מקומות קדושים וכדומה שאינם נכונים

נפתולי

משתמש ותיק
י'שי אמר:
נפתולי אמר:
וכבר נסיתי כמה נסיונות וחקרתי בתכלית החקירות, ומצאתי דבריו כנים ואמתיים, ואין להאריך בזה עתה, כי הם דברים נוראים ונפלאים ולא יכלם ספר:
??
מה הם הנסיונות והחקירות??
וכן מה זה מתרץ את שאלתי על קבר אביי ורבא (שהוספת את שאלתי זו בציטוטך) ??
מריהטא דלישנא משמע שהוא ניסה וחקר האם אכן הקבר הוא במקומו האמיתי. אלא שאין לנו מושג כיצד עשה את אותם חקירות ונסיונות. יתכן שמדובר בדרך שמיימית ע"פ קבלה ויתכן שגבה עדויות של זקנים וכדו'.
השאלה על קבר אביי ורבא אפשר לשאול על הרבה קברים שגילה האריז"ל כיצד הם מגיעים לגליל, והתשובה לכך היא אחת, שאין אחר דברי האריז"ל כלום. זאת אומרת שאביי ורבא אכן קבורים שם.
כיצד הם הגיעו לשם, אפשר לשער כל מיני השערות, למשל שהביאו אותם בארונות מחו"ל, כפי שמצאנו בכמה מקומות, כמו בבית שערים ואכמ"ל. וכן יתכן שבסוף ימיהם עלו לאר"י.
שערי השערות לא ננעלו, אולם דברי רבינו האריז"ל לעולם עומדים.
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
דברי האריז"ל יכולים להיות גם בשפה שאנחנו רואים אותה לכאו' כפשוטה ומבנת לנו, אך באמת יתכן שלא לכך התכוון בדיוק, וכידוע שהסגנון שלו שונה, והוא מעין משלים.
לא מחייב שתמיד, אבל בהחלט צריך לדעת זאת
 

בלוי

משתמש חדש
י'שי אמר:
נפתולי אמר:
וכבר נסיתי כמה נסיונות וחקרתי בתכלית החקירות, ומצאתי דבריו כנים ואמתיים, ואין להאריך בזה עתה, כי הם דברים נוראים ונפלאים ולא יכלם ספר:
??
מה הם הנסיונות והחקירות??
וכן מה זה מתרץ את שאלתי על קבר אביי ורבא (שהוספת את שאלתי זו בציטוטך) ??

על מי הסימן שאלה 
על המהרח"ו?
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
הגירסא הזו מהימנה יותר מכל גירסא אחרת שקיימת, והיא האמת. כי זו עדות מתלמיד הרמב"ן עצמו, ששמו נעלם.
וכפי שכתב בקונטרסו/אגרתו: 'תוצאות א"י', הנדפס גם כנספח לספר כפתור ופרח, מהדו' ביהמ"ד להלכה בהתיישבות, בכרך ב' עמ' תמ"ב, טור א. ובהערה 18 שם.

ולצד פסי הרכבת, הכוונה למטה יותר מבית הקברות מהתקופה הבריטית, הוא בית הקברות העתיק מעולם. כידוע.

ולכן פשוט שגם קברו של רב אבדימי דמן חיפה אינו במקום שבו מראים כיום את ציונו.
 

נפתולי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
י'שי אמר:
א. דרך אגב כמה שזכור לי יש עוד גירסא לא כ"כ ידועה לקבר הרמב"ן והיא בחיפה תחת פסי הרכבת.
מה הכוונה?!
אכן המערה נמצאת "מתחת פסי הרכבת" ממש
כשבנו את פסי הרכבת הצליחו בס"ד לפעול שלא יפגעו במערה, והפסים עוברים על גשר מעל המערה.
כשנמצאים בתוך המערה שומעים כל כמה דקות כעין רעידת אדמה ורעש חזק כתוצאה ממעבר רכבות מעל המערה
 
 

נפתולי

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
נפתולי אמר:
לבי במערב אמר:
ווידאו שלא יהא חשש טומאת כהנים?
כמובן. זה היה בפיקוח של אתרא קדישא.
בבית הקברות העתיק הנ"ל שכמובן יושב לא רק על פסי הרכבת, אין לנו שום ידיעה על זהות הנקברים, היכן קיברם.
התכוונתי רק על פסי הרכבת. לגבי שאר הכבישים מסביב לבית הקברות העתיק יש פרסומים בנושא של "איגוד טהרת כהנים", והם מסמנים כאסור לכהנים את הכביש שמצפון לבית הקברות, דהיינו הכביש הצמוד לפסי הרכבת. ואילו הכביש מדרום לבית הקברות, דהיינו הכביש הצמוד למבנה קבר רבי אבדימי, מותר לכהנים.
 
 

סוקרטס האחר

משתמש רגיל
זרייר-קטן אמר:
יש להאריך בנושא זה הרבה אשתדל מדי פעם להעלות על מקומות מסויימים שמצויינים למקומות קדושים או כציון או קבר של רב מסויים שאינו נכון וכדומה. מי שיש לו חידושי מילין בזה הענין יזכה את כולנו.

אפתח בקבר רחל אשת רבי עקיבא בטבריא - הדבר ברור ללא ספק שאינה קבורה שם כלל עד לפני שלושים שנה המקום היה מצויין למקום קבר של ערביה כבודה (שיכי'ת) עד שבא מישהו מסויים והחליט להכריז על המקום כקברה של רחל אשת רבי עקיבא ולפתחו לכל מיני מטרות. עד היום הזה המקום שם בכלל בבעלותו של הוואקף (בעלי הר הבית). בעיני ראיתי את הזמן ששמו שם את הצינור של המים המוכרז כיום כמעיין של ישועות שבקע מן האדמה בדיוק במקום קברה...

אני לא יודע אבל אני חושב שבגלל שטבריה עברה מאז האר"י כמה רעידות אדמה גדולות מאוד כל הקברים זזו ממקומם ולא רק כמה מטרים,ואם זה נכון מה הדין בכה"ג בדיני טומאה לכהנים
 

שרביה

משתמש ותיק
בלוי אמר:
י'שי אמר:
נפתולי אמר:
וכבר נסיתי כמה נסיונות וחקרתי בתכלית החקירות, ומצאתי דבריו כנים ואמתיים, ואין להאריך בזה עתה, כי הם דברים נוראים ונפלאים ולא יכלם ספר:
??
מה הם הנסיונות והחקירות??
וכן מה זה מתרץ את שאלתי על קבר אביי ורבא (שהוספת את שאלתי זו בציטוטך) ??

על מי הסימן שאלה 
על המהרח"ו?


הסימן שאלה לא בתור זלזול איך אמר זאת.
אלא כתלמיד השואל.
ועל מה יצא הקצף???
וגם על המהרח"ו מותר לשאול איך בדק.
אם הגמ' שואלת על דוד המלך 'ודוד מי הוה ידע'.
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
נפתולי אמר:
ברצוני להתייחס ולהעיר במספר נקודות העולות מהמאמר:
1. בקשר לקבר רבי אלעזר בן ערך, הסיפור שהוא מספר לא נכון בעליל (ויתכן שהמספר התבלבל עם קבר אחר הנמצא בחוץ). אני עצמי כבר הייתי בקבר הזה לפני יותר משלושים שנה ושום דבר לא השתנה בחצר הקבר חוץ מהתקרה. כל החידושים שעשו בני המושב ידועים, והם נמצאים אך ורק מחוץ לחצר הקבר. דהיינו, הקבר של רבי אלעזר בן ערך הוא היחידי שהוא כן נכון במתחם הזה. ויש על זה גם הרבה מקורות ועד היום אף אחד לא פקפק על קבר זה.
2. כמי שמכיר היטב את בית הקברות של צפת, וגם המסמכים היחידים ששרדו, זו הפתעה מוחלטת לקרוא על מפה עתיקה מלפני 400 שנה, מפה מסודרת של כל הקברים. הייתי שמח להשקיע מאמצים כדי לראותה. כמו כן הסיפור של הבבא סאלי שנכנס לתוך מערת האריז"ל, לא שמעתי עד היום, וככל הידוע לנו האריז"ל לא נקבר במערה אלא בקבורת שדה רגילה כפי שרואים כיום מלמעלה. אדרבה, אם יש מקור לסיפור הבבא סאלי אשמח לבררו.
3. בנוגע לטבריה, כותב המאמר מפקפק על קבר רבי מאיר בעל הנס וגם על קבר הרמב"ם. יש לציין כי בשער הגלגולים למהרח"ו הוא מאשר את שני הקברים הללו בשם האריז"ל. מצער שהכותב מצטט רק חלקית את לשון האריז"ל לגבי רבי מאיר שהאריז"ל אישר שהוא אכן קבור מעומד, והתעלם מהקטע הקודם בו מאשר האריז"ל את עצם הדבר שהוא קבור בטבריה ליד מרחצאות חמי טבריה.
4. המכתב של בי"ד הרב אתרוג בנוגע למירון, לרוב הדיעות כוונתם לכביש סמוך למקום האידרא על אם הדרך בין צפת למירון, שם אכן נמצאו קברים רבים ואף צויין הדבר על קיר הכביש עד היום. במירון לא היה ידוע שום בית קברות חוץ מבית הקברות הקטן ליד קרית הרשב"י בו קבורים גם הרוגי המפולת של תרע"א. הכביש של אלנבי לא גילח שום בית קברות. אכן מערות קבורה מזמנים קדומים מופיעים בשפע באיזור, אבל לא בית קברות.
5. כמה מגוחך לצטט בסוף המאמר את דברי המהרי"ל דיסקין בחומרת מי שמפקפק על קברי צדיקים המקובלים משנות דור, בעוד לכל אורך הכתבה הוא מפקפק ללא הרף על הרבה קברי צדיקים מקובלים שיש עליהם מקורות נאמנים. כמו קבר רבי אלעזר בן ערך, קברי הסנהדרין, רבי מאיר בעל הנס, הרמב"ם ועוד.
בקשתי תגובתו של הרב דרילמן, ולהלן תשובתו בקיצור.
כשלעצמי לא היה לי עדיין פנאי לבחון את הדברים. ראיתי שהוא מביא מקדמונינו. ויש לדעת שספרו של הרב הרצברג טוב ממנו, ויש מקום לעיין גם שם.

שבוע טוב
בדרך כלל אדם שטוען שהתבלבלתי עם קברים, אני ועוד שלושה אנשים שהיו איתי צילמו ותיעדו הכל, קשה לי לדון בכך.
אבל לכבודך אשיב.
אצרף לך העתק מספר קדמונינו וצורת הקבר של רבי אלעזר בן ערך שהוא במקור לא רחוק משם, אך לאחר השינוי עשו לקבר הבודד שינוי השם ושמו עליו מצבה חדשה בכיתוב רבי אליעזר בן הורקנוס.

ואצרף לך כיתוב מהידברות  איך בונים ומחליטים על קברים.
אגב הרה"ג בן ציון מוצפי יוצא במלחמה נגד כל הקברים שאני כתבתי ועל עוד הרבה. לאחרונה קיבלתי דרשות שלו בנושא. אני עוד עדין לעומתו.

 
מאתר הדברות:
סיפורי צדיקים

בעקבות הקברים האבודים: ראיון עם הרב בצרי
 
הם מסתובבים ברחבי הארץ, מצוידים במפות, קטעי תפילה וצוות צילום, מסתכנים בכניסה לכפרים ערביים ושטחים דרוזיים, ומוכנים אף להגיע לאתרים נידחים בהם שורצים נחשים ועקרבים. מה הם מחפשים? מסתבר, שכבר למעלה משנה הרב יצחק בצרי וצוות הפקה צמוד מטעם ערוץ הידברות מחפשים - לא פחות ולא יותר – קברי צדיקים שלא נתגלו עד היום. למה הם? מי ביקש מהם? ושאלת השאלות... מה הם מצאו שם? 

 
י"ח חשון התשע"ד | 22.10.13 | 08:57

 
סיפור בעלמא

ממש לאחרונה צולם פרק מיוחד בקברו של רבי עזריה שבמושב עלמא. כמו שכבר הזכרנו - לכל פרק סיפור מיוחד, אבל לפרק זה סיפור מיוחד במינו. הכל מתחיל ונגמר במסע מעניין של בחור בשם שלמה ארוש. שלמה זה (נקרא לו שלומי), 32, הינו בחור שומר מסורת, קובע עיתים לתורה, ומתגורר בקרית מוצקין. לשלומי תחביב מיוחד ומעניין - ביקור בקברות צדיקים. הוא מסוגל להקיף כמה וכמה קברי אבות ביום אחד.

 
במהלך אחת הפעמים הגיע לעלמא. היה זה לפני כשנה. הוא התפלל שם מול שישה קברי אבות, ביניהם רבי עזריה ורבי אליעזר בן עזריה. כל ששת התנאים הקבורים במקום הינם תלמידים של רבי יוחנן בן זכאי.

 
"כשהתפללתי", מתחיל שלומי את סיפורו, "שמתי לב שעל קברו של רבי עזריה אין מצבה. יתרה מזאת, זהו שטח חקלאי ובו פרות וכבשים מסתובבים ומשליכים גלליהם על הציון ממש". שלומי הזדעזע לנוכח המראה המחולל. "לא ידעתי מה לעשות ולמי לפנות", משחזר שלומי את תחילת המסע שהסתיים רק לאחרונה, "אבל החלטתי בליבי שאם ה´ יזכה אותי, אבנה לצדיק מצבה". שלומי, שעבד אז כמנהל לקוחות עסקיים בחברת מירס, צד את אחד מלקוחותיו, קבלן במקצועו, לטובת העניין. הוא התייעץ עם אותו קבלן גדול, והלה הפנה אותו לקבלן נוסף בשם סופר מצפת. האחרון קישר אותו עם רפי ויהוא, צמד רעים שכבר זכו לבנות מצבות נוספות באותו אזור, והללו נעתרו ברצון לסייע בכל דבר ועניין (עד עצם היום הזה).

 
מקום הקבורה אותר במדויק, במעמד מיוחד שכלל את הרב מרדכי ליכטנשטיין, מהוועד להצלת קדמונים בישראל, והבניה יצאה לדרך.


בחלום אדבר בו

 
בשבוע שהחלה הבניה, קיבל שלומי מסר מעולם האמת. "בחלום ראיתי את עצמי בתוך חדר", מספר שלומי, "מרים איזשהו כיסוי ורואה שני צדיקים שוכבים על הגב, כמו בשעת קבורה. הם היו יפיפיים, בעלי זקן לבן וארוך. פתאום אחד מהם פקח את עיניו, הסתכל עליי, והתרומם בחצי גופו העליון. לאחר מכן הסתכל על הצדיק השני, כאילו מסמן לו לקום גם כן, וגם הצדיק השני פקח את עיניו והתרומם. לפתע, הופיע אבי בחלום, ואחד הצדיקים ניגש לחבקו. לאחר מכן ניגש אלי ללחוץ את ידי. ´מי אתה?´, שאלתי. ´רבי עזריה´, ענה בפשטות... השני לא אמר את שמו, אך אני יודע שהיה זה בנו, רבי אליעזר, שקבור סמוך אליו (במרחק ארבעה מטרים)".

 
כמובן, שבעקבות החלום, שלומי קיבל יתר בטחון ומרץ להמשיך לבנות, אך ה´ רצה והתהליך קיבל תפנית מיוחדת. "לא עברו שבועיים", ממשיך שלומי בדרמתיות, "ופקח רשות הטבע והגנים הורה לנו שאסור לבנות כי זהו שטח מדינה. הפסקנו. תוך שבוע נוסף, הביאו לשם טרקטור והרסו את כל המבנה".

 
שלומי, שמתגורר בקרית מוצקין, כשעה וחצי נסיעה מעלמא, נאלץ להגיע למקום לא מעט פעמים בעקבות התקרית. הוא צלצל למנהל המקרקעין, אך לשווא. כל ניסיונותיו להסביר את עצמו ולנסות להשיג אישור עלו בתוהו. "בכיתי כל כך... לא ידעתי מה לעשות".

 
לאחר שהתאושש מהעניין, החליט לא לוותר בשום אופן. כך, הגיע שלומי פעם נוספת לעלמא, צילם את ההריסות במקום, ונסע לכל מי שרק חשב שיכול לעזור. בין היתר, הגיע להידברות, בכוונה לפרוס את סיפורו בפני הרב זמיר כהן. הרב, ששהה אז בחו"ל במסע הרצאות, התעדכן בסיפור מיד, ושלומי קושר מיידית עם הרב יצחק בצרי, שאמון על כל נושא קברות הצדיקים בהידברות. לאחר מכן הגיע שלומי גם לחברי הכנסת אלי ישי, יצחק ועקנין וישי לוי מש"ס. הוא לא הסתפק בכך ובנוסף כתב מכתבים לרבנות הראשית, לרב שלמה עמאר ולרב יונה מצגר. כמו כן, הפעיל את כוחותיו על מנהל המקומות הקדושים. כל השתדלות שיכלה להיעשות, נעשתה.

 
לאחר כשבועיים הגיעה התשובה המיוחלת. היה זה הרב שלמה עמאר בכבודו ובעצמו, אשר כתב מכתב וביקש באופן אישי מהרב ישראל דרעי, רב מנהל המקומות הקדושים, לטפל בנושא. "הרב דרעי, שאיתו אני בקשר עד היום כבר חצי שנה, הלך למנהל המקרקעין ונזף בהם - איך העיזו לגעת בקבר של צדיק?".

 
אישורים הוגשו, הדברים אושרו (שבוע לפני הילולת רבי שמעון בר יוחאי), והבניה, לא להאמין, יצאה שוב לדרך יום אחד לפני הילולת אליעזר בן ערך.

 
"לפני שבוע, ביום רביעי, עשינו סיום מצבה", מסכם שלומי בהתרגשות את הסיפור. "עשינו הקפות, אבא שלי אמר קדיש ורקדנו. עשיתי באמת מצבה מפוארת, אבנים ירושלמיות, אריחים וכיפה".

 
המשימה, שנמשכה כשנה, הוכתרה בהצלחה. כל ההוצאות היו על צווארו של שלומי, והוא נתן את כל הסכומים הדרושים בלב שלם ובשמחה. "עשיתי את זה באמת לשם שמיים, שהמצבה של הצדיק לא תחולל.

 
יום לאחר סיום המצבה, קיבלתי טלפון פתאומי מערוץ הידברות, שהודיע לי על כך שהרב בצרי בדרך אלי, לצלם מחר פרק לסדרה ´בעקבות צדיקים´...".

 
במבט לאחור, שלומי מספק לנו תובנה מעניינת: "ברגע שהתחלתי להתעסק עם הבניה החלו ליפול עלי המון צרות: הבניה הופסקה, סבתא שלי נפטרה, התחלתי לסבול מכאבי שיניים חזקים, פוטרתי מהעבודה, ואפילו דרסתי חתול שחור בדרכי לשיעור תורה. הרגשתי שמנסים אותי מלמעלה. הבנתי זאת, ולכן בכוונה לא חיפשתי עבודה חדשה, על מנת שאוכל להתמסר לבניה. הייתה זו שנה קשה, אבל ככה זה כשאתה קופץ על מצווה. רק אחרי שמסיימים אותה הכל נפתח".

 
אכן, השעה שיחקה לשלומי, ובשמיים לא שקטו על המעשה הנפלא שעשה. ממש כפי שבנה בית לצדיק שינוח על משכבו בשלום, כך, מידה כנגד מידה, זיכו אותו לבנות את ביתו שלו. כיום, ברוך ה´ שלומי מאורס, ובעוד כחצי שנה יכנס לברית נישואין עם כלתו לעתיד. יהי רצון שיהיה ביתם בית ועד לחכמים.

 
הרב בצרי, מה המעלה של תפילה בקברי אבות?

 
"בפרשה שקראנו לאחרונה כתוב על כלב בן יפונה "ויבוא על חברון". מסופר שהלך להתפלל על קברי האבות כדי שהקב"ה יצילו מעצת המרגלים. לומדים מכך את חשיבות התפילה במקומות שצדיקים קבורים בהם.

 
בנוסף, הגמרא במסכת בבא בתרא אומרת, "לולא תפילת המתים על החיים, החיים לא יכולים להתקיים".

תמונות ששלח הרב דרילמן:

IMG_8328.JPG
 

קבצים מצורפים

  • IMG_8329.JPG
    IMG_8329.JPG
    505.1 KB · צפיות: 312
  • IMG_8323.JPG
    IMG_8323.JPG
    284.5 KB · צפיות: 312

נפתולי

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
אצרף לך העתק מספר קדמונינו וצורת הקבר של רבי אלעזר בן ערך שהוא במקור לא רחוק משם, אך לאחר השינוי עשו לקבר הבודד שינוי השם ושמו עליו מצבה חדשה בכיתוב רבי אליעזר בן הורקנוס.
עכשיו אני כבר חושד שהכותב ההוא כל כך מבולבל שאינו יודע בין ימינו לשמאלו.
אף אחד לא עשה שום שינוי למצבה הזו של רבי אלעזר בן ערך, לא לפני עשרות שנים ולא בשנים האחרונות, הקבר נשאר באותו מקום ובאותו מצב, רק פרוכת יפה מעטרת את המצבה מלמעלה ועליה כתוב רבי אלעזר בן ערך.
קבר של רבי אליעזר בן הורקנוס צויין אמנם לאחרונה ע"י הרצברג למעלה בבית הקברות המוסלמי הקרוב לכביש.
אם יש צורך אני יכול להביא עשרות עדים המכירים את הקבר של רבי אלעזר בן ערך מלפני חמישים שנה ויותר. וכפי שכתבתי למעלה אני עצמי מגיע שם כל כמה חודשים בדרך כלל, זה קרוב לשלושים שנה. הפעם הראשונה שהייתי שם היתה בחודש מנחם אב תשנ"א, וכבר אז כמובן היתה החצר (ללא גג כפי שמופיע בתמונה בקדמוננו) ולא היו שום קברים נוספים חוץ מהקבר של רבי אלעזר בן ערך.
כעת מצאתי גם בספר "ציוני מקומות הקדושים" בהוצאת הרב נח שטרנפלד והרב שלום גפנר בשנת תשכ"א, שם הם כותבים רק את הקבר של רבי אלעזר בן ערך כפי שהיה באותה עת, הקבר עם הכיסוי המפורסם, אך כנראה לפני בניית החצר מסביבו. ומציינים ששאר הקברים שאמורים להיות בקרבת מקום עדיין לא התבררו.
מצורף בזאת הצילום:
עלמה.jpg
 

שרביה

משתמש ותיק
האם יש לרבנים החשובים ידיעה בנושא מערת שת בן אדם הראשון בישוב ארבל.
מה פשר המערה.
והאם נכון הדבר.
מערת שת בישוב ארבל.jpg
 

zxc

משתמש רגיל
קיבלת את זה לכאורה, מניימן הגבאי של הרב מנשה רייזמן, והוא דיבר מזה היום, ואמר שהוא מהקברים היחידים של לפני המבול
 

נפתולי

משתמש ותיק
קבר שת בן אדם בארבל
מתוך מחקרו של הרב ישראל הרצברג באתר של אהלי צדיקים:

עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בשדה הצפונית לארבל:
"ומצד אחד [מניתאי] יש קבורת שת בן אדם[1] וקבורת ג' שבטים ודינה אחותם". [כת"י אילן ג']
"וקרוב לו [לארבל] קברות ראובן שמעון לוי ודינה, וקברם מכוסה כל כך עד שאין אדם יכול להכניס ידו שם. ובציון אחד בנין כמו בית בנוי על שת בן אדם הראשון, והבאר בתוך הבית". [ר' יעקב בן נתנאל הכהן]
"ובדרך רחוקה כמו שתי פרסאות [מכפר חנניה] קברים של שבטים, וקבר דינה אחותם ביניהם ועליו אילן של הדס, ואין אדם רשאי ליקח ממנו אפילו עלה אחת. ואומרים כי קרוב לשם הציון של שת[2], וראינוהו". [מסע דפלסטינא]
"ונכנסתי במערה אחרת, ושם קבר שת בן אדם, אורכו מחזיק חצי פרסה". [מכתב מר' מנחם ב"ר פרץ החברוני]
"וקרוב לארבל שלושה שבטים מבני יעקב, ודינה אחותם ואצל הציון גדל הדס נאה, ואין אדם רשאי ליקח ממנו ענף לא יהודי ולא ישמעאלי פן יענש. וקרוב משם צדיק אחר, ואמת המים עוברת עליו, ומכוסה בעפר ובבנין, והמים נופלים במעיין כמין בור, ואומרים כי הוא שת בן אדם הראשון". [תוצאות ארץ ישראל]
"ארבל, עיר מולדת נתאי הארבלי עליו השלום, ועדיין קיימות חורבות בית הכנסת של האיש הגדול הזה. בארבל יש הרבה קברים מפורסמים, כמו של נתאי, של ר' זעירא, של דינה, של יוכבד וכו'. הקברים האלה הם מצבות אבן יפות מאד. שמותיהם חקוקים שם, על קבר דינה חקוק עוד שם אחד שמחמת יושנו לא יכולתי לקראו. בארבל יש עוד קבר עתיק, וחושבים שהוא של (שם) [שת] בן אדם. ה' יודע". [שבילי דירושלים]
"ארבל, שם קבורת שלושה שבטים שהם שמעון ולוי אחי דינה, והשלישי לא יודע מי הוא, ועליהם ציונים, על פני השדה סמוך לכפר, אשר שם קבריהם. ובצידם קבורת דינה אחותם, ועל קבר דינה אילן הדס, חופף עליו ציון כיפה החופה כעננה. וסמוך לשם שת בן אדם, קבורתו במערה תחת האבן, ובתוכה יש בה עמודים גדולים". [כת"י מוסקבה]
"ושם מערה שבה שת בן אדם הראשון ע"ה". [כת"י משנת רמ"ט]
"ובשדה קבורת ארבעה[3] שבטים ודינה אחותם, ואצלם הדסים[4]. ושם קבור שת בן אדם הראשון. ויש שם מערה, יורדים לה במדרגות, ובה מים נובעים". [בשינויי לשון קלים: איגרת יחוס הצדיקים; יחוס הצדיקים; גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש; שבחי ירושלים; זכרון בירושלים]
"ארבל, בשדה קבורים ר' זירא ונתאי הארבלי. ובין הדסים – שת בן אדם הראשון". [איגרת מספרת יחסותא דצדיקייא]
"לצפון קבורים ארבעה שבטים ושמותיהם אינם מפורשים, ושם קבורה גם דינה בת יעקב, וכל הקברים מכוסים אבנים גדולות. וחידוש הוא לראות את האבנים הגדולות, ואיך יתכן שבני אדם נשאו אותן. לצד (מערב) [מזרח לשבטים] קבור שת בן אדם הראשון, וליד קברו צומח עץ הדס גדול". [ידי משה]
"והנער הערבי רץ ונמהר לפנינו, עדי באנו למקום חורבת העיר ארבל. ויעמוד על שפת בור עגול, ויאמר: פה יעמדו כל הבאים להשתטח, וישא רגליו וינס מאתנו... ובעליל נראה כי היתה העיר גדולה ורבתי עם. במורד הר קטן אשר בתוך העיר עומדים עוד שלושה עמודים מאבני גזית יקרות מאד, ויפים בציצים ופרחים. ושם היה בית הכנסת, וקרוב למקום הכנסת קבר נתאי הארבלי. גם קבר דינה בת יעקב גם קבר רבי זירא שם בכפר ההוא, גם קבר שת בן אדם הראשון שם בכפר ההוא, אבל לא ידענו את מקומו[5] איה. ואולי הוא המקום אשר הראה לנו נער הערבי". [מסע מירון]
"ארבל, לצפון טבריא כחצי שעה, שם מקום קבורת נתאי הארבלי ודינה בת יעקב, ואצל הדסים קבורת שת בן אדם. וקבורת ר' זירא". [מסעות משה]
 
 
מיקום וזיהוי הקבר
עולי הרגל היו הולכים [בדרך כלל] מחיטין [נבי שועייב-יתרו] לארבל. הדרך היתה עוברת דרך השדות מערבית צפונית לארבל. לפי תיאורם את הדרך - בשדה הצפונית ראו את קברי שת והשבטים. התיאור על קברו של שת – מערה או בית חצוב לכיוון מטה [דבר הגורם למי הגשמים להיכנס לחצר החיצונה ונראה כמין מעין או באר], מדרגות, גת של יין ושמן נמצא במדוייק צפונית ליישוב העתיק, ואכן לידו אותם קברים המתוארים על ידם עם מכסים-אבנים גדולות שאי אפשר לאדם להרימם והם מכסים את הקבר בצורה שאי אפשר להושיט יד לתוכו [בתוך מסילה פנימית]. גם ההדס שעל קברה של דינה קיים מאות שנים, ונראה עד היום ממש כיוצא מתוך קברה, דבר המציין במדוייק איזה מהקברים שייך לה ולשבטים הסמוכים לה.
יש לציין שלפני פתחה של המערה בצד ימין קיים החדר החיצוני בו שמים את ארון הקבורה עד להעברת העצמות לתוך הכוכין שבמערה – ליקוט עצמות, [מעל פתחה של המערה חרוט נשר גדול מימדים פרוש כנפיים], וסיר אוליפנט עוד ראה בשנת 1882 את הארון במקומו, אך כיום אינו בנמצא. דבר נוסף וחשוב על כולנה, השמות העבריים הנמצאים בקירות המערה [בקיר שמול הפתח], הם שמות עולי הרגל שהיו רגילים לחרוט את שמם לזכרון לאחר ביקורם.
 
 
 

שרביה

משתמש ותיק
zxc אמר:
קיבלת את זה לכאורה, מניימן הגבאי של הרב מנשה רייזמן, והוא דיבר מזה היום, ואמר שהוא מהקברים היחידים של לפני המבול

אכן קיבלתי ממנו ולא הספקתי לשמוע השיעור.
חוץ מזה רציתי לשמוע אם יש עוד שיש להם מה להגיד על כך.

ואם כבר שמעת את השיעור אודה לך אם תכתוב כאן מעיקרי הדברים בנושא מערה זו.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
נפתולי אמר:
קבר שת בן אדם בארבל
מתוך מחקרו של הרב ישראל הרצברג באתר של אהלי צדיקים:

מחקר קברים ומקומות קדושים הינו בשתי מישורים:
1. זיהוי המקום המדויק אותו תיארו נוסעים ראשונים, כשבמהלך התקופות לפעמים נשכח מקומם המדויק, מסיבות ואירועים שונים.
2. אמינות המסורת על אותם קברים.

הרב הרצברג עשה עבודה רבה בזיהויים המדויק של מקומות קדומים, כשעם השנים קרה והם נשכחו, או בטעות יחסום למקומות סמוכים אך לא על מקומם המדויק וכיו"ב. ואת מחקרו זה העלה בספר המעולה 'קברים ומקומות קדושים בארץ הגליל'.

לגבי החלק השני - סמכות המסורות ואמינותם, יש להרב הרצברג בה דעה, אך הוא נזהר מלהזכירה בספר כפי שאמר לי אישית, מחמת הפולמוס שיגרר מזה. כך שמחקר ריאלי על מיקום כלשהוא, לא מורה על אמינות הסיפור שמאחוריו.

מסורת מהמאה ה-12 אינה נחשבת כמסורת של ממש, אלא שאם אין סיבה לדחותה, יתכן ואפשר להניח לה.

פניאס היתה עיר גדולה מאוד בסוף תקופת הבית השני, היה בה בית קברות גדול יהודי (וגם נכרי), ואעפ"כ לפני ימי פיליפוס בן הורדוס זה לא היה מקום עירוני מיושב.
ככל שהמסורת הקדומה ביותר היא מלפני 800 שנים, אין זו בדיוק מסורת.

ישנם מומחים תורניים היודעים לזהות קברים מאיזו תקופה הם, או לשלול תקופות מוקדמות לגביהם.
למשל קבר עתניאל בן קנז בחברון הינו מערת קבורה בכוכין הנהוגה בשלהי ימי הבית השני, מה שלא נהגו לעשות בימי בית ראשון. אינני מתמצא בתחום הזה, אך יש לשאול גם על קבר שת מאיזו תקופה הינו. מקופיא הייתי אומר שזה קדום מתקופת הכוכין, ובכל אופן אין בי ההבחנה המספיקה הנצרכת.
 

zxc

משתמש רגיל
י'שי אמר:
zxc אמר:
קיבלת את זה לכאורה, מניימן הגבאי של הרב מנשה רייזמן, והוא דיבר מזה היום, ואמר שהוא מהקברים היחידים של לפני המבול

אכן קיבלתי ממנו ולא הספקתי לשמוע השיעור.
חוץ מזה רציתי לשמוע אם יש עוד שיש להם מה להגיד על כך.

ואם כבר שמעת את השיעור אודה לך אם תכתוב כאן מעיקרי הדברים בנושא מערה זו.
הוא לא אמר משהו מיוחד, רק בדרך אגב, הזכיר ואמר שהוא מהקברים היחידים שמלפני המבול
 
 

עמנואל

משתמש ותיק
לפי כתבה שקראתי פעם, קברו של רבי נחמן מברסלב לא היה ידוע שנים רבות, והוא הומצא מחדש על יד מנהיג שובו בנים. אולי הרב @ברסלבר (ליטאי לשעבר) יואיל לדייק בפרטים של גילוי המקום מחדש בעיצומו של מסך הברזל.
 

אברך

משתמש ותיק
עמנואל אמר:
לפי כתבה שקראתי פעם, קברו של רבי נחמן מברסלב לא היה ידוע שנים רבות, והוא הומצא מחדש על יד מנהיג שובו בנים. אולי הרב @ברסלבר (ליטאי לשעבר) יואיל לדייק בפרטים של גילוי המקום מחדש בעיצומו של מסך הברזל.
https://www.breslev.org/uman-about/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%99%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D-%D7%A7%D7%91%D7%A8-%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%9F/
 איך יודעים את מקום קבר רבי נחמן?כ״ז באב תשע״ט 
 הרה"ח רבי יחיאל מיכל דורפמן ז"ל מספר: איך יודעים בדיוק מהו מקום קברו של רבי נחמן מברסלב, גם אחרי כל התלאות והמהפכות שעברו על העיר אומן? מרתק!
  


איך יודעים את המקום המדוייק של קברו של רבי נחמן מברסלב?
איך אנחנו יודעים את מיקומו המדויק של קברו של רבי נחמן מברסלב, מתוך כתב יד הרה"ח ר' יחיאל מיכל דורפמן ז"ל
תורגם בשינויי לשון קלים ותוספות [בסוגריים מרובעים] ע"י ר' נתן אנשין הי"ו
(הסיפור מופיע במאמר "קורות הציון", אולם כאן הוא מסופר ממקור ראשון, מכתב ידו של ר' מיכל ז"ל)
  
 אנשי שלומנו עוררוני לכתוב את הידוע לי אודות ציונו של רבינו ז"ל באומן, משום שאני כמעט היחיד שיודע את כל הפרטים שמהם מתברר כי המקום הזה שעליו אנו משתטחים כיום, הוא בדיוק, ממש כחוט השערה, הציון של רבינו ז"ל.
ראש השנה תשי"זבמוסקבה, שבוע לפני ראש השנה תשי"ז, פוגש אותי ר' חיים בנימין ברוד ז"ל בבית הכנסת הגדול ואומר לי: "אני מבטיח לך שאם תסע עכשיו לאומן, להיות שם בראש השנה, תזכה לעלות לארץ ישראל עם כל בני ביתך, ממש בשנה זו".
 הדברים נגעו ממש בנקודה שבלבי, ועניתי לו: "אני נוסע!"
הכיסופין לארץ ישראלר' חיים בנימין היה ממש המכה בפטיש של כל תקוותי, כי בכל השנים שגליתי לסיביר, כמעט שלא עבר עלי יום שלא הזלתי דמעות לפני ה' יתברך בתפילה, שאזכה להשתחרר משם ולעלות לארץ ישראל. גמרתי אומר, שמיד אחרי השחרור – הישר מהמחנה בסיביר אסע לרבי באומן.
 בשנת תשי"ג שיחררו אותי, אך עדיין היה מסוכן לנסוע לאומן, כמו כן היו עוד מניעות. אמנם, רצונות וכיסופים חזקים היו לי להגיע אל ציונו של רבינו, עד הרגע שבו דיבר אלי ר' חיים בנימין.
 המסלול של הנוסעים לציון רבינו ז"ל – ממוסקבה, מטשקנט, מסמרקנד, מלמברג  וממונקטש – היה דרך מז'בוז', ברדיטשוב, ברסלב ואומן.
נוסעים למז'בוז'נסעתי עם ר' חיים בנימין מיד למז'בוז', שם הוא סיפר לי, שלפני מספר שנים הגיע אדם ממוסקבה, ברכב עמוס חומרי בניה, ובנה ארבעה עמודים וגג על קברם של רבי ברוך ממז'בוז' וה'דגל מחנה אפרים' זצוק"ל, כשהוא סבור בטעות שהמקום הוא קבר הבעל שם טוב, שאכן נמצא סמוך לעמודים, ללא שום ציון. "אני התגוררתי במז'בוז' אחרי נישואי במשך כמה שנים, ואני אומר לך שהבעל שם טוב אינו טמון בין העמודים", אמר.
 בהיותי שם, הגיעו גם אנשים מלמברג ועוד עיירות. הנחתי את ידי השמאלית על הקבר ואמרתי כמה תפילות, תוך שאני עומד בלי נעליים על המקום הקדוש שעליו הצביע ר' חיים בנימין כקבר הבעש"ט.
וממז'בוז' – לאומןאחרי מז'בוז' נסענו ישירות לאומן, שם פגשנו כשני מנינים שבאו לקראת ראש השנה. היו אז: ר' יוחנן גלנט ז"ל, ר' יהושע חתנו של ר' שמשון [ברסקי] ז"ל, ר' ישראל קורסונסקי ז"ל, ר' משה שמואל ז"ל שמש בית הכנסת במוסקבה, ר' זלמן לייב נ"י חתנו של ר' חיים בנימין [ברוד], ר' נפתלי דובינסקי נ"י, ר' יעקב גלנט נ"י, ר' בן ציון קניבסקי נ"י, ר' מרדכי סירוטה נ"י, בנו וועלוול, ר' איציקל נ"י ועוד ועוד אנשים שכבר נמצאים בגן עדן.
 ר' זאוול לוברסקי ע"ה שהגיע מלמברג, היה המנהיג, הוא היה החזן, בעל המוסף וכמעט גם בעל השחרית. היה לו קול ערב. במשך השנה, כשהיו נזכרים בקולו, היו מתעורר הרהור תשובה. ר' זאוול  וזוגתו מרים הזמינו מקום לתפילה, אל הציון באו רק בזמנים קצובים.
ראש השנה באומןסדר היום בראש השנה היה: היו הולכים לנהר לטבול קודם אור היום, כדי שלא יגלו אותנו. פעם אפילו ירד גשם וזה לא עצר אותנו. את התפילה סיימו בשלוש או בשלוש וחצי. לא נשאר שום זמן – תיכף הסעודה, תיכף מנחה ותיכף תשליך.
 פעם אחת קיימו את תקיעת השופר לפני התפילה, כדי שאם תגיע המשטרה, יהיה זה כבר לאחר התקיעות. אחרי כל תפילה היה אומר ר' זאוול: "ברוך השם, ברוך השם, אנו יכולים לארוז בין חפצינו עוד תפילה"…
 ביום השני של ראש השנה לאחר התפילה, בשעת הסעודה, היה שמח קצת, שכן כמעט יצאנו כבר מהסכנה, המשטרה לא גילתה אותנו בתפילה ו'ארזנו' כבר כמעט את כל הראש השנה.
 ראש השנה היה עובר תוך בכיות גדולות, ר' זלמן לייב נ"י היה אומר, שהוא מגיע מטשקנט לאומן לראש השנה, בגלל שכאן הוא המקום הנעים ביותר לתפילה, יותר מבכל רוסיה.
 בסעודה היו טועמים מעט משקה שר' יעקב גלנט היה מביא מטשקנט והיו מברכים איש את רעהו שימלא ה' כל משאלות לבו לטובה, ובעיקר שיזכה לעלות לארץ ישראל. ברכה טובה מזו האחרונה – לא היתה.
מנין לך שמיקום הציון מדויק?תוך כדי ישיבה בסעודה, אני שואל את ר' זאוול: "מנין לך שהמקום שעליו אנו משתטחים הוא בדיוק מקום קברו של הרבי? ומי בנה את הבית שהציון נמצא מתחת לחלונותיו?"
 סיפר ר' זאוול:
 בשנת תש"ו הסתיימה המלחמה והציון [= קברו של רבי נחמן] היה חרב, נשארה רק שיכבת הבטון על האדמה, שאורכה בערך 2 מטרים, ורוחבה בערך 80 ס"מ. עוביה – בערך 35 ס"מ. הבטון היה סדוק ומחולק לחתיכות (כשר' יצחק גלבך היה [בתש"א] באומן, היה המצב כזה).
(בואו של ר' מיכל לאומן והתקרבותובשנת תרפ"ט, בדרכי הביתה מהישיבה בקייב, שם למדתי, סרתי לאומן, מתוך סקרנות, לראות מה זה ברסלב, כשבכוונתי לחזור הביתה, לטשמירוביץ הסמוכה לקמניץ, אחרי החג. הגיע אלי מכתב מאבי, שכיהן כרב העיר, בו הוא כותב אלי: "קרא את העיתון המצורף ותראה אם יש לך בית לבוא אליו". בעיתון, הכתוב אידיש ונקרא 'שטערן', נכתב כך:  "בעירנו טשרימוביץ חי רב, דוד דורפמן שמו, שהנו אויב הקומוניסטים. נשאלת השאלה: 'האם לאדם כזה יש זכות לדרוך על אדמתנו הקדושה?! מקומו, במקרה הטוב ביותר – סיביר". כשקראתי את ה'חדשות' הללו, החלטתי להשאר באומן, כי הרגשתי שכאן ממש השורש שלי, בית אין לי, כאן טוב לי, אני מרגיש פה חיות גדולה. בהיותי אז באומן, כבר לא נראו קברים על בית העלמין, רק קבר אחד היה קיים בצדו הימני של הציון, ממש ליד הקיר, שם נטמן מגיד אחד).
עיריית אומן מודיעה: בית הקברות ימכר לבניהבתש"ז הודיעה עיריית אומן כי היא מוכרת שטחים לבניית דירות על שטח בית העלמין שבו נמצא הציון [= קברו של רבי נחמן]. כל הקברים שהיו כאן בעבר כבר שקועים באדמה.
 הגיש ר' זאוול בקשה לרכישת שטח כדי לבניית בית, השיבו לו שאינו יכול לקבל רשיון, משום שזה ניתן רק לתושבי אומן. הגיש בקשה על שמו של גר צדק אחד, מיכל שמו, שחי באומן, והתחילו לבנות בית סמוך לציון.
 התוכנית היתה, שמקום הציון ישאר קיים מתחת חלונות הבית, כפי שזה עכשיו [עד שנות התש"ן], כדי שלא יתאפשר לבנות שום דבר אחר על מקום הציון.
 את שטח הציון כיסו בשכבת בטון חדשה, כך שאיש לא ירגישו שכאן נמצא קבר, כשהסימנים למיקום המדוייק של הציון הם עמודי העץ שהיו בעבר בארבע פינות האוהל. מעל השטח היו העמודים שבורים, אבל החלקים שבאדמה נשארו.
"רבי, רבי, אייכה?"מעל העמוד [הימני] שעליו היה ראש הציון, היה אמור להיות סוף החלון השני.
 חפר ר' זאוול וחיפש את העמוד, אך לא היה יכול למצוא אותו (גם אם לא היה מוצא אותו, היתה יכול להיות טעות של 30 או 40 סנטימטרים בלבד). בכה מאד וזעק: "רבי! רבי! אייכם?"
 היה זה לפנות ערב.
 בלילה ראה בחלומו את הרבי לבוש בלבוש יפה, עומד על גבי הציון. שאל אותו בזו הלשון: "רבי, אתם מתכוננים ללכת מכאן?" ענה לו הרבי: "לא! לא! אני נשאר כאן! תמיד ביניכם!"
ר' זנוויל מוצא את העמודיםבבוקר חזר ר' זאוול למקום, שוב חפר עד שהצליח למצוא את העמודים באדמה, הציב מיד את סוף החלון השני במקום בו נמצא העמוד [הימני] בראש הציון, שהוא העיקר, כך שהציון נמצא מהסוף של החלון השני, צמוד ליסוד של הבית, וממשיך [לכיוון הכניסה מרחוב בילינסקי] לאורך 2 מטרים ברוחב 80 ס"מ.
 כשנגמרה הבניה בא ר' זאוול מלמברג והופתע לראות שהגר מכר את הבית לגוי, מתוך פחד שהק.ג.ב. יגלה ששם הציון ושהוא מקיים קשרים עם חסידי ברסלב הנחשבים לאויבים הגדולים ביותר, ויושיבוהו בבית הסוהר.
 הגוי היה שונא ישראל ולא הרשה לגשת לציון, אך מיד החל לחלות בחולאים שונים. יצאה שמועה שהבית מכושף, התחיל הגוי לפחד ומכר את הבית לאותו גוי שחי שם עד היום [תשמ"ט]. הלה הנו גוי טוב ומרשה לגשת לציון.
ר' מיכל מתמנה לאחראי על הקיבוץבשנת תשכ"ב הלך ר' זאוול לעולמו, ואנשי שלומנו רצו למנות אותי במקומו, אך סרבתי. אולם, בראותי שאין מישהו אחר שיקבל עליו את המינוי הסכמתי לכך: לשמש כבעל-תפילה, לשכור דירה לראש השנה, לסכם עם הגוי על זמני הביקור בציון, לדאוג לסדר היום, ולביטחון – למשל שלא ילכו שניים יחד ברחוב, שילכו לנהר כשעדיין חושך, ובמוצאי החג יסעו מיד.
 וכך היה מדי שנה מנין, עד שנת תשל"א, אז עזבתי את רוסיה ועליתי לארץ ישראל.
תפילה נוסח ברית המועצות…'נוסח' לא ידעתי בתפילה, העיקר שכל התפילה, מתחילתה ועד סופה, היתה בבכיות גדולות. הרבי מגלה לנו את גודל כוחה של התפילה, הוא אומר למשל שאם היו מניחים לנפטר להתפלל, היה מתפלל אחרת לגמרי, כי רק בעולם האמת רואים את גדולת התפילה.
 כשעמדתי לפני העמוד לבוש בקיטל (שם אין לכולם קיטלך, רק לחזן) ידעתי שאם המשטרה מגיעה היא עוצרת מיד את החזן, כי הוא המנהיג, המסית. שלא לדבר עלי, הנמצא ברשימה השחורה שלהם, ושלא לדבר על כך שכבר ישבתי בסיביר – הרי זו ממש מצווה לאסור אותי…
 בפחד אימים כזה עמדתי לפני התיבה, תוך ידיעה שבכל רגע אני עלול למות, אלא שלעת עתה אני מת-חי…
 אין זה חידוש איפוא שבכיתי כל כך במצב שכזה, שבו אדם רואה את כל ה'תוכחה' לנגד עיניו ולא יכול לעזור כלום, ואילו עתה ראש השנה, הרי זה הזמן המתאים ביותר לשפוך את הלב.
מרוסיה לארץ ישראל ב-36 שנה…נסיעתי לארץ ישראל ארכה מתרצ"ה עד תשל"א.
 כשר' אליהו חיים [רוזין] ז"ל שלח לי דרישה לארץ ישראל, הגשתי מנגד בקשת עליה לרשויות. מאז נכנסתי לרשימה השחורה שלהם. אבל היכן שהלכתי, היתה במחשבתי ארץ ישראל. כל השנים, מצ"ה עד ל"א, לא פסקתי להתפלל, שאזכה לבוא לארץ ישראל. לעתים קרובות התפללתי בבכיות עד כלות הנפש, היו רגעים שהייתי בסכנת גוויעה ח"ו.
 …קצת כטיפה מן הים, אגב אורחא, אודותיי. אולי יהיה למישהו, אגב הקריאה, הרהור תשובה. רבינו ז"ל אומר: "בדרך סיפרתי סיפור, שמי ששמע אותו, היה לו הרהור תשובה".
 בזה אסיים.
 יחיאל מיכל בן הרב יהושע דוד הלוי דורפמן
 ח"י תמוז תשמ"ט, ב"ה עכשיו בירושלים עיה"ק תובב"א
 עד כאן עדות ממקור ראשון על המידע שיש לנו על מיקומו המדויק של קברו של רבי נחמן מברסלב זיע"א.
 

כמו שחל

משתמש ותיק
נפתולי אמר:
הסיפור של הבבא סאלי שנכנס לתוך מערת האריז"ל, לא שמעתי עד היום, וככל הידוע לנו האריז"ל לא נקבר במערה אלא בקבורת שדה רגילה כפי שרואים כיום מלמעלה. אדרבה, אם יש מקור לסיפור הבבא סאלי אשמח לבררו.
בספר 'בבא סאלי' של משמשו הרב אליהו אלפסי מובא סיפור דומה אבל שונה, על ביכנ"ס האר"י, שכל הנכנסים לשם מצאו את מותם בתוכו, עד שהוא נסגר למבקרים, והבבא סאלי רצה להיכנס לשם, ולאחר הפצרות רבות קיבל משמשו באותן שנים - ר' משה שטרית - את המפתח מהגבאי, ומאז ביהכ"נ פתוח, עי"ש באריכות (עמ' 42-43)
 

פלח הרימון

משתמש רשום
קרוב יותר לתחילת האשכול הזכירו את ציון רבי עקיבא בטבריה, ואני שואל: נכון שהאריז"ל סמך ידו על מיקום זה, אבל חז"ל במדרש משלי אמרו בפירוש שרבי עקיבא נטמן בקיסריה, ואיך יתיישבו הדברים?
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
פלח הרימון אמר:
לאורך האשכול ביקש ידידי הרב המכונה שאר לעמו כמה פעמים את המקור המדעי למטבעות ושאר הממצאים שנחפרו מתחת ליסודות הכותל.
היות שמצוה לשמוע בקול חכמים צירפתי מאמר. 
 יסודות הכותל המערבי - האם הורדוס בנה אותם - אלי שוקרון.pdf

ישר כח. ראיתי את החומר שכתב הנ"ל בקתדרה 164, כבר בשעתו לאחר שדנו בזה בפורום, אבל את החומר שהעלית פה לא ראיתי.
דברתי אז גם עם הג"ר זלמן קורן ע"א זה, ודננו שלא מחויב שהורדוס בנה הכל, כי הגיוני שמפעל גדול זה של פיתוח העיר המשיך עד החורבן (ואגב לא הושלם לגמרי בכמה מקומות. הרי אף אחד מהבונים לא צפה שיבוא החורבן עד שהתחיל המרד הגדול בירושלים).
אבל הר הבית כן הושלם על ידו כנראה. אף שסביבותיו המשיכו להתפתח.
האזור שבו נמצא מטבע הוא של תוספת החצר הדרומית שמחוץ להר הבית כמובן, ויתכן שהיא נבנתה בשלבים (זה יכול לפתור גם כמה בעיות אחרות).

ובהקשר למטבע שנמצאה במקוה שעליו נבנה הכותל, יש לבדוק היטב עם מוכרח שהחומר שבו הוא מוקדם, ויתכן שהוא מאוחר. אך לא התעמקתי מאז בענין. וחזון למועד ב"ה.
 
חלק עליון תַחתִית