מבקש אמת אמר:
בעצם גם מסחר במניות ממש מבוסס על הימור לאיזה כיוון תזוז המניה, ולא זו בלבד אלא שעיקר שווי המניה מבוסס על ההימור הציבורי בנוגע לעתידה ולא על ערכה הריאלי, כך שאין שום הבדל עקרוני בין מסחר באופציות, חוזי הפרשים וכד' למסחר במניות עצמם.
גם קניית מכולת מהבעלים, וכן כל עסק פעיל, בנוי בסופו של דבר על הימור שהעסק יצליח... אינני מסכים כלל על המציאות אותה תיארתם במסחר במניות (תיארתם את הטכני שזה מיעוט מהמניות, וגם שם זה לא הימור גם אם האידיוט שקנה מתנהל כהימור, אך רוב המסחר מתנהל על הערכות שווי מניה שזה בדיוק כמו קניית מכולת), ואף אם היה כדבריכם מה שייך לדון כמשחק בקוביא קניית עסק ממשי, וכי אם שוטה קונה מכולת בלי לבדוק את ההיתכנות, אלא מהמר על ההצלחה, הוא משחק בקוביא? ומה הקשר לזירת מסחר שזה הימור לכל דבר, ואין כל נכס כנגד. וגם הטענה שאינם מבלי עולם מסופקני אם היא טענה, לא מיבעיא להלכה שיש בזה משום אסמכתא וגזל דרבנן, אלא אף אם נאמר רק משום מבלי עולם, עצם ההתעסקות הקבועה בדבר שאינו מעלה ואינו מוריד, ניחוש כיווני מסחר לצורך הימור, לכאורה יש בו איסור. אלא שיש לדון שיתכן והשיטה שעליו בנויה הערכת כיווני המסחר (הטכני שהזכרתי) יסודה בפסיכולוגיה של ההמונים, שהם בקניותיהם ומכירותיהם יוצרים את כיווני המסחר, ויתכן, ואולי אף מוכח, שיש בזה אמת ע"פ רוב, וא"כ אין כאן הימור כלל, ואינו הימור כלל, רק שהחברה מרוויחה מפערי מכירה קניה שהם תמיד לטובתה, ובפער שגורם שאף אחרי החישובים הנכונים בדר"כ מפסידים, ומטיפשים שאינם מבינים וקונים אצלם כהימור, אף שביסודו אינו הימור, וא"כ לכאורה אין בזה איסור. חשוב לדעת שבמציאות כ85% מפסידים בזירת מסחר, וא"כ יש לדון בזה שיתכן שהוא הונאה גמורה (זה נתפס כקרוב ל50/50 בעיני הציבור), אך כמובן שהאיסור על החברה ולא על הקונה, וכמובן שומר נפשו יברח מזה שההפסד קרוב לודאי אף אם הוא מומחה בתחום.