חוצפית המתורגמן
משתמש ותיק
נאמר בשו"ע אורח חיים סימן כה' סעיף ז' בעניין הנחת תפילין "יְבָרֵךְ לְהָנִיחַ בְּקָמָץ תַּחַת הַהֵ''א וְלֹא בְּפַתָּח וּבְדָגֵשׁ."
היינו שכאשר אדם מברך להניח תפילין צריך להגיד "להניח" בקמץ ולא בפתח, וכפי שמסביר המשנה ברורה: שהמילה להניח מתפרשת לשתי היבטים או שפירושו לעשות את הפעולה של ההנחה או שהפירוש הוא לעזוב. (כך לדוגמא כאשר אנשי מעלייא דחב"ד שמבקשים ומזכים את הרבים בהנחת תפילין א"א להיפטר מהם במימרא "תניח לי" כי מטבע לשון זה משתמע לשתי פירושים)
אי לכך ובהתאם לזאת כתב ר' יוסף קארו כי צריך להגיד "להניח" בקמץ ולא בפתח! כדי שלא ישתמע מלשוננו שאנו עוזבים את התפילין.
ועכשיו אני שואל מה עם בני עדות המזרח? האם באמת אנו צריכים לפסוק כשיטת מרן ולברך כל בוקר "להניח תפילין" בקמץ?
וא"כ איפה זה התחבא עד היום?
היינו שכאשר אדם מברך להניח תפילין צריך להגיד "להניח" בקמץ ולא בפתח, וכפי שמסביר המשנה ברורה: שהמילה להניח מתפרשת לשתי היבטים או שפירושו לעשות את הפעולה של ההנחה או שהפירוש הוא לעזוב. (כך לדוגמא כאשר אנשי מעלייא דחב"ד שמבקשים ומזכים את הרבים בהנחת תפילין א"א להיפטר מהם במימרא "תניח לי" כי מטבע לשון זה משתמע לשתי פירושים)
אי לכך ובהתאם לזאת כתב ר' יוסף קארו כי צריך להגיד "להניח" בקמץ ולא בפתח! כדי שלא ישתמע מלשוננו שאנו עוזבים את התפילין.
ועכשיו אני שואל מה עם בני עדות המזרח? האם באמת אנו צריכים לפסוק כשיטת מרן ולברך כל בוקר "להניח תפילין" בקמץ?
וא"כ איפה זה התחבא עד היום?