"יעשו עץ גבוה" - איך מבטאים "גבוהה" או "גבואה"?

יצחק בן חיים

משתמש רגיל
העירני בעל קורא מובהק, לענין טעות במנהג העולם (לטענתו), כידוע כל מילה שיש לה ניקוד פת"ח בסופה, לא קוראים את האות המנוקדת בפת"ח אלא רק את ההברה של האות, ומוסיפים כמו אל"ף בפת"ח לפני האות האחרונה, כגון המילה 'מזבח' אע"פ שהפת"ח הוא על האות חי"ת, מ"מ אין קוראים מזבח עם פת"ח על החי"ת אלא מוסיפים אל"ף לפני החי"ת, וכן בכל התיבות שיש בהם פת"ח בסופם כמו תפוח וכו'.
ולפי"ז העירני הבעל קורא שבפרשת זכור כשאר קוראים "'ואתה עיף 'ויגע' וכו'" אשר מנהג העולם הוא לבטאות את העי"ן של יגע כידוע, וזה טעות כי זה כמו שיקראו מזבח עם פת"ח על החי"ת, אלא צריך לדקדק להוסיף אל"ף פתוח"ה לפני העי"ן של ויגע, ואילו את העי"ן אי"צ לקרוא בפת"ח אלא רק הברה של האות עי"ן בלבד ותו לא.
וכמו"כ בקריאת המגילה בפסוק "יעשו עץ 'גבוה' וכו'", צריך ליזהר כנ"ל.
וחילוק זה אינו ניכר לאוזן אלא רק כשיש בעל קורא מובהק ורגיל, ואפשר לשמוע אצלו חילוק בהברה בין האותיות ה"א - אל"ף - עי"ן, כי אם לא זה ממילא נשמע אותו דבר ודו"ק.
דרך אגב הוא השמיע לי הקלטה שדיבר עם הגר"ש דבליצקי זללה"ה והסכים על ידו, וכן עם הגר"מ מאזוז שליט"א, ויען שראיתי שאין העולם נזהרים בכך אמרתי להעלות את הנושא לפורום לשמוע מה דעתכם בזה.
 

מעט דבש

משתמש ותיק
ז"ל המנחת שי (בראשית א, ו):
רָקִיעַ: כתוב במכלול (פב:) וכמו שנוציא אותיות או"י בנשימה לבד אף על פי שאינם נכתבות, כך נוציאם פעמי' בהרגשת המוצאות אף על פי שאינם נכתבות, כמו כֹחַ, רֵיחַ, נִיחֹחַ, שוֹמֵעַ, נוֹסֵעַ, שהוא כמו נוֹסֵאַע. וכ"כ בספר עט סופר, זל"ש, אנו נוהגי' לקרות אל"ף אחת בתיבה שיש בסופה אחת מאותיות ח"ע כמו מִזְבֵּחַ, אנו קורי' מִזְבֵּאַח, מִקְצוֹעַ מִקְצוֹאַע, וזאת האל"ף תקרא אות גנובה, עכ"ל. וכ"כ הראב"ע בספר צחות (ו:) ובספר מאזני לשון הקדש (כא.).
עיי"ש עוד.

=============

וזה אשר כתב רבי שבתי סופר (מדקדק אשכנזי מלפני כארבע מאות שנה, שסידורו קיבל את הסכמת גדולי הדור בזמנו - הב"ח, השל"ה הסמ"ע, המגלה עמוקות, המהרש"א ועוד).

וזה לשונו (הקדמה כללית, פרק ו):
... ואפשר שגם לזה רומז מה שאמרו רז"ל (כתובות קי:) 'כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אֱלוֹהַּ', וכמעט אין בהם גם אחד בארצותינו אלה שיודע לקרות המלה הזאת כתקונה, הלא למשמע אוזן דאבה נפשי, כי מדי שנה בשנה ביום הכיפורים יורדים לפני התיבה שלוחי הצבור הגדולים בעיניהם ובעיני שכמותם, ירידה ממש היא להם ולשולחיהם, כי שמעתי אומרים בודוי ד'על חטא', 'ועל כלם אֱלוֹהַּ סליחות', קוראים הה"א בפת"ח, ומוציאים אותה מן הפה בחוזק, לקיום המפיק. וכן עושים מדי יום ביומו בגאולת שחרית במלת 'משפיל גאים וּמַגְבִּיהַּ שפלים' שקורין ה"א של 'וּמַגְבִּיהַּ' בחוזק בנקודת הפת"ח. ולא ידעו ולא יבינו מה שמוציאים מפיהם...
ואח"כ מבאר את הקריאה הנכונה:
וכשתבוא לפני הה"א אחת מארבע תנועות גדולות, והן חול"ם, מלאפו"ם, צר"י, חיר"ק, כמו 'כי גָבֹהַּ מעל גָּבֹהַּ שומר' (קהלת ה, ז) 'מַגְבִּיהַּ פתחו' (משלי יז, יט) 'הַגְבֵּהַּ למעלה' (ישעיה ז, יא)... אז יוסיפו פת"ח לפני הה"א, וקורין הפת"ח כאילו הוא נקוד תחת אל"ף, ואחר האל"ף מוציאין אות הגרון שהוא נח נראה. וכתב החכם ר' אברהם אבן עזרא בספר צחות דף קל"ח ע"א (דפוס פיורדא ו:) וזה לשונו: "ויוסיפו בקריאה אל"ף פתוח"ה... כמו 'אֱלוֹהַּ', 'גָּבוֹהַּ'..."

וכן הוא בחי"ת ועי"ן, 'פָתֹחַ תפתח' (דברים טו, ח), 'אם שָׁמוֹעַ תשמע' (שמות טו, כב), 'וכל כלי פָתוּחַ' (במדבר יט, טו) 'שָׂרוּעַ וקלוט' (ויקרא כב, כג) 'פּוֹתֵחַ את ידך' (תהלים קמה, טו) 'זֹרֵעַ זרע' (בראשית א, כט) 'ולא תַצְמִחַ' (דברים כט, כב) 'יהי רָקִיעַ' (בראשית א, ו).
 

יצחק בן חיים

משתמש רגיל
פותח הנושא
אין לי סידור הנ"ל.
האם תוכל להעלות כאן בקובץ מצורף את הקטעים דלעיל מן הסידור הנזכר?
בתודה מראש
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
יצחק בן חיים אמר:
העירני בעל קורא מובהק, לענין טעות במנהג העולם (לטענתו), כידוע כל מילה שיש לה ניקוד פת"ח בסופה, לא קוראים את האות המנוקדת בפת"ח אלא רק את ההברה של האות, ומוסיפים כמו אל"ף בפת"ח לפני האות האחרונה, כגון המילה 'מזבח' אע"פ שהפת"ח הוא על האות חי"ת, מ"מ אין קוראים מזבח עם פת"ח על החי"ת אלא מוסיפים אל"ף לפני החי"ת, וכן בכל התיבות שיש בהם פת"ח בסופם כמו תפוח וכו'.
ולפי"ז העירני הבעל קורא שבפרשת זכור כשאר קוראים "'ואתה עיף 'ויגע' וכו'" אשר מנהג העולם הוא לבטאות את העי"ן של יגע כידוע, וזה טעות כי זה כמו שיקראו מזבח עם פת"ח על החי"ת, אלא צריך לדקדק להוסיף אל"ף פתוח"ה לפני העי"ן של ויגע, ואילו את העי"ן אי"צ לקרוא בפת"ח אלא רק הברה של האות עי"ן בלבד ותו לא.
וכמו"כ בקריאת המגילה בפסוק "יעשו עץ 'גבוה' וכו'", צריך ליזהר כנ"ל.
וחילוק זה אינו ניכר לאוזן אלא רק כשיש בעל קורא מובהק ורגיל, ואפשר לשמוע אצלו חילוק בהברה בין האותיות ה"א - אל"ף - עי"ן, כי אם לא זה ממילא נשמע אותו דבר ודו"ק.
דרך אגב הוא השמיע לי הקלטה שדיבר עם הגר"ש דבליצקי זללה"ה והסכים על ידו, וכן עם הגר"מ מאזוז שליט"א, ויען שראיתי שאין העולם נזהרים בכך אמרתי להעלות את הנושא לפורום לשמוע מה דעתכם בזה.
שמעתי הערה זו כבר לפני 11 שנה ומאז שמתי לב שכל בעלי הקריאה המדקדקים כבר מודעים לזה.
 

יצחק בן חיים

משתמש רגיל
פותח הנושא
אם כי אתה שמעת (ויתכן שגם אחרים) אך אני עדיין לא שמעתי...
רק כיון ש'לא שמענו אינו ראיה' כידוע, העליתי את הנושא כאן לפורום לשמוע מאי עמא דבר ומנהג העולם בזה.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
יישר כח לפותח האשכול, שמסב תשומת הלב לדבר חשוב זה.
הרבה בעלי קריאה 'מדקדקים' לא יודעים את הכלל הפשוט שפת"ח בסוף מילה נקראת 'פת"ח גנובה', כלומר מבטאים אותה עם פת"ח אל"ף לפניה.
ועד כדי כך רבתה הבורות אצל בעלי קריאה 'מדקדקים' רבים, שעוד מעיזים להתווכח על כך - מניין אתה יודע..
לאחד עקשן היה צורך לספר על הלל שצבט באזנו של הגר ששאלו על האות אל"ף מי אמר לך שזו אל"ף, וכשצעק אוזני אוזני שאלו הלל מי אמר לך שזו אוזן..

היה צריך להביא ראיה מהקלטה של הגרש"ד? של הר' מאזוז? כל ילד יודע את זה..
 

יצחק בן חיים

משתמש רגיל
פותח הנושא
כמובן כלל זה כל בר בי רב דחד יומא יודע מזה כדבריך.
רק יש כאלו שטוענים (בענ"ד לא ידוע לי מקור דבריהם) שאין כלל זה נוהג באותיות אה"ע, כ"א רק בחי"ת וכדו'.
ותראה באמת שאין הרבה מילים חוץ שמשתמשים בכלל הזה חוץ מאותיות חי"ת וכן אה"ע.
ולאפוקי מזה הלך לר' שריב ולהבחל"ח להרב מאזוז
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
יצחק בן חיים אמר:
ותראה באמת שאין הרבה מילים חוץ שמשתמשים בכלל הזה חוץ מאותיות חי"ת וכן אה"ע.

כמדומה שאין בכלל מילים כאילו מלבד המסתיימות ב ה.ע.ח
פתח גנובה קיימת באותיות גרוניות וב"ריש" לא נראה לי שיש.
 

יצחק בן חיים

משתמש רגיל
פותח הנושא
אתה כנראה צודק בדבריך, רק לא רציתי לומר בוודאות דבר שאיני ברור בו לגמרי
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
צריך לצין שיש בזה מחלוקת ובקריאה הספרדית זה קצת שונה - וזה תלוי בניקוד שלפני אני לא ממש בקיא בדקדוק הספרדי אבל עד כמה שידוע לי אם זה אחרי חולם החולם נהפך קצת לW (שמעתי דקדקנים ספרדים שאומרים והיה אם שמוווע דומה לחולם של הייקים)  ואם זה אחרי צירי הצירי נהיה כצירי אשכנזי (גם זה שמעת שומייע תפילה)
אין לי מקורות לענין ואשמח להתייחסות חברי הפורום הבקיאים בדקדוק הספרדי
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
לכאו' אפ"ל שהרב מזוז הסכים עמו רק לדקדוק האשכנזי או שבאמת גם בדקדוק הספרדי נחלקו בזה
 

סופר המלך

משתמש ותיק
מתוך המנחת שי שהובא לעיל מקצת דבריו
ובעל מקנה אברהם כתב בשער ג' בשם רבו הה"ר שר שלו', שקריאת האות גרונית נוטה למוצא הנח שתורה עליו הנקודה הקודמת לה. כי אם היא צירי או חירק, תתנועע הפתח כמוצא היו"ד, ואם הנקודה חולם או שורק, תנועת הפתח נוטה למוצא הוי"ו. אך היו"ד רפה מאד בקריאה עד שתראה כמעט נחה. ולשון הרמ"ה על מלות אלו, ואתה עיף וְיָגֵעַ חס' יו"ד דקרי קדים לעי"ן <ולא כתיבא, כִשְמֹעַ עשו חס' וי"ו דקרי ולא כתיב, יהושע חס' וי"ו דקרי קדים לעי"ן> ולא כתי'. וכתב הלונזאנו שנראה מדבריו שצריך לקרא וְיָגֵיַעְ, כִשְמֹוַעְ, יְהֹשוַּעְ. עוד כתב הרמ"ה לָשוּחַ בשדה מל' חד וי"ו כתי' וקרי. ושמו שוּעַ מל' חד וי"ו כתי' וקרי. וכתב עליו הלונזאנו נמצא לדבריו וי"ו זו כאילו נקודה בשורק ובפתח, וכן וי"ו מַדוּעַ אתה יושב לבדך, וכן ויאמר אם שָמוֹעַ תשמע נקודה בחולם ובפתח.
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
ודאי שכוונת הרב מאזוז ששייך פתח גנובה גם באותיות ה' ו-ע' ולא רק ב-ח', והוא לא נכנס שם לענין איך מבטאים אותו.
בתחילת תיקון קוראים איש מצליח הוא כותב להדיא כ@אברהם העברי.
 

שניאור

משתמש ותיק
יצחק בן חיים אמר:
העירני בעל קורא מובהק, לענין טעות במנהג העולם (לטענתו), כידוע כל מילה שיש לה ניקוד פת"ח בסופה, לא קוראים את האות המנוקדת בפת"ח אלא רק את ההברה של האות, ומוסיפים כמו אל"ף בפת"ח לפני האות האחרונה, כגון המילה 'מזבח' אע"פ שהפת"ח הוא על האות חי"ת, מ"מ אין קוראים מזבח עם פת"ח על החי"ת אלא מוסיפים אל"ף לפני החי"ת, וכן בכל התיבות שיש בהם פת"ח בסופם כמו תפוח וכו'.
ולפי"ז העירני הבעל קורא שבפרשת זכור כשאר קוראים "'ואתה עיף 'ויגע' וכו'" אשר מנהג העולם הוא לבטאות את העי"ן של יגע כידוע, וזה טעות כי זה כמו שיקראו מזבח עם פת"ח על החי"ת, אלא צריך לדקדק להוסיף אל"ף פתוח"ה לפני העי"ן של ויגע, ואילו את העי"ן אי"צ לקרוא בפת"ח אלא רק הברה של האות עי"ן בלבד ותו לא.
וכמו"כ בקריאת המגילה בפסוק "יעשו עץ 'גבוה' וכו'", צריך ליזהר כנ"ל.
וחילוק זה אינו ניכר לאוזן אלא רק כשיש בעל קורא מובהק ורגיל, ואפשר לשמוע אצלו חילוק בהברה בין האותיות ה"א - אל"ף - עי"ן, כי אם לא זה ממילא נשמע אותו דבר ודו"ק.
מאוד מאוד מוזר, שבעל קורא "מובהק" חושב שהעולם טועין בדבר פשוט כזה, ואני בעניי איפה שרק שמעתי פעם קריאת התורה שמעתי אומרים כן בפשיטות, זולת כשניגש פעם בשטיבלאך בחור צעיר או אדם שהוא עם הארץ מובהק בעניני דקדוק שגם לא יודע איך אומרים כל מיני מילים.
 

אליועיני

משתמש רשום
אברהם העברי אמר:
צריך לצין שיש בזה מחלוקת ובקריאה הספרדית זה קצת שונה - וזה תלוי בניקוד שלפני אני לא ממש בקיא בדקדוק הספרדי אבל עד כמה שידוע לי אם זה אחרי חולם החולם נהפך קצת לW (שמעתי דקדקנים ספרדים שאומרים והיה אם שמוווע דומה לחולם של הייקים)  ואם זה אחרי צירי הצירי נהיה כצירי אשכנזי (גם זה שמעת שומייע תפילה)
אין לי מקורות לענין ואשמח להתייחסות חברי הפורום הבקיאים בדקדוק הספרדי
ומה המנהג הספרדי אחרי שורוק (גלוי וידוע)
אשמח אם מישהו יעלה קובץ שמביא את כל הכללים בזה
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מעולם התפלאתי במה שראיתי בכמה בתי כנסת של אשכנזים שנוהגים להביא בעל קורא תימני לקרות גם לאשכנזים בהברה תימנית כיון שרוצים לצאת גם בהברה זו שי"א שהיא יותר "מקורית" ומדוקדקת מהברה האשכנזית", (וכן באופן כללי על הלהט הגדול בענין דקדוק הקריאה בפרשת זכור), למה הקפידו כן רק בפרשת זכור שלהרבה שיטות הקריאה הוא מדרבנן היום, ורק חוששין לשיטות שזה דאורייתא בכל מיני הידורים ודקדוקים, ולגבי ק"ש שכמעט בודאי שזה מן התורה. לא דקדקו בזה, להביא מישהו שיודע לקרות בכל הדיקדוקים ולהוציא את הציבור ידי חובתם. [ראה למטה השיטות בענין להוציא אחרים בק"ש, ולכה"פ למיחש מיהא בעי].

---------------------------------------------

הריטב"א (ריש מגילה) מפרש שמסכת ברכות פותחת בלשון "קורין" את שמע, ואילו מסכת מגילה פותחת בלשון מגילה "נקראת", לפי שבקריאת המגילה, לכתחילה אחד קורא ומוציא אחרים ידי חובתן. אבל בקריאת שמע - כל אחד חייב לקרוא בפיו, ואין אחד מהם מוציאם, ואפילו בציבור, לכן נאמר בה לשון "קורין", שמשמעותו כולם קורין בפיהם.
והגר"א ב"שנות אליהו" דייק כך מהמשנה הבאה, הפותחת בלשון יחיד, "בשחר מברך", בעוד שהמשנה כאן נוקטת לשון רבים, "מאימתי קורין", לפי ששם מדובר לגבי ברכות קריאת שמע, שבהן היחיד מוציא את הרבים, ואילו כאן, לגבי קריאת שמע, כל אחד צריך לקרוא לבדו, ולכן נאמר "קורין".
אולם ראה בטורי אבן (שם) שביאר לשון "נקראת" באופן אחר. ואמנם מסקנתו בשאגת אריה שאילם יוצא ידי חובת ק"ש בשמיעה מאדם אחר.
והמשנה ברורה (סא מ) כתב, שלדעת רוב הפוסקים אפשר להוציא אחרים בקריאת שמע מדין שומע כעונה.
(וראה מג"א סא טז, קסז כח, ופר"ח ס"ב, וכדבריו משמע בשו"ע קסז יג).
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
מעולם התפלאתי במה שראיתי בכמה בתי כנסת של אשכנזים שנוהגים להביא בעל קורא תימני לקרות גם לאשכנזים בהברה תימנית כיון שרוצים לצאת גם בהברה זו שי"א שהיא יותר "מקורית" ומדוקדקת מהברה האשכנזית", (וכן באופן כללי על הלהט הגדול בענין דקדוק הקריאה בפרשת זכור), למה הקפידו כן רק בפרשת זכור שלהרבה שיטות הקריאה הוא מדרבנן היום, ורק חוששין לשיטות שזה דאורייתא בכל מיני הידורים ודקדוקים, ולגבי ק"ש שכמעט בודאי שזה מן התורה. לא דקדקו בזה, להביא מישהו שיודע לקרות בכל הדיקדוקים ולהוציא את הציבור ידי חובתם. [ראה למטה השיטות בענין להוציא אחרים בק"ש, ולכה"פ למיחש מיהא בעי].

---------------------------------------------

הריטב"א (ריש מגילה) מפרש שמסכת ברכות פותחת בלשון "קורין" את שמע, ואילו מסכת מגילה פותחת בלשון מגילה "נקראת", לפי שבקריאת המגילה, לכתחילה אחד קורא ומוציא אחרים ידי חובתן. אבל בקריאת שמע - כל אחד חייב לקרוא בפיו, ואין אחד מהם מוציאם, ואפילו בציבור, לכן נאמר בה לשון "קורין", שמשמעותו כולם קורין בפיהם.
והגר"א ב"שנות אליהו" דייק כך מהמשנה הבאה, הפותחת בלשון יחיד, "בשחר מברך", בעוד שהמשנה כאן נוקטת לשון רבים, "מאימתי קורין", לפי ששם מדובר לגבי ברכות קריאת שמע, שבהן היחיד מוציא את הרבים, ואילו כאן, לגבי קריאת שמע, כל אחד צריך לקרוא לבדו, ולכן נאמר "קורין".
אולם ראה בטורי אבן (שם) שביאר לשון "נקראת" באופן אחר. ואמנם מסקנתו בשאגת אריה שאילם יוצא ידי חובת ק"ש בשמיעה מאדם אחר.
והמשנה ברורה (סא מ) כתב, שלדעת רוב הפוסקים אפשר להוציא אחרים בקריאת שמע מדין שומע כעונה.
(וראה מג"א סא טז, קסז כח, ופר"ח ס"ב, וכדבריו משמע בשו"ע קסז יג).
ההסבר בזה הוא פשוט בתכלית. כמו שניים שקראו את המגילה, שיוצאים יד"ח, כי חביבה עלייהו ויהבי דעתייהו לכוון בשמיעתה הואיל והיא אחת בשנה ה"נ קריאת זכור חביבה עלייהו ויהבי דעתייהו לדקדק בה בכ"מ דאפשר. 
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
מעולם התפלאתי במה שראיתי בכמה בתי כנסת של אשכנזים שנוהגים להביא בעל קורא תימני לקרות גם לאשכנזים בהברה תימנית כיון שרוצים לצאת גם בהברה זו שי"א שהיא יותר "מקורית" ומדוקדקת מהברה האשכנזית", (וכן באופן כללי על הלהט הגדול בענין דקדוק הקריאה בפרשת זכור), למה הקפידו כן רק בפרשת זכור שלהרבה שיטות הקריאה הוא מדרבנן היום, ורק חוששין לשיטות שזה דאורייתא בכל מיני הידורים ודקדוקים, ולגבי ק"ש שכמעט בודאי שזה מן התורה. לא דקדקו בזה, להביא מישהו שיודע לקרות בכל הדיקדוקים ולהוציא את הציבור ידי חובתם. [ראה למטה השיטות בענין להוציא אחרים בק"ש, ולכה"פ למיחש מיהא בעי].

---------------------------------------------

ההסבר בזה הוא פשוט בתכלית. כמו שניים שקראו את המגילה, שיוצאים יד"ח, כי חביבה עלייהו ויהבי דעתייהו לכוון בשמיעתה הואיל והיא אחת בשנה ה"נ קריאת זכור חביבה עלייהו ויהבי דעתייהו לדקדק בה בכ"מ דאפשר. 

יישר כחכם
אמנם יישבת את הקושיא של "מה נשתנה" זכור מקריאת שמע, אבל עדיין לא יישבת למה בק"ש שהיא מצוה דאורייתא לא יהבי דעתייהו לדקדק בה בכ"מ דאפשר
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
מעולם התפלאתי במה שראיתי בכמה בתי כנסת של אשכנזים שנוהגים להביא בעל קורא תימני לקרות גם לאשכנזים בהברה תימנית כיון שרוצים לצאת גם בהברה זו שי"א שהיא יותר "מקורית" ומדוקדקת מהברה האשכנזית", (וכן באופן כללי על הלהט הגדול בענין דקדוק הקריאה בפרשת זכור), למה הקפידו כן רק בפרשת זכור שלהרבה שיטות הקריאה הוא מדרבנן היום, ורק חוששין לשיטות שזה דאורייתא בכל מיני הידורים ודקדוקים, ולגבי ק"ש שכמעט בודאי שזה מן התורה. לא דקדקו בזה, להביא מישהו שיודע לקרות בכל הדיקדוקים ולהוציא את הציבור ידי חובתם. [ראה למטה השיטות בענין להוציא אחרים בק"ש, ולכה"פ למיחש מיהא בעי].

---------------------------------------------

ההסבר בזה הוא פשוט בתכלית. כמו שניים שקראו את המגילה, שיוצאים יד"ח, כי חביבה עלייהו ויהבי דעתייהו לכוון בשמיעתה הואיל והיא אחת בשנה ה"נ קריאת זכור חביבה עלייהו ויהבי דעתייהו לדקדק בה בכ"מ דאפשר. 

יישר כחכם
אמנם יישבת את הקושיא של "מה נשתנה" זכור מקריאת שמע, אבל עדיין לא יישבת למה בק"ש שהיא מצוה דאורייתא לא יהבי דעתייהו לדקדק בה בכ"מ דאפשר
דרך בני אדם, שדבר הרגיל דשים בעקביהם, ודבר שהוא חידוש, הכל רצים אחריו. 
 
 

סופר המלך

משתמש ותיק
א. ק"ש יוצאין בכל לשון.
ב. בפרשת זכור פעמים רבות יש בתי הכנסת כאלו מעדות שונות ולמענם עושים קריאה כמנהגם.
 

HaimL

משתמש ותיק
סופר המלך אמר:
א. ק"ש יוצאין בכל לשון.
ב. בפרשת זכור פעמים רבות יש בתי הכנסת כאלו מעדות שונות ולמענם עושים קריאה כמנהגם.
א. אמת ויציב. אבל קריאה בלשה"ק משובש לא מקרי בכל לשון (דהא משתנה המשמעות). היה פה סיפור משובב נפש על גאון אחד (כמדומני מגאוני הדור הקודם ) שהתקשה בהגיית המילה עשב, וקרא במקומה גראז. 

ב.  הוא שאמרתי. הואיל והיא חביבה, ואנשים שמחים ומשמחים, אז עושים נח"ר לכל המתפללים בביהכ"נ. 
 
 

סופר המלך

משתמש ותיק
HaimL אמר:
סופר המלך אמר:
א. ק"ש יוצאין בכל לשון.
ב. בפרשת זכור פעמים רבות יש בתי הכנסת כאלו מעדות שונות ולמענם עושים קריאה כמנהגם.
א. אמת ויציב. אבל קריאה בלשה"ק משובש לא מקרי בכל לשון (דהא משתנה המשמעות). היה פה סיפור משובב נפש על גאון אחד (כמדומני מגאוני הדור הקודם ) שהתקשה בהגיית המילה עשב, וקרא במקומה גראז. 

ב.  הוא שאמרתי. הואיל והיא חביבה, ואנשים שמחים ומשמחים, אז עושים נח"ר לכל המתפללים בביהכ"נ. 

א. מבואר בפוסקים שאנשי חיפה ובית שאן עוברים לפני התיבה נושאים כפיהם במקומן, ואף שע"כ משתנה המשמעות כמש"כ רש"י שם. 
ב. לא זה מה שאמרתי. דברתי רק מצד המתפללים שיש להם מנהג אחר, ורק למענם נוהגים כן.
 
 

יהודי

משתמש ותיק
לפני כמה שנים התפללתי בשבת בבוקר בפרשת כי תצא בביהכנ"ס הר צבי, והבעל קורא קרא את הפסוק 'והיה' פעמיים, אחד עם צירה ואחד בלי. וחזר על זה גם בקריאת המפטיר (!!).
 

HaimL

משתמש ותיק
סופר המלך אמר:
HaimL אמר:
סופר המלך אמר:
א. ק"ש יוצאין בכל לשון.
ב. בפרשת זכור פעמים רבות יש בתי הכנסת כאלו מעדות שונות ולמענם עושים קריאה כמנהגם.
א. אמת ויציב. אבל קריאה בלשה"ק משובש לא מקרי בכל לשון (דהא משתנה המשמעות). היה פה סיפור משובב נפש על גאון אחד (כמדומני מגאוני הדור הקודם ) שהתקשה בהגיית המילה עשב, וקרא במקומה גראז. 

ב.  הוא שאמרתי. הואיל והיא חביבה, ואנשים שמחים ומשמחים, אז עושים נח"ר לכל המתפללים בביהכ"נ. 

א. מבואר בפוסקים שאנשי חיפה ובית שאן עוברים לפני התיבה נושאים כפיהם במקומן, ואף שע"כ משתנה המשמעות כמש"כ רש"י שם. 
ב. לא זה מה שאמרתי. דברתי רק מצד המתפללים שיש להם מנהג אחר, ורק למענם נוהגים כן.
א. אין דנים אפשר משא"א וכי מה יעשו אנשי חיפה ובית שאן, שמא ישכרו ש"צ וכהנים ממקום אחר. ועוד,סברא היא שחלוק דינם של התפילה וברכת הכהנים מקריאת שמע. שהרי ברכת כהנים אינה מצווה על הציבור לצאת בה יד"ח, אלא מצווה על הכהנים. ורק משום שזה נשמע לשון קללה (כפירש"י), אין זה כבוד הציבור במקום שלא רגילים לקרות כמוהם. וגם בתפילה, הרי הש"ץ עומד במקום המתפלל, ואין בזה חיוב שישמעו ויבינו, רק שאין זה כבוד הציבור, משא"כ במקומם שכך רגילים להתפלל, אבל קריאת שמע היא חובה על היחיד, וצריך לדקדק בה שלא תשתנה המשמעות. 
 
 

אבינועם

משתמש ותיק
יעויין בהקדמה של תנ"ך 'סימנים'.
שם נכתב שבקהלות הספרדים נהגו להוסיף יו"ד לפני פתח גנובה,
כמו: להתמהמה- להתמהמיה.
ואם כן, למסורת זו צריך לומר: 'עייף ויגיע'
בציירה תחת הג', ופתח תחת היו"ד.

אבל אכתי תמהני מנלן שצריך לדקדק כ"כ בדבר זה, לבטאות את המילים בצורה כה מדוייקת אעפ"י שאין לכך כל משמעות מבחינת הבנת הדברים.

(לתומי חשבתי שהקפידא בזו בפרשת זכור היא סוג של חומרא או אפילו נערווים, אבל בטרם אחרוץ משפט, אשאל- האם יש לזה מקור?)
 
חלק עליון תַחתִית