א. זה חידוש של האו"ש שלא התקבל להלכה.יאיר אור אמר:א. מחלוקת המ"ב (הטז) והאו"ש אם בורר הוא דוקא במין אוכלים
ב. יש להחיבו כשכבות מסודרות זה על זה שמתיר בביה"ל
ג. יש לדון כבורר אוכל מאוכל בעת שמכין הסעודה כמו למשל לברור חלה קפואה זמן שיכולה להפשיר
גם כאן רוצה בציצית לברך עליה ולצורך זה צריך לבררה מעל גופו בלילה.
גם אם הכל היה מונח על קולב לדוגמא סוודר חולצה ציצית גופייה היית מתיר לשלוף את הציצית?איש פשוט מאד אמר:א. זה חידוש של האו"ש שלא התקבל להלכה.יאיר אור אמר:א. מחלוקת המ"ב (הטז) והאו"ש אם בורר הוא דוקא במין אוכלים
ב. יש להחיבו כשכבות מסודרות זה על זה שמתיר בביה"ל
ג. יש לדון כבורר אוכל מאוכל בעת שמכין הסעודה כמו למשל לברור חלה קפואה זמן שיכולה להפשיר
גם כאן רוצה בציצית לברך עליה ולצורך זה צריך לבררה מעל גופו בלילה.
ב. רק לאלתר.
עצם הדבר, קשה להחשיב כאן בורר כיון שכל דבר ניכר לעצמו.
שומע, גם בזה לא ברירא לי.קשישא אמר:גם אם הכל היה מונח על קולב לדוגמא סוודר חולצה ציצית גופייה היית מתיר לשלוף את הציצית?איש פשוט מאד אמר:א. זה חידוש של האו"ש שלא התקבל להלכה.יאיר אור אמר:א. מחלוקת המ"ב (הטז) והאו"ש אם בורר הוא דוקא במין אוכלים
ב. יש להחיבו כשכבות מסודרות זה על זה שמתיר בביה"ל
ג. יש לדון כבורר אוכל מאוכל בעת שמכין הסעודה כמו למשל לברור חלה קפואה זמן שיכולה להפשיר
גם כאן רוצה בציצית לברך עליה ולצורך זה צריך לבררה מעל גופו בלילה.
ב. רק לאלתר.
עצם הדבר, קשה להחשיב כאן בורר כיון שכל דבר ניכר לעצמו.
בברירה יש בעיה מאוד גדולה להתיר ע"פ הרגשת הלב, כי התרוה"ד בתשובתו המפורסמת (סי' נ"ז) כותב:איש פשוט מאד אמר:הרגשת הלב הוא שאין כאן ברירה, קשה להגדיר, אולי באמת זו רק הרגשה, אבל יל"ע.
אודה לך מאד אם תוכל להפנות אותי למקור הדברים שכתבת.ישראל דהאן אמר:כן מוכח בגר"א
א. אני רוצה את הציצית עכשיו, ולכן הציצית היא פסולת.ישראל דהאן אמר:א. הנידון הוא אוכל מתוך פסולת, ולא פסולת מתוך אוכל, דמה שרוצה היא הציצית.
ב. בספרים מצינו לסברא דאינם חשובים כתערובת, מפני שזהו מקומם, וכך צורתם, ואין זה נחשב כמנוחים בתערובת, אלא זהו הסדר שלהם, ולכאורה ה"ה הכא זה הצורה של הבגדים כשלבושים בהם, ואינם מעורבים ומבולגנים.
ג. כמו שכתב אחד הרבנים, דבשנים שלוש חתיכות, אין זה תערובת ע"פ השביתת שבת.
ד. ואפשר לצרף לשיטות דאוכל מתוך פסולת, מותר לאלתר.
ה. בבורר ישנו מחלוקת אם הוא אף בדברים שאינם גידולי קרקע, ואף דלהלכה מוכח מדהביא הרמ"א לדין התרומת הדשן גבי דגים, דס"ל דאף באין גידולי קרקע דיינינן בורר, מ"מ ברעק"א וכן מוכח בגר"א מבואר דס"ל דאין בורר בדברים שאינם גידולי קרקע.
ו. סברת המהרש"ג בספרים, שייכת אף הכא, דדבר שמחזירים אותו למקומו, אין זה בכלל תערובות, שמתקנה בהפרדתו וכלשונו ""...משום דנראה דמלאכת בורר לא שייך אלא במידי דלאחר שיברור אין הדרך לחזור ולערב הדברים, כמו בכל פסולת הנברר מן האוכל, דלאחר הברירה שוב אין מערבין הפסולת עם האוכל, וכה"ג הוי במלאכת המשכן... ובכה"ג נראין הדברים דהלקיחה לשם ברירה הוא, אבל בכמו נדון שלנו בענין הפתקאות דהמנהג הוא שלאחר שכבר כתבו במוצש"ק מה שנדר כל איש ואיש, חוזרין ומערבין הפתקאות... א"כ נראה דלקיחת הפתקא בש"ק, לאו ברירה היא אלא נטילה ממקומו הוא, שמקומו הוא להיות מונח באותו הכיס, א"כ לדעתי בכה"ג לאו בכלל בורר הוא כלל. (וחזר על דבריו בסי' נד') ויעויין שם דעיקר סברתו היא משום דאם חזינן דחוזרים ומערבים אותם, מוכח דאף כשהם בתערובת אין הם חשובים כמקולקלים, דהכי הוא מקומם, ויעויין שם שכתב בסי' נד' "שהרי ידוע דמי שהוא בורר פסולת מתוך אוכל, אינו מן המשוגעים לחזור ולערב הפסולת בתוך האוכל". וזה ע"פ האמור דיסוד המלאכה היא שע"י ההפרדה נתקן כל חפץ וחפץ, וזהו רק היכא דחשובים כמקולקלים כשנמצאים בתערובת, אך היכא דאינם חשובים כמקולקלים כשנמצאים יחד, אין בהפרדתו מעשה ברירה אלא לקיחה בעלמא.
ז. ובעיקר ברירת ב' מיני אוכלין, דעת השו"ע דרק הבורר מלפני סעודת שחרית לסעודת הערב, אסור, אבל אחרי סעודת הבוקר, יכול לברור לסעודת הערב, והכא נמי בורר מהלילה לבוקר, בפשיטות הוא בכלל זה. {ויעויין כעין זה בהליכות שבת להרב אופיר מלכה ח"ב פרק יב' דין כג'], ואפשר לפקפק מהלילה לבוקר דלא כדבריו, ואכמ"ל.
לענ"ד כוונת התרוה"ד בכל דיני התורה, שאין להתיר בדאורייתא עפ"י סברת הלב בלא ראיה ברורה. ואיירי התרוה"ד כשאין הכרעה גמורה עפ"י סברת הלב, אלא רק "מאוד נגד סברת הלב". ויל"ע אם גם במקום ספק דאורייתא (כמו בנידון דידיה דלהאמת הוא פלוגתת ראשונים אם פסולת מתוך אוכל אסור).שניאור אמר:בברירה יש בעיה מאוד גדולה להתיר ע"פ הרגשת הלב, כי התרוה"ד בתשובתו המפורסמת (סי' נ"ז) כותב:איש פשוט מאד אמר:הרגשת הלב הוא שאין כאן ברירה, קשה להגדיר, אולי באמת זו רק הרגשה, אבל יל"ע.
אמנם נראה דמאד היה כנגד סברת הלב, דשני מינים שניכרים בהפרדתם חתיכות גדולות שמונחים יחד, דיהא ברירה שייכא בהו, דלשון המרדכי פ' כלל גדול לא משמע הכי, דכתב הילכך יזהר אדם מיני פירות שנתערבו כו', משמע דווקא כשהם מעורבים ואינם ניכרים, אבל בכה"ג אף על גב דאין כל מין ומין מסודר בפני עצמו, מ"מ לא מיקרי מעורב. אפס הואיל וכ' בסמ"ג, דהבורר פסולת מתוך האוכל, ואפי' בורר לאלתר חייב חטאת, אין לחלק ולהקל בלא ראיה ברורה,
בדר"כ מה שרוצה עכשיו הוא האוכל לא הפסולת.שניאור אמר:א. אני רוצה את הציצית עכשיו, ולכן הציצית היא פסולת.
לא הבינותי, הרי הנידון הוא כלפי הבגדים הנותרים ובהם הוא משתמש לאלתר.שניאור אמר:אלא שכאן זה פסולת מתוך אוכל, ואם היה לאלתר היו יכולים לצרף השיטה דפסולת מתוך אוכל מותר לאלתר ממש [הביה"ל בשם מהרי"א גבי הוצאת זבוב מהכוס], אבל כאן אינו לאלתר בכלל, ודאי לא לאלתר ממש.
גם אם בזה הוא חפץ (שזה גם לא ברור, שהרי הוא לא חפץ בזה עכשיו) הרי זה בורר אוכל מתוך פסולת לאחר זמן שזה אסור.ישראל דהאן אמר:כמו"כ לא הבנתי מדוע אם רוצה את הציצית חשוב כבורר פסולת מתוך אוכל, הרי בזה הוא חפץ, ומה שנוטל מפני שאותו רוצה הוא האוכל, ואף שאינו אוכלו עכשיו.
? מחמת בורות, דאורייתא זה בכל דבר או רק באוכל דייקא?קשישא אמר:דאורייתא
התבוננתי, ואתה או ר' @יושב אוהלים צודקים, כי או שהציצית נקרא פסולת וזה ברירה לעכשיו, או שהציצית הוא האוכל וזה ברירה על לאחר זמן, אבל נטיית הלב שלי היא שזה ברירת אוכל מתוך פסולת על לאחר זמן, כי הבגדים מוכנים לשימוש כמו שהם, ורק הציצית לא.תלמיד נאמן אמר:לא הבינותי, הרי הנידון הוא כלפי הבגדים הנותרים ובהם הוא משתמש לאלתר.
בפשטות הדאורייתא הוא בכל ברירה.רואים שקוף אמר:? מחמת בורות, דאורייתא זה בכל דבר או רק באוכל דייקא?קשישא אמר:דאורייתא
לגוש"ע, יש איסור בהוצאת ספר מארון ספרים, כשאני רואה בבירור את מיקום הספר, בלא לחפש אחריו בינות לספרים אחרים? זה מוגדר תערובת?
מסכים שזוהי כוונת התרוה"ד, אלא שבגלל שהוא כתב בפירוש שגם אם הסברא אומרת שזה לא "תערובת" אין להקל בלי ראיה, קשה מאוד להגדיר מהי תערובת ומה לא, אא"כ מדובר בדבר שכל רואה יגיד שאין כאן תערובת כלל.תלמיד נאמן אמר:לענ"ד כוונת התרוה"ד בכל דיני התורה, שאין להתיר בדאורייתא עפ"י סברת הלב בלא ראיה ברורה. ואיירי התרוה"ד כשאין הכרעה גמורה עפ"י סברת הלב, אלא רק "מאוד נגד סברת הלב". ויל"ע אם גם במקום ספק דאורייתא (כמו בנידון דידיה דלהאמת הוא פלוגתת ראשונים אם פסולת מתוך אוכל אסור).שניאור אמר:בברירה יש בעיה מאוד גדולה להתיר ע"פ הרגשת הלב, כי התרוה"ד בתשובתו המפורסמת (סי' נ"ז) כותב:איש פשוט מאד אמר:הרגשת הלב הוא שאין כאן ברירה, קשה להגדיר, אולי באמת זו רק הרגשה, אבל יל"ע.
אמנם נראה דמאד היה כנגד סברת הלב, דשני מינים שניכרים בהפרדתם חתיכות גדולות שמונחים יחד, דיהא ברירה שייכא בהו, דלשון המרדכי פ' כלל גדול לא משמע הכי, דכתב הילכך יזהר אדם מיני פירות שנתערבו כו', משמע דווקא כשהם מעורבים ואינם ניכרים, אבל בכה"ג אף על גב דאין כל מין ומין מסודר בפני עצמו, מ"מ לא מיקרי מעורב. אפס הואיל וכ' בסמ"ג, דהבורר פסולת מתוך האוכל, ואפי' בורר לאלתר חייב חטאת, אין לחלק ולהקל בלא ראיה ברורה,
אין שום סיבה שבבורר יהיה יותר בעיה לסמוך על הסברא משאר דיני תורה, ובכל דיני תורה אנחנו סומכים כל הזמן באלפי דברים ע"פ סברת הלב, ובכלל לא שייך אחרתשניאור אמר:בברירה יש בעיה מאוד גדולה להתיר ע"פ הרגשת הלב, כי התרוה"ד בתשובתו המפורסמת (סי' נ"ז) כותב:
שכל ספרי הראשונים והאחרונים והפוסקים עד ימינו אלה מלאים בסברות הלב להקל ולהחמיר בכל חלקי התורה גם בדאורייתא (וגם במלאכת בורר בשבת), וכי למה ניתנה לנו לב אם לא להבין ולהשכיל ובעקבותיו לשמור ולעשות ולקיים.תלמיד נאמן אמר:לענ"ד כוונת התרוה"ד בכל דיני התורה, שאין להתיר בדאורייתא עפ"י סברת הלב בלא ראיה ברורה.
ואם יש קילומטר בין הדבר שאתה רוצה לקחת משאר התערובת, גם תחמיר שלא לקחתו? כי הרי רק סברת הלב אומרת ששם זה ודאי כבר לא תערובת, והתרומת הדשן קבע במסמרות שבגדר תערובת אין משתמשים בסבראשניאור אמר:בגלל שהוא כתב בפירוש שגם אם הסברא אומרת שזה לא "תערובת" אין להקל בלי ראיה, קשה מאוד להגדיר מהי תערובת ומה לא, אא"כ מדובר בדבר שכל רואה יגיד שאין כאן תערובת כלל.
פינחס רוזנצוויג אמר:נראה להקל, כי בורר בא לתקן הדבר הנברר, כגון כשמוציא הקליפין מתקן את הפירות, או כשמוציא הפירות מתקנן, כי כשהם בתערובת אי אפשר לאכול הפירות, וההפרדה מתקנת את התערובת.
אבל כאן אין הקלקול בדבר הנברר אלא באדם הלובשו, וממילא אין זה כלל בגדר מלאכת בורר. אם היו הבגדים על קולב, והוא רוצה להסיר הט"ק, הרי תערובת הבגדים היא קלקול, והוצאת הט"ק היא תיקונו, אבל כאן הסרת הט"ק מתקנת את האדם ולא את התערובת.
נא להביא גם את המשפט השני שכתבתי.יוסף מיכל אמר:אין שום סיבה שבבורר יהיה יותר בעיה לסמוך על הסברא משאר דיני תורה, ובכל דיני תורה אנחנו סומכים כל הזמן באלפי דברים ע"פ סברת הלב, ובכלל לא שייך אחרתשניאור אמר:בברירה יש בעיה מאוד גדולה להתיר ע"פ הרגשת הלב, כי התרוה"ד בתשובתו המפורסמת (סי' נ"ז) כותב:
והתרומת הדשן לא נתכוין אלא ביחס לסברתו המסויימת, שמצד אחד נראית לו הסברא קרובה מאד, ואילו היה הנידון בדין דרבנן כבר היה מיקל למעשה, אבל מכיון שמדובר באיסור תורה, לא מלאו ליבו להקל.
ולכן אני חולק מכל וכל עמש"כשכל ספרי הראשונים והאחרונים והפוסקים עד ימינו אלה מלאים בסברות הלב להקל ולהחמיר בכל חלקי התורה גם בדאורייתא (וגם במלאכת בורר בשבת), וכי למה ניתנה לנו לב אם לא להבין ולהשכיל ובעקבותיו לשמור ולעשות ולקיים.תלמיד נאמן אמר:לענ"ד כוונת התרוה"ד בכל דיני התורה, שאין להתיר בדאורייתא עפ"י סברת הלב בלא ראיה ברורה.
אבל במשפט של אח"כ שוב כתבתתלמיד נאמן אמר:ואיירי התרוה"ד כשאין הכרעה גמורה עפ"י סברת הלב, אלא רק "מאוד נגד סברת הלב".
ומכיון שאצלי הדברים ברורים כמו שכתבתי, הדגשתי שהם לא כפי שנראה מדבריך עכ"פ בהתחלה.תלמיד נאמן אמר:ויל"ע אם גם במקום ספק דאורייתא