בירור שי' הרשב"ם - לגבי שבועת היסת על הקרקעות

בן ישיבה

משתמש ותיק
הנה אמרו (שבועות דף מ"ב ע"ב במתני') אין נשבעין על הקרקעות,
ושי' רוב הראשונים בזה דהיינו רק בשבועה דאורייתא, אבל שבועה דרבנן ושבועת היסת משביעין אף בקרקעות,
אך שי' הרשב"ם (בבא בתרא דף ל"ג ע"א וכן משמע בדף קכ"ח ע"א) דאין נשבעין כלל אקרקעות אף שבועת היסת, 
אלא דיעו' בבא בתרא דף כ"ט ע"ב בעובדא דרמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבון ההיא אמתא בהדי הדדי, דמר אישתמש שנה ראשונה שלישית וחמישישית ומר אישתמש בשנה שניה רביעית ושישית כי היכי דלא אחזקו אהדדי, ובתוס' שם הקשו מהא דשותפין אין להם חזקה זה על זה, והביאו פי' הרשב"ם דהוזקקו לעשות כן לפי שלא היו להם עדי חזקה, וקשיא לר"י דא"כ לאחר שנה ראשונה יאמר שהוא שלו עיי"ש, 

ויעו' קצות החושן סי' ק"מ ס"ק א' שבי' דהרשב"ם לשיטתו דאין נשבעין אקרקעות אף שבועת היסת והיינו רק לאחר שהחזיק שני חזקה, אבל קודם שהחזיק שני חזקה אף להרשב"ם ישבע שבועת היסת, ולכן לאחר שנה ראשונה אין לחשוש כי יצטרך לישבע היסת מאחר שעדיין לא החזיק, אך לאחר ג' שנים תו לא צריך שבועה,

ויעו"ש בשו"ע דבסעיף א' כ' המחבר דנשבעין היסת אף הקרקעות, ובסעיף ב' כ' המחבר דלאחר שני חזקה תו אין נשבעין אף שבועת היסת, וברמ"א שם כ' דסעיף ב' הוא שי' אחרת החולקת על השי' שהובאה בסעיף א',

ובקצוה"ח כ' דהיינו שי' הרשב"ם,

ולכאו' דברי הקצוה"ח בבי' שי' הרשב"ם הוא חי' דבפשטות הרשב"ם ס"ל דאין כלל שבועה אקרקעות אף קודם שהחזיק שני חזקה, 

ויעו' סמ"ע שהאריך לבאר דברי המחבר דלא כהרמ"א, ומה שצ"ע בדברי הרמ"א ממה שהמחבר הביא הא דסעיף ב' בפשיטות ולא כי"א, יעו"ש.

ולכאו' יל"ע טפי ממה דבסי' צ"ה הביא המחבר דאין נשבעין אקרקעות אבל שבועת היסת נשבעין, ולא הזכיר כלל שיטה זו דאין נשבעין כלל, ולהרמ"א יל"ע הא דכאן הביא שיטה זו ולעיל השמיטו, והלא אדרבה שם בס' צ"ה שם הוא עיקר הדין דאין נשבעין אקרקעות ושם היה לו להמחבר להביא שי' הרשב"ם,

ובשי' הרשב"ם אכן כן כתבו הרעק"א ליישב קושיית התוס' באופן אחר קצת, והוא ע"פ מה שאמרו נאמן המוכר להעיד על מקחו כל זמן שלא יצא מתחת ידו, וא"כ קודם ג' שנים שהמוכר עדיין יכול למחות הרי הוא כמקחו בידו מיגו דאי בעי אומר לא מכרתי ונאמן להעיד על מי שקנה ולכן לא חיישי' עד ג' שנים, (תי' זה הו' גם בחי' חת"ס), אלא דהרעק"א הוסיף בזה דלכאו' אכתי לא יהא המוכר נאמן כיון דאי יאמר לא מכרתי יצטרך לישבע היסת, ועד הצריך לישבע תו אינו נאמן בעדותו, וכ' הרעק"א דהרשב"ם לשי' דאין נשבעין כלל אקרקעות, אי לכך שפיר יכול להעיד במיגו דאי בעי אמר לא מכרתי, ולכן לא חיישי' עד ג' שנים, אך התוס' לשי' דשבועת היסת איכא, וא"כ יצטרך המוכר לישבע ולכן אינו נאמן, ולכן קשה קושיית הר"י, וכן תי' בבית הלוי והביא כן אף מהמהרשש""ך שתי' כן, הרי דס"ל בשי' הרשב"ם כפשוטו דלא נשבעים כלל אקרקעות אף קודם שני חזקה, ובד' הקצוה"ח יל"ע מנ"ל בשי' הרשב"ם דרק לאחר שני חזקה אין נשבעים, 

שו"ר ברמב"ן שהביא שי' הרשב"ם כהבנת הקצוה"ח,

עכ"פ מה שנשאר לי להבין בזה הוא
1 מנ"ל להקצוה"ח לחדש בשי' הרשב"ם דקודם שני חזקה נשבעין שבועת היסת אף אקרקעות
2 להרמ"א דהמחבר בסעיף ב' כוונתו לשי' הרשב"ם, אמאי לא הביא המחבר שי' הרשב"ם בסי' צ"ה, ואף הרמ"א לא הזכיר שם את שי' הרשב"ם,

לעת עתה לא מצאתי מי שיעיר בזה,
ואשמח לשמוע בזה דעת הת"ח,
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
הרשב"ם כתב שנאמן בלא שבועה בגלל שאין נשבעין על הקרקעות ועוד שחזקת ג' שנים במקום שטר קיימא. בפשוטו אלו שני סברות נפרדות לגמרי, הראשונה היא פטור בהלכות שבועה והשניה היא פטור בהלכות טוען ונטען.
אבל לכאורה הקצוה"ח הבין בכוונת הרשב"ם ששתי הסברות הם בהלכות טוען ונטען. והביאור בזה, שאחר שיש חזקת ג' שנים לא תיקנו חכמים שבועה על הקרקעות, משום שלא רצו לתקן שבועה במקום שהתורה פטרה אא"כ יש הכרח לזה, וא"כ קודם חזקת ג' שנים יש הכרח כדי למנוע גזילה, וכמ"ש התוס' בריש הפרק (דא"כ אותו שהחזיק ראשונה יאמר שהוא שלו וכו'), משא"כ אחר ג' שנים החזקה מהווה ראיה טובה מספיק וא"כ השאירו חכמים את הדין כמו בדאורייתא שאין נשבעין על הקרקעות. ולפי"ז נמצא שהרשב"ם כותב שתי סברות בהל' טוען ונטען לפטור משבועה אחר ג' שנים: א. משום שהחזקה מהווה ראיה טובה כדי שלא להצריך תקנה מיוחדת של שבועה על קרקע. ב. משום שהחזקה היא כמו שטר, וא"כ אפילו אם מה"ת היו נשבעין על קרקעות לא היה צורך לישבע.
וא"כ התשובה לשאלתך היא שהכריחו להקצוה"ח קושיית התוס', וגם בשו"ע מבואר שיש שבועת היסת קודם ג' שנים, ומזה הבין ששיטת הרשב"ם שאין נשבעין אפילו היסת על קרקעות היא מצד הלכות טוען ונטען ולא מצד הלכות שבועה, וע"כ יש מקום לחלק בין קודם ג"ש לאחר ג"ש. אבל אם נבין שהוא מהלכות שבועה באמת אין מקום לחלק.
גם בדעת השו"ע מובן למה לא הזכיר בסי' צה חילוק זה, כיון שבסי' צה מדבר מהלכות שבועה, ושם כותב אלו דברים הופקעו מהלכות שבועה ואלו לא, וע"כ מבאר שמשבועת היסת לא הופקעו קרקעות. ומה שאחר ג' שנים אין נשבעים אין זה מחמת שלא שייך שבועה בקרקעות כלל אלא מחמת שהחזקה אינה מצריכה תקנת שבועה בקרקעות, והוא מהלכות טוען ונטען.
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
פותח הנושא
ייש"כ
אני שומע את הרעיון שבדברים,
אך קשה לומר כן בד' הרשב"ם,
הרשב"ם בדף ל"ג כ' 'ועוד' דהיינו דהוא ב' פירושים ולפי' הראשון אין נשבעין היסת אינו קשור כלל להא דהו"ל שני חזקה,
אך אולי יש לדחוק כדבריך,
אלא דברשב"ם בדף קכ"ח ע"א יעו' בד"ה אתה נתתו לי במתנה שכ' דאיירי או לאחר ג' שנים או בקטן המוטל בעריסה והיינו אף פחות מג' שנים, ובד"ה רצונך השבע וטול כ' דאין נשבעין היסת, והיינו אף כשלא היו לו שני חזקה
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
בן ישיבה אמר:
ייש"כ
אני שומע את הרעיון שבדברים,
אך קשה לומר כן בד' הרשב"ם,
הרשב"ם בדף ל"ג כ' 'ועוד' דהיינו דהוא ב' פירושים ולפי' הראשון אין נשבעין היסת אינו קשור כלל להא דהו"ל שני חזקה,
אך אולי יש לדחוק כדבריך,
אלא דברשב"ם בדף קכ"ח ע"א יעו' בד"ה אתה נתתו לי במתנה שכ' דאיירי או לאחר ג' שנים או בקטן המוטל בעריסה והיינו אף פחות מג' שנים, ובד"ה רצונך השבע וטול כ' דאין נשבעין היסת, והיינו אף כשלא היו לו שני חזקה
קטן המוטל בעריסה הרי הוא כמו קרקע אחר ג' שנים.
 
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
פותח הנושא
מבקש אמת אמר:
בן ישיבה אמר:
ייש"כ
אני שומע את הרעיון שבדברים,
אך קשה לומר כן בד' הרשב"ם,
הרשב"ם בדף ל"ג כ' 'ועוד' דהיינו דהוא ב' פירושים ולפי' הראשון אין נשבעין היסת אינו קשור כלל להא דהו"ל שני חזקה,
אך אולי יש לדחוק כדבריך,
אלא דברשב"ם בדף קכ"ח ע"א יעו' בד"ה אתה נתתו לי במתנה שכ' דאיירי או לאחר ג' שנים או בקטן המוטל בעריסה והיינו אף פחות מג' שנים, ובד"ה רצונך השבע וטול כ' דאין נשבעין היסת, והיינו אף כשלא היו לו שני חזקה
קטן המוטל בעריסה הרי הוא כמו קרקע אחר ג' שנים.

א.
לגבי קטן המוטל בעריסה אם לגבי חזקה הרי שמוטל בעריסה מהני, כמבו' בגמ' דף ל"ו, דגודרות בעי ג' שנות חזקה אך קטן המוטל בעריסה מיד הוי חזקה, והיינו כאשר אנו דנים דגודרות יהיה להם חזקה מיד כמטלטלין ע"ז אמרו דגודרות אין להם חזקה כמטלטלין כיון דמהלכין, אך קטן המוטל בעריסה דאינו מהלך הוי כמטלטלין דהוי חזקה מיד,
אך כאשר אנו דנים לגבי שבועת היסת אי נימא דאף בקרקעות תיקנו שבועת היסת, ורק בחזקה ג' שנים ההוכחה של ג' שנים פוטר משבועת היסת, א"כ מהי"ת שנומר כן אף בקטן המוטל בעריסה קודם ג' שנים, הרי במטלטלין דלא בעי חזקה תיקנו שבועת היסת, וא"כ מהי"ת דקטן המוטל בעריסה יהא עדיף ממטלטלין, והלא אדרבה בקטן המוטל בעריסה איכא ריעותא דאחוי שטרך, מה שאין במטלטלין,

ועי' שו"ת הרשב"א (הקצוה"ח ציין לדבריו) וז"ל שו"ת הרשב"א חלק ב סימן רנח וחזקה כשמה. שאמר גאון ז"ל, כך נראין הדברים, ששבועה זו קלושה מאד. חדא, שאין נשבעין על הקרקעות דבר תורה, אלא מרבנן. וזה שהחזיק שלש שנים, חזקתו חזקה, ואין מוסרין אותו לשבועה, כדברי גאון ז"ל. מיהו, אם רצה להחרים חרם סתם, על כל מי שמחזיק בשלו שלא כדין, הרשות בידו. ואפשר נמי, "וקרוב הדבר בעיני, שלא אמר גאון, אלא בחזקת הקרקעות, שהיא על שלש שנים. אבל חזקת המטלטלין שהיא לאלתר, לא אמר". עכ"ל, הרי שכ' בפירוש דרק חזקה דג' שנים פוטר משבועת היסת,

ואם כנים אנו בזה הרי דשפיר מבו' בד' הרשב"ם בדף קכ"ח דאף קודם שני חזקה לא תיקנו שבועת היסת בקרקעות, ודלא כבי' הקצוה"ח בד' הרשב"ם,

ב.   
בקצוה"ח ציין גם לדברי המרדכי ויעו"ש במרדכי שבועות סי' תשס"ח
וז"ל כתב בסמ"ג וז"ל פסק רב האי גאון שאע"פ שלמדנו מתוך מתני' דפ' שבועת הדיינים גבי טענו כלים וקרקעות שאין כפירת קרקעות ולא הודאתו מביאה לידי שבועה מן התורה מ"מ שבועת היסת נשבעין על הקרקעות, וכו', ורשב"ט הביא ראי' דאין נשבעין מרבה בר שרשום דנפק עליה קלא דארעא דיתמי הוא כו' דאי הוה בעי הוה אמר לקוחה בידי ואי מדרבנן נשבעין הא בעי אשתבועי השתא נמי לישתבע, וכן פירש רשב"ם, ויש לדחות דכיון דחזקה במקום שטר מכירה קאי לא דמי לשטר הלואה וכו', עכ"ל,
הרי מבואר במרדכי שלמד בד' הרשב"ם דלא תיקנו כלל שבועת היסת בקרקעות אף קודם שהחזיק שני חזקה, והמרדכי דוחה את ראיית הרשב"ם דחזקת ג' שננים שאני, 

ג.
ויעו' בדרכי משה להרמ"א כאן סי' ק"מ אדברי הטור דנשבע שבועת היסת, ציין לד' הבית יוסף שהביא משו"ת הרשב"א דלאחר שהחזיק ג' שנים אין משביעין אותו, ובס"ק ג' אדברי הבית יוסף ציין גם לד' המרדכי, שאין משביעין שבועת היסת אטענת קרקע, ומשמע בדבריו דכלל אין משביעין ולא משום חזקה, (אלא דיל"ע מה שהביא זאת לסיוע לשי' הרשב"א שהו' בבית יוסף),
ובאמת הרמ"א בדרכי משה ציין לשי' המרדכי גם לעיל בסי' צ"ה בעיקר הדין דשבועה על קרקע, ס"ק ג' הביא ד' המרדכי בכתובות ובבא בתרא דתיקנו שבועת היסת אף אטענת קרקע, והביא לד' המרדכי בשבועות שהביא דיש חולקין בזה, ולא ציין כלל לשי' הרשב"א, ומה שלא ציין בס' צ"ה לשי' הרשב"א אפ"ל כביאור שהעלה הרב מבקש אמת דלהרשב"א לא הופקעו קרקעות משבועת היסת, ורק במקום חזקה אי"צ שבועה, ולכן הביא רק לד' המרדכי שהביא שי' הרשב"ט והרשב"ם דקרקעות הופקעו משבועת היסת,

ועי' ב"ח סי' ק"מ,    
 
 
הנה אמרו (שבועות דף מ"ב ע"ב במתני') אין נשבעין על הקרקעות,
ושי' רוב הראשונים בזה דהיינו רק בשבועה דאורייתא, אבל שבועה דרבנן ושבועת היסת משביעין אף בקרקעות,
אך שי' הרשב"ם (בבא בתרא דף ל"ג ע"א וכן משמע בדף קכ"ח ע"א) דאין נשבעין כלל אקרקעות אף שבועת היסת,
עצם דברי רשב"ם שם לא מובנים דא"כ אמאי זוכה בקרקע. הלא אנו קי,ל דאם אין שבועה, כגון בע"א אזי אינו מחייב שבועה ואין דיון. שמא בשבועת היסת התביעה מועילה אף בלא שבועה. כי השבועה היא רק להישבע ואם אין שבועה זכאי הוא לתבוע בל"ז, וצ"ת. [עיין שבועות מא. שמבואר ששבועה דרבנן אכן דומה לשבועה דאו'].
 
חלק עליון תַחתִית