מטרת בריאת העולם

תיובתא

משתמש ותיק
א.
פעמים רבות נתקלתי בשאלה, מדוע ולמה ברא הבורא את העולם?
למיטב חקירתי והבנתי, התשובה האמיתית היא, שאנו לא יודעים וכנראה גם לא נדע,
כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם
וכן שמעתי מאדם גדול, שכל ה"הסברים" שניתנו בעניין על ידי גדולי עולם, הם כיסויים ודימויים רחוקים, של חלק מהאמת בעניין,  וכל "הסבר" מקטין את הבורא לראיה האנושית המצומצמת שלנו אבל את הסיבה האמיתית אף אחד לא יודע.

ב.
פטור בלא כלום א"א, אז אביא מספר מקורות בכ"א:

1) תנחומא נשא ט"ז:
בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים
2) רמח"ל דרך ה' חלק א' פרק ב'
 הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו יתברך לזולתו.



אשמח לכל הרחבה ביאור בנושא (עמוק) זה.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
רמח"ל כותב כו"כ פעמים
שאחד מיסודות האמונה שהבורא לא נזקק לזולתו ולא חסר וכו

וממילא מוכרח שבריאת העולם תהיה לטובת בני אדם וכו וכמו שמוזכר פעמים רבות בספר דברים לטוב לך

אמנם בהחלט יש ליישב את ריבוי המדרשים שמדברים ע"כ שכל מה שברא לא ברא אלא לכבודו וכו
 

ayedavid

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
וכל "הסבר" מקטין את הבורא לראיה האנושית המצומצמת שלנו אבל את הסיבה האמיתית אף אחד לא יודע

כמו כל דבר שמובן לשכלנו, כמו גם התורה שהבורא הלביש באופן המתאים לראייה האנושית המצומצמת.
ישנו כלל שנדמה לי מובא ברמח"ל, שאין לאדם אפשרות לדבר על הבורא לכשעצמו אלא רק על מה שנגלה לנו מפעולותיו. וממילא ברור שהאמירה שהבריאה היא ע"מ להיטיב, היא כי כך נראית התוצאה מסדר פעולת ה' בהשתלשלות העולמות ותיקונם הסופי ע"י מצוות ומע"ט, או ע"י הייסורים. והכל כמובן מוגבל לפי תפיסתנו. או לפי תפיסת הרמח"ל והגדולים האחרים שראו את הכל בפעולת ה' בגבול שהתאפשר להם.
 

תיובתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעקב שלם אמר:
רמח"ל כותב כו"כ פעמים
וממילא מוכרח שבריאת העולם תהיה לטובת בני אדם 
אשמח למ"מ מדוייק בעניין הכרח זה.

 
 

תיובתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
במחשבה נוספת, ראוי לציין כי גם עצם ההגדרה של "סיבה" לבריאת העולם, צריכה ליבון חמור,
שכן הבריאה היא כבחירה, וא"כ היא אינה נובעת מ"סיבה" מוקדמת, אלא מבחירה המתחילה כגורם ראשוני.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
להלן רוב פרק ראשון בדרך ה' בו רמח"ל מדגיש ומכריח כו"כ פעמים שהבורא לא נזקק לזולתו וכו
אם הבורא ברא את העולם לכבודו 
נמצא הוא נזקק לזולתו
(את הרעיון שמעתי מיהודי גדול הבקי מאוד בתורת רמח"ל)


ב. שלימותו: עוד צריך שידע, שהמצוי הזה ית״ש, אין אמתת מציאותו מושגת לזולתו כלל. ורק זה נודע בו, שהוא מצוי שלם בכל מיני שלימות, ולא נמצא בו חסרון כלל. ואולם דברים אלה ידענום בקבלה מן האבות ומן הנביאים, והשיגום כל ישראל במעמד הר סיני ועמדו על אמתתם בבירור, ולמדום לבניהם דור אחר דור כיום הזה, שכן ציום מרע״ה מפי הגבורה: "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" וגו' "והודעתם לבניך ולבני בניך". אמנם גם מצד החקירה במופתים הלימודיים יאמתו כל הענינים האלה, ויוכרח היותם כן מכח הנמצאות ומשיגיהם אשר אנחנו רואים בעינינו, ע״פ חכמת הטבע, ההנדסה, התכונה ושאר החכמות, שמהם תלקחנה הקדמות אמיתיות אשר יולד מהן בירור הענינים האמיתיים האלה. ואמנם לא נאריך עתה בזה, אלא נציע ההקדמות לאמתם, ונסדר הדברים על בורים, כפי המסורת שבידינו והמפורסם בכל אומתנו:

ג. הכרח מציאותו: עוד צריך שידע, שהמצוי הזה ית״ש, הנה מציאותו מציאות מוכרח שא״א העדרו כלל:

ד. היותו בלתי נתלה באחר: עוד צריך שידע, שמציאותו ית׳ אינו תלוי בזולתו כלל, אלא מעצמו הוא מוכרח המציאות:

ה. פשיטותו: וכן צריך שידע, שמציאותו ית׳ - מציאות פשוט בלי הרכבה וריבוי כלל, וכל השלימיות כלם נמצאים בו בדרך פשוט. פי׳: כי הנה בנפש ימצאו כחות רבים שונים, שכל א׳ מהם גדרו בפני עצמו. ד״מ הזכרון כח א׳, והרצון כח אחר, והדמיון כח אחר, ואין א׳ מאלה נכנס בגדר חבירו כלל. כי הנה גדר הזכרון - גדר א׳, וגדר הרצון - גדר אחר, ואין הרצון נכנס בגדר הזכרון, ולא הזכרון בגדר הרצון, וכן כלם. אך האדון ית״ש איננו בעל כחות שונים, אעפ״י שבאמת יש בו ענינים שבנו הם שונים; כי הרי הוא רוצה, והוא חכם, והוא יכול, והוא שלם בכל שלימות. אמנם אמתת מציאותו הוא ענין א׳ שכולל באמתתו וגדרו. (פי׳ אמתת ענינו, כי אין שייך גדר בו ית׳, אלא על צד היתר לשון), כל מה שהוא שלימות. ונמצא שיש בו כל השלימיות, לא כדבר נוסף על מהותו ואמתת ענינו, אלא מצד אמתת ענינו בעצמה שכוללת באמתה כל השלימיות, שא״א לענין ההוא מבלתי כל השלימיות מצד עצמו. והנה באמת הדרך הזה רחוק מאד מהשגתנו וציורנו, וכמעט שאין לנו דרך לבארו ומלות לפרשו. כי אין ציורנו ודמיוננו תופס אלא ענינים מונבלים בגבול הטבע הנברא ממנו ית׳, שזה מה שחושינו מרגישים ומביאים ציורו אל השכל; ובברואים הנה הענינים רבים ונפרדים. אולם כבר הקדמנו, שאמתת מציאותו ית׳ אינה מושגת, ואין להקיש ממה שרואים בברואים על הבורא יתברך, כי אין ענינם ומציאותם שוה כלל שנוכל לדין מזה על זה. אבל זה גם כן מן הדברים הנודעים בקבלה, כמו שכתבנו, ומאומתים בחקירה ע״פ הטבע עצמו בחוקותיו ומשפטיו, שא״א עכ״פ שלא ימצא מצוי אחד משולל מכל הטבע חוקות וגבוליו, מכל העדר וחסרון, מכל ריבוי והרכבה, מכל יחס וערך, ומכל מקרי הברואים, שיהיה הוא הסבה האמיתית לכל הנמצאות ולכל המתילד בם; כי זולת זה, מציאות הנמצאות שאנו רואים והתמדתם היה בלתי אפשרי:

ו. וממה שצריך שידע עוד, שהמצוי הזה ית״ש מוכרח שיהיה א׳ ולא יותר. פי׳: שא״א שימצאו מצויים רבים שמציאותם מוכרח מעצמו, אלא א׳ בלבד צריך שימצא במציאות המוכרח והשלם הזה. ואם שימצאו נמצאים אחרים, לא ימצאו אלא מפני שהוא ימציאם ברצונו, ונמצאים כלם תלוים בו ולא מצוים מעצמם:

ז. נמצא כלל הידיעות השרשיות האלה ו׳, והם: אמתת מציאותו ית׳, שלימותו, הכרח המצאו, היותו בלתי נתלה בזולתו, פשיטותו, ויחודו:
 

תיובתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעקב שלם אמר:
להלן רוב פרק ראשון בדרך ה' בו רמח"ל מדגיש ומכריח כו"כ פעמים שהבורא לא נזקק לזולתו וכו
אם הבורא ברא את העולם לכבודו 
נמצא הוא נזקק לזולתו
(את הרעיון שמעתי מיהודי גדול הבקי מאוד בתורת רמח"ל)
את זה שיש בקב"ה את כל השלמויות וכו' ידעתי,  אבל את ההתניה של זה, כסיבה שבגללה העולם בהכרח נברא בשביל זולתו של הקב"ה, לא שמעתי. (אומנם זה מתקבל על הדעת, אך בעניינים מעין אלו תמיד עדיף מקור מפורש).
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
יעקב שלם אמר:
להלן רוב פרק ראשון בדרך ה' בו רמח"ל מדגיש ומכריח כו"כ פעמים שהבורא לא נזקק לזולתו וכו
אם הבורא ברא את העולם לכבודו 
נמצא הוא נזקק לזולתו
(את הרעיון שמעתי מיהודי גדול הבקי מאוד בתורת רמח"ל)
את זה שיש בקב"ה את כל השלמויות וכו' ידעתי,  אבל את ההתניה של זה, כסיבה שבגללה העולם בהכרח נברא בשביל זולתו של הקב"ה, לא שמעתי. (אומנם זה מתקבל על הדעת, אך בעניינים מעין אלו תמיד עדיף מקור מפורש).
אשתדל להעלות בל"נ
 
 

יצחק

משתמש ותיק
מו"נ ג, יג. האריך בזה ומסקנתו שמדובר בחקירה של שטות (אשריך רבי @תיובתא אתה יכול להיות רמב"ם)
יש סיפור מהגר"ח (בכמה ואריאציות) שנסע ברכבת ושמע שני חסידי חב"ד דנים אם הקב"ה ברא את העולם למעט טובו (-חסדו) או למען חכמתו, ואמר הגר"ח לא זה ולא זה צודקים אלא הקב"ה ברא את העולם "למען רצונו" בדיוק כמו שכתב במו"נ. המקור הוא בספר איש ההלכה עמוד 51 והלאה

כל הדיבורים של חכמי הקבלה על תכלית העולם שנברא כי "דרך הטוב להיטיב" וכו' וכו', כל זה נכון רק כשאנו מתבוננים על הבריאה אחרי שהיא כבר נבראה ואנו דנים מה ה"חפצא" שלה, בתור מה היא קיימת, אבל לא למה היא נבראה, משל למה הדבר דומה - אדם כותב גט לאשתו, למה הוא כותב גט? כי לא מצאה חן בעיניו! אבל בתורת מה הוא כותב את הגט בתורת "גט גירושין" (-לשמה). 
צריך להבין שכאשר אנו שואלים למה הקב"ה ברא את העולם השאלה נמצאת בתחום של הקב"ה עצמו כאשר אין שום בריאה ברקע, שאלה כזו היא לא לגיטימית משום שא"א להשיג את ה' ואת רצונו, כל מה ששייך לעצמות ה' הוא דבר שבלתי ניתן להשגה משום שא"א להפריד אותו מעצמות ה' האחידה בתכלית האחידות.
 

יצחק

משתמש ותיק
מה שהובא לעיל מהרמח"ל מקור הכל מהר"מ במו"נ וספריו השונים, חשוב לדעת את הסדר והמשקל הנכון בהסטוריה של בירור היסודות של היהדות.
כידוע הרמח"ל לקח את הר"מ כבסיס לכל שיטתו ועל הבסיס הזה הוא מעמיד את תורתו הקבלית.
 

ayedavid

משתמש ותיק
אם הרמב"ם הסיק שמדובר בחקירה של שטות, לאחר שדן בדברי אריסטו, זה בעיקר כי השכל האנושי המתבונן בפשט התורה ובחומר לא מבין איך המלאכים ושאר פרטי הבריאה נבראו לצורך האדם, וטענות מהסוג הזה (וגם הוא כמובן דיבר רק לאחר שיש בריאה).

הרמח"ל שראה את הרמב"ם וגם את כל כתבי הזוהר והקבלה, ראה את התמונה הרחבה היוצאת מכללותה, וכתב שתכלית הבריאה היא להיטיב
 

דרורי

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
 הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו יתברך לזולתו.

אשמח לכל הרחבה ביאור בנושא (עמוק) זה.

והשאלה שהעולם שואל ע"ז, שאם כך מדוע לא יטיב הבורא בלי הצורך לעבור בעולם הזה הגשמי. והיישוב שטמון שם בדברי הרמח"ל שבכך יש נהמא דכסופא. והשאלה הבאה, שאם כך הקב"ה עצמו יגרום להטבה שאין בה נהמא דכסופא?!
והדק"ל
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
דרורי אמר:
תיובתא אמר:
 הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו יתברך לזולתו.

אשמח לכל הרחבה ביאור בנושא (עמוק) זה.

והשאלה שהעולם שואל ע"ז, שאם כך מדוע לא יטיב הבורא בלי הצורך לעבור בעולם הזה הגשמי. והיישוב שטמון שם בדברי הרמח"ל שבכך יש נהמא דכסופא. והשאלה הבאה, שאם כך הקב"ה עצמו יגרום להטבה שאין בה נהמא דכסופא?!
והדק"ל
היישוב לא טמון בדברי הרמח"ל
אלא כתוב

והעיקר שהאדם יקבל שכר לא בתורת מתנה ופרס אלא יהנה מהטוב שהוא השלים את עצמו 
וזה טוב מוחלט  שזה טוב שהוא חייב לקנות בעצמו ואת זה א"א לקבל מתנה כי זה לא הטוב המובטח

זה לוקח דקה של עצירה להבין את זה אבל זה פשוט
ולכן השאלה שהבורא לא יברא את הבושה היא לא רלונטית

 
 

HaimL

משתמש ותיק
אני לא מצליח להבין. מדוע הבורא יברא נבראים ע"מ להיטיב איתם? הרי אם לא נבראו כלל ועיקר אין הם צריכים בכלל את הטובה.

והברייתא הידועה "... נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו" מפורש שלא הייתה טובת האדם שייברא, אבל מאחר ונברא בעל כרחו (כמפורש באבות, שעל כרחך אתה נולד וכולי, יש לו תקנה)

ומה תקנתם של כל הנבראים האחרים, גויים, בע"ח, צומחים, שאין בהם תכלית של תשובה ומעשים טובים? מדוע נבראו? מהי טובתם?
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
HaimL אמר:
אני לא מצליח להבין. מדוע הבורא יברא נבראים ע"מ להיטיב איתם? הרי אם לא נבראו כלל ועיקר אין הם צריכים בכלל את הטובה.

כי דרך הטוב להיטיב
וכידוע מהמדרש בפרשת השבוע שאברהם אבינו היטיב עם אורחיו גם בדברים שאין להם צורך =לימד אותם דברים חדשים

HaimL אמר:
ומה תקנתם של כל הנבראים האחרים, גויים, בע"ח, צומחים, שאין בהם תכלית של תשובה ומעשים טובים? מדוע נבראו? מהי טובתם?

דרך ה' מרבה לעסוק בזה וברוך שכיוונת
תפקידם להיות נטפלים ומשמשים לאדם ובזה תיקונם
 

HaimL

משתמש ותיק
ברור לי שזאת כוונת בריאת הנטפלים. זה מפורש במשנה. ומה אלו שלא נבראו אלא לשמשני וכולי. אבל לפי שיטת הטוב להיטיב, מהי טובתם העצמית?

אבל נניח שהם באמת לא נבראו אלא כדי לשמש את עם ישראל (מזכיר קצת את הבדיחה על הכפרי שראה בעיר המון גויים, ושאל למה צריך כל כך הרבה גויים של שבת).

אז רק ישראל נבראו בשביל להיטיב להם. אבל אם לא היו בכלל נבראים, לא היו צריכים בכלל טובה. זה לא כמו אדם שלא יודע שהוא צריך משהו, ופתאום מיטיבים איתו בדבר חדש שם הוא פשוט לא ידע. נברא שלא בוראים אותו בכלל, לא צריך שום טובה, כי לא חסר לו כלום, הרי הוא אינו בנמצא.
 

HaimL

משתמש ותיק
אגב, השיטה של הטוב להיטיב מתבססת על התובנה הברורה מאליה, שהקב"ה לא צריך שום דבר. אם הבנתי נכון (הסבירו לי את זה גם בנערותי).

אבל הלא כתוב במפורש, כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו. וכך גם מברכים שהכל ברא לכבודו. וזה מפורש בחז"ל
 

יצחק

משתמש ותיק
ayedavid אמר:
אם הרמב"ם הסיק שמדובר בחקירה של שטות, לאחר שדן בדברי אריסטו, זה בעיקר כי השכל האנושי המתבונן בפשט התורה ובחומר לא מבין איך המלאכים ושאר פרטי הבריאה נבראו לצורך האדם, וטענות מהסוג הזה (וגם הוא כמובן דיבר רק לאחר שיש בריאה).

הרמח"ל שראה את הרמב"ם וגם את כל כתבי הזוהר והקבלה, ראה את התמונה הרחבה היוצאת מכללותה, וכתב שתכלית הבריאה היא להיטיב
לא נכון, הנידון האם האדם הוא עיקר העולם לא קשור לנידון למה הקב"ה ברא את העולם,
הסיבה שהר"מ כתב שמדובר בחקירה של שטות היא בגלל מה שכתבתי וכתבו אחרים לעיל, אם היתה סיבה חיצונית אז יש מכריח חיצוני והבריאה לא היתה מרצון חפשי, ואם יש סיבה פנימית הרי זה דבר שאין לנו אפשרות לדון עליו כלל כי אין אפשרות לדון על עצמות ה'. זו הסיבה שהר"מ רואה בחקירה הזו חקירה של שטות
 
 

HaimL

משתמש ותיק
אגב, כיצד משמשים את האדם כל מיני מיני בע"ח וצמחים שלא מצויים במקומות יישוב?

היה לי על זה ויכוח עם אשתי. הרי ישנו המדרש על דוד המלך, שתמה על העכביש, הצרעה והשגעון.

אז יישבו לו את התמיהה. אבל היא עדיין לא מיושבת. קודם כל, בגלל צרעה ועכביש פרטיים שהועילו לו, קיימים כל כך הרבה פרטים ומינים שונים? ומה בנוגע למינים שמעולם לא הועילו לדוד המלך, או לכל בר ישראל? אלא מה תכליתם? לומר שירה ? גם אלה שלא היו ידועים כשנכתב פרק שירה?
 

ayedavid

משתמש ותיק
HaimL אמר:
אגב, כיצד משמשים את האדם כל מיני מיני בע"ח וצמחים שלא מצויים במקומות יישוב?

היה לי על זה ויכוח עם אשתי. הרי ישנו המדרש על דוד המלך, שתמה על העכביש, הצרעה והשגעון.

אז יישבו לו את התמיהה. אבל היא עדיין לא מיושבת. קודם כל, בגלל צרעה ועכביש פרטיים שהועילו לו, קיימים כל כך הרבה פרטים ומינים שונים? ומה בנוגע למינים שמעולם לא הועילו לדוד המלך, או לכל בר ישראל? אלא מה תכליתם? לומר שירה ? גם אלה שלא היו ידועים כשנכתב פרק שירה?

ידוע לפי הקבלה שכל הדצח"מ נועד לצורך האדם והוא מתקן את הכל, הן במה שמשתמש והן במה שלא משתמש. כנראה שחוץ מזה יש לכל אחד מהמינים פעולה שעשו או יעשו באופן חיובי להביא תועלת, ועל כך הובא העכביש עם דוד המלך ועוד, אבל בוודאי שזה לא מסביר את הצורך בכל העכבישים.




יצחק אמר:
הנידון האם האדם הוא עיקר העולם לא קשור לנידון למה הקב"ה ברא את העולם

??

אתה אולי מתכוון לומר שלא לעניין זה אמרת את המילים 'חקירה של שטות', אבל בכל אופן הדברים נכונים, שהרי זה בוודאי קשור למה שהאדם תופס כתכלית הבריאה.

הרמב"ם , לאחר שדן בדברי אריסטו, ניסה להעמיד את האדם כתכלית הכל, ולפי העין הרואה את פשט התורה ואת כללות העולם הנגלה, בדרכי הפילוסופיה, זה לא התקבל על הדעת.

כמו שכתבת בעצמך, לאחר שהעולם נברא אנחנו דנים מה יש לנו כאן, כמו אדם הנותן גט לאשתו שרואים שהוא מגרש אותה. אלא שמי שזכה לעיין בכל פעולותיו של אותו האדם עם אשתו יוכל להבין קצת למה גירשה גם בלי שיאמר. הרמח"ל, מאלו שזכו לחכמת הקבלה, וראו את כל פעולת ה' מרישא ועד גמירא, נאמן הוא להעיד שכל זה בא כדי להיטיב.

גם הרמב"ם וגם הרמח"ל, בדברים הנ"ל, מדברים לאחר שנברא העולם והאדם, ולפי מה שנראה בפניהם, ואינם באים לדבר ח"ו בעצמותו
 

ayedavid

משתמש ותיק
דרורי אמר:
השאלה שהעולם שואל ע"ז, שאם כך מדוע לא יטיב הבורא בלי הצורך לעבור בעולם הזה הגשמי. והיישוב שטמון שם בדברי הרמח"ל שבכך יש נהמא דכסופא. והשאלה הבאה, שאם כך הקב"ה עצמו יגרום להטבה שאין בה נהמא דכסופא?!

שאלה יפה ומתבקשת. אם לא יקדימו אותי בעוד יום- יומיים אנסה לנסח את אחת התשובות ששמעתי בזה.
באמת אם מדייקים בדרך ה' נלע"ד שהוא מסביר משהו שאמור לענות על זה.
 

תיובתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרורי אמר:
תיובתא אמר:
 הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו יתברך לזולתו.

אשמח לכל הרחבה ביאור בנושא (עמוק) זה.

והשאלה שהעולם שואל ע"ז, שאם כך מדוע לא יטיב הבורא בלי הצורך לעבור בעולם הזה הגשמי. והיישוב שטמון שם בדברי הרמח"ל שבכך יש נהמא דכסופא. והשאלה הבאה, שאם כך הקב"ה עצמו יגרום להטבה שאין בה נהמא דכסופא?!
והדק"ל
קשה מאוד לכתוב בנושאים כאלו, וכל מילה צריכה ז' נקיים רצופים
אבל כפי שכתבתי לעיל, פטור בלא כלום א"א, אז אנסה לתרום את חלקי.

שמעתי\ראיתי פעם משהו בכיוון הזה:
ההטבה הגדולה ביותר שיכול הבורא להיטיב, היא ההידמות לו עצמו (ההתכללות באא"ס למיטיבי לכת) (כמובן עד רמה מסוימת), מכיוון שהוא מקור הטוב.
א"כ יכול הבורא "לנטרל" את השפעת הבושה, אלא שאז יחסר מרכיב חיוני (שאיני יודע להצביע בדיוק מהו) בהתדמות לבורא עצמו.

יתקנוני החכמים במה שטעיתי ו\או לא דייקתי.
 
 

נבשר

משתמש ותיק
אני יאמר משהו דומה בנוסח אחר, הנידון שלנו כנבראים, היינו כמצומצמים ומוגבלים שהרי אנו נבראים, מונעת בהכרח לדעת ולהתעלות למקומו של בורא העולם, זה ברור לכל בר דעת (אילו ידעתיו הייתיו), א"כ הנידון שאנו דנים בשאלת בריאת העולם היא כפי לשון האשכול ויפה דקדק "מטרת" היינו לאיזה כיוון הבריאה הולכת, היינו השאלה שלנו אחרי שנברא העולם, אחרי שישנה מציאות שלנו בעולם, מה המציאות המתגלה בעולם, מה המטרה המגולה והמתגלית בעולם, וזה פשוט לכל בר דעת שהתבוננות בבריאה שאין כלום ואח"כ יש היינו מציאות של הטבה, וזה גופא צורת ומציאות הבריאה, ושאל אחד הכותבים הרי עדיין לא היו נבראים, אבל זה גופא יצירת מציאות הנבראים היינו חידוש עולם בשביל מידת החסד, וכך "גזרה חכמתו" (לשון רמח"ל), היינו שכך המציאות שמתגלית לנו כסיבת בריאת העולם ובתוך אותו תחום ומציאות עלינו לעבוד ולהתדבק בדרכיו, ובמציאות העולם שלנו דבר נקנה רק שעמלים בו, שזה צורת העולם שלנו, ובתוך אותו תחום כל השאלות מה מטרת הבריאה, עכשיו כל היכנסות לשאלה מה היה חסר לו ודיבור שנוגע אליו, מבלי שום אחיזה ותפיסה שנוגעת לחיינו זה בדע למעלה ממך, שהוא שוטה מי שרוצה להיכנס לשם.
א"כ זה ברור שהגילוי הראשון בעולם הוא יצירת נבראים, היינו השפעה בתוך מסגרת וציורי העולם. עכשיו מחלוקת ב"ש וב"ה לא קשורה כלל, שהיא עסוקה במציאות האדם אחרי שיש מציאות שהוא נברא, והיא עוסקת במציאותו הברואה בעולם אם נח לו שנברא, ופשוט שלא קשור.
עוד דבר לגבי שהכל ברא לכבודו, שוב אין לנו עסק עמו בפ"ע ח"ו, היינו האפשרות של הבורא להתגלות בעולם שלנו ושאנחנו נשתייך למציאות שהיא המציאות הרוחנית, ע"י שהכל ברא לכבודו, ע"י הכרה במלכותו יתברך, אחרת אדם יוצא מן העולם, ועוד יעויין מהר"ל דרוש שבת הגדול שכתב בזה. https://www.sefaria.org.il/Drashot_Maharal,_Drush_L'Shabbat_HaGadol?lang=he בהתחלה ואחרי כמה קטעים חוזר לזה שוב.
נ.ב. כמו שכתב הרב @תיובתא , שבעינן בזה דקדוק וברירה, אל יסמוך עלי הקורא שמא לא דקדקתי, מפאת שהענינים עמוקים וגסות השכל והחומר מעכבים על ההבנה, אלא ישפוט לפי הבנתו, וודאי שאין צריך לפנים שבנושאים כאלו צריך רב, והיינו שיהא דומה למלאך, ופשוט.
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
על פי דבריו של הרמח"ל כי 'הוא טוב, ומדרך הטוב להיטיב', ולכן ברא העולם,

חשבתי פעם לבאר בברכה ראשונה של שמו"ע מה שאומרים 'גומל חסדים טובים - וקונה הכל',

שלכאורה היה צריך להיות הסדר הפוך, קונה הכל דהיינו 'בורא הכל', ואז - 'גומל חסדים טובים', בעולם שברא?

ולפי הנ"ל מובן, שמכיון שהוא טוב וגומל חסדים טובים [שזה מדרך הטוב] לכן 'קונה הכל', שלכן ברא העולם.
 

אלי מאירי

משתמש ותיק
לכאורה בדברי המקובלים יש סתירה\שתי סיבות לבריאת העולם:
דוגמה מעץ חיים א א:
"כשעלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו, ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה להדבק בו ית',"
1. הטבה "מדרך הטוב להיטיב"
2. ולמען הראות יחודו.
 
 

נבשר

משתמש ותיק
אלי מאירי אמר:
לכאורה בדברי המקובלים יש סתירה\שתי סיבות לבריאת העולם:
דוגמה מעץ חיים א א:
"כשעלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו, ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה להדבק בו ית',"
1. הטבה "מדרך הטוב להיטיב"
2. ולמען הראות יחודו.
לכאו' ההטבה שיש לנבראים במה שהם ברואים, היינו שהם מכירים גדולתו, ובכך משייכים עצמם ומחברים עצמם אליו. ואמנם היחוד, זה צ"ב.
 
 

אלי מאירי

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
דרורי אמר:
תיובתא אמר:
 הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו יתברך לזולתו.

אשמח לכל הרחבה ביאור בנושא (עמוק) זה.

והשאלה שהעולם שואל ע"ז, שאם כך מדוע לא יטיב הבורא בלי הצורך לעבור בעולם הזה הגשמי. והיישוב שטמון שם בדברי הרמח"ל שבכך יש נהמא דכסופא. והשאלה הבאה, שאם כך הקב"ה עצמו יגרום להטבה שאין בה נהמא דכסופא?!
והדק"ל
שמעתי\ראיתי פעם משהו בכיוון הזה:
ההטבה הגדולה ביותר שיכול הבורא להיטיב, היא ההידמות לו עצמו (כמובן עד רמה מסוימת), מכיוון שהוא מקור הטוב.
א"כ יכול הבורא "לנטרל" את השפעת הבושה, אלא שאז יחסר מרכיב חיוני (שאיני יודע להצביע בדיוק מהו) בהתדמות לבורא עצמו.


גם אני התקשתי על זה בלמדי רמח"ל, ובס"ד חשבתי כמוכם ועוד נראה יותר מכך:

מכיון שסדר העולם שקיימת בריאה שהיא כחומר בפני הבורא הרוחני, ושלמותה התגלותו, ורצונו השלמתה.
כן אותו דבר שכר הנשמה להתדמות לו: לההעלות את החומר ולזככו, ושלמותו (הגוף) התגלותה, ורצונה השלמתו !
ואם היתה מקבלת ללא מעשיה, הרי שהיתה נפעלת ולא פועלת, ואיננה דומה לבורא!!

 
 

ayedavid

משתמש ותיק
נבשר אמר:
אלי מאירי אמר:
לכאורה בדברי המקובלים יש סתירה\שתי סיבות לבריאת העולם:
דוגמה מעץ חיים א א:
"כשעלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו, ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה להדבק בו ית',"
1. הטבה "מדרך הטוב להיטיב"
2. ולמען הראות יחודו.
לכאו' ההטבה שיש לנבראים במה שהם ברואים, היינו שהם מכירים גדולתו, ובכך משייכים עצמם ומחברים עצמם אליו. ואמנם היחוד, זה צ"ב.
 


ואם מדייקים, הטעם של יכירו גדולתו ולגלות שמותיו וכינוייו וכו' - נאמר בעיקר כסיבה לצמצום ולא כתכלית כל המציאות כולה. הצמצום הוא התחלה להתעבות העולמות שהביאה בסופה לעולם הגשמי, בו ניתנת אפשרות העבודה ע"י גילוי שמותיו וההבאה לייחודו. וההטבה שבאה בדרך הייחוד היא תכלית הכל.

הרב אשלג - בעל הסולם - מרחיב בזה הרבה בהתחלה של ספריו
 

ayedavid

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
שמעתי\ראיתי פעם משהו בכיוון הזה:
ההטבה הגדולה ביותר שיכול הבורא להיטיב, היא ההידמות לו עצמו (ההתכללות באא"ס למיטיבי לכת) (כמובן עד רמה מסוימת), מכיוון שהוא מקור הטוב.
א"כ יכול הבורא "לנטרל" את השפעת הבושה, אלא שאז יחסר מרכיב חיוני (שאיני יודע להצביע בדיוק מהו) בהתדמות לבורא עצמו.

יתקנוני החכמים במה שטעיתי ו\או לא דייקתי.


יפה. דומים לזה הדברים הכתובים בדרך ה' לרמח"ל חלק א' פרק ב':
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/1b-2.htm

אולם גזרה חכמתו, שלהיות הטוב שלם, ראוי שיהיה הנהנה בו בעל הטוב ההוא.

פירוש: מי שיקנה הטוב בעצמו, ולא מי שיתלווה לו הטוב בדרך מקרה.

ותראה שזה נקרא קצת התדמות, בשיעור שאפשר, אל שלמותו יתברך. כי הנה הוא יתברך שמו שלם בעצמו, ולא במקרה, אלא מצד אמיתת עניינו מוכרח בו השלמות, ומשוללים ממנו החסרונות בהכרח. ואולם זה אי אפשר שימצא בזולתו, שיהיה אמיתתו מכרחת לו השלמות ומעדרת ממנו החסרונות. אך להתדמות לזה במקצת, צריך שלפחות יהיה הוא הקונה השלמות שאין אמיתת עניינו מכריח לו, ויהיה הוא מעדיר מעצמו החסרונות שהיו אפשריים בו.

ועל כן גזר וסידר שיבראו ענייני שלמות וענייני חסרון, ותברא ברייה שיהיה בה האפשרות לשני העניינים בשווה, ויותנו לברייה הזאת אמצעים שעל ידם תקנה לעצמה את השלמויות ותעדיר ממנה את החסרונות, ואז יקרא שנתדמית במה שהיה אפשר לה לבוראה, ותהיה ראויה לידבק בו וליהנות בטובו.

ואמנם מלבד היות הברייה הזאת שקנתה השלמות ראויה לידבק בבוראה יתברך מצד התדמותה לו, הנה על ידי קנותה השלמות לה, נמצאת מתדבקת והולכת בו, עד שסוף קנותה השלמות והימצאה מתדבקת בו, יהיה הכל עניין אחד.

וזה כי בהיות מציאותו יתברך שמו השלמות האמיתי, כמו שביארתי, הנה כל מה שהוא שלמות אינו מתייחס אלא לו, כענף אל השורש, כי אף על פי שאינו מגיע אל השלמות השורשי, הנה המשך ותולדה ממנו הוא.

והנה תראה כי השלמות האמיתי הנה הוא מציאותו יתברך, וכל חסרון אינו אלא העלם טובו יתברך והסתר פניו. ונמצא שהארת פניו יתברך וקרבתו, תהיה השורש והסיבה לכל שלמות שיהיה. והסתר פניו - השורש והסיבה לכל חסרון, אשר כשיעור ההסתר כך יהיה שיעור החסרון הנמשך ממנו.

ועל כן הנברא הזה, העומד בשיקול בין השלמויות והחסרונות, שהם תולדות ההארה וההסתר, בהתחזקו בשלמויות והקנותם אותם בעצמו, הנה הוא אוחז בו יתברך שהוא השורש והמקור להם. וכפי מה שירבה בשלמויות - כך הוא מרבה האחיזה וההתדבקות בו, עד שבהגיעו אל תכלית קניית השלמות, הנה הוא מגיע אל תכלית האחיזה וההתדבקות בו יתברך, ונמצא מתדבק בו יתברך, ונהנה בטובו ומשתלם בו, והוא עצמו בעל טובו ושלמותו.
 
חלק עליון תַחתִית