מענין לענין, אני כבר זמן רב מסתפק בפיסוק הנכון בברכת מודים בשמו"ע בתיבות "אתה הוא לדור ודור נודה לך ונספר תהלתך", אכן מצינו דעות לכאן ולכאן, אבל עדיין לא מצאתי משהו משכנע. ואציגה נא את שני הצדדים.
מצד אחד משמע שהנוסח נלקח מהפסוק 'לדור ודור נודה לך ונספר תהלתך' (תהלים עט יג), לפ"ז 'לדור ודור' עולה על ההמשך.
מאידך גיסא, נראה שכל החלק הראשון שבברכה זו היא כפולה, ומשמע לכאורה ש"לדור ודור" היא כנגד "לעולם ועד" שלפני זה:
מודים אנחנו לך -
שאתה הוא ה"א וא"א לעולם ועד / צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור
נודה לך / ונספר תהלתך
על חיינו המסורים בידיך / ועל נשמותינו הפקודות לך
ועל נסיך שבכל יום עמנו / ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת
הטוב כי לא כלו רחמיך / והמרחם כי לא תמו חסדיך
ומצאתי בפירוש התפילות לר"י בן יקר (רבו של הרמב"ן) שכותב - "לדור ודור נודה לך" על שם "לדור ודור הללויה".
ותמיהתי עלתה שבעתיים, הרי גם שם תיבות 'לדור ודור' אינו עולה על תיבת 'הללויה' אלא לפניה.
ושוב השתוממתי, שממש אח"כ הוא ממשיך ואומר - "נודה לך" על שם "צדיקים יודו לשמך".
משמע ש'לדור ודור' עולה על ההמשך, והוא סותר א"ע מניה וביה.
בתחילה חשבתי להדחיק בדבריו ולתרץ ש'נודה לך' בקטע הראשון נקט רק אגב גררא, ובאמת לדור ודור עולה על לפני זה, וכוונתו כמו בפסוק של 'לדור ודור הללויה', שגם שם מוכפל התיבות "ימלוך ה' - לעולם, אלוקיך ציון - לדור ודור", כמו"כ כאן 'לדור ודור' היא כפילתו של 'לעולם ועד' שלפני זה כנ"ל.
אמנם במחשבה שנייה חשבתי לעצמי, אולי כשם שמצינו במקרא בכמה מקומות הפלוגרפיה, דהיינו כשיש שני מילים קרובים שהמילה הראשונה מסתיימת עם האות שהמילה הבאה מתחילה, לפעמים מדלגים עליה פעם אחת, ואין מבטאים אותו אלא פעם אחת, לדוגמא - 'עזי וזמרת יה' במקום 'וזמרתי', או 'לא אוכל החריש' במקום 'להחריש' וכדו', דהיינו שמשתמשים באותו אות פעמיים. ואולי כמו"כ י"ל כאן, שלדור ודור עולה גם על לפניה וגם על לאחריה.
