עזרה בכמה מקורות

היכן הרמב"ם כותב שלכל מצוה יש שורש ויש ענף. [ופעמים בענף פחות מרגישים שעוברים עליו].

המקור שבאיבר שאדם חוטא, צריך לתקן אותו איבר. [יש להוכיח כן מתוס' מו"ק יז רע"א]. וכידוע שכך מורה ובא מרן הגרח"ק שליט"א, האם נכתב בזה מקורו וטעמו? כלומר מצינו כן כבר בדור שלפנינו? היכן?

היכן מצינו בדברי חז"ל עה"פ לא יגורך רע, שהכוונה שהקב"ה לא יהיה יחד עם בעלי לשה"ר. (לא "יגורך" מלשון מגורים - עם "רע" שהוא בעל לשה"ר).

היכן מצינו בדברי חז"ל כי "רע" זה בעל לשה"ר?

היכן הח"ח כותב שאיסורי לשה"ר מחוסר התבוננות, שהרי אם תבקש ממישהו למכור מחייו לא יסכים, אבל לאבד מחייו על ידי לשה"ר יסכים
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
א.לא ידוע לי על רמב"ם, אבל במעלות התורה (לאחי הגר"א) פרק א הביא כן בשם אחיו

ב, מהרח"ו בשערי קדושה חלק א שער א עיין שם באריכות, (ועיקר דבריו באופן שונה, שכל עבירה ומצווה היא כנגד אבר אחד, וכשחוטא מת האבר ההוא וע"י שמקייים את המצווה שכנגד איבר זה הוא חוזר לחיות).

ג. ד. סוטה מב .ושם איתא דאחד מכתות שאינם מקבלים פני שכינה הם בעלי לשה""ר, ודריש לה מ - "לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע" (ועיין שם ברש"י ד"ה לא יגורך רע)
 

דרופתקי דאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
@האחד בא לגור תודה רבה!!

עוד כמה מקורות כל היודע בה דבר אנא אל ימנע בר!

מה המקור להתפלל ולברך בהמ"ז מתוך הסידור - בשם הגר"א "אמר עם הספר" וכו'?

בשם ר"ח ואלזין, המברך ברכות התורה בקו"ר ובכוונה יהיה לו ס"ד בתורה באותו היום?

היכן מובא שיש לברך ברכות השחר בישיבה ובכוונה?

טעם ברכת שלא עשאני גוי - כיון שיש לנו תרי"ג מצות וגוי רק ז'.

בשם הח"ח, טעם לקביעת נוסח הרחמן בבהמ"ז, כיון שאחרי בהמ"ז בכוונה ה"ז כבר פותח שערי שמים, והוא זמן ועת רצון לבקש.
 

יהודי של פעם

משתמש רגיל
דרופתקי דאורייתא אמר:
@האחד בא לגור תודה רבה!!



טעם ברכת שלא עשאני גוי - כיון שיש לנו תרי"ג מצות וגוי רק ז'.
מובא בפוסקים כמדומה במג"א שאם הקדים ברכת עבד לגוי עדיין יכול לברך שלא עשני גוי
ע"פ הצריכותא בגמ' ב"ק טו. דעבד עדיף מגוי שחייב במצוות וגוי עדיף שיש לו חייס.
 

נבשר

משתמש ותיק
דרופתקי דאורייתא אמר:
המקור שבאיבר שאדם חוטא, צריך לתקן אותו איבר. [יש להוכיח כן מתוס' מו"ק יז רע"א]. וכידוע שכך מורה ובא מרן הגרח"ק שליט"א, האם נכתב בזה מקורו וטעמו? כלומר מצינו כן כבר בדור שלפנינו? היכן?
בעלי שור ח"א פ"ה הביא מצדקת הצדיק (ר' צדוק) אני מעתיק מסי' נט' "כל אחד ידע שבמה שיצרו תוקפו ביותר הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר - להיות נקיים וזכים אצלו. ובדברים שהרבה לפשוע בהם ידע שהוא כלי מוכן להיות דייקא באותו דבר נקי ובר לבב, ולכן איתא בויקרא רבה (ויק"ר, כא) שבאבר שבו חטא בו יעשה מצוות. ואין זה רק תיקון לעבירה הקודמת מידה כנגד מידה, אבל הוא גם תיקון נפשו בפרט, כי כל אחד נברא לתיקון איזה דבר פרטי אשר בו נתיחדה נפשו בפרט ואין לה חבר, [כמו שלא נמצא פרצופים שוים, ופרצוף פנים רומז על צלם אלוהים דנפש] כנודע מאמר הקדמונים על מאמר רז"ל (שבת קיח, ב) אבוך במאי זהיר טפי. ועל כזה איתא (גיטין מג, א) אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל. שעל ידי המכשלה הוא מבין שלכך נוצר לתקן אותו דבר. הלא תראה אחז חתם התורה, כמו שאמרו בחלק (דף קג.) ובמדרש (בראשית רבה, מב) שמנע תינוקות של בית רבן, אמר אם אין גדיים וכו׳. לפי שהוא היה כלי מוכן להוליד חזקיה שהיה מרביץ תורה ביותר, כדאיתא סוף פרק קמא שבבא קמא ופרק ב׳ דסנהדרין (דף כ.). ועד שלא נמצא עם הארץ בימיו כדאיתא בחלק (דף צד:). עיין שם ממש ההיפוך".
ומסי' קפא' "כל אדם יש לו חמדה מיוחדת, ובאותו דבר שחמדתו ותאותו גוברת ביותר, בדבר זה עצמו הוא כלי מוכן לקבל ברכת ה' אם ישוב אל ה' בכל ליבו, היינו להכיר שחמדה זו הנטועה בו מה' יתברך הוא. וזה שאמרו ז"ל (ב"ב קי.) ע"פ ושבואל וגו' נגיד על האוצרות (דברי הימים א כו, כד). כיוון שראה דוד שממון חביבה עליו ביותר, מינהו על האוצרות כו'. והרי האוצרות אין שלו, ולא נתן לו האוצרות כלל, ובמה השביע חמדתו? אם בשביל פרס שקיבל, ה"ה אם הי' ממונה על דבר אחר. אך באמת דרשו שם, ושבואל - ששב בכל לבו. והתשובה היינו שמשיב חמדה זו למקורה ומכיר שלו יתברך הכסף והזהב. ולכך הוא ראוי להיות על האוצרות דדוד המע"ה, שמלכותו מידת מלכות שמים, וכל מינויו היינו שהממונה על אותו הדבר הי' מכיר ויודע להקנות הכל לעליון קונה שמיים וארץ. וגם ברכה באוצרות בא על ידו, כיוון שיצרו הש"י בבריאה חומד ממון, ע"כ יש בו כח עצום בזה, וכיוון ששב בכל ליבו הרי ברכת ה' בממון על ידו. וגם נאמר טוב עין הוא יבורך. והוא הי' צר עין בע"ז, כמ"ש בירושלמי (דפ' הרואה ה"ב[1]). והיינו משום למדת ממון עינו צרה בשל אחרים, ובמקום צרות עין הוא טובת עין כששב כנודע, לכך הברכה על ידו. [וע"ש ‏בירוש' דהוא נביא זקן דבית אל, ובסנהדרין (קד.) אמרו עליו, גדולה לגימא שמשרה כו'. דפלא אטו א' ‏מאכיל לחבירו, רק לפי שבטוב עין נא' כי נתן מלחמו לדל, והוא אז חזר לקלקולו והי' צר עין, לכך אצלו ‏הוא רבותא גדולה, כי הש"י דן כל אחד כפי מה שהוא במדותיו]:

(ירושלמי ברכות סד:) כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה העמידו קומוס על תיסבריות שלו. הה"ד ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות (דברי הימים א כו). שבואל - ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו. נגיד על האוצרות - שמינוהו על תיסבוריות שלו. מתיבין לרבי שמואל בר נחמן והא כתיב עד יום גלות הארץ (שופטים יח). אמר לון כיון שמת דוד עמד שלמה וחילף סנקליטין שלו. וחזר לקילקולו הראשון.
 
חלק עליון תַחתִית