רחיצה בתשעת הימים

יתכן ומסתבר

משתמש ותיק
נ. פ. אמר:

ראשית לא לשכוח שמקלחת בתשעת הימים זה כמו מקלחת ביום כיפור !!!! וכשאמרו לחזו"א שסובלים מזה הוא אמר 'אדרבה'..
שנית שיש מצבים שבאמת כבר אי אפשר, ולב שאכפת לו יודע מתי זה בלתי אפשרי !!!!


במצבים שבאמת כבר אי אפשר הוא יתיר אפילו ביוהכ"פ ח"ו???
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
נ. פ. אמר:
הרב טשזנר בספרו שערי נחמה, כתב למעלה מ15 צדדים בענין, ונראה שכיסה את הנושא בכל כיון אפשרי.
בעניותי היסוד שעולה מכל דבריו:
ראשית לא לשכוח שמקלחת בתשעת הימים זה כמו מקלחת ביום כיפור !!!! וכשאמרו לחזו"א שסובלים מזה הוא אמר 'אדרבה'..
שנית שיש מצבים שבאמת כבר אי אפשר, ולב שאכפת לו יודע מתי זה בלתי אפשרי !!!!


מי שיכול לצטט תע''ב.
 
 

Ben Levi

משתמש ותיק
כמדומני שמלבד הנידון על צער לחבירו וכו' יש כאן טענה פשוטה שרחיצה שאינה של תענוג מותרת, וכפי שציטטו חלק מהפוסקים שהובאו לעיל, ואת זה לא אסרו. וברור שמה שנוהגים היום להתרחץ בכל יום אינו לתענוג אלא נעשה כחובה.
וכל המתלהמים והמקללים והמזלזלים - זה לא יעזור. זכותכם לנהוג כהאוסרים, אך זה לא יבטל את דעת החולקים ומתירים. אז חבל
 

Ben Levi

משתמש ותיק
ולדמות רחיצה בתשעת הימים לרחיצה ביוה"כ - במח''כ - הוא טעות פשוטה. שזהו מדינא דגמרא, וזהו מנהג, וביוה''כ נאסר גם שלא לתענוג, וכאן רק לתענוג. וכו'
 

אחד הלויים

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
צא וראה מה דרך בני אדם בימי השבעה ל"ע, לא תמצא אחד מאלף שירחוץ, וע"כ שאינו בגדר איסטניס.
הטענה הזאת מעניינת ונשמעת פעם אחר פעם
אבל יש לי שאלה פשוטה כל השלושים לא מתרחצים ובזה מקילים ביותר
ובנוסף הייתי לא מזמן לצערי בשבעה ואחת האבלות השתגעה שהבגד שלה התלכלך מהתינוק והיא לא מסוגלת מה לעשות?
ואדרבא לא מספיק שהיא אבלה טראגית היא צריכה להיות מסריחה ולסבול?
 

אלי פלדמן

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
צא וראה מה דרך בני אדם בימי השבעה ל"ע, לא תמצא אחד מאלף שירחוץ, וע"כ שאינו בגדר איסטניס.

אינני בא להכריע
ברמה הפרקטית יש להעיר שאין להשוות בין מצב שאדם נמצא בביתו וכמעט בלא תנועה למצב שבו החיים מתנהלים כרגיל שאז האדם מזיע פי כמה וכמה
וחוץ מכך, הנטען כאן הוא לא משום צער עצמו אלא מצד צער חברו.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
מבקש אמת אמר:
דרומאי אמר:
פשוט שאלו דברי יצר הרע, ואין שום היתר מצד ממאיס את חברו שכן במצב כזה שכולם לא מתרחצים אין כאן מאיסות כלל,
אדרבה מאיסות יש באנשים ההולכים מבוסמים בריח הסבון והשמפו בימים אלו.

אולם לצורך מצוה ממש מותר לרחוץ כמו במקום מצות עונה.
אני מסכים איתך שמבחינה עקרונית אם זו ההלכה הרי שכולם מחוייבים בכך וחלק מהצער הוא לסבול ריח של אחרים, אלא שמאחר וכידוע חלק גדול מהפוסקים (לפי מה שאני ראיתי - רובם) הקילו ברמה כזו או אחרת הרי שאכתי יש טענה שיש להתחשב באחרים הנוהגים להקל וסובלים מהריח של המחמירים, ויל"ע בדבר.

אמנם האמת היא שלגופו של ענין איני מבין כלל את טעם החומרא בזה, הרי כשהתקבל המנהג בארצות אשכנז מצב ההיגיינה היה כידוע עשרות מונים גרוע מבימינו, כשרוב האנשים התרחצו רק פעם בתקופה, וא"צ להאריך בפרטים של עובדה ידועה ומפורסמת, וא"כ איך אפשר להעתיק מנהג שהתקבל על מצב שונה לחלוטין למצב של ימינו? הרי כשנשתנה המצב והגויים הפסיקו לעבוד ע"ז פסקו הראשונים (עי' תוס' ע"ז נז,ב ושו"ע יו"ד קמא) שהאיסורים שנהגו בעובדי ע"ז כבר אינם תקפים כיון שמדובר במצב שונה לחלוטין, וכנ"ל בנוגע לעטיפת ראש באבל (תוס' מו"ק כא,א) ושאלת שלום לאבל ולאשה (מהר"ם שיק אה"ע נג), וכן נהוג לגבי כתיבת ס"ת (יו"ד רע) ורבות כהנה. וזה בדינים מדאורייתא ומדרבנן, כ"ש במנהג שהתקבל בקרב בני אשכנז!

ומטעם זה אין חילוק בין רחיצת הזיעה לרחיצת ידיים המלוכלכות בטיט, שכמו שהפריע לאנשים בזמנם לכלוך בטיט כך היום מפריע לאנשים לכלוך מזיעה, ואינה רחיצה של תענוג. ואפילו רחיצה בבוקר מפני רוח רעה שאף אחד לא רואה אותה ובפשטות גם לא קיימת בזמנינו (עי' תוס' יומא עז,ב) התירו מפני שאינה לתענוג, כ"ש זיעה שמפריעה מאד וגורמת לחוסר יישוב הדעת.
מחילה, אך זה מזכיר לי קצת את הטענה הידועה של הכפרי, הרי התורה ניתנה בסיון, ואיך אפשר ללמוד מזה לימי החורף הקשים!
אם אתה רוצה לטעון שכולם היום כאיסטניס, צא וראה מה דרך בני אדם בימי השבעה ל"ע, לא תמצא אחד מאלף שירחוץ, וע"כ שאינו בגדר איסטניס.
ומר' עזריאל אויערבך שמעתי שגדר איסטניס הוא אם מה שאינו רוחץ מפריע לו לישון בלילה.

ועיקר מה שכתבת אודות רחיצה שאינה של תענוג נסתר מדברי הרמב"ם הידועים גבי טבילת עזרא, והרי הוא עצמו לא ביטלה מעולם, ואפ"ה אסרה ביוה"כ.


את הטיעון הזה נגד הכפרי אתה גם טוען נגד הראשונים שהזכרתי?

אני אישית מתקשה לישון בלילה אם איני רוחץ, אינני יודע איך זה אצל אחרים אבל אני משער שהרבה אנשים יתקשו להרדם אחרי זמן מה של אי רחיצה, כ"א לפי ענינו. 

לגבי טבילת עזרא רוב ראשונים חולקים על הרמב"ם, וגם להרמב"ם זה אינו אלא בטבילה שבאמת אין בה צורך מדינא וממילא יתענג בה האדם ולכן לא התירו, משא"כ להעביר הזיעה הרי היא כרחיצה להעביר לכלוך שמותרת אפילו ביוה"כ, וכ"ש בתשעה באב דעדיף מיניה שהרי סיכה להעביר את הזוהמא אסרו ביוה"כ והתירו באבל ובת"ב, ועאכ"ו בתשעת הימים שאינו אלא מנהג.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
משיב כהלכה אמר:
אמונת אומן אמר:
חידה היא בעיני,
האם אני הוא היחידי שהיה ברור לי בטרם כניסתי לאשכול,
מי המה המתירים ומי האוסרים?
זאת בטרם כתבו את תשובותיהם המנומקות להפליא?
ולמה לנו להאריך בסברות כאשר הדינים העולים ידועים מראש?
אתה רוצה לומר לי שניחשת לבד שמהר"י מברונא (סי' י"ב), הגרי"ח זוננפלד (שו"ת שלמת חיים או"ח סי' שי"ג), ערוך השולחן (סי' תקנ"א סעיף ל"ז), הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה אה"ע ח"ד סי' פ"ד אות ד'), הגר"ש וואזנר (שו"ת שבט הלוי ח"ז ס' עז ס"ק ב), הגרש"ז אויערבך בהליכות שלמה (פרק יד, יח), הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש פרק סט, לו, לז), הגר"נ קרליץ (חוט שני יו"ט עמ' שמו, שמז), הגר"א גרינבלט (שו"ת רבבות אפרים ח"ב ס' קנה אות ד), הגאון ר' ישראל דוד הארפענעס (שו"ת ויברך דוד), שו"ת שבט הקהתי (ח"ה ס' ק), הגר"י קמינצקי (אמת ליעקב ס"ס תקנ"א הערה 514), הגרב"צ אבא שאול (שו"ת אור לציון ח"ג פרק כז הלכה ה), הגר"ע יוסף (ארבע תעניות עמ' רלח- רמד), הגר"ג ציננער (ספר נטעי גבריאל בין המצרים ח"א פרק מב, ד), בשו"ת דברי יציב (ס' רלז ס"ק ד), הגר"מ ברנדסדורפר (שו"ת קנה בשם חלק א סימן לב), הרב קארפ בשם הגר"א דושניצר והגר"מ קלירס (ספר הלכות בין המיצרים), והגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"ד קכ"ט) מתירים רחיצה בתשעת הימים לאשכנזים או בשבוע שחל בו לספרדים ברחיצה שאינה לשם תענוג אלא להוריד זיעה מרובה או לכלוך?

איך הצלחת לנחש?
לא זהו הנידון כלל,
השאלה היא מה נחשב זיעה מרובה, מהו לכלוך,
והעיקר הוא מי מצטט את מה ובאיזו צורה,
ואת זה משום מה קל מאד לנחש...

אף אחד לא העלה על דעתו משום מה, שכבודו עם ידענותו המופלגת, יכתוב פה:
''כדאי הוא בית אלוקינו להתאבל עליו פעם אחת בשנה'',
ואני תוהה באמת, מנין לנו הידיעה הזו...
אני תוהה את אותה התהיה גם עליך, כך שאולי תתכבד ותיישב לנו את התמיהה העצומה בנוגע לעצמך, ואז נראה אם אולי זה יעזור לנו ליישב את התמיהה בנוגע לאחרים.
 
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
כלל לא נכנסתי לדיון...
אני רק משתעשע למראה ה'נייטרליות'', הכל עפ''י ההלכה הצרופה...
ואני הקטן איני סבור לא כהמקילים ולא כהמחמירים!

אתה לא נייטרלי ולא קרוב לזה. על המשועממים ומחפשי חומרות מעולם לא היה לך מה להעיר, כולם צדיקים וחסידים שמתאבלים על החורבן (וגם מזכים את כל הסביבה באבילות רבה), כשמישהו הזכיר רב שמחמיר מיד אורו עיניך וביקשת ציטוט.

אינך יכול להבין שפשוט יתכן אדם שלומד את הסוגיא בעמקות עם שכל ישר, ללא רצון להקל או להחמיר, מעיין במקור הדברים (שציינתי לעיל), בחילוק שכבר מופיע בגמ', בין רחיצה לשם תענוג לבין רחיצה הנצרכת, מבין עד כמה הרחיקו לכת אותם המזיעים ומסריחים ומזיקים לסביבה.

איזה אינטרס יש לי להקל לאשכנזים, כאשר אני עצמי ספרדי, הפוסקים שלנו מקילים בזה בפשטות, והשנה אין לנו כלל שבוע שחל בו ת"ב?
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
נ. פ. אמר:
הרב טשזנר בספרו שערי נחמה, כתב למעלה מ15 צדדים בענין, ונראה שכיסה את הנושא בכל כיון אפשרי.
בעניותי היסוד שעולה מכל דבריו:
ראשית לא לשכוח שמקלחת בתשעת הימים זה כמו מקלחת ביום כיפור !!!! וכשאמרו לחזו"א שסובלים מזה הוא אמר 'אדרבה'..
שנית שיש מצבים שבאמת כבר אי אפשר, ולב שאכפת לו יודע מתי זה בלתי אפשרי !!!!
חוששני שדברים אלו גובלים בלאו של 'בל תוסיף'.

אם אנשים מתייחסים למנהג שהמציאו באשכנז לפני כמה מאות שנים כמו לדין גמור מן התורה או מדרבנן, נראה לי שצריך לברר שוב את מקורות הסמכות ההלכתית.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
אם אתה רוצה לטעון שכולם היום כאיסטניס, צא וראה מה דרך בני אדם בימי השבעה ל"ע, לא תמצא אחד מאלף שירחוץ, וע"כ שאינו בגדר איסטניס.
קראתי מאחד הפוסקים (איני זוכר כעת מי) שהזכיר טענה זו, והעיר שבאמת היום הרבה אנשים שואלים אותו אם אפשר לרחוץ גם באבלות...
 
מבקש אמת אמר:
אמנם האמת היא שלגופו של ענין איני מבין כלל את טעם החומרא בזה, הרי כשהתקבל המנהג בארצות אשכנז מצב ההיגיינה היה כידוע עשרות מונים גרוע מבימינו, כשרוב האנשים התרחצו רק פעם בתקופה, וא"צ להאריך בפרטים של עובדה ידועה ומפורסמת, וא"כ איך אפשר להעתיק מנהג שהתקבל על מצב שונה לחלוטין למצב של ימינו? הרי כשנשתנה המצב והגויים הפסיקו לעבוד ע"ז פסקו הראשונים (עי' תוס' ע"ז נז,ב ושו"ע יו"ד קמא) שהאיסורים שנהגו בעובדי ע"ז כבר אינם תקפים כיון שמדובר במצב שונה לחלוטין, וכנ"ל בנוגע לעטיפת ראש באבל (תוס' מו"ק כא,א) ושאלת שלום לאבל ולאשה (מהר"ם שיק אה"ע נג), וכן נהוג לגבי כתיבת ס"ת (יו"ד רע) ורבות כהנה. וזה בדינים מדאורייתא ומדרבנן, כ"ש במנהג שהתקבל בקרב בני אשכנז!

ומטעם זה אין חילוק בין רחיצת הזיעה לרחיצת ידיים המלוכלכות בטיט, שכמו שהפריע לאנשים בזמנם לכלוך בטיט כך היום מפריע לאנשים לכלוך מזיעה, ואינה רחיצה של תענוג. ואפילו רחיצה בבוקר מפני רוח רעה שאף אחד לא רואה אותה ובפשטות גם לא קיימת בזמנינו (עי' תוס' יומא עז,ב) התירו מפני שאינה לתענוג, כ"ש זיעה שמפריעה מאד וגורמת לחוסר יישוב הדעת.

לענ"ד זה טיעון רפרומי מובהק. שו"ר שכבר האריכו למחות על הדברים וא"כ אין טעם לכפול.
 

עמיקא וטמירא

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
אינך יכול להבין שפשוט יתכן אדם שלומד את הסוגיא בעמקות עם שכל ישר, ללא רצון להקל או להחמיר
אמנם זה דוקא מי שיוצא לו לקולא
אם יצא לחומרא וודאי שאינו אלא מגאווה ושכל עקום ומידות רעות...

הנשק שלך לא בלעדי
הלא כך?!
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
מי שבאמת לא יכול לסבול יעשה מה שמותר מדין, ובשעת הצורך, לא כאילו הם ימי סיון העליזים.

ולא כאלו הסוברים שההלכות הללו נכתבו רק באופן שת''ב חל בחורף.

והלב יודע אם לעקל או לעקלקלות!

לא מדובר בהלכות כלל, אלא במנהג שהתקבל במקום ובתקופה בה הרחצה המקובלת בימי אב היתה פחות תדירה מהרחצה במקומינו ובזמנינו בימות החורף. וממילא להעתיק מנהג שהתקבל במצב מסויים למצב אחר לחלוטין היא שמרנות תמוהה מאד בעיני, בדומה לאותם החושבים שיש איזו קדושה בחבישת כובע פרווה (או לבד, לא משנה) על ראשם בקיץ המזרח תיכוני בגלל שאבות אבותיהם עשו כך באירופה המושלגת, או שיש חיוב 'דת יהודית' ללבוש רעלה בגלל שכך נהגו במדינות מוסלמיות.

עם זאת ברור שהיה כאן מנהג להצטער מעט במניעת רחיצת תענוג, ולכן צריך כל מי שמתרחץ לעשות זאת באופן שעדיין יש לו מעט צער (וכ"א יגדיר לעצמו את ה'מעט' הזה כפי שנראה בעיניו).
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
רץ כצבי וגיבור כארי אמר:
מבקש אמת אמר:
אמנם האמת היא שלגופו של ענין איני מבין כלל את טעם החומרא בזה, הרי כשהתקבל המנהג בארצות אשכנז מצב ההיגיינה היה כידוע עשרות מונים גרוע מבימינו, כשרוב האנשים התרחצו רק פעם בתקופה, וא"צ להאריך בפרטים של עובדה ידועה ומפורסמת, וא"כ איך אפשר להעתיק מנהג שהתקבל על מצב שונה לחלוטין למצב של ימינו? הרי כשנשתנה המצב והגויים הפסיקו לעבוד ע"ז פסקו הראשונים (עי' תוס' ע"ז נז,ב ושו"ע יו"ד קמא) שהאיסורים שנהגו בעובדי ע"ז כבר אינם תקפים כיון שמדובר במצב שונה לחלוטין, וכנ"ל בנוגע לעטיפת ראש באבל (תוס' מו"ק כא,א) ושאלת שלום לאבל ולאשה (מהר"ם שיק אה"ע נג), וכן נהוג לגבי כתיבת ס"ת (יו"ד רע) ורבות כהנה. וזה בדינים מדאורייתא ומדרבנן, כ"ש במנהג שהתקבל בקרב בני אשכנז!

ומטעם זה אין חילוק בין רחיצת הזיעה לרחיצת ידיים המלוכלכות בטיט, שכמו שהפריע לאנשים בזמנם לכלוך בטיט כך היום מפריע לאנשים לכלוך מזיעה, ואינה רחיצה של תענוג. ואפילו רחיצה בבוקר מפני רוח רעה שאף אחד לא רואה אותה ובפשטות גם לא קיימת בזמנינו (עי' תוס' יומא עז,ב) התירו מפני שאינה לתענוג, כ"ש זיעה שמפריעה מאד וגורמת לחוסר יישוב הדעת.

לענ"ד זה טיעון רפרומי מובהק. שו"ר שכבר האריכו למחות על הדברים וא"כ אין טעם לכפול.
ראית את הדוגמאות ה'רפורמיות' שהבאתי לעיל מראשונים ואחרונים?

יש לך הסבר מתקבל על הדעת למה לחקות דברים שעשו פעם רק כי עשו את זה פעם, בלי שום טעם והגיון?
 
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
עמיקא וטמירא אמר:
אמנם זה דוקא מי שיוצא לו לקולא
אם יצא לחומרא וודאי שאינו אלא מגאווה ושכל עקום ומידות רעות...

אם מצטט פשקווילים, זורק סיסמאות, או סתם מבלבל במוח, אכן.

אבל אם מברר את הסוגיא כמו שצריך, מדקדק בלשונות הגמ' והראשונים ומבאר את חילוקי הדינים, למה לא?
 

עמיקא וטמירא

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
אם מצטט פשקווילים, זורק סיסמאות, או סתם מבלבל במוח, אכן.

אבל אם מברר את הסוגיא כמו שצריך, מדקדק בלשונות הגמ' והראשונים ומבאר את חילוקי הדינים, למה לא?
וצ"ל גם דין זה תלוי בהאי דינא
אם יצא לו לחומרא וודאי שאינו אלא פשקווילים וכו'
ואם יצא לקולא ודואי ממקור טהור חילוקי דינם ברורים וזכים וכו'
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
להקל צריך כתפיים רחבות, וביסוס הפסק.

להחמיר כל חמור יכול, ולצורך הענין אפשר להשתמש בכל פשקוויל שזרוק על הרצפה והודפס במדפסת של השכן הזייפן ממול.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
אמונת אומן אמר:
משיב כהלכה אמר:
אתה רוצה לומר לי שניחשת לבד שמהר"י מברונא (סי' י"ב), הגרי"ח זוננפלד (שו"ת שלמת חיים או"ח סי' שי"ג), ערוך השולחן (סי' תקנ"א סעיף ל"ז), הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה אה"ע ח"ד סי' פ"ד אות ד'), הגר"ש וואזנר (שו"ת שבט הלוי ח"ז ס' עז ס"ק ב), הגרש"ז אויערבך בהליכות שלמה (פרק יד, יח), הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש פרק סט, לו, לז), הגר"נ קרליץ (חוט שני יו"ט עמ' שמו, שמז), הגר"א גרינבלט (שו"ת רבבות אפרים ח"ב ס' קנה אות ד), הגאון ר' ישראל דוד הארפענעס (שו"ת ויברך דוד), שו"ת שבט הקהתי (ח"ה ס' ק), הגר"י קמינצקי (אמת ליעקב ס"ס תקנ"א הערה 514), הגרב"צ אבא שאול (שו"ת אור לציון ח"ג פרק כז הלכה ה), הגר"ע יוסף (ארבע תעניות עמ' רלח- רמד), הגר"ג ציננער (ספר נטעי גבריאל בין המצרים ח"א פרק מב, ד), בשו"ת דברי יציב (ס' רלז ס"ק ד), הגר"מ ברנדסדורפר (שו"ת קנה בשם חלק א סימן לב), הרב קארפ בשם הגר"א דושניצר והגר"מ קלירס (ספר הלכות בין המיצרים), והגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"ד קכ"ט) מתירים רחיצה בתשעת הימים לאשכנזים או בשבוע שחל בו לספרדים ברחיצה שאינה לשם תענוג אלא להוריד זיעה מרובה או לכלוך?

איך הצלחת לנחש?
לא זהו הנידון כלל,
השאלה היא מה נחשב זיעה מרובה, מהו לכלוך,
והעיקר הוא מי מצטט את מה ובאיזו צורה,
ואת זה משום מה קל מאד לנחש...

אף אחד לא העלה על דעתו משום מה, שכבודו עם ידענותו המופלגת, יכתוב פה:
''כדאי הוא בית אלוקינו להתאבל עליו פעם אחת בשנה'',
ואני תוהה באמת, מנין לנו הידיעה הזו...
אני תוהה את אותה התהיה גם עליך, כך שאולי תתכבד ותיישב לנו את התמיהה העצומה בנוגע לעצמך, ואז נראה אם אולי זה יעזור לנו ליישב את התמיהה בנוגע לאחרים.
איזו תהיה בדיוק יש לך עלי?
 
 

עמיקא וטמירא

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
להקל צריך כתפיים רחבות, וביסוס הפסק.

להחמיר כל חמור יכול, ולצורך הענין אפשר להשתמש בכל פשקוויל שזרוק על הרצפה והודפס במדפסת של השכן הזייפן ממול.
יש גם חמורים שיודעים להקל...
(לא מתכוון אליך לגופו של דבר)

כמובן כוח דהתירא עדיף אבל צריך את הכוח,
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
אמונת אומן אמר:
כלל לא נכנסתי לדיון...
אני רק משתעשע למראה ה'נייטרליות'', הכל עפ''י ההלכה הצרופה...
ואני הקטן איני סבור לא כהמקילים ולא כהמחמירים!

אתה לא נייטרלי ולא קרוב לזה. על המשועממים ומחפשי חומרות מעולם לא היה לך מה להעיר, כולם צדיקים וחסידים שמתאבלים על החורבן (וגם מזכים את כל הסביבה באבילות רבה), כשמישהו הזכיר רב שמחמיר מיד אורו עיניך וביקשת ציטוט.

אינך יכול להבין שפשוט יתכן אדם שלומד את הסוגיא בעמקות עם שכל ישר, ללא רצון להקל או להחמיר, מעיין במקור הדברים (שציינתי לעיל), בחילוק שכבר מופיע בגמ', בין רחיצה לשם תענוג לבין רחיצה הנצרכת, מבין עד כמה הרחיקו לכת אותם המזיעים ומסריחים ומזיקים לסביבה.

איזה אינטרס יש לי להקל לאשכנזים, כאשר אני עצמי ספרדי, הפוסקים שלנו מקילים בזה בפשטות, והשנה אין לנו כלל שבוע שחל בו ת"ב?


אני לא נייטרלי אלא נורמלי.

כשמישהו הזכיר רב שהקיף את הענין מ15 צדדים ביקשתי ציטוט.

ולגבי השכל הישר והעמקות שלך, והטיפול במסריחים למיניהם,
אשאיר את זה לאחרים,
כי חיוב תוכחה הוא עד הכאה...
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
Ben Levi אמר:
וביוה''כ נאסר גם שלא לתענוג, וכאן רק לתענוג. וכו'
כמדומני שדווקא סיכה אסורה ביוה"כ גם שלא לתענוג, אבל רחיצה אסורה רק לתענוג.
 

שירת הלווים

משתמש ותיק
במשפחתי נהגו להחמיר (אני באופן אישי כן מתקלח מסיבה רפואית) בכל אופן אולי המחמירים יוכלו להביא את כל ספרי הפוסקים שמחמירים כעין מה שעשה משיב כהלכה עם המצדדים להקל 
 

אלי פלדמן

משתמש ותיק
בכל מקרה גם מי שמקל מאיזה טעם יש לו לחוש להוסיף איזו הרגשה אחרת של צער ואבלות כגון לומר תיקון חצות באותם הימים או לא לשמוע ווקלי למי שמיקל ועוד כ"א לפי מה שמרגיש שיעזור לו להרגיש את האבלות
ומצינו כעין זה בפרה אדומה שמתוך שהקילו בה בפרט אחד החמירו הרבה בדברים אחרים כדי שלא יבואו להקל בה
 

עמיקא וטמירא

משתמש ותיק
אלי פלדמן אמר:
מצינו כעין זה בפרה אדומה שמתוך שהקילו בה בפרט אחד החמירו הרבה בדברים אחרים כדי שלא יבואו להקל בה
ויש להעיר דמקילים סבירא להו דאינו קולא כלל, וליכא כלל איסור מעיקר הדין....
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
שינובה אמר:
ב"ה שבבני ברק התיר החזו"א וכו,
להד"ם.
וכך כתב הגרח"ק על הוראת החזו"א...
לא רצה להתיר לבחורי הישיבה לעשות מקלחת (שקורין טו"ש) בתשעת הימים מפני החום 
והוסיף הגר"ח
ואמרתי לו ששמעתי שר' אלי' דושניצר זצ"ל מתיר, ולא הסכים. שוב שמעתי מנאמן שגם ר' אלי' ז"ל לא התיר אלא למי שיש לו פצעים. ומש"כ במ"ב סי' תרי"ג סק"ב הוא רק במחלה של זיעה. 
מתוך הספר "קרא עלי מועד".
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן רלז
והנה יש שרוצים להתיר הרחיצה מחמת שמזיעים, ולגבי יוה"כ בט"ז סי' תרי"ג סק"א כתב דרחיצה להעביר את הזיעה אסור כמ"ש סי' שאח"ז גבי סיכה שאסור כדי להעביר הזוהמא וה"ה ברחיצה, ובמג"א שם בסי' תרי"ד סק"א כתב צ"ע מ"ש מרחיצה דשרי להעביר הזוהמא וכו' עיין שם, וסומכים בזה על דעת המג"א להתיר רחיצה כשמזיע. אך משם אין ראיה כי המג"א איירי בזוהמא והיינו שמזוהם מאד ולא בסתם זיעה, ואמנם מי שמזיע כל כך עד שהוא מזוהם או שמזיע בזיעה שאינה חולפת, וכהך דבכתובות ע"ה ע"א גבי מומין עיין שם, אה"נ דמותר לו לרחוץ. ואפשר לפרש כן גם במ"ש במטה אפרים סי' תרי"ג סעיף ב' להתיר במזיע הרבה עיין שם, דהיינו שמזיע הרבה עד שנעשה מזוהם ודו"ק. 
ולפי זה היה אפשר להשוות דאין מחלוקת בין הט"ז והמג"א, דהט"ז כתב להעביר את הזיעה אסור כמ"ש בסי' שאח"ז גבי סיכה שאסור כדי להעביר את הזוהמא וכו', והיינו כמבואר במג"א שמה משום דסיכה הוי תענוג טפי, דמדאינו מסתפק ברחיצה גרידא נראה שכונתו לתענוג, וה"ה ברחיצה להעביר זיעה כי בסתם זיעה אין בהכרח שירחץ ונראה שכונתו לתענוג, ורק להעביר זוהמא התיר במג"א ודו"ק. 
ולאור האמור נראה דבער"ש חזון יש לאסור הרחיצה זולת הטבילה בפושרין, וכן ראיתי מנעורי בכל המקומות שהייתי שהיו המרחצאות סגורים בער"ש חזון, ואף אם מזיע כדאי הוא בית אלקינו וכו', ובפרט שבימים קדמונים היתה עיקר עבודתם בשדה ועכ"ז נמנעו מרחיצה וק"ו בזמנינו היום, ומכ"ש שבאים לרחוץ בבורית שזה אסור לכו"ע, ומי שצריך לרחוץ לצורך רפואה ירחץ בביתו בצנעה וכנ"ל, ואף מרחיצת פניו ידיו ורגליו יש להמנע כשאפשר לו ומכ"ש במקלחת דהוי כרחיצת כל גופו כנ"ל, וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה בב"א. 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
מי שיכול לצטט תע''ב.
אצטט מתוך הספר (שערי נחמה).. חלקי אמנם, וכפי שהבנתי מהדברים המובאים לעיל שלזה נתכוון
א. גדר רחיצה של תענוג ביום הכפורים ובאבלות שוים. 
וכמדומה שהדברים שונים ממה שהובא בשמו בענין זה לעיל.
 

שינובה

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
שינובה אמר:
ב"ה שבבני ברק התיר החזו"א וכו,
להד"ם.
וכך כתב הגרח"ק על הוראת החזו"א...
לא רצה להתיר לבחורי הישיבה לעשות מקלחת (שקורין טו"ש) בתשעת הימים מפני החום 
והוסיף הגר"ח
ואמרתי לו ששמעתי שר' אלי' דושניצר זצ"ל מתיר, ולא הסכים. שוב שמעתי מנאמן שגם ר' אלי' ז"ל לא התיר אלא למי שיש לו פצעים. ומש"כ במ"ב סי' תרי"ג סק"ב הוא רק במחלה של זיעה. 
מתוך הספר "קרא עלי מועד".
במקומות החמים מאוד כמו באר"י, יש מתירים במקום הצורך לרחוץ כל הגוף בצונן,
להעביר הזיעה. [חזו"א (מבית לוי עמ' יז הגה ב), אג"מ (אה"ע ח"ד סי' פד אות ד) ותשובות והנהגות (ח"ב ססי'
רס)] . ובמקום שא"א לנקות הזיעה ללא סבון וכדו', אפשר להתרחץ עם סבון לפי הצורך.
[שבט הלוי (ח"ח סי' קכז)]. ומ"מ הדבר מסור ללב יראי ה' מתי להקל בכל זה. [שבט הלוי (שם)].

ופניו ידיו ורגליו בצונן הרי זה משנה ברורה מפורש , 

והוא רחום יכפר עוון אחא"כ
 
חלק עליון תַחתִית