ט''ו באב - יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה

שמעיה

משתמש ותיק
הגמרא בסוף תענית מעלה אפשרויות שונות לבאר את הייחוד של ט''ו באב, המוגדר במשנה כיום שלא היה טוב ממנו לישראל, בשורה אחת עם יום הכיפורים.
הנימוקים שהוצעו נעים למן דור המדבר ועד לאירועים שונים במהלך הדורות. אחת ההצעות הינה: יום שנתנו בו הרוגי ביתר לקבורה.
איני מבין איך זה מסתדר עם תיאור המשנה אודות בנות ירושלים היוצאות וחולות בכרמים, ממנו ניכר כי היום היה חג לבנות ציון טרם החורבן, כאשר עדיין היה מלך במלכותו וכהן גדול בכהונתו. ולא מדובר בתקופת השממה שבו ביבנה נתקנה ברכת הטוב והמטיב אודות קבורת הרוגי ביתר.
 
 

יהודה1

משתמש ותיק
קושיא עצומה.
אולי בדרך הדרוש יש ליישב (נראה לי שמקובל כעין זה במקומות רבים) שניתנו הרוגי ביתר הוא מסמל את זה שעם ישראל חי לעולמי עד, ואף אם נגזרה גזירה להרגם בסופו של דבר יש להם תשועה כל אחד לפי עניינו, אם כן רב מתנה לא אמר ששמחו בירושלים בגלל שניתנו הרוגי ביתר לקבורה, אלא בגלל שיום זה מסוגל להראות את נצחיות עם ישראל, וכמו שאנו רואים מקבורת הרוגי ביתר.
 

שמעיה

משתמש ותיק
פותח הנושא
בדקתי ומצאתי שניים בן האחרונים שעמדו בזה, הגבורת ארי והקרן אורה.
תירוציהם, אינם מתיישבים, לצערי, על דעתי.
 

בן של רב

משתמש ותיק
מסתמא היה פשוט למשנה שהיום עצמו יום גדול >מצד עצמו< כמובא במקובלים.

ולכן כל דבר טוב שהונהג ביום זה הוא גם וגם.

>גם ההנהגה הזו שעושים כעת מולידה חיזוק והשפעה להעצמת התאריך הזה לדורות הבאים שיזכו בזכותו בזכיות נוספות.

>וגם עכשיו מכח קדושת היום זה מצליח יותר לסגור שידוכים טובים.
 

שניאור

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
בדקתי ומצאתי שניים בן האחרונים שעמדו בזה, הגבורת ארי והקרן אורה.
תירוציהם, אינם מתיישבים, לצערי, על דעתי.
לא הבנתי מה הבעיה בתירוצו של הגבורת ארי שהיו"ט של ט"ו באב לשיטת רב מתנה הוא אכן רק מאחרי חורבן ביתר, אמת שזה מהלך מחודש אבל מה לא מובן כאן?
 

שמעיה

משתמש ותיק
פותח הנושא
שניאור אמר:
שמעיה אמר:
בדקתי ומצאתי שניים בן האחרונים שעמדו בזה, הגבורת ארי והקרן אורה.
תירוציהם, אינם מתיישבים, לצערי, על דעתי.
לא הבנתי מה הבעיה בתירוצו של הגבורת ארי שהיו"ט של ט"ו באב לשיטת רב מתנה הוא אכן רק מאחרי חורבן ביתר, אמת שזה מהלך מחודש אבל מה לא מובן כאן?

במשנה מבואר שבהן בנות ישראל יוצאות.
לבד מזאת, הדעות בגמ' לא מנחשות אלא מביאות מסורת שבידן. מוזר לומר שנחלקו הדעות בצורה כל כך קיצונית על תחילת התייסדות החג.
אך עתה מצאתי בשו''ת מענה אליהו להרב אדר''ת סי' מ''ט ד''ה בסי' ה' שכתב ממש מה שרציתי אני לומר.
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
שניאור אמר:
שמעיה אמר:
בדקתי ומצאתי שניים בן האחרונים שעמדו בזה, הגבורת ארי והקרן אורה.
תירוציהם, אינם מתיישבים, לצערי, על דעתי.
לא הבנתי מה הבעיה בתירוצו של הגבורת ארי שהיו"ט של ט"ו באב לשיטת רב מתנה הוא אכן רק מאחרי חורבן ביתר, אמת שזה מהלך מחודש אבל מה לא מובן כאן?

במשנה מבואר שבהן בנות ישראל יוצאות.
לבד מזאת, הדעות בגמ' לא מנחשות אלא מביאות מסורת שבידן. מוזר לומר שנחלקו הדעות בצורה כל כך קיצונית על תחילת התייסדות החג.
אך עתה מצאתי בשו''ת מענה אליהו להרב אדר''ת סי' מ''ט ד''ה בסי' ה' שכתב ממש מה שרציתי אני לומר.
מה רצית אתה לומר?
 
 

שמעיה

משתמש ותיק
פותח הנושא
שניאור אמר:
המשנה היא כבר אחרי חורבן ביתר.
אחרי חורבן ביתר לא היו בנות ירושלים חולות בכרמים, כי העיר הייתה חרבה ודוויה.
לא זו בלבד, אלא שבת הכהן גדול אם לא נשבתה לבין הגויים, לא עלה על דעתה לשאול כלים לבנים מבת המלך לשעבר.
 
 

שמעיה

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש ווילנא אמר:
שמעיה אמר:
שניאור אמר:
לא הבנתי מה הבעיה בתירוצו של הגבורת ארי שהיו"ט של ט"ו באב לשיטת רב מתנה הוא אכן רק מאחרי חורבן ביתר, אמת שזה מהלך מחודש אבל מה לא מובן כאן?

במשנה מבואר שבהן בנות ישראל יוצאות.
לבד מזאת, הדעות בגמ' לא מנחשות אלא מביאות מסורת שבידן. מוזר לומר שנחלקו הדעות בצורה כל כך קיצונית על תחילת התייסדות החג.
אך עתה מצאתי בשו''ת מענה אליהו להרב אדר''ת סי' מ''ט ד''ה בסי' ה' שכתב ממש מה שרציתי אני לומר.
מה רצית אתה לומר?
שרב מתנה לא בא לנמק את החג בכללותו, אלא להסביר למה יש לזכור את היום לטובה גם אחרי החורבן. ובפשטות, רשב''ג לא בא לספר היסטוריה אלא ללמד אותנו לנהוג ביום זה בטוב, גם אם לא לחולל בכרמים.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
איש ווילנא אמר:
שמעיה אמר:
רב מתנה לא בא לנמק את החג בכללותו, אלא להסביר למה יש לזכור את היום לטובה גם אחרי החורבן. ובפשטות, רשב''ג לא בא לספר היסטוריה אלא ללמד אותנו לנהוג ביום זה בטוב.
על הדברים הנפלאים האלה ניתן להוסיף:​
אפשר כי את האגדה הזאת הגיד רבן שמעון בן גמליאל באותו יום חמשה עשר באב שתיקנו סנהדרין שביבנה (שהיתה בנשיאותו) את ברכת 'הטוב והמטיב', וציין כי יום זה היה מלפנים יום טוב לישראל שלא היה כדוגמתו מלבד יום הכפורים.
ובזה תומתק סמיכות המאמרים של רב מתנה בגמרא שם:
רַב מַתְנָה אָמַר, יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתַר לִקְבוּרָה. וְאָמַר רַב מַתְנָה, אוֹתוֹ יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתַר לִקְבוּרָה תִּקְּנוּ בְּיַבְנֶה 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'; 'הַטּוֹב' שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ, 'וְהַמֵּטִיב' שֶׁנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה.
 

אמלתרא

משתמש רגיל
אולי באמת היה יו"ט עוד קודם לכך, אך ההגדרה המופלגת 'לא היו ימים טובים לישראל' כט"ו באב, ניתנה רק אח"כ כשארעו בה כל החמשה דברים המנויין שם
 

כרם

משתמש ותיק
אם נדייק בדברי רש"י ותוס' שם, י"ל שניתנו הרוגי ביתר לקבורה לא נמנה בין הסיבות ליום טוב של ט"ו באב, אלא תוספת בגמרא שגם זה אירע באותו יום.
תוס' בד"ה יום שהותרו השבטים, כתב: פירוש דהיינו יו"ט. ובסוף ד"ה יום שבו כלו, סיים: ועשו יו"ט. וברש"י ד"ה שכלו וד"ה דאמר מר: עשו יו"ט.
אבל בשאר, יום שביטל הושע בן אלה וכו', או יום שנתנו הרוגי ביתר, או יום שפסקו מלכרות עצים למערכה - לא כתבו שהוא סיבה לעשות יו"ט.
משמע כי אכן הסבות הן הותרו שבטים וכלו מתי מדבר - כל השאר הם מאורעות שאירעו בו ביום אבל אינם סיבה ליו"ט.
אולם מה שקשה הוא יום שכלו מתי מדבר, שמבואר ברש"י ותוס' שהיה זה בשנה האחרונה שלא מת אף אחד בט' באב והיה הדבר בטוח להם בט"ו באב כשהלבנה במילואה, אבל הגמ' ממשיכה דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה וכו', ועל זה כתב רש"י לפיכך יו"ט הוא. - וזה קשה: כי בת"ב שנה שלפניה כבר כלו מתי מדבר, ולכאורה מאז כבר היה הדבור אל משה, ולמה המתינו עד שנה שלאחריה בט"ו באב, כי כלפי שמיא שכלו מתי מדבר, ומה לי אם בני ישראל ידעו מזה או לא.
 

בער ולא אדע

משתמש רגיל
 
אמלתרא אמר:
אולי באמת היה יו"ט עוד קודם לכך, אך ההגדרה המופלגת 'לא היו ימים טובים לישראל' כט"ו באב, ניתנה רק אח"כ כשארעו בה כל החמשה דברים המנויין שם

עכשיו שאני קורא את דבריך אני שם לב שאולי זה כנגד הה' דברים של החורבן ואף זה הקשר של המשניות שכידוע הה' דברים אינם סיבה לקביעת החורבן שהרי נקבע הצום עוד קודם שקרו כולם ואולי יש גם ביו"כ ה' דברים ובאופן שטו באב יהיה נגד יז בתמוז ויו"כ נגד ת"ב ובזה אזדא ליה לקושיית הרב @שמעיה מניה וביה וכסגנון שכתבו לעיל ובפרט @בן של רב 
 
כרם אמר:
אולם מה שקשה הוא יום שכלו מתי מדבר, שמבואר ברש"י ותוס' שהיה זה בשנה האחרונה שלא מת אף אחד בט' באב והיה הדבר בטוח להם בט"ו באב כשהלבנה במילואה, אבל הגמ' ממשיכה דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה וכו', ועל זה כתב רש"י לפיכך יו"ט הוא. - וזה קשה: כי בת"ב שנה שלפניה כבר כלו מתי מדבר, ולכאורה מאז כבר היה הדבור אל משה, ולמה המתינו עד שנה שלאחריה בט"ו באב, כי כלפי שמיא שכלו מתי מדבר, ומה לי אם בני ישראל ידעו מזה או לא.
נראה שאפשר לתרץ שרק בשנה הבאה נתבטלה הגזירה והדיבור היה רק מאז 
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכא עמוד א
1) אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבא זה בזה.
2) רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: יום שהותר שבט בנימן לבא בקהל,
3) רב דימי בר יוסף אמר רב נחמן: יום שכלו בו מתי מדבר,
4) עולא אמר: יום שביטל בו הושע בן אלה פרדסאות שהושיב ירבעם על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל.
5) רב מתנה אמר: יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה,
6) רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: יום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה.
תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: כיון שהגיע חמשה עשר באב תשש כחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה. אמר רב מנשה: וקרו ליה יום תבר מגל. מכאן ואילך, דמוסיף - יוסיף, שאינו מוסיף - יסיף. מאי יסיף? תני רב יוסף: תקבריה אמיה

האם יש קשר בין הדברים ?
החמש הראשונים אפשר לפרש שזה קלקולים שנתקנו .
אך מה קשור לכרות עצים?
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
huo yuc יום טוב אמר:
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכא עמוד א
1) אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבא זה בזה.
2) רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: יום שהותר שבט בנימן לבא בקהל,
3) רב דימי בר יוסף אמר רב נחמן: יום שכלו בו מתי מדבר,
4) עולא אמר: יום שביטל בו הושע בן אלה פרדסאות שהושיב ירבעם על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל.
5) רב מתנה אמר: יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה,
6) רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: יום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה.
תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: כיון שהגיע חמשה עשר באב תשש כחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה. אמר רב מנשה: וקרו ליה יום תבר מגל. מכאן ואילך, דמוסיף - יוסיף, שאינו מוסיף - יסיף. מאי יסיף? תני רב יוסף: תקבריה אמיה

האם יש קשר בין הדברים ?
החמש הראשונים אפשר לפרש שזה קלקולים שנתקנו .
אך מה קשור לכרות עצים?
אשמח אם יש לכם רעיון לתשובה
(ענייני דיומא)

 
 

חיים ושלום

משתמש ותיק
huo yuc יום טוב אמר:
huo yuc יום טוב אמר:
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכא עמוד א
1) אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבא זה בזה.
2) רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: יום שהותר שבט בנימן לבא בקהל,
3) רב דימי בר יוסף אמר רב נחמן: יום שכלו בו מתי מדבר,
4) עולא אמר: יום שביטל בו הושע בן אלה פרדסאות שהושיב ירבעם על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל.
5) רב מתנה אמר: יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה,
6) רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: יום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה.
תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: כיון שהגיע חמשה עשר באב תשש כחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה. אמר רב מנשה: וקרו ליה יום תבר מגל. מכאן ואילך, דמוסיף - יוסיף, שאינו מוסיף - יסיף. מאי יסיף? תני רב יוסף: תקבריה אמיה

האם יש קשר בין הדברים ?
החמש הראשונים אפשר לפרש שזה קלקולים שנתקנו .
אך מה קשור לכרות עצים?
אשמח אם יש לכם רעיון לתשובה
(ענייני דיומא)
יש פרוש שזה שמחה לגומרה של מצוה
ויש פרוש שמכיון שפסקו מלכרות יכלו לעסוק בתורה ועל זה קבעו יום שמחה 
 
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
הענינים הללו של טו באב, הוא תנועה בכיוון חזור, אחרי שהיינו רחוקים או אפילו מרוחקים, כלומר שינוי כיוון מהתרחקות להתקרבות.
ולא לחינם זה השבוע הראשון של הנחמה, שבאה אחרי גמר החורבן, שמיד בסופו מתחילה התנועה של התיקון.
וסופו בתשובה, וכמו שיש בפסיקתא, אחרי שבעא דנחמתא תרתי דתיובתא.

וזה מתאים מאוד עם יו"כ, שזה סוף התשובה, וטו באב הוא ההתנעה של התשובה.

1. מתי מדבר - נגמר העונש מתחיל התיקון [ונעוץ תחילתו בסופו, שבני השנה האחרונה לא מתו].
2. הותרו שבטים [או שבט בנימין, היינו הך] - חזרה לאיחוד אחרי הפירוד.
3. חזרה לעליה לרגל.
4. קבורה, זריעה לצמיחת הישועה של תחית המתים.
5. חזרה ללימוד תורה.

ולכאורה הוא כנגד תשעה באב, שהוא גמר החורבן, וזה תחילת התיקון - נעוץ סופו בתחילתו.
ויו"כ הוא כנגד י"ז בתמוז, שהוא תחילת הקלקול, וזה תכלית התיקון, שהרי הלוחות שהיו צריכים להנתן ביז בתמוז ניתנו לבסוף ביוה"כ - ותחילתו בסופו.
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
הענינים הללו של טו באב, הוא תנועה בכיוון חזור, אחרי שהיינו רחוקים או אפילו מרוחקים, כלומר שינוי כיוון מהתרחקות להתקרבות.
ולא לחינם זה השבוע הראשון של הנחמה, שבאה אחרי גמר החורבן, שמיד בסופו מתחילה התנועה של התיקון.
וסופו בתשובה, וכמו שיש בפסיקתא, אחרי שבעא דנחמתא תרתי דתיובתא.

וזה מתאים מאוד עם יו"כ, שזה סוף התשובה, וטו באב הוא ההתנעה של התשובה.

1. מתי מדבר - נגמר העונש מתחיל התיקון [ונעוץ תחילתו בסופו, שבני השנה האחרונה לא מתו].
2. הותרו שבטים [או שבט בנימין, היינו הך] - חזרה לאיחוד אחרי הפירוד.
3. חזרה לעליה לרגל.
4. קבורה, זריעה לצמיחת הישועה של תחית המתים.
5. חזרה ללימוד תורה.

ולכאורה הוא כנגד תשעה באב, שהוא גמר החורבן, וזה תחילת התיקון - נעוץ סופו בתחילתו.
ויו"כ הוא כנגד י"ז בתמוז, שהוא תחילת הקלקול, וזה תכלית התיקון, שהרי הלוחות שהיו צריכים להנתן ביז בתמוז ניתנו לבסוף ביוה"כ - ותחילתו בסופו.
לכאורה החזרה ללימוד היה בגלל
שכשכרתו עצים לא למדו
וכשהפסיקו לכרות התחילו ללמוד
ולא כ"כ קשור לט' באב
 
 
יתכן שתוקן אחר חורבן ביתר
ובת כהן גדול ששאלה מבת מלך הכוונה בת כהן הגדול שכהן בבית שלישי שקם בזמן שהעידו מקריבים אע"פ שאין בית, ובו כיהן ר"י כה"ג.
 

ובכן

משתמש ותיק
כרם אמר:
אם נדייק בדברי רש"י ותוס' שם, י"ל שניתנו הרוגי ביתר לקבורה לא נמנה בין הסיבות ליום טוב של ט"ו באב, אלא תוספת בגמרא שגם זה אירע באותו יום.
וכן משמע ברשב"ם בבבא בתרא (קכא.):
רשב"ם ד"ה יום אמר:
כל הנך אמוראי לא פליגי אלא מר גמיר האי מרביה ומר גמיר האי מרביה. 
והיינו, שכל אחד נתן חלקו בגדלות היום הזה, בלי לחלוק על רעהו, ומשכך, יובן אם רב מתנה יתן טעם לשבח היום גם אם אין זה מסביר את הקביעות מיום שהחלה.

וכפי שכתבו:
משה נפתלי אמר:
אפשר כי את האגדה הזאת הגיד רבן שמעון בן גמליאל באותו יום חמשה עשר באב שתיקנו סנהדרין שביבנה (שהיתה בנשיאותו) את ברכת 'הטוב והמטיב', וציין כי יום זה היה מלפנים יום טוב לישראל שלא היה כדוגמתו מלבד יום הכפורים.
 
ובזה תומתק סמיכות המאמרים של רב מתנה בגמרא שם:
רַב מַתְנָה אָמַר, יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתַר לִקְבוּרָה. וְאָמַר רַב מַתְנָה, אוֹתוֹ יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתַר לִקְבוּרָה תִּקְּנוּ בְּיַבְנֶה 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'; 'הַטּוֹב' שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ, 'וְהַמֵּטִיב' שֶׁנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה.
וביותר, דהגירסא בבבא בתרא הוא 'כדאמר רב מתנה, אותו יום' כו'.

ובאגב, אולי יש מקום לומר שיום טוב זה לישראל, הוא המוזכר בשופטים (כא יט-כא):
וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה... וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וגו'.
והוא ממש מענינא דהותר שבט בנימין, ודוק. [ולפי"ז בהכרח שנקבע מטעם כלו מתי מדבר או הותרו שבטים או פסקו מלכרות עצי המערכה].
 

ובכן

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
יתכן שתוקן אחר חורבן ביתר
ובת כהן גדול ששאלה מבת מלך הכוונה בת כהן הגדול שכהן בבית שלישי שקם בזמן שהעידו מקריבים אע"פ שאין בית, ובו כיהן ר"י כה"ג.
עירוב פרשיות יש כאן.
הבית השלישי [אם היה] הוא במרד בן כוזיבא.
שמעתי מקריבין, אפשר שהיה מאוחר, אבל בהרבה אחר שנות רבי.
אחר חורבן ביתר לא הורשו ישראל להתקרב לירושלים, ולא היו בנות ציון יוצאות.
 
 
ובכן אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
יתכן שתוקן אחר חורבן ביתר
ובת כהן גדול ששאלה מבת מלך הכוונה בת כהן הגדול שכהן בבית שלישי שקם בזמן שהעידו מקריבים אע"פ שאין בית, ובו כיהן ר"י כה"ג.
עירוב פרשיות יש כאן.
הבית השלישי [אם היה] הוא במרד בן כוזיבא.
שמעתי מקריבין, אפשר שהיה מאוחר, אבל בהרבה אחר שנות רבי.
אחר חורבן ביתר לא הורשו ישראל להתקרב לירושלים, ולא היו בנות ציון יוצאות.
למה אחרי רבי, לא הבנתי, הרי זה עדות רבי יהושע, ויש בדבריך איזה ט"ס וצל"ע.
כמה זמן לא הורשו להיכנס לירושלים?
מתי ר"י כה"ג כיהן?
איך חתנו של רחב"ג היה כה"ג?
למה שפחתו של רבי הקפידה על טהרת קדשים?
 
 

ובכן

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
למה אחרי רבי, לא הבנתי, הרי זה עדות רבי יהושע, ויש בדבריך איזה ט"ס וצל"ע.
עדות של רבן שמעון בן גמליאל אביו של רבי.
פינחס רוזנצוויג אמר:
כמה זמן לא הורשו להיכנס לירושלים?
מתוך המכלול
דיכוי המרידה [-מרד בן כוזיבא] גרר צעדי ענישה קשים. פעולות הענישה, הקרויים במקורות "גזרות השמד", מלמדות על רצונו של אדריאנוס לפתור את "בעיית היהודים". האוכלוסייה היהודית של יהודה לא התאוששה עוד ממרד בר כוכבא. עם סיומו, היהודים חדלו מלהיות רוב בארץ ישראל בכלל, במיוחד ביהודה, והמרכז היהודי עבר לגליל. בנוסף, היהודים סבלו משורה של גזירות שהטיל אדריאנוס, שמטרתן הייתה לעקור את האלמנטים הלאומיים של הקהילה היהודית ביהודה - אלו "גזירות השמד של אדריאנוס", הכוללות איסורים על המילה, על סמיכת חכמים ועל שמירת השבת, שהופעלו בכל חומרתן. בפועל, העיר האלילית איליה קפיטולינה נבנתה על חורבות ירושלים, ועל יהודים נאסר להיכנס או לגור בה.
פינחס רוזנצוויג אמר:
מתי ר"י כה"ג כיהן?
איך חתנו של רחב"ג היה כה"ג?
כל אלו, לפני המרד, ולפני חורבן ביתר. לכאורה.
פינחס רוזנצוויג אמר:
למה שפחתו של רבי הקפידה על טהרת קדשים?
לא יודע. מה אתה אומר?
 
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
huo yuc יום טוב אמר:
לכאורה החזרה ללימוד היה בגלל
שכשכרתו עצים לא למדו
וכשהפסיקו לכרות התחילו ללמוד
ולא כ"כ קשור לט' באב

גם היתר שבטים לא קשור לתשעה באב, הנקודה היא להראות את התנועה של עיצומו של יום, שהוא סוף זמן הריחוק, בתנועה של התקרבות וזיווג

אולם בפנימיות הדברים, מסתבר שענין 'תשש כוחה של חמה', קשור למה שיש בפי חז''ל תמיד 'שפך חמתו על עצים ואבנים', והחמה הזאת תש כוחה, והפסיקו לכרות את העצים, והתחיל התנוצצות של עולם התיקון, תורה

ובכלל ענין היום של ט''ו באב, הוא התגברות כח הנקבה על הזכר, בבחינת אשת חיל עטרת בעלה, לבנה במילואה, עולם השכר, וזה הזמן שהלילה מתארך על חשבון היום, ותשש כוחה של חמה, לקראת ימות הגשמים, וזה מתקיים בלימוד התורה בלילה, על חשבון עולם העבודה שהוא עצי המערכה, שעיקרו ביום, ביום צוותו

אגב, להשלמת הדרוש הנ''ל משנה שעברה, הייתה לי הרגשה בעקבות השנה הנוכחית, שהיא במתכונת של שנת החורבן, שיצא ת''ב ביום ראשון, דנמצא שט''ו באב חל בשבת נחמו ממש
 

אלעזר בונים

משתמש חדש
ספר וסופר אמר:
אגב, להשלמת הדרוש הנ''ל משנה שעברה, הייתה לי הרגשה בעקבות השנה הנוכחית, שהיא במתכונת של שנת החורבן, שיצא ת''ב ביום ראשון, דנמצא שט''ו באב חל בשבת נחמו ממש
וראוי לצרף לזה ד' ריטב"א תענית דף כו עמוד ב
מתני' אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים. פי' יום הכפורים שניתנו בו לוחות שניות, וט"ו באב שבו ידעו שכלו מתי מדבר בשנת הארבעים, ומפני זה נהגו לעשות סעודה בשבת שלאחר ט' באב. ופרשתי, שהלא המקדש נחרב במוצ"ש כמפו' בגמ', וע"כ זהו הסדר המתוקן, ששבת נחמו חלה בט"ו באב.
 
חלק עליון תַחתִית