חנינא בני אמר:
למה מנהג אחת מתפוצות ישראל בעיניך היא התיחסות עמרצית?
יהודי אשכנז לא ציינו ימי פטירה של תנאים ואמוראים ולא חגגו אותם, וזה שהחסידים והספרדים אימצו ענינים קבליים, לא גורע מהמנהג הקדום
אף אחד מהראשונים לא ידע בכלל שזה יום פטירה של רשב"י
וזה שאין קיום לעם ישראל בלי תורתו של רשב"י, לא קשור לאותו יום שבו הוא גילה סודות אלו ואלו, והרי גם רבי עקיבא והלל הזקן ועוד הרבה חכמים כל אחד בעתו ובזמנו גילו דברים גדולים, ומשה רבינו ביום פטירתו אמר דברים נוראים כמבואר בתורה, וכי לכן חוגגים את ז' אדר? וברור שדברי משה לפני מותו חשובים לא פחות מדברי רשב"י לפני מותו
נראה לי שהמנהג האשכנזי הוא לא מתחיל מזה ש'לא נוסעים' למעשה מכל מיני שיקולים אחרים, אלא להיפך, מההתיחסות שמבחינתך היא עמרצית, שלא כל כך חשוב לעשות עסק מהיום הזה
א. אין לג בעומר "ציון יום פטירה" במחילה, הסודות שהוא גילה היו מתוך זה שעלה למרום, כידוע, וכלשון תחילת האידרא זוטא דבאותו היום רצה רשב"י להסתלק ולכן קרא לכל תלמידיו, אנו יודעים ומקובלים בדבר שכל התקווה העתידה לבוא לישראל במהרה בימנו היא מכח היום ההוא, והוא תחילת התיקון, ומי יוכל שלא לשמוח ביום הזה.
החילוק בין אשכנז לספרד (ולחסידים שהלכו אחריהם בזה) הוא לענין הנהגה בפועל שהיא הולכת רק לפי המבואר בנגלה ממש, ויש בזה טעם עמוק כמובן, אבל לענין עצם תורת הדברים אין בזה שום חילוק, וזה ברור.