כאן אוסיף הערות משלי, ובהתייחס למה שכתב כבוד שמים שליט"א:
א. כתבתי שמכיון שפירוש הזוהר הוא על פי סוד, קשה למה זה נכנס לטופס הברכה, וענה כבוד שמים שדבר יסודי כתוב כאן. הן אמת שלפי מה שבארתי כעת, נמצא שלפי מה שנגלה לעינינו אין כאן דברים על פי קבלה דווקא. בכל אופן לדעתי יש כאן רובד פנימי יותר, ולא סתם לא הוזכרה הלכה זו בש"ס. נראה שבמבט פשוט לכהן יש תפקיד לשאת את ברכת ה' לעמ"י, ואם בשפתיו אמר את הברכה, לגבי מה שבלבו תקף הכלל ש"דברים שבלב אינם דברים", ולא מתחשבים עם מה שזוהי ברכה מהפה ולחוץ. אני סבור כך כי קשה לי לקבל שמוציאים דין מנוסח הברכה, ונראה לי פשוט שכל הראשונים שטרם גילוי הזוהר היו פוסקים כך להלכה, על אף הנוסח. נמצא שהקפדה זו, על אף שהיא שורשית ביותר ונוגעת לעצם המושג של הברכה, לא תופסת לגבי 'חלות' המצווה של ברכת כהנים. ורק במבט 'גבוה' יותר משפיע הכוונה על ברכת הכהן. והרבה דוגמאות יש שהזוהר מחמיר יותר מההלכה (דוגמא אחת: כיסוי שער באשה).
ולא אכחד שמלשון הזוהר שמתחיל במילה "תאנא", משמע שהלכה זו הייתה לפניו כדין פשוט. ואינני יודע איך מקובל לפרש דברים כאלה בזוהר, אם אפשר לומר שזו 'הלכה' שנאבדה מאתנו ונשארה בזוהר, או שכל מה שלא הובא בש"ס יש לו טעם, ומזה שדין זה נמצא בזוה"ק דווקא אפשר ללמוד שמקור הדין בחלק הנסתר בתורה.
ב. האחרונים שראיתי מתייחסים למדרש ולזוה"ק כשני מהלכים שונים, אמנם יתכן שאין כאן רק פרוש אחד, ומה שכתוב במדרש לברך בכוונה הפרוש שיתכוון לברך ולא יגיד מהפה ולחוץ. והזוהר מוסיף על כך שאם הכהן שונא את הציבור יש כאן "כוונה הפכית" ח"ו, ואז איסור גמור יש לברך, מדין "נעתרות נשיקות שונא". ולפי זה המקור של המדרש והזוהר חד הוא, מדרשא ד"אמור להם".
ג. בתוך הדברים הזכרתי שלא מצאתי שלומדים הלכות מלשון הברכה. אדרבה אולי יש מי שיוכל להביא דוגמא חיובית?
ד. נסיון לתת תשובה נוספת לשאלה המרכזית, למה מפורט לברך באהבה: מלשון הגמ' "ולא נשאתי כפי בלא ברכה" משמע שברכה זו לאו מעיקר הדין היא, ולא כאן להאריך בדבר (אולי כי ברכת כהנים היא עצמה ברכה). מכל מקום יתכן שיש מטרה בברכה להכין הכהנים שיברכו בלב שלם, ולכן הוסיפו באהבה, לעורר הכהנים לדבר זה.