עניו מעכשיו
משתמש רגיל
שמעו סיפור קצר עם שאלה בסופו
את השטיבלאך הסמוך לביתי אני נוהג לפקוד פעם ביום לכל הפחות. מתוקף היותי ביישן ופחדן, איני ניגש שליח ציבור.
אל תראו אותי ככה. תמיד אני מבטיח לעצמי שבפעם הבאה אאזור אומץ, בנתיים אני סוקר על פעילות השליח ציבור, מביט ולומד.
כדרכו של שיטבלאך יש כל פעם חזן אחר, כל חזן עם הסיפור שלו, עם הסגנון שלו, ה' ישמור עליהם.
פעם זה חסיד, לפעמים זה ליטאי צעיר או ממהר, ספרדי ירא שמים, או חיוב סרוג.
לאחרונה אני סוקר בהתעניינות סיטואציה ממש מרתקת. היא מתרחשת לאחר שהציבור מסיים תפילת לחש.
ניצנים ראשונים ממהרים לסיים את תפילתם. אם יש בציבור אדם שממהר הוא מכחכח בגרונו, מכה באצבע צרידה, ולפעמים יגדיל לעשות בנקישה על השולחן.
השליח ציבור מסיים סוף סוף, ואז מסתובב לבחון את המצב.
אז משדל אותו אחד המתפללים ומהנהן לו, כלומר, יש עשרה, בבקשה, אפשר להתחיל!
כאן העולם מתחלק לסוגים רבים.
יש שלא שואלים שאלות, יש עשר, מתחילים.
יש מפקפקים, סורקים שוב ושוב את מצפון לדרום ולהפך, ובסוף מתרצים. (כי למה שאכשל בברכה לבטלה בגלל שאמרת)
יש שמערימים קשיים במציאת עשרה מתפללים מהודרים. וממשיכים להמתין עד שיוברר כשמש שאפשר להתחיל.
זה לא סיפור, זו סיטואציה.
ואני שואל, מה נכון לעשות במקרה כזה?
להאמין, או לבדוק לבד?
את השטיבלאך הסמוך לביתי אני נוהג לפקוד פעם ביום לכל הפחות. מתוקף היותי ביישן ופחדן, איני ניגש שליח ציבור.
אל תראו אותי ככה. תמיד אני מבטיח לעצמי שבפעם הבאה אאזור אומץ, בנתיים אני סוקר על פעילות השליח ציבור, מביט ולומד.
כדרכו של שיטבלאך יש כל פעם חזן אחר, כל חזן עם הסיפור שלו, עם הסגנון שלו, ה' ישמור עליהם.
פעם זה חסיד, לפעמים זה ליטאי צעיר או ממהר, ספרדי ירא שמים, או חיוב סרוג.
לאחרונה אני סוקר בהתעניינות סיטואציה ממש מרתקת. היא מתרחשת לאחר שהציבור מסיים תפילת לחש.
ניצנים ראשונים ממהרים לסיים את תפילתם. אם יש בציבור אדם שממהר הוא מכחכח בגרונו, מכה באצבע צרידה, ולפעמים יגדיל לעשות בנקישה על השולחן.
השליח ציבור מסיים סוף סוף, ואז מסתובב לבחון את המצב.
אז משדל אותו אחד המתפללים ומהנהן לו, כלומר, יש עשרה, בבקשה, אפשר להתחיל!
כאן העולם מתחלק לסוגים רבים.
יש שלא שואלים שאלות, יש עשר, מתחילים.
יש מפקפקים, סורקים שוב ושוב את מצפון לדרום ולהפך, ובסוף מתרצים. (כי למה שאכשל בברכה לבטלה בגלל שאמרת)
יש שמערימים קשיים במציאת עשרה מתפללים מהודרים. וממשיכים להמתין עד שיוברר כשמש שאפשר להתחיל.
זה לא סיפור, זו סיטואציה.
ואני שואל, מה נכון לעשות במקרה כזה?
להאמין, או לבדוק לבד?