בזמירות ליל שבת - כל מקדש, אנו אומרים בקטע האחרון: 'ה' אלקי ישראל אהבת תמים'.
שמעתי טוענים, שמדובר בטעות,
א. כי אין ביאור למילים האלו.
ב. כל הקטעים בזמר זה מסתיימים בסוף עם פסוק: 'איש על מחנהו ואיש על דגלו', 'ברוך ד' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל', 'זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו', 'ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה', 'כל עדת ישראל יעשו אותו', 'ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם'. אז ודאי גם בקטע הזה אמור להופיע פסוק בסופו.
ולכן יש לגרוס: 'ד' אלקי ישראל הבה תמים', שהוא פסוק בשמואל א - יד-מא. עי"ש במפרשים.
שמעתי טוענים, שמדובר בטעות,
א. כי אין ביאור למילים האלו.
ב. כל הקטעים בזמר זה מסתיימים בסוף עם פסוק: 'איש על מחנהו ואיש על דגלו', 'ברוך ד' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל', 'זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו', 'ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה', 'כל עדת ישראל יעשו אותו', 'ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם'. אז ודאי גם בקטע הזה אמור להופיע פסוק בסופו.
ולכן יש לגרוס: 'ד' אלקי ישראל הבה תמים', שהוא פסוק בשמואל א - יד-מא. עי"ש במפרשים.