אדרבא, שם היה זה מצווה.משיב דבר אמר:מה עם להכנס הביתה מיד אחרי סוכות?
אגב, נא לא לפתוח אשכול על כל מה שתשמע או שמעת מאנשים תמימים....
אם יש כזה ענין הוא רק ענין רגשי של הרגשה של ביעוט במצות, אבל זה לאנשים תמימים, שחושבים שהמצוה קשורה עם ענין החמץ כשלעצמו, אבל אנשים שאינ תמימים מבינים שמצה אחר הפסח היא כלום, כי כל המעלה שלה הוא רק המצוה, ורגע אחרי הפסח היא חמץ!
- הגר"א למשל נהג בדיוק להפך להבדיל על שכר להראות שהכל מצד המצוה.
וידוע מש"כ רש"י בסנהדרין בטעם העונש של מי שמחזיר אבידה לגוי.
יתרה מזו, אין מצוה לאכול מצה כל שבעה. כשם שאין מצוה לאכל חמץ במוצאי פסח.משיב דבר אמר:אם יש כזה ענין הוא רק ענין רגשי של הרגשה של ביעוט במצות, אבל זה לאנשים תמימים, שחושבים שהמצוה קשורה עם ענין החמץ כשלעצמו, אבל אנשים שאינ תמימים מבינים שמצה אחר הפסח היא כלום, כי כל המעלה שלה הוא רק המצוה, ורגע אחרי הפסח היא חמץ!
משיב דבר אמר:מה עם להכנס הביתה מיד אחרי סוכות?
אגב, נא לא לפתוח אשכול על כל מה שתשמע או שמעת מאנשים תמימים....
אם יש כזה ענין הוא רק ענין רגשי של הרגשה של ביעוט במצות, אבל זה לאנשים תמימים, שחושבים שהמצוה קשורה עם ענין החמץ כשלעצמו, אבל אנשים שאינ תמימים מבינים שמצה אחר הפסח היא כלום, כי כל המעלה שלה הוא רק המצוה, ורגע אחרי הפסח היא חמץ!
- הגר"א למשל נהג בדיוק להפך להבדיל על שכר להראות שהכל מצד המצוה.
וידוע מש"כ רש"י בסנהדרין בטעם העונש של מי שמחזיר אבידה לגוי.
א. יש שיטות שיש מצווה כל שבעה.לביא אמר:יתרה מזו, אין מצוה לאכול מצה כל שבעה. כשם שאין מצוה לאכל חמץ במוצאי פסח.משיב דבר אמר:אם יש כזה ענין הוא רק ענין רגשי של הרגשה של ביעוט במצות, אבל זה לאנשים תמימים, שחושבים שהמצוה קשורה עם ענין החמץ כשלעצמו, אבל אנשים שאינ תמימים מבינים שמצה אחר הפסח היא כלום, כי כל המעלה שלה הוא רק המצוה, ורגע אחרי הפסח היא חמץ!
אם הדבר היה בגדר עיקר הדין, כמו להניח תפילין עוד 5 דק׳ אחרי תפילה, או להקפיד על ר״ת במוצ״ש (שיש בזה אף מצוות תוספת שבת) וכד׳, אה״נ. אבל אין שום גדר בהלכה לא לאכול חמץ אחרי פסח.
(ואולי היינו מוציאים שיהיה גדר ״הידור״ בשנה רגילה בו שבת לא יוצא אחרי שביעי של פסח, לא לאכול חמץ עד ר״ת, בדיוק כמו שנזהרים לא לאכול עד ר״ת של יוה״כ. שניהם כרת. אבל יתרה מכך לא)
א. אני יודע, אבל למעשה אנו לא תופסים כךה' הוא האלוקים אמר:א. יש שיטות שיש מצווה כל שבעה.לביא אמר:יתרה מזו, אין מצוה לאכול מצה כל שבעה. כשם שאין מצוה לאכל חמץ במוצאי פסח.משיב דבר אמר:אם יש כזה ענין הוא רק ענין רגשי של הרגשה של ביעוט במצות, אבל זה לאנשים תמימים, שחושבים שהמצוה קשורה עם ענין החמץ כשלעצמו, אבל אנשים שאינ תמימים מבינים שמצה אחר הפסח היא כלום, כי כל המעלה שלה הוא רק המצוה, ורגע אחרי הפסח היא חמץ!
אם הדבר היה בגדר עיקר הדין, כמו להניח תפילין עוד 5 דק׳ אחרי תפילה, או להקפיד על ר״ת במוצ״ש (שיש בזה אף מצוות תוספת שבת) וכד׳, אה״נ. אבל אין שום גדר בהלכה לא לאכול חמץ אחרי פסח.
(ואולי היינו מוציאים שיהיה גדר ״הידור״ בשנה רגילה בו שבת לא יוצא אחרי שביעי של פסח, לא לאכול חמץ עד ר״ת, בדיוק כמו שנזהרים לא לאכול עד ר״ת של יוה״כ. שניהם כרת. אבל יתרה מכך לא)
ב. מציל הרבה פעמים מאיסור חמץ שעבר עליו הפסח.
מי זה 'אנו'?לביא אמר:א. אני יודע, אבל למעשה אנו לא תופסים כךה' הוא האלוקים אמר:א. יש שיטות שיש מצווה כל שבעה.לביא אמר:יתרה מזו, אין מצוה לאכול מצה כל שבעה. כשם שאין מצוה לאכל חמץ במוצאי פסח.
אם הדבר היה בגדר עיקר הדין, כמו להניח תפילין עוד 5 דק׳ אחרי תפילה, או להקפיד על ר״ת במוצ״ש (שיש בזה אף מצוות תוספת שבת) וכד׳, אה״נ. אבל אין שום גדר בהלכה לא לאכול חמץ אחרי פסח.
(ואולי היינו מוציאים שיהיה גדר ״הידור״ בשנה רגילה בו שבת לא יוצא אחרי שביעי של פסח, לא לאכול חמץ עד ר״ת, בדיוק כמו שנזהרים לא לאכול עד ר״ת של יוה״כ. שניהם כרת. אבל יתרה מכך לא)
ב. מציל הרבה פעמים מאיסור חמץ שעבר עליו הפסח.
ב. מצד זה ניחא. אני מדבר מצד גדרים שנמצאים בהלכה, ולכן תפסתי דוג׳ מיוה״כ.
עם ישראל?ה' הוא האלוקים אמר:מי זה 'אנו'?לביא אמר:א. אני יודע, אבל למעשה אנו לא תופסים כךה' הוא האלוקים אמר:א. יש שיטות שיש מצווה כל שבעה.
ב. מציל הרבה פעמים מאיסור חמץ שעבר עליו הפסח.
ב. מצד זה ניחא. אני מדבר מצד גדרים שנמצאים בהלכה, ולכן תפסתי דוג׳ מיוה״כ.
עיקר טעמם היה, כנראה, משום חביב.ה' הוא האלוקים אמר:אדרבא, שם היה זה מצווה.משיב דבר אמר:מה עם להכנס הביתה מיד אחרי סוכות?
אגב, נא לא לפתוח אשכול על כל מה שתשמע או שמעת מאנשים תמימים....
אם יש כזה ענין הוא רק ענין רגשי של הרגשה של ביעוט במצות, אבל זה לאנשים תמימים, שחושבים שהמצוה קשורה עם ענין החמץ כשלעצמו, אבל אנשים שאינ תמימים מבינים שמצה אחר הפסח היא כלום, כי כל המעלה שלה הוא רק המצוה, ורגע אחרי הפסח היא חמץ!
- הגר"א למשל נהג בדיוק להפך להבדיל על שכר להראות שהכל מצד המצוה.
וידוע מש"כ רש"י בסנהדרין בטעם העונש של מי שמחזיר אבידה לגוי.
כאגב, כן היה מנהג הרבה גדולים.
כנזכר ברמ"אפינחס רוזנצוויג אמר:עיקר טעמם היה, כנראה, משום חביב.ה' הוא האלוקים אמר:אדרבא, שם היה זה מצווה.משיב דבר אמר:מה עם להכנס הביתה מיד אחרי סוכות?
אגב, נא לא לפתוח אשכול על כל מה שתשמע או שמעת מאנשים תמימים....
אם יש כזה ענין הוא רק ענין רגשי של הרגשה של ביעוט במצות, אבל זה לאנשים תמימים, שחושבים שהמצוה קשורה עם ענין החמץ כשלעצמו, אבל אנשים שאינ תמימים מבינים שמצה אחר הפסח היא כלום, כי כל המעלה שלה הוא רק המצוה, ורגע אחרי הפסח היא חמץ!
- הגר"א למשל נהג בדיוק להפך להבדיל על שכר להראות שהכל מצד המצוה.
וידוע מש"כ רש"י בסנהדרין בטעם העונש של מי שמחזיר אבידה לגוי.
כאגב, כן היה מנהג הרבה גדולים.
כשאתה אומר שלא להזיח חושן מעל האפוד בהרהור, לאיזה 'ענין' אתה מרמז?פיילוט 0.4 אמר:במקום להתאמץ על ענינים נעדרי מקור יש להשקיע בקיום מצוות מפורשות.
אני לדוג' מחליט להתאמץ מעתה יותר ויותר שלא להזיח את החושן מעל האפוד אפי' בהרהור ח''ו ואע''פ שאיני כהן.
אמנם בודדים הם, אך יש הנוהגים כן (פשוט ליטול ידים מדי יום. אינו מורכב במיוחד).לביא אמר:דומייני שאף אחד לא נוהג כך היום
יתכן ומסתבר אמר:כשאתה אומר שלא להזיח חושן מעל האפוד בהרהור, לאיזה 'ענין' אתה מרמז?פיילוט 0.4 אמר:במקום להתאמץ על ענינים נעדרי מקור יש להשקיע בקיום מצוות מפורשות.
אני לדוג' מחליט להתאמץ מעתה יותר ויותר שלא להזיח את החושן מעל האפוד אפי' בהרהור ח''ו ואע''פ שאיני כהן.
כלל וכלל לא. [הרבה מההולכים בדרך הגר"א נוהגים כך]לבי במערב אמר:אמנם בודדים הם, אך יש הנוהגים כן (פשוט ליטול ידים מדי יום. אינו מורכב במיוחד).לביא אמר:דומייני שאף אחד לא נוהג כך היום
מר כי אתרי'...ה' הוא האלוקים אמר:כלל וכלל לא.
איך שייך לעבור על לאו זה במחשבה?ה' הוא האלוקים אמר:קיום מצוות עשה דאורייתא של 'ולא ייזח'.יתכן ומסתבר אמר:כשאתה אומר שלא להזיח חושן מעל האפוד בהרהור, לאיזה 'ענין' אתה מרמז?פיילוט 0.4 אמר:במקום להתאמץ על ענינים נעדרי מקור יש להשקיע בקיום מצוות מפורשות.
אני לדוג' מחליט להתאמץ מעתה יותר ויותר שלא להזיח את החושן מעל האפוד אפי' בהרהור ח''ו ואע''פ שאיני כהן.
?לבי במערב אמר:מר כי אתרי'...ה' הוא האלוקים אמר:כלל וכלל לא.
הרב הגדול החבי"ף היה מהתמימים שאכל מצה בר"ה לזכרון לפני ה' לזכות בדין (ע"פ דברי הזוה"ק תצוה).משיב דבר אמר:אם יש כזה ענין הוא רק ענין רגשי של הרגשה של ביעוט במצות, אבל זה לאנשים תמימים, שחושבים שהמצוה קשורה עם ענין החמץ כשלעצמו, אבל אנשים שאינם תמימים מבינים שמצה אחר הפסח היא כלום, כי כל המעלה שלה הוא רק המצוה, ורגע אחרי הפסח היא חמץ!
כוונתי פשוטה: בסביבתי־שלי ראיתי בודדים (בעיקר מטעמים טכניים, כגון קושי באכילת מצות מרובה). הא ותול"מ.ה' הוא האלוקים אמר:בכללות עם ישראל אין זה בודדים
בסוף מישהו כבר מדבר להענין, האם אפשר לך להעתיק הרזא דעובדא?בשלמא אמר:בקרעטשניף נהגו כך (ראה רזא דעובדא) וכמדומה שבעוד מקומות כמו בנדבורנא
לבי במערב אמר:כוונתי פשוטה: בסביבתי־שלי ראיתי בודדים (בעיקר מטעמים טכניים, כגון קושי באכילת מצות מרובה). הא ותול"מ.ה' הוא האלוקים אמר:בכללות עם ישראל אין זה בודדים
[ומדברי ר' '@לביא' נשמע שגם בקרבתו כן הוא].
לא, כי כעי"ז התבטאו גם כ"ק אדמו"רי חב"ד נ"ע זי"ע (אך בלשון 'קצת מצוה', ויש שהוסיפו דעיקר הענין הוא בשש"פ. ולכן 'מקלים' יותר בזה).ה' הוא האלוקים אמר:ולו בגלל שמקומך הוא בכותל המזרח החסידי
לביא אמר:עם ישראל?ה' הוא האלוקים אמר:מי זה 'אנו'?לביא אמר:א. אני יודע, אבל למעשה אנו לא תופסים כך
ב. מצד זה ניחא. אני מדבר מצד גדרים שנמצאים בהלכה, ולכן תפסתי דוג׳ מיוה״כ.
(לפי השיטות הללו צריך לאכול כל שבעה כזית ממצת יד שמורה, דומייני שאף אחד לא נוהג כך היום)