תהלים ק"א ב' - הדרך הישרה אמורה לבוא אל האדם מעצמה?

שלו'

משתמש ותיק
תהלים ק"א ב'
אַשְׂכִּילָה בְּדֶרֶךְ תָּמִים מָתַי תָּבוֹא אֵלָי אֶתְהַלֵּךְ בְּתָם לְבָבִי בְּקֶרֶב בֵּיתִי:
רש"י:
אשכילה. אתן לב על דרך התמים: מתי תבא אלי. הדרך הישרה להתהלך בה ואתהלך בתם לבבי אף בקרב ביתי בהצנע כמו בפרהסיא:

 
מה פי' 'מתי תבוא אלי הדרך הישרה'?

וכי הדרך אמורה לבוא אל האדם מעצמה?!

הדרכים השונות לפניו, ועליו הוטלה הבחירה לבחור בדרך הישרה ולילך בה!

 

שו"ר לדברי הרד"ק והמלבי"ם, ויל"ע האם גם סתימת דברי רש"י יתפרשו כדבריהם.

 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
פי' רבנו מנחם המאירי:
ואמר אַשְׂכִּ֤ילָה׀ בְּדֶ֬רֶךְ תָּמִ֗ים, רוצה לומר אני מחשב ומתבונן במעשי תמיד אי זה דרך ישר ותמים ונבחר ללכת בו. ומָ֭תַי תָּב֣וֹא אֵלָ֑י, מתי תהי' נראה כמו "וַיָּבֹ֧א אֱ-לֹקִ֛ים", או מתי תבא אלי זה הדרך, רוצה לומר שאגיע לכך, ומלת דרך פעמים לשון זכר ופעמים לשון נקבה. או יהי' דרך סמוך, רוצה לומר דרך אדם תמים:
ואמר אֶתְהַלֵּ֥ךְ בְּתָם־לְ֝בָבִ֗י בְּקֶ֣רֶב בֵּיתִֽי, כלומר שאפילו עם בני ביתי איני מתגאה ולא מתראה כשליט עליהם:
פי' ר"י מטראני:
אַשְׂכִּ֤ילָה׀ בְּדֶ֬רֶךְ תָּמִ֗ים. לשון הבטה כמו "אַ֭שְׁרֵי מַשְׂכִּ֣יל אֶל־דָּ֑ל", כלומר עיינתי והבטתי בְּדֶ֬רֶךְ תָּמִ֗ים, מתי תבוא אותה הדרך לידי ואלך בה. ובא דרך לשון זכר ונקבה, תָּמִ֗ים הוא לשון זכר, תָּב֣וֹא הוא לשון נקבה: אֶתְהַלֵּ֥ךְ. תמיד אני מתהלך בְּתָם־לְ֝בָבִ֗י בְּקֶ֣רֶב בֵּיתִֽי:
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
וכך כתב לי ח"א שליט"א:
אולי השאלה 'הרי עלינו הוטלה הבחירה לבחור בדרך הטוב ולילך בה' קשורה למה שכתב המסילת ישרים:

ובאמת שלא יוכל איש להצליח במשקל הזה אלא בשלושה דברים: א. שיהיה לבו ישר שבלבבות שלא תהיה פנייתו אלא לעשות הנחת רוח לפניו יתברך, ולא זולת זה כלל. ב. ושיהיה מעיין על מעשיו עיון גדול וישתדל לתקנם על פי התכלית הזה. ג. ואחר כל זאת יהיה משליך יהבו על ה', שאז יאמר בו (תהלים פד, ו, יב) אשרי אדם עוז לו בך וגו' לא ימנע טוב להולכים בתמים.
אמנם אם אחד מן התנאים האלה יחסר לו לא יגיע אל השלימות, וקרוב הוא ליכשל וליפול דהיינו או אם הכונה לא תהיה מובחרת וזכה, או אם יתרשל מן העיון במה שיוכל לעיין, או אם אחר כל זה לא יתלה בטחונו בקונו, קשה לו שלא יפול. אך אם שלשתם ישמור כראוי, תמימות המחשבה, עיון, ובטחון, אז ילך בטח באמת ולא יאונה לו כל רע. הוא הדבר שאמרה חנה בנבואתה (שמואל א ב, ט) רגלי חסידיו ישמור, ודוד כמו כן אמר (תהלים לז, כח) ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו.

ומסתמא גם הפסוק אחר כך, 'לא ידבק בי', קשור למציאות זו שיש בידינו לעשות השתדלות בעניין, ועל ידי זה נינצל מטעות, אך בסופו של דבר הרבה נשאר מחוץ לשליטתנו והשגתנו, ואחריותנו היא 'אשכילה בדרך תמים', ולהתפלל שתבוא אליו.
 

זכור לטוב

משתמש ותיק
קהלת פרק ז
עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר, וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים.

אלא שלפעמים האדם גודל בסביבת אנשים ובסביבה חינוכית עקומה וכו' וכו' כל מיני השפעות חיצוניות ואז באמת נצרך לברר ולחקור הרבה כדי לחזור לישרות הפשוטה, אמנם נראה שגם בכה"ג מסייעין לו מלמעלה שלא תימחק לגמרי נקודת היושר שבלבבו ובעזרתה יוכל לחזור לדרך האמיתית.
 
חלק עליון תַחתִית