מתוך שיחת האדמו"ר מרחמסטריוקא עם הסופר ר' טוביה פריינד (פורסם בתוספת התורנית בהמודיע ערש"ק בהר):
שאלה:
איך ניגשים השנה לשמחת ההילולא בל"ג בעומר, כשביום זה מלאה שנה לאסון הנורא בו נספו בהר הקודש מירון מ"ה נפשות שבאון לשוש ולשמוח בשמחת הרשב"י
תשובת האדמו"ר מרחמסטריוקא:
קשה מאוד לדבר. זה לא פשוט.
אבל כשבאים לחקור ולברר מה היה באסון המפולת הנודע שארע במירון לפני מאה ואחד עשרה שנים, בשנת תרע"א בעת ההדלקה, בשעתו זה גם היה אסון נוראי, ביחס לכמות האנשים שעלו באותם שנים לאתרא קדישא מירון. כלי רכב עדיין לא היו. הגיעו מירושלים בחמורים או אתונות לאחר טלטולי דרכים, ומספר ההרוגים והפצועים שהיו אז היה רב.
וגם אז, שנה לאחר האסון, חשבו לתקן תקנות שונות. תחילה תיקנו שנשים לא יבואו באותה שנה למירון, יש שרצו לתקן על שבע שנים. שמעתי שכבר אז רצו לתקן שיתחלקו בזמני ההגעה לציון הקדוש כדי למנוע צפיפות. אבל לא שמענו שחשבו לבטל את השמחה וההילולא קדישא. ורק לאחר שחוזקו בדקי המקום הוחלט להמשיך את השמחה במתכונתה כמידי שנה.
אמנם זה לא פשוט במיוחד לבני המשפחות שיערכו את היארצייט על קרובי משפחתם שהסתלקו, ויחד עם זאת לשמוח בשמחת הרשב"י, אך להתאבל ביום זה הדבר לא פשוט כל כך, שכן מובא מספרי הקדמונים על רבי אברהם הלוי, אחד מתלמידי האר"י הק' שהיה דרכו להתענות כל יום על חורבן בית המקדש והיה אומר נחם בתפילתו. ופעם אחת בהיותו באתרא קדישא מירון ביום ההילולא נהג כמנהגו באמירת נחם והתגלה התנא האלוקי לרבו האריז"ל ואמר לו כיון שהגיד התלמיד הלז נחם ביום שמחתי לכן יראה בנחמה רח"ל. וכעבור זמן לא רב פגעה בו מידת הדין רח"ל, כיון שהפריע לשמחתו של צדיק. הרי שרואים אשר בעת ההילולא קדישא שורה שמחה גדולה בכל העולמות העליונים
חכמינו ז"ל אמרו שכדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק והתכוונו בכך לרומם את רוחם של בני ישראל בכל הדורות, שכאשר נמצאים בשעת הדחק ח"ו הרי שכדאי רבי שמעון לסמוך עליו ושבזכותו יוכלו לצאת למרחב בכל העניינים הנצרכים.
ומי יכול לומר השנה לאחר מה שקרה שאינו שעת הדחק. ודווקא לעת הזו צריכים לסמוך על רבי שמעון, שיפטור את העולם ממידת הדין, ומעתה יומתקו כל הדינים ושיהיו רק רחמים גדולים