ספר חדש: 'פתחי דעת' ח"ב על הלכות נדה, לגרד"א מורגנשטרן שליט"א

[מעט דבש]

מודעה פתחי דעת.gif

מודעה פתחי דעת.pdf

[אריך]

אך זאת למודעי: בחלק א' של הספר פתחי דעת מחדש המחבר כמה ענינים מעשיים בצורת הבדיקה ועוד, וידוע שמרעיש הרב הנ"ל על כך בשיעורים ומאז שנדפס, גם בספר. הרבה רבנים ומו"צים הורו שזו טעות, ויש בכך חידוש דברים שלא קיבלנו מרבותינו אבותינו ואמותינו. וזה כולל את תלמידי הגרי"ש המובהקים שהורו שאין לבדוק בצורה כזו. (הרב ובר, ר' עזריאל, ועוד). ואף ביררו אצל משפחת הגרי"ש, האם הוא הורה לבנותיו לבדוק באופן שמתואר שם, ונמצא שלא. (במילה אחת: הוא אומר שיש להעביר את הבדיקה על צוואר הרחם. ובשיעורי שבט הלוי ועוד כותבים שאין לעשות כך שמקלקלת עצמה).
גם בנוגע לבודקות טהרה, יש טענות על מה שכתב בספר הנ"ל. ועוד עניינים. אף שעל כל חידוש וחידוש נקרא שמו של הגרי"ש.
ועובדא ידענא על אברך שנישא בזיוו"ש, והשתכנע מהספר שיש לעשות הבדיקה באופן המתואר שם (תורת 'ארבע השלבים'), והורה כך לרעייתו, ולמרבה הצער היא כמובן התקלקלה שוב ושוב, ונמצא שמאז החתונה שלושה חדשים היא לא הצליחה להיטהר, ה' ישמור. ונוצרו בעיות חמורות בשלו' בית, כמובן, עד שהפנו אותו לת"ח אחד חשוב בירושלים שעשה על כך עבודת מחקר, וכששמע על המקרה הזה אמר: תשלחו אותו אליי, ואכן פנה אליו האברך, והציל את ביתו.
לכן מי שרוצה לעשות כפי שכתוב שם, שיתייעץ קודם לכן עם רבנים חשובים

[מעט דבש]

יש כאן ערבוב של שני נושאים נפרדים.

נושא אחד הוא: החיוב לבדוק בכל החורים והסדקים שאפשר להגיע אליהם. חיוב זה מפורש בכל הראשונים והאחרונים.
ודוקא בנושא זה הספר מועיל מאד. מכיון שהוא מסביר היטב את מבנה המקום, כך שתדע האשה מה היא עושה, וגם מציע דרך טכנית קלה להגיע לכל מקום כמחוייב ('תורת ארבע השלבים').

מן הניסיון הרב שהגיע למחבר, מצא שדוקא צורה זו היא מועילה שלא לפצוע, וכל אשה שניסתה לעשות בצורה זו, בדקה בצורה רגועה ושלווה (כשהיא מבינה את מבנה המקום וצורתו), וכפי שמעיד בספר ("כפי ששמענו על הרבה שהתקשו במשך שנים רבות בעשיית הבדיקות בלא להפצע, וכשעשו עפ"י דרך זו הצליחו בס"ד").

הנושא השני הוא: האם מקום פתח צואר הרחם חייב בבדיקה (מדובר על נקודה מסויימת באו"מ). נכון אמנם שבשיעורי שבט הלוי כותב שא"צ לבדוק שם, אך המחבר מעיד על מעשה שהיה שהאשה אמרה שהיא בדקה בכל מקום חוץ ממקום זה, והורה הגריש"א שלא עלתה לה בדיקה. ועוד הורה, שאם אינה יכולה לגעת שם מחמת רגישות לפצעים (ואין זה המקרה המצוי, שאפשר לגעת שם בעדינות בלי להפצע), צריכה ללכת לאחות שתוכל לגעת שם יותר בזהירות (ע"י פתיחת המקום), או שתבדוק האחות בהסתכלות שם.

בכל אופן, נושא זה השני, אינו נוגע ל'ארבע השלבים' של המחבר, שלא נועדה אלא להקל להגיע לכל מקום כדין. ובזה כו"ע מודים, והמחבר מצטט שני מכתבים של הרב וואזנר בנידון, שמעורר על הנושא.

וצורת הבדיקה שהוא מציע, אין זה אלא הצעה בעלמא, וכמו שכותב בעצמו: "יש להדגיש, שזו צורה מומלצת ונוחה להרבה לפי הניסיון, אך יש אחרות שדרכים אחרות נוחות להן. ותעשה כל אחת בדרך הנוחה לה, רק תקפיד לעשות את הבדיקה כדין" (דהיינו בכל החורים והסדקים).

ועוד כתב:

היו שטענו שיש בדברים הנ"ל חידוש, ולא מקובל כך מדור לדור שצריכים לבדוק את כל קירות הבית החיצון. אך דרשתי וחקרתי חקירות ודרישות רבות, והתברר בבירור שהדרך המקובלת מקדמת דנא בא"י תמיד לעשות בדיקות בסיבובים בכל הבית החיצון. וכך הרבנית גרינברגר ע"ה, שהיתה מוסרת שיעורים בכל רחבי הארץ לכל החוגים כולל גם דתיים מתחזקים ומסורתיים, היתה מורה כדברים הנ"ל. וכן אחרים חקרו בקהילות שונות בגולה, ומצאו שגם אצלם כך נהגו מדורי דורות עד היום להדריך כן את הכלות. גם העידו רבנים שונים ששאלו את הסבתות שלהם, וכך אמרו שלמדו מאמותיהם, וכך נמסר מדור לדור.

מעשים היו, שטעו ובדקו שלא כדין, בסיבוב רק בחלק העליון של הבית החיצון, ובלא סיבובים ביציאה, והורה מרן זצ"ל שצריכות לחזור ולהפסיק בטהרה כדין. והורה כן גם באופן שעמדו באמצע ז' נקיים. והיו מקרים שהורה כן אפי' אחרי שלנתה אצל בעלה ונכנסה להריון.

ובכל כה"ג, יש לה לפנות למורה הוראה מוסמך, ולקבל הדרכה מה עליה לעשות לפי הפרטים של העובדה אצלה.

[אריך]

מעניין שרק הרב מורגנשטרן הצליח לברר כ"כ טוב עד שגילה דברים שאף אחד אחר לא יודע. הבה ונשמע מי הם הרבנים ומי הן הסבתות שאמרו שצריך לגעת בצואר הרחם?
כל רב שמוסר שיעורים על נידה לא בא לציבור ומאריך על צורת הבדיקה, אלא כולם יודעים איך עושים, עושים סיבוב וכמו שכל אשה שמעה.
בא הרב מורגנשטרן ואומר שהעולם לא יודע איך בודקים. ומה שכל אשה יודעת מהמדריכה שלה, לא מספיק. לא הבינו איך בנוי אותו מקום. הוא אומר שצריך לגעת בצואר הרחם.
ועל זה הלכו אברכים להרבה רבנים ושאלו, וכולם ענו שא"צ לשנות ממה שכולן יודעות. וכל מיני שמועות מהרבנית גרינברגר לא מעניינות אותנו, או "בירורים מעמיקים" איך היו מדריכים בעבר, פוק חזי מאי עמא דבר.
איך אמר הגרא"נ פרנקל, מחשובי המו"צים בירושלים לחבר שלי ששאל אותו על זאת: "אנחנו לא גרים".
וגם שמביא בשם הגרי"ש, כולם יודעים שהבאת דברים בשמו בעייתית, וכמה סתירות יש בין הוראותיו בתלמידים השונים. וכדי לברר, הלכו לשאול את הרבנית קנייבסקי וגם את ר' עזריאל, והם השיבו שלא שמעו דברים כאלה.
וכפי שהבאתי הוראה זו אינה חומרא בעלמא אלא מביאה לבעיות קשות מאד אצל נשים להיטהר.

[מעט דבש]

נראה כאן כאילו הגרי"ש שהורה על בדיקה גם בצואר הרחם הוא המחדש, בעוד שדוקא הצד השני (הגר"ש ואזנר) הוא המחדש.

בשו"ע (יו"ד קצו, ו) כתב:

ותכניסנו באותו מקום בעומק לחורים ולסדקים עד מקום שהשמש דש.

וברמ"א:

מיהו בדיעבד אם לא עשתה כן כלל רק שבדקה עצמה יפה בחורין ובסדקין בעומק היטב כפי כחה, אף על פי שלא הגיע למקום שהשמש דש, סגי לה.

מבואר ברמ"א, שצריך לבדוק 'בעומק היטב כפי כחה'; ובמלים אחרות: עד היכן שהיד מגעת.

במציאות, בדרך כלל יכולה האשה בקלות להגיע לצואר הרחם ולבדוק שם, ולמה שתיפטר מבדיקה שם?

מציאות זו היתה ידועה כבר בדורות עברו, וכמו שכתב בתשובות הב"ח החדשות (סימן לד - תשובת הרב משלם):

...א"צ בדיקה אלא עד שם, עד אותו הפה היוצא מן אותו המעי (ובלשוננו: צואר הרחם), וידוע דעד שם בודקות כל הנשים בלי דוחק וקושי כלל כידוע.

[יהודי]

מה הויכוח פה, מה מנהג נשות ישראל, או שהמנהג ברור והגרד"א מורג' בא להעמיד הבדיקות כפי הנצרך בעיקר הדין לדעתו.

[מעט דבש]

כפי שכתבתי יש פה שני נושאים שונים, אשר משום מה עירבו אותם יחד.

נושא אחד: האם צריך לבדוק בכל החורים והסדקים, או רק להכניס בפנים, ושם לסובב.

הגרי"ש נקט בזה בתוקף, שאם לא בדקה לכל האורך, לא עלתה לה בדיקה, ואמר שמצוה לפרסם זאת.

נושא שני: האם צריך בשעת הבדיקה לנגוע בצואר הרחם.
בזה הגרי"ש מחמיר, כפי פשטות השו"ע, והגר"ש ואזנר מקיל.

בנושא זה, השני, קשה למצוא מנהג ברור, כיון שהנשים בדרך כלל אינן מודעות למבנה המקום, ואף כשנוגעות שם, אינן יודעות שנוגעות שם.

עיקר הענין הוא, שתבדוק בכל מקום שיכולה, וכמו שכתוב בשו"ע.

[יהודי]

בזה הגרי"ש מחמיר ודאי או רק לטענת הרב מורגנשטרן

[מעט דבש]

כמו שכתבתי לעיל, בפתחי דעת מעיד על מעשה שהיה שהאשה אמרה שהיא בדקה בכל מקום חוץ ממקום זה, והורה הגריש"א שלא עלתה לה בדיקה. ועוד הורה הגרי"ש, שאם אינה יכולה לגעת שם מחמת רגישות לפצעים (ואין זה המקרה המצוי, שאפשר לגעת שם בעדינות בלי להפצע), צריכה ללכת לאחות שתוכל לגעת שם יותר בזהירות (ע"י פתיחת המקום), או שתבדוק האחות בהסתכלות שם.

[יהודי]

למעשה זה ויכוח בין הרב מורגנשטרן לר' עזריאל בדעת הגרי"ש?

[מעט דבש]

בינתיים לא שמענו עדות ברורה מהגר"ע אויערבאך, רק שמועות (שחלקן נתמכות על כך ש'בנותיו של הגרי"ש לא שמעו זאת ממנו'; נו, נו).

מה שאין כן הגרד"א מורגנשטרן מעיד בהחלט, שדעת הגריש"א היא שחייבים לבדוק גם בפתח צואר הרחם.

ובהקדמת 'פתחי דעת':

השתדלנו הרבה, עד כמה שהיד היתה מגעת, והזמן איפשר, לברר את הסוגיות בשרשן, ולדון קמיה מו"ר זצ"ל בהרחבה, פעם אחר פעם, בצדדי הענין הנידון, ולברר היטב את אותן השאלות בפנים שונות, בכדי להגיע לאמיתה של תורה בהבנת דעתו הבהירה בנושאים הנידונים. כך שמתוך השאלות הרבות, ניסינו להגיע לבירור הבנתו של מו"ר זצ"ל בעצם הסוגיא, ומתוך כך להבין לאשורו את הכרעתו העיקרית.

בספר הובאו רק התשובות שזכינו לבררם אצל מו"ר זצ"ל כדבעי, ומחמת כן הבאנו רק את המעט הזך מתוך השאלות השונות, ו'יותר משנאמר כאן לא נאמר כאן'.

מי שכן כתב ברורות שלא צריך לבדוק בפתח צואר הרחם, הוא הגר"ש ואזנר (שיעורי שבט הלוי עמ' קפח). וכתב שם שזהו מקום ש'אין השמש דש', וצ"ע לפי המציאות כיום.

[יהודי]

ב"ה ר' עזריאל חי וקים, אפשר לשאול דעתו.
אם הגרי"ש אחז שאם לא בודקים כך אין יוצאין ידי חובת בדיקה - מסתמא היה מודיע דבר כ"כ יסודי לבנותיו.

[אריך]

בא לא נהיה תמימים. אפשר לשאול את כל הנשים מה לימדו אותן. כפי מה שאני יודע כל הנשים למדו שעושים סיבוב. לא לימדו לא על צואר ולא על עורף. עושים סיבוב. וכל טוב סלה. אם מישהו שמע מאשתו אחרת, שיאמר נא.

[מעט דבש]

'עושים סיבוב' - היכן?
בכניסה? ביציאה? רק בעומק?

[אריך]

'עושים סיבוב' - היכן?
בכניסה? ביציאה? רק בעומק?

תשאל את הגברת.
מה שבטוח, שאף אחת לא שמעה על נגיעה בצואר הרחם. אל תברח משאלה זו.

[אריך]

עוד בענין הבדיקה בצואר הרחם.
לפני שמישהו חושב לנהוג כך, אצטט לו את לשונו החריף שיעורי שבט הלוי עמ' רפח, אשר משום מה בספר פתחי דעת לא מביא אותו (ואל תאמר שהספר מביא רק מהגרי"ש, שכן מביא שם איזה מכתב מהרב ווזנר בענין הבדיקות) וכך הקורא התמים לא יודע שדברי הספר שנויים במחלוקת, וזה לשונו של שיעורי שבט הלוי:
"וראיתי שהיו שסברו שהכוונה בחורים וסדקים למקום צואר הרחם שיש שם כמין שקע, ועי"ז גרמו לעצמן שאלות כל ימיהן, כי כל נגיעה שם יכולה לגרום דם".

ועוד שם:
"אך לא לפגוע בצואר הרחם ממש, שאז יוצא דם, ושם אינו מקום בדיקה".


ועיין נמי בחוט שני עמ' רנה (במהדו' הראשונה. ובמהדו' חדשה עמ' תכט אות ז) שפשוט לו שאין ליגוע בצואר הרחם.

נסכם מה שעלה עד כה:
א) דברי הספר פתחי דעת שיש לבדוק בנגיעה בצואר הרחם, חלוקים על דברי הרב ווזנר הן בהלכה, וגם מצד המציאות שגורמים לקלקול אצל האשה לכל ימיה, אליבא דהרב ווזנר.

ב) מה שמביא הספר זאת בשם הגרי"ש, אין לו הסכמה מאף תלמיד אחר של הגרי"ש (ומודה בזה הרב מעט דבש). ושאלו אותם במפורש (את הרב ובר, ר' עזריאל, והרב אפרתי), וכולם ביטלו את הדבר. וכן במשפחת הגרי"ש נעשה בירור ואף אחד/אחת לא שמע מזה.

[מעט דבש]

ב) מה שמביא הספר זאת בשם הגרי"ש, אין לו הסכמה מאף תלמיד אחר של הגרי"ש (ומודה בזה הרב מעט דבש).

לא הודיתי, מהסיבה הפשוטה שאיני יודע בזה דבר.

את דברי ה'חוט שני' בינתיים לא מצאתי. אשמח לציטוט.

[אריך]

ענין נוסף שראוי לענות בו.
בספר פתחי דעת ח"א כותב לגבי בדיקת בתולה: "אם יכולה להכניס את האצבע מעבר לבתולים בלי שתפצע את עצמה תעשה כן". ומביא שם זאת בשם הגרי"ש.
האם מישהו שמע על כך שמלמדים את הכלה להשתדל ולהכניס האצבע מעבר לבתולים?
וראה בשיעורי שבט הלוי עמ' רפח: "בבתולה לפני החתונה ואף זמן מועט לאחר החתונה שעדיין לא נתרחב הפתח כ"כ וא"א להכניס כ"כ עמוק סגי כפי האפשר שייכנס, והיו מקרים שהכניסו בדוקא הרבה והעד נפל לפנים ולא יכלו להוציאו רק ע"י מכשיר. ואין מחוייבים לעשות פצעים ושריטות והרבה טועות וגורמות פצעים לעצמן. רק יש לבדוק כפי שנכנס".
אז א"כ כדאי לדעת שהרב ווזנר לא רואה בעין יפה את הנסיון להכניס פנימה יותר.

וראה חכמת אדם קטו, ב: בתולה אע"פ שאי אפשר לה לבדוק בעומק כ"כ.

[מעט דבש]

מישהו רואה כאן הבדל בין נוסח 'פתחי דעת' לנוסח הרב ואזנר? בשניהם כתוב, שצריך להכניס כמה שאפשר, ואם זה פוצע, לא להכניס יותר.

[אריך]

מישהו רואה כאן הבדל בין נוסח 'פתחי דעת' לנוסח הרב ואזנר? בשניהם כתוב, שצריך להכניס כמה שאפשר, ואם זה פוצע, לא להכניס יותר.

וכי רק הבדלי נוסח איכא כאן? הרב ווזנר קובע שא"א להכניס כ"כ עמוק, ולכן לא תנסה להמשיך מעבר לבתולים. ועל מי הוא מדבר כשמתאר את העד שנתקע בפנים, אם לא על מי שמנסה לעבור את הבתולים?
ובכלל לא הבנתי את נוסח הפתחי דעת, ריבונו של עולם איך כלה תמימה יכולה לדעת מראש אם זה פוצע אותה או לא? הרי מה שאתה בעצם אומר לה הוא לנסות ולהכניס, ואם מתברר שבהכנסה זו פצעה את עצמה כי המקום לא בנוי לתחיבה זו?

אבל עיקר מה שמפריע לי ולחכמים אחרים ששוחחתי איתם בענין הוא, שיש כאן הוראות חדשות.
גם לו נניח שהרב ווזנר לא סותר את הדברים (דבר שחושבני שכן), אבל היכן היה הוא וכל חכמי ישראל שמסבירים איך לבדוק ולא אשתמיט לאף אחד להזהיר שיש לגעת בצואר הרחם?
והיכן הם אלו שהיו צריכים להזהיר לבתולה לנסות להכניס מעבר לבתולים?
מה,נולדנו אתמול? הנשים שלנו לא למדו טוב? אמותינו לא למדו טוב?
שוב ושוב אני מעביר את שאלת הגרא"נ פרנקל: "גרים אנחנו"?!

[יעבץ]

רואה אני את דברי אריך.
ורק שאלה לבקיאים בדברי ימי הגרי"ש: האם שימש, בתקופה זו או אחרת בחייו, כמורה הוראה לרבים בשאלות אלו?! (אין כוונתי לשאלות עקרוניות בהלכה, שוודאי שכ"לשכת הגזית" הריצו אליו שאלות בכל מקום, כידוע וכמפו'. אלא לשאלות 'יומיומיות' כסדר כפי שמצוי אצל כל מו"צ).

[יודע ספר]

אינני יודע דבר וחצי דבר בהלכות אלו רק פשוט וברור שאם יש מי ששמש את מרן הגרי"ש בהלכה לעומקה זה, כמי שיודע דבר וחצי והיה בבית הגרי"ש הרבה מאד מאד, הרב מורגנשטרן הוא אחד המיוחדים בשימוש אצל מרן הגרי"ש זצ"ל, ולא הר' בנציון קוק או הר' וויספיש, וגם לא הגר"ע אוירבאך חתנו, שעל אף שהרבה דברים שאל את חמיו וכו' וכו' אבל לימוד כסדר בשאלות דבר יום ביומו מצינו בעיקר אצל הרב מורגנשטרן.

[דוד ריזל (הפרסומאי)]

הגרי"ש במשך עשרות שנים שימש כמורה הוראה לכלל תושבי השכונה.
תיתי לן שזכינו בדור שאחרי השואה להוראותיו הברורו בהלכות נדה של הרב וואזנר, שקשה לתאר איך היינו נבוכים בהם ללא תורתו ופסיקותיו. במשך עשרות שנים הוא רכש פרקטיקה, שימוש חכמים, ועיון בעומק ההלכה. והעיד על עצמו שרואה בכך את עיקר תפקידו בהוראה.
מעשה ששמעתי מכלי שני, יהודי נכנס לבית הוראה עם מראה דם, וכידוע הוא ישב בחדר הפנימי ובחוץ ענו תלמידיו. פסקו לאותו אחד שזה מראה טמא, והוא התעקש שרוצה לשמוע את דעת הרב ואזנר בעצמו. הרבנים ניסו לטעון כנגדו שאין לו מה לשאול וזה ממש אדום, אך ידו גברה והכניסו זאת לחדרו של הרב וואזנר והוא טיהר זאת, ואמר לשאול אותו אם זה דם ציפור, הבן אדם אישר, ואמר שרצה לבדוק את הבחנתו של הרב וואזנר.

[יודע ספר]

מה אתה רוצה? עם כל הכבוד, בודאי מרן הרב וואזנער היה גדול מאד ואין על כך חולק וזה לא הנושא, גם מרן הגרי"ש גדול מאד ואין על כך חולק וזה לא הנושא, הנידון הוא על העתקת שמועתו, והרב מורגאנשטרן לא פחות נאמן מה' מרדכי גרוס שהעתיק שמועות מהרב וואזנער.

[אחד התלמידים]

הגרי"ש במשך עשרות שנים שימש כמורה הוראה לכלל תושבי השכונה.

אתה כותב מסברא או ידוע לך מאנשים שהיו שאולים אותו. כפי מה שאני שמעתי לא הרבה אנשים נהגו לשאול אותו שאלות, עד שתלמידי ישיבת מיר, בעיקר האמריקאים שבהם כגון הגרדא"מ, גילו אותו.

[יודע ספר]

שאלו גם שאלו, גם אבי שליט"א היה שואל אותו שאלות בשעתו [ויש באמתחתי כמה מעשים על זמן זה, ואכמ"ל].

[פרי יהושע]

רואה אני את דברי אריך.
ורק שאלה לבקיאים בדברי ימי הגרי"ש: האם שימש, בתקופה זו או אחרת בחייו, כמורה הוראה לרבים בשאלות אלו?! (אין כוונתי לשאלות עקרוניות בהלכה, שוודאי שכ"לשכת הגזית" הריצו אליו שאלות בכל מקום, כידוע וכמפו'. אלא לשאלות 'יומיומיות' כסדר כפי שמצוי אצל כל מו"צ).

בוודאי!

[אריך]

אינני יודע דבר וחצי דבר בהלכות אלו רק פשוט וברור שאם יש מי ששמש את מרן הגרי"ש בהלכה לעומקה זה, כמי שיודע דבר וחצי והיה בבית הגרי"ש הרבה מאד מאד, הרב מורגנשטרן הוא אחד המיוחדים בשימוש אצל מרן הגרי"ש זצ"ל, ולא הר' בנציון קוק או הר' וויספיש, וגם לא הגר"ע אוירבאך חתנו, שעל אף שהרבה דברים שאל את חמיו וכו' וכו' אבל לימוד כסדר בשאלות דבר יום ביומו מצינו בעיקר אצל הרב מורגנשטרן.

אבהיר שוב. הרב מורג' מחדש כאן דבר בשם הגרי"ש, והוא שכשלא בדקה בצואר הרחם לא עלתה לה בדיקה. על זה הלכו ושאלו את תלמידי הגרי"ש האחרים, שהם לא פחות חשובים מהרב מורגנשטרן, כגון הרב צבי ובר, וכן הרב אפרתי ששימש אותו יותר מכולם (ויש עימדי מעשה מהגראי"ל עד כמה החשיב את סמכות הרב אפרתי ביחס לדעת הגרי"ש), וכולם פה אחד ענו ואמרו שלא זו דעת הגרי"ש.
כמו"כ הלך ת"ח ובירר אצל הרבנית בת שבע קנייבסקי ע"ה אשר אביה הדריך אותה לפני נישואיה, והיא לא שמעה ממנו הדרכה זו, אלא כמו שכולם שמעו, והוא לעשות סיבוב וזהו.

הא חדא. טענה אחרת יש על הספר, שגם לו יהי שכך דעת הגרי"ש, לא יתכן להשמיט דעת שאר המורים שמפורש אומרים לא לבדוק כך, בשעה שלאורך הספר מובאים גם דעת הרב ווזנר ור' ניסים. למה כאן לא ראוי ללומדים לדעת אפילו שהנושא שנוי במחלוקת??

ועל כולנה, לא לשכוח שמדובר בדבר שאף אחד לא מורה כך, ואף אשה לא שמעה בהדרכה שצריך לבדוק בצואר הרחם.

גם הסיבובים המרובים שמורה לעשות, גורמים לקלקולים. ובסיפורים אשר קרו עסקינן.

[מעט דבש]

הא חדא. טענה אחרת יש על הספר, שגם לו יהי שכך דעת הגרי"ש, לא יתכן להשמיט דעת שאר המורים שמפורש אומרים לא לבדוק כך, וכגון הרב ווזנר שלשונו העתקתי לעיל. ולכתוב בהקדמת הספר שהספר מביא גם דעת הרב ווזנר.

להד"ם. חוץ מהגריש"א לא מוזכר שם אף אחד.

נכון שבפועל לאורך הספר מובאים גם הוראותיהם בהערות, אבל לא בצורה מחייבת (וההלכות בפנים הם ע"פ הגריש"א).

[אריך]

הא חדא. טענה אחרת יש על הספר, שגם לו יהי שכך דעת הגרי"ש, לא יתכן להשמיט דעת שאר המורים שמפורש אומרים לא לבדוק כך, וכגון הרב ווזנר שלשונו העתקתי לעיל. ולכתוב בהקדמת הספר שהספר מביא גם דעת הרב ווזנר.

להד"ם. חוץ מהגריש"א לא מוזכר שם אף אחד.

נכון שבפועל לאורך הספר מובאים גם הוראותיהם בהערות, אבל לא בצורה מחייבת (וההלכות בפנים הם ע"פ הגריש"א).

אכן טעיתי, וסברתי שמה שכתב הרב מעט דבש בפורום שכן:
"ההלכות בפנים כמובן ע"פ הגריש"א, אך בהערות מובאות גם דעות הגר"ש ואזנר והגר"נ קרליץ, לאורך כל הספר". הוא מתוך ההקדמה.
אתקן זאת בהודעתי.
עם זאת, בנושא הזה של צורת הבדיקות הספר מעתיק מכתב של הרב ווזנר, ולכן היה ראוי יותר שיביא גם את דעתו בנוגע לצואר הרחם. ממה יש לפחד?