה נבלע באברים ולא היה יכולים לעבוד לפעור, וז"ש בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור, דהיינו בתחילה לעבוד לפעור, ועי"כ ועל דבר כזבי בת צור.