דחוף! | 'להתחבר' לתפילה?

משה נפתלי

משתמש ותיק
יהיה טוב אמר:
מהיכן הכתפיים הרחבות, להמציא פתגם שנראה כמאמר חז"ל, ולחיות על פיה?
מתוך הכרת המציאות. אנשים אלו משולים לסריסי חמה, שאין להם שעת הכושר.​
 

דיבוק חברים

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
דיבוק חברים אמר:
עצתי היא שתנסה לחבר בעצמך חיבור על התפילה, ואולי זה יועיל לך להתחבר.
נמצא עמי בכתובים 'מאמרים' ו'חבורות' שלמצים שכתבתי על תפילה...
נו.
אדרבא ...
אתה יכול לנסות לערוך קטע קטע, ותיקח לך את החיבור שלך ובתפילה כל קטע שכתבת עליו תנסה לקרוא ממנו [וקצל"ע אם ייתוסף לך איזה תוספת].
 

חימקו

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
חימקו אמר:
אלי מאירי אמר:
צריך להרגיש רצוי לפני המקום, שהקב"ה רוצה לשמוע אותי, ולא כועס עליי.
הלוואי, לא תמיד אדם רצוי לפני המקום.
אלמלא @חימקו אתה גוזרני עליך נידוי...
 

ראה ישעיהו פרק א פסוקים י-יז.
 

אשדת לעמו

משתמש ותיק
בן זכר אמר:
לימוד לפני התפילה אף הוא תורם מאד לכוונת התפילה, כאשר כולם יעידון
בהצלחה והרבה 


לדעתי דוקא לימוד בעיון, שמצריך מחשבה, ואחר שנכנס לעומק העניין זוכה לדביקות נפלאה, שמחברת אותו לתפילה שאחרי.

וסליחה על התקיפות, אבל מי שלא מבין על מה אני מדבר, לא יודע ללמוד!!!
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
אהרונוב אמר:
לדעתי דוקא לימוד בעיון, שמצריך מחשבה.
תָּנוּ רַבָּנָן: אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל לֹא מִתּוֹךְ דִּין וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבַר הֲלָכָה, אֶלָּא מִתּוֹךְ הֲלָכָה פְּסוּקָה (שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה עִיּוּן, שֶׁלֹּא יְהֵא מְהַרְהֵר בָּהּ בִּתְפִלָּתוֹ).
 
 

ונכתב בספר

משתמש ותיק
אייל גלבוע אמר:
אינני יודע מה איתכם, אבל אני, מרגע שפתחתי את האשכול הקדוש והטהור הזה, נמלאו עיני דמעות!!
הרה"ג ר' @רואים שקוף בן אוהב של הקב"ה, שימו לב עד כמה התפילה תופסת אצלו כ"כ מקום מרכזי!!
יש לו פגישה עם אבאלה שבשמים שהוא אוהב כ"כ, ועד כדי כך מפריע לו שאינו חש רגש בתפילתו, עד כדי כך שהוא אינו יודע את נפשו!

הרי כל בר דעת יודע, שתסכול וצער כה רבים, שמביאים אותו לפתוח אשכול, שע"פ חלק מהתגובות, (שאינני מזדהה איתם ככל) לא מכבד אותו כל כך, ועכ"ז הוא פותח אשכול כזה, אות הוא שההשתוקקות שלו להרגיש טעם בתפילה היא כ"כ גדולה, שכשאין היא מתמלאת הוא מתאכזב כה קשות עד לפתיחת אשכול כזה!

אתהר' רואים שקוף, אולי לעצמך אתה נראה שקוף, אבל אתה ענק שבענקים, עוררת לי געגוע עצום בלב עכשיו לעמוד בתפילה!

לדעתי הפתרון הוא לא לעשות צעדים דרסטיים. אלא שהכל יהיה בהשלמה. ואסביר דברי.

לדעתי, אי הקשר שאתה חש נובע דווקא מהרצון העז כן לחוש. חווית התפילה, היא חוויה רגשית דקה ועדינה, ואינה גסה כאכילה ושתיה. ולכן, היא לא יכולה להתרחש כשרוצים שהיא תתרחש.
דוגמא. אשאל אותך, אתה אוהב את בנך? כן. האם עכשיו אתה אוהב אותו? האם עכשיו אתה חש בעוצמת האהבה שלך אליו? תענה בכנות!!
כל אדם נורמלי שיתקל בשאלה כזאת, יתחיל להתבלבל.... אה.... כי כעת הוא לא ירגיש אהבה, כי הוא עסוק בלבדוק אם היא קיימת, וחוויית הבדיקה, ובעיקר האכזבה, היא חזקה יותר מחוויית האהבה, כך שאם הוא איש אמת, ותתקיל אותו בשאלה הזאת, מרגע שיפשפש בקירות לבבו אם הוא חש אהבה כעת לבנו, הוא לא יחוש בה כלל!!
מתי הוא יחוש בה?
אם כלאחר יד בדרך אגב, יבוא אליו בנו, ויצעק "אבא!" ויחבק אותו, תחושת אהבה חמימה תמלא את ליבו. ואם תתפוס אותו בשלב הזה, ותשאל אותו, הרגשת אהבה כעת? הוא יענה כן.

כן הוא הדבר הזה.
אתה חש רצון עצום ועז לקשר! לא למילים ריקות וחלולות! ודווקא בשל כך, כשאתה עומד בתפילה, אין מוחך פנוי לחוש את התחושה הרגשית הדקה והעדינה, אלא הוא פונה לתחושת ה"בדיקה" והאכזבה שבעקבותיה... ואין תסכול כתסכול הזה!!!

הפתרון הוא לדעתי, הוא כדלהלן. (זה מה שעזר לי.)
לשנן שאנו עבדיו ברוך הוא, ויש לו הנאה רבה אפי' רק בעצם הרצון שלנו ללא הצלחות. והתפילה שלנו ללא תחושת חיבור, יתכן ושווה במצבינו הזה, יותר מתפילתו של האברך מהספסל על יד שמתמוגג בדמעותיו.
ולכן, אני מקבל עלי את הדין באהבה, ובא על דעת לא להרגיש כלום!!! (קיימת פעם כיסוי הדם? או כל מצווה "טכנית" אחרת? לא תמיד חשים בקשר. הוא ציווה, אני עושה, וזה הנחת רוח הכי גדולה לפניו יתברך, "שאמרתי ונעשה רצוני" אפילו שהפועל המצווה לא חש רגש סיפוק)
יש "מצוות אמירת מילות התפילה", ודילוגו עלי אהבה, ה' יתברך יחבר משלו כוונות נפלאות על כל מילה שלי.

ולהתחיל ללא ציפיה לכלום מתחילת התפילה. להגיד הכל, בחיתוך המילים, ולהשתדל להיות מרוכז בהבנת משמעות המילים שאני אומר, ללא כל ציפיה לחיבור רגשי!!! כעת, יקרה לך בטוח, שתתחיל לרחף ו"לאבד את זה", לא קרה כלום! רק תתחיל חזרה להתרכז במילים, מהרגע שנחתת. הא ותו לא מידי.

עד שמו"ע.
בשמו"ע, יש משפט אחד שאותו אתה לא "מתפלל" אלא זועק ממעמקי הלב! והוא "ה' שפתי תפתח, ופי יגיד תהילתך". את זה לזעוק ממעמקי הלב, ללא כל ציפיה לחיבור רגשי. אבל לכווין בראש: "טאטע!!! כתבת בתורתך "תכין ליבם תקשיב אזניך" אנא, טאטע! הכן לבבי נא אליך בבקשה, רק כדי, נטו בשביל שאזכה לפחות פעם אחת להגיד תהילתך!! רק בכך חפץ אני!!"

אני בטוח לחלוטין, שאם כן תעשה, תראה ישועות, ותדע לך שאתה יהודי ענק, ואבקש מאד שאם תועיל לך הודעתי, תזכירני לטובה בפילתך הזכה, בטוחני שתפילתך, היא מהרצויות ביותר לפני הקב"ה בדור זה. ריגשת אותי ביותר.

ההודעה שכתבת היא יסוד בסיסי מיסודי היהדות. ויש להרחיב בה יותר -עדיף באשכול בפני עצמו
 

שמש מרפא

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
יהיה טוב אמר:
מהיכן הכתפיים הרחבות, להמציא פתגם שנראה כמאמר חז"ל, ולחיות על פיה?
מתוך הכרת המציאות. אנשים אלו משולים לסריסי חמה, שאין להם שעת הכושר.​
דהיינו, שכשדרשו חז"ל "בכל לבבכם - איזהי עבודה שבלב הוי אומר זו תפילה", יצאה בת קול ואמרה חוץ מפלונים?
 
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
רציתי לשאול את הרב @רואים שקוף
הגדרת את זה כ"חוסר חיבור".
היינו , עמדה ניטרלית כלפי תפילה.
יכול להיות שהעמדה היא שלילית ? תחושת לחץ ? דחי'ה ? וכו'
 

הערשלה

משתמש ותיק
חוזר ומגיד אמר:
אז הנה סיכום העצות עד כה?
להתפלל על זה
להתפלל ביחידות ובקול
קונטרס של הרב אבר
תבקש בלשונך שיהיה לך טעם בתפילה

התחושה שהינך מרגיש איננה נכונה
להתחזק באמונה
שמירת העיניים
טוב אחד בצער
להתפלל במהירות ולכוין פירוש המילים
להתפלל במיטה/בקצרה
תתחזק בידיעה שהעיקר זה קרבת אלוקים
תחבר חיבור על התפילה

זו צורת העבודה שלך למרות הריחוק שהנך חש
להתרגל תמיד לדבר עם ה' על כל דבר קטן
ללמוד לפני התפילה
מקוה
עיון בספרי הקדמונים על תפילה


וסליחה אם לא דייקתי
לפני כל העצות נשאל שאלה פשוטה
האם אתה סגנון שמצליח להביע רגשות כלפי הסובבים אותך (אישה/ילדים/חברותא) או שבכללי אתה טיפוס יותר מופנם?
אני רוצה להצביע על שני סוגי עצות שמופיעים כאן.

העצות הספונטניות מה שמסומן בירוק עלולים לתת לך תחושת חיבור זמנית.
העצות המסומנות באדום רק דרכם תוכל להתקדם לחיבור אמיתי.

אשמח להרחיב בהסבר, אבל תחלה אשאל אותך ואת שאר המשתתפים כאן.
מדוע צריך חיבור לתפילה????
 

לחשוב חשבונות

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
אני לא מתחבר לתפילה. בשום צורה שהיא. כשאני מתפלל אני חש בזבוז זמן כפשוטו.
במחילה, המשפט הזה ממש גורם לי להתעצבן.
אם אינך מתחבר לתפילה זה בעי' שיש לטפל, אבל איך יוצא מזה שהתפילה זה בזבוז זמן?!
מי שאינו מתחבר לנטילת לולב אז זה בזבוז זמן?!
התפילה זה חיוב מדאו', ומי שמתפלל הוא מקיים מצוות ה' גם אם אינו מרגיש שום חיבור.
אפשר לבקש עצות איך להתחבר אם רצונך להתחבר, אבל איך עושים מצות עשה דאו' לבזבוז זמן רק כי אינו באופן המהודר?!
אולי לא הבנתי דבריך כהוגן ואשמח אם תעמידני על טעותי.
 

לחשוב חשבונות

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
דיברתי כעת עם א' המשגיחים, שאמר לי ש'יש תופעה כזו', ועליי לשמוח להתפלל רק את המינימום, ולשמוח שלחלקי העבודה האחרים אני כן מתחבר.
אם יהי' לך בעי' רפואית ח"ו, ותלך לרופא מומחה שיאמר ש'יש תופעה כזו' ועליך לשמוח ששאר חלקי הגוף כן טובים, מן הסתם תלך לרופא אחר לשמוע דברים יותר מועילים...
אא"כ הוא מכיר אותך באופן אישי ויודע שהבעי' אינה חוסר חיבור לתפילה אלא עניין אחר שלזה אדרבה עדיף להניח לכל העיסוק המוגזם ב"חיבור" למצוות.
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
אני לא מתחבר לתפילה. בשום צורה שהיא. כשאני מתפלל אני חש בזבוז זמן כפשוטו. ניסיתי עצות רבות וללא הועיל. דיברתי כעת עם א' המשגיחים, שאמר לי ש'יש תופעה כזו', ועליי לשמוח להתפלל רק את המינימום, ולשמוח שלחלקי העבודה האחרים אני כן מתחבר.
האמת, צרם לי לשמוע את זה. מה דעתכם?
כמה עצות שנ"ל לא הוזכרו כאן (ואפשר לעשות את כולן גם יחד).
א. לשנות נוסח תפילה. יכול להיות שהתפילה היא "על אוטומט" מכח ההרגל.
ב. להתאמץ כדי לארגן את התפילה (לאסוף את המניין, לשלם את הכסף של המזגן, וכו').
ג. לחפש מישהו שהוא בעל ייסורים גדול מאוד, לשמוע את כל מסכת ייסוריו ולהרגיש אמפתיה ורחמים עליו, ואח"כ לבקש עליו בתפילה.
 

שמש מרפא

משתמש ותיק
לחשוב חשבונות אמר:
מי שאינו מתחבר לנטילת לולב אז זה בזבוז זמן?!
ההבדל הוא, שנטילת לולב אינה עבודה שבלב אלא מצווה מעשית, שכל המכוון בה ליבו לשמיים הרי זה משובח ונעלה, אבל תפילה מוגדרת כעבודה שעיקרה לב. ייתכן "שמצוות" תפילה מקיימים, אבל "תפילה" אינה.
 

אייל גלבוע

משתמש ותיק
לחשוב חשבונות אמר:
רואים שקוף אמר:
אני לא מתחבר לתפילה. בשום צורה שהיא. כשאני מתפלל אני חש בזבוז זמן כפשוטו.
במחילה, המשפט הזה ממש גורם לי להתעצבן.
אם אינך מתחבר לתפילה זה בעי' שיש לטפל, אבל איך יוצא מזה שהתפילה זה בזבוז זמן?!
מי שאינו מתחבר לנטילת לולב אז זה בזבוז זמן?!
התפילה זה חיוב מדאו', ומי שמתפלל הוא מקיים מצוות ה' גם אם אינו מרגיש שום חיבור.
אפשר לבקש עצות איך להתחבר אם רצונך להתחבר, אבל איך עושים מצות עשה דאו' לבזבוז זמן רק כי אינו באופן המהודר?!
אולי לא הבנתי דבריך כהוגן ואשמח אם תעמידני על טעותי.
רבנו, העצבים מיותרים!
ובלאו הכי אף אינם מועילים.

הנני להסביר דבריו.

תאר לעצמך, שבעקבות היותנו יהודים, הייתה אופציה רק ליהודים, ללכת למקום מסוים, להרים את האפרכסת, ולדבר שיחה של ממש עם הרבש"ע, והיינו שומעים את קולו, והוא היה מרגיע ומנחם, היינו מבקשים בקשות, ועל חלק היה אומר כן, ועל חלק לא, ועל חלק היה אומר שזה נסיון בשבילך, ועל חלק היה אומר, נו, פשפש במעשיך, תיטיב דרכיך, והכל יסודר.
האם לא היית משתוקק לשיחה היומית הזאת עם הרבש"ע בכבודו ובעצמו?

ויהי היום, ואתה בא לעמדה, מרים את האפרכסת, ושומע טו טו טו טו טו....  אין צליל חיוג.....  אין קליטה....
אתה מחייג, ובשמים לא מרימים את הקו......
לא היית מתאכזב קשות ומרגיש בזבוז זמן משווע, אפילו שזה מ"ע דאורייתא לחייג לשם ולדבר?

המצב של תפילה כיום, הוא בדיוק אותו הדבר, ואת התשובה, מי שיש לו לב מרגיש, מקבל בתוך ליבו, כשהתפילה היא העיקר, וצרות היום יום הם רק אמצעי לכך שיהיה קשר, ולא ההיפך כפי שחושבים רבים. (שהעיקר הם צרכי היום יום, והבורא צריך את הבקשה שלך כדי לדעת במה לטפל קודם...)

ויש יהודי, שמרגיש שעפעס...  אין קליטה...  עפעס לא עונים שם למעלה כביכול... 

מה מנחם בכך שזה מ"ע דאורייתא?  אם מבחינתו השיחה עם הקב"ה היא עיקר העניין, ועפעס אין קליטה, אז לתחושתו, העיקר חסר מן הספר!

(אכן בהודעתי הקודמת כתבתי בתור פתרון, משהו ברוח דבריך. אבל זה רק בתור פתרון, לא בתור מושכל ראשון שאמורים לקצוף על הודעה שכזו. אדרבה, הודעה שכזו מראה שיש לו לב מרגיש, והוא חולה אהבה על הקב"ה וחפץ בקשר עמו, ולא "להחתים את הכרטיס של המ"ע דאורייתא, און ווייטער לערנען...")
 

בער

משתמש רגיל
רואים שקוף אמר:
שלחו לי בפרטי, אקווה שיהיה לתועלת:
אני הייתי באותו מצב במשך שנים רבות, והאמת לא נעים לומר אבל הרבה שנים זה לא ממש הציק לי.
לא מוכרח שהפתרון שעזר לי, קשור אליך.
אבל נראה לי שלכל אחד זה אמור להועיל.
ונראה לי שלפי כשרונותיך המופלגים זה יחבר אותך.
מה שהשתנה אצלי בהדרגה היה הנושא של קשר עם ה', הבנה והפנמה של העוצמה שלו, חוויה של דיבור איתו, עד למחשבות עליו במשך חלק גדול מאד מהיום.
כולל שיחות אישיות איתו ועוד ועוד.
אני יכול לפרט דוגמאות, אבל קודם כל העקרון.
הוא נהיה אצלי מישהו אמיתי קיים ונוכח ברמה חושית.
ויותר מזה, נהיתה לי חוויה רוחנית עצומה לדבר איתו.
זה כולל להתענג ממש מברכות בכוונה שאני מרגיש התרגשות ופחד לדבר בצורה ישירה עם מי שאמר והיה העולם
והתרפקות עליו בשיחות אישיות ושפיכת הלב.
בקיצור, ההנאה שלי והחיבור שלי לתפילה הם מההעמקה בהבנה שאין קץ לגדלותו ושאין עוד מלבדו ומצד אחד לשבח
ולפאר לעושה כל הגדולות והנוראות ומצד שני השגה ברורה שכל זה אין ואפס ביחס לגדלותו.
היו לי תקופות ששום רגש לא עלה לי, אבל התאמצתי בכל כוחי להבין ולחשוב על מי שאני מדבר איתו ועל זה שהוא בעצמו שומע אותי ודברתי ישירות אליו.
עד היום יש לי נסיונות גדולים בעניין התפילה, אבל יש דרגות שאני אוחז בהם בצורה קבועה וחזקה ותפלתי לה' שזה ימשיך ככה.

יש לי עוד הרבה מה להאריך בזה, אבל חובה לציין, אני לא רגשן גדול, מאד רציונלי ורחוק מדמיון ומבעלי דמיון כמטחוי קשת
כמו כן אני ליטאי גמור ואין שום דם חסידי בעורקי מדורי דורות עד אדם הראשון (ועד בכלל)
אם הכיוון מעניין אותך יש לי הרבה מה להוסיף.
הרב @רואים שקוף
אשמח שתביא את הרחבת דבריו,
הכיוון נשמע מעניין ונוגע היטב בנקודה...
תוכל לקשר אותי בפרטי עם אותו יהודי מיוחד (אם אי"ז אתה עצמך)
 

מיכאל ש

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
יהיה טוב אמר:
מהיכן הכתפיים הרחבות, להמציא פתגם שנראה כמאמר חז"ל, ולחיות על פיה?
מתוך הכרת המציאות. אנשים אלו משולים לסריסי חמה, שאין להם שעת הכושר.​
הרב משה נפתלי,חזור בך,לענ"ד יש בזה משום אכזריות ודחיית אבן אחר הנופל.
 

מביט

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
שלחו לי בפרטי, אקווה שיהיה לתועלת:
אני הייתי באותו מצב במשך שנים רבות, והאמת לא נעים לומר אבל הרבה שנים זה לא ממש הציק לי.
לא מוכרח שהפתרון שעזר לי, קשור אליך.
אבל נראה לי שלכל אחד זה אמור להועיל.
ונראה לי שלפי כשרונותיך המופלגים זה יחבר אותך.
מה שהשתנה אצלי בהדרגה היה הנושא של קשר עם ה', הבנה והפנמה של העוצמה שלו, חוויה של דיבור איתו, עד למחשבות עליו במשך חלק גדול מאד מהיום.
כולל שיחות אישיות איתו ועוד ועוד.
אני יכול לפרט דוגמאות, אבל קודם כל העקרון.
הוא נהיה אצלי מישהו אמיתי קיים ונוכח ברמה חושית.
ויותר מזה, נהיתה לי חוויה רוחנית עצומה לדבר איתו.
זה כולל להתענג ממש מברכות בכוונה שאני מרגיש התרגשות ופחד לדבר בצורה ישירה עם מי שאמר והיה העולם
והתרפקות עליו בשיחות אישיות ושפיכת הלב.
בקיצור, ההנאה שלי והחיבור שלי לתפילה הם מההעמקה בהבנה שאין קץ לגדלותו ושאין עוד מלבדו ומצד אחד לשבח
ולפאר לעושה כל הגדולות והנוראות ומצד שני השגה ברורה שכל זה אין ואפס ביחס לגדלותו.
היו לי תקופות ששום רגש לא עלה לי, אבל התאמצתי בכל כוחי להבין ולחשוב על מי שאני מדבר איתו ועל זה שהוא בעצמו שומע אותי ודברתי ישירות אליו.
עד היום יש לי נסיונות גדולים בעניין התפילה, אבל יש דרגות שאני אוחז בהם בצורה קבועה וחזקה ותפלתי לה' שזה ימשיך ככה.

יש לי עוד הרבה מה להאריך בזה, אבל חובה לציין, אני לא רגשן גדול, מאד רציונלי ורחוק מדמיון ומבעלי דמיון כמטחוי קשת
כמו כן אני ליטאי גמור ואין שום דם חסידי בעורקי מדורי דורות עד אדם הראשון (ועד בכלל)
אם הכיוון מעניין אותך יש לי הרבה מה להוסיף.
איני יודע מה עוזר ההבנה השיכלית שאין עוד מלבדו
פותח האשכול מלין שאינו מצליח להרגיש את מה שהבין בשכלו.
לכל יהודי בעולם יש זמנים שמרגיש חיבור ויש זמנים שאינו מרגיש חיבור כלל וזאת מבלי שנגרע לו מההשגות השיכליות שלו מאומה.
מה שיוצא מכך שענין רגש החיבור הוא עניין סגולי ומתנה מאת הי"ת וצריך ס"ד לקבל זאת. 
אך צריך לדעת שהי"ת שומע לתפילה אף אם אינו מרגיש מאומה ואדרבה אם מתפלל על אף הקושי קרובה תפילתו להתקבל ביותר ולפום צערא אגרא.
אם אינו מרגיש לאורך שנים יש בספרים שמבארים על עבירות מסוימות שגורמות לכך [דזה לעומת זה עשה האלוקים ודו"ק]  
[כ"ז שמעתי מא' ה'עויבדים' הגדולים בדורינו שמתפלל שעות ארוכות ואף ממרר בבכי בתפילתו ואמר לי שיש זמנים שאינו מרגיש מאומה]
 

בכן

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
אני לא מתחבר לתפילה. בשום צורה שהיא. כשאני מתפלל אני חש בזבוז זמן כפשוטו. ניסיתי עצות רבות וללא הועיל. דיברתי כעת עם א' המשגיחים, שאמר לי ש'יש תופעה כזו', ועליי לשמוח להתפלל רק את המינימום, ולשמוח שלחלקי העבודה האחרים אני כן מתחבר.
האמת, צרם לי לשמוע את זה. מה דעתכם?

 לענ"ד זה סימפטום מובהק של קרירות באמונה ואף מטה מכך, ולא סתם קושי נפשי להתחבר.
ולכן א. סור מרע, ולב יודע מרת נפשו ב. עשה טוב. שב עם עצמך ותעשה חושבים באיזו נקודת זמן חלה נסיגה באמונה ומהם הסיבות, וכמובן לקרוא המון בספרי אמונה, הוכחות וראיות כמו חיזוקים רגשיים לצדקת הדרך שבחרת בה עד לאותה נקודת זמן שכעת האמון התעמם אצלך.

ולסיום רק אוסיף דלולי דמסתפינא הייתי אומר שבמצבך הנוכחי אתה פטור, ואין תועלת בתפילה כפויה חסרת לב ומלאת עצב, ועל כן תסתפק בתפילה אחת קצרה פעם ביום או ביומיים עד שתרגיש בעצמך, בצירוף החיזוקים הנ"ל שהלב קצת נפתח, ומתון מתון תכפיל ותשלש את התפילות. (ואמנם זה פתרון לבעלי התנהגות כפייתית בכל הקשור למצוות, אבל מסתבר שגם יועיל להנ"ל. כמובן בהמלצת רב בלבד)

בהצלחה
 

חוזר ומגיד

משתמש ותיק
פשוטאי אמר:
הערשלה אמר:
מדוע צריך חיבור לתפילה????
תענית ב': איזוהי עבודה שבלב זו תפילה!


דומה שהכוונה בחז''ל היא לעניין שלא להסיח דעתו בתפילה לדברים אחרים ועל זה נאמר עבודה שבלב להסיר כל הטרדות
מתוך אורחות צדיקים שער השתיקה
ראה איך היו הראשונים נזהרים משיחה בטילה כל ימיהם. ובזה העניין תקנה גדולה להתפלל בכוונה, כי רוב ביטול הכוונה בתפילה בא מדברים בטלים הקבועים בלבו. גם השתיקה היא גדר גדול ליראת שמים, כי אי אפשר להיות יראת שמים בלב המרבה דברים.
 

חוזר ומגיד

משתמש ותיק
בכן אמר:
רואים שקוף אמר:
אני לא מתחבר לתפילה. בשום צורה שהיא. כשאני מתפלל אני חש בזבוז זמן כפשוטו. ניסיתי עצות רבות וללא הועיל. דיברתי כעת עם א' המשגיחים, שאמר לי ש'יש תופעה כזו', ועליי לשמוח להתפלל רק את המינימום, ולשמוח שלחלקי העבודה האחרים אני כן מתחבר.
האמת, צרם לי לשמוע את זה. מה דעתכם?

 לענ"ד זה סימפטום מובהק של קרירות באמונה ואף מטה מכך, ולא סתם קושי נפשי להתחבר.
ולכן א. סור מרע, ולב יודע מרת נפשו ב. עשה טוב. שב עם עצמך ותעשה חושבים באיזו נקודת זמן חלה נסיגה באמונה ומהם הסיבות, וכמובן לקרוא המון בספרי אמונה, הוכחות וראיות כמו חיזוקים רגשיים לצדקת הדרך שבחרת בה עד לאותה נקודת זמן שכעת האמון התעמם אצלך.

ולסיום רק אוסיף דלולי דמסתפינא הייתי אומר שבמצבך הנוכחי אתה פטור, ואין תועלת בתפילה כפויה חסרת לב ומלאת עצב, ועל כן תסתפק בתפילה אחת קצרה פעם ביום או ביומיים עד שתרגיש בעצמך, בצירוף החיזוקים הנ"ל שהלב קצת נפתח, ומתון מתון תכפיל ותשלש את התפילות. (ואמנם זה פתרון לבעלי התנהגות כפייתית בכל הקשור למצוות, אבל מסתבר שגם יועיל להנ"ל. כמובן בהמלצת רב בלבד)

בהצלחה
יש מימרא חסידית שאיני זוכר מקורה
שהיה צריך להתפלל כל כמה ימים כדי שיהיה טעם בתפילה 
אבל הוא חושש שיתרגל לא להתפלל...
 

סתם איש

משתמש ותיק
לא עברתי על כל העצות, אבל דבר גדול שיכול להוסיף הרבה בהרגש בתפילה הוא להשריש טוב את המציאות של עומד לפני המלך [וזה כמובן בעיקר בתפילת שמו"ע]. ואי אפשר לומר שניסת וזה לא מועיל כי במס"י כתוב שזה עבודה קשה שהאדם קשה לו לצייר את זה. אבל שווה להשקיע בכך וזה מוסיף הרבה. [גם למי שכבר יש הרגש בתפילה].
 

מביט

משתמש ותיק
בכן אמר:
לענ"ד זה סימפטום מובהק של קרירות באמונה ואף מטה מכך, ולא סתם קושי נפשי להתחבר.
יש אנשים שבבחינת וידעת היום הם מושלמים אך חסר בהשבות אל לבבך..
הוא מבין ומאמין שהוא כל יכול אך לא מצליח להרגיש את זה
גם לאנשים גדולים מאוד יש תקופות כאלה כפש"כ..
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
לחשוב חשבונות אמר:
אא"כ הוא מכיר אותך באופן אישי ויודע שהבעי' אינה חוסר חיבור לתפילה אלא עניין אחר שלזה אדרבה עדיף להניח לכל העיסוק המוגזם ב"חיבור" למצוות.
לא נראה לי, הוא אמר לי שיש חזו"א כזה, איני יודע המקור.
 
חלק עליון תַחתִית