מה ההבדל בין הליכה לנסיעה בלשון תורה?

  • Thread starter Anonymous
  • תאריך התחלה
A

Anonymous

Guest
הנה מצינו בתורה הרבה פעמים לשון נסיעה. כל מסעי בני ישראל וכו'.
מה הפירוש נסיעה בלשון תורה. היום מקובל לכנות הליכה ברגליים ונסיעה בגלגלים.
אבל בלשון תורה כמדומה שאינו כן, הנה לענין בני ישראל כמדומה שמבואר בתרגום יונתן שלא רכבו על החמורים אלא הלכו ברגליהם.
ובאברהם אבינו מצינו הלוך ונסוע הנגבה, וכן וילך למסעיו.
עוד מצינו בפר' וישלח שאמר יעקב לעשיו 'ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך'
באופן כללי היה נראה [והוא מיישב את רוב המקומות] שנסיעה נאמר רק על מעבר מוחלט ממקום למקום, אבל מי שאינו עובר למקום אחר זהו לשון הליכה.
וצריך בירור.
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
יהודי של פעם אמר:
ישר כח לרב @הכהן
וכן מדיוק לשון הפסוק בראשית לז יז
נסעו מזה כי שמעתי אומרים נלכה דויתנה
אם כוונתכם שנסיעה היא מ- והליכה היא ל-
הרי מצינו גם וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר
ונסיעה עדיין לא בדקתי אם מצינו נסיעה ל-
 

במבי

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
הנה מצינו בתורה הרבה פעמים לשון נסיעה. כל מסעי בני ישראל וכו'.
מה הפירוש נסיעה בלשון תורה. היום מקובל לכנות הליכה ברגליים ונסיעה בגלגלים.
אבל בלשון תורה כמדומה שאינו כן, הנה לענין בני ישראל כמדומה שמבואר בתרגום יונתן שלא רכבו על החמורים אלא הלכו ברגליהם.
ובאברהם אבינו מצינו הלוך ונסוע הנגבה, וכן וילך למסעיו.
עוד מצינו בפר' וישלח שאמר יעקב לעשיו 'ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך'
באופן כללי היה נראה [והוא מיישב את רוב המקומות] שנסיעה נאמר רק על מעבר מוחלט ממקום למקום, אבל מי שאינו עובר למקום אחר זהו לשון הליכה.
וצריך בירור.

והנה רש"י בסוף פרשת פקודי כותב שאף מקום חנייתן אף הוא קרוי "מסע" וכן וילך למסעיו וכדו' ועפ"ז י"ל שהכוונה שאברהם הלך "הלך ונסוע הנגבה" כלומר שהלך ו"חנה" ונסוע כאן הינו בכוונת החנייה !
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
במבי אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
הנה מצינו בתורה הרבה פעמים לשון נסיעה. כל מסעי בני ישראל וכו'.
מה הפירוש נסיעה בלשון תורה. היום מקובל לכנות הליכה ברגליים ונסיעה בגלגלים.
אבל בלשון תורה כמדומה שאינו כן, הנה לענין בני ישראל כמדומה שמבואר בתרגום יונתן שלא רכבו על החמורים אלא הלכו ברגליהם.
ובאברהם אבינו מצינו הלוך ונסוע הנגבה, וכן וילך למסעיו.
עוד מצינו בפר' וישלח שאמר יעקב לעשיו 'ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך'
באופן כללי היה נראה [והוא מיישב את רוב המקומות] שנסיעה נאמר רק על מעבר מוחלט ממקום למקום, אבל מי שאינו עובר למקום אחר זהו לשון הליכה.
וצריך בירור.

והנה רש"י בסוף פרשת פקודי כותב שאף מקום חנייתן אף הוא קרוי "מסע" וכן וילך למסעיו וכדו' ועפ"ז י"ל שהכוונה שאברהם הלך "הלך ונסוע הנגבה" כלומר שהלך ו"חנה" ונסוע כאן הינו בכוונת החנייה !
רש"י שם אומר שכיון שהיו נוסעים משם על כן נקרא מסע, אז עדיין לא הבנתי מה הריוח בהלוך ונסוע, למה הנסיעה נקראת הלוך ולא נסיעה, ודווקא החניה נקרא מסע?
 

במבי

משתמש ותיק
לכאורה זה מהמילים מהמתפכות בעבר הבאתי מאמר קצר בנושא, ברשותך אני מצטט אותו.


במבי אמר:
בפרשה מביא האבן עזרא על הפסוק "ויאר את הלילה" (שמות יד-כ) פירוש ש"ויאר" פירושו "החשיך" ולכאורה שולל זאת מכל וכל וכך הוא כותב:

ואמר ר' מרינוס, כי פי' ויאר את הלילה לשון ויחשיך, וכמוהו ולילה אור בעדני ובדברי חכמינו ז"ל אור לארבעה עשר.
והמפרש כזה, השים חשך לאור ואור לחשך, כי לא יתכן בכל לשון שיהיה פי' מילה אחת דבר והפכו אם לא היה על דרך כנוי, כמו ברך נבות אלקים עכ"ל
ועיין אבי עזר במקום אך נראה שהאבן עזרא לא שולל לגמרי שהרי כותב שייתכן על דרך כינוי כלומר שיש את הביאור העיקרי והנכון של המילה ובדקך השאלה וכינוי אפשר לתת למילה גם את המשמעות ההפכית.

וחשוב לציין שרש"י עה"פ "ולילה אור בעדני" (תהילים קלט - יא) מפרשו לשון אופל !!!

ומצינו בתנ"ך הרבה פעמים את המילים המתהפכות
כדלהלן:

  1. קודש \ קְדֵשָׁה
    לדשן את המזבח \ "ודשנו את המזבח" (הוצאת הדשן) שמות כז-ג
    חטא \ חיטוי (ועין רש"י נידה לא: ד"ה "ובחטא" - לשון טבילה וטהרה)
    כלה (ענין תאוה – "כלה שארי ולבבי...") \ עניין מניעה וגירושין ("וימינך מקרב חיקך כלה")
    שבח (משמעו עילוי והלל) \וכן מלשון "השפלה" !!! כגון "בשוא גליו אתה תשבחם" (תהילים פט-י), משביח שאון ימים (שם סה-ח(
    עיקר \ עיקור ("את סוסיהם תעקר..." יהושע יא-ו – ופירושו הוצאת הפרסות. (חולין ז:) )
    יוסף (הוספה – "יוסף ה' לי בן אחר") \ אסף (לקיחה "אסף ה' את חרפתי" , ספו תמו (תהילים עג')
    "ותשרש שורשיה" (תהלים פ – י) \ לשרש-הוצאת השורשים כמו "בכל תבואתי תשרש" (איוב לא-יב)
    "בסעפיה" פירושו בענפיה (ישעיה יז-ו) \ "מסעיף" פירושו עקירת הענף. (שם י – לג)
    שכב \ מובא בשם ר' שמואל ארקוולטי שמה שנאמר על ראובן "וישכב את בלהה פלגש אביו", שזה מהמילים המתהפכות וא"כ "וישכב" פירושו שמנע השכיבה.(ע"י שבלבל יצועי אביו) (אבי עזר על אבן עזרא שמות יד-כ)
    ויסקלהו – זריקת אבנים \ סקלו מאבן פירושו, הסרת האבנים. (ישעיה סב-י)
    קפץ \ "לא תקפוץ את ידך" פירושו סגירה וצמצום וכן "וְכָל עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ" (תהילים קז-מב) וכן "קפיצת הדרך" פירושו כך (רש"י חולין צא: ד"ה קפצה)
    "ולמזח תמיד יחגריה" עניינו חגירת החגור (תהילים קט-יט) \ "לא יזח החושן" הסרתו (שמות כח-כח)
    "...ערו ערו עד היסוד בה" (תהילים קלז-ז) - לשון חורבן, ואינו נופל אלא על דבר שעוקרין שרשיו מהארץ (רש"י שם) \ מתערה כאזרח רענן (שם לז-לה) – לשון השרשה.
    לברך לעלה ולקלס \ "על כן נתתיך חרפה בגוים וקלסה לכל הארצות" (יחזקאל כב-ג)
    מלא "יין חמר מלא מסך" עניינו מילוי ושלימות \ "גם הנפש לא תמלא" עניינו כריתה (קהלת ו-ז, מ"צ שם)
    "עזב" לשון דחיה והרחקה \ "עזוב תעזוב עמו" (שמות כג-ה – ואף דהוה לגבי פריקה דהוא כעין הרחקה, כותב שם רש"י דהוה לשון עזרה)
    הווה \ "והות רשעים תהדוף" עקירת ההויה (משלי י-ג מלבי"ם)
    "לא נפקד ממנו איש" לשון חסרון (במדבר לא-מט) \ "יפקד ה' אלוקי הרוחות" (שם כז-טז) לשון מנין
    ירושה \ "ויורש את האמורי" לשון גירוש (במדבר לב-לט)
    מסע \ "... ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם" (סוף פקודי) פי' רש"י לשון חניה !!!

    "הוקע אותם" לשון חיבור (במדבר כה') \ ולעיתים הסרת החיבור "תקע נפשי" (ירמיה ו-ח)
    מזור, עניין רפואה (א-ו) \ עניין חולי (הושע ה-יג, סנהדרין צב.)
    "ער" לשון יורש (ער ועונה) \ "ערירי" בלא יורש (רש"י בראשית טו-ב)
    גירעון, ענינו חסרון \ ענין ריבוי ! (איוב לו-כז)
    מקץ – סוף \ לשון התחלה !!! "מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי..." כותב מצודת דוד "לשון התחלה, כי הראש יקרא קצה כמו הסוף" (ירמיה לד-יד)
 

ראשון לציון

משתמש ותיק
בכתובים מצינו כמה פעמים 'נסיעה' במשמעות של עקירה - ראה שופטים טז, יד ובמצודות. מלכים-א ה, לא וברש"י. ובירושלמי מצינו הלשון 'הסיע דעתו' במשמעות של היסח הדעת.
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
במבי אמר:
לכאורה זה מהמילים מהמתפכות בעבר הבאתי מאמר קצר בנושא, ברשותך אני מצטט אותו.


במבי אמר:
בפרשה מביא האבן עזרא על הפסוק "ויאר את הלילה" (שמות יד-כ) פירוש ש"ויאר" פירושו "החשיך" ולכאורה שולל זאת מכל וכל וכך הוא כותב:

ואמר ר' מרינוס, כי פי' ויאר את הלילה לשון ויחשיך, וכמוהו ולילה אור בעדני ובדברי חכמינו ז"ל אור לארבעה עשר.
והמפרש כזה, השים חשך לאור ואור לחשך, כי לא יתכן בכל לשון שיהיה פי' מילה אחת דבר והפכו אם לא היה על דרך כנוי, כמו ברך נבות אלקים עכ"ל
ועיין אבי עזר במקום אך נראה שהאבן עזרא לא שולל לגמרי שהרי כותב שייתכן על דרך כינוי כלומר שיש את הביאור העיקרי והנכון של המילה ובדקך השאלה וכינוי אפשר לתת למילה גם את המשמעות ההפכית.

וחשוב לציין שרש"י עה"פ "ולילה אור בעדני" (תהילים קלט - יא) מפרשו לשון אופל !!!

ומצינו בתנ"ך הרבה פעמים את המילים המתהפכות
כדלהלן:

  1. קודש \ קְדֵשָׁה
    לדשן את המזבח \ "ודשנו את המזבח" (הוצאת הדשן) שמות כז-ג
    חטא \ חיטוי (ועין רש"י נידה לא: ד"ה "ובחטא" - לשון טבילה וטהרה)
    כלה (ענין תאוה – "כלה שארי ולבבי...") \ עניין מניעה וגירושין ("וימינך מקרב חיקך כלה")
    שבח (משמעו עילוי והלל) \וכן מלשון "השפלה" !!! כגון "בשוא גליו אתה תשבחם" (תהילים פט-י), משביח שאון ימים (שם סה-ח(
    עיקר \ עיקור ("את סוסיהם תעקר..." יהושע יא-ו – ופירושו הוצאת הפרסות. (חולין ז:) )
    יוסף (הוספה – "יוסף ה' לי בן אחר") \ אסף (לקיחה "אסף ה' את חרפתי" , ספו תמו (תהילים עג')
    "ותשרש שורשיה" (תהלים פ – י) \ לשרש-הוצאת השורשים כמו "בכל תבואתי תשרש" (איוב לא-יב)
    "בסעפיה" פירושו בענפיה (ישעיה יז-ו) \ "מסעיף" פירושו עקירת הענף. (שם י – לג)
    שכב \ מובא בשם ר' שמואל ארקוולטי שמה שנאמר על ראובן "וישכב את בלהה פלגש אביו", שזה מהמילים המתהפכות וא"כ "וישכב" פירושו שמנע השכיבה.(ע"י שבלבל יצועי אביו) (אבי עזר על אבן עזרא שמות יד-כ)
    ויסקלהו – זריקת אבנים \ סקלו מאבן פירושו, הסרת האבנים. (ישעיה סב-י)
    קפץ \ "לא תקפוץ את ידך" פירושו סגירה וצמצום וכן "וְכָל עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ" (תהילים קז-מב) וכן "קפיצת הדרך" פירושו כך (רש"י חולין צא: ד"ה קפצה)
    "ולמזח תמיד יחגריה" עניינו חגירת החגור (תהילים קט-יט) \ "לא יזח החושן" הסרתו (שמות כח-כח)
    "...ערו ערו עד היסוד בה" (תהילים קלז-ז) - לשון חורבן, ואינו נופל אלא על דבר שעוקרין שרשיו מהארץ (רש"י שם) \ מתערה כאזרח רענן (שם לז-לה) – לשון השרשה.
    לברך לעלה ולקלס \ "על כן נתתיך חרפה בגוים וקלסה לכל הארצות" (יחזקאל כב-ג)
    מלא "יין חמר מלא מסך" עניינו מילוי ושלימות \ "גם הנפש לא תמלא" עניינו כריתה (קהלת ו-ז, מ"צ שם)
    "עזב" לשון דחיה והרחקה \ "עזוב תעזוב עמו" (שמות כג-ה – ואף דהוה לגבי פריקה דהוא כעין הרחקה, כותב שם רש"י דהוה לשון עזרה)
    הווה \ "והות רשעים תהדוף" עקירת ההויה (משלי י-ג מלבי"ם)
    "לא נפקד ממנו איש" לשון חסרון (במדבר לא-מט) \ "יפקד ה' אלוקי הרוחות" (שם כז-טז) לשון מנין
    ירושה \ "ויורש את האמורי" לשון גירוש (במדבר לב-לט)
    מסע \ "... ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם" (סוף פקודי) פי' רש"י לשון חניה !!!

    "הוקע אותם" לשון חיבור (במדבר כה') \ ולעיתים הסרת החיבור "תקע נפשי" (ירמיה ו-ח)
    מזור, עניין רפואה (א-ו) \ עניין חולי (הושע ה-יג, סנהדרין צב.)
    "ער" לשון יורש (ער ועונה) \ "ערירי" בלא יורש (רש"י בראשית טו-ב)
    גירעון, ענינו חסרון \ ענין ריבוי ! (איוב לו-כז)
    מקץ – סוף \ לשון התחלה !!! "מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי..." כותב מצודת דוד "לשון התחלה, כי הראש יקרא קצה כמו הסוף" (ירמיה לד-יד)
לענ"ד ממש לא, עיין היטב שם ברש"י מה שביאר למה החנייה אף היא נקראת מסע.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
באברהם אבינו מצינו הלוך ונסוע הנגבה.
הפועל 'הלך' משמש רבות כפועל עזר לפעלים אחרים, להורות על התמדת הפעולה, לדוגמה:
וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר.
וְדָוִד הֹלֵךְ וְחָזֵק, וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים וְדַלִּים.
וכיוצא באלו הוא גם המשפט 'הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה', ואין מובנה של ההליכה כאן צעידה ממקום למקום.
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
באברהם אבינו מצינו הלוך ונסוע הנגבה.
הפועל 'הלך' משמש רבות כפועל עזר לפעלים אחרים, להורות על התמדת הפעולה, לדוגמה:
וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר.
וְדָוִד הֹלֵךְ וְחָזֵק, וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים וְדַלִּים.
וכיוצא באלו הוא גם המשפט 'הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה', ואין מובנה של ההליכה כאן צעידה ממקום למקום.
יישר כח, אבל עדיין חסר הסבר למה לא מספיק ונסע לבד? אתה מתכוון שזה בא להורות על התמדת הנסיעה?
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
באברהם אבינו מצינו הלוך ונסוע הנגבה.
הפועל 'הלך' משמש רבות כפועל עזר לפעלים אחרים, להורות על התמדת הפעולה, לדוגמה:
וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר.
וְדָוִד הֹלֵךְ וְחָזֵק, וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים וְדַלִּים.
וכיוצא באלו הוא גם המשפט 'הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה', ואין מובנה של ההליכה כאן צעידה ממקום למקום.
לכשתמצי לומר, כל שורש ה.ל.ך על כל הטיותיו הושאל על ענין התמדה כמו:

שופטים פרק ד
( וַתֵּ֜לֶךְ יַ֤ד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ הָל֣וֹךְ וְקָשָׁ֔ה עַ֖ל יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ־כְּנָ֑עַן
שמואל א יד
וַיְהִ֗י עַ֣ד דִּבֶּ֤ר שָׁאוּל֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן וְהֶהָמ֗וֹן אֲשֶׁר֙ בְּמַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וָרָ֑ב
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
זה בא להורות על התמדת הנסיעה?
בהחלט! כלומר, לא היה זה מסע רצוף ממקום למקום, כי אם מסע מקוטע הנמשך לאורך זמן, וכלשון רש"י:
לִפְרָקִים, יוֹשֵׁב כָּאן חֹדֶשׁ אוֹ יוֹתֵר וְנוֹסֵעַ מִשָּׁם וְנוֹטֶה אָהֳלוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, וְכָל מַסָּעָיו הַנֶּגְבָּה – לָלֶכֶת לִדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
האחד בא לגור אמר:
לכשתמצי לומר, כל שורש ה.ל.ך על כל הטיותיו הושאל על ענין התמדה.
כוונת הדברים אינה מחוורת כשמלה.
הכוונה היא: שהשורש הליכה הוא לא רק בא כמשמעות של התמדה של פעולה אחרת כנסמך, כמו הלוך ונסוע, אלא הוא עצמו משמש כהתמדת מצב מסוים .
שהרי לא נאמר "ותקש יד ישראל הלוך וקשה" או " ותרב הלוך ורב" כשם שנאמר "ויסע אברם הלוך ונסוע "

וכמדומה שאף המקרא "ותהלך אש ארצה " ענינו על התמדת הליכת האש אל הארץ שהרי לא נאמר ותרד אש.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
בתרגום אונקלוס נסע=נטול. כלומר נעקור ממקום זה למקום אחר.
הליכה היא הצעידה ברגליים.

לפעמים תיבות אלו משמשות כביטוי מושאל במקומות אחרים בתורה.

כעת אידך ניזיל ונגמור לכל שרשי נ.ס.ע. וה.ל.כ. שבתורה על פי יסוד זה. תוכנת בר אילן תסייע...
וכל דבר ניתן להסביר.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
הנה מצינו בתורה הרבה פעמים לשון נסיעה. כל מסעי בני ישראל וכו'.
מה הפירוש נסיעה בלשון תורה. היום מקובל לכנות הליכה ברגליים ונסיעה בגלגלים.
אבל בלשון תורה כמדומה שאינו כן, הנה לענין בני ישראל כמדומה שמבואר בתרגום יונתן שלא רכבו על החמורים אלא הלכו ברגליהם.
ובאברהם אבינו מצינו הלוך ונסוע הנגבה, וכן וילך למסעיו.
עוד מצינו בפר' וישלח שאמר יעקב לעשיו 'ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך'
באופן כללי היה נראה [והוא מיישב את רוב המקומות] שנסיעה נאמר רק על מעבר מוחלט ממקום למקום, אבל מי שאינו עובר למקום אחר זהו לשון הליכה.
וצריך בירור.
נסיעה מתיחסת לעקירה וזו התוצאה. והליכה היא הפעולה עצמה וזה פשוט כמו שנאמר
אלא שאצל אברהם כפי שהוזכר נאמר 'הלוך ונסוע' והיה צריך להקדים נסיעה להליכה אבל לא מוכרח
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
הנה מצינו בתורה הרבה פעמים לשון נסיעה. כל מסעי בני ישראל וכו'.
מה הפירוש נסיעה בלשון תורה. היום מקובל לכנות הליכה ברגליים ונסיעה בגלגלים.
אבל בלשון תורה כמדומה שאינו כן, הנה לענין בני ישראל כמדומה שמבואר בתרגום יונתן שלא רכבו על החמורים אלא הלכו ברגליהם.
ובאברהם אבינו מצינו הלוך ונסוע הנגבה, וכן וילך למסעיו.
עוד מצינו בפר' וישלח שאמר יעקב לעשיו 'ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך'
באופן כללי היה נראה [והוא מיישב את רוב המקומות] שנסיעה נאמר רק על מעבר מוחלט ממקום למקום, אבל מי שאינו עובר למקום אחר זהו לשון הליכה.
וצריך בירור.
נסיעה מתיחסת לעקירה וזו התוצאה. והליכה היא הפעולה עצמה וזה פשוט כמו שנאמר
אלא שאצל אברהם כפי שהוזכר נאמר 'הלוך ונסוע' והיה צריך להקדים נסיעה להליכה אבל לא מוכרח
זה לא מספיק, בגלל שרואים שכשלא מדובר על ניתוק מוחלט ממקום למקום, אז לא משתמשים כלל בלשון נסיעה, אלא רק בלשון הליכה. למשל כשאדם הולך בתוך ביתו זה לא קרוי בתורה בלשון נסיעה. עשיתי על זה חיפוש בתנ"ך.
וגם לא מבין לדבריך, אז תמיד צריך להשתמש בשתי הדברים למה פעמים שמשתמשים רק בהליכה ופעמים רק בנסיעה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לא כל הליכה למקום אחר היא עקירה
כשאדם עוזב את מקום מגוריו ועובר לדור במקום אחר הרי זה עקירה ואילו כשאדם הולך ולא עוקר ממקומו אלא הולך מכאן לשם אין זה נחשב לעקירה של ממש מקווה שכעת הובנתי
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
כמדומה שאף המקרא "ותהלך אש ארצה" ענינו התמדת הליכת האש אל הארץ שהרי לא נאמר ותרד אש.
בענין הילוך האש שבמקרא זה יש מדרש פליאה בבראשית רבה (מצוטט מתוך 'ילקוט שמעוני' בראשית רמה):
וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְיָ אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן. שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ הִלּוּךְ לְקוֹל, הִלּוּךְ לְאֵשׁ לֹא שָׁמַעְנוּ. וְהֵיכָן שָׁמַעְנוּ? לְהַלָּן: 'וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה'.
 
חלק עליון תַחתִית