תגובה לאשקך מיין

נחלי מים

משתמש ותיק
קיבלתי קישור לתגובה על ספר אשקך מיין.

מישהו שיש לו גישה יכול להוריד בבקשה?

http://forum.otzar.org/download/file.php?id=79415&sid=abeb86dd874ed17f29e50b3e1291c7be

אשמח לעוד תשובות על דבריו (בין לבנות או לסתור).
 

נותן טעם לשבח

משתמש ותיק
כדיתבון אמר:
מראה חום.docx
רק הערה קטנה אחת על מה שכתב שם
ויש שרצו להביא סמך ממימי אדמה שיתכן שהוא סוג של חום. אמנם גם זה נדחה כנ"ל, שלא מיירי בסתם אדמה, אלא מבקעות בגליל שעשויית מאדמה עם נטייה לאדום.
בס' אשקך מיין לא שיער שיתכן וכו', אלא בדק בעצמו בכל הבקעות הנזכרות בחז"ל, ואין שם כלל מסוג האדמה הנוטה לצבע אדום שלנו.
 

כדיתבין

משתמש ותיק
נותן טעם לשבח אמר:
כדיתבון אמר:
מראה חום.docx
רק הערה קטנה אחת על מה שכתב שם
ויש שרצו להביא סמך ממימי אדמה שיתכן שהוא סוג של חום. אמנם גם זה נדחה כנ"ל, שלא מיירי בסתם אדמה, אלא מבקעות בגליל שעשויית מאדמה עם נטייה לאדום.
בס' אשקך מיין לא שיער שיתכן וכו', אלא בדק בעצמו בכל הבקעות הנזכרות בחז"ל, ואין שם כלל מסוג האדמה הנוטה לצבע אדום שלנו.

קשה לדעת בדיוק על איזה מקומות כיוונו חז"ל ואם לא חל שום שינוי, וגם עכשיו יש אדמות בגליל שהם בצבע חום הנוטה לאדמימות. ואיני קובע בזה מסמרות, רק באתי ליישב דעת המקילים.
 
 

על פינת גג

משתמש ותיק
כדיתבון אמר:
נחלי מים אמר:
כדיתבון אמר:
מראה חום.docx

מי כתב את זה?

אני הקטן.
א. כל דבריך סובבים הולכים על ציר הטעות כביכול יש שם מראה חום בעולם
ונעו מעגלותיך לבקש לו מקום היתר.
אבל כבר האריך באשקך מיין -ועדים וראיות לדבריו- שאין שם מראה כזה.
הלא תראה כי בכל התנ"ך ושני התלמודים וכל ספרי חז"ל גאונים וראשונים, לא נזכר שם זה.
וע"כ דקרא דשה חום בכבשים הוא כאומר שהוחם כמו ששזפתני השמש. ולא שם דבר.
ואחר שאין לנו שם מראה כזה אלא אדום שחור לבן וירוק.
עיניך לנוכח יביטו וטוב לעינים לראות שכל מה שכיניתו עד עתה חום, הוא מקובץ ממינים הרבה.
ואינו דומה מראה הבקעת המכונה בלשון השימושית 'צבע עץ טבעי' והוא קרוב הוא אצל הלבן וממשפחתו,
למראה אבק הקאוו"ע הנמס והשוקולד אשר הם מאדימים מאד ביחס לכל שאר הגוונים.

ב. הנה ביד רוב חכמי התלמוד עדיין היתה מסורת מראות הדמים דאורייתא.
אבל כשתכפו הצרות ונתמעטו הלבבות פסקו מלסמוך על המסורת. וכמבואר בטור קפ"ג.
וכל בעל שכל מתבונן, אם כן איפוא מה שיעור שנתנו חכמים אחר שבטלו בעלי מסורת.
והלא בכל מקום שנתנו חכמים עיניהם שיערו קץ וגבול, וחק נתנו עד פה תבוא.
ואיה גדר ההלכה הלזו ומעשים שבכל יום היאך נעשים?
שמא תאמר כבר נמצא הלשון 'נוטה לאדמימות' באיזה מן הפוסקים. וזה יהיה לך לגבול ושמתם לחק.
צא ובשר לסוסים אדומים. כי מילת אדום נזכרה גם על מה שאין הלשון השימושית מכנה אפילו נוטה לאדום.
ולא נתפרש גודל ושיעור הנטיה וכל עניין נטיה הוא יחסי. 
ופירות הנקלפים שאמרת עליהם שהם נוטים לאדמימות,
קחם נא אל חדר הורתך עם הקארע האדום אשר על הלולב
הלא המה יורוך מוריך טהור הוא.
והמוחש לא יוכחש כי המורים לפי האי כללא של נטיה לאדמימות, נתפלגו ונחלקו כתות כתות לא ראי זה כראי זה
ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד.
ואיש על רעהו יאמרו מי עור כי אם עבדי ומי עור כמשולם.
אבל שפתות רבותינו הראשונים ברור מללו ולשון חכמים כך הוא.
האדום והשחור אסורין ואין טהור אלא שתי מראות הללו הלבן והירוק.
אמור מעתה כי כל אשר כינו לו רבותינו הראשונים שם אדום, בלתי טהור הוא כי לא טהור.


 
 

גלואיט

משתמש ותיק
כדיתבון אמר:
קשה לדעת בדיוק על איזה מקומות כיוונו חז"ל ואם לא חל שום שינוי, וגם עכשיו יש אדמות בגליל שהם בצבע חום הנוטה לאדמימות. ואיני קובע בזה מסמרות, רק באתי ליישב דעת המקילים.
במח"כ אין בדבריך שום יישוב למקילים, אלא רק מראה עד כמה גבר שגעונם, שבשביל לא להודות על האמת שהתירו את האסור, ממשיכים להתיר בדברי שטות.
[א] מה שכתבת "קשה לדעת בדיוק" - אם לא יודעים זה הוא ספק, וספיקא לחומרא (וכבר כ' הב"י שבתקנת ר' זירא אע"פ שהוא דרבנן ספיקו לחומרא).
[ב] יש הוכחות חזקות שיודעים, ומכיון שמדובר על לא פחות מ4 בקעות, שעל כל א' מהם יש ראיות חזקות, א"כ הרי מספיק שבאחד מהם כיווננו להאמת - הרי זה אסור בלי שום ספק ופקפוק.
ולצערנו מאז שהודפס הספר אשקך מיין לפני כעשרים שנה - אשר הוכיח במישור בדברים ברורים שא"א לנטות מהם ימין ושמאל, שצבע חום הוא הוא מימי אדמה שלמדו רז"ל מדמיה דמיה שהוא האסור - מאז ועד היום לא הושבה תשובה הגיונית ונורמלית אחת.
 

גלואיט

משתמש ותיק
ודברי ספר "תא חזי" שהעלה מאן דהו, במח"כ רק מוכיח שוב ושוב,
עד כמה אין למתירים באמת מה לענות על טענות האוסרים,
ולכן התעלם לגמרי מכל טענתו של הס' אשקך מיין על בדיקת
ד' הבקעות שמוזכרת בגמ'.
אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה, שבשביל לא להודות
על האמת, שבשגגה טעו והתירו את האסור, ממשיכים להעלים
לשקר ולזייף בכל דרך האפשרית.
וה' הטוב יכפר, אם לפחות מכאן ואילך חושבנא, ונפסיק להתיר
דברים שברור שהם אסורים.
 

כדיתבין

משתמש ותיק
כנארה לא קראתם מה שכתבתי, שהבאתי כמה סימוכין מדברי חז"ל וקדמונים שצבע חום בלי נטיה לאדמימות אינו בכלל צבע אדום, אלא או בכלל צבע ירוק או בכלל צבע שחור (תלוי על הצבע).

אני מעלה שוב את הקובץ בפורמט PDF שיהיה יותר קל לפתוח ולקרוא הצג קובץ מצורף מראה חום.pdf
 

המצפה לישועת ה'

משתמש ותיק
על פינת גג אמר:
ואינו דומה מראה הבקעת המכונה בלשון השימושית 'צבע עץ טבעי' והוא קרוב הוא אצל הלבן וממשפחתו,
למראה אבק הקאוו"ע הנמס והשוקולד אשר הם מאדימים מאד ביחס לכל שאר הגוונים.

בפשוטו, גוונים אלו (היינו הקאוו"ע והשוקולד) נוטים המה ל'שחור', מפני כהותם ושחרוריותם, ולא ל'אדום'.

'אדום' לכאורה נאמר רק בגוון אשר הוא במראה בינוני (מבחינת שחרוריות ולבנוניות) ויש בו חמימות וזריחת-מה, וכעין מראיתם של הסוסים.

בקיצור: מראה כהה - שחור, מראה בהיר -לבן. מראה בינוני בצבע 'חם' - אדום. מראה בינוי בצבע 'קר' - ירוק.
 

על פינת גג

משתמש ותיק
המצפה לישועת ה' אמר:
בפשוטו, גוונים אלו (היינו הקאוו"ע והשוקולד) נוטים המה ל'שחור', מפני כהותם ושחרוריותם, ולא ל'אדום'.
לדבריך פירות הנקלפים אף הם בכלל השחור, ולא היא.
אכן במראה השוקולד אפשר שהמריר הוא שחור והחלבי אדום, עיין עליו.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
בשו"ת פאת שדך סימן צ"ה תחילת אות ב' כתב: "והעולה על הדעת בתחילת העיון הוא כי מסתימת לשון הראשונים נראה דהוה פשיטא להו שמראה ברוי"ן טמא, שאילו היה טהור היו צריכים לפרש דבריהם כי אין זה דבר פשוט כל כך. וצ"ל שגדולי האחרונים שהתירוהו ס"ל דבכגון דא אמרו מקום הניחו להם מן השמים להתגדר בו." (מה שכתב שזה העולה בתחילת העיון אינו משום שלמסקנה נראה אחרת [אלא שזו פתיחת הדיון שהרי זה העולה על הדעת בתחילת העיון] וגם למסקנתו שיש להקל במקרים מסויימים [בחום הנוטה לאדום, אבל בנוטה לשחור הוא מקל יותר בקלות, ובנוטה לצהוב מותר לגמרי] היינו שאפשר לסמוך על חידוש האחרונים למרות שזה נגד הנראה מסתימת הראשונים).
 

רימון

משתמש ותיק
המצפה לישועת ה' אמר:
על פינת גג אמר:
ואינו דומה מראה הבקעת המכונה בלשון השימושית 'צבע עץ טבעי' והוא קרוב הוא אצל הלבן וממשפחתו,
למראה אבק הקאוו"ע הנמס והשוקולד אשר הם מאדימים מאד ביחס לכל שאר הגוונים.

בפשוטו, גוונים אלו (היינו הקאוו"ע והשוקולד) נוטים המה ל'שחור', מפני כהותם ושחרוריותם, ולא ל'אדום'.

'אדום' לכאורה נאמר רק בגוון אשר הוא במראה בינוני (מבחינת שחרוריות ולבנוניות) ויש בו חמימות וזריחת-מה, וכעין מראיתם של הסוסים.

בקיצור: מראה כהה - שחור, מראה בהיר -לבן. מראה בינוני בצבע 'חם' - אדום. מראה בינוי בצבע 'קר' - ירוק.
כמובן שזה תלוי בדרגה של החום. אכן היעב"ץ, שהוא המחדש שחום הוא מראה טהור, כותב שחום הוא דיהה מן הדיהה של מראה שחור, וכנראה לדעתו לא גזרו על דיהה מן הדיהה במראה שחור. וכבר השיגו עליו האחרונים (כמדו' בספר בית מאיר ופרדס רימונים) שמפורש ברמב"ן בהלכות נידה שדיהה מן הדיהה של שחור הוא טמא
 
 

גלואיט

משתמש ותיק
כדיתבון אמר:
כנארה לא קראתם מה שכתבתי, שהבאתי כמה סימוכין מדברי חז"ל וקדמונים שצבע חום בלי נטיה לאדמימות אינו בכלל צבע אדום, אלא או בכלל צבע ירוק או בכלל צבע שחור (תלוי על הצבע).
ראינו גם ראינו מה שכתבת, אבל האם עם דקדוקים כאלו אפשר להכחיש מציאות בשטח? סע לגליל ותראה בעצמך צבע הבקעות! בדוק עם מומחים האם יש בא"י אדמה שמינה (עידית לא זיבורית) שהיא בצבע הנוטה לאדום. בדוק בעצמך מימי בשר צלי. ואז תוכל לדבר ולהכחיש את דברי הרב אשקך מיין שעשה את כל הבדיקות האלו, ודברי אחרים שחזרו על כל הבדיקות שלו וגילו בדיוק אותם התוצאות! עד מתי למכריעי המציאות בסברא???
 

גלואיט

משתמש ותיק
"בדקת" או "לדעתך"? בדוק! (אם אתה רוצה להבין
איך בדיוק בודקים, עי' בזה באשקך מיין מה שמסביר
איך צריך בדיוק לבדוק). 
 

רימון

משתמש ותיק
גלואיט אמר:
"בדקת" או "לדעתך"? בדוק! (אם אתה רוצה להבין
איך בדיוק בודקים, עי' בזה באשקך מיין מה שמסביר
איך צריך בדיוק לבדוק). 
מישהו הביא לי פעם את ה'מים' האלה בבקבוק. כמובן מדובר בצלי בלי מליחה.
 

גלואיט

משתמש ותיק
כל אלה שאני יודע את שמם ושבדקו בדיקה זו קיבלו משקה בצבע חום,
ולכן תבין שאינני יכול לסמוך על מודיע אנונימי שמודיע שמישהו הביא לו
בבקבוק (לאמר שלא ראה בעצמו אלא צריך לסמוך על אמינות המודיע
האנונימי 2 שלא חלו כאן ידים) משהו שיוצא שונה מכל הבדיקות הידועות.
אם הדבר אכן נבדק בצורה הגונה ולא מוטה, תכתוב בדיוק כל פרטי
הבדיקה, ותפרסם בשמך יצ"ו כמו שעשה ר' ירמיה כהן שפירסם בשמו
המלא מה בדיוק בדק.
 

רימון

משתמש ותיק
קודם כל, אני מתחיל שאני בצד שלך. רק לדעתי צריך ללבן יותר הענין של מימי בשר צלי. גם אם נגיד שזה אדום זה לא מוכיח שכל מראה פחות מזה הוא טהור, ועצם הטענה שכל המראות הם שלבים זה ע"ג זה לדעתי הוא שיבוש, ואכמ"ל.
ולעצם הענין הסתכלתי באשקך מיין עוד פעם, והוא אכן כתב (עמ' קיז) שהוא עשה הצלייה עד שהבשר ראוי לאכילה, והוא מבין שמימי בשר צלי הוא המוהל שיוצא מהבשר הזה על הצלחת, והוסיף שגם אם לפעמים זה יותר אדום, מכיון שלא מצינו תנאים בזה בראשונים, ע"כ הם כללו המראה החום ביותר.
מצד שני, יש לפני חוברת בשם 'מסורת רבותינו' של ר"ש קהאן שטוען בדיוק ההיפוך.
Screenshot 2022-05-30 141426.png
 

גלואיט

משתמש ותיק
אני רואה כאן שר"ש קהאן מדגיש שלדעתו צריך לצלות רק חצי צליה, ומפנה לצ"צ סי' קי"ח. - והנה לע"ע לא השגתי צ"צ סי' קי"ח, אבל בסברא הוא חידוש גדול לומר
שכשאמרו מימי בשר צלי סתמא אין הכוונה שיהיה ראוי לאכילה אלא רק חצי צליה, ובודאי שא"א להקל בזה בלי ראיה ברורה. - ואמרו שהוא דומה למימי אדמה,
ואנו רואים שסתם אדמה אין בה אדמומית אלא רק אדמות נדירות, וגם הם בד"כ זיבורי זיבורית ולא "אדמה שמינה" כלשון הגמ', ועוד שנבדקו הבקעות שבגליל ונמצא
אדמתם בצבע חום בלי שום נטיה לאדום, וא"כ מכל זה ודאי מסתבר שצלי האמור היינו צלי גמור עד שראוי לאכילה ולא רק כמאכל בן דרוסאי.
 

גרודניק

משתמש רגיל
רק הערה קטנה לדעת האוסרים (לא עברתי בעיון על הטענות לכאן ולכאן)
לדעתם צבע הנקרא 'חום' היינו אדום של חז"ל איך יפרשו את ענין פרה אדומה שלא נמצאו אלא תשע פרות בכל הדורות והלא לדבריהם חום גם הוא בכלל אדום ופרה חומה דבר שכיח הוא.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
גרודניק אמר:
לדעתם צבע הנקרא 'חום' היינו אדום של חז"ל איך יפרשו את ענין פרה אדומה שלא נמצאו אלא תשע פרות בכל הדורות והלא לדבריהם חום גם הוא בכלל אדום ופרה חומה דבר שכיח הוא.
הואיל ושתי שערות פוסלות בה.
(זה שנעשו רק תשע פרות לא מוכיח שנולדו רק תשע פרות כשרות.)
 

רימון

משתמש ותיק
גלואיט אמר:
אני רואה כאן שר"ש קהאן מדגיש שלדעתו צריך לצלות רק חצי צליה, ומפנה לצ"צ סי' קי"ח. - והנה לע"ע לא השגתי צ"צ סי' קי"ח, אבל בסברא הוא חידוש גדול לומר
שכשאמרו מימי בשר צלי סתמא אין הכוונה שיהיה ראוי לאכילה אלא רק חצי צליה, ובודאי שא"א להקל בזה בלי ראיה ברורה. - ואמרו שהוא דומה למימי אדמה,
ואנו רואים שסתם אדמה אין בה אדמומית אלא רק אדמות נדירות, וגם הם בד"כ זיבורי זיבורית ולא "אדמה שמינה" כלשון הגמ', ועוד שנבדקו הבקעות שבגליל ונמצא
אדמתם בצבע חום בלי שום נטיה לאדום, וא"כ מכל זה ודאי מסתבר שצלי האמור היינו צלי גמור עד שראוי לאכילה ולא רק כמאכל בן דרוסאי.
קודם כל אתה לא יכול לשאול מכח הדמיון למימי אדמה, מכיון שהמציאות של מימי בשר צלי אמור להיות הרבה יותר ברור מהזיהיו של מימי אדמה, ותלי תניא בדלא תניא.
עכ"פ נברר קצת הגדר של מימי בשר צלי. רש"י בנדה מפרש שהכוונה למוהל היוצא מהבשר. ובחולין קיב. מבואר שלדעת רב נחמן כיכר שחתך עליה בשר אסור לאוכלה, ורבא חולק וקרי ליה 'חמר בשר', ולהלכה נפסק כרבא, ובשו"ע יו"ד עו ה "צלי שלא נמלח וחתכו על גבי ככר, אע"פ שיש בככבר מראה אודם, מותר אם נצלה עד כדי שהוא ראוי לאכילה לרוב בני אדם, [רמ"א] דהיינו חצי צלייתו"
ומכיון שבשר צלי מותר באכילה בחצי צלייתו לדעת רוב הפוס' בסי' סט, אין טעם להניח שמימי בשר צלי אמור להיות יותר מזה.
 

אלי מאירי

משתמש ותיק
תמצית הקדמה קצרה לענין.
ניכר שיש בציבור ג' שיטות עיקריות לגבי מהות הצבע האסור, ולכולן מסורות קדומות, והגיון משלהן.
(ידוע לי על ת"ח מורי הוראה שהיו להם תשובות לבאר ולברר שיטת מסורתם המקילה, ולא הרשו להם רבותיהם מחשש שיקלו יותר מידי.)
אנסה לברר את עיקר הפרנציפ של שלושת המסורות. כפי הבנתי הדלה. ויתקנוני במחילה.

זה ברור שהצבע דם האסור הוא מדויק ודק בתכלית העיון והדקדוק.
וכמו שמביאה הגמ' ששני דמים היוצאים בהקזה, אחד טהור ואחד טמא.
ונאסר מראה "הנוטה לאדום". (ומבלי להכנס למראה זהב ולנוטה לשחור)

שיטה הראשונה, השיטה הבינונית. (המקובלת ביותר היום מבחינה מספרית)
נוטה לאדום, זהו הצבע אדום המוכר לנו.
כל מראה בעל גוון אחר כגון ירוק צהוב כחול סגול, מותר.
ומכיון שלאדום יש ארבע גבולות משותפים עם ארבעה צבעי העין: ירוק כחול שחור ולבן,
וגם יתכן עם כמה צירופים משותפים, אדום עם-
ירוק-כחול, ירוק-שחור, ירוק-לבן,
כחול-שחור, כחול-לבן,
שחור-לבן,
וגם צירופי שלישיות- אדום עם-
ירוק כחול שחור, ירוק כחול ולבן. ירוק שחור ולבן. כחול שחור ולבן.
סה"כ 14 צירופים. ולכולם סקאלות משתנות של אחוזי צבע לכל רכיב.
על כן צריך הרב ללמוד לפחות 14 גבולות צבע שסובבים את האדום, ולדעת בכל אחד מהו האדום האסור (ומהו הספק...) ובנוסף ישנם גובלות שאינם ברורים לרב, ולכן הוא שולח לרב הגדול ממנו..

השיטה השניה, היא המחמירה.
שיטה זו גורסת שאין מה ללמוד, כל גוון יש לחשבן, אם הוא נוטה באחוזים מסוימים לאדום הריהו אסור.
ולכן כתום תלוי באחוזים להיכן נוטה. (כתום עשוי מתערובת במינון משתנה של ירוק ואדום)
והגדילו להחמיר בראיות שונות, שגם גוון חום הוא חייב להיות בסקאלה שבין אדום לירוק, (חום זה כתום כהה)
ולכן יש לאסור הרבה מראות חומים.
שיטה זו שונה מקודמתה בכך שהיא הרבה יותר מסתמכת על אוביקטיביות של מראה הנראה לרואה, מאשר על מסורת.
ולכן היא קלה לרכישה בהרבה.

השיטה השלשית היא המקילה.
ומסתמכת על ראיות שונות.
(שיטה זו גורסת שלא היה כנראה לחז"ל את האדום הבהיר שלנו (100% גלי תדר אדום)
וגם אם היה זה לא ממש משנה, כי אין הוא מצוי במראות כלל.)
ובכל מקרה, ישנו אדום, שהוא המצוי במראות, והוא קצת קצת נוטה לסגול מה"אדום מכבי אש" וזה הפרש גוונים מצומצם בגווני אדום-בורדו, שהוא המראה האסור.
כל מה שאינו אדום כזה, איננו אדום בכלל. ולכך אינו אסור.
ומהו "הנוטה לאדום" שנאסר ע"י הפוסקים, זאת הסקלה של כהה-בהיר של אותו גוון מצומצם האסור.
לחלק ממורי ההוראה בעלי השיטה, היו כמה גווני ביניים של ספקות, ולא מחמת חסרון הרואה שאינו יכול לאמוד,
כי לשיטתם מהרגע שנודע הגוון האסור אין צריך אומדן, רק זיהוי של כן ולא, אלא הספקות הם צבעים מוגדרים למורה הוראה שהם בכלל גווני ביניים.
ובזה דומה השיטה השניה לשלישית, בכך שאי"צ מורה הוראה ומסורת ע"מ להגדיר את הצבע, אלא רק ע"מ לפסוק עליו את הדין.
 

אלי מאירי

משתמש ותיק
בנוסף אקדים הקדמה נוספת לגבי צבעים.

שלושת קולטני העין לצבעים הם לאדום ירוק וכחול. כל הצבעים הקיימים אינם נראים בפנ"ע, אלא המוח מזהה רגישות לפי יחס בשלושת הקולטנים.
צבע לבן הנראה לעין הוא גירוי שלש שלושת הקולטנים בשווה.
שחור וחושך- זה אי גירוי הקולטנים.

כל זה לגבי פנסים ואורות.
אבל לגבי צבע הנראה על הדף, המכונה "פיגמנט",
הוא ענינו לא להאיר אלא דווקא להסתיר. כלומר,
צבע שחור הוא פיגמנט הבולע את כל קרני האור מלחזור מהדף. ולכן מתקבל "צבע" שחור.
צבע אדום הנראה בדף, הוא פיגמנט הבולע את קרני האור ירוק וצהוב, ולכן גורם שיוחזר רק צבע אדום.
צבע כחול הנראה בדף הוא פיגמנט הבולע ירוק ואדום. ולכן הצבע החוזר לעין שנשאר הוא רק כחול.
ולכן בדף תמיד הלבן יהיה יותר מאיר משאר הצבעים (שהצבעים מחסרים חלקים ממנו)
משא"כ במסך שלפניך, האדום יכול שיאיר כמו הלבן בשווה. (אך כמובן שיכול להיות גם שלא, הכל לפי התיכנות שלו)

כעת ניגש לעיקר הנפ"מ מכל הנ"ל,
איך מייצרים צהוב אמיתי. זה הכלול משני אורות ירוק ואדום בשווה.
אז במסך אין בעיה, פוקדים על צבעים אדום וירוק שיאירו בשווה ונעשה צהוב.
אבל בשיטת הפיגמנטים על הדף, צריך פיגמנט שיחסום רק את הצבע הכחול, ואז ממילא יחזרו האדום והירוק ויווצר צהוב.
אם נשתמש בערבוב של פיגמנטי אדום וירוק, נקבל צבע משונה ולא ברור.
אלא צריך דווקא פיגמנט מיוחד של צהוב.
כלומר פיגמנט כזה אינו עושה עבודה של הסתרת שני צבעים אלא רק הסתרת צבע אחד, כלומר הוא עושה פעולה שאינה מורכבת משתי פעולות.
ולכן אין בטבע שני צבעים שירכיבו אותו, אלא צהוב הוא פיגמנט בסיסי בטבע.
כמו כן שאר צבעי הפיגמנטים הבסיסיים, הם ציאן ומג'נטה.
כלומר אלו צבעי היסוד של פיגמנטים. ולכן במדפסת יש שלשה צבעים ציאן, צהוב, ומג'נטה.
כל אחד מהם עושה פעולה בלתי מורכבת, שהיא הסתרת גוון צבע אחד, ולכן הוא מחזיר את שני גווני הצבע האחרים.
צהוב - כאמור מסתיר את הכחול ומחזיר ירוק ואדום.
ציאן - גוונו טורקיז זך, מסתיר את האדום, ומחזיר ירוק וכחול.
ומג'נטה - צבעו ורוד זוהר, מסתיר את הירוק ומחזיר כחול ואדום.

אם נערבב את שלושת הצבעים נקבל לכאורה שחור, כי כל אחד מהם מסתיר צבע אחד מהעין, משלושת צבעי היסוד, אולם במדפסות יש גם צבע שחור. משום שאין הגוונים האלו מדויקים עד כדי כך, ולכן הם רק יראו אפור. ולכן באמצעות שחור אמיתי, מחזקים אותם וגם יוצרים שחור ממש.
 

גלואיט

משתמש ותיק
רימון אמר:
ומכיון שבשר צלי מותר באכילה בחצי צלייתו לדעת רוב הפוס' בסי' סט, אין טעם להניח שמימי בשר צלי אמור להיות יותר מזה.
יש ויש טעם להניח, כי סתם "בשר צלי" היינו לא המותר כבר באכילה אלא הראוי לאכילה לרוב בני אדם.
 

גלואיט

משתמש ותיק
אלי מאירי אמר:
ניכר שיש בציבור ג' שיטות עיקריות לגבי מהות הצבע האסור, ולכולן מסורות קדומות, והגיון משלהן.
(ידוע לי על ת"ח מורי הוראה שהיו להם תשובות לבאר ולברר שיטת מסורתם המקילה, ולא הרשו להם רבותיהם מחשש שיקלו יותר מידי.)
אני יודע רק מסורת קדומה אחת: דברי הגמ' היכן הם הבקעות שהאדמה ששם אסורה. וכשבודקים, כפי מה שאפשר בידינו, מקבלים
תוצאה מסויימת מאד. מסורות קדומות שאינן תואמות לגמ', אם הם אכן קדומות, הם כנראה מסורת הצדוקים.
 
חלק עליון תַחתִית