האם מותר להפוך חולצה לסמרטוט ניקוי? (הכרת הטוב לבגד)

בחור_צעיר

משתמש ותיק
יש לי חולצה שהשתמשתי בה הרבה (טי-שרט בצבע חום, חולצה פשוטה), אך לאחר שהתחזקתי הבנתי שאינה מתאימה לאדם שמייצג את התורה, ובת משפחה ביקשה להפוך את החולצה לסמרטוט לניקוי כיור ומטבח וכדומה, האם יש איסור משום הכרת הטוב או כבוד הבגד?

ועוד שאלה האם מותר לזרוק חולצות על הרצפה לפני ששמים אותן בכביסה? (הכרת הטוב, כבוד כנ"ל)
 

יאיר

משתמש ותיק
אם אין שימוש בחולצה נראה דודאי אין שום חשש איסור בזה (לא בדרגות שלנו ולפי עיקר דין ההלכה).

מותר לשים חולצות ברצפה ורק דברי ותשמישי קדושה או לחם אסור.
 

ייעוץ תורני

משתמש ותיק
יאיר אמר:
אם אין שימוש בחולצה נראה דודאי אין שום חשש איסור בזה (לא בדרגות שלנו ולפי עיקר דין ההלכה).

מותר לשים חולצות ברצפה ורק דברי ותשמישי קדושה או לחם אסור.
"לא בדרגות שלנו" - אולי הוא בדרגה גבוהה יותר?
ככלל אני חושב שכל דבר ערכי שהאדם מרגיש בעצמו - זה הכי חשוב
(אם רק יש לו מקור כמו במקרה הזה שזה מפורש בחז"ל)

אני לא בא לחלוק עליך שזה לא עיקר הדין ממש, אלא רק להדגיש שיש כזה דבר הרגש אמיתי שהוא חלקו הפרטי בתורה של כל אחד ואחרים לא מבינים אותו.
רעיון זה מפורש בגר"א איפשהו שלכל אחד יש דרך אחרת בעבודת ה' כפי טבעו ואחרים לא מבינים אותו ומבקרים את דרכו.
וכן בנצי"ב בהעמק דבר איפשהו מביא לזה כמה ראיות כמו למשל "אבוך במאי זהיר טפי".

וגם בשם הבעש"ט ותלמידיו מקובל שכשכתוב "בת קול יוצאת" אזי ההרהורים שבלב הם הם הגילוי שלה.
ומי שמתעורר פתאום בליבו מחשבות שהם התוכן של הבת קול - הוא הוא השומע שאליו דיברו.
דאל"כ למי היא בדיוק מדברת? (וכ"כ גם הרב דסלר והגר"ש וולבה ועוד)

נ. ב. לענ"ד בת קול יוצאת ואומרת "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" זה לאו דוקא מעלבון העדר הלימוד אלא גם העדר קיומה בעולם, שכן כתב הרמח"ל איפשהו (אולי בדרך עץ החיים) שאין ביטול תורה גדול מזה שהיא לא מתקיימת בעולם בכל פרטי המציאות, ויש עוד ראיות לזה ואכמ"ל.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
יש שני דרגות תשמיש קדושה ותשמיש מצוה
תפילין זה תשמיש קדושה וצריך לשמור על כבודם
סכך זה תשמיש מצוה אין חיוב לשמור על כבודו אבל אסור לבזות כגון לדרוך עליו

מה שלא תשמיש קדושה ומצוה אין דין לשמור על כבוד
 

אסף

משתמש ותיק
השאלה מעניינת ומלמדת על רגישות מיוחדת אך מנין הרעיון להכיר טובה לבגד?
ועוד -
כדי לומר איסור צריך מקור.
בהצלחה
 

יאיר

משתמש ותיק
משה לא הכה ביאור ועוד (אך אינו להלכה ומעיקר הדין אלא למדרגת הצדיקים הגדולים)
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
אסף אמר:
כדי לומר איסור צריך מקור.
בהצלחה

זה דבר מובן
אבל מצאתי ראיה נפלאה
משנה בפרק אחרון של מסכת ידים עליך להביא ראיה שאתה מחמיר
וביכין שכל דבר בחזקת מותר אא"כ אסרתו תורה!!!
 

אח שלך

משתמש ותיק
אסף אמר:
השאלה מעניינת ומלמדת על רגישות מיוחדת אך מנין הרעיון להכיר טובה לבגד?
ועוד -
כדי לומר איסור צריך מקור.
בהצלחה
האם המקור שאליו התכון השואל הוא מדוד המלך שביזה את הבגדים כשקרע לשאול את כנף בגדו ולכן "ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו"?

(שם לכאורה זה חידוש הרבה יותר גדול כי הוא לא קרע סתם כך אלא לצורך שמירה על חייו של שאול שהיה רודף והיה היתר להרגו ודוד הכניס עצמו בסיכון בכך שהשאיר את אוייבו בחיים.
ודוד נכנס בזה בפירצה דחוקה שסמך שע"י שיראה לו שיכל להרגו ולא עשה כן בזה ישנה שאול את דעתו עליו ויפסיק לרדפו, ועיין שם בנביא שמואל שזה לא לגמרי עזר לדוד.
וצ"ע מה יכל דוד לעשות בלי לקרוע הבגד?)
 

אוריאל

משתמש ותיק
בחור_צעיר אמר:
יש לי חולצה שהשתמשתי בה הרבה (טי-שרט בצבע חום, חולצה פשוטה), אך לאחר שהתחזקתי הבנתי שאינה מתאימה לאדם שמייצג את התורה, ובת משפחה ביקשה להפוך את החולצה לסמרטוט לניקוי כיור ומטבח וכדומה, האם יש איסור משום הכרת הטוב או כבוד הבגד?

ועוד שאלה האם מותר לזרוק חולצות על הרצפה לפני ששמים אותן בכביסה? (הכרת הטוב, כבוד כנ"ל)
אמנם, מצאנו בחז"ל כמה וכמה מקומות בהם התבאר שחיוב הכרת הטוב היא מעל ומעבר להשגות הפשוטות שלנו, שהרי ציוונו לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, הגם שסבלנו מהם מרורות בשעבודם בנו, מכל מקום נותר לנו חיוב הכרת הטוב על חלק הטובה שעשו עמנו.
וכן מצינו שיש הכרת הטוב גם כלפי בעלי חיים, ואפילו כלפי דומם, וכמו שהזכיר כאן ר' @יאיר, ממשה רבינו שלא רצה להכות את היאור ואת עפר מצרים.
וכן אמרו בכ"מ, בירא דשתית מיניה אל תשדי ביה קלא. ועיין בשיטה מקובצת ב"ק דף צב: דברים נפלאים ויקרים בענין הכרת הטוב כלפי דומם, ומעשה נפלא עם הרי"ף בענין זה.

ומכל מקום נראה שדבר זה אינו נאסר מעיקר הדין אלא הוא מידת חסידות וככל מידות חסידות הדבר תלוי בחסידותו של אדם ודקדוקי מעשיו. אולם בנידו"ד לענ"ד נראה שאינו שייך ענין זה, דייעוד הבגד הוא לשרת את האדם ומוטב שייעשה בו שימוש כל שהו שניתן לעשות בו מאשר שיהיה מונח כאבן שאין לה הופכין, שקרוב הדבר להיות נוגע באיסור בל תשחית, ואדרבה, טוב לבגד שייעשה ייעודו [בבחינת כיון דאתעביד בה מצוה חדא...], ועד כאן לא דיברו אלא על זריקת אבן וכד' שזהו ללא תכלית [ואמנם אצל משה רבינו שהיה זה לתועלת ואעפ"כ לא הכה, היינו משום חסידותו, וכן משום שאין תועלת לעפר ממעשה זה, וכן משום שניתן היה להשיג התועלת ממקום אחר. אבל מה שהורו כן לרבים לא לזרוק אבן זהו רק כשאין תועלת כנזכר, אבל אם צריך לזרוק אבן להגביה המים לשתות נראה שעל זה לא אמרו. ומכ"ש כאן שהבגד עצמו ממשיך את שימושו].

ומצד זלזול בבגד נראה כמובן דזה ל"ש אלא בתשמישי קדושה או מצוה.
 

דודע

משתמש רגיל
אוריאל אמר:
דייעוד הבגד הוא לשרת את האדם ומוטב שייעשה בו שימוש כל שהו שניתן לעשות בו מאשר שיהיה מונח כאבן שאין לה הופכין, שקרוב הדבר להיות נוגע באיסור בל תשחית, ואדרבה, טוב לבגד שייעשה ייעודו
למה שלא יתרום אותו לנזקקים וכדו'? הרי זה יהיה לכאורה עדיף יותר? ככה הבגד ימשיך את ייעודו ע"י לבישה ולא ע"י הפיכתו לסמרטוט...
 

אוריאל

משתמש ותיק
דודע אמר:
אוריאל אמר:
דייעוד הבגד הוא לשרת את האדם ומוטב שייעשה בו שימוש כל שהו שניתן לעשות בו מאשר שיהיה מונח כאבן שאין לה הופכין, שקרוב הדבר להיות נוגע באיסור בל תשחית, ואדרבה, טוב לבגד שייעשה ייעודו
למה שלא יתרום אותו לנזקקים וכדו'? הרי זה יהיה לכאורה עדיף יותר? ככה הבגד ימשיך את ייעודו ע"י לבישה ולא ע"י הפיכתו לסמרטוט...
אה"נ... מכל מקום כוונתי דזה לא בכלל מה שאמרו לא תשדי ביה קלא אחר ועושה בזה שימוש טוב. אם יש לו יכולת לתת לנזקק את הבגד אולי עדיף, אבל שוב, מאחר וזה חומרא ומידת חסידות כאמור לעיל, אינו נראה שצריך לטרוח עבור זה לשלוח לגמ"ח וכד', וכ"ש כשרוצה לתת את זה לקרוב משפחה, שגם זה יש לו עדיפות ומעלה ראשונה.
 

בבא קמא

משתמש ותיק
ייעוץ תורני אמר:
יאיר אמר:
אם אין שימוש בחולצה נראה דודאי אין שום חשש איסור בזה (לא בדרגות שלנו ולפי עיקר דין ההלכה).

מותר לשים חולצות ברצפה ורק דברי ותשמישי קדושה או לחם אסור.
"לא בדרגות שלנו" - אולי הוא בדרגה גבוהה יותר?
ככלל אני חושב שכל דבר ערכי שהאדם מרגיש בעצמו - זה הכי חשוב
(אם רק יש לו מקור כמו במקרה הזה שזה מפורש בחז"ל)

אני לא בא לחלוק עליך שזה לא עיקר הדין ממש, אלא רק להדגיש שיש כזה דבר הרגש אמיתי שהוא חלקו הפרטי בתורה של כל אחד ואחרים לא מבינים אותו.
רעיון זה מפורש בגר"א איפשהו שלכל אחד יש דרך אחרת בעבודת ה' כפי טבעו ואחרים לא מבינים אותו ומבקרים את דרכו.
וכן בנצי"ב בהעמק דבר איפשהו מביא לזה כמה ראיות כמו למשל "אבוך במאי זהיר טפי".

וגם בשם הבעש"ט ותלמידיו מקובל שכשכתוב "בת קול יוצאת" אזי ההרהורים שבלב הם הם הגילוי שלה.
ומי שמתעורר פתאום בליבו מחשבות שהם התוכן של הבת קול - הוא הוא השומע שאליו דיברו.
דאל"כ למי היא בדיוק מדברת? (וכ"כ גם הרב דסלר והגר"ש וולבה ועוד)

נ. ב. לענ"ד בת קול יוצאת ואומרת "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" זה לאו דוקא מעלבון העדר הלימוד אלא גם העדר קיומה בעולם, שכן כתב הרמח"ל איפשהו (אולי בדרך עץ החיים) שאין ביטול תורה גדול מזה שהיא לא מתקיימת בעולם בכל פרטי המציאות, ויש עוד ראיות לזה ואכמ"ל.
לא מבין את דיבוריך, האם אדם יכול להמציא תורה מחדש? על פי הרגשותיו לבד... והכתוב צווח ולא תוסיפו...
 
 

אסף

משתמש ותיק
בבא קמא אמר:
לא מבין את דיבוריך, האם אדם יכול להמציא תורה מחדש? על פי הרגשותיו לבד... והכתוב צווח ולא תוסיפו...
אינני יועץ תורני וגם לא בנו של רב, אבל אפשר להבין בהחלט אל מה הוא מתכוון.
יש פעולות שהם מצוות יש פעולות שהם עבירות ויש מרחב של דברי הרשות שכל אחד יכול לבחור מה לעשות, כמה מתי ואיך (למשל לכתוב בפורום...), ושם נמצאת בחירתו של האדם אילו מעשים והנהגות יבחר להקנות לעצמו שדרכם יעלה במעלות התורה והיראה. גם הנהגות של הרחקה מאיסורים שאינם אסורות מעיקר הדין נמצאות בשטח הזה, שעל כל אחד לפי טבעו מוטל להתרחק לפי נטיית נפשו מהדברים שעלולים להביא לחטא. כמו כן לאידך גיסא יש את החלקים אליהם נמשכת נפשו ומוצא שנטיית ליבו אליהם ובהם צריך להשקיע יותר ולגדול.
אפשר להגדיר עשיה או הימנעות כזאת כמצוה כיון שזהו רצון ה', אבל בתוך תרי"ג מצוות זה לא נכנס.
 

בבא קמא

משתמש ותיק
אסף אמר:
בבא קמא אמר:
לא מבין את דיבוריך, האם אדם יכול להמציא תורה מחדש? על פי הרגשותיו לבד... והכתוב צווח ולא תוסיפו...
אינני יועץ תורני וגם לא בנו של רב, אבל אפשר להבין בהחלט אל מה הוא מתכוון.
יש פעולות שהם מצוות יש פעולות שהם עבירות ויש מרחב של דברי הרשות שכל אחד יכול לבחור מה לעשות, כמה מתי ואיך (למשל לכתוב בפורום...), ושם נמצאת בחירתו של האדם אילו מעשים והנהגות יבחר להקנות לעצמו שדרכם יעלה במעלות התורה והיראה. גם הנהגות של הרחקה מאיסורים שאינם אסורות מעיקר הדין נמצאות בשטח הזה, שעל כל אחד לפי טבעו מוטל להתרחק לפי נטיית נפשו מהדברים שעלולים להביא לחטא. כמו כן לאידך גיסא יש את החלקים אליהם נמשכת נפשו ומוצא שנטיית ליבו אליהם ובהם צריך להשקיע יותר ולגדול.
אפשר להגדיר עשיה או הימנעות כזאת כמצוה כיון שזהו רצון ה', אבל בתוך תרי"ג מצוות זה לא נכנס.
נכון, אבל הכל מול אותה מסגרת קבועה של התורה שניתנה. אבל להמציא עוד מטרות זה לא שייך לתורה. למשל מי שיקדיש עצמו מטרה של צמחונות כי הוא ירגיש כך וכך גם אם זה לא נגד התורה אבל זה גם לא בעד התורה, אין בזה שום קשר לתורה גם אם הוא מרגיש בזה סיפוק רוחני.
לא כל סיפוק רוחני הוא תורה, רק להיפוך, תורה היא סיפוק רוחני. רוחניותו של עם ישראל היא בתורה ותו לא.
דבריו של יועץ תורני הם דברים בכיוון אחר.
 
 

אסף

משתמש ותיק
בבא קמא אמר:
אסף אמר:
בבא קמא אמר:
לא מבין את דיבוריך, האם אדם יכול להמציא תורה מחדש? על פי הרגשותיו לבד... והכתוב צווח ולא תוסיפו...
אינני יועץ תורני וגם לא בנו של רב, אבל אפשר להבין בהחלט אל מה הוא מתכוון.
יש פעולות שהם מצוות יש פעולות שהם עבירות ויש מרחב של דברי הרשות שכל אחד יכול לבחור מה לעשות, כמה מתי ואיך (למשל לכתוב בפורום...), ושם נמצאת בחירתו של האדם אילו מעשים והנהגות יבחר להקנות לעצמו שדרכם יעלה במעלות התורה והיראה. גם הנהגות של הרחקה מאיסורים שאינם אסורות מעיקר הדין נמצאות בשטח הזה, שעל כל אחד לפי טבעו מוטל להתרחק לפי נטיית נפשו מהדברים שעלולים להביא לחטא. כמו כן לאידך גיסא יש את החלקים אליהם נמשכת נפשו ומוצא שנטיית ליבו אליהם ובהם צריך להשקיע יותר ולגדול.
אפשר להגדיר עשיה או הימנעות כזאת כמצוה כיון שזהו רצון ה', אבל בתוך תרי"ג מצוות זה לא נכנס.
נכון, אבל הכל מול אותה מסגרת קבועה של התורה שניתנה. אבל להמציא עוד מטרות זה לא שייך לתורה. למשל מי שיקדיש עצמו מטרה של צמחונות כי הוא ירגיש כך וכך גם אם זה לא נגד התורה אבל זה גם לא בעד התורה, אין בזה שום קשר לתורה גם אם הוא מרגיש בזה סיפוק רוחני.
לא כל סיפוק רוחני הוא תורה, רק להיפוך, תורה היא סיפוק רוחני. רוחניותו של עם ישראל היא בתורה ותו לא.
דבריו של יועץ תורני הם דברים בכיוון אחר.
אם אדם מתכוון לשם שמים (כמובן שלא מדובר על הצהרות אלא בינו לבין קונו) והוא עוסק בדברים נוספים (כמו לדוגמא נגינה) לתת לעצמו סיפוק מסוים ומאפשר בכך לכוון את עיקר חייו ומוקד התעניינותו לתורה ויראת שמים - זאת דרך נכונה ורצויה.
ומצוי אצלי מקור לכך בדברי הגר"א לכך, אך אין זמני בידי לחפשו.
 
 

בבא קמא

משתמש ותיק
אסף אמר:
בבא קמא אמר:
אסף אמר:
אינני יועץ תורני וגם לא בנו של רב, אבל אפשר להבין בהחלט אל מה הוא מתכוון.
יש פעולות שהם מצוות יש פעולות שהם עבירות ויש מרחב של דברי הרשות שכל אחד יכול לבחור מה לעשות, כמה מתי ואיך (למשל לכתוב בפורום...), ושם נמצאת בחירתו של האדם אילו מעשים והנהגות יבחר להקנות לעצמו שדרכם יעלה במעלות התורה והיראה. גם הנהגות של הרחקה מאיסורים שאינם אסורות מעיקר הדין נמצאות בשטח הזה, שעל כל אחד לפי טבעו מוטל להתרחק לפי נטיית נפשו מהדברים שעלולים להביא לחטא. כמו כן לאידך גיסא יש את החלקים אליהם נמשכת נפשו ומוצא שנטיית ליבו אליהם ובהם צריך להשקיע יותר ולגדול.
אפשר להגדיר עשיה או הימנעות כזאת כמצוה כיון שזהו רצון ה', אבל בתוך תרי"ג מצוות זה לא נכנס.
נכון, אבל הכל מול אותה מסגרת קבועה של התורה שניתנה. אבל להמציא עוד מטרות זה לא שייך לתורה. למשל מי שיקדיש עצמו מטרה של צמחונות כי הוא ירגיש כך וכך גם אם זה לא נגד התורה אבל זה גם לא בעד התורה, אין בזה שום קשר לתורה גם אם הוא מרגיש בזה סיפוק רוחני.
לא כל סיפוק רוחני הוא תורה, רק להיפוך, תורה היא סיפוק רוחני. רוחניותו של עם ישראל היא בתורה ותו לא.
דבריו של יועץ תורני הם דברים בכיוון אחר.
אם אדם מתכוון לשם שמים (כמובן שלא מדובר על הצהרות אלא בינו לבין קונו) והוא עוסק בדברים נוספים (כמו לדוגמא נגינה) לתת לעצמו סיפוק מסוים ומאפשר בכך לכוון את עיקר חייו ומוקד התעניינותו לתורה ויראת שמים - זאת דרך נכונה ורצויה.
ומצוי אצלי מקור לכך בדברי הגר"א לכך, אך אין זמני בידי לחפשו.
יכול להיות, אבל לתורה זה לא קשור בשום צורה. הנידון הוא האם זה קשור לתורה.
 
 

אסף

משתמש ותיק
בבא קמא אמר:
אסף אמר:
בבא קמא אמר:
נכון, אבל הכל מול אותה מסגרת קבועה של התורה שניתנה. אבל להמציא עוד מטרות זה לא שייך לתורה. למשל מי שיקדיש עצמו מטרה של צמחונות כי הוא ירגיש כך וכך גם אם זה לא נגד התורה אבל זה גם לא בעד התורה, אין בזה שום קשר לתורה גם אם הוא מרגיש בזה סיפוק רוחני.
לא כל סיפוק רוחני הוא תורה, רק להיפוך, תורה היא סיפוק רוחני. רוחניותו של עם ישראל היא בתורה ותו לא.
דבריו של יועץ תורני הם דברים בכיוון אחר.
אם אדם מתכוון לשם שמים (כמובן שלא מדובר על הצהרות אלא בינו לבין קונו) והוא עוסק בדברים נוספים (כמו לדוגמא נגינה) לתת לעצמו סיפוק מסוים ומאפשר בכך לכוון את עיקר חייו ומוקד התעניינותו לתורה ויראת שמים - זאת דרך נכונה ורצויה.
ומצוי אצלי מקור לכך בדברי הגר"א לכך, אך אין זמני בידי לחפשו.
יכול להיות, אבל לתורה זה לא קשור בשום צורה. הנידון הוא האם זה קשור לתורה.
גם סיוע לתורה מצטרף לתורה.
ולא גרע מתומך תורה שמסייע ללומד תורה וזוכה בשביל זה בלבד ורק ע"י זה לעוה"ב.

 
 

אסף

משתמש ותיק
יש כמה מקורות להכרת הטוב לדומם כמו שהביאו ממשה רבינו שלא הכה את היאור ואת האדמה, וכן נצטוינו "לא תתעב מצרי" על שהיו לנו אכסניא בשעת הדחק, ועוד.
ולכאו' מוזר לומר שיש חיוב הכרת הטוב לדומם, שהרי אינו חש ואינו מרגיש ואינו יודע שהטיבו לו (ואין לומר שהכוונה למלאך שלו וכיו"ב דלא מצינו התייחסות למלאכים כדבר שקיים בתוך העוה"ז ומחייב הנהגות מן הדין).

וידוע יסודו של הגר"א דסלר זצ"ל (בממ"א ח"ד עמ' 98) שיש ללמוד ממשה רבינו גודל רוממות מידת הכרת הטוב ודקותה, שמחויבים בה אף לדומם שאינו מרגיש ואם משה רבינו לא היה מכיר טובה ליאור ולאדמה היתה נפגמת מידת הכרת הטוב. ויש שיבינו מתוך דבריו שאין כאן אלא התלמדות והתרגלות במידת הכרת הטוב, שאף שאין משמעות לפעולה או להימנעות מהכאה כלפי המקבל מ"מ יש להשיב טובה תחת טובה כדי לקנות בנפשינו מידת הכרת הטוב. ועל דרך שאמרו חז"ל "כל הכופר בטובתו של חבירו, סופו שכופר בטובתו של מקום", שמי ששוכנת בקרבו המידה הרעה של כפיות טובה ינהג בה גם כלפי הבורא ית' כיון שזאת מידתו.

אך לא כך הורגלנו לראות את המעשים שנתפרשו בתורה וניתנו לנו כהוראות חיים, דקשה לומר שאין משמעות לעצם המעשה ובא להתרגלות בעלמא.

ונראה להוסיף ביאור בדברים. דאם נדקדק נמצא שכל הפעולות של הכרת הטוב לדומם אינם בהבעת תודה לדומם אלא בהימנעות מפגיעה כמו שלמדו בגמ' "בירא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא". ובעצם כל הנושא של הכרת הטוב מתחלק לשנים כידוע מהפחד יצחק (חנוכה ב) - הודאה כהודאת בע"ד והודאה של הבעת התודה. דיש הכרת הטוב להכיר בעובדה שהזולת העניק לך והכרה זו מחייבת הנהגה של דרך ארץ שלא להשיב רעה תחת טובה (כלשון מהר"ל בגו"א שם "לפי שהגין וכו'. ללמדך דרך ארץ וכו'"), ואף כלפי אדם שלא כיוון להיטיב יש לנהוג כן, כיון שהמידות הישרות אינן מאפשרות הנהגה כזו. ובאמת אי"ז התרגלות בעלמא אלא כך ההנהגה הישרה שלא לבעוט במקום שקבלת ממנו (כל אחד לפי דקות הרגשתו, דבוודאי יש להתחיל לנהוג כן תחילה כלפי בני אדם...). ובאמת בהנהגה כזאת אין יחס חיובי ויצירת קשר של הטבה עם הנותן.

ויש הכרת הטוב כלפי מי שהיטיב עימי וחפץ בטובתי, שכלפיו החיוב הוא להשיב טובה (ולו בהודאה בפה המביעה כבוד והערכה) שבה ועל ידה מתרקם קשר של אהבה בין הנותן למקבל, והשבה כזאת באמת לא שייכת כלפי דומם ולא כלפי המצרים אלא בין אדם לחבירו ובין אדם למקום, והיא היסוד הגדול בעבודת השם ובבין אדם לחבירו.
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
בבא קמא אמר:
אסף אמר:
יכול להיות, אבל לתורה זה לא קשור בשום צורה. הנידון הוא האם זה קשור לתורה.


למה אתה מתכוון, כשאתה כותב "קשור/לא קשור לתורה".
מה אתה מגדיר כתורה?
1. חמשה חומשי תורה.
2. תלמוד בבלי.
3. משנה ברורה.
4. מוסר ודרגות חסידות.
5. עבודת השם.
6. אמונה.
7. אחר. _______________.
השואל שאל את שאלתו בצורה ברורה, ולכן אני שואל למה אתה מתכוון כשאתה כותב, "הנידון הוא האם זה קשור לתורה".

אגב, באותה הודעה של @ייעוץ תורני  הוא כותב באותו משפט את המונח 'עבודת השם'. כך שכוונתו היתה, שדרך התורה/עבודת השם, נותנת מקום לחשיבה הזו. והנידון אינו האם זה נכתב בחומש פלוני פרק פלמוני פסוק אלמוני.

ואלו (חלק מ) דבריו.
"אני לא בא לחלוק עליך שזה לא עיקר הדין ממש, אלא רק להדגיש שיש כזה דבר הרגש אמיתי שהוא חלקו הפרטי בתורה של כל אחד ואחרים לא מבינים אותו.
רעיון זה מפורש בגר"א איפשהו שלכל אחד יש דרך אחרת בעבודת ה' כפי טבעו ואחרים לא מבינים אותו ומבקרים את דרכו.
וכן בנצי"ב בהעמק דבר איפשהו מביא לזה כמה ראיות כמו למשל "אבוך במאי זהיר טפי".
 

ייעוץ תורני

משתמש ותיק
בעקרון גם הצמחונות שגינו וביזו אותה כאן - היא תורה ממש.
(בתנאי שיוצאים מהבועה של השמרנות המתפתחת).
כמו שכבר הרגישו חז"ל את ההרגש העדין והדקיק הזה באמרם "עם הארץ אסור לאכול בשר"
(ובודאי אינו גדר של חלות שם תורת חפצא של דין יבש.
ובטח לא מתאים לכתוב אותו במשנה ברורה כהוראה חד משמעית.
ונא לא להורות להכשרים שמהיום יש לאסור על כל המסעדות והמשחטות והצרכניות למכור לעמי הארצות בשר).


ואכן היו היה זמן ארוך מאוד שבאמת היה אסור לאף אדם לאכול בשר
עד שהותר לנח בצאתו מהתיבה.

ואמנם היום ההרגש הזה הוא כמעט כפירה חמורה בתורה שציותה עלינו >לתקן את העולם< ע"י אכילת בשר הקרבנות ומידי פעם גם בשר תאוה ואכמ"ל.
למשל:
אשר >קדשנו< וציונו על השחיטה, על אכילת הזבח, אין שמחה אלא בבשר, ועוד.

וכבר ביאר הראב"ד בבעלי הנפש שזו לא אכזריות אלא חסד גדול
בגלל שאנו מעלים את הבעל חי לדרגת "מדבר" במה שהוא נכלל בתוכנו.

[וכנראה לכן עם הארץ (מהסוג הגרוע) אסור לאכול בשר כי הוא יורד להיות פחות מחי ואכמ"ל] .
 

בבא קמא

משתמש ותיק
מוחל וסולח אמר:
בבא קמא אמר:
אסף אמר:
יכול להיות, אבל לתורה זה לא קשור בשום צורה. הנידון הוא האם זה קשור לתורה.


למה אתה מתכוון, כשאתה כותב "קשור/לא קשור לתורה".
מה אתה מגדיר כתורה?
1. חמשה חומשי תורה.
2. תלמוד בבלי.
3. משנה ברורה.
4. מוסר ודרגות חסידות.
5. עבודת השם.
6. אמונה.
7. אחר. _______________.
השואל שאל את שאלתו בצורה ברורה, ולכן אני שואל למה אתה מתכוון כשאתה כותב, "הנידון הוא האם זה קשור לתורה".

אגב, באותה הודעה של @ייעוץ תורני  הוא כותב באותו משפט את המונח 'עבודת השם'. כך שכוונתו היתה, שדרך התורה/עבודת השם, נותנת מקום לחשיבה הזו. והנידון אינו האם זה נכתב בחומש פלוני פרק פלמוני פסוק אלמוני.

ואלו (חלק מ) דבריו.
"אני לא בא לחלוק עליך שזה לא עיקר הדין ממש, אלא רק להדגיש שיש כזה דבר הרגש אמיתי שהוא חלקו הפרטי בתורה של כל אחד ואחרים לא מבינים אותו.
רעיון זה מפורש בגר"א איפשהו שלכל אחד יש דרך אחרת בעבודת ה' כפי טבעו ואחרים לא מבינים אותו ומבקרים את דרכו.
וכן בנצי"ב בהעמק דבר איפשהו מביא לזה כמה ראיות כמו למשל "אבוך במאי זהיר טפי".
לכן הבאתי דוגמא, אדם יש לו הרגש להיות צמחוני, האם זה קשור לעבודת השם? מה היית עונה למי ששואל אותך על כך?
 
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
אח שלך אמר:
האם המקור שאליו התכון השואל הוא מדוד המלך שביזה את הבגדים כשקרע לשאול את כנף בגדו ולכן "ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו"?
וצ"ע מה יכל דוד לעשות בלי לקרוע הבגד?)

המקור אינו מקור, כי חולצה שבלתה ואינו רוצה ללבשה, כבר אינה בגד בעיניו ולכן הופכה לסמרטוט או זורקה לפח (כמובן כל אחד לפי רמת החיים שלו, יש עשירים שאחרי שימוש אחד בבגד הם קצים בו ואצלם לא נחשב לזלזול אם זרקוהו לפח).

אולם אצל דוד מדובר בהשחתה של מעיל יקר שהיה בשימוש המלך בפועל. והיה יכול להוכיח להם בצורה אחרת שהוא היה באותו מקום, ללא השחתה של הבגד (וזו תשובה לשאלתך).

כמו כן, רב המרחק בינינו לבין צדיקים כדוד המלך שדקדקו עמו כחוט השערה, והלוואי ונזכה לקיים את ההלכה הפסוקה, לפני שאנחנו מדקדקים בדברים שאפילו חסידות אין בהם.
 

ייעוץ תורני

משתמש ותיק
אסף אמר:
בבא קמא אמר:
לא מבין את דיבוריך, האם אדם יכול להמציא תורה מחדש? על פי הרגשותיו לבד... והכתוב צווח ולא תוסיפו...

יש פעולות שהם מצוות יש פעולות שהם עבירות ויש מרחב של דברי הרשות שכל אחד יכול לבחור מה לעשות, כמה מתי ואיך (למשל לכתוב בפורום...), ושם נמצאת בחירתו של האדם אילו מעשים והנהגות יבחר להקנות לעצמו שדרכם יעלה במעלות התורה והיראה. גם הנהגות של הרחקה מאיסורים שאינם אסורות מעיקר הדין נמצאות בשטח הזה, שעל כל אחד לפי טבעו מוטל להתרחק לפי נטיית נפשו מהדברים שעלולים להביא לחטא. כמו כן לאידך גיסא יש את החלקים אליהם נמשכת נפשו ומוצא שנטיית ליבו אליהם ובהם צריך להשקיע יותר ולגדול.
אפשר להגדיר עשיה או הימנעות כזאת כמצוה כיון שזהו רצון ה', אבל בתוך תרי"ג מצוות זה לא נכנס.
לכתוב בפורום זה דברי הרשות?
זה או תלמוד תורה, או ביטול תורה. תלוי מה כותבים.
בדיוק כמו בכולל.
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
בבא קמא אמר:
מוחל וסולח אמר:
לכן הבאתי דוגמא, אדם יש לו הרגש להיות צמחוני, האם זה קשור לעבודת השם? מה היית עונה למי ששואל אותך על כך?
אין שאלה (והנהגה) שהיא לא נוגעת לעבודת השם.
כמובן, אם זה מה שבלב וכוונת השואל.
עבודת השם זה החיים עצמם. (לא רק מה שאתה כינית 'תורה'. ושלא ענית, מה אתה מגדיר כתורה)
בעלי המוסר שאלו כל רגע את עצמם, ועל כל תנועה קלה שלהם, האם זה נכון או לא נכון בעבודת השם.
 
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
אח שלך אמר:

המקור אינו מקור, כי חולצה שבלתה ואינו רוצה ללבשה, כבר אינה בגד בעיניו ולכן הופכה לסמרטוט או זורקה לפח (כמובן כל אחד לפי רמת החיים שלו, יש עשירים שאחרי שימוש אחד בבגד הם קצים בו ואצלם לא נחשב לזלזול אם זרקוהו לפח).
אולי לא התכוונת למשמעות צדדית העולה מהדברים.

אך אני תמה מדוע אצל אותו עשיר שקץ בבגד, אין בזה זלזול?
הרי, אצל מי שאינו עשיר, לזרוק דבר שיש לו ערך בעבורו, הרי זהו שוטה. המאבד מה שנותנים לו.
אדרבה, הזלזול האמיתי מגיע לידי ביטוי, כאשר יש לי כל, ואיני מייחס חשיבות לדבר שהוא 'פעוט' בעבורי.
כמו רבי יהודה, שראה ששוחקים בלחם. ובא רעב לעולם. הזלזול מגיע מהשפע.

לו היה נותן ערך לעצם הדבר,  (ולא רק לערכו הממוני) היה מוצא שימוש לדבר, וגם אם לא באופן אישי, היה מוצא למי הדבר כן יועיל. (צדקה).
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
אם העשיר היה לוקח חליפה יקרה ומניח אותה בפתח ביתו כשטיחון כניסה, אכן אתה צודק. זהו זלזול מופגן, השווה לאותו זלזול שראה רב יהודה (לא רבי יהודה) שאנשים שיחקו בלחם, דהיינו הפכו אותו לכדורגל.

אבל אם אחר השימוש הבגד נמאס בעיניו, והוא מניחו בפח בצורה מכובדת, אין בזה מאומה.

הוא הדין אם מניחים את הלחם בשקית וזורקים אותו לפח הזבל.
 

רבה יוני

משתמש חדש
משיב כהלכה אמר:
אח שלך אמר:
האם המקור שאליו התכון השואל הוא מדוד המלך שביזה את הבגדים כשקרע לשאול את כנף בגדו ולכן "ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו"?
וצ"ע מה יכל דוד לעשות בלי לקרוע הבגד?)

המקור אינו מקור, כי חולצה שבלתה ואינו רוצה ללבשה, כבר אינה בגד בעיניו ולכן הופכה לסמרטוט או זורקה לפח (כמובן כל אחד לפי רמת החיים שלו, יש עשירים שאחרי שימוש אחד בבגד הם קצים בו ואצלם לא נחשב לזלזול אם זרקוהו לפח).

אולם אצל דוד מדובר בהשחתה של מעיל יקר שהיה בשימוש המלך בפועל. והיה יכול להוכיח להם בצורה אחרת שהוא היה באותו מקום, ללא השחתה של הבגד (וזו תשובה לשאלתך).

כמו כן, רב המרחק בינינו לבין צדיקים כדוד המלך שדקדקו עמו כחוט השערה, והלוואי ונזכה לקיים את ההלכה הפסוקה, לפני שאנחנו מדקדקים בדברים שאפילו חסידות אין בהם.

פקרט
המקור מקור והראיה חזקה מרפסי ניגרי
כי מפורש בגמרא כל המזלזל בבגדים סופו שאינו נהנה מהם

וכל מה שקשור למידות טובות לא שייך להגיד שזה לא בדרגה שלנו או לא כתוב מפורש
אמת שמי שזה לא בדרגה שלו לא יעזור שיישם, אבל כל אחד צריך לשאוף לדרדה הגבוה ביותר ואדרבה דרך ארץ קדמה לתורה.
עד שמשה רבנו על דעתו העביר את ציווי השם יתברך לאהרן אחיו, כי הוא נהנה מהיאור והבין שלא יתכן לעבוד את השם גם בצייוי מפורש על ידי חוסר הכרת הטוב אפ' לדומם

אמנם ממה שהביאו קודמי לגבי צמחונים יש לדון גם פה 
אולי דעת תורה זה אדרבה כמו שאנחנו אוכלים מן החי ומעלים אותו לדרגת מדבר כן גם בבגד שבלה אדרבה אם נשתמש בו לדברים אחרים זה מעלה אותו כמו ששבית המקדש היו עושים פתילות מבלאי בגדי הכהנים ולמ''ד אחר אפ' אחרי פעם אחת שהשתמשו


מכל מקום נראה שוודאי לא נאמר בבגד מעלין בקודש ואין מורידין וכל שימוש מכובד זה טוב
וכל זילזול שהוא אסור לבד מליצנותא דעבודה זרה
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
דבריך נובעים מחוסר הבנה. הפיכת חולצה לסמרטוט ניקוי אינה זלזול, אלא ניצול מועיל של החולצה לאחר שגמרו להשתמש בה.

זלזול הוא למשל זריקת החולצה (כשהיא במצב טוב) ברחוב, באופן של זלזול.

וכפי שהמקור מדוד המלך דיבר על השחתה של הבגד ללא שום צורך, כאשר היה אפשר לרמוז לשאול המלך באופן אחר ולא ע"י השחתת בגד יקר שהוא עדיין בשימוש.

וכפי שכתבת בעצמך, בגד הוא לא דבר שיש בו קדושה, ואין מושג כזה בסתם בגד, של הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה.

וגם ענין של הכרת הטוב ומידות ודרך ארץ לא שייך הכא כלל. אם יש לי הכרת הטוב לבגד, אז הוא יהיה במוזיאון למשך שארית ימי חייו, אחרי שהפסקתי ללבשו?
 
חלק עליון תַחתִית