זה חשוב איזה מקומות, שכן אתה מביא מקור של זוהר שהוא מתקופת התנאים. יש עוד מקורות בנושא מהתקופה הזו?מ.רז אמר:המקור הוא זוהר ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים זה חודש אלול ועוד כמה מקומות כמדומה
והובא באור החיים תחילת פרשת כי תצא.מ.רז אמר:המקור הוא זוהר ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים זה חודש אלול ועוד כמה מקומות כמדומה
"וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים" - דָּא הִיא יַרְחָא דֶאֱלוּל, דְּבֵהּ סְלֵיק מֹשֶׁה לְטוּרָא לְמִבְעֵי רַחֲמִין קַמֵּי קב"ה, בְּגִין דְּיִשְׁתְּבֵק לְיִשְׂרָאֵל עַל חוֹבָא דְעֶגְלָא (זוהר חדש, כרך א', פרשת כי תצא, דף צ"ו, עמוד ב') והביאו יסוד ושורש העבודה שער המים פרק א וכן הביא בשם האריז״ל ליקוטי תורה ריש פי כי תצא וז״ל ״ובכתה את אביה״ זה הקב״ה, ״ואמה״ זו כנסת ישראל וכו', ״ירח ימים״ שהוא חודש אלול, שהם ימים ולא שנים, שהם זמן התשובה, עכ״ל.מ.רז אמר:המקור הוא זוהר ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים זה חודש אלול ועוד כמה מקומות כמדומה
ודרש מהר"י סג"ל טעם התקיעה משנכנס אלול, כדאמרינן משנכנס אלול מרבין בתשובה. וסמך לדבר ומל ה' א'ת ל'בבך ו'את ל'בב זרעך (דברים ל, ו) ר"ת אלול. ולכך תוקעין להזהיר ולהזריז העם לתשובה. משל למלך כשבא לצור על עיר, וכן הצופה על המגדל כשרואה חיילות באים על עיר דרכם להריע לתקוע להזהיר העם שיהו עומדים על משמרתם, וכן בא"ח.
לא אמרתי מנהג ברצלונא, אלא שלשונו בספר היראה היא "מנשכנס אלול עד יום הכיפורים יהיה ירא וחרד מאימת הדין" וזה עונה על מה שנשאל בראשית האשכול היכן יש מקור קדום לאוירה של ייראה באלול ומצאתיו ברבינו יונה מפורש שעל כל פנים ראוי להיות כך.הפקדתי שומרים אמר:חפשתי קצת בספר היראה ויסוד התשובה ולעת עתה לא מצאתי שרבינו יונה מזכיר את מנהג ברצלונה הנ"ל. צריך לחפש עוד.
ובמנהג ברצלונה, מצאתי שהגר"א סי' תקפ"א סק"ח כותב שהמקור למנהג אשכנז שמתחילים לומר סליחות בשבוע שחל ר"ה ולא קודם, הוא על פי המנהג הנ"ל והטעם א"כ שלא נקבע לומר סליחות בתאריך קבוע בכל כ"ה אלול -ולא כפי המקובל שמתחלים במוצ"ש, מסביר הגר"א "לפי שכ"ה אלול אינו יום מוגבל בחרו ביום השבועי". ז"א כיון שיום כ"ה אלול אינו יום קבוע וכל שנה יוצא ביום אחר, לכך העדיפו יום ראשון בשבוע שבו נברא אז העולם.
ואילו המאירי (משיב נפש מאמר ב פ"א) כתב: והיא כוונתם על מאמר "דרשו ה' בהמצאו" (ר"ה י"ח א'), רוצה לומר בעת שהוא מיוחד להיותו נמצא מצד התעוררותם כמו שבארנו, לא שיחד זמן למי שיבקש את ה', ובדרש אמרו ז"ל על ענין היותו קרוב, שראוי לכל להשתדל קודם ראש השנה בהפצר תפלות ובהערת תשובות כדי שיכנס בראש השנה בטהרת הלב, ומזה נהגו במקומות לקום בלילות ולקבוע תפלה בבית הכנסת בכל שני וחמישי של אלול, כדרך שעושין הכל בעשרת ימי תשובה בתחנונין ובדברי כבושין. ועוד כתב שם פ"ב, "וכן בכולם ראוי להקדים ולדרוש בענין היום זמן אחד קודם ליום, כדי להתעורר על עניני היום, ועל זה הצד התפשט המנהג בהרבה מקומות להקדים ולהרבות בתפלה מראש חודש אלול ולהעיר השחר בסליחות, כדי שיהיו מחשבותיהם זכות ונקיות בהגיע היום, יצא ראש חדש אלול בטהרה ונכנס תשרי בקדושה יום שלשים לאלול ובו קובעין תשרי".
קצת פלא שהאור החיים לא מביא את זה בשם הזוהר, אלא בדרך אפשראוריאל אמר:והובא באור החיים תחילת פרשת כי תצא.מ.רז אמר:המקור הוא זוהר ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים זה חודש אלול ועוד כמה מקומות כמדומה
.או ירמוז לחודש המיוחד לתשובה שהוא חודש אלול
מבהיל!וימים אלו נקראים ימי רצון, הארבעים יום שהיה משה רבינו בהר, בימי רצון, ואני נתתי טעם לשבח, למה נקרא ימי רצון, [highlight=yellow]כי אין לך אחד מישראל שלא יעורר לבו בקרבו עתה בחודש אלול, ואם גם באלה לא שב, בידוע שיצא מהכלל, ואין לו חלק בין ישראל,[/highlight] ונפשו לא מטוהרה, ולהיות שעתה זמן תשובה לכל, גדול וקטן שם הוא נמצא, נשלם רצון הבורא ברוך הוא, שזה היה קדימת רצונו ברוך הוא, וימים יצרו רק לעובדו ביראת הרוממות, לשלול ימים זולתם שאין מעוררים בני ישראל לעבוד עבודת בוראם, הן המה ימים שאין לו יתברך בהם חפץ, ולא לכיון זה היתה הבריאה, לכן ימים אלו מראש חודש אלול נקרא ימי רצון, ימים שעלו ברצונו יתברך, כי כך עלה ברצונו הקדום.
הרביים החסידיים אמרו ואמרו את זה, אבל אתה יודע מתי? עכשיו בחודש סיון הם אמרו לא לחכות עד חודש אלול, אבל בחודש אלול עצמו הספה"ק מלאים בדברי התעוררותסבא אמר:ואח"כ עוד יספרו לנו שהרביים החסידיים אמרו אל תפנו אל האלולים...
כל ענין תשובה עיקרו הוא בלב, ברור שצריך להשקיע בחובות הלבבות.ייעוץ תורני אמר:לפני כמה שנים הייתי נוכח בשיחה של הגראי"ל שטיינמן במיר ברכפלד באיזור ראש השנה.
והוא אמר בערך כך:
"פעם היו מדברים על אימת הדין, היום אין כבר אימת הדין, אז נדבר על תורה".
נא לא להוציא הדברים מפרופורציות אלא להבין שהעיקר הוא להתמקד בפן המעשי של שפרו מעשיכם באופן ריאלי ובריא.
כי כל הדיבורים על היראה ויצירת הנחיתות והייאוש ממה שלא יראים - - כשזה לא מועיל זה מזיק.
ועוד לא דיברנו על כל העברות שזה עלול לגרום בין אדם לחברו.
בבא קמא אמר:כל ענין תשובה עיקרו הוא בלב, ברור שצריך להשקיע בחובות הלבבות.ייעוץ תורני אמר:לפני כמה שנים הייתי נוכח בשיחה של הגראי"ל שטיינמן במיר ברכפלד באיזור ראש השנה.
והוא אמר בערך כך:
"פעם היו מדברים על אימת הדין, היום אין כבר אימת הדין, אז נדבר על תורה".
נא לא להוציא הדברים מפרופורציות אלא להבין שהעיקר הוא להתמקד בפן המעשי של שפרו מעשיכם באופן ריאלי ובריא.
כי כל הדיבורים על היראה ויצירת הנחיתות והייאוש ממה שלא יראים - - כשזה לא מועיל זה מזיק.
ועוד לא דיברנו על כל העברות שזה עלול לגרום בין אדם לחברו.
אם אין אימת הדין אז צריך לעבוד שיהיה. וכי פעם זה כן בא ברגל?
בבא קמא אמר:כל ענין תשובה עיקרו הוא בלב, ברור שצריך להשקיע בחובות הלבבות.ייעוץ תורני אמר:לפני כמה שנים הייתי נוכח בשיחה של הגראי"ל שטיינמן במיר ברכפלד באיזור ראש השנה.
והוא אמר בערך כך:
"פעם היו מדברים על אימת הדין, היום אין כבר אימת הדין, אז נדבר על תורה".
נא לא להוציא הדברים מפרופורציות אלא להבין שהעיקר הוא להתמקד בפן המעשי של שפרו מעשיכם באופן ריאלי ובריא.
כי כל הדיבורים על היראה ויצירת הנחיתות והייאוש ממה שלא יראים - - כשזה לא מועיל זה מזיק.
ועוד לא דיברנו על כל העברות שזה עלול לגרום בין אדם לחברו.
אם אין אימת הדין אז צריך לעבוד שיהיה. וכי פעם זה כן בא ברגל?
עיין בלב אליהו פרשת ראהמבקש אמת אמר:בבא קמא אמר:כל ענין תשובה עיקרו הוא בלב, ברור שצריך להשקיע בחובות הלבבות.ייעוץ תורני אמר:לפני כמה שנים הייתי נוכח בשיחה של הגראי"ל שטיינמן במיר ברכפלד באיזור ראש השנה.
והוא אמר בערך כך:
"פעם היו מדברים על אימת הדין, היום אין כבר אימת הדין, אז נדבר על תורה".
נא לא להוציא הדברים מפרופורציות אלא להבין שהעיקר הוא להתמקד בפן המעשי של שפרו מעשיכם באופן ריאלי ובריא.
כי כל הדיבורים על היראה ויצירת הנחיתות והייאוש ממה שלא יראים - - כשזה לא מועיל זה מזיק.
ועוד לא דיברנו על כל העברות שזה עלול לגרום בין אדם לחברו.
אם אין אימת הדין אז צריך לעבוד שיהיה. וכי פעם זה כן בא ברגל?
גם אם צריך לעבוד שיהיה אימת הדין, אסור לעבוד על עצמנו שיש לנו אימה זו...
(אם כי איני סבור כלל שיש ענין לעבוד על כך שתהיה אימת הדין. העבודה צריכה להיות להתקרב להקב"ה, שהרי מקור הייחודיות של אלול הוא ממה שעלה משה להר סיני והיו ימי רצון - "אני לדודי ודודי לי". מי שקרוב להקב"ה ממילא גם תהיה לו אימת הדין, כיון שככל שמכיר שהכל מידיו ית' מבין שמדובר במשהו רציני ולא בסתם זעקות "פלצות" של משגיחים. אבל אימת הדין היא לא המטרה, אלא תוצאה של המטרה).
באיגרת של ר' ישראל המפורסמת, נראה שזה היה בזמנו דבר טבעי, ומה שבזמננו זה לא קיים זה בגלל שהעבירות מטמטמות את לבנו עד שאיננו מרגישים.מבקש אמת אמר:בבא קמא אמר:כל ענין תשובה עיקרו הוא בלב, ברור שצריך להשקיע בחובות הלבבות.ייעוץ תורני אמר:לפני כמה שנים הייתי נוכח בשיחה של הגראי"ל שטיינמן במיר ברכפלד באיזור ראש השנה.
והוא אמר בערך כך:
"פעם היו מדברים על אימת הדין, היום אין כבר אימת הדין, אז נדבר על תורה".
נא לא להוציא הדברים מפרופורציות אלא להבין שהעיקר הוא להתמקד בפן המעשי של שפרו מעשיכם באופן ריאלי ובריא.
כי כל הדיבורים על היראה ויצירת הנחיתות והייאוש ממה שלא יראים - - כשזה לא מועיל זה מזיק.
ועוד לא דיברנו על כל העברות שזה עלול לגרום בין אדם לחברו.
אם אין אימת הדין אז צריך לעבוד שיהיה. וכי פעם זה כן בא ברגל?
גם אם צריך לעבוד שיהיה אימת הדין, אסור לעבוד על עצמנו שיש לנו אימה זו...
(אם כי איני סבור כלל שיש ענין לעבוד על כך שתהיה אימת הדין. העבודה צריכה להיות להתקרב להקב"ה, שהרי מקור הייחודיות של אלול הוא ממה שעלה משה להר סיני והיו ימי רצון - "אני לדודי ודודי לי". מי שקרוב להקב"ה ממילא גם תהיה לו אימת הדין, כיון שככל שמכיר שהכל מידיו ית' מבין שמדובר במשהו רציני ולא בסתם זעקות "פלצות" של משגיחים. אבל אימת הדין היא לא המטרה, אלא תוצאה של המטרה).
נכון מאוד, אבל יותר מזה אסור לנו לעבוד על עצמנו שאנחנו פטורים מכך. הגישה הזו של 'אנחנו לא בדרגה של אימת הדין אז לא מדברים על זה, לא בדרגה של תשובה אז לא מדברים על זה, לא בדרגה של ציפיה לביאת המשיח אז פטורים מזה' היא גישה הרסנית, כי מה הענין להכריז כך מראש, אדרבה ננסה נתאמץ ונעבוד, אבל להכריז על כך מראש בריש גלי? מה הריוח בזה. אם אנחנו בדרגה או לא את זה כבר נראה אנחנו, ואם אחד יעבוד על עצמו שיש לו אימת הדין אז מה אכפת לך? זה עדיף מלעזוב את הענין לגמרי. הסיסמה צריכה להיות: כן! אנחנו יכולים! - Yes we canמבקש אמת אמר:בבא קמא אמר:כל ענין תשובה עיקרו הוא בלב, ברור שצריך להשקיע בחובות הלבבות.ייעוץ תורני אמר:לפני כמה שנים הייתי נוכח בשיחה של הגראי"ל שטיינמן במיר ברכפלד באיזור ראש השנה.
והוא אמר בערך כך:
"פעם היו מדברים על אימת הדין, היום אין כבר אימת הדין, אז נדבר על תורה".
נא לא להוציא הדברים מפרופורציות אלא להבין שהעיקר הוא להתמקד בפן המעשי של שפרו מעשיכם באופן ריאלי ובריא.
כי כל הדיבורים על היראה ויצירת הנחיתות והייאוש ממה שלא יראים - - כשזה לא מועיל זה מזיק.
ועוד לא דיברנו על כל העברות שזה עלול לגרום בין אדם לחברו.
אם אין אימת הדין אז צריך לעבוד שיהיה. וכי פעם זה כן בא ברגל?
גם אם צריך לעבוד שיהיה אימת הדין, אסור לעבוד על עצמנו שיש לנו אימה זו...
(אם כי איני סבור כלל שיש ענין לעבוד על כך שתהיה אימת הדין. העבודה צריכה להיות להתקרב להקב"ה, שהרי מקור הייחודיות של אלול הוא ממה שעלה משה להר סיני והיו ימי רצון - "אני לדודי ודודי לי". מי שקרוב להקב"ה ממילא גם תהיה לו אימת הדין, כיון שככל שמכיר שהכל מידיו ית' מבין שמדובר במשהו רציני ולא בסתם זעקות "פלצות" של משגיחים. אבל אימת הדין היא לא המטרה, אלא תוצאה של המטרה).
בבא קמא אמר:נכון מאוד, אבל יותר מזה אסור לנו לעבוד על עצמנו שאנחנו פטורים מכך. הגישה הזו של 'אנחנו לא בדרגה של אימת הדין אז לא מדברים על זה, לא בדרגה של תשובה אז לא מדברים על זה, לא בדרגה של ציפיה לביאת המשיח אז פטורים מזה' היא גישה הרסנית, כי מה הענין להכריז כך מראש, אדרבה ננסה נתאמץ ונעבוד, אבל להכריז על כך מראש בריש גלי? מה הריוח בזה. אם אנחנו בדרגה או לא את זה כבר נראה אנחנו, ואם אחד יעבוד על עצמו שיש לו אימת הדין אז מה אכפת לך? זה עדיף מלעזוב את הענין לגמרי. הסיסמה צריכה להיות: כן! אנחנו יכולים! - Yes we can