שאלה פשוטה בגמ' ביבמות, האם עמדו עליה?

4568734

משתמש ותיק
ביבמות סב, ב וסד, ב שרב הונא היה מאריך בשיעוריו ועי"ז חלק מתלמידיו שהוצרכו לנקביהם לא עשו ונעשו עקרים.

האם עמדו בראשונים שם איך היה מותר לו לעשות כן? ולמה באמת לא קיצר את שיעוריו? וכי לא ידע?
 

גלואיט

משתמש ותיק
י"ל שלא היה חיוב גמור להישאר בשיעור ומי שרצה ללכת יכל ללכת, אלא שהם לא רצו ללכת.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
הקושיא הקשה בהרבה איך לא יצאו מן השיעור, איך נשארו עד שעיקרו עצמם ולמרבה הפלא לא ראיתי מי שעמד בזה. כבוד התורה אינו עניין לזה, שזה איסור גמור וכבוד התורה ככיבוד או"א כולכם חייבים בכבודי ולא דוחה איסור.
 

חדא פלפלתא

משתמש ותיק
4568734 אמר:
ביבמות סב, ב וסד, ב שרב הונא היה מאריך בשיעוריו ועי"ז חלק מתלמידיו שהוצרכו לנקביהם לא עשו ונעשו עקרים.

האם עמדו בראשונים שם איך היה מותר לו לעשות כן? ולמה באמת לא קיצר את שיעוריו? וכי לא ידע?
לענ"ד נראה שכל אחד יכל ללכת מתי שרוצה [עיין ביצה טו ע"ב]רק מגודל עיונם לא שמו ליבם לכך [עיין שבת פח במעשה דרבא].
 
 

ובכן

משתמש ותיק
שאלה למחשבה: כמה תלמידים היו יושבים לפני רב הונא תמיד בבית המדרש, ולא רק בשעת השיעור.

וכמה נעקרו.
 

נהורא

משתמש ותיק
4568734 אמר:
ביבמות סב, ב וסד, ב שרב הונא היה מאריך בשיעוריו ועי"ז חלק מתלמידיו שהוצרכו לנקביהם לא עשו ונעשו עקרים.

האם עמדו בראשונים שם איך היה מותר לו לעשות כן? ולמה באמת לא קיצר את שיעוריו? וכי לא ידע?



כשמסירת התורה היא על פה, אי אפשר לסמוך על כל אחד, ומה של תשמע היום יתכן ולעולם לא תשמע, גם במחיר של עקרות, סוג של מסי"נ
 

דוד ה.

משתמש ותיק
ובכן אמר:
שאלה למחשבה: כמה תלמידים היו יושבים לפני רב הונא תמיד בבית המדרש, ולא רק בשעת השיעור.

וכמה נעקרו.

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סד עמוד ב
אמר רב אחא בר יעקב שיתין סבי הוינא וכולהו איעקור מפרקיה דרב הונא לבר מאנא דקיימי בנפשאי החכמה תחיה בעליה 
 

פינת יקרת

משתמש ותיק
דוד ה. אמר:
ובכן אמר:
שאלה למחשבה: כמה תלמידים היו יושבים לפני רב הונא תמיד בבית המדרש, ולא רק בשעת השיעור.

וכמה נעקרו.

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סד עמוד ב
אמר רב אחא בר יעקב שיתין סבי הוינא וכולהו איעקור מפרקיה דרב הונא לבר מאנא דקיימי בנפשאי החכמה תחיה בעליה 
אולי הוא התכוון לגמרא הזו: "כי הוו מיפטרי רבנן מבי רב הוו פיישי אלפא ומאתן רבנן מבי רב הונא הוו פיישי תמני מאה רבנן רב הונא הוה דריש בתליסר אמוראי כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דרב הונא ונפצי גלימייהו הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא ואמרי במערבא קמו ליה ממתיבתא דרב הונא בבלאה" (כתובות קו.).

מבואר שהיתה לו ישיבה ענקית!!

 
 

ובכן

משתמש ותיק
דוד ה. אמר:
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סד עמוד ב
אמר רב אחא בר יעקב שיתין סבי הוינא וכולהו איעקור מפרקיה דרב הונא לבר מאנא דקיימי בנפשאי החכמה תחיה בעליה 
ובכתובות:
כתובות (קו.) אמר:
כי הוו מיפטרי רבנן מבי רב, הוו פיישי אלפא ומאתן רבנן.
מבי רב הונא, הוו פיישי תמני מאה רבנן.
רב הונא הוה דריש בתליסר אמוראי.
כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דרב הונא ונפצי גלימייהו, הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא, ואמרי במערבא: קמו ליה ממתיבתא דרב הונא בבלאה.
הוה אומר, שמרבית התלמידים אכן עשו כפי שחשב רב הונא שיעשו, וכשנצרכו - יצאו ונפנו.

אבל שיתין סבא הוינא - שלא יכלנו להפסיק ולהפסיד אף הגיג אחד מהשיעור, וכרבא בשבת פח, ולכן כולהו איעקור, חוץ מרב אחא בר יעקב, שגם בא לידי סכנה.

[וביני לביני קלע הרב @פינת יקרת, ותשואות חן].
 

א סו

משתמש ותיק
4568734 אמר:
האם עמדו בראשונים שם איך היה מותר לו לעשות כן? ולמה באמת לא קיצר את שיעוריו? וכי לא ידע?
ראשונים לא ראיתי, אבל בסי' ג באו"ח דיברו ע"ז הפוסקים
 

דוד ה.

משתמש ותיק
ובכן אמר:
אבל שיתין סבא הוינא - שלא יכלנו להפסיק ולהפסיד אף הגיג אחד מהשיעור, וכרבא בשבת פח, ולכן כולהו איעקור, חוץ מרב אחא בר יעקב, שגם בא לידי סכנה.
תשו"ח, ואולי יש לחלק בין "סבי" לסתם תלמידים.
 

יוסף אומץ

משתמש ותיק
חיס אמר:
תשובה לשאלת הפשוטה נמצא בתבואות שור סימן י"ג סק"ב באריכות נפלאה....

https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37876&st=&pgnum=42&hilite=

בקיצור: תלמידי רב הונא למדו בעיון רב....לא הרגישו בעצירת נקבים....
ראו בצילום להלן, הביא התבואות שור עוד כמה תיאוצים ועיי״ש עוד בנידון מדוע לא עשו [שירותים] במקומם.
77095ECE-222F-4CD8-8CC3-3ACB36883862.jpeg
 
 

יוסף אומץ

משתמש ותיק
חיס אמר:
תשובה לשאלת הפשוטה נמצא בתבואות שור סימן י"ג סק"ב באריכות נפלאה....
בקיצור: תלמידי רב הונא למדו בעיון רב....לא הרגישו בעצירת נקבים....
וכתב ה@אשל @אברהם, שכאשר משהה ׳קטנים׳ כל שמסיח דעתו ואינו מרגיש, אין בזה לא חשש משום שיקוץ ולא חשש משום עקרות [וא״כ מובן, שהתלמידים למדו בעיון רב ולא הרגישו וממילא] ורק כשמרגיש כל כל שאי אפשר להישמט בשום היסח הדעת שהוא, בזה יש איסור.

וכתב בשו״ע אדה״ז: 
וי״א שבקטנים אין בהם משום בל תשקצו, אלא שאסרו משום סכנה וגם שלא יהא עקר.

                    

 
 
חלק עליון תַחתִית