שיר של זמר חילוני יש בעיה?

מקשיב

משתמש חדש
אולי אפשר להביא ראיה מירושלמי סנהדרין י' א' תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק י הלכה א
רבי עקיבה אומר אף הקורא בספרים החיצונים. כגון ספרי בן סירא וסיפרי בן לענה אבל סיפרי המירם וכל ספרים שנכתבו מיכן והילך הקורא בהן כקורא באיגרת מאי טעמא [קהלת יב יב] ויותר מהמה בני היזהר וגו' להגיון ניתנו ליגיעה לא ניתנו.  
כידוע הומירוס היה גדול משוררי יוון [ניתן לראות במדרש תהילים א' ח' שהכוונה למשורר וכן בויקיפדיה]
אמנם זה לא שמיעת שירה
מאידך כידוע דברי חז"ל על אלישע בן אבויה שלא פסק זמר יווני מתוך פיו.
 

ברוךווייס

משתמש ותיק
מתי אבוא אמר:
ברוךווייס אמר:
יש סיבה לחשוב שהקלטה יש לה איזשהו קשר למקליט ורמת דתו? (גם בלי העיבוד המטורף שכל שיר עובר באולפן)
לכל זמר יש את אופן ההתבטאות של הרגש שלו, ואם תשמע 'ראפ' מכושי זה יעורר בך קצב פרוע ח"ו, או אם תשמע יללות של זמר שמבטא שהוא רוצה כבר למווווווווות וכן בשירי עגבים יש התבטאות של המנגינה לפי משמעות המילים וכל אחד עושה את זה עם התנועות המטורפות שלו ומי ששומע את זה בין אם עבר עיבוד או לא מקבל מושגים על רגשות של חלם עליהם שהם קיימים, תנסה לדמיין את הגדול שאתה מחובר אליו מהרב שטיינמן עד כל צדיק חסידי שר מוזיקה קצבית בקצב של כושי... לא שייך!
ברור מאוד 
הבנתי שמדובר על שיר שאין שום בעיה מבחינת המילים וכל הנושא זה הזהות של הזמר

אמנם צריך להיות רגיש מאוד ולפעמים יש משמעויות דקות שלא ישימו לב אליהם בכלל אבל בכ"א
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
נתן סברסוב אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
אצל הספרדים נהגו אף גדולי עולם לקחת מנגינות משירח עגבים של הערביים ולזמר בהם את תפילות הקודש. ודעתם שמותר גמור לעשות כן. כידוע לחובבי הפיוטים ולמתפללים בבתי כנסת ספרדים


לא רק אצל הספרדים
כל המארשים החסידים והמנגינות החסידיות הותיקות מקורם בשירי הקוזאקים וכדומה
עד היום באוקראינה מרקדים את ריקוד ה"הורה"
אתה בטוח שהם במצב רוח לרקוד עכשיו?
 
 

זיידע

משתמש ותיק
מבחינה הלכתית הבעי' היא מצד ביטול תורה או תכנים לא מתאימים, אך לא מצד עצם השירה.
ע"פ פנימיות, ידוע פתגם כ"ק אדמו"ר הזקן ש"הניגון הוא קולמוס הנפש", הוא מבטא את נפש האדם וחודר לנפש האדם. ושיר שמקורו אינו טהור - יכול להזיק לנפש.
 

צ''ע

משתמש ותיק
הבעי' העיקרית היא שבדר''כ בני אדם 'מתחברים' בעת ניגון אל הלב והרגש, וכ''א נמשך לשיר או ניגון שיש לו שייכות והנאה כלשהי, ולכן אם יודע שהזמר או המלחין הוא אינו כשר -  זה גופא אמור לעשות לו דחי', 
 
 

מתי אבוא

משתמש רגיל
נתן סברסוב אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
אצל הספרדים נהגו אף גדולי עולם לקחת מנגינות משירח עגבים של הערביים ולזמר בהם את תפילות הקודש. ודעתם שמותר גמור לעשות כן. כידוע לחובבי הפיוטים ולמתפללים בבתי כנסת ספרדים


לא רק אצל הספרדים
כל המארשים החסידים והמנגינות החסידיות הותיקות מקורם בשירי הקוזאקים וכדומה
עד היום באוקראינה מרקדים את ריקוד ה"הורה"


מארשים זה עניין אחר, כי בשונה משירי עגבים ועצבות ופראות שזה מבטא רגשות שליליים שמקורם לא מצד הקדושה המה, הרי שניגוני ה'מארש' באים לבטאות 'המלכה' ולכן בחצרות הצדיקים שרו מארשים בראש השנה וימים נוראים בכדי לבטאות רגש של המלכת ה', מלוך על כל העולם כולו בכבודך, ומלככותו בכל משלה וכו'
 
 

יהודי

משתמש ותיק
מתי אבוא אמר:
נתן סברסוב אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
אצל הספרדים נהגו אף גדולי עולם לקחת מנגינות משירח עגבים של הערביים ולזמר בהם את תפילות הקודש. ודעתם שמותר גמור לעשות כן. כידוע לחובבי הפיוטים ולמתפללים בבתי כנסת ספרדים


לא רק אצל הספרדים
כל המארשים החסידים והמנגינות החסידיות הותיקות מקורם בשירי הקוזאקים וכדומה
עד היום באוקראינה מרקדים את ריקוד ה"הורה"


מארשים זה עניין אחר, כי בשונה משירי עגבים ועצבות ופראות שזה מבטא רגשות שליליים שמקורם לא מצד הקדושה המה, הרי שניגוני ה'מארש' באים לבטאות 'המלכה' ולכן בחצרות הצדיקים שרו מארשים בראש השנה וימים נוראים בכדי לבטאות רגש של המלכת ה', מלוך על כל העולם כולו בכבודך, ומלככותו בכל משלה וכו'
זה חילוק נכון.
יתכן שגם בניגונים שכתבו הפוסקים שלקחו מכנסיות וכדו' היו בסגנון מעודן ולא פראי.
למרות שקצת עושה הרגשה לא נחמדה לעמוד ביום כיפור ולשיר בהתלהבות מנגינה שידוע שהלחין איזה כומר מצחין לע"ז דידיה.
 
 

ברסלבר

משתמש רגיל
חייל של הרבי אמר:
כהן זריז אמר:
חייל של הרבי אמר:
על האסור אסור ועל המותר מותר ואין לאף אחד אפשרות להתיר ולאסור על פי מצפון.
לא אסרנו דבר. גם עישון נרגילה בצוותא אין לאסור.
למה שאתה קורא מצפון, אני קורא בגרות ואחריות.

אצל חסידים קראו לזה
"זה מרחיק אותך מהשי"ת וזה יקרב אותך להשי"ת"
בשונה משירים (כגון קרליבך) שגם אם זה נותן איזה הרגשה מדומה של דביקות שבאמת זה בסה"כ פריטה מוצלחת על מיתרי הלב, יש שירים שבאמת מעוררים את האדם לעבודת ה'"

אם אתה רוצה להרחיב בדבר 
עיין ליקו"מ ג, ובליקו"ה הל' אפוטרופוס ג, הל' פו"ר ג' 
 

י.א.ל

משתמש ותיק
כהן זריז אמר:
אם יש בעיה לשמוע שיר של זמר חילוני או דתי אם במילים אין שום בעיה?.
כנראה שהתשובה לזה היא כל מקרה נידון לגופו,ותלוי מי השואל. עוד נאמר להוי ידוע שחלק גדלו מאד מ'תעשית המוזיקה החסידית/חרדית' מושפעת המון מהיבוא החילוני,חלק ממש שרים שירים שזמרים חילונים שרו וחלק רק משאילם את המנגינה ,ועל ''וידאו קליפות לא דיברנו,ובחירת זמר השנה,
אז אם מישהו רוצה לשמוע מוזיקה חרדית/חילונית יאזין לתחנות המוזיקה ברדיו החרדי
 

אשדת לעמו

משתמש ותיק
הלל הצעיר אמר:
כידוע מרבותינו(זכורני שיש הרבה מרבותינו שחידשו זאת אך איני זוכר כאת את את שמם והמקור) שיש פעולת הפועל בנפעל כלומר דמכניס את טומאתו בשיר ולפיכך אף שהמילים בסדר אבל בזמר חילוני ראוי שלא לשמוע דמכניס בזה את כל מה שיש לו וכן שמענו מהגר"י פרידמן שליט"א (ראש ישיבת תפרח)דבספרי חילונים אף שאין בזה דעה משובשת אבל מכניס בזה את מה שיש לו בראש

האריך בזה מאוד הגאון רבי יעקב הלל, בשו"ת וישב הים ח"ב ס' ז'. והניף ידו שנית במקבציאל חלק י"ט, ושם אף צירף את הסכמת הגאונים, הרב שמואל וואזנר, והרב נתן גשטעטנר. ונראה לי שאף הגר"ש וואזנר כפל כן בשבט הלוי בחלק ה'.

נ.ב. עסקתי בזה מזמן, ולכן המקורות נכתבו על פי זכרון, בתקוה שזיכרוני לא בוגד בי.
 

אשדת לעמו

משתמש ותיק
ה' הוא האלוקים אמר:
כמדומני שהרב וואזנר פסק היכן שהוא, ששיר שחובר ע"י זמר חילוני, יש לו דין של 'זמר יווני' ואסור.
ע'  במש"כ לענות להלל הצעיר בנידון זה.
 
 

אשדת לעמו

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
לעצם הדבר,
הוא כמו השאלה האם מותר [במחילה] לאכול צואת כלבים וחתולים.
למרות שמותר, אין לך דבר מאוס מזה. ומי שאינו מרגיש את המאיסות- אות הוא כמה הוא בעצמו מאוס.

מילים כדורבנות!!!

או שמא כדור-בנות?
 

נתן סברסוב

משתמש ותיק
מתי אבוא אמר:
נתן סברסוב אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
אצל הספרדים נהגו אף גדולי עולם לקחת מנגינות משירח עגבים של הערביים ולזמר בהם את תפילות הקודש. ודעתם שמותר גמור לעשות כן. כידוע לחובבי הפיוטים ולמתפללים בבתי כנסת ספרדים


לא רק אצל הספרדים
כל המארשים החסידים והמנגינות החסידיות הותיקות מקורם בשירי הקוזאקים וכדומה
עד היום באוקראינה מרקדים את ריקוד ה"הורה"


מארשים זה עניין אחר, כי בשונה משירי עגבים ועצבות ופראות שזה מבטא רגשות שליליים שמקורם לא מצד הקדושה המה, הרי שניגוני ה'מארש' באים לבטאות 'המלכה' ולכן בחצרות הצדיקים שרו מארשים בראש השנה וימים נוראים בכדי לבטאות רגש של המלכת ה', מלוך על כל העולם כולו בכבודך, ומלככותו בכל משלה וכו'
זה מדהים.
דברי נכתבו בהקשר לאמירה שהספרדים נהגו "לגייר" שירים
הוספתי שלא הספרדים בלבד אלא האשכנזים גם.

מכאן התחילו לחלק חילוקים שבעצם יש ניגונים גויים שמקורם באנשים הכי בזוים ורוצחים כגון הקוזאקים ימח שמם שהם "המלכה" ויש שירי "עצבות ופראות"
מי שראה את הקוזאקים רוקדים לצלילי המארש לא ראה פרעות מהי.

אולם לא הבינותי את הענין וכי ניגוני הספרדים אשר גוירו הינם שירי "עצבות ופראות" לשיטת המגיבים ??
או שאולי הכל ענין של מה שהאוזן שלך רגילה לשמוע
ומארש מתחבר באופן תת מודע לטישים (מה שהופך אותו לקדוש)
ואילו ניגונים של אחינו הספרדים נשמעים באוזננו כמו קריאת המואזין ולכן דינם להיפסל ??



 
 
לביא אמר:
חייל של הרבי אמר:
ראיתי כמה פוסקי דורנו אוסרים בכגון דא, כמדומני.
לא יודע אם זה קשור, אבל הגר״ע היה שומע אום-כולתום. (זמרת ערבייה)
(הדבר ידוע. לא צריך ויקיפדיה בשביל זה)
בודאי שצריך בעבור זה את ויקיפדיה. הדבר הופיע שם, הושם בתגית 'דרוש מקור', ונמחק לאחר כמה שנים שלא נמצא מקור...
לעניין האשכול, בישיה''ק שלמדתי בה היה בחור (מוכשר באופן נדיר) שהקל בזה. כיום הוא עוזר צלם. יה''ר שישוב בתשובה שלמה.
 
 

מתי אבוא

משתמש רגיל
נתן סברסוב אמר:
מתי אבוא אמר:
נתן סברסוב אמר:
לא רק אצל הספרדים
כל המארשים החסידים והמנגינות החסידיות הותיקות מקורם בשירי הקוזאקים וכדומה
עד היום באוקראינה מרקדים את ריקוד ה"הורה"


מארשים זה עניין אחר, כי בשונה משירי עגבים ועצבות ופראות שזה מבטא רגשות שליליים שמקורם לא מצד הקדושה המה, הרי שניגוני ה'מארש' באים לבטאות 'המלכה' ולכן בחצרות הצדיקים שרו מארשים בראש השנה וימים נוראים בכדי לבטאות רגש של המלכת ה', מלוך על כל העולם כולו בכבודך, ומלככותו בכל משלה וכו'
זה מדהים.
דברי נכתבו בהקשר לאמירה שהספרדים נהגו "לגייר" שירים
הוספתי שלא הספרדים בלבד אלא האשכנזים גם.

מכאן התחילו לחלק חילוקים שבעצם יש ניגונים גויים שמקורם באנשים הכי בזוים ורוצחים כגון הקוזאקים ימח שמם שהם "המלכה" ויש שירי "עצבות ופראות"
מי שראה את הקוזאקים רוקדים לצלילי המארש לא ראה פרעות מהי.

אולם לא הבינותי את הענין וכי ניגוני הספרדים אשר גוירו הינם שירי "עצבות ופראות" לשיטת המגיבים ??
או שאולי הכל ענין של מה שהאוזן שלך רגילה לשמוע
ומארש מתחבר באופן תת מודע לטישים (מה שהופך אותו לקדוש)
ואילו ניגונים של אחינו הספרדים נשמעים באוזננו כמו קריאת המואזין ולכן דינם להיפסל ??
לא באתי לחלוק ולשלול עניין של גיור שירים או נגד שירי הקודש של הספרדים אלא לחלק בעניין המארשים, שריקודי הקוזקים המופרעים והאכזרים והמתועבים בבתי מרזח לא היה לכאו' מארשים.
מארש זה ניגון ששרים במצעד צבאי ממלכתי שהחיילים תוך כדי מצדיעים וכדו' ושם לא שייך עניין של פראות וכדו'.
 
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
בודאי שצריך בעבור זה את ויקיפדיה. הדבר הופיע שם, הושם בתגית 'דרוש מקור', ונמחק לאחר כמה שנים שלא נמצא מקור...
לעניין האשכול, בישיה''ק שלמדתי בה היה בחור (מוכשר באופן נדיר) שהקל בזה. כיום הוא עוזר צלם. יה''ר שישוב בתשובה שלמה.
הגר"ע יוסף שהיקל בזה, לא היה "עוזר צלם"... אלא המתמיד הגדול של הדור. ויש כל כך הרבה מקורות לזה, שקשה להאמין שמישהו הצמיד לזה תגית "דרוש מקור"... כנראה מדובר במישהו שלא היה נוח לו עם העובדה הזאת, והוא העדיף למחוק אותה. בדיוק כמו הניקים הנחמדים דלעיל.

העיד על כך הרב אליהו בר שלום

הרב אליהו בר שלום - הגרע''י - אום כולתום.jpg

וכן פורסם בתקשורת ע"י העיתונאי ניצן חן: "בלילות היה יושב וכותב פסקי הלכה תוך כדי האזנה לקלטות של עבד אל-ואהב, פריד אל-אטרש או אום כלתום. עד היום הוא נוהג לשבת בלילה ולכתוב תוך כדי האזנה לקלטות, ובעת נסיעה במכונית הוא מבקש מנהגו לשים לו את אחת הקלטות האהובות עליו. מדי פעם, לפני שהשיר מתחיל, מסנן הרב "יימח שמם".

בנו רבי משה יוסף סיפר לאברכים ב"מאור ישראל" שאביו האזין לזמרת ערביה ושאל אותו מה היא אומרת, והתחמק. לבסוף אמר "אתה יודע, בחור אוהב בחורה, בחורה אוהבת בחור". וצ"ע מסיפור זה כיצד התיר לעצמו לשמוע, ונ"ל שלא הקשיב כלל למילים אלא רק למנגינה.

וכן בנותיו של הגר"ע יוסף מספרות ששמע שירה זו. אני מצטט מכתבה בה מעידה בתו של הרב עובדיה:

"יום אחד נכנס הרב הביתה ומצא את שתי בנותיו מאזינות ללהיט "רוזה רוזה" של יהורם גאון. במקום לכבות את הרדיו או לנזוף בבית, לקח הרב דף ועט והחל להתאים לשיר את מילות הקדיש. "הוא ניסה את כוחו בפיוט הרבה פעמים. יש כמה שירים שהוא כתב על מנגינות ערביות. בעיקר של אום-כלתום שהוא אהב, ושל לילה מורד שאבא שלה היה חזן".

בתו השניה העידה:

"שמעתי מוסיקה, דבר שהוא כמובן אסור בבתים חרדיים, אבל אצלנו בבית גם אבא שמע מוסיקה, כי הוא רצה לשמוע מה אני שומעת ולכן הוא האזין למוסיקה והכיר הרבה שירים".

• אילו שירים?

"כשהיינו מתכנסים לארוחת שבת אחרי התפילות היינו שרים שירי ארץ ישראל, אבא אהב מאד את שיריו של יהורם גאון, הוא ידע את כל המילים בעל פה והיה שר איתנו. אני זוכרת במיוחד שהוא אהב את השיר על משה מונטיפיורי - 'והוא עלה למרכבה ודיו לסוסים אמר' - הייתה שמחה גדולה בבית".

ובביאור שיטתו (ללא קשר ל"קול באשה ערוה", שבזה הארכתי באשכול אחר) יש לבאר בפשטות שרק שירי עגבים נאסרו, ולא זמר גוי, או זמרת.

וממילא, אם מותר לשמוע זמר גוי, קל וחומר שמותר לשמוע זמר יהודי חילוני. וכך פסק הגאון רבי אליהו אברז'ל, אב בית הדין הרבני בירושלים. והביא שם את מכתב הגר"ע יוסף, שגם מותר להזמין זמרים כאלה להופעות. וזה תמליל המכתבים:

"הרב אליהו אברז'ל
אב בית הדין הרבני
רב שכונת בקעה, וראש ישיבת צוף דב"ש
מחבר שו"ת דברות אליהו ז' חלקים

ב"ה, י"ט אלול תש"ע

לכבוד הרה"ג המאור הגדול חו"ב דובר אמת
כמוהר"ר הרב אביגדור דאר שליט"א, שלום רב

עיינתי בתשובתו ותוכחתו הרמתה. ואין ספק שדבריו נכונים ונכוחים למבינים וליודעי דבר, ובמיוחד בדור יתום זה, יישר כחו לאורייתא.

והנני להמציא לכבוד תורתו, תשובתו של מרן הגר"ע יוסף שליט"א משנת תשמ"ב, בהיותו ראשון לציון ורב ראשי לישראל, אודות הזמר המפורסם משה אליהו, ואיך להתייחס אליו, ומינה זיל גמור, ודבריו קילורין לעיניים.

ואין ספק שדבריו אז טובים בוודאי גם היום, ואין צריך להאריך עוד בדבר. ומה היא דרכי תוכחה, ואיך, ומי המוכיח, ואם יש מי שיודע להוכיח.

בברכה, ויקרא דאורייתא

ע"ה אליהו אברזל".

ובמכתבו צירף את מכתב הגר"ע יוסף, שכך כתב שם:

"ב"ה, כ"ז סיון תשמ"ב.

לכבוד ידידנו היקר
ר' שמעון חזקיהו הי"ו

שלום וברכה וישע רב,

בתשובה למכתבך אודות הזמר המפורסם משה אליהו אם מותר להזמינו למסיבות מצוה ולשמוע מפיו שירי קודש הריני להשיב, כי אין שום איסור להזמינו למסיבות ולשמוע שירי קודש בפיו. אע"פ שידוע שהוא מופיע במסיבות לא הגונות ושר שירי עגבים. ורק אינו יכול להיות שליח ציבור בתפילה אפילו באופן ארעי, להוציא את הרבים ידי חובתן עד שיחזור בתשובה שלמה ושב ורפא לו.

ולא נכון מה שאומרים בשמי שגדולי הדור החרימו אותו, שהרי יש רבים כמוהו ואפילו יותר גרועים ואין כח בידנו למחות, ומה יעשו גדולי הדור שאין דורם עולה יפה.

ובפרט שידוע שיש לו ניצוץ קדוש, והוא מכבד תלמידי חכמים ומנשק ידיהם, ואף במכתבך סיפרת שבקשת ממנו לשיר בבית הכנסת שיר בערבית, וסירב מפני שאינו לפי קדושת המקום, ובירכו אותו שה' יחזיר אותו בתשובה וצעק בקול רם "אמן".

ולכן אין להרהר אחר מעשיו של ידידי הרה"ג ר' מאיר מאזוז שליט"א אשר לדבריך הופיע אתו במסיבת הקפות שניות במוצאי שמחת תורה, והרב השמיע דברי תורה, והלה השמיע שירי קודש, דזה בבחינת מעשה רב, והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב ובברכת התורה

עובדיה יוסף

ראשון לציון הרב הראשי לישראל

ובענין שירי עגבים והמסתעף, יש לבאר מהו מקור האיסור וטעמו, וממילא יובן שאין איסור כלל במנגינות גרידא או במנגנים (מבחינה הלכתית, לא מוסרית או רוחנית, שבזה נדבר לקמן).

מקור המילה "עגבים" הוא ביחזקאל פרק לג פסוק לב, "והנך להם כשיר עגבים", מפרש רד"ק - כשיר חשק ודברי שחוק. אין שום קשר למנגינה עצמה. וכמובן שאין שום קשר למי שאינו מבין את המילים.

ובמצודת ציון שם פירש: "עגבים - עניינו לעג והתול".

וכן במלבי"ם ביאור המילות שם: "העיגוב הוא קודם אל הזנות שתעורר הזונים בדבר חשק ועגבים, כמו עגבים בפיהם, שיר עגבים".

וכן כתב ר' עובדיה מברטנורא מסכת סנהדרין פרק י: "בספרים החיצונים - ספרי מינים, כגון ספרי אריסט"ו היוני וחביריו. ובכלל זה הקורא בספר דברי הימים של מלכי נכרים ובשירים של עגבים ודברי חשק שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא איבוד זמן בלבד".

ומובא באלשיך שמות פרק כח: "ומה גם בבית שמחה ומשתה כי יבוזו כסף להביא אנשים פוחזים לצים משחקים על פי הנבל ומנבלים פיהם בשירי עגבים ואהבים העתידים עורר לוית יצר סמוך אל הרהורים רעים, וחטאים תרדף רעתם, וככלותם מקול השירים יחלו מעט בשחוק וקלות ראש והוללות רעה, וכל האנשים והנשים אשר יחד אוספו לשמוע אל הרנה ואל התיפלות בשומעם הדברים מרים ומאררים יוצאים מפי עושיהם ישמח לבבם ויתלהב יצרם וירגילם לערוה". גם זה כהנ"ל.

וכן באלשיך קהלת פרק ז: "כשירי עגבים ושחוק והיתול המביא את שומעיהם לירש גיהנם".

וכן רבי יהודה החסיד כתב בספר חסידים שמי שקולו נעים יזהר שלא יזמר ניגוני נכרים, כי עבירה היא ולא ניתן לו קול אלא לשבח לבורא יתברך ולא לעבירה. גם זה כהנ"ל. בפשטות לא מדובר במנגינה אלא בשירי עגבים.

אבל בספר מעשה רוקח (פ"ח מהלכות תפלה) כתב לדייק מדבריו "ניגוני נכרים" שגם הניגון אסור וכתב זאת גם בשם מהר"ם לונזאנו, אבל הגאון חיד"א בברכי יוסף (סי' תק"ס) דחה דבריו וכתב "ונעלם ממנו דברי מהר"ם די לונזאנו עצמו... וראיתי קצת חכמים כמתאוננים רע על המחברים שירים ותשבחות להשם יתברך על נגונים אשר לא מבני ישראל המה, ואין הדין עמם, כי אין בכך כלום".

וכן בשו"ת הרי"ף (לרבינו יצחק אלפסי, רבו של רבינו יוסף אבן מגאש, רבו של הרמב"ם) בזו הלשון: שליח ציבור שמרנן (שר) בפיו שירי ישמעאלים, ומוציא מפיו דברי נבלה מסלקין אותו ממשרתו, ועליו ועל כיוצא בו נאמר 'נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה'. גם זה כהנ"ל. מדובר על שירי עגבים, ובשפה שמבין.

ופסק כן הרמ"א באו"ח נ"ג. ובמשנה ברורה שם ס"ק פב כתב, "בשירי הנכרים - ר"ל בניגון שהנכרים מנגנים בו לעבודת גילולים שלהם וב"ח בתשובה סי' קכ"ז כתב דוקא בניגון שמיוחד לזה". וכן הוא במגן אברהם. ופמ"ג. וב"ח. ומחצית השקל.

לפי כל הנ"ל אין שמץ של איסור במנגינה שחיבר גוי, או בשיר שכתב והשומע אינו מבין את השיר.

וזה לשון שו"ת הב"ח הישנות (סי' קכז) "מה שמזמרים בבהכ"נ בניגונים שמזמרים בהם בית תפלתם, נראה שאין איסור אלא דוקא באותם ניגונים המיוחדים לע"ז, מאחר שהוא חק קבוע לע"ז, כמו מצבה שאסורה גם להקב"ה מפני שעשאוה הגוים חק לע"ז וכו', אבל אם אינם ניגונים מיוחדים לע"ז נראה שאין בזה איסור, דבהא ודאי איכא למימר לאו מינייהו גמרינן".

ובשער הציון או"ח סימן תקס כתב, "ומיהו כבר הזהיר השל"ה ושארי ספרי מוסר שלא לזמר שירי עגבים לתינוק, שזה מוליד לתינוק טבע רע, ובלאו הכי נמי איכא איסורא בשירי עגבים ודברי נבלות, דקא מגרי יצר הרע בנפשיה, ושומר נפשו ירחק מזה ויזהיר לבני ביתו על זה [מאמר מרדכי]".

וכן הובא בכף החיים שם.

בכל הנ"ל אין שום שמץ איסור במנגינה עצמה, אלא המשורר שירי עגבים שמבין שזהו שירי עגבים וחוטא ומחטיא את התינוק (ואם אינו מבין את השפה, אין זה שירי עגבים עבורו).

וכן כתב הגאון ישראל משה חזן ז"ל בשו"ת כרך של רומי (סי' א, דף ד' ע"ד) "שהמנהג פשוט בכל ארץ ישראל, וארצות ערב בכל בתי הכנסת שמנגנים בתפלה ובדברי קדושה שירי ישמעאל שרובם שירי עגבים, ולא מיחו בהם חכמים, מפני שהענינים עצמם קדושים, ולא איכפת לן שמא באותה שעה שמנגן אותה נגינה בתפלה, יזכור דברי הערבים שהם ענינים פחותים ושירי עגבים".

והוסיף עוד: "והסברא מכרעת כן, שאל"כ מהיכן נשאר לנו ניגונים וקולות ערבים והלא נשכחו מאתנו שירי דוד ושירי הלוים על הדוכן, כמ"ש איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר, ובכל מקום שגלו ישראל למדו ניגוני אותם ארצות ששכנו שם, ובא"י ובארצות ערב קול ניגוני התפלות והקדישים והקדושות כולם ע"פ ניגון הערבים, ובטורקיא קולות טורקיות, ובאדום קולות אדומיות, ומי יוכל להכחיש המוחש, האם נאמר שכל ישראל שגו ברואה".

ולגבי אלישע אחר, רש"י במסכת חגיגה דף טו עמוד ב מבאר: "זמר יווני לא פסק מביתו - והיה לו להניח בשביל חורבן הבית, דכתיב בשיר לא ישתו יין". כלומר, הבעיה לא היתה בגלל שהוא זמר יווני ולא יהודי. אמנם בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תמה) ניסה להוכיח מכאן שלא ראוי לשמוע שירי נכרים, אבל אין זו ראיה כנ"ל ונעלם ממנו רש"י.

והקשה מהרש"א שם במקום, שלפי דברי רש"י היה צריך לומר זמר סתם, ולמה נקטה הגמ' זמר יווני, ותירץ "ונראה דנקט זמר יונית דהיה בו מינות בזמר גופיה וכה"ג אמרו בס"פ מרובה דחכמת יונית אסורה וטעמא משום דמשכא למינות".

גם לפי זה אין שמץ של איסור במנגינה שחיבר גוי, או בשיר שכתב והשומע אינו מבין את השיר, שאין שום קשר למינות כלל ועיקר.

ועיין בליקוטי מוהר"ן (סד, ה) שכל חכמה שבעולם יש לה זמר וניגון המיוחד לחכמה זו, ומזמר זה נמשכת חכמה זו. ומפני שאחר לא פסק פומיה מזמר יווני, נפל לאפיקורסות של חכמת יוונית ויצא לתרבות רעה. ולעתיד לבוא כשיתגלה בעולם הזמר של ראש אמנה הכולל כל הזימרות, אז תתבטל האפיקורסות. ע"כ. ואין שום קשר להנ"ל.

ופסק בילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן נג: "מעיקר ההלכה מותר לשליח צבור להרכיב אף מנגינות של שירי חול על הקדיש והקדושה, ובלבד שיתכוין לשם שמים. ואף על פי שהמנגינה באה ממקור לא טהור, הרי הוא מוציאה מרשות הסטרא אחרא ומעבירה אל הקדושה. וכן פשט המנהג בפני גדולים, ואין פוצה פה". [וכתב להעדיף שירי קודש על שירי עגבים, הגם ששירי הקודש בעצמם מיוסדים על שירי עגבים קדמונים].

וכן הסיק בשו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן ז: "וכ"ש מנגינה בעלמא שאין בה ממשות".

אמנם מבחינה רוחנית יש בעיה לשמוע שיר ששר או מנגן אדם לא כשר, שמזיק לנפשו של השומע. וכן כתב בליקוטי מוהר"ן חלק א תורה ג. אבל כתב שם שיש פתרון לענין זה, ללמוד גמרא בלילה (ע"ש כיצד זה פועל), והלומד גמרא בלילה מגן על עצמו מהנזק הנ"ל שנגרם ע"י מנגן רשע.

וכן יש לשים לב שגם זמרים הנחשבים לחרדים יכולים להיות חסרי יראת שמים, וכן המנגנים בתזמורת שלהם, רבים מהם חילוניים ונכללים בהנ"ל.
 

לביא

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
לביא אמר:
חייל של הרבי אמר:
ראיתי כמה פוסקי דורנו אוסרים בכגון דא, כמדומני.
לא יודע אם זה קשור, אבל הגר״ע היה שומע אום-כולתום. (זמרת ערבייה)
(הדבר ידוע. לא צריך ויקיפדיה בשביל זה)
בודאי שצריך בעבור זה את ויקיפדיה. הדבר הופיע שם, הושם בתגית 'דרוש מקור', ונמחק לאחר כמה שנים שלא נמצא מקור...
לעניין האשכול, בישיה''ק שלמדתי בה היה בחור (מוכשר באופן נדיר) שהקל בזה. כיום הוא עוזר צלם. יה''ר שישוב בתשובה שלמה.
 
הדבר ידוע גם בלי ויקיפדיה. חבל להכפיש את שמו של הגר״ע.
ראה במכלול שהביאו לזה גם מקור.
 

עשירית האיפה

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
עשירית האיפה אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
כיום הוא עוזר צלם. יה''ר שישוב בתשובה שלמה.

למה צריך לחזור בתשובה על זה שהוא עוזר צלם??
הוא אינו שומר תורה ומצות כלל, לדאבונינו הרב.
כן, הבנתי את זה, הערתי היתה שלא כתבת את העיקר וכתבת רק את הטפלה.....
 
 

שמואל101

משתמש ותיק
הרב מוצפי שליט"א:


לכבוד מורנו הרב, האם מותר לשמוע קלטות שירים בימינו?
תשובה
א, לצערינו בימינו אלה רוב ככל השירים בדו מליבם אנשים שאין בהם תורה, וכתבו מילים שונות ומשונות. דיבורים מוזרים אשר הגו אנשים ריקים מכל תוכן, חיבורי עמי ארצות, בלי יראת השם, אהבת תורה, חינוך נכון ודביקות בבורא. בעוד שיש ספרי שירים הגדושים תורה וחכמה ויראת השם. מעוררים את הלבבות ליראת השם ולאהבת תורתו.
וכי מה חסר חלילה לשירי רבי יהודה הלוי. רבי שלמה אבן גבירול, רבי אברהם אבן עזרא, רבי ישראל נג'ארה, הענק בקבלה רבנו שלם שבזי זיע"א. והולכים לחצוב בורות נשברים. ואתה שואל מה עושים? ומשיבים לך צעירי הצאן, בימינו אין להחמיר!!!

ב, ותמה אני מאוד על המקילים ומתירים איסור מפורש בתלמוד ובפוסקים, ואילו בימי בין המצרים, או בימי הספירה אוסרים, וכי יש לזה סמך בראשונים לחלק בין ימים אלה, לבין שאר ימות השנה?
אמנם ימי הספירה ובין המצרים הם ימים של צער וחשבון נפש, אך מבחינת שמיעת כלי זמר לא מצינו היתר רק בשמחת חתן וכלה או בשמחה של מצווה ולא בימים רגילים. והתשובה בימינו לא נהגו בכך!!!

ג, ועל כל אלה רוב המנגינות המולחנות הם חיקוי זול של שירי עגבים, דברי ליצנות של פורקי עול, של אלילי הנוער של הגויים הטמאים בזוהמה דליסטרון, של תחנות מצעדי השיכורים והפוחזים, משועממים ובטלנים, ויש בהם חשש גדול של שירי יוונים מאוסים, אשר בעל נפש טהורה ימאס בהם. ושוב אתה שואל נו, מה עושים? והתשובה כבר כולם נוהגים כך!!!

ד, הסכנה המיידית היא בני הנוער הנמשכים אחרי ההבל ושירי הריקנות, כי נתטשטשו הגבולות, הוסרו המחסומים, נמחקו ההבדלים, שבין בני הגבירה לבין בני השפחה, גם פשתה המספחת ללכת לערבי שירה וזמרה, ויד המאכערים ראשי הקבצנים ואנשי משרדי הפירסום, היתה במעל ראשונה. להסית ולהדיח נשים תמימות והורים לילדים, דוב אורב הוא לי וכל מוצ״ש או יומא דפגרא הוא להם לטרף במסווה של התחזקות והתעלות רוחנית "שאין כמותה" ועם נבדל הולך ודל, שולל אחרי ההבל, תחת אשר היינו עם הספר, התורה, הבקיאות בתנ"ך, בים התלמוד, ובמרחבי ההלכה, הפכנו לעם של בידור, טיולים במדברות, ביערות, בנקיקי הסלעים, באגמים ובנחלים, הנה מדבר יהודה, שם המכתש הגדול, וגם המכתש הקטן, ואיתני קלטות הזמרים שכבר 50 שנה הם עדיין חוזרים בתשובה, כי הם יושבים על הגדירות, ונהנים משני העולמות הדמיוניות. והתשובה נהגו כך!!!
עתה נלך למקורות ונציץ שם מה כתוב?

ה, במשנה סוטה מח, א. "משבטלה סנהדרין, בטל השיר מבית המשתאות, שנאמר: בשיר לא ישתו יין וגומר. אמר רב הונא בריה דרב יהושע, דאמר קרא זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם. אמר רב, אודנא דשמעא זמרא תעקר. אמר רבא, זמרא בביתא חורבא בסיפא, שנאמר קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה. מאי כי ארזה ערה? אמר ר' יצחק בית המסובך בארזים עיר הוא? אלא אפילו בית המסובך בארזים מתרועע".
ועוד אמר ר' יוחנן, כל השותה בארבעה מיני זמר, מביא חמש פורעניות לעולם, שנאמר הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם, והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו, מה כתיב אחריו? לכן גלה עמי מבלי דעת, שגורמין גלות לעולם, וכבודו מתי רעב שמביאין רעב לעולם, והמונו צחה צמא שגורמין לתורה שתשתכח מלומדיה, וישח אדם וישפל איש שגורמין שפלות לשונאו של הקדוש ברוך הוא, ואין איש אלא הקדוש ב"ה, שנאמר ה' איש מלחמה, ועיני גבוהים תשפלנה, שגורמין שפלות של ישראל, ומה כתיב אחריו? לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה".

ו, גם המעיין הישר והנבון יראה בשו"ת יחוה דעת חלק א, סימן מ"ה, שלא התיר אלא בכמה תנאים והם, א, בשמחה של מצווה כגון שמחת חתן וכלה, או ברית מילה וכדומה. ב, שיהיו שירים של שבח והלל להשם יתברך, שהם שירי קודש. וכמו שציין שם לדברי המאירי שהיקל בזה וכתב \גיטין ז, א] "כל מיני זמר העשויים לשמחת הוללות ושלא לכוין בהם לשבח השי"ת, אלא דרך קלות ראש ותענוג במיני מאכל ומשתה, אסור לשומעו ולהשתעשע בו, בין כשנעשה הזמר בכלי שיר, בין בשירה על פה, ומכל מקום כל שיש בו שבח ותהלה להשי"ת, כגון פיוטים ומזמורים, מותר, וכו', שלא נאסר אלא כשעושה דרך פריצות, וזהו שאמר אל תשמח ישראל אל גיל כעמים, כלומר כמנהג העמים".
ויש ליזהר שלא לשמוע שירי חול שאינם שבח להשם יתברך, וכן שלא בזמן שמחה של מצווה, ובפרט שהרמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה ד, אסרם משום החורבן, והמקילים סומכים על המאירי ז"ל שהתיר דווקא באופנים שהזכרנו, ודי בזה.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
הלל הצעיר אמר:
כידוע מרבותינו(זכורני שיש הרבה מרבותינו שחידשו זאת אך איני זוכר כאת את את שמם והמקור) שיש פעולת הפועל בנפעל כלומר דמכניס את טומאתו בשיר ולפיכך אף שהמילים בסדר אבל בזמר חילוני ראוי שלא לשמוע דמכניס בזה את כל מה שיש לו וכן שמענו מהגר"י פרידמן שליט"א (ראש ישיבת תפרח)דבספרי חילונים אף שאין בזה דעה משובשת אבל מכניס בזה את מה שיש לו בראש
ידוע לך מקור לחידוש זה?
 
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
שמואל101 אמר:
המעיין הישר והנבון יראה בשו"ת יחוה דעת חלק א, סימן מ"ה, שלא התיר אלא בכמה תנאים והם, א, בשמחה של מצווה כגון שמחת חתן וכלה, או ברית מילה וכדומה. ב, שיהיו שירים של שבח והלל להשם יתברך, שהם שירי קודש. וכמו שציין שם לדברי המאירי שהיקל בזה וכתב \גיטין ז, א] "כל מיני זמר העשויים לשמחת הוללות ושלא לכוין בהם לשבח השי"ת, אלא דרך קלות ראש ותענוג במיני מאכל ומשתה, אסור לשומעו ולהשתעשע בו, בין כשנעשה הזמר בכלי שיר, בין בשירה על פה, ומכל מקום כל שיש בו שבח ותהלה להשי"ת, כגון פיוטים ומזמורים, מותר, וכו', שלא נאסר אלא כשעושה דרך פריצות, וזהו שאמר אל תשמח ישראל אל גיל כעמים, כלומר כמנהג העמים".

מכל מה שכתב זה מה שיש להתייחס אליו.

ובכן, בענין כלי שיר ממש באמת צריך להקפיד שיהיה רק שירי שבח והלל להשי"ת ורק באופן זה מותר (ובימי הספירה ובבין המיצרים יש להחמיר) כפי שכתב הגר"ע יוסף, אבל מוזיקה מוקלטת אינה בכלל כל הנ"ל ואכמ"ל.

והוא עצמו נהג לשמוע מוזיקה מוקלטת באופן חופשי (ובכלל זה אום כלתום וכדו'), ומעשה רב.
 
עיין באוצה"ח קונטרס כי דבר ה בזה וכן דור שבן דוד בא מהרב אפרים לופט ועיין גם במכתבי הרבנים שם
אשמח אם מישהו יוכל להעלות את זה כקובץ להורדה
שם מדובר על זמר בסגנון החילוני, דהיינו שמעורר רגשות של פריקות עול
 
א. הדבר כ"כ ידוע שכבר יש לתמוה על המקור אם אכן מהימן הוא...
ב. כמדומה רק בבית הכיסא וכדי לא להרהר בד"ת.
א. אני שמעתי כן מחבר ששמע כן בשיעור מהראש"ל הגר"י יוסף שליט"א
ב. כמדומה ששמעתי שהיה זה באופן שלא היה ממש מאזין רק היה ברקע
דעת הגרע"י שמוזיקה אסורה אחר החורבן ורק בשירות ותשבחות יש להקל
וביחו"ד ח"ז הוא כותב לגבי שיר מוקלטת מאשה לשון "והנמנע קדוש יאמר לו" [לזכרוני]
 
חלק עליון תַחתִית