מפנה גורלי ברגע!

אורח 2

משתמש רגיל
כל הסיפורים עד עתה מדברים על מפנה שהוא בעצם מהפך מוחלט בהשתייכות המגזרית.
אכן הקורא את הודעת הפתיחה מגלה שהוא מזמין את חו"ר הפורום, שהם ברובם שומרי תומ"צ מלאים מבטן ומלידה.
אני אשתף בסיפור פחות דרמטי וסיפורי מהסיפורים האחרים, אבל יש מה ללמוד ממנו. 

למשיכה הפנימית להתמדה ולעמל בעבודת ה' יכולים להיות גורמים שונים. לפעמים זה ההערכה של הבית והחברה, לפעמים תאוות הניצוח, לפעמים האמונה שהוא ישנה את העולם, לפעמים זה העיסוק הכי נחמד וכו'. ישנו גורם אחד שאני מאחל אותו לכולם (ומאמין גם שרובם זכו לו, כל אחד במידתו הוא), והוא חוויה מענגת ומתוקה של שלמות וטוב. יש בה בחוויה הזו עוצמות שונות של הנאה. בכל מקרה כשנמצאים חזק בתוך זה מרגישים היטב את דברי החזו"א "וכל תענוגי בשרים חלפו עברו".

הרגע שבו חשתי את החוויה הזו לראשונה, היה בגיל ההתבגרות המוקדמת בשיאה של תקופה ארוכה ארוכה מדכדכת של חוסר הנאה וחוסר הצלחה בכל התחומים, ואז בהחלטה משונה הלכתי לקצה העיר לשמוע איזה שיחה של פלוני (דבר שלא התאים לי כלל וכלל), שם הוא ציטט בהנאה ניכרת את המשפטים הידועים של החזו"א על העונג המצוי אצל עמילי התורה, ונדבקתי מההתרגשות שלו..
מזה הפכתי לתלמידו של החזו"א בדעות והנהגות (לא בהלכה) מפי ספריו והסיפורים שסופרו ממנו. (כמובן במשך הזמן נוספו לי עוד מורי דרך, אבל את היסוד החזק קיבלתי אז). ונכנסתי בשערי ההנאה והמתיקות בלימוד ועבודת ה'. 

אנצל הזדמנות זו להודות על התקופה שהתארחתי פה והשתעשעתי עימכם. עם התקרבות סופם של ימי חוליי הנני שב למקומי הישן והטבעי.       

         
 

זקן ורגיל

משתמש רגיל
בר בי רב דחד יומא אמר:
במבי אמר:
זכיתי פעם ללמוד באופן קבוע עם חוזר בתשובה (שאז הוא עוד היה נער) ושאלתי אותו, איפה אתה יכול לומר שהיה הרגע שממנו התחלת לחזור בתשובה, אז הוא ענה לי שזה היה ביום כיפור והוא חש צמא עצום ועברה בו המחשבה, למה לצום בכלל ?! הרי אני נער חילוני ולא דתי בכלל, והוא לקח כוס מים ושתה אותו, לפתע נכנס אבא שלו ורואה אותו שותה ביום כיפור האבא היה בשוק וניגש אליו ונתן לו סטירה מצלצלת וצעק עליו "היום יום כיפור, איך אתה מעז ?!" והנער סיכם לי שזה היה הרגע שממנו החל לחזור בתשובה !

(והיום הוא חמד של אברך ורק אני מקוה שהוא לא קורא את מה שכתבתי כאן......)
שאלה שמעניינת אותי לפעמים בהקשרים אחרים, זה היה שווה? אם זה הדרך היחידה לחזור בתשובה בסופו של דבר זהו רצון ה'??
לי קרה פעם, בגיל 10, ששיקרתי על מישהו ואח"כ הוא ידע מזה ומאד התבישתי
ואז הבנתי שמה שלא יהיה, ואיזה עונש שאקבל זה עדיף מלשקר ולהתבייש
ובאמת מאז אני מאד מקפיד על אמת
היה שווה השקר?!
 
 

מהפך

משתמש רשום
גם אני הייתי רוצה לספר על מהפך שהתרחש אצלי, למרות שנולדתי וגדלתי בבית חרדי למהדרין.
מקטנותי, הייתי נקרא ילד טוב. לא הצקתי לאף אחד, לא הייתי בעל איזו שהיא מידה רעה באופן מיוחד, כיבדתי את הורי, ומכיוון שהייתי גם בעל ראש טוב, קיבלתי מאה בכל המבחנים, התעודה שלי הייתה למופת בכל התחומים, וקיבלתי מחמאות מהורי ומכל המלמדים. גם בנושא יראת השמים לא חסרתי דבר, גדלתי במקום שנהוגות כל החומרות המקובלות, גנרטור, מים של שבת, לעשר הכל לבד וכדו', וכמובן שהקפדתי גם על כך.
וכך הלכתי וגדלתי, מחיידר לישי"ק טובה, ומשם לישי"ג, ולכאורה הכל טוב ונפלא.

אבל מתחת לפני השטח, היה חסר משהו. לקחתי את כל החיים בקלילות.
כלומר, עשיתי לכאורה הכל על פי הספר, ולא חסר מאומה. אבל האמת היא שלא היה לי בזה שום עומק, לא הרגשתי מחובר באמת לכל חיי היהדות, ולא הייתי מרגיש שיחסר לי שום דבר אם הקב"ה יחליט לוותר על כמה מצוות. אז שיהיה בלעדיהם, עד היום עשיתי כי היה צריך, ומהיום לא, אז מה?
וממילא, כל העשייה הייתה באופן של עשייה על פי הספר, בלי שום עומק וחיבור. למשל, כמובן שלמדתי את הסוגיא הנלמדת, וגם שלטתי בה בקלות בעקבות כשרונותי, ואפילו נהניתי מזה, אבל האם זה עניין אותי באמת לדבר עליה מחוץ לשעות הסדרים? לא כל כך. ומה קרה אם החברותא לא הגיע? לא הצלחתי להחזיק את עצמי ללמוד באמת ברצינות כל הסדר, כי כמה זמן כבר אפשר להחזיק את עצמי בכוח מפחד ביטול תורה.
כמובן שדקדקתי בהלכות, כמו שכתבתי קודם, אבל מה קרה בשעת מבחן, כשמאוד רציתי לעשות משהו, ולא ידעתי בדיוק האם זה אסור או מותר, האם אמרתי לעצמי הדבר החשוב ביותר הוא לגשת לברר אם זה מותר, או שהנחתי שמסתמא זה מותר, וגם אם לא, אז בוודאי עכ"פ יש מקילים בזה, ואולי זה גם הפסד מרובה או צרכי ציבור וכו' וכו', ובתוך כדי דיבור כבר הייתי לאחר מעשה?
ובהתאם לכך, תפיסתי את היהדות הייתה מאוד רציונלית. כל מה שלא היה נראה לי בעל היגיון, מיד סברתי שכנראה אינו נכון, או שיש לו איזה הסבר צדדי, שזה כדי להרחיק את הטועים וכו'. וכל כך, בגלל שלא הצלחתי להבין שיש דברים שצריכים עומק נפשי דק ועדין כדי לעמוד עליהם, סברתי שהכל פשוט וקליל, וזהו.

המקום שבו גדלתי, דווקא מאוכלס באנשים שלוקחים את החיים ברצינות גמורה, ומשקיעים בכך את כל חייהם. ולכן, לאט לאט נוצר פער ביני לבין רוב הציבור, שלא עניין אותו שום דבר שאינו בעל תוכן אמתי, ויצא שהתחברתי בעיקר עם בחורים משולי החברה ההיא, שהיו גם הם במצב דומה לשלי, ולא הבינו מה רוצים מהם, למה לא מרוצים מהם, והרי הם בסדר גמור לכאורה.

באיזה שהוא שלב עבר עלי איזה קושי, שגרם לי להתייאש יותר, ולהשקיע פחות ופחות. כך שהתרחקתי מהטובים בחברה ההיא עוד ועוד, וכמובן שזה בא לידי ביטוי גם בהתנהגויות, שגם אם אינם אסורות ממש, הרי שראוי להתרחק מהם, רק שאז לא מספיק הבנתי שיש כזה מושג.
אך כנראה, שדווקא הקושי הזה, פתח צוהר בנפשי, לגלות בה עומקים ותכנים שלא הכרתי. עד עכשיו הכל הלך בקלות, לא הייתה לי סיבה לחשוב שיש משהו מעבר, פתאום התחלתי להרגיש דברים שהם מעבר לתפיסה הפשוטה השטחית. אבל עדיין לא הייתי מודע לשינוי שמתחולל בי, להיפך, סברתי שהשינוי הוא רק לרעה, והרגשתי יותר ויותר שאני לא מוצא את עצמי בחברה שסביבי.

סוף זמן אחד, לפתע מצאתי את עצמי בלי חברותא לזמן הבא, מכיוון שהטובים בחברה כנראה לא רצו אותי, ואני לא יכלתי ללמוד עם כל אחד, מכיוון שהייתי בחור מוכשר ומוצלח, שצריך חברותא בהתאם.
ואז ניגש אלי בביהמ"ד בחור אחד, מבוגר ממני, שהיה ידוע שהוא מסוג הבחורים ה"דוגרים", דהיינו שאומר לכל אחד את מה שיש לו להעיר עליו בפנים, בלי שום בושה והסתרה, והתחיל לתת לי שמועס שלם. לא סתם נשארת בלי חברותא, אתה לא רואה שאתה שונה מכולם, כולם רציניים, נראים אחרת, מתנהגים אחרת, לא פלא שאף אחד מהם לא רצה ללמוד אתך.
כך הוא דרש כמה וכמה דקות בהתלהבות, ואני, במקום שיהיה לי שחור בעיניים, פתאום נהיה לי אור בעיניים. בבת אחת, פשוט ברגע אחד, נפל לי האסימון, והבנתי שאני לא רציני. תפסתי שהחיים זה לא צחוק, אנחנו לא מחפשים איך להעביר את הזמן עם כמה שפחות עבירות, אלא שיש לנו תפקיד, וכל מעשה דיבור או ממחשבה שלנו הם דברים יקרים מאוד, שיש בהם תוכן ועומק רב, ופעולות עד אין קץ, ואני ככה ישבתי ובזבזתי עשרים שנה מחיי!!!

אחר כך, יצא לאור הספר "איסתרק", ואני מצאתי את עצמי מזדהה עם הנסיך איסתרק במאה אחוז. גם בבעיה, וגם באופן שבו הוא גילה את הטעות, ע"י קושי, ולבסוף בושה. מחברת הספר מתארת את הבעיה של איסתרק שהוא לא הבין שהעולם הזה והעולם הבא לא הולכים יחד, וחשב שאפשר ליהנות משניהם יחד. לדעתי, היא טועה בזה, והגדרת הבעיה שלו היא זהה לבעיה שאני מדבר עליה. זה לא איזו בעיה צדדית של הנאות העולם הזה, אלא הבעיה היא שורשית הרבה יותר, שהוא חושב שיש עולם נפרד מהעולם הבא, וכאילו צריך לוותר על ההנאות שלו, כדי לזכות למשהו אחר. והאמת היא, שמי שמבין את העומק של העולם, מבין שכל עוה"ז שאין בו שום תוכן ועומק, הרי שאין בו הנאה כלל, זה סתם דמיון, וכל הנאה שיש בה עומק ותוכן, הרי היא חלק מבניין העולם הבא.

באותו הרגע, נעשיתי כמו אדם חדש! החלטתי מיד שזמן הבא אני הולך ללמוד במקום אחר, פותח דף חדש, ומתחיל ללמוד ולעבוד את השם ברצינות.

בנוסף, החלטתי מיד להיפרד מכל השטויות שעניינו אותי עד אז. למשל, היה לי אוסף של כל מיני בדיחות קליפים ושטויות שמקבלים במייל מידי פעם וכדו', ששמרתי אותם באיזו תיקיה. החלטתי לזרוק אותם מיד. אין לי שום בעיה לקרוא איזו בדיחה שמקבלים פעם בכמה ימים, זה נחמד מצחיק ומשחרר, ואולי חלקם גם מחכימות במעט. אבל לאסוף את זה, כאילו יש לזה איזה ערך? מה אני אשב יום אחד לעבור על כל הבדיחות הללו לפי הסדר? ה' ירחם.
גם בעניין קריאת ספרים ודומיהם, ישנם ספרים בעלי תוכן (גם אם לא כמו איסתרק, שהוא בעצם ספר מוסר, וסליחה על הפרסומת [אין לי שום קשר למחברת]. אבל לפחות ספרים בעלי עולם רגשות עשיר, שנותנים לך זווית חדשה עמוקה ומחכימה על איזו שהיא פינה בעולם, חיים של אלמנה, קושי של אדם עשיר או כל דבר בעל תוכן אחר), ואין בעיה לקרוא אותם בשעות הפנאי, אבל פתאום תפסתי שלקרוא ספרי מתח סתם, שאין בהם שום תוכן מלבד רוע ועיוות נפשי, הרי שזה קלקול והשחתה של הנפש העדינה שלנו.

ואכן, עברתי למקום שונה, התיישבתי שם בתחילת הזמן בלי חברותא, והתחלתי פשוט לפתוח את הגמרא מהתחלה, ולהתחיל ללמוד, כשכל שורה, כל שאלה או תשובה מעניינת אותי, ואני יכול ללכת הלוך חזור במשך כמה שעות, כדי להבין בדיוק מה כתוב שם, ואם הכוונה היא כך או קצת אחרת. כמובן שמהר מאוד הצטרף אלי חברותא, ואני הרגשתי פשוט מאושר. גם ההתנהגות והמראה החיצוני שלי השתנו בהתאם, וסובבי העידו שאני מהלך ונראה ממש כמו מרחף בעננים. עד שחבר אחד מהמקום הקודם שהייתי בו, בא במיוחד כדי לראות אותי, כי אמר ששמע שאני נראה לגמרי אחרת, והעיד שאפי' ההליכה שלי ברחוב שונה לגמרי.

כמובן שהריחוף וההתלהבות יורדים עם הזמן, אבל העיקר נשאר, הבנתי שיש עומק בעולם, וכיום אני מחובר לקב"ה ולתורה הרבה יותר ברצינות ועומק, ומודה לקב"ה על כל רגע.
 

במבי

משתמש ותיק
במבי אמר:
זכיתי פעם ללמוד באופן קבוע עם חוזר בתשובה (שאז הוא עוד היה נער) ושאלתי אותו, איפה אתה יכול לומר שהיה הרגע שממנו התחלת לחזור בתשובה, אז הוא ענה לי שזה היה ביום כיפור והוא חש צמא עצום ועברה בו המחשבה, למה לצום בכלל ?! הרי אני נער חילוני ולא דתי בכלל, והוא לקח כוס מים ושתה אותו, לפתע נכנס אבא שלו ורואה אותו שותה ביום כיפור האבא היה בשוק וניגש אליו ונתן לו סטירה מצלצלת וצעק עליו "היום יום כיפור, איך אתה מעז ?!" והנער סיכם לי שזה היה הרגע שממנו החל לחזור בתשובה !

(והיום הוא חמד של אברך ורק אני מקוה שהוא לא קורא את מה שכתבתי כאן......)

קיבלתי היום תודה על מה שכתבתי כאן, אז רק אוסיף ואעדכן שדיברתי איתו לא מזמן וכיום הוא מג"ש בישיבה !
 

ציון הלא תשאלי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
חשבתי לפתוח אשכול שיתמקד - ב'כוחו של רגע', כזה שחולל אצל כולנו מהפך בחיים הרוחניים, מהקצה לקצה.
אם בעקבות שיחה, מפגש, מעבר, תובנה, החלטה, חוויה, התעוררות פנימית, הארה, בשורה או חלילה טרגדיה, מצוקה וכיו"ב.

ותכלית האשכול לעודד את החברים לשתף באותו 'רגע' מכונן שגרם מפנה עוצמתי, שלהם, או של קרוביהם, גדולי ישראל, או סתם עדויות על אנשים פשוטים שבעקבות 'הרגע' השתנה עולמם.

רק רגע... מי שתוהה בדבר תועלת האשכול - מה העניין לשתף את החברים ברגע עוצמתי ואישי?
מסתבר שהתשובה הטובה ביותר תהיה בקריאת העדויות והסיפורים העוצמתיים והאישיים שיעלו מע"ג האשכול - בתגובות החברים, כך שאין עוד צורך להכביר במילים.

אבל רק רגע.. לפני שיוצאים לדרך, ראוי שנחדד בכוחו של 'רגע' שעפ"י רוב לא בא ברגע.. לכל 'רגע' יש את החטוטרת שלו, את הספיקות שנלוו אליו בעבר, ובסוף ברגע האמת האדם מקבל את ההחלטה הגורלית שהופכת את חייו לנצח! [הוספה חשובה בעקבות הדיון הזה]

אז קדימה, מלאו את האשכול במפנה גורלי בעולמכם הרוחני - ברגע אחד!

ואולי 'הרגע' שלכם הוא הרגע - בו נפתח האשכול על 'הרגע'..

הסיפור האישי שלי של מהותה של "רגע" היא ארוכה מאוד וטעונה ברגש גדול ובקושי נפשי ... 

אך אוכל לומר בצורה ברורה שה"רגע" בו החלטתי ... הוא מאותו "רגע" ששמעתי את שיחתו מו"ר מרן רה"י שליט"א על ר' אלעזר בן דודיא שידע לנצל מומנטום של "רגע" וכן על יוסף משתיא ... כולם היו על מצב של החלטה וקבלת חיים או מוות של רגע אחד ... של בחירה אחת ... של שימת לב ונשמה על מהותה של החיים ... 
ומנגד אותו רגע האדם יוכל להאבד מהעולם הזה ומהבא - והכל בגלל ראיית לא נכונה, של בחירה וטעות בשיקול הדעת ברגע אחד ... והכל ... אבל הכל נאבד וכגון : "אחר" - ראייה לא נכונה ופירוש לא נכון של פשוטו של מקרא ... ועוד ועוד ... 

וכן מסיפורו של ר' יצחק אלחנן ספקטור במחנה בני תורה - כמה ללבות הורעדו וחרדו והחליטו בלבבם שהם הופכים להיות בני תורה אמתיים (מתיכוניסטים משועממים וחסרי ידע תורני ורוחני - נהפכו ליחדה אחת עם בורא העולם) והכל בזכות :

בני תורה אנחנו ... בנים לכל דבר ... 
תורה את הורתינו ולנו את משמר ... 

נפש וגוף את חובקת, דופק חיינו רק את ... 
בתוך תוכנו חודרת ... 
לטעת חיים לעד !!

תורה אנו בנים לך ... 
ברית ביננו כרותה ... 
כל עוד אנו חוסים בך ... 
אין אנו בני תמותה !!!
 

יענקלה המשיב

משתמש ותיק
בר בי רב דחד יומא אמר:
חימקו אמר:
אז מה אתה רוצה שבגלל שנתעורר לחזור בתשובה מעבירה שעשה, לא יחזור בתשובה?...(הוא כבר נהיה צדיק ויודע שזה מצוה הבאה העברה...)
החזרה בתשובה היא רק טובה היוצאת מזה כי לחטוא הוא היה חוטא בכל מקרה, הוא לא תכנן לשתות ואז לחזור בתשובה.
אתה צודק לחלוטין אבל לא נראה לי שיש מה להתחזק מסיפור כזה
בודאי שיש!
הנה מה שעבר במוחי בעת קריאת הסיפור 
הבן החילוני הבין במודע או אפי' רק בתת מודע בסטירה זו שיש משהו עמוק שאינו רציונלי כלל שמקשר אותו ואת אבא שלו למהות ''היהודי'' ושהנרגזות של אבא שלו לא באה מאיזה הבנה אלא ממשהו פנימי בנפש שזה גרם לו לחפש את עצמו ואת זהותו
סיפורים רבים ודומים שמענו מיוצאי ברית המועצות שדרך השנאה הבלתי רצינונלית של הגויים כלפיהם על אף שלא הבינו כלל וכלל במה הם יהודים גרם להם לחפש יותר עומק במהות ''היהודי'' ומשם חזרו לשמירת המצוות

אגב-כל הנידון כאן על עבירה לשמה מגוחכת בעיני וכי החילוני הזה הבין בכלל שהוא עובר עבירה 
 
 

בנין נערים

משתמש רגיל
חימקו אמר:
לי זה צרם ששמעתי את זה, כי הבנתי שאם היה פוגש בי, לא היה מתלהב, אני לא מבין בפילוסופיה של הגויים כמעט בכלל, וכמובן אין לי הרבה ידע במדעים וכו...
אין לי שום מושג מי אתה ומה השיג ושיח שלך
אבל נראה לי שאף שלא למדת פילוסופיה בצורה מסודרת
והכן אין לך ידיעה בחכמה הזו כלום
בכל מקרה אם למדת בישיבה תורנית והיית אפי' מהבינונים תוכל להתמודד בכיף אם כמעט כל חילוני מצוי ואפי' זה שמתעניין בפילוסופיה.
תקנו אותי אם אני טועה
 

חימקו

משתמש ותיק
בנין נערים אמר:
חימקו אמר:
לי זה צרם ששמעתי את זה, כי הבנתי שאם היה פוגש בי, לא היה מתלהב, אני לא מבין בפילוסופיה של הגויים כמעט בכלל, וכמובן אין לי הרבה ידע במדעים וכו...
אין לי שום מושג מי אתה ומה השיג ושיח שלך
אבל נראה לי שאף שלא למדת פילוסופיה בצורה מסודרת
והכן אין לך ידיעה בחכמה הזו כלום
בכל מקרה אם למדת בישיבה תורנית והיית אפי' מהבינונים תוכל להתמודד בכיף אם כמעט כל חילוני מצוי ואפי' זה שמתעניין בפילוסופיה.
תקנו אותי אם אני טועה

נפגשת פעם עם סטודנט לפילוסופיה?
 

בנין נערים

משתמש רגיל
חימקו אמר:
בנין נערים אמר:
חימקו אמר:
לי זה צרם ששמעתי את זה, כי הבנתי שאם היה פוגש בי, לא היה מתלהב, אני לא מבין בפילוסופיה של הגויים כמעט בכלל, וכמובן אין לי הרבה ידע במדעים וכו...
אין לי שום מושג מי אתה ומה השיג ושיח שלך
אבל נראה לי שאף שלא למדת פילוסופיה בצורה מסודרת
והכן אין לך ידיעה בחכמה הזו כלום
בכל מקרה אם למדת בישיבה תורנית והיית אפי' מהבינונים תוכל להתמודד בכיף אם כמעט כל חילוני מצוי ואפי' זה שמתעניין בפילוסופיה.
תקנו אותי אם אני טועה

נפגשת פעם עם סטודנט לפילוסופיה?
כתבתי כמעט כל חילוני מתעניין בפילוסופיה כמובן לא אחד שזה מה שהוא לומד 
ונראה לי שאורי זוהר לא היה סטודנט לפילוסופיה (הבנתי שהוא היה בדרן משהו כזה)
 
 

חימקו

משתמש ותיק
בנין נערים אמר:
חימקו אמר:
בנין נערים אמר:
אין לי שום מושג מי אתה ומה השיג ושיח שלך
אבל נראה לי שאף שלא למדת פילוסופיה בצורה מסודרת
והכן אין לך ידיעה בחכמה הזו כלום
בכל מקרה אם למדת בישיבה תורנית והיית אפי' מהבינונים תוכל להתמודד בכיף אם כמעט כל חילוני מצוי ואפי' זה שמתעניין בפילוסופיה.
תקנו אותי אם אני טועה

נפגשת פעם עם סטודנט לפילוסופיה?
כתבתי כמעט כל חילוני מתעניין בפילוסופיה כמובן לא אחד שזה מה שהוא לומד 
ונראה לי שאורי זוהר לא היה סטודנט לפילוסופיה (הבנתי שהוא היה בדרן משהו כזה)
יש חילונים אקדמאים שיש להם ידע בפילוסופיה ועליהם דיברתי.
 
 
זכור לי שקראתי שהחפץ חיים שמע פעם שיחה מר' ישראל סלנטר זי"ע על העניין שאין שום ספר על הלכות לשון הרע
ומשכך אנשים נכשלים בזה.
בשיחה זו פנה ר' ישראל לקהל ואמר "ולוואי שהיה קם יהודי ירא שמיים וכותב ספר מקיף על לשון הרע"
ושיחה זו תפסה את החפץ חיים מאוד עד שהחליט לעשות מעשה.
ןבזכות רגע זה יש לנו את הספר המופלא "חפץ חיים"

זקוק למקור

אולי קראתי זאת בספר תנועת המוסר של הרב כץ
בהחלט רגע מכונן
 

סולם

משתמש ותיק
שמעתי סיפור מדהים (כלי שני) על חייל שהיה בקיוסק ושמע שני בחורי ישיבה דנים על לפני כמה זמן הם אכלו. לא היה לו מושג שזה קשור לבשר וחלב, אבל מבחינתו זה תפס אותו שיש אנשים שנותנים התייחסות למה שעושים, גם בדברים פשוטים. וכך הוא חזר.
הסיפור הזה מלמד את כולנו כמה השפעה יש לנו על הסביבה גם מדברים מאוד מאוד פשוטים. 
 

סולם

משתמש ותיק
עוד סיפור מדהים ששמעתי מבחור בישיבה שלמדתי בו.
הוא בחור במאמי והדת היתה מאוד לא משמעותי בחייו.
הוא יתארח אצל חבר שאביו היה חבדניק. ובבוקר הוא קם (11) וירד להכין קפה ובלי לפרט מידי הוא היה לבוש בצורה מינימלית.
האבא ניגש עליו והכניס לו סטירה ואמר לו אצלי בבית לא מסתובבים בלי ציצית....
היום הוא נשוי לבת של הראש ישיבה
 
בר בי רב דחד יומא אמר:
במבי אמר:
זכיתי פעם ללמוד באופן קבוע עם חוזר בתשובה (שאז הוא עוד היה נער) ושאלתי אותו, איפה אתה יכול לומר שהיה הרגע שממנו התחלת לחזור בתשובה, אז הוא ענה לי שזה היה ביום כיפור והוא חש צמא עצום ועברה בו המחשבה, למה לצום בכלל ?! הרי אני נער חילוני ולא דתי בכלל, והוא לקח כוס מים ושתה אותו, לפתע נכנס אבא שלו ורואה אותו שותה ביום כיפור האבא היה בשוק וניגש אליו ונתן לו סטירה מצלצלת וצעק עליו "היום יום כיפור, איך אתה מעז ?!" והנער סיכם לי שזה היה הרגע שממנו החל לחזור בתשובה !

(והיום הוא חמד של אברך ורק אני מקוה שהוא לא קורא את מה שכתבתי כאן......)
שאלה שמעניינת אותי לפעמים בהקשרים אחרים, זה היה שווה? אם זה הדרך היחידה לחזור בתשובה בסופו של דבר זהו רצון ה'??
אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם

כ' ר' צדוק
כל אחד ידע, שבמה שיצרו תוקפו ביותר, הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר, להיות נקיים וזכים אצלו, ובדברים שהרבה לפשוע בהם, ידע שהוא כלי מוכן להיות דייקא באותו דבר נקי ובר לבב, ולכן אמרו (ויקרא רבה כא, ה) שבאבר שבו חטא בו יעשה מצוות, ואין זה רק תיקון לעבירה הקודמת מדה כנגד מדה, אבל הוא גם תיקון נפשו בפרט, כי כל אחד נברא לתיקון איזה דבר פרטי אשר בו נתיחדה נפשו בפרט ואין לה חבר [כמו שלא נמצא פרצופים שוים ופרצוף פנים רומז על צלם אלהים דנפש] כנודע מאמר הקדמונים על מאמר חז"ל (שבת קיח, ב) אבוך במאי זהיר טפי, ועל כזה אמרו (גיטין מג, א) אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל, שעל ידי המכשלה הוא מבין שלכך נוצר - לתקן אותו דבר, הלא תראה אחז חתם התורה כמו שאמרו בחלק (סנהדרין קג, ב) ובמדרש (בראשית רבה מב, ג) שמנע תינוקות של בית רבן, אמר אם אין גדיים וכו', לפי שהוא היה כלי מוכן להוליד חזקיה שהיה מרביץ תורה ביותר כדאיתא סוף פרק קמא דבבא קמא (יז, א) ופרק ב' דסנהדרין (כ, א), ועד שלא נמצא עם הארץ בימיו כדאיתא בחלק (שם צד, ב) עיין שם ממש ההיפוך:כל אחד ידע, שבמה שיצרו תוקפו ביותר, הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר, להיות נקיים וזכים אצלו, ובדברים שהרבה לפשוע בהם, ידע שהוא כלי מוכן להיות דייקא באותו דבר נקי ובר לבב, ולכן אמרו (ויקרא רבה כא, ה) שבאבר שבו חטא בו יעשה מצוות, ואין זה רק תיקון לעבירה הקודמת מדה כנגד מדה, אבל הוא גם תיקון נפשו בפרט, כי כל אחד נברא לתיקון איזה דבר פרטי אשר בו נתיחדה נפשו בפרט ואין לה חבר [כמו שלא נמצא פרצופים שוים ופרצוף פנים רומז על צלם אלהים דנפש] כנודע מאמר הקדמונים על מאמר חז"ל (שבת קיח, ב) אבוך במאי זהיר טפי, ועל כזה אמרו (גיטין מג, א) אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל, שעל ידי המכשלה הוא מבין שלכך נוצר - לתקן אותו דבר, הלא תראה אחז חתם התורה כמו שאמרו בחלק (סנהדרין קג, ב) ובמדרש (בראשית רבה מב, ג) שמנע תינוקות של בית רבן, אמר אם אין גדיים וכו', לפי שהוא היה כלי מוכן להוליד חזקיה שהיה מרביץ תורה ביותר כדאיתא סוף פרק קמא דבבא קמא (יז, א) ופרק ב' דסנהדרין (כ, א), ועד שלא נמצא עם הארץ בימיו כדאיתא בחלק (שם צד, ב) עיין שם ממש ההיפוך:
 

לביא

משתמש ותיק
בר בי רב דחד יומא אמר:
במבי אמר:
זכיתי פעם ללמוד באופן קבוע עם חוזר בתשובה (שאז הוא עוד היה נער) ושאלתי אותו, איפה אתה יכול לומר שהיה הרגע שממנו התחלת לחזור בתשובה, אז הוא ענה לי שזה היה ביום כיפור והוא חש צמא עצום ועברה בו המחשבה, למה לצום בכלל ?! הרי אני נער חילוני ולא דתי בכלל, והוא לקח כוס מים ושתה אותו, לפתע נכנס אבא שלו ורואה אותו שותה ביום כיפור האבא היה בשוק וניגש אליו ונתן לו סטירה מצלצלת וצעק עליו "היום יום כיפור, איך אתה מעז ?!" והנער סיכם לי שזה היה הרגע שממנו החל לחזור בתשובה !

(והיום הוא חמד של אברך ורק אני מקוה שהוא לא קורא את מה שכתבתי כאן......)
שאלה שמעניינת אותי לפעמים בהקשרים אחרים, זה היה שווה? אם זה הדרך היחידה לחזור בתשובה בסופו של דבר זהו רצון ה'??
 
מישהו שזוכר את הסיפור יותר טוב ינסח את זה טוב יותר ממני.
אך ידוע על אחד מהגאונים שיום אחד הזדעזע מחבריו לביהמ״ד, הלך לאיזה חדר ונשאר שם בתענית למשך שנים בהם חיבר חיבור חשוב מאד. וכשמספרים תמיד את הסיפור שואלים והאיך צם בשבת ועבר על כל כך הרבה הלכות, ולזה אומרים שאם לא היה עובר על אותם הלכות גם לא היה לנו חיבור כל כך חשוב.
(ושוב, אני כותב זאת מזכרון)
 

חייל של השם

משתמש ותיק
לביא אמר:
בר בי רב דחד יומא אמר:
במבי אמר:
זכיתי פעם ללמוד באופן קבוע עם חוזר בתשובה (שאז הוא עוד היה נער) ושאלתי אותו, איפה אתה יכול לומר שהיה הרגע שממנו התחלת לחזור בתשובה, אז הוא ענה לי שזה היה ביום כיפור והוא חש צמא עצום ועברה בו המחשבה, למה לצום בכלל ?! הרי אני נער חילוני ולא דתי בכלל, והוא לקח כוס מים ושתה אותו, לפתע נכנס אבא שלו ורואה אותו שותה ביום כיפור האבא היה בשוק וניגש אליו ונתן לו סטירה מצלצלת וצעק עליו "היום יום כיפור, איך אתה מעז ?!" והנער סיכם לי שזה היה הרגע שממנו החל לחזור בתשובה !

(והיום הוא חמד של אברך ורק אני מקוה שהוא לא קורא את מה שכתבתי כאן......)
שאלה שמעניינת אותי לפעמים בהקשרים אחרים, זה היה שווה? אם זה הדרך היחידה לחזור בתשובה בסופו של דבר זהו רצון ה'??
 
מישהו שזוכר את הסיפור יותר טוב ינסח את זה טוב יותר ממני.
אך ידוע על אחד מהגאונים שיום אחד הזדעזע מחבריו לביהמ״ד, הלך לאיזה חדר ונשאר שם בתענית למשך שנים בהם חיבר חיבור חשוב מאד. וכשמספרים תמיד את הסיפור שואלים והאיך צם בשבת ועבר על כל כך הרבה הלכות, ולזה אומרים שאם לא היה עובר על אותם הלכות גם לא היה לנו חיבור כל כך חשוב.
(ושוב, אני כותב זאת מזכרון)

שמעתי את הסיפור על אחד מבחורי הישיבות שלפני מלחה"ע שלא זכר איזה תוס' בש"ס ובאמצע הסעודה בלי שהמתין רגע לברך ברהמ"ז, ברח בסערת נפשו למקום מסתור והגה שם בתלמוד עד כדי שליטה מקיפה בש"ס, ועל זה היה מי שאמר שאם היה משתהה רגע אחד כדי לברך ברהמ"ז ספק אם היה בורח ורוכש בקיאות בכל חלקי הש"ס.
 

לביא

משתמש ותיק
חייל של השם אמר:
לביא אמר:
בר בי רב דחד יומא אמר:
שאלה שמעניינת אותי לפעמים בהקשרים אחרים, זה היה שווה? אם זה הדרך היחידה לחזור בתשובה בסופו של דבר זהו רצון ה'??
 
מישהו שזוכר את הסיפור יותר טוב ינסח את זה טוב יותר ממני.
אך ידוע על אחד מהגאונים שיום אחד הזדעזע מחבריו לביהמ״ד, הלך לאיזה חדר ונשאר שם בתענית למשך שנים בהם חיבר חיבור חשוב מאד. וכשמספרים תמיד את הסיפור שואלים והאיך צם בשבת ועבר על כל כך הרבה הלכות, ולזה אומרים שאם לא היה עובר על אותם הלכות גם לא היה לנו חיבור כל כך חשוב.
(ושוב, אני כותב זאת מזכרון)

שמעתי את הסיפור על אחד מבחורי הישיבות שלפני מלחה"ע שלא זכר איזה תוס' בש"ס ובאמצע הסעודה בלי שהמתין רגע לברך ברהמ"ז, ברח בסערת נפשו למקום מסתור והגה שם בתלמוד עד כדי שליטה מקיפה בש"ס, ועל זה היה מי שאמר שאם היה משתהה רגע אחד כדי לברך ברהמ"ז ספק אם היה בורח ורוכש בקיאות בכל חלקי הש"ס.
כן כן זה נשמע יותר נכון ממה שאמרתי, יכול להיות שמזכרון עירבתי שני סיפורים שונים.
 
סולם אמר:
עוד סיפור מדהים ששמעתי מבחור בישיבה שלמדתי בו.
הוא בחור במאמי והדת היתה מאוד לא משמעותי בחייו.
הוא יתארח אצל חבר שאביו היה חבדניק. ובבוקר הוא קם (11) וירד להכין קפה ובלי לפרט מידי הוא היה לבוש בצורה מינימלית.
האבא ניגש עליו והכניס לו סטירה ואמר לו אצלי בבית לא מסתובבים בלי ציצית....
היום הוא נשוי לבת של הראש ישיבה

א. לתת סטירה לבחור זה חינוך?
ב. ואם כבר מדוע לא היה אכפת לאב שהבן שלו לבוש בצורה מינמלית ובחוסר צניעות? או שזה מקובל אצלו?
 

סולם

משתמש ותיק
יהודי מאמין בן מאמין אמר:
סולם אמר:
עוד סיפור מדהים ששמעתי מבחור בישיבה שלמדתי בו.
הוא בחור במאמי והדת היתה מאוד לא משמעותי בחייו.
הוא יתארח אצל חבר שאביו היה חבדניק. ובבוקר הוא קם (11) וירד להכין קפה ובלי לפרט מידי הוא היה לבוש בצורה מינימלית.
האבא ניגש עליו והכניס לו סטירה ואמר לו אצלי בבית לא מסתובבים בלי ציצית....
היום הוא נשוי לבת של הראש ישיבה

א. לתת סטירה לבחור זה חינוך?
ב. ואם כבר מדוע לא היה אכפת לאב שהבן שלו לבוש בצורה מינמלית ובחוסר צניעות? או שזה מקובל אצלו?
לא זה לא מקובל עליו בכלל. אבל הוא ידע שאם הוא ידבר על זה בצורה גלויה (שבאותו פרק זמן הוא לא היה מוכן לזה) הוא לא היה מתייחס.
וזה כל היופי שבסיפור
 
 
סולם אמר:
יהודי מאמין בן מאמין אמר:
סולם אמר:
עוד סיפור מדהים ששמעתי מבחור בישיבה שלמדתי בו.
הוא בחור במאמי והדת היתה מאוד לא משמעותי בחייו.
הוא יתארח אצל חבר שאביו היה חבדניק. ובבוקר הוא קם (11) וירד להכין קפה ובלי לפרט מידי הוא היה לבוש בצורה מינימלית.
האבא ניגש עליו והכניס לו סטירה ואמר לו אצלי בבית לא מסתובבים בלי ציצית....
היום הוא נשוי לבת של הראש ישיבה

א. לתת סטירה לבחור זה חינוך?
ב. ואם כבר מדוע לא היה אכפת לאב שהבן שלו לבוש בצורה מינמלית ובחוסר צניעות? או שזה מקובל אצלו?
לא זה לא מקובל עליו בכלל. אבל הוא ידע שאם הוא ידבר על זה בצורה גלויה (שבאותו פרק זמן הוא לא היה מוכן לזה) הוא לא היה מתייחס.
וזה כל היופי שבסיפור
 

וסטירה זה כן מקובל?
לא הבנתי מה היופי שבסיפור מלבד אלימות מכוערת.
 

סולם

משתמש ותיק
יהודי מאמין בן מאמין אמר:
סולם אמר:
יהודי מאמין בן מאמין אמר:
א. לתת סטירה לבחור זה חינוך?
ב. ואם כבר מדוע לא היה אכפת לאב שהבן שלו לבוש בצורה מינמלית ובחוסר צניעות? או שזה מקובל אצלו?
לא זה לא מקובל עליו בכלל. אבל הוא ידע שאם הוא ידבר על זה בצורה גלויה (שבאותו פרק זמן הוא לא היה מוכן לזה) הוא לא היה מתייחס.
וזה כל היופי שבסיפור

וסטירה זה כן מקובל?
לא הבנתי מה היופי שבסיפור מלבד אלימות מכוערת.
מחילה שלא עניתי לך גם על השאלה הראשונה.
האם סטירה זה עלימות מכוערת אני לא נכנס כרגע לדיאלוג איתך.
אבל זה מה שהיה.

 
 
מהפך אמר:
ומודה לקב"ה על כל רגע.
רגע, אתה בחור?
אתה בשידוכים?
אולי יהיה למישהו מכאן הצעה? [אחרי זה עוד יתגלגל בעלון השגחה פרטית...]
[אני מרשה לעצמי לשאול כי פתחת שם חדש עבור זה]
 
סולם אמר:
יהודי מאמין בן מאמין אמר:
סולם אמר:
לא זה לא מקובל עליו בכלל. אבל הוא ידע שאם הוא ידבר על זה בצורה גלויה (שבאותו פרק זמן הוא לא היה מוכן לזה) הוא לא היה מתייחס.
וזה כל היופי שבסיפור

וסטירה זה כן מקובל?
לא הבנתי מה היופי שבסיפור מלבד אלימות מכוערת.
מחילה שלא עניתי לך גם על השאלה הראשונה.
האם סטירה זה עלימות מכוערת אני לא נכנס כרגע לדיאלוג איתך.
אבל זה מה שהיה.

 

אלימות למהדרין. הגמרא באיזה מקום אומרת שאסור לאדם להכות את בנו הגדול.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
לפחות תקרא את הסיפור. לא מדובר על בנו... [וכמובן, אין הדבר מפחית מחומרת הסטירה].

יש כאלה שכל סיפור יתפרש אצלם בצורה חד־צדדית, "הלנו הוא או לצרינו" - אם על בני־חוגי נמנה נשוא המעשה, אצדד בו ככל האפשר; ואם לאו, אחפש אחר כל נקודת חובה שניתן רק למצוא.
[לעצם הענין: פעמים שהאלימות בסטירה תלוי' בהקשר, ולעתים אלימות מלולית גרועה הרבה יותר. ועכ"פ הא קחזינן שהנסטר אינו מתרעם על כך, ואדרבא - אכן הועיל לו].
 
לבי במערב אמר:
לפחות תקרא את הסיפור. לא מדובר על בנו... [וכמובן, אין הדבר מפחית מחומרת הסטירה].

יש כאלה שכל סיפור יתפרש אצלם בצורה חד־צדדית, "הלנו הוא או לצרינו" - אם על בני־חוגי נמנה נשוא המעשה, אצדד בו ככל האפשר; ואם לאו, אחפש אחר כל נקודת חובה שניתן רק למצוא.
[לעצם הענין: פעמים שהאלימות בסטירה תלוי' בהקשר, ולעתים אלימות מלולית גרועה הרבה יותר. ועכ"פ הא קחזינן שהנסטר אינו מתרעם על כך, ואדרבא - אכן הועיל לו].

כמובן שקראתי את הסיפור ולא שערתי לרגע שמדובר באדם זר שסטר לבחור. ואם כן זה לגמרי הזוי.

לא אדוני עד לרגע הזה לא שמתי לב שמדובר במה שנסית לרמוז, הסיפור מלכתחילה היה נשמע לי הזוי ולא אמין על אחת כמה שמדובר במבוגר שהכה בחור זר.
 

מהפך

משתמש רשום
משתדל לעשות רצון ה' אמר:
מהפך אמר:
ומודה לקב"ה על כל רגע.
רגע, אתה בחור?
אתה בשידוכים?
אולי יהיה למישהו מכאן הצעה? [אחרי זה עוד יתגלגל בעלון השגחה פרטית...]
[אני מרשה לעצמי לשאול כי פתחת שם חדש עבור זה]
יישר כח על הרצון,
ב"ה אני נשוי כבר למעלה מעשור.
 

יחיד ורבים

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
יהודי מאמין בן מאמין אמר:
הגמרא באיזה מקום
מו"ק יז, א. ושיעורו מפורש בקדושין ל, רע"א.
שם נחלקו רבוותא באיזה טווח גילאים ניתן לחנך בחוזקה, האם מגיל ט"ז עד כ"ב או מגיל י"ח עד כ"ד, עיי"ש ובפירש"י.
אמנם כמדומה שכיום נתקצרו השיעורים, הן משום שגם קודם ט"ז יש בהם דעת יותר לקבל (לא שפעם היו מטומטמים, אלא שהחוצפא יסגי של היום משפיעה - במובן מסויים - גם על הקדמת גיל הבגרות), והן משום שכמעט אי אפשר להכות כיום אפילו ילד בכיתה ו-ז, וכ"ש בחור בישיבה קטנה ולמעלה מכך (ולא רק משום שזה פלילי...)
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
.



הסיפור שנכתב ומוגש לפניכם, אירע לפני יותר מעשור באחת מהישיבות הגדולות.
לאור תחילת זמן חורף בישיבות הגדולות והיש"ק, החלטתי לכתובו ולעלותו מעל גבי האשכול, אולי יהיה בו תועלת לאחד החברים בפרט הצעירים.
א. עדין לא נבחר שם מתאים לסיפור. ב. לעת עתה לא בחרתי שמות לגיבורי הסיפור מסיבה ברורה ג. אשמח מאוד לקבל משוב על הכתיבה, או הארות ענייניות בגוף התוכן.


פרק א'
ראש חודש אלול. תחילת הזמן. הדרך במעלה הגבעה נכבשה ברגלי בחורים צעירים. ביד אחת גלגלו מזוודה כבדה, ובשנייה שקית עמוסה באוכל, שציידה אותם אם אוהבת.
פניהם מכוונים לעבר ישיבת "גבעת התורה". ישיבה מובחרת, שמיטב הלמדניים היו חולמים להתקבל לשורותיה, אבל רק מעטים צלחו את מבחן הכניסה.
וכעת המובחרים בע"מ.. עושים צעדיהם על מרומי הגבעה, עוד רגע קט יכנסו לאולם הרחבה, ויתנתקו למשך זמן, מהעולם שבחוץ.

באותה שעה מרבית הבחורים התכנסו בחדרי המגורים (פנימייה..).
היו שהתמקחו עם האחראי העקשן, שישבץ אותם בחדר משודרג לשביעות רצונם.. (בפועל לא זה מה שקורה..) והמיואשים מראש לגורלם.. החלו תיכף לפרוק את מזוודותיהם הכבדות, ולסדר את ציודם בארונות החדר.

מכיוון הפרוזדור בקעו קולות עליזים.. קבוצה של בחורים צוהלים התגודדה במעגל.. והחליפו חוויות ורשמים את שעבר עליהם בבין הזמנים.
רק מעטים נכחו באותה עת, באולם בית המדרש.

ומי שבכל זאת שם רגליו לעבר בית המדרש. לא היה שייך שיפספס את הבחור הצנום והממושקף שרכן בקצה האולם על מסכת קידושין, מעביר את עיניו על שורות הגמרא ומפזם לעצמו בחרש ניגון מתוק, כאחד שמנותק מהאווירה הרפויה..

מי שהכיר את הבחור דנן, לא הופתע לגלותו מבין הראשונים שחושבים את ספסל בית המדרש. הלא זהו "..." בחור למדן ומתמיד, שאפתן גדול ושטייגניסט בחסד שהוכיח את עצמו בשנה אשתקד.

בקצה השני של אולם בית המדרש ישב רכון על גמרתו "....." בחור מבוגר..אלטער.. למדן גדול, ירא שמים ואציל מידות, מהמוכשרים והמיוחדים שבבני הישיבה. הצעות שידוכים רבות שחרו לפתחו, ומשום מה לא צלח בידו עד כה לשבור את הצלחת...

בדרך כלל מקום 'האלטער' היה מוקף בבחורים צעירים ומבוגרים שבאו להתנצח עימו בלימוד או להשמיע את חידושם בסוגיא.
לא דומה חידוש שעבר את שבט הביקורת של 'האלטער' וקיבל את הסכמתו, לסתם מהלך בסוגיה...

לעיתים קרובות היה ניגש אליו אחד הרמי"ם, להרצות בפניו את השיעור המתוכנן למחרת, כדי לשמוע את הערותיו והארותיו המחכימות של 'המבוגר'. אם כי היו פעמים שהשיעור קרס לגמרי, ונבנה מחדש...

כעת באולם בית המדרש יושבים הצעיר והמבוגר, שקועים בהכנת הסוגיא..כל אחד בקצה השני של האולם..

מרחק המקומות בו ישבו השניים, סימל במידת מה את הבדלי המעמדות ביניהם. הן הפרש הגילאים והן פער הכישרונות..

ודווקא בשל כך, התעקש הצעיר ללמוד עם המבוגר, לכל הפחות פעם בשבוע, כדי לקבל ממנו הדרכה בסגנון וצורת הלימוד...
לאחר בקשות חוזרות ונשנות ניאות המבוגר להשחיל אותו ללימוד משותף פעם בשבוע בין חברותא לחברותא, אם כי בתנאי שראש הישיבה יאשר.
ומשנתן האחרון את ברכתו, לאושרו של הצעיר לא היה גבול, וכך מידי שבוע היו לומדים המבוגר והצעיר, במשך שעות ארוכות.

ככל שעבר הזמן, החברותא בין השנים התעצמה, והצעיר נקשר בבחור מבוגר שהדריכו בנתיבות הלימוד ויראת שמים.

גם בבין הזמנים, על אף המרחק הגדול ביניהם, היו השניים קובעים מדי שבוע לימוד בצוותא, ומכינים את הסוגיות שילמדו בזמן הקרב ובא.

החברותא הוכיחה את עצמה, והצעיר הפך ללמדן גדול, וכעת הוא כבר עומד בפתח ועד שלישי... ומנגד חברו המבוגר עוד לא זכה לשבור צלחת..
בני הישיבה היו תמהים לעצמם ..'לתכשיט כאין זה אין דורש'..?
"קשה זיוגו של אדם כקריעת ים סוף" היה עונה 'המבוגר' לכל מי ששאלו. 'לשבת ליד דף גמרא ולהמתין לשידוך המיוחל, כמדומני שקל הוא מלקרוע את הים'...

בנקודת זמן זו החל מפנה דרמטי בלי הודעה מראש...

----------------------------

ב"ה ובלנ"ד אשתדל להמשיך את הסיפור. בהשערה גסה הסיפור כולו מכיל בין 8 - 10 פרקים.






.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
.




פרק ב'

בין הזמנים ניסן. מספר ימים לפני תחילת הזמן, התקשר 'הצעיר' לבית המבוגר. "היום בעזרת ה' אגיע ללמוד איתך בבית הכנסת 'משכנות הרועים"... אמר 'הצעיר'.

"מדוע כל בין הזמנים לא הגעת ללמוד אפילו פעם אחת.. ובלי להודיע מראש שתעדר" פתח המבוגר במתקפה..
הצעיר שתק לרגע.. ואז החל לגמגם. כן כן...הייתי עסוק...סינן בשקט..

אוקיי.. אמתין לך במשכנות הרועים בשעה שבע בערב. חתם המבוגר את השיחה ברוגזה.

הצעיר הגיע בדיוק בזמן שנקבע.. וללא שיחה מקדימה התחיל המבוגר בהצעת המהלך בסוגיא..
אלא שלא כפעם בפעם, 'הצעיר' ריחף ובהה...ומעת לעת הפריח הערה חסרת משמעות...

כשסיימו את לימודם, פנה המבוגר לצעיר, 'מה קורה איתך הכל כשורה'?
הצעיר לא ענה.. רק הוציא מכיסו מכשיר פלאפון מגודל.. ובבת שחוק סימן לו שיחזה בנפלאות הטכנולוגיה...
מהיכן זה הגיע לידך שאל המבוגר בפנים חיוורות ..? (לפני עשור וחצי לא היה 'זה' חזון נפרץ...)
קבלתי מידיד שכן.. תמורת שיווק של פלאפונים כשרים... השיב הצעיר ביובש..
נו? וזה מכשיר כשר.. התרעם המבוגר..?

לא כשר אבל לא מזיק.. השיב הצעיר.
וכאילו 'להכעיס' המשיך לתאר אודות המכשיר. 'ראה בעיניך מה יש בו, סך הכל משחקים ועוד ועוד.. קח אותו בהשאלה למספר ימים ..אני סומך עליך שתשיב לי אותו כלעומת שבא'.. ותחב לידו של המבוגר מבלי לבקש את רשותו...

המבוגר עמד נדהם. הוא לא האמין שזהו 'הצעיר' הלמדן, שכעת עומד לפניו ובמצח נחושה בלי להתבייש מציע לו מכשיר מסוכן.
מן הסתם הוא נושא את המכשיר באמתחתו זמן רב, מה שחולל שמות בנשמתו ללא שירגיש צורך להסתיר אותו.. הרהר לעצמו.

התנער לרגע מהרהוריו וזרק לעבר הצעיר, 'מה הדחף שלך למסור לידי את המכשיר..'?

אה.. השיב 'הצעיר'.. 'הורי גילו את מחבוא המכשיר ונחרדו עד עמקי נשמתם.., סיפרתי להם שזה בסך הכול מכשיר של השכן.. ובכל זאת בלי לדעת מה הוא טומן בחובו הורו לי להוציא את זה מהבית תיכף ומיד...נימק הצעיר בקצרה.
אז בבקשה, תקח את 'זה' עד לסוף הזמן, ובישיבה אני כבר יסתדר, הוסיף כלאחר יד...

תקשיב ידידי הצעיר, אתה משחק באש.. בחיים הרוחניים שלך.. אתה לא מודע למה שאתה עושה. זה אש..אש..אש...התחנן בפניו המבוגר..
נו מה זה כבר בסך הכול משחקים... ניסה הצעיר להשחיל בשפה רפה..
לא! ממש לא. אל תתפתה, זה הרס...זה חורבן....הגוף והנפש..!

נו שויין, עוד אחד שחושב שהעולם מסוכן יותר ממה שהוא באמת... או שתיקח ממני בהשאלה או שזה נשאר בידי, סנט 'הצעיר' במבוגר..
בטח שלא אקח! השיב המבוגר בהחלטיות.. אבל צר לי עליך ידידי הצעיר ש...
לא הספיק המבוגר להשלים את תוכחתו, וכבר קטע אותו הצעיר. תקשיב, אני מוכרח ללכת פן אאחר.. תירץ את עצמו...

הם נפרדו בשלום קר.. והמבוגר בעיניים כלות צפה בצעיר פוסע מחוץ לבית המדרש.
הוא הפנים, שמרגע זה ואילך חיי 'הצעיר' מקבלים תפנית לכיוון אחר....

------------------------------------------------

פרק ג'
בלנ"ד בהמשך.





.
 
חלק עליון תַחתִית